Loading AI tools
מין ממשפחת הזיתיים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זַיִת אֵירוֹפִּי (שם מדעי: Olea europaea), או בשמו הרווח: עץ הזית, הוא עץ או שיח ירוק-עד תרבותי שממלא תפקיד כלכלי ניכר בכל אגן הים התיכון.
 זית | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיתיים |
| סוג: | זית |
| מין: | זית אירופי |
| שם מדעי | |
 Olea europaeaליניאוס, 1753 | |
| תחום תפוצה | |
תת-המין האירופי (O. e. europaea) תת-המין לאפרין (O. e. laperrinei) תת-המין המרוקאי (O. e. maroccana) זית גואנצ'י (O. cerasiformis) זית מדיירי (O. maderensis) | |
עץ הזית נפוץ במיוחד במטעים ביוון, איטליה וספרד, שנחשבות למגדלות הזיתים הגדולות בעולם. את עץ הזית מגדלים במטעים והוא בעל חשיבות כלכלית רבה לאזור זה. פרי הזית משמש למאכל, לרוב לאחר תהליך של כבישה, וכמו כן מופק ממנו שמן זית, המשמש אף הוא למאכל (לתיבול, טיגון ובישול), וכן למאור ולסיכת הגוף. לזית ובעיקר לשמן הזית מיוחסות מעלות תזונתיות ורפואיות. פעולת קטיף הזיתים נקראת מסיק.
המין זית אירופי הוא היחיד מ-12 המינים בסוג זית שגדל באגן הים התיכון, ובישראל בכללו.[1][2] לזית האירופי יש ארבעה תת-מינים, אבל העיקרי שבהם הוא בלי ספק תת-המין האירופי (O. e. europaea), שמקורו באגן הים התיכון, ותורבת על ידי האדם לפני כ-7,000 שנים.[3] תת-המינים האחרים גדלים בר, והם נדירים בהרבה: הזית האפריקאי (O. e. cuspidata), שתפוצתו משתרעת מאפריקה הדרומית ועד לסין ואינו נבדל מהזית המתורבת אלא בענפיו הקוצניים ובעליו הקטנים, וכן זית לאפרין (O. e. laperrinei) הצומח בהרים בסהרה, והזית המרוקאי (O. e. maroccana) האנדמי להרי האטלס הגבוה במרוקו. הכתוב בערך זה מתייחס לתת-המין האירופי, המתורבת.
מרבית העצים המצויים בישראל הם עצי תרבות, ומטעי זיתים נטושים, חסרי ערך כלכלי, פזורים בישראל, ערכם רב מבחינת הנוף. הזית הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, המכונה בתנ"ך "ארץ זית שמן ודבש", ועל כן הוא בעל חשיבות גדולה בדת ובתרבות היהודית.
זית אירופי הוא עץ גדול, מאריך ימים, בעל מערכת שורשים מסתעפת לצדדים, במשופע וכלפי מטה. העלים נגדיים ומוארכים, צידם העליון קירח ומבריק, ואילו התחתון מכוסה שערות דמויות קשקשים וגונו אפור מכסיף. פרחיו קטנטנים וערוכים באשכול (בחלקו מורכב). לפרחים ארבעה עלי גביע מאוחים, ארבעה עלי כותרת מאוחים לבנים, שני אבקנים, עלי בעל שתי צלקות ושחלה עילית ובה שתי מגורות שבכל אחת מהן שתי ביציות, שרק ביצית אחת מתוכן מתפתחת לזרע. הפרי בית גלעין ובטבע מפיצות אותו הציפורים. עם ההבשלה מתכהה צבע הפרי כמעט עד לשחור. ציפת הפרי עשירה בשמן (עד 45%) ובחלבון. הפריחה באפריל או במאי, והפירות מבשילים בסתיו. עץ הזית מסוגל להגיע לגיל מבוגר מאוד: למעלה מ-1,000 שנים, לעיתים אפילו לכ-2,000 שנים. בארץ ישראל מצויים כמה עשרות עצי זית עתיקים מאוד. שניים בכפר עראבה וחמישה בכפר דיר חנא מוערכים לגיל של יותר מאלף שנים. כולם עדיין מניבים פרי.[4] כמה עצי זית גן בגת שמנים שבירושלים מתוארכים לא בוודאות לתקופתו של ישו.[5] ככלל אין אפשרות להעריך במדויק את גילם של עצי הזית העתיקים.
עץ הזית נוטה להצמיח חוטרים ונצרים. חוטר הוא ענף היוצא מתחתית גזע הזית, ונצר הוא ענף היוצא מבית השורשים.[6] החקלאים נוהגים לגזום ולנסר את הנצרים והחוטרים, ולהשאיר גזע מרכזי אחד. ההצטלקות של החתכים יוצרת בליטות ושקערוריות, ותורמת למראה האופייני של גזע הזית.
מראה שכיח הוא של גזעי עצים עבים וחלולים. החלל בתוך הגזע נוצר כתוצאה מהתפרקות של רקמת העצה הפנימית לאורך השנים.[7] העובי הרב נוצר כתוצאה מצמיחה היקפית של הגזע לאורך דורות.
מקורו של הזית הוא בזית הבר, שהיה בעל פרי קטן. ביות הזית נעשה לפני כ-6,000 שנה, במהלך התקופה הכלקוליתית. חוקרים בתחום סוברים כי העדויות לכך הם באתרים ארכאולוגיים מצפון לים המלח ובאזור השומרון, בכתביו של הירונימוס, אחד מאבות הכנסייה, נמסר כי "אין הזית צומח במצרים. אלא היקר ביותר נשלח מאפרים כי ארצו עשירה ביותר בארצות השמן".[8] מאוחר יותר הביאו אותו סוחרים פיניקים מהמזרח התיכון ליוון, ספרד וארצות נוספות באגן הים התיכון. חקר אבקנים מאובנים מהכנרת ומאגמים אחרים באגן הים התיכון העלה עליה פתאומית באחוז אבקני הזית מכלל האבקנים בכנרת כ-7,000 שנים לפני זמננו ובאגם החולה כ-6,500 שנים לפני זמננו, עלייה פתאומית זו מוסברת בהתחלת ביות הזית. באזור האיגאי נצפתה עליה דומה בתקופה מאוחרת יותר באלף החמישי לפני הספירה.[9] גידול הזיתים בארץ ישראל היה ענף חקלאות עיקרי, כאשר רוב היבול שימש להפקת שמן זית. ביישוב היהודי שלפני הקמת מדינת ישראל לא היה גידול הזיתים ענף חקלאי בולט, אולם בכמה מן המושבות הוותיקות כראש פינה, זכרון יעקב, פתח תקווה וכפר תבור גידלו זיתים.
בעבר, שימש צפונה של תוניסיה של היום, לגידול נרחב של הזית, לשם ייצור שמן הזית. גידול נרחב זה, בנוסף לשדות חיטה נרחבים באזור זה, הפכו את חבל ארץ זה למאגר המזון העיקרי של האימפריה הרומית.
כיום, מופק רובו המוחלט של שמן הזית בעולם בארצות אגן הים התיכון, ובראשן ספרד, איטליה ויוון. מדינות מובילות נוספות בתחום הן טורקיה, תוניסיה וסוריה.
גילו של עץ זית עתיק שנחקר מוערך ב-1,100 שנה. קביעת גילם של עצי זית עתיקים היא קשה כי שיטת הטבעות אינה מתאימה. לרוב יש לעץ כמה גזעים וחלקם חלולים. לעיתים המרכז רקוב. העץ העתיק נמצא בכפר בשעלה שמצפון לביירות וקוטרו מעל 4 מ'. הוא שופע חורים ובקיעים שבהם יכול ילד להסתתר. גילו של עץ זה הוערך בעזרת פחמן 14.[10][11]
ערך מורחב – שמן זיתהשימוש העיקרי לעץ הזית הוא ייצור שמן זית. כמו כן משמשים הזיתים למאכל לאחר שעברו כבישה.
ההבדלים הבולטים בין הזנים לשמן והזנים לכבישה:
משתמשים גם בגוף העץ עצמו – לייצור פריטי ריהוט, גילוף, וגם חפצי נוי וקישוט. עץ הזית נחשב לאיכותי וקשה ומשמש גם להסקה.
שמן זית מכיל חומצות שומן בריאות – שומן חד בלתי רווי ושומן רב בלתי רווי, וכן אומגה 3 ואומגה 6 שמאזנים תהלכי דלקת בגוף, ואומגה 9 שמשפיעה על רמות הכולסטרול. בנוסף יש בשמן הזית ויטמין E וויטמין K
ברפואה עממית מייחסים לזית תכונות רבות. מים שבושלו בהם עלי זית, טובים להורדת רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת.
בסיפור תיבת נח, היונה אשר שלח נח לבדוק הקלו המים, שבה כשהיא מחזיקה במקורה עלה של עץ זית, וכך מבשרת את סוף המבול. סמל זה, בשינוי קל (יונה עם ענף זית במקום עלה), הפך לסמל השלום. מאז, הזית מופיע בסמלים נוספים בישראל ומחוצה לה, כגון סמלה של מדינת ישראל וסמל האומות המאוחדות.
יש המחזיקים בארנקם עלה של זית כסגולה למזל.[12]
בישראל, רחוב "הזית" הוא שם הרחוב הנפוץ ביותר – ב-124 עיריות ורשויות מקומיות קיים רחוב בשם זה (נכון לשנת 2006).
במהלך חגיגות ה-120 לקק"ל, נערכה תחרות לבחירת "העץ הלאומי של ישראל", ולשלב הסופי עלו שבעה מינים. הזית זכה בכמעט 33% מהקולות, ונבחר ל"עץ הלאומי".[13]
הזית מוזכר פעמים רבות בתנ"ך והוא אחד משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל, וממנו ניתן להביא ביכורים. כך לדוגמה הזית הוא הצמח הראשון אליו פנו במשל יותם, דבר המעיד על חשיבותו הרבה.
שמן הזית שימש בעבודת בית המקדש, להדלקת נרות המנורה, ועבור מנחות.
הזית מתואר במקרא: ”זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך”.[14] ושואלים חז"ל[15]: "מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? – אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינם מתערבים עם אומות העולם".
ביהדות הזית מסמל גם כסמל לפריון ושפע, וכלשון הכתוב "בניך כשתילי זיתים".[16]
ברכת הזית היא בורא פרי העץ, ואם אכל כזית, ברכתו האחרונה היא ברכת מעין שלוש. ברכה על זית קודמת על ברכת פירות עץ אחרים בשל היותה חלק משבעת המינים.
לפי הגמרא אכילת זיתים היא אחד מהדברים הגורמים לשכחה. לעומת זאת שמן זית גורם לזיכרון.[17] ולכן יש נוהגים לאכול זיתים ביחד עם שמן זית.
מידת "כזית" משמשת כמידת נפח או משקל מינימלית בהלכה.
עם זאת, יש בתנ"ך פסוקים המזהים את עץ הזית גם בנבואת חורבן:[18] "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו".[19]
עץ הזית מייצג באמנות היהודית-ישראלית את הלאומיות המתחדשת שבאה לביטוי בהיאחזות באדמה. לדוגמה, בציורו של ראובן רובין "נוף בגליל" 1924–1925[20] בא לביטוי הרצון להיאחזות בארץ באמצעות עצי הזית.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
 |
ראו גם – זני זיתים מהם מפיקים שמן זית |
להלן רשימה חלקית של זני זיתים פופולריים:
בשנת 1942 שטח גידול עצי הזית הכולל בארץ ישראל היה כ-600,000 דונם והיו בה 600 בתי בד, רובם ככולם במגזר הערבי.[21] במהלך השנים קטן שטח גידול עצי הזית בכ-60%, עקב נטישת מטעים, סלילת כבשים ותשתיות וגידול בשטח הבנוי על חשבון האזור הכפרי.
בשנים 2011–2012 גודלו בישראל 9,000 טונות של זיתים למאכל והופקו 7,500 טונות של שמן זית. באותה עת עמדה הצריכה השנתית בישראל על 20,500 טונות של זיתים למאכל ו-15,000 טונות של שמן זית. יצוא זיתים למאכל עמד על 1,000 טונות. שטח גידול עצי הזית הכולל עלה מ-222,000 דונמים בשנת 2005 ל-268,500 דונמים בשנת 2011.[22]
באוקטובר 2013 נצפו עצי זית חולים רבים באזור פוליה שבדרום איטליה.[23] בדיקות מעבדתיות הראו כי המקור לתחלואה היו חיידקי Xylella fastidiosa מתת-המין pauca, אשר גרמו לירידה חדה בתנובת העצים, ולהם עדיפות ברורה לאקלים חם ששורר באזור אגן הים התיכון.[24] באפריל 2015 התפשטה המחלה לנפת לצ'ה ולאזורים אחרים של פוליה.[25] ביולי 2015 התפשטה המחלה לקורסיקה[26] ובאוקטובר 2015 נצפתה ליד ניס שבצרפת. בדיקות המעבדה הראו כי הפעם הגורם לתחלואה היו חיידקי X. fastidiosa מתת-המין multiplex.[27] בינואר 2017 בודדו חיידקי X. fastidiosa באיים מיורקה ואיביזה[28] וביוני אותה השנה בחצי האי האיברי ובמיוחד בגואדאלסט שבנפת אליקנטה.[29]
המחלה, לה גורמים חיידקי X. fastidiosa בזית האירופאי, נקראת OQDS (Olive quick decline syndrome – תסמונת קריסת זית מהירה) גורמת לקמילה ולהתייבשות העצים וגורמת, בסופו של הדבר, לקריסה ולמוות.[30]
ב-2017 כבר נכחה המחלה בכל אזור הים התיכון. האזור הנגוע בדרום איטליה השתרע על פני יותר מ–100 ק"מ, נפגעו בו רובם המכריע של מטעי הזיתים, בתי בד נסגרו אחרי מאות שנות פעילות וחלקים שלמים מהאזור הכפרי הפכו למדבר. הרשויות באירופה החלו ביישום תוכניות לבלימת המחלה, הכוללת עקירת עצים נגועים, אך תושבים רבים מוחים נגדה ואינם משתפים פעולה.[31]
משה גלעד, מחכים למשיח: עצי הזית המרתקים של ירושלים, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2013 יעל (פרוינד) אברהם, הזית היהודי, בעיתון מקור ראשון, 25 בדצמבר 2018 יאנוש קיאלה, יום אחד עצי הזית החלו למות, באתר הארץ, 6 ביוני 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
