Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הזירה הימית במבצע שלום הגליל התרכזה בעיקר בסיוע לכוחות היבשה, ובמרכזה עמדה הנחתת כוחות מהים בחופי לבנון. הנחתת הכוחות נועדה לאגף את בסיסי המחבלים, והתבצעה על ידי שייטת הנחתות של חיל הים הישראלי. מבצע הנחיתה אובטח על ידי צוללות, דבורים וספינות טילים. ספינות חיל הים סייעו לכוחות היבשה גם באש מן הים, סיוע שהיה מהיר ומדויק יחסית. כל מבצעי חיל הים עברו ללא נפגעים.
 | |||||||||||||||||
| סבב שני לנחיתה - גדוד צנחנים מובל לנחיתה על אח"י בת שבע אל חוף נחל האוולי מצפון לצידון, 6 יוני 1982. | |||||||||||||||||
| מלחמה: מבצע שלום הגליל | |||||||||||||||||
| תאריכים | 5 ביוני 1982 – 29 בספטמבר 1982 (117 ימים) | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע ליטני | ||||||||||||||||
| קרב אחרי | מבצע כחול וחום | ||||||||||||||||
| מקום | חוף לבנון עד טריפולי. | ||||||||||||||||
| עילה | רצח השגריר שלמה ארגוב בלונדון | ||||||||||||||||
| תוצאה | השמדת תשתית מחבלים פלסטינים בלבנון | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
לאחר מלחמת ששת הימים נדחקו הארגונים הפלסטיניים משטחי יהודה ושומרון. לאחר כמה שנים, במיוחד לאחר אירועי ספטמבר השחור, ב-1970, נדחקו הללו גם מממלכת ירדן, והחלו להתבסס בלבנון. מלחמת האזרחים בלבנון, שפרצה ב-1975, יצרה תוהו ובוהו שלטוני, שאִפשר לאש"ף להתבסס במדינה וליצור מעין מדינה בתוך מדינה.
הפלסטינים הקימו בלבנון מפקדות, מחנות אימונים ובסיסי יציאה לפעילות עוינת נגד ישראל, בתחום היבשתי והימי ומחוץ לישראל. פעילותם החלה לקבל אופי של צבא מסודר, ונרכשו כלי נשק כבדים שכללו טנקים, נגמ"שים, משגרי קטיושה רב-קניים, תותחים עד קוטר 130 מ"מ ותותחי נ"מ, זאת בנוסף לאמצעי חבלה ונשק קל רבים. ארגוני המחבלים יזמו מבצעי טרור רבים נגד ישראל, ששיאם היה בפיגוע כביש החוף ("אוטובוס הדמים") ב-11 במרץ 1978, בו נרצחו 35 ישראלים. ישראל הגיבה במבצע ליטני, (14 - 21 במרץ 1978), בו נכבשה לכמה ימים הרצועה שמדרום לנהר הליטני. כתוצאה מהמבצע נוצרה רצועת ביטחון כפולה, האחת בשליטת כוח יוניפי"ל והשנייה בשליטת צבא דרום לבנון.
למרות קיומה של רצועת ביטחון זו הפגיז אש"ף בטילים וברקטות, בקיץ 1981, יישובים בצפון ישראל. ישראל השיבה בהפצצות ובהפגזות משלה, והאש הסתיימה בתיווך ארצות הברית בהסכם הפסקת אש. למרות ההסכם המשיכו הארגונים הפלסטינים בפיגועים בישראל ונגד מטרות ישראליות ויהודיות מחוץ לישראל.
בלחימה בים במלחמת יום הכיפורים השיג חיל הים הישראלי ניצחונות מכריעים על ציי סוריה ומצרים, ושליטה ימית מלאה בזירת הים התיכון. מצב זה נשאר בתודעת הצי הסורי, שבחר לא להתערב בזירה הימית. לישראל הייתה שליטה מלאה בגזרת חוף לבנון, שאפשרה לתכנן העברת כוחות לנחיתה בביטחון יחסי.
סדר הכוחות של חיל הים במלחמה כלל את:
שייטת הנחתות וספינות עזר
ספינות לחימה
אמצעים נוספים
לרשות חיל הים עמדו שני מטוסי (שחף) – מטוסי סיור ימי ייעודיים. מערך הגילוי פעל לאורך חופי ישראל וכלל תחנות מכ"ם ותצפיות עין, אך לא היו סוללות טילים או תותחים חופיות. חיל הים יכול היה לקבל סיוע אווירי מחיל האוויר הישראלי. בנוסף, הפעיל חיל הים את שייטת 13 לצורך מבצעים מיוחדים.
הכוח הימי הסורי שהיה קיים ביוני 1982 התמקד בעיקר בהגנת החוף, אך היה לו כושר התקפי. הצי הסורי החזיר לעצמו את כושר הלחימה על ידי רכישת כלי שיט מברית המועצות. סדר הכוחות של הצי הסורי כלל:
בסיסי הצי הסורי היו מינת אל-ביידה בצפון, בסיס התחזוקה והמפקדה של הצי הסורי; בסיס לטקיה, הנמל העיקרי של הצי שבו רוכזו ספינות הטילים והמקשות; וטרטוס, הבסיס הקדמי של הצי הסורי.
בנוסף לכלי השיט היו לסורים גם סוללות תותחים 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם שכיסו קטעים בגזרת החוף. לצי הסורי היו מסוקים לסיור ימי ונצ"ל, שמטרתם בניית תמונת השטח ולוחמה נגד צוללות, וכן מספר סוללות טילי חוף-ים.
הצי הלבנוני כלל מספר ספינות משמר שנשארו בנמל ביירות ולא הגיעו לידי מגע עם הכוחות הישראליים. בידי הפלנגות הנוצריות היו שלוש ספינות מדגם דבורה מתוצרת ישראל, שלא התערבו בנעשה בים.
הסכם השלום בין ישראל למצרים איפשר לישראל להעביר כלי שיט בתעלת סואץ. הצי המצרי שהתחדש בכלים מזרחיים ומערביים לא לקח חלק בעימות ולא היווה איום.
הצי הסובייטי - ב-10 ביוני, יום לאחר תקיפת סוללות הטילים והשמדת המטוסים הסוריים בלבנון במבצע ערצב 19, הוזעקה השייטת ה-5 של הצי הסובייטי בפיקוד אדמירל סליבנוב, ונערכה עם סיירת 'זדנוב' משחתת ומספר כלי שיט בבסיס הצי הרוסי בנמל טרטוס, על מנת להגן על הנמל.[2] הערכתם הייתה כי מטוסים ישראלים לא יתקפו. הנהגת ברית המועצות נמנעה מלהעביר מערכות טילי נ"מ ששליט לוב, מועמר קדאפי, הציע לספק לסוריה, ודחתה הצעה להעמיד כלי שיט רוסיים על גבול המים הטריטוריאליים של לבנון. מיד לאחר הקרבות החלו שיירות אניות רוסיות להעביר לסורים נשק ותחמושת ולמעשה חידשו את כל המלאי שאבד לסורים במלחמה. והוסיפו על כך טילי קרקע-קרקע מסוגים שונים.
ציי מדינות המערב - ספינות מלחמה של צי ארצות הברית וכן אוניות צי צרפתיות ואיטלקיות שייטו באזור ביירות בעת המצור והתעניינו אך לא הפריעו לפעילות כוחות צה"ל.
תגובות ישראל לפגיעות בשטחה היו בעיקר בהפעלת חיל האוויר כנגד המחבלים, ושמירה על הביטחון שוטף. לצה"ל היה ברור שתגובות אלו לא ימנעו את המשך הפגיעות בצפון ופעילות מחבלים במקומות אחרים, בישראל ובשאר העולם. בשל כך הוכנו תוכניות שונות שעיקרן הייתה תוכנית אורנים שאושרה שוב בדצמבר 1981 וכללה השתלטות על דרום לבנון.
ביום חמישי, 3 ביוני 1982, התנקשו מחבלים מארגונו של אבו נידאל בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, שנפצע אנושות[hebrew 1] היה נראה כי ארגוני המחבלים הגדישו את הסאה, וממשלת ישראל אישרה הפצצות של חיל האוויר על מספר רב של מטרות. המחבלים ענו בירי ארטילרי אל יישובי הגליל. ישראל הגיבה ביציאה למבצע יבשתי נרחב, בהחלטה סופית בממשלה בשבת 5 ביוני. שם המבצע נקבע על ידי ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, כ"מערכת שלום הגליל".
מטרות המערכה, כפי שהוגדרו על ידי הממשלה לצה"ל, היו: הסרת האיום החבלני מעל יישובי הצפון על ידי הרחקת המחבלים לטווח ביטחון שימנע מהם פעילות כולל הפגזות, חיסול התשתית הצבאית של ארגוני המחבלים בדרום לבנון עד 40 ק"מ מגבול ישראל, וסיוע בהשגת יציבות בלבנון, בתקווה להקמת ממשלה יציבה תוך חתירה להשגת הסדר עם לבנון שימנע פיגועים בעתיד. פרשני המדיניות של ממשלת ישראל העריכו באותה תקופה כי קיימת מטרת-על בלתי מוצהרת והיא להרחיק את הנהגת אש"ף מלבנון ובכך למנוע ממנה להשפיע על שיחות האוטונומיה. התוכנית שגיבש צה"ל, למילוי הנחיות הממשלה, כללה כניסה ללבנון בשלושה מאמצים: בציר המזרחי - הבקעה עד אגם קרעון, בציר המרכזי - תנועה לכיוון אל-נבטיה, רמת ארנון וצפונה; ובציר החוף תנועה עד מעבר לצידון. חיל הים נדרש לסייע למאמץ בהנחתת כוחות בציר החוף.
מתוכנית צה"ל נגזרו המשימות לחיל הים:
משימות אלה הפכו למטלות ליחידות החיל השונות, תוך התמקדות בהתמחות של כל יחידה:
| מפקדי צה"ל במבצעים הימיים במלחמת לבנון | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תפקיד | דרגה ושם | פעילות | תמונה | ||
| הדרג הפוקד | |||||
| שר הביטחון | אריאל שרון | ||||
| הרמטכ"ל | רב-אלוף רפאל איתן | ||||
| אלוף פיקוד הצפון | אלוף אמיר דרורי | ||||
| נוחתים | |||||
| מפקד הכוח הנוחת, עוצבת האש | תת-אלוף עמוס ירון | ||||
| תורת לחימה | תא"ל יוסי בן-חנן | ||||
| מפקד חטיבת הצנחנים, חטיבה 35 | אלוף-משנה יורם יאיר | ||||
| מפקד יחידות הסיוע בחטיבה 35 | סא"ל דורון אלמוג | ||||
| מפקדה ובסיסי חיל הים | |||||
| מפקד חיל הים | אלוף זאב אלמוג | ||||
| ראש מספן הים | תא"ל אלי רהב | תיפקד כראש מטה חיל הים | |||
| ראש מספן הציוד (רמצ"ד) | תא"ל חנוך בן אליהו | ||||
| ראש מספן כוח אדם (רמכ"א) | תא"ל דב רם | ||||
| ראש מספן המודיעין (רמד"ן) | אל"ם מיכה רם | ||||
| מפקד בסיס חיפה | תא"ל אברהם בן-שושן | ||||
| מפקד בסיס אשדוד ומפקד מבצע הנחיתה | אלוף-משנה אברהם אשור | ||||
| מפקד חוף העמסה בנהריה | סא"ל יעקב אפיק |  | |||
| מפקד זירת ים סוף | אל"ם משה אורון | מפקד בכיר בהעברת הנחתות לים התיכון | |||
| רמ"ח מבצעים ח"י | אל"ם עמי שראל | ||||
| רע"ן תכנון מבצעי ח"י | סא"ל אלכס אייל | ||||
| מפקד יחידת השליטה הימית | סא"ל אורן קרני | ||||
| סגן מפקדיחידת השליטה הימית | רס"ן רלו רוזנברג | ||||
| כוח הנחתות | |||||
| מפקד פלגה 921, פלגת הנחתות | סא"ל מייק אלדר |  | |||
| מפקד הנחתת אח"י בת שבע | סרן דני כרמלי | ||||
| מפקד הנחתת אח"י אשדוד (פ-61) | סרן רפי בנימין |  | |||
| מפקד הנחתת אח"י אכזיב (פ-65) | סרן אודי יושע | ||||
| מפקד נחתת אח"י עציון גבר (פ-51) | סרן (מיל') מרדכי דקל | מוביל זוג הנחתות | |||
| מפקד נחתת אח"י קיסריה (פ-53) | סגן (מיל') הוגו שימרון | ||||
| אוניות העזר | |||||
| מפקד אוניית האם אח"י בת גלים | רס"ן אילן בוכריס | ||||
| מפקד אוניית האם אח"י מעוז | רס"ן זאב ינובסקי | ||||
| מפקד אח"י נוגה | רס"ן דרור עמנואל | ||||
| מפקד אוניית גלנוע מגויסת 'יסמין' | סא"ל אהוד אראל | ||||
| מפקד גוררת מגויסת 'חגית' | רס"ן (מיל') רב חובל מיכה זנד | ||||
| שייטת 13 | |||||
| מפקד שייטת 13 | אל"ם עוזי לבנת | ||||
| מפקד כוח תפישת חוף הנחיתה | סא"ל ידידיה יערי | ||||
| מפקד כוח הסירות | סא"ל (מיל') ישראל אסף | ||||
| מפקד המארב הצפוני בחוף הנחיתה (שייטת 13) | רס"ן דודו שיק | ||||
| מפקד המארב הדרומי בחוף הנחיתה (שייטת 13) | רס"ן אורי גיל (טאיץ) | ||||
| שייטת ספינות הטילים | |||||
| מפקד שייטת ספינות הטילים | אלוף-משנה אריה רונה | ||||
| מפקד כוח ספינות טילים | אלוף-משנה דוד הרפזי | קצין סטי"לים חילי | |||
| מפקד פלגה 31 | סא"ל בני אריאלי | ||||
| מפקד פלגה 32 | סא"ל שמעון מאיר | ||||
| מפקד פלגה 33 | סא"ל רוני איכר | ||||
| מפל"ג 34 ספינות הנצ"ל | סא"ל יעקב צוק |  | |||
| מפקד פלגה 45 | סא"ל עמירם רפאל | ||||
| מפקד כח ספינות טילים | סא"ל אריה צוויג | ראש מטה קצין סטי"לים חילי | |||
| מפקד אח"י עליה | סא"ל אריה גביש | ||||
| מפקד אח"י גאולה | רס"ן גל עמית | ספינת הפיקוד בחוף הנחיתה | |||
| מפקד אח"י רומח | רס"ן רון גינזבורג | ספינת פיקוד מול סוריה | |||
| מפקד אח"י תרשיש | רס"ן עוזי טישל | ||||
| מפקד אח"י רשף | רס"ן אהרון שחר | ||||
| מפקד אח"י קשת | רס"ן בני חזן | ||||
| פלגות הבט"ש | |||||
| מפקד פלגה 914 | סא"ל אבי שחף | ||||
| מפקד פלגה 916 | סא"ל חיים להב | ||||
| שייטת הצוללות | |||||
| מפקד שייטת הצוללות | סא"ל שאול חורב |  | |||
| מפקד הצוללת אח"י רהב | רס"ן חיים כפיר | ||||
| מפקד הצוללת אח"י גל | רס"ן גיורא סער | ||||
| משמרות ונציגויות | |||||
| קצין משמרת במצפ"י | אל"ם פנחס מילוא | ||||
| קצין משמרת במצפ"י | אל"ם דני מלמד | ||||
| קצין משמרת במצפ"י | אל"ם רפי אפל | ||||
| נציגי חיל הים בפיקוד צפון | אל"ם יצחק קוראל אלמוג | ואל"ם זאב יחזקאלי | |||
| קצין קישור לחטיבת גולני | סא"ל מוטי מיכאלי | ||||
| מפקד בסיס צה"ל בראש הנקרה | אל"ם יעקב ניצן | ||||
| הפקת לקחי מלחמה | |||||
| ראש צוות הל"מ | תא"ל גדעון רז | הגיש דו"ח מפורט למפקד חיל הים שלא נידון בחיל הים. |  | ||
| בקר הל"מ שייטת 13 | סא"ל אמנון בן ציון | ||||
| בקר הל"מ שייטת ספינות הטילים | אל"ם שמואל פרס | ||||
| ראש צוות הפקת לקחים טכנו-לוגיסטיים | תת-אלוף ישראל אביר | הגיש דו"ח מפורט לראש מספן הציוד חנוך בן אליהו שהפך אותו להוראות עבודה. | |||
| בקר הל"מ מספן כוח אדם | אל"ם (מיל) בן-צוק (בודוך) אהרון | ||||
חיל הים הישראלי נטל חלק פעיל במלחמה וסייע למאמץ היבשתי בגזרת החוף. המאמץ הימי העיקרי היה בהנחתת כוחות צנחנים ושריון בשפך נהר אל-אוואלי, באיגוף אסטרטגי. מעבר למבצע הנחיתה סייעו ספינות הטילים באש תותחיהן למאמץ היבשתי על ידי הנחתת אש על מוצבי מחבלים. הסיוע התאפיין בהיענות מהירה ובדיוק הירי, שלא סיכן את הכוחות בחוף. צוללות תצפתו על נמלי האויב ועל תנועות ארגוני הטרור, וכוחות קומנדו ביצעו פשיטות מן הים.
לספינת הפיקוד נבחרה אח"י גאולה שנמצאה במרחק לא רב מהחוף ונשאה עליה את מפקד הכוח היבשתי, מפקד הכוח הימי, מש"ט 13, מש"ט הסטי"לים ומש"ט הצוללות.
למפקד האוגדה לא הייתה הערכה מדויקת לעוצמת התנגדות המחבלים. וביציאה לים עדיין לא נקבע האם הנחיתה תתבצע מדרום לצידון או מצפון לה. החוף מדרום לצידון קרוב יותר והכוח נערך אליו. בחוף זה נתוני הנחיתה היו קשים ולדעת חלק מהמפקדים בלתי אפשריים. כאשר הוברר שההתקדמות ביבשה טובה והנחיתה נדרשת להיעשות מצפון לצידון גבר הביטחון בהצלחה.
כהקדמה לנחיתה בודדו ספינות הטילים את חוף לבנון ומנעו התערבות סורית. למעשה, במהלך המלחמה לא הייתה לחימה ימית. בידוד ראש החוף ביבשה נעשה על ידי מארבים של שייטת 13, שמנו כ-30 לוחמים. המארבים הוצבו מדרום ומצפון לאזור הנחיתה המיועד, על כביש צידון-ביירות, כדי למנוע התקרבות של כוחות מחבלים לשטח הנחיתה. חיל האוויר ביצע תקיפות מקדימות, שהשמידו עמדות מקלעים של המחבלים, שאותרו בקרבת אזור הנחיתה.
בלילה שבין 6 ל-7 ביוני החל מבצע הנחיתה מהים. מפקד כוח הנחיתה היה אל"ם אברהם אשור "מוסלי". חוף הנחיתה המתוכנן, המעגן בשפך הזהראני, הוחלף תוך כדי תנועת הסירות לחוף האוואלי מצפון לצידון. בשלב הראשון נתפס ראש החוף על ידי כוח של כ-50 מלוחמי שייטת 13, בפיקוד של ידידיה יערי. הלוחמים הגיעו לחוף בשחייה לאחר שהתקרבו בסירות גומי שהורדו מספינות הטילים. במהלך התפיסה נהרגו 4 מחבלים. אחריהם הגיעו 150 צנחנים בפיקודו של הסמח"ט אריק מורן, שאבטחו את השטח כולו. אח"י מעוז הובילה את כוח הצנחנים. כ-25 סירות גומי הורדו מהאונייה במהירות שיא. הסירות הושטו על ידי לוחמי שייטת 13 כאשר תוך כדי תנועה שינו כיוון לאוואלי.
כוח נפרד משייטת 13 ערך בדיקה אחרונה לחוף הנחיתה וסימן אותו באורות מכוונים לים.
לפי העיקרון של "פיקוד מלפנים" השורר בחיל הים הוביל מפקד הנחתות מייק אלדר את הכוח מנחתת 60 מטר אח"י אכזיב. לחוף הזהראני היה הכרח להיכנס קודם בכלי קטן. עם ההחלטה לאגוף את צידון קבע מפקד הכוח שהנחתת הגדולה תנחת ראשונה. המפל"ג מייק אלדר ניסה לעבור אליה אך נאלץ לוותר.
מספר דקות לפני חצות הלילה שבין 6 ל-7 ביוני 1982, נחתה אח"י בת שבע בשפך האוולי שמצפון לצידון. הרק"מ והצנחנים ירדו במהירות וללא תקלות תוך 20 דקות.[3] אח"י "בת שבע" פינתה את המקום, ואחריה הנחיתו שתי נחתות 60 מטר את הכוח שעליהן. בסבב הראשון הונחתו 9 טנקי מגח, 28 נגמ"שים, 3 תותחים מתנייעים בקוטר 175 ו-155 מ"מ, נגמ"ש מוביל תחמושת אלפא, שני דחפורים מדגם קטרפילר די-7 ו-750 צנחנים.
סבב שני תוכנן ללילה שבין 7 ל-8 ביוני, אך תא"ל עמוס ירון, מפקד הכוח בחוף, דרש להקדים את העברת התגבורת אליו ככל האפשר, וזאת אף על פי שעדיין לא שותקו כל מקורות הירי ונמשכה הטרדה ארטילרית באזור ראש החוף. הקדמת הסבב אושרה על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן שהוסיף שאם במהלכה תהיינה נפילות פגזים בקרבת הנחתות יש להפסיק את ההנחתה ולדחות אותה לשעות החשיכה.[4] למפקד הכוח הימי אברהם אשור הועברה הודעה: ”מאשר לנחות כל עוד הנפילות אינן קרובות ואינן מסכנות”. אשור פקד על הנחתה באור יום ובשעה 14:30 הנחיתו שתי נחתות ה-60 מטר את הכוחות שעליהן. בשעה 16:00 הגיעה הנחתת אח"י בת שבע האיטית יותר. אלדר נשאר עם שתי נחתות ה-60 מטר באזור טווח התותח עד סיום הנחיתה של אח"י בת שבע, כדי לגרום למחבלים להפנות ממנה את הירי. בסבב זה הונחתו שני טנקי "מגח", 25 נגמ"שים ושני תותחים מתנייעים. אף שנפילות פגזי תותחי האויב היו קרובות, הסתיים סבב הנחיתה השני בלי פגע.
בהמשך הלחימה העבירו הנחתות משאיות תחמושת מחוף נהריה לראש החוף באוואלי, וכן הועברו כוחות משפך נהר זהראני, מדרום לצידון, אל שפך האוואלי; זאת, כדי לחסוך את הנסיעה בדרך החוף דרך צידון, שהלחימה בה טרם הסתיימה. אזור ההעמסה בשפך הזהראני היה זרוע בסלעים תת-מימיים רבים, והחוף הראשוני שהוגדר להעמסה לא היה מתאים; זו התבצעה בחוף שנמצא מעט צפונה מהנקודה הראשונית שנבחרה. הנחתות הגיעו לחוף ההעמסה באור יום, בגישה שהייתה קשה לביצוע; החוף היה גבולי וההעמסה נעשתה באיטיות. באחת היציאות נפגע מדחף הנחתת 'אח"י אשדוד' שנאלצה לבטל את הנחיתה באוואלי, להוריד את הכלים שהועמסו ולשוב לחיפה להספנה. במהלך ההפלגות שימשו הנחתות גם כפלטפורמות לפינוי פצועים שהועברו מהן במסוקים לבית החולים רמב"ם. כמו כן העבירו הנחתות אמצעי לחימה שהיו מיועדים לכוחות הנוצרים: טנקים, תומ"תים ונגמ"שים רבים הובאו באוניית גל-נוע לנמל ביירות ובנחתות לחוף ג'וניה.
תקשורת צמודה - הנחיתה בשפך נהר אל-אוואלי הייתה הנחיתה הראשונה שתועדה בתקשורת המצולמת. צוות של הטלוויזיה הישראלית, בראשות כתב הטלוויזיה מיכה לימור, היה על הנחתת פ-61 בצמוד למפקד הנחתות מייק אלדר. הכתבה שודרה בטלוויזיה הישראלית לאחר כשבוע, ולאחר מכן שודרה ברשתות טלוויזיה בכל העולם.
פינוי אזרחים פצועים - ביום השלישי ללחימה יצא מייק אלדר עם שתי נחתות בחוף האוואלי. האזור היה עדיין לא היה בטוח מסכנת ירי תותחי המחבלים. לכן השאיפה הייתה לשהות בחוף זמן קצר ככל האפשר באור יום. תוך כדי היציאה של פ-61 מהחוף, הגיע ג'יפ צנחנים ועליו שתי ילדות לבנוניות פצועות. דרשו בקשר לחזור לקחת אותן. מפקד הנחתת רפי בנימין באישורו של אלדר חזר ונחת תוך סיכון, הילדות נאספו. לאחר היציאה מהחוף, הונחת מסוק על הסיפון והילדות נלקחו לבית חולים רמב"ם. הן הבריאו והוחזרו ללבנון כחודשיים לאחר המלחמה.[5]
ספינות הטילים הפגיזו מטרות בציר החוף הלבנוני, על פי בקשות של הכוחות הקרקעיים שנעו בציר החוף. הסיוע היה בהיענות מיידית לבקשת יחידת היבשה; במשך עשרת ימי הלחימה פתחו ספינות חיל הים באש על מטרות קרקעיות 130 פעמים. בסה"כ נורו כ-3,500 פגזים מתותחי 76 מ"מ, ונצפו פגיעות טובות: הושמדו עשרות עמדות ומתקנים של המחבלים. הירי המהיר, בקצב אש גבוה, הצליח להפתיע את המחבלים ופגע בהם לפני שהספיקו לתפוס מחסה. הירי נעשה תוך הקפדה על גזרות אש, ולא אירעו מקרים של ירי דו צדדי, שקרו בגזרות אחרות.
באזור ביירות נעשה שימוש גם במספר טילי "גבריאל" שהותאמו לירי ים-קרקע. טילים אלה נקראו "הילטון", ונורו אל מטרות שזוהו כמטרות אויב. על ספינות הטילים נורתה אש מן החוף.
התברר שאחד ממקורות הירי הוא תותח 130 מ"מ, שירה מאזור שדה התעופה של ביירות. הוזמן סיוע אווירי ומסוקי תקיפה הגיעו השמידו את התותח ברקטות.
צורה נוספת של סיוע היוותה הצבת צוותי האזנה לקשר המחבלים בספינות הטילים ששייטו לאורך החוף. במידע שנאסף נעשה שימוש מיידי.[7]
על נמלי לבנון, מגבול ישראל ועד ביירות, הוטל הסגר ימי, שמנע תנועת נוסעים ואספקה. כל פעילות כלי השיט הותנתה בהסכמת ישראל, ובכלל זה פינוי תושבי חוץ. בדרך זו נמנעה תנועת מחבלים מהחוף. חלק מן ההסגר נעשה בסיוע הפלנגות הנוצריות, שתפשו את נמל ביירות. הנוצרים אישרו לחלק מהאוניות להפליג, ואוניות אחרות נבדקו והוחזרו לנמל. אונייה חשודה בשם אדי, עליה היו כ-150 איש, הופנתה לבדיקה יסודית יותר בנמל חיפה. האונייה הסובייטית רפינו, שנשאה עליה בין היתר 175 מאנשי השגרירות הסובייטית, הורשתה לנוע ישירות מביירות ללטקיה ללא חיפוש.
ביוני 1982, במסגרת מבצע דרייפוס, הטביעה צוללת מסוג גל של חיל הים הישראלי ספינה שעליה 25 אזרחים שנמלטו מנמל טריפולי, לאחר שנוסעי הספינה זוהו בטעות כמחבלים.[8]
.jpg)
חיל הים הסורי היה עדיין תחת השפעת התבוסה בקרבות מלחמת יום הכיפורים, תשע שנים לפני כן, מאידך הסורים חידשו את כוחם מאז 1973 והצטיידו בספינות טילים רבות.
לכן נדרשה נוכחות כוח ספינות טילים ישראליות בטווח התערבות מיידית ואכן הערכות זו הרתיעה את הצי הסורי ומנעה את התערבותו במלחמה.
גם אחרי שכוחות קרקעיים ומטוסים סוריים נלחמו בבקעת הלבנון לא הוכנס כוח ימי סורי למערכה.
האמנעה הזו נעשתה עוד לפני מעורבות חיל האוויר במערכה.
לנמל טרטוס נכנסו כלי שיט של השייטת הרוסית, פלוגת נחתים ומחלקת טנקים להגנה, ברית המועצות הפגינה בכך את היערכותה להגנה על הנמל.[9]
שתי צוללות של חיל הים הישראלי, אח"י גל ואח"י רהב הופעלו מתחילת המערכה (צוללת שלישית, אח"י תנין, הייתה בטיפולי אחזקה). הצוללות הופעלו בעיקר למטרות מודיעין ובניגוד לדרך הפעילות הרגילה שלהן - פעולה חשאית וללא קשר שוטף עם יחידות אחרות - הפעם פעלו הצוללות בקשר ישיר עם ספינות הטילים ועם גורמים אחרים. המידע שהביאו היה ייחודי, ושימש לפגיעה במטרות אויב בזמן אמת.
לאחר תפישת ראש החוף והמארבים שהונחו בליל מבצע הנחיתה, הופעלו כוחות שייטת 13 במשך כל הלחימה בפשיטות ומארבים על החוף, בעיקר מצפון לחוף הנחיתה ובאזור ביירות. כמו כן הועמדו כוחות הקומנדו הימי בכוננות למבצעים שונים, ונערכו לקראת האפשרות שצי ברית המועצות יתערב בלחימה. חלק גדול של השייטת הוחזק זמן ארוך בלב ים; המשימות המשתנות חייבו לימוד וארגון הכוחות והיערכות טכנית ומבצעית רבה. הצי הסורי לא התערב וצה"ל לא שש להתעמת עם צי ברית המועצות שהגן על נמלי סוריה. בעת הכניסה לביירות תוכננה פשיטה באור יום הכוללת חבירה לנוצרים, פשיטה שבוטלה כאשר התברר כי האזור המיועד לנחיתת כוחות השייטת מוחזק על ידי מיליציית "אמל" העוינת.
בתחילת המלחמה עלה חשש כי צוללת לובית עושה את דרכה לזירה כדי לסייע לכוחות אש"ף. בשל כך לוו הנחתות בספינות לוחמה נגד צוללות - סט"ילים שהותאמו למטרה זו. שלושה ימים לאחר תחילת הלחימה, ב-9 ביוני, התקבלה ההערכה כי האיום אינו קיים, והדגש עבר להגנה נגד מטוסים.
בסיס חיפה היה הבסיס העיקרי שממנו יצאו כלי השיט של חיל הים הישראלי למשימותיהם. רוב אנשי בסיס אשדוד הגיעו לבסיס חיפה כדי לסייע בפעילותו, והתמקמו ברציף הצבאי בקרבת מספנת חיל הים.
הגנת האגף הימי במהלך המלחמה בוצעה באמצעות סיורי ספינות טילים ודבורים. גבול מרחב השליטה של בסיס חיפה הורחב צפונה עד לקו מקביל לקו שליטת כוחות צה"ל ביבשה. כדי לסייע בגילוי ובאבטחה מהים הוצבו תחנות מכ"ם ניידות במספר נקודות בחוף לבנון; מפקד חיל הים, זאב אלמוג, לא אישר בקשה של מח"ט גולני להציב תחנות מכ"ם על החוף בגזרת שדה התעופה של ביירות, אך לקראת הכניסה לביירות באמצע ספטמבר הוצבה חוליית מכ"ם ניידת על גג בית מלון בעיירה דאמור.
קצינים בכירים במילואים מחיל הים שותפו בפעילות צה"ל בלבנון. חמישה קצינים בדרגות סא"ל ואל"ם גויסו לשמש קציני שיפוט במעברי הגבול ולחדש את המשמעת בצבא. אל"ם יעקב ניצן קיבל פיקוד על מחנה צה"ל שהוקם במעבר ראש הנקרה. סא"ל משה אומן, שהגיע מאילת, הוצב לתפקיד קצין שיפוט בכיר בצור. עוד באותו לילה, 11 נובמבר 1982, קרס בית הממשל באסון צור הראשון והוא נהרג.
ספינת הטילים אח"י חרב, מדגם סער 3, הייתה בשלב האחרון של השיפוץ במספנת אילת. בעת ההכנות למבצע ניתנה עדיפות לספינות בצפון, ולכן התעכבה השלמתה. הספינה עברה בתעלת סואץ ב-24 ביוני, והצטרפה לשייטת ספינות הטילים בחיפה. שיפוץ אח"י סופה, שתוכנן להתחיל עם גמר שיפוץ אח"י חרב, נדחה עד לאחר המלחמה.
כוח דקל - שלוש נחתות טנקים (נט"קים) באורך 36 מטר, שלפי הערכת חיל הים מצבן לא איפשר נשיאת רק"ם, הועברו בשנת 1981 לאילת והושבתו על החוף. בסוף חודש מאי דרש הרמטכ"ל, רפאל איתן, להעביר אותן לים התיכון. הכנת הנחתות להפלגה הוטלה על זירת ים סוף. הוראת הרמטכ"ל בוטלה ב-5 ביוני אך בהחלטת מפקד חיל הים המשיכה זירת ים סוף בהכנות והכוח יצא לדרכו ב-17 ביוני 1982. בצפון מפרץ סואץ פגשו ים סוער ובאחת הספינות הושבתו המנועים ונגרמו נזקים. צוות המילואים הצליח להתגבר על התקלות ושתי הנחתות הגיעו לבסיס אשדוד ב-21 ביוני.[10] כדי להצדיק את ההשקעה נשלחו לביים נחיתות בחוף לבנון במטרה לאתר מקורות ירי. אך במצבן הטכני הגרוע לא ניתן להמשיך בהפעלתן והן הועברו לפירוק.
בפעולת האיגוף הימי נחסכו אבדות מכוחות היבשה, וחיל הים הישראלי הצליח לבצע את הפעולה ללא אבדות. צורכי צה"ל מחיל הים מולאו מהר, במדויק וללא נפגעים. חיל הים הצליח להימנע מחיכוך עם ציים זרים ששייטו באזור, ומנע מחיל הים הסורי להתערב בלחימה.
את הערכתו לחיל הים ביטא שר הביטחון, אריאל שרון. בפקודת יום שפרסם ב-14 ביוני 1982 נאמר בין היתר כי: ”חיל הים הפליא לעשות בשליטה מלאה על נתיבי הים, בהנחתת כוחותינו ובכך תרם את חלקו לשיתוף הפעולה המופתי, הבין זרועי והבין חילי. ... בפעולת חיל הים הייתה דוגמה מובהקת של גישה עקיפה”.[11]
פעילות כוחות חיל הים זכתה לשבחים בצה"ל, בשל היכולות המקצועיות והמבצעיות שגילתה, ובשל שיתוף הפעולה המוצלח עם יתר זרועות צה"ל. ”שר הביטחון לא חסך שבחים מחיל הים...”[12]
| רשימת פעולות חיל הים במלחמת לבנון | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מהות האירוע | תאריך | תיאור | כלי שיט ויחידות שהשתתפו | ||
| השתקת תותח באזור נהר הליטני | יום ששי 4 ביוני | צוללת מזהה ומכוונת ספינות טילים (שהוזנקו קודם לכן מב"ח) לפגיעה בתותח מחבלים היורה על נהריה | הצוללת אח"י רהב וספינות הטילים אח"י עצמאות ואח"י רומח. | ||
| תקיפות אוויר | 5 ביוני משעות הצהריים | תקיפת עמדות מקלעים באזור הנחיתה | מטוסי חיל האוויר הישראלי | ||
| הפגזת מקורות אש | 4 ביוני אחר הצהריים | סיורים מול חוף לבנון והפגזת מקורות ירי מהם נורו קטיושות | זוג ספינות טילים ודבורים | ||
| הפגזות חוף | 6 ביוני אחר הצהריים | ספינות טילים יורות בתותחי 76 מ"מ על מטרות מצפון לצור, במעגן צידון, ובאזור דאמור | 4 סטי"לים והצוללת אח"י רהב | ||
| נחיתה ראשונה | יום ראשון לקראת חצות 6 ביוני | הונחתו בחוף אל-אוואלי 9 טנקי "מגח", 28 נגמ"שים, 3 תותחים מתנייעים 175 ו-155 מ"מ, מוביל תחמושת "אלפא", שני דחפורים D7, 750 צנחנים | אח"י בת שבע, אחריה נחתות הטנקים 60 מ' אכזיב ואשדוד | ||
| מניעת התערבות סורית | 6 עד 14 ביוני | כוח ספינות טילים ושייטת 13, בכוננות בים לתקיפה באזור טרטוס | צוללת, 4 ספינות טילים, כוח משייטת 13 | ||
| אבטחה יבשתית | 6 ביוני | מארבים של שייטת 13 על כביש צידון-ביירות, לבידוד אזור הנחיתה | שני כוחות שייטת 13, 30 איש בכל כוח | ||
| סבב נחיתה שני | יום שני 7 ביוני שעה 1430 | העברת תגבורת מחוף נהריה, הנחתה בחוף אל-אוואלי באור יום תחת הפגזה. הונחתו 2 טנקי מגח, 25 נגמ"שים, שני תותחים מתנייעים | שתי נחתות הטנקים 60 מ', אח"י אכזיב ואשדוד, אחריהן אח"י בת שבע | ||
| סבב נחיתה שלישי | יום שלישי 8 ביוני | העברת משאיות תחמושת ורכב קשר מחוף נהריה לחוף אל-אוואלי | שלוש הנחתות | ||
| איגוף צידון | 8 - 9 ביוני | העברת 66 נגמ"שים ו-400 צנחנים מחוף "מעגן" הזהראני לחוף אל-אוואלי | שלוש הנחתות | ||
| כוננות לתקיפת חיל הים הסורי | 9 - 14 ביוני | כוחות שייטת 13 עם ציוד לחימה מיוחד משייטים בלב ים מול צפון לבנון | אניות עזר, סירות, וכוח קומנדו ימי | ||
| המצור על ביירות | 9 ביוני עד 15 בספטמבר | סגר ימי על נמל ביירות | ספינות טילים ודבורים | ||
| תגבורת להגנת טרטוס | 10 ביוני 24:00 | אניות השייטת החמישית של הצי הסובייטי בפיקוד אדמירל סליבנוב, נכנסו לטרטוס להגנה מפני תקיפה ישראלית | הסיירת זדנוב ואוניות נוספות | ||
| סינון בבירות | 10 ביוני | האונייה הרוסית רפינו ועליה משפחות שגרירות ברית המועצות יוצאת ללטקיה ולא נענית לדרישה לחיפוש | ספינות חיל הים הישראלי | ||
| בדיקת אונייה חשודה | 12 ביוני | האונייה אדי ועליה 150 נוסעים, בהם מחבלים, נעצרת ומובאת לנמל חיפה | סטי"לים אח"י רשף, חנית ויפו | ||
| סיוע לנוצרים | 14 ביוני, 22:15 | הנחתת 16 נגמ"שים ו-10 טנקי טירן | אח"י בת גלים, בסיוע טנק גישור טירן | ||
| המשך סיוע לנוצרים | 15 ביוני, 1.30 | הנחתת 6 נגמ"שים בנמל ג'וניה | הנחתת אח"י אשדוד | ||
| הספקת תחמושת | 16 ביוני | הונחתו בחוף אל-אוואלי 24 משאיות תחמושת וקומנדקר | הנט"קים "בת שבע" ו"אכזיב" | ||
| הספקת תחמושת לפלנגות הנוצריות | 19 ביוני | פריקת 4 משאיות תחמושת בג'וניה | נט"ק "אשדוד" | ||
| העברת נחתות | 17 - 21 ביוני | העברת שני נט"קים 36 מטר מאילת לאשדוד דרך תעלת סואץ | הנחתות פ51, פ53, בפיקוד אל"ם משה אורון מפקד זירת ים סוף | ||
| פשיטה על חוף ביירות | 24 ביוני | ירי רקטות על ריכוזי מחבלים, נהרגו 4 מחבלים | כוח משייטת 13 בסירות מהירות | ||
| גמר שיפוץ אח"י חרב | 21 - 24 ביוני | אח"י חרב עוברת בתעלת סואץ לאחר גמר השיפוץ באילת | אח"י חרב | ||
| חידוש הלחימה | סוף יולי | לאחר רגיעה קצרה מתחדשות פעולות הלחימה | |||
| פשיטות רצופות על מערב ביירות וטריפולי | 27 - 29 ביולי | הרג מחבלים והשמדת מספר כלי רכב | כוח משייטת 13 בסירות מהירות | ||
| איגוף בירות | 7 - 8 באוגוסט | העברת חטיבת שריון לג'וניה ואגד ארטילרי לנמל ביירות[13] | אוניית גל-נוע מגויסת עם אח"י מעוז, שלוש הנחתות, ואח"י בת גלים 2. | ||
| החזרת כוחות | 22 באוגוסט - 8 בספטמבר | פינוי שתי חטיבות שריון ואגד ארטילרי - כ-600 טנקים, תותחים, וכלי רכב, מנמל ביירות לחוף נהריה | שלוש הנחתות | ||
חיל הים במלחמת של"ג - סרט משנת 1982 בהפקת בה"ד חיל הים; בערוץ של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון באתר YouTube מפקד יחידת הנחתות ,מייק אלדר, מתאר על גבי הנחתת שבדרכה ללבנון ,במבצע שלום הגליל, את מהלך הנחיתה, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחוןSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
