דליה רבין

7 ביוני 1999 – 17 בפברואר 2003
(3 שנים)

כנסות

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

רבין, בתם של ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין ורעייתו לאה, גדלה בשכונת צהלה בתל אביב^[1]. את לימודיה התיכוניים סיימה בתיכון חדש. עם סיום לימודיה, התגייסה לצה"ל ומילאה תפקידי מטה בסיירת מטכ"ל^[2].

לאחר השירות הצבאי למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, וסיימה בשנת 1974. בשנת 1975 הוסמכה כעורכת-דין לאחר שנת התמחות במשרדו של עורך הדין דב ויסגלס.

בשנת 1980 הצטרפה לפרקליטות המדינה ובמשך ארבע עשרה שנים הייתה פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב.

בשנת 1994 הצטרפה למשרד עורכי הדין "מוריץ, וייסגלס, אלמגור". בשנת 1997 מונתה ליועצת משפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות^[3], תפקיד בו החזיקה עד לשנת 1999^[4].

בפברואר 1999, לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה הודיעה רבין על הצטרפותה למפלגת המרכז^[5]. בשנת 1999 נבחרה לכנסת ה-15 ושימשה כסגנית יו"ר הכנסת ולאחר מכן יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בפברואר 2001, התפרקה מפלגת המרכז ורבין הקימה סיעה עצמאית בשם "דרך חדשה". במרץ 2001, עם הקמת הממשלה ה-29 בראשות אריאל שרון^[6], מונתה לסגנית שר הביטחון^[7]. באפריל 2001 הצטרפה למפלגת העבודה^[8]. ביולי 2002, התפטרה מתפקיד סגנית שר הביטחון, עקב חילוקי דעות עם יושב ראש המפלגה ושר הביטחון בנימין בן אליעזר על המשך החברות בממשלת שרון^[9].

רבין פרשה מהחיים הפוליטיים לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה, בינואר 2003, והתמנתה ליושבת-ראש הוועד המנהל של "מרכז יצחק רבין"^[10], וכן פעלה להקמת בית מרכז יצחק רבין בשדרות רוקח בתל אביב ואחראית מטעם מרכז רבין על ארגון העצרות השנתיות לזכרו של יצחק רבין.

בשנת 2005 חזרה לעבוד כעורכת דין, והצטרפה למשרד "אהרנסון, שר, אבולעפיה, אמודאי ושות'", כיועצת בתחום יחסי העבודה^[11].

באמצע העשור השני של המאה ה-21, בנוסף לעיסוקיה במרכז יצחק רבין, היא משמשת כנשיאת "המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים", חברה אותה הקימה. החברה היא מרכז בוררות, ובין הבוררים העובדים בה נמנים גם מנהל בתי המשפט לשעבר השופט בדימוס בעז אוקון, פרופסור שמעון שטרית והשר לשעבר משה שחל. כמו כן, היא מכהנת כדירקטורית באקו"ם^[12] ובאלביט מערכות^[13].