התייבשות

התייבשות
hypohydration/dehydration
	אחיות מעודדות חולה כולרה לשתות תמיסת עירוי נוזלים לצורך טיפול בהתייבשות
תחום	אנדוקרינולוגיה
טיפול	תמיסת מלח
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	801012
MeSH	D003681
סיווגים
ICD-10	E86
ICD-11	5C70.0

התייבשות היא מצב של מחסור בנוזלים בגוף. שיעור נוזלים תקין חיוני לצורך פעילות תקינה של המנגנונים השונים בגוף. בבני אדם, שיעור הנוזלים התקין הוא 60% ממשקל הגוף לגבר ו55% לאשה; אצל תינוקות הוא מגיע ל-78% ממשקל גופם.

עובדות מהירות תחום, טיפול ...

סגירה

התייבשות מתרחשת כאשר כמות הנוזלים הנקלטים דרך הפה ובאמצעות המטבוליזם בגוף קטנה מהכמות אותה מאבד הגוף בשתן, בצואה, בנידוף דרך מערכת הנשימה, באידוי ובהזעה דרך העור או בהקאות וריור.

הסיבות השכיחות להתייבשות הן שתייה בכמות לא מספקת וחשיפה לפרק זמן ארוך לשמש או למקור חום בימים חמים במיוחד. סיבות אחרות להתייבשות הן מחלות כגון כולרה או דיזנטריה, בהן הגוף מאבד נוזלים רבים מדי דרך מערכת העיכול; בכוויות כשכמות המים המתנדפת דרך העור גדולה; וכן בהרעלת מזון, כאשר הגוף עלול לאבד הרבה נוזלים בהקאות.

Remove ads

מבחינים בין שלוש דרגות התייבשות שונות:

התייבשות קלה - איבוד נוזלים בשיעור של עד 5% ממשקל הגוף (2–3 ליטר במבוגר). היא מתבטאת בצמא, סומק של העור, בחילה ודופק מהיר (מעל 120 פעימות בדקה). כמו כן שרוי הנפגע באי שקט, מגיב בעצבנות ותפקודו הכללי יורד.
התייבשות בינונית - איבוד נוזלים בשיעור שבין 5% ל־10% ממשקל הגוף (4–7 ליטר במבוגר). היא מתבטאת בסחרחורות, כאב ראש, בחילה והקאה, קוצר נשימה, יובש קשה בפה וחוסר רוק, חולשה קשה וקושי בתזוזה. עור הנפגע קר וחיוור, הדופק מהיר, העור לא גמיש (גמישותו תלויה בכמות המים בו).
התייבשות קשה - איבוד נוזלים בשיעור העולה על 11% ממשקל הגוף (מעל ל־7 ליטר). היא מתבטאת בהפרעות קשות בהכרה, הזיות והפרעות בראייה ובשמיעה, כמו כן מתבטאת בהלם תת-נפחי. בהמשך מתפתחים הסימנים החמורים של מכת חום.

Remove ads

במצב התייבשות, מצטמצם נפח הדם והזרמתו לחלק מהאיברים מפסיקה כמעט כליל, זאת על מנת להזרים דם למערכות ולאיברים החשובים יותר (המוח, הלב, מערכת הנשימה, מערכת העצבים ועוד). בין היתר מצטמצמת הזרמת הדם לכליות, ועקב כך סובל האדם שהתייבש מהקאות אשר מביאות לאיבוד נוזלים נוסף, ובכך מחריפות עוד יותר את מאזן הנוזלים בגוף. לרוב, הטיפול במקרה זה הוא קירור הגוף ומתן עירוי. החדרת מחט העירוי במצב זה קשה מאחר שהצמצום בנפח הדם גורם להתכווצות בכלי הדם ההיקפיים.

שתן - זוהי הבדיקה היעילה ביותר. ככל שההתייבשות מחמירה, כך מתמעטת כמות השתן, עד לאנוריה. בדרגה בינונית כמות שתן תרד ל-0.5 סמ"ק לק"ג בשעה, ובדרגה קשה לפחות מ-0.1 סמ"ק לק"ג בשעה. נוסף לכך, ככל שהתייבשות מחמירה, יעלה המשקל הסגולי של השתן. במצב תקין ערכיו יהיו בין 1,010–1,020 mOsm/L, ובהתייבשות החל מ-1,030 mOsm/L. כמו כן, בשתן יופיע ריכוז גבוה של מלחים, אוראה, אצטון וכן רמת חומציות גבוהה.
בדיקת דם - בספירת דם ייראה עליה בהמטוקריט כתוצאה מירידה בכמות הפלזמה. בבדיקת אלקטרוליטים יימצא היפרנתרמיה והיפוקלמיה. בבדיקת ביוכימיה תיראה עליה ברמת האוראה ובקריאטינין. עליה ברמות אוראה וקריאטינין תיראה גם במקרים של הפרעה כלייתית, אולם בשונה ממנה, במקרה של התייבשות רמות האוראה יעלו יותר מרמות הקריאטינין.
CVP (לחץ ורידי מרכזי) - בדיקה זו נעשית בדרך כלל רק במקרים קשים. מדד תקין של ערך זה יהיה 5–12 cmH2O, ובהתייבשות קשה יימצא ערך נמוך יותר, בדרך כלל פחות מ-3 cmH20.

בתינוקות, חום גבוה עשוי להיות אחד מתסמיני ההתייבשות.

Remove ads

בעת הופעת תסמיני התייבשות יש לחדול מכל מאמץ, יש לשתות ולהביא לקירור הגוף, דבר אשר מקטין את האידוי מהעור. בהתייבשות קלה אפשר לתת לנפגע לשתות בעצמו. שתייה ממותקת ובכמויות קטנות באופן רצוף תקל את השתייה על אדם מיובש החש בחילה. בהתייבשות קשה רצוי לערות נוזלים דרך הווריד ולפנות את הנפגע לבית חולים להמשך טיפול.

מנגנון ההגנה של הגוף כנגד התייבשות הוא תחושת הצימאון, אולם מנגנון זה אינו יעיל דיו, מאחר שכמויות המים המרוות את הצימאון קטנות בהרבה מאלה החסרות בגוף. על כן, יש לעודד שתייה מרובה ללא קשר לתחושת הצמא.

Remove ads

בעשור הראשון למדינת ישראל הונהגה בצה"ל משמעת מים, שבה חיילים נדרשו לחסוך במים ושתו במשורה, שכן אז האמינו כי ניתן להרגיל את הגוף להסתפק במעט נוזלים. באוגוסט 1959 ערך עזרה זהר מחיל הרפואה מחקר שבו עקב במשך 25 ימים אחרי 20 חיילים שערכו מסע מאילת למטולה,^[1] ומסקנותיו היו שמשמעת המים פוגעת למעשה במערכות הגוף ושכמות השתייה אינה משפיעה באופן משמעותי על כמות הזיעה ועל כן הובילו לביטול משמעת המים בחילות השדה בצה"ל.^[2]