הסגר (מלחמה)

הסגר (אנגלית: Blockade) הוא מהלך מלחמתי, שבו מנסה אחד הצדדים למנוע מעבר מזון, אספקה, ציוד מלחמתי וכדומה אל הצד השני. הסגר יכול לכלול גם ניתוק מזרימת מידע ותקשורת. הסגר הוא בדרך כלל הסגר ימי, ובמסגרתו מנסה צד אחד בעימות לנתק את כל התעבורה הימית המובילה אל הצד השני. עם זאת, גם ניסיון לנתק את כל דרכי התעבורה היבשתית למדינה כלשהי מהווה גם הוא הסגר; ייתכן גם הסגר המשלב הסגר יבשתי וימי. במאה העשרים הופעל גם כוח אווירי כדי להגביר את יעילות ההסגר, ולמנוע מן הצד השני את השימוש בתעבורה אווירית בכל רחבי האזור שבו הוטל הסגר. אמצעי מודרני נוסף להעמקת יעילות ההסגר הוא ניתוק דרכי התקשורת האלקטרוניקה על ידי ניתוק קווי התקשורת וחסימת שידורים. כדי להטיל את ההסגר עשוי הצד התוקף לחסום את היציאה מנמלי הים של האויב, לחסום נתיבים יבשתיים, ועוד. ההסגר יכול להיות חלקי או מלא.

יש להבדיל בין הסגר לבין אמברגו, מחד, ומצור, מאידך. הסגר הוא צעד מלחמתי, הכולל בדרך כלל הפעלת צבא, ואילו אמברגו אינו צעד מלחמתי אלא צעד משפטי. הסגר שונה ממצור בכך שמצור מכוון בדרך כלל ליעד בודד ומוגדר, כמו עיר או מבצר, ואילו הסגר מוטל על מדינה שלמה או חבל ארץ נרחב.

הסגר יכול להיות בכמה דרכים:

הסגר קרוב (Close Blockade) – הסגר זה דורש מהצד המטיל אותו להציב יחידות צבא קרוב מאוד לנקודות המפתח של האויב. כך למשל, אוניות מלחמה ימוקמו סמוך מאוד לנמלי האויב, וכך תחסומנה את היציאה. סוג זה של הסגר מטיל עומס כבד על מטיל הסגר: היחידות מטילות ההסגר צריכות לשהות למשך פרק זמן ארוך ליד נקודות המפתח של האויב, כשהן רחוקות בדרך כלל מבסיסן, חשופות לפגעי הטבע וגם מתקפות של האויב. המרחק מן הבסיס יוצר אתגרים לוגיסטיים ותחזוקתיים לא פשוטים. האויב, לעומת זאת, שוהה בבסיסו בנוחות יחסית. מצד שני, ההסגר המוטל על האויב מונע ממנו לקבל אספקה וציוד נדרשים, דבר היוצר בהכרח מחסור וקושי, הפוגעים בכוחו לאורך זמן. יתרונו של הסגר קרוב הוא המניעה מוחלטת של תנועה ימית ויבשתית מן הצד השני. במהלך המלחמות הנפוליאוניות, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, הטיל הצי המלכותי הבריטי הסגר ימי קרוב על צרפת; אוניות הצי הבריטי סיירו סמוך מאוד לפתחי הנמלים הצרפתיים, ומנעו את יציאת הצי הצרפתי ותנועת אוניות סוחר.
הסגר רחוק (Distant Blockade) – הסגר זה מתמקד בחסימת הנתיבים אל מדינת האויב ממרחק רב יותר. נמלי האויב ונתיבי הכניסה אינם נחסמים מקרוב, והדבר מאפשר תנועה מצומצמת של האויב לאורך החופים או בטווח קצר בנתיבי היבשה. לעומת זאת, זרימת סחורות וציוד בנתיבי הים או היבשה העיקריים נחסמים. יתרונו של ההסגר הרחוק הוא בכך שהיחידות המטילות את ההסגר יכולות להיות קרובות הרבה יותר לבסיסן, ולהיות מוגנות מפשיטות ותקיפות של האויב. במלחמת העולם הראשונה הטיל הצי הבריטי הסגר ימי מרוחק על הצי הגרמני הקיסרי: ה"גרנד פליט" ("הצי הגדול") הבריטי התבסס במעגן סקפה פלו, באיי אורקני, וכך מנע מן הגרמנים את היציאה מן הים הצפוני. היציאה הדרומית יותר, דרך תעלת למאנש, הייתה גם היא בלתי אפשרית מבחינת הגרמנים, בהיותה קרובה מאוד לחופי בריטניה וצרפת. הסגר זה מנע תנועת סחורות וציוד לגרמניה, והביא את האוכלוסייה הגרמנית עד כדי רעב לקראת תום המלחמה. מאידך, העובדה שהצי הבריטי לא מנע באופן הרמטי את יציאת הצי הגרמני, איפשרה לגרמנים לבצע כמה פשיטות על החוף הבריטי.
הסגר לא מלחמתי (Pacific blockade) – עד 1827 היו מהלכים של הסגר חלק ממלחמות. ב-1827 הטילו צרפת, בריטניה ורוסיה הסגר ימי על האימפריה העות'מאנית. זאת, כחלק מתמיכתם ביוונים במלחמת העצמאות היוונית. היה זה ההסגר הראשון שהוטל ללא הכרזת מלחמה.

יעילות ההסגר תלויה בארבעה גורמים:

החשיבות של מטרת ההסגר: הסגר המוטל כדי למנוע מעבר סחורה בעלת חשיבות פחותה מחטיא את מטרתו; הסגר יעיל נועד למנוע העברת ציוד או סחורה בעלת חשיבות רבה. נשיא ארצות הברית קנדי הטיל הסגר ימי על קובה במהלך משבר הטילים עם ברית המועצות. הטילים שניסו הסובייטים להעביר היו עלולים לסכן את ארצות הברית, ולפיכך היה ההסגר בעל חשיבות רבה (אם כי קנדי כינה את ההסגר "בידוד", Quarantine, מכיוון שהסגר הוא פעולה מלחמתית).
עוצמת הכוח המטיל את ההסגר: על הכוח המטיל את ההסגר להיות בעל עוצמה השווה לפחות לכוח שעליו מוטל ההסגר; ללא תנאי זה יוכל הצד השני לפרוץ בנקל דרכו.
ניצול תוואי קרקע מתאים: הטלת הסגר יבשתי תלויה בניצול הטופוגרפיה, כמו תפיסת מצרי יבשה או מעברים הכרחיים שהאויב אינו יכול לעקפם; גם יחידה צבאית קטנה יחסית תוכל לשלוט בתוואי כזה לאורך זמן.
רצון: הטלת הסגר וקיומו לאורך זמן דורשים יכולת עמידה לאורך זמן במשימה אפורה, מונוטונית ושוחקת. רק שמירה לאורך זמן על הסגר תביא את התוצאות הרצויות.

הטלת הסגר מהווה צעד מלחמתי, ועשויה (או עלולה) לספק למדינה אחרת עילה למלחמה (קאזוס בלי). ישראל הכריזה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כי חסימת מצרי טיראן לשיט אליה תהווה עילה למלחמה מבחינתה, וחסימת המצרים בפועל במאי 1967 על ידי מצרים הייתה אחת העילות המרכזיות לפריצת מלחמת ששת הימים.

הסגר הוגדר לראשונה בחוק הבינלאומי בקונגרס פריז שהתקיים ב-1856, כדי לסיים את מלחמת קרים. בקונגרס זה הוסכם כי הסגר חוקי חייב להיות הסגר מעשי, ואילו "הסגר של נייר" (Paper Blockade) אסור. "הסגר של נייר" היה הסגר שלא נאכף, אך איפשר למדינה שהטילה אותו להחרים אוניות וסחורות של הצד היריב או של צד שלישי הסוחר עם היריב. בוועידה הימית בלונדון ב-1909, שעסקה בהסדרה חוקית של הלוחמה הימית, הוצעו כמה כללים נוספים כדי להסדיר את מעמדם של צדדים נייטרליים, אך רק מדינות ספורות אשררו את ההצעה ולכן לא היה לה תוקף. עם זאת, חלק מכלליה יושמו במהלך מלחמת העולם הראשונה. מאז 1945 נקבעת חוקיותם של הסגרים על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. על פי סעיף 42 (פרק VII) במגילת האומות המאוחדות, רשאית המועצה להחליט על הטלת הסגר מטעמה כדי להשיב שלום ויציבות באזור כלשהו.

ערך מורחב – אמנת סן רמו

אמנת סן רמו, שהיא קובץ החוקים העוסקים בלוחמה ימית, קובעת כי מותר להטיל הסגר ימי ולעצור גם אוניות נייטרליות הנושאות מטען המפר את ההסגר. האמנה קובעת כי הטלת הסגר אינה חוקית אם מטרתו הרעבת אוכלוסייה אזרחית או מניעת מטען החיוני לקיומה, ואם פגיעתו של ההסגר באזרחים מופרזת ביחס למטרה הצבאית. סעיף נוסף קובע כי אם האוכלוסייה סובלת ממחסור במזון וציוד חיוני אחר, חובתו של מטיל המצור לאפשר מעבר חופשי של מזון וציוד חיוני. אמנת סן רמו אינה מסמך משפטי מחייב, אלא אוסף החוקים הקיימים בנושא, מעין מהלך של קודיפיקציה בנושא.

ערך מורחב – הברחה

כאמור לעיל, הטלת הסגר היא מעשה שיכול להיחשב כעילה למלחמה. הצד שעליו הוטל ההסגר יעשה מאמץ רב כדי לפרוץ את ההסגר שהוטל, אם בניסיון להביס את הצי או הכוח היבשתי המקיים את ההסגר, ואם על ידי הברחת סחורות וציוד דרך טבעת ההסגר.

מבריחים שניסו לפרוץ הסגר ימי במאות הקודמות עשו שימוש בדרך כלל בספינות מהירות וקלות, שהיו בעלות חימוש ומיגון קלים בלבד. מבריחים כאלה נודעו בשם "מבריחי הסגר" (Blockade Runner). הם היו חשופים, מחד, לסכנות רבות בניסיונם להתחמק מן הצי שהטיל את ההסגר, ומאידך היו צפויים לרווחים עצומים אם ההברחה הצליחה, שכן הסחורות שהביאו היו בעלות ביקוש רב. בעת מלחמת האזרחים של ארצות הברית, 1861–1865, הטיל צי האיחוד הסגר ימי על קונפדרציית המדינות של אמריקה. אחד הכלים המרכזיים של מדינות הקונפדרציה היו מבריחי ההסגר, שעשו שימוש בספינות מהירות וקלות, ובתעוזה רבה פרצו שוב ושוב את ההסגר. עם זאת, עד תום המלחמה הצליח צי האיחוד לכפות את ההסגר באופן מלא, והביא את הקונפדרציה לסף רעב.

דוגמה נוספת לפריצת הסגר הייתה בעת ההסגר על ברלין, מיוני 1948 עד מאי 1949. ברית המועצות חסמה את דרכי הגישה אל מערב ברלין, כדי למנוע מארצות הברית ובעלות בריתה לתספק את הרבעים שהיו בשליטתן ולערער את השליטה האמריקנית. כדי לפרוץ את הסגר קיימה ארצות הברית רכבת אווירית ממושכת, בה הוטסו מיליוני טונות של אספקה אל העיר במשך חודשים ארוכים. המאמץ האמריקני הצליח, והסובייטים ויתרו על ההסגר לאחר 11 חודשים.

העת העתיקה

457 – 458 לפנה"ס – אתונה מטילה הסגר ימי על אגינה, כחלק מהמלחמה הפלופונסית הראשונה
431 – 404 לפנה"ס – במהלך המלחמה הפלופונסית הטיל צבא ספרטה הסגר יבשתי על אתונה. זו האחרונה עמדה במצור לאחר שקיבלה אספקה מן הים. לאחר קרב אייגוספוטמוי הטילה ספרטה גם הסגר ימי על אתונה, וזו נאלצה להיכנע.
31 לפנה"ס – הצי של אוקטביאנוס מטיל הסגר ימי על אלכסנדריה, בה נמצא הצי של מרקוס אנטוניוס, במהלך מלחמות הטריאומווירט השני.

ימי הביניים

1068 – 1071 – האימפריה הביזנטית מטילה הסגר ימי על דרום איטליה, בעיקר במהלך המצור על בארי שהוטל על ידי רוברט גיסקר.
1102 – הכליפות הפטימית מטילה הסגר ימי על ממלכת ירושלים.
1104 – הרפובליקה של ג'נובה מטילה הסגר ימי על חופי לבנון, כחלק מהמלחמות בין הצלבנים למוסלמים
1104 – צי ביזנטי – ונציאני משולב מטיל מצור ימי על קורפו, חלק מן המלחמה הביזנטית-נורמנית הראשונה.
1337 – אצילים צרפתיים ופלמים מטילים הסגר על האי קדזאנד, בזיילנד, אירוע המצית את מלחמת מאה השנים.
1379 – 1380 – הרפובליקה של ג'נובה מטילה הסגר ימי על הרפובליקה של ונציה במהלך מלחמת צ'יוגיה.
1394 – 1402 – הסגר ימי על קונסטנטינופול, המוטל על ידי העות'מאנים

העת החדשה עד לאחר המלחמות הנפוליאוניות

1585 – 1792 – הולנד כובשת את חבל פלנדריה של זיילנד, וכך יוצרת הסגר החוסם את המעבר בנהר סכלדה לנמל אנטוורפן הנמצא בשליטת האימפריה הספרדית.
1601 – פורטוגל מטילה הסגר ימית על מושבות של חברת הודו המזרחית ההולנדית באי יאווה, במהלך המלחמות הקולוניאליות בין הולנד לפורטוגל.
1639 – 1646 – צי של שבעה-עשר המחוזות, בפיקוד אדמירל מרטן טרומפ מטיל הסגר על ארצות השפלה הספרדיות במהלך מלחמת שלושים השנים.
1653 – הרפובליקה של בריטניה מטילה הסגר ימי על חופי הולנד, כחלק ממלחמת הולנד-אנגליה הראשונה.
1656 – 1657 – הרפובליקה של ונציה מטילה הסגר ימי על מצר הדרדנלים במהלך מלחמתה עם האימפריה העות'מאנית.
1775 – 1783 – האימפריה הבריטית מטילה הסגר ימי על החוף המזרחי של אמריקה הצפונית, במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית.
1788 – 1790 – האימפריה הרוסית מטילה הסגר על ממלכת שוודיה, במהלך המלחמה ביניהן.
1793 – 1802 – האימפריה הבריטית מטילה הסגר על הרפובליקה הצרפתית הראשונה של צרפת כחלק מהקואליציה האנטי צרפתית הראשונה.
1802 – 1814 – האימפריה הבריטית מטילה הסגר על האימפריה הצרפתית במהלך המלחמות הנפוליאוניות.
1812 – 1814 – האימפריה הבריטית מטילה הסגר על ארצות הברית במהלך מלחמת 1812.

המאה ה-19

1825 – 1828 – האימפריה הברזילאית מטילה הסגר ימי (לא רצוף) על הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה, במהלך מלחמת ארגנטינה–ברזיל.
1848 – 1851 – ממלכת דנמרק מטילה הסגר ימי על האימפריה הגרמנית, במהלך מלחמת שלזוויג הראשונה.
1854 – 1856 – האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית השנייה והאימפריה העות'מאנית מטילות הסגר ימי על חופי האימפריה הרוסית בים השחור, במהלך מלחמת קרים.
1861 – 1865 – צי האיחוד מטיל הסגר ימי על קונפדרציית המדינות של אמריקה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.
1894 – 1895 – יפן מטילה הסגר ימי על סין של שושלת צ'ינג, במהלך מלחמת סין–יפן הראשונה.
1898 – ארצות הברית מטילה הסגר ימי על פוארטו ריקו וקובה, במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד.

המאה ה-20

1914 – 1919 – מלחמת העולם הראשונה: מדינות ההסכמה מטילות הסגר ימי על אירופה; ה"גרנד פליט" הבריטי מטיל הסגר רחוק על צי הים הפתוח הגרמני; הצי הגרמני הקיסרי מפעיל לוחמת צוללות כנגד בריטניה, כדי ליצור הסגר ימי.
1936 – 1938 – מלחמת האזרחים בספרד: הלאומנים מטילים הסגר ימי על דרום מזרח ספרד, הרפובליקנים מטילים הסגר ימי על מרוקו הספרדית.
1937 – 1941 – האימפריה היפנית מטילה הסגר ימי על סין, במהלך מלחמת סין–יפן השנייה.
1939 – 1945 – מלחמת העולם השנייה: בריטניה מטילה הסגר ימי על גרמניה הנאצית; הצי הגרמני מפעיל לוחמת צוללות כנגד בריטניה, כדי ליצור הסגר ימי; הצי האמריקני מפעיל לוחמת צוללות כנגד האימפריה היפנית, כדי ליצור הסגר ימי.

1948 – 1949 – ברית המועצות מטילה הסגר יבשתי על ברלין.
1949 – 1958 – הרפובליקה העממית של סין מטילה הסגר על טאיוואן.
1950 – 1953 – ארצות הברית ובעלות בריתה מטילות הסגר ימי על קוריאה הצפונית, במהלך מלחמת קוריאה.
1956 – מצרים חוסמת את מצרי טיראן, בשל כך פורצת מלחמת סיני
1962 – ארצות הברית מטילה הסגר ימי חלקי על קובה, במהלך משבר הטילים.
1965 – 1975 – ארצות הברית ובעלות בריתה מטילות הסגר ימי על אזורים שונים בווייטנאם, במהלך מלחמת וייטנאם.
1966 – 1975 – הממלכה המאוחדת מטילה הסגר ימי על מוזמביק הפורטוגזית, כתגובה על הקמת רודזיה.
1971 – הודו מטילה הסגר על מזרח פקיסטן, במהלך מלחמת השחרור של בנגלדש.
1982 – 2000 ישראל מטילה הסגר במהלך מלחמת לבנון הראשונה וממשיכה אותו לאורך כל המערכה ברצועת הביטחון. ההסגר הוסר עם נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון.
1982 – הממלכה המאוחדת מטילה הסגר ימי על איי פוקלנד, במהלך מלחמת פוקלנד.
1988 – 1994 – טורקיה ואזרבייג'ן מטילות הסגר על ארמניה, במהלך המלחמה על חבל נגורנו קרבאך.
1990 – 2003 – פעולות הסגר ימי שונות כנגד עיראק, על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה.
1991 – 1992 – הצי הסרבי מטיל הסגר ימי על החוף הקרואטיה, במהלך מלחמת העצמאות הקרואטית.
1993 – 1996 – כוחות ברית נאט"ו מטילים הסגר ימי על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, במהלך מלחמות יוגוסלביה.

הסגר על ישראל

ישראל תלויה בתעבורה ימית, מכיוון שגבולות היבשה שלה הם ברובם עם מדינות עוינות לה. נתיבי הים אל ישראל עוברים בים התיכון, ממערב, ודרך הים האדום, מדרום. חסימת נתיבי הים התיכון מורכבת יחסית, הן בשל רוחבם והן בשל נוכחותן של מדינות ידידותיות בחלקו הצפוני. החסימה הראשונה של נתיבי הים ממערב לישראל נעשתה לפני קום המדינה על ידי הצי המלכותי הבריטי, ונועדה לחסום את נתיבי ההעפלה. למעשה לא היה זה הסגר, שכן ארץ ישראל הייתה תחת שלטון המנדט הבריטי והצי הבריטי לא הטיל הסגר על מדינת אויב. עם זאת, השיטה שבה נקטו הבריטים והתייחסות היישוב לפעולות היו כאל הסגר לכל דבר.

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

במהלך מלחמת יום הכיפורים ואחריה ניסתה מצרים לאיים על נתיבי הים לישראל מול סיציליה ובמצר מסינה. קרבות הטילים שהתקיימו בימי המלחמה הראשונים הוכיחו עליונות של חיל הים הישראלי. בהמשך המלחמה סיירו ספינות סער באזור תנועת האוניות בדרכן לישראל. הצי המצרי החזיר משחתות וההסגר המצרי על ישראל לא הצליח.

חסימת נתיבי הים לישראל מדרום קלה בהרבה. התעבורה הימית עוברת דרך שני מצרי ים, שקל לחסום אותם: באב אל מנדב, שחסימתו מונעת כניסה מן האוקיינוס ההודי לים סוף, ומצרי טיראן, שחסימתם מונעת כניסה מים סוף למפרץ אילת. מעבר ליתרון הטופוגרפי שיש למדינות העוינות את ישראל בנתיבי ים אלה, קיים גם יתרון גאופוליטי: חופי ים סוף נשלטים בידי מדינות עוינות לישראל, והמרחק בין נמל אילת למצרי באב אל מנדב הוא כ-2,000 ק"מ, מרחק משמעותי המכביד על ניסיונות לפריצת הסגר.

ואכן, מצרים ניצלה את היתרונות הטופוגרפיים והגאופוליטיים, והטילה הסגר ימי על ישראל כמה פעמים: לפני מבצע קדש, ב-1956, הציבה מצרים תותחי חוף בראס נצרני, דבר שהיה אחד מהגורמים המרכזיים שהניעו את ישראל לצאת למבצע. נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מנשיא ארצות הברית דאז, דווייט אייזנהאואר, לראש הממשלה הישראלי דוד בן-גוריון, ב-20 בפברואר 1957.

הסגר ימי שני הוטל על ידי מצרים ב-23 במאי 1967. גם הפעם נחסמו מצרי טיראן, פעולה שבה ראתה ישראל עילה למלחמה (קאזוס בלי). גם הפעם הייתה החסימה אחד מהגורמים העיקריים לפרוץ מלחמת ששת הימים.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הכריזה מצרים על הטלת הסגר ימי על ישראל. הפעם נחסמו מצרי באב אל מנדב בפני ספינות ישראליות. המרחק הגדול של המצר מישראל מנע ממנה ייזום פעולות להסרת ההסגר, וזה נותר על כנו עד לחתימת הסכמי הפסקת האש, ב-11 בנובמבר 1973.

סוריה הכריזה אף היא על הסגר ימי בכל האזור ממערב קפריסין ועד לחוף הסורי.