יהודית הנדל

יהודית הֶנדֶל (25 באוקטובר 1921 – 23 במאי 2014) הייתה סופרת ישראלית, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003.

נשיא המדינה משה קצב מעניק לסופרת יהודית הנדל את פרס ישראל בספרות, בטקס שנערך בתיאטרון ירושלים, 2003

יהודית הנדל

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	25 באוקטובר 1921 ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	23 במאי 2014 (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
מקום לימודים	בית הספר הריאלי העברי בחיפה
שפות היצירה	עברית
יצירות בולטות	רחוב המדרגות
בן או בת זוג	צבי מאירוביץ
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1996) פרס ישראל (2003) פרס היצירה לסופרים עבריים (1976) פרס ניומן (1995) פרס אקו"ם

ביוגרפיה

יהודית הנדל, בת למשפחה חסידית מצאצאי האדמו"ר רבי יחזקאל מקאזמיר, נולדה בוורשה בירת פולין, בתם הבכורה של נחמה ועקיבא הנדל. סבה, רבי יחזקאל הנדל, עלה לארץ ישראל בעליית החסידים ב-1925 והיה ממייסדי כפר חסידים, ושניים מבניו היו מראשוני נהגי האוטובוס בעמק זבולון. אביה של הנדל היה בונדיסט, אך לאחר שנהרג אחד מאחיו בתאונת דרכים, עלתה המשפחה לארץ ישראל בשנת 1930 והתיישבה ביישוב נשר שליד חיפה. עקיבא הנדל היה לנהג אוטובוס, ושימש כמרַכֵּז (יו"ר) ההתאחדות וקואופרטיב הנהגים "הקשר", ובהמשך חבר הנהלת קואופרטיב "אגד"^[1] וחבר הנהלת מרכז הקואופרציה ומזכיר מרכזהּ בצפון.

הנדל למדה בנשר בבית הספר לילדי עובדים (לימים בית הספר בית יהושע) ובחיפה, וסיימה את בית הספר הריאלי בעיר. למדה בסמינר לוינסקי בתל אביב. הייתה פעילה בסניף הנוער העובד בחיפה, וב-1939 יצאה עם גרעין מהתנועה לייסד את קיבוץ גשר. ב-1940 נפטרה אמה ממחלת הטיפוס, ובעקבות זאת עזבה את הקיבוץ ושבה לבית אביה ושתי אחיותיה הצעירות בחיפה.^[2]

סיפורה הראשון, "בכְבוֹת אורות", נדפס בכתב העת "מבפנים" באפריל 1942, ואחרי כן התפרסמו יצירותיה בבמות שונות. נקודת הראות שלה, לשונה וגיבורי סיפוריה היו שונים לגמרי מיצירותיהן של בני דור הפלמ"ח האחרים.

הנדל שירתה בצה"ל זמן קצר והשתתפה במלחמת העצמאות. ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "אנשים אחרים הם", 1950, עוסק בחייהם של חיילים צעירים במלחמה, בחבלי קליטתם של ניצולי השואה ובחייהם של אנשי שוליים חסרי בית. בשנת 1948 נישאה לצייר צבי מאירוביץ, ממייסדי אופקים חדשים, שהיה מבוגר ממנה ב-11 שנים, וחייתה עִמו בחיפה עד פטירתו בשנת 1974. בני הזוג היו הורים לשניים: דורית מאירוביץ (1950–2007), מבקרת ספרות,^[3] ושוקי מאירוביץ (נולד ב-1963),^[4] סוציולוג.

בשנת 1954 זכתה הנדל בפרס אשר ברש על ספרה "רחוב המדרגות". קולה הספרותי של הנדל, קול נשי בולט, היה מן הקולות הנשיים הראשונים בספרות העברית שלאחר מלחמת העצמאות. הספר זכה לעניין רב ולהצלחה, ואף הומחז על ידה ב-1957 והוצג בתיאטרון הבימה. לאחר פרסום הרומן הזה לא פרסמה הנדל שום יצירה במשך קרוב לחמש-עשרה שנים. בשנת 1969 ראה אור ספרה "החצר של מומו הגדולה", שהומחז לטלוויזיה ובוים בידי יהודה ג'אד נאמן (1972).

באפריל 1971 לקה בעלה בשבץ, פלג גופו הימני שותק, והוא החל לצייר ביד שמאל. הנדל טיפלה בו בכל שנות מחלתו וזאת כדי שיוכל לצייר. כאשר נפטר היה בידה רומן כמעט גמור, ובעקבות מותו החליטה לא לפרסמו. על חייה עם צבי מאירוביץ, ועל חייו ועבודתו, כתבה את ספרה המאוחר "הכוח האחר" (1984). לאחר פטירת בעלה עברה הנדל להתגורר בתל אביב.

יהודית הנדל פרסמה כעשרה ספרים שזכו להצלחה רבה. בנוסף, ביוני 1987 התפרסם ספרה "ליד כפרים שקטים", המתעד את מסעה לפולין. הוא מיוסד על סדרת שיחות רדיו ברשת ב' של קול ישראל, "פולין - סתיו 86", ששודרו בחורף 1987. שיחות הרדיו והספר עוררו התעניינות מרובה בציבור הישראלי.

הותירה בן ונכדים.

יצירתה

על אף שכרונולוגית שייכת יצירתה של הנדל לסופרים בני דור תש"ח, מאופיינת כתיבתה במהלכים ספרותיים מאוחרים מתקופה זו. היא בחרה לתאר את המציאות של התקופה מזווית הראייה של ה"אחרים", ביניהם נשים, עולים חדשים, חולים וקשישים.^[5] מלכתחילה, עיצבה הנדל "אני" ספרותי שונה מזה שהיה מקובל בדורה: לא עוד האני הקולקטיבי וההרואי, אלא "אני שברירי ודחוי הבוחן, כמו מבחוץ, מתוך שולי הקיום את ההתרחשויות המרכזיות של התקופה". סגנונה שאב מאבות הספרות העברית החדשה, סופרים כמו ברנר, מנדלי ועגנון. מבחינה זו היא הקדימה את סגנונום של סופרי דור המדינה, למשל, עמוס עוז וא.ב. יהושע.

בספרה, "הכוח האחר" היא החלה במוטיב שחזר והופיע בספריה המאוחרים: השימוש בדמותה של המספרת עצמה המתבססת על נתונים אוטוביוגרפיים. בנוסף לכך, חושף ספרה זה את התמודדות הספרותית של הנדל בנושא האבל והמוות, וכמעט כל יצירותיה המאוחרות מספרות על אובדן של אדם קרוב.^[5] אך בניגוד לאתוס התרבותי הלאומי, טוענת יוענה גונן, מתמקדת הנדל בשכול האישי המחריד ולא בשכול הפוליטי הנשגב ודוחה את אידיאת החלל הגיבור.^[6]

יהודית הנדל הייתה אישה סופרת בדורות של סופרים גברים, ועל אף שספריה אינם עוסקים בסוגיות פמיניסטיות, הציגה יצירתה גישה שונה לנושאים של הספרות השכיחה בדורה; היא העדיפה את השוליים על פני המרכז, את החלש והנחות על פני הדומיננטי ואת זווית הראייה הפרטית והמשפחתית על פני הגישה הלאומית. גישתה זו והפעילות הספרותית המתמדת שלה מציבה אותה כאחת מעמודי התווך של ספרות הנשים הישראלית.^[5]

ספריה

• אנשים אחרים הם: סיפורים, מרחביה: ספרית פועלים ('משלט לכל'), 1950.
• רחוב המדרגות: רומאן, תל אביב: עם עובד, תשט"ו 1955.^[7] (בהמשך נדפס במסגרת "ספריה לעם")
• נוסח חדש הופיע במסגרת הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה) (תשנ"ט 1998), ובמסגרת סדרת "עם הספר" של הוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת מנחם פרי (2011).
  • "רחוב המדרגות: מחזה בשתי מערכות ואפילוג"; מאת יהודית הנדל, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1957?].^[8]
• החצר של מומו הגדולה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"ט 1969.^[9]
  • החמסין האחרון, או, החצר של מומו הגדולה, תל אביב: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשנ"ג 1993. (מהדורה שנערכה מחדש בידי המחברת)^[10]
• הכוח האחר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תשמ"ה 1984. (זיכרונות על בן-זוגה המנוח צבי מאירוביץ)
• ליד כפרים שקטים: 12 ימים בפולין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תשמ"ז 1987.^[11] (ראה אור בתרגום לאיטלקית מאת אלנה לוונט: I villaggi del silenzio, נאפולי: Guida,‏ 2000)
• כסף קטן: מחזור סיפורים, ירושלים: הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תשמ"ח 1988. (ראה אור בתרגום לאנגלית מאת ברברה הרשב, מרשה פומרנץ ודליה בילו: Small Change, הנובר, ניו המפשייר: Brandeis University Press by University Press of New England,‏ 2003)
• הר הטועים, תל אביב: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשנ"ב 1991. (רומן)
• שמלות המשי של גברת קליין, רעננה: אבן חושן, תשנ"ו 1995. (סיפור קצר; מהדורה ביבליופילית מצומצמת של 150 עותקים)
• ארוחת בוקר תמימה: מחזור סיפורים, בני ברק: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשנ"ו 1996.
• טירופו של רופא הנפש, בני ברק: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשס"ג 2002.
• המקום הריק: מחזור סיפורים; עורך: מנחם פרי, בני ברק: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשס"ז 2007.
• מרדכי עומר (אוצר ועורך), הכוח האחר: צבי מאירוביץ' ויהודית הנדל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1999.

פרסים

• 1954 – פרס אשר ברש, על רומן הביכורים "רחוב המדרגות".^[12]
• 1976–תשל"ו – פרס היצירה לסופרים ומשוררים מטעם ראש הממשלה.^[13]
• 1978–תשל"ח – פרס אקו"ם.^[14]
• 1989 – פרס עגנון, על "כסף קטן".
• 1995–תשנ"ה – פרס ניומן לספרות מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
• 1997 – פרס ביאליק לספרות יפה מטעם עיריית תל אביב.
• 1998 – פרס היצירה לסופרים ומשוררים מטעם ראש הממשלה.^[4]
• 2003 – פרס ישראל לספרות.^[15]

לקריאה נוספת

• דן מירון, הכוח החלש: עיונים בסיפורת של יהודית הנדל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד – ספרי סימן קריאה, 2002.
• גיא ארליך, המקומות הריקים של יהודית הנדל, הוצאת פרדס ואוניברסיטת חיפה, 2024.^[16]
• פנינה שירב, כתיבה לא תמה: עמדת שיח וייצוגי נשיות ביצירותיהן של יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון ורות אלמוג, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998.
• הערך "יהודית הנדל" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 137–138, 2018, חיפה.
• מרדכי עומר (אוצר ועורך), הכוח האחר: צבי מאירוביץ' ויהודית הנדל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1999.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יהודית הנדל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודית הנדל

• כתבי יהודית הנדל בפרויקט בן-יהודה
• ״בכוח המילים״ - חייה ויצירתה של יהודית הנדל. סרטו של עמרי ליאור מתוך הסדרה ״בנוף המילים״. https://www.wordswithaview.com/yehudit-hendel
• רשימת מאמרים על יהודית הנדל באתר רמב"י
• יהודית הנדל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של יהודית הנדל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• מידע על יהודית הנדל בקטלוג הספרייה הלאומית
• יהודית הנדל, באתר פרס ישראל
• יהודית הנדל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• יפה ברלוביץ, יהודית הנדל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• יהודית הנדל על יהודית הנדל - חלק א, באתר "העברים", 20 בפברואר 2013
  • יהודית הנדל על יהודית הנדל - חלק ב, באתר "העברים", 20 בפברואר 2013
• ספרי יהודית הנדל באתר הספריה החדשה
• דינה עליאש, בין מדרגות ומעגלים, דבר, "דבר השבוע", 8 במרץ 1957
• רבקה כצנלסון, פגישות עם סופרים | יהודית הנדל: חיפה התחתית – מכרה-זהב ספרותי, מעריב, 31 באוקטובר 1958
• ליאורה קרן, בעלת "מומו" – על ספרה: מתוך שיחה עם הסופרת יהודית הנדל, מעריב, 25 ביולי 1969
• מ. אחי-יוסף [משה בן אלול], סיפור על פרבר-העוני, דבר, "דבר השבוע", 2 ביולי 1954, המשך (שיחה עם זכייתה בפרס ברש)
• אורית מיטל, הכאב הרושם את עצמו בגוף, באתר הארץ, 19 ביוני 2007
• לילך וולך, שיר קינה, באתר nana10‏, 21 בפברואר 2007
• נטע הלפרין, יהודית הנדל: "טוב לחיות בעד ארצנו. למות - לא", באתר הארץ, 9 במאי 2011
• הסופרת יהודית הנדל הלכה לעולמה, באתר ynet, 23 במאי 2014
• שגיא בן נון ושי סגל‏, הסופרת יהודית הנדל הלכה לעולמה, באתר וואלה, 23 במאי 2014 (אודיו)
• יוני ליבנה, "הצלחת המלאה והכיסא הריק": ראיון מוקלט עם יהודית הנדל
• איריס מילנר, ‏זרים בבית: ה״אלביתי״ ביצירתה של יהודית הנדל, מכאן ט"ז, מרץ 2016, עמ' 55–85
• תמר מרין, ‏לסדוק את המראה: מלנכוליה כאינטרטקסטואליות ברומן רחוב המדרגות מאת יהודית הנדל, אות 2, אביב 2012
• מיכל בן-נפתלי, ‏על ספרה של יהודית הנדל "הכוח האחר", אות 3, סתיו 2013
• מעין הראל, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, "היא לא מתה … רק הלכה": יתמות ועדוּת בסיפוריה של יהודית הנדל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 20.10.2021
• רות נצר. יהודית הנדל - טרופו של חולה הנפש. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021

• יהודית הנדל, ברשת החברתית Goodreads

מיצירתה

• הדרך מתחנת-הרכבת: ספור, משמר, 29 ביוני 1945, המשך, 6 ביולי 1945
• תפילה לילד בדור עגום, דבר, 21 בדצמבר 1945
• רִקודו של חיימקה, דבר, 6 בדצמבר 1946
• ברחובותיה של ניאפולי: (מכתב מאיטליה), דבר, 5 באוקטובר 1947
• שחיַת לילה: (פרק מספור), דבר, 31 באוקטובר 1947
• שומר המוטור, דבר, 27 בפברואר 1948
• רוסים, אמריקאים ו– נאצים מתמול שלשום: מכתב מוינה, דבר, 3 במרץ 1950
• ynet, "עם כל ידיעת זוועה ברדיו הייתה חשה אותו": הסיפור של יהודית הנדל שלא פורסם בספריה, באתר ynet, 28 בדצמבר 2024
• סיפור בלי כתובת באתר רדיו-מולטימדיה