דוד הכהן (חבר הכנסת)

דוד הכהן
לידה	20 באוקטובר 1898; הומל, האימפריה הרוסית
פטירה	19 בפברואר 1984 (בגיל 85); ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1907
מקום קבורה	בית העלמין, בנימינה
השכלה	בית הספר לכלכלה של לונדון
סיעה	מפא"י, המערך הראשון, העבודה, המערך
	14 בפברואר 1949 – 1 בדצמבר 1953; (4 שנים)
	14 בפברואר 1949 – 1 בדצמבר 1953; (4 שנים)
	15 באוגוסט 1955 – 17 בנובמבר 1969; (14 שנים)
כנסות	1 - 2, 3 - 6
	17 בדצמבר 1963 – 17 בנובמבר 1969; (5 שנים)
	→ מאיר ארגוב חיים יוסף צדוק ←
	נובמבר 1953 – אוגוסט 1955; (כשנה)
	מרדכי גזית ←

דוד הכהן (20 באוקטובר 1898 – 19 בפברואר 1984) היה ממנהיגי היישוב בתקופת טרום המדינה, חבר הכנסת, מדינאי ודיפלומט.

ערך זה עוסק בחבר הכנסת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דוד הכהן.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

דוד הכהן נולד בהומל שברוסיה הלבנה בשנת 1898, בן למרדכי בן הלל הכהן, סופר עברי ופעיל ציוני. בשנת 1907 עלה לארץ ישראל עם משפחתו שהתיישבה במושבה האמריקאית - גרמנית שביפו, ולמד בגימנסיה הרצליה. בימי מלחמת העולם הראשונה התגייס עם חבריו לגימנסיה לצבא העות'מאני, עבר קורס קצינים ושירת באזור רצועת החוף של הים האגאי. לאחר תום המלחמה, בשנים 1919–1923, למד כלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון^[1].

כששב דוד הכהן לארץ ישראל בתום לימודיו הצטרף להנהלת סולל בונה והיה לאחד ממנהליה. הוא קשר קשרים עם שלטונות המנדט והביא לסולל בונה חלק גדול מעבודות הבנייה במזרח התיכון, ארץ ישראל, עבר הירדן ומצרים. חלק גדול ביצעה סולל בונה ישירות, ובמיוחד את גדר הצפון וכן הרבה עבודות בנייה בשיתוף פעולה עם חברת הבנייה הפרטית של ברוך קטינקא, טוביה דוניה ויחיאל ויצמן. דוד הכהן היה אדם משכיל ושלט היטב במספר שפות- אנגלית, צרפתית, רוסית, ערבית וטורקית, בנוסף לעברית וליידיש. היה גם חבר במועצת עיריית חיפה.

בתקופת שיתוף הפעולה עם הבריטים, במלחמת העולם השנייה, היה דוד הכהן איש הקשר בין ארגון "ההגנה" למודיעין הבריטי. שיתוף פעולה זה נעשה על פי הסכם שנחתם בלונדון ב-1940 בין הסוכנות היהודית לבין זרוע המודיעין הבריטי שנקראה מנהלת המבצעים המיוחדים (S.O.E - Special Operations Executive), שתפקידה היה לבצע פעולות חבלה ותעמולה בארצות אירופה שהיו בעלות בריתה של גרמניה הנאצית. במשא ומתן שקדם להסכם יוצגה הסוכנות היהודית על ידי דוד הכהן, משה שרת (אז שרתוק) וראובן שילוח (אז זסלני, לימים ראש המוסד). לדוד הכהן ולראובן שילוח הוצעה דרגת קצונה בצבא הבריטי, אך הם דחו את ההצעה כדי להדגיש את מעמדם העצמאי כלפי הבריטים. בביתו של דוד הכהן בחיפה הותקנה תחנת רדיו חשאית ששידרה שידורי תעמולה לכוחות צבא וישי בסוריה ובלבנון, שקדמה לפלישה לסוריה וללבנון ב-8 ביוני 1941. התחנה, שכונתה רדיו לבאנט צרפת החופשית, הופעלה על ידי אנשי "ההגנה" והשידורים נעשו על ידי קצינים צרפתיים מכוחות "צרפת החופשית" של הגנרל דה גול, וביניהם ריימון שמיטלן ששימש לימים כסגן יושב ראש הפרלמנט הצרפתי. על שירותו זה עוטר ב-1959 באות לגיון הכבוד בדרגת קצין^[1].

בשנת 1946 היה דוד הכהן בין מנהיגי היישוב שנעצרו על ידי הבריטים ב"שבת השחורה", יחד עם משה שרתוק (לימים משה שרת), ברנרד ג'וזף (לימים דב יוסף), ראשי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, דוד רמז יושב ראש הוועד הלאומי ואחרים. בכך הייתה משום הכרה של הבריטים במעמדו הבכיר של דוד הכהן בהנהגת היישוב. העצורים שוחררו כעבור חודש וחצי.

לאחר קום המדינה היה דוד הכהן חבר כנסת מטעם מפא"י ולאחר מכן מטעם המערך. שימש שנים רבות יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בנובמבר 1950 נפצע קלות בתאונת דרכים בעת שרכב בו נהג בירידה מירושלים התנגש במשאית. איתו ברכב היו חברי הכנסת יוסף לם ואליעזר לבנה שנפצעו קשה יותר, וכן ח"כ עמי אסף^[2]. במאי 1955 ביקשה המשטרה להעמידו לדין בגין עבירת התנועה שגרמה לתאונה, אך יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק דחה את הבקשה מבלי להעבירה כלל לוועדת הכנסת, בטענה שדוד הכהן עצמו שכב בזמנו בבית החולים בין החיים ובין המוות^[3].

בשנים 1953–1955 שירת כציר הראשון של ישראל בבורמה, תפקיד שהיה אז רב חשיבות מאחר שבורמה, בניגוד לרוב מדינות אסיה, קיימה קשרים גלויים וידידותיים עם מדינת ישראל. ראש ממשלתה או נו ביקר ביקור ממלכתי בישראל בשנת 1955 וראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון השיב בביקור גומלין בבורמה שנים אחדות לאחר מכן.

בעת שירותו בבורמה עשה דוד הכהן מאמצים לקשור קשרים עם סין העממית ואף להביא לכינון יחסים דיפלומטיים עמה. הדבר לא עלה בידו הן מחמת התנאים המדיניים ששררו באותה עת והן מחמת התנגדות לכך בארץ, בטענה שהדבר עלול לפגוע בקשרים עם ארצות הברית.

בתפקידו כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת היה דוד הכהן לאישיות רבת השפעה, הן משום שבאותן שנים הייתה מפא"י מפלגת שלטון ללא עוררין, והן בשל אישיותו המיוחדת וכישוריו.

דוד הכהן הלך לעולמו בשנת 1984 והוא בן 85.

אשתו הראשונה של דוד הכהן, אם ילדיו, הייתה רות הכהן. אשתו השנייה הייתה הסופרת והעיתונאית ברכה חבס. אשתו השלישית, ציפורה ארבל, דור שלישי למייסדי ראשון לציון ונכדתו של מנשה מאירוביץ', אחרון הביל"ויים, הייתה נשואה לסוהיל, בנו של חסן שוכרי, מראשי העיר חיפה בתקופה העות'מאנית.

לדוד הכהן היו קשרי משפחה ענפים עם צמרת היישוב והמדינה: אחותו, רוזה גינצברג-גינוסר, הייתה עורכת הדין הראשונה בארץ ישראל, ובעלה שלמה גינוסר היה בנו של אחד העם. אחותו השנייה, חנה, נישאה לארתור רופין, ראש המשרד הארצישראלי. בתם של חנה וארתור רופין, כרמלה, נישאה ליגאל ידין, ובתם איה נישאה לצבי דינשטיין. בת דודו של דוד הכהן היא רוזה כהן, אמו של יצחק רבין.

בתו עדה נישאה לאהרון ידלין, שר החינוך בממשלתו הראשונה של יצחק רבין (בנם הוא האלוף עמוס ידלין, ראש אגף המודיעין במטכ"ל). בתו האחרת אסתר, נישאה לאלוף עוזי נרקיס. בנו הצעיר, יחזקאל הכהן, היה מראשוני המלונאים בישראל, שהתחתן עם שולמית, בתה של רופאת הילדים ד"ר רות פלד, בתו הבכורה של ארתור רופין. נינתו, בתו של עמוס ידלין, היא רותם ידלין ראש המועצה האזורית גזר.

בשנת 1970 הוענקה לדוד הכהן אזרחות כבוד של העיר חיפה^[4]. מוזיאון ההעפלה וחיל הים וכיכר נקראו על שמו בחיפה. ארכיונו האישי שמור בארכיון העיר חיפה.^[5]

ברכה חבס ודוד הכהן, עשרים יום בהודו: מרס–אפריל 1947, תל אביב: עם עובד, תש"ח 1948. (ספרון)
יומן בורמה: רשמי שליחות 1953–1955, תל אביב: עם עובד, תשכ"ג 1963. (רשמי מסע)^[6]
עת לספר, תל אביב: עם עובד, תשל"ד 1974. (זיכרונות מפרקים שונים בחייו הציבוריים; תורגם לאנגלית לאחר מותו)
שלום בלי אשליות, תל אביב תשל"ט. (קובץ מאמרים שהופיעו ב"דבר" וב"מעריב" בשנת 1978)