Loading AI tools
פוליטיקאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף-מיכאל לַם (Lamm; 1 בדצמבר 1899 – 25 במאי 1976) היה איש ציבור ישראלי, חבר הכנסת הראשונה מטעם מפא"י (1949–1951), שופט ונשיא תורן של בית המשפט המחוזי בתל אביב (1951–1969). בין תפקידיו הנוספים: נשיא ההתאחדות לכדורגל בישראל (1955-59), יו"ר רשות התעריפים (בשנות ה-60) ויו"ר המועצה הישראלית לצרכנות (1970–1974), נשיא "בני ברית" בישראל וסגן נשיא עולמי של הארגון ונשיא "הבונים החופשיים" בישראל, מראשי ארגון יוצאי מרכז אירופה.
 | |||||
| לידה |
1 בדצמבר 1899 וויגדורובסקה, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 במאי 1976 (בגיל 76) תל אביב-יפו, ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 6 בספטמבר 1939 | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות נחלת יצחק | ||||
| השכלה | אוניברסיטת וינה | ||||
| מפלגה |
מפא"י  | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
לם נולד בוויגדורובסקה שבגליציה, אוסטריה, במשפחה עשירה. הוריו, שרה לבית נגלר ושמעון, היו עסקני ציבור. התחנך בבית ספר עממי, ובגיל 14 עבר עם משפחתו לבירה וינה, שם סיים את לימודיו בגימנסיה (1917) ובבית הספר הגבוה למסחר בינלאומי (1921). בשנת 1924 סיים לימודי דוקטורט במשפטים באוניברסיטת וינה. בשנים 1925–1932 התמחה במקצועו במשרדי עורכי דין ובתי משפט, ולאחר מכן עבד כעורך דין. כסטודנט החלה פעילותו במסגרת תנועת "צעירי ציון" ו"השומר". בשנת 1918 היה לחבר "פועלי ציון", וכיהן כיו"ר הסתדרות הסטודנטים של התנועה וחבר מועצת פועלים ברובע מטעמה. ב-1921 השתתף בקונגרס של איגוד הנוער הסוציאליסטי הבינלאומי בווינה. מילדותו עסק בספורט, והיה טניסאי ב"הכח וינה", אך הפסיק את פעילותו הספורטיבית עקב פציעה במשחק כדורגל.[1] בשנת 1928 נישא לאֶמה לבית שפילברג.
בשנת 1938 סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית, ולאחר פרשת ארנסט פום ראט וליל הבדולח בנובמבר אותה שנה, נאסר לם במחנה הריכוז בדכאו. לאחר ששוחרר קיבל אישור עלייה, וב-6 בספטמבר 1939 עלה לארץ ישראל.
ב-1941 קיבל רישיון עריכת דין בארץ ישראל. בשנת 1942-43 התנדב לשרת בחיל המתנדבים הארצישראלי. ב-1942 התמנה לתובע כללי לענייני ספסרות. בשנת 1947 התמנה ליועץ משפטי למנגנון הפיקוח על אספקת המזונות והמחירים. ב-1 בספטמבר 1948 התמנה לשופט בבית משפט השלום בתל אביב[2].
בארץ התרכזה פעילותו הפוליטית של לם בקרב יוצאי אוסטריה וגרמניה. הוא נמנה עם מייסדי "עלייה חדשה" שייסדו בראשית שנות ה-40 יוצאי מרכז אירופה, מטעמה נבחר לאספת הנבחרים הרביעית ולממלא מקום בוועד הלאומי (1944–1947). ב-1944 היה ממייסדיה וראשיה של סיעת "עלייה חדשה עובדת", שאיגדה את חברי "עלייה חדשה" שהיו חברי ההסתדרות. שימש כציר לקונגרס הציוני ה-22 (1946). היה חבר הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית. לאחר התמזגותה של "עלייה חדשה" לתוך המפלגה הפרוגרסיבית ב-1948, פרש ממנה והצטרף למפא"י, ומטעמה נבחר לכנסת הראשונה ב-14 בפברואר 1949. בכנסת כיהן כחבר ועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת השירותים הציבוריים.
ב-21 במאי 1951 התפטר מהכנסת ושב לכס השיפוט, הפעם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לם כיהן כשופט בית המשפט המחוזי, ומאוגוסט 1965[3] כנשיא תורן של בית המשפט, במשך 18 שנה, עד פרישתו לגמלאות ב-1 ביוני 1969.[4] באותן שנים שימש גם כנשיא ההתאחדות לכדורגל בישראל (מבחירתו ב-1955 ועד התפטרותו ב-1959[5]) וכיו"ר רשות התעריפים – הוועדה הציבורית שהופקדה על קביעת מחירי הנסיעות בתחבורה הציבורית (מעת הקמתה ב-1960 ועד המחצית השנייה של אותו עשור). בסוף שנות ה-50 כיהן כנשיא הגדול של "בני ברית" בישראל (לשכת הגליל הגדולה מס' י"ד) ובהמשך כסגן נשיא עולמי של המסדר. ב-1967[6] נבחר לנשיא הלשכה הגדולה של "הבונים החופשיים" בישראל. משנת 1956 הרצה על מדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב.
לאחר פרישתו שימש בוועדות ובתפקידי בוררות שונים. מ-1970 ועד 1974 כיהן כיו"ר המועצה הישראלית לצרכנות. במשך עשרות שנים, וגם לאחר פרישתו, פעל בקרב יוצאי מרכז אירופה וכיהן כחבר הוועד הפועל של ארגון יוצאי מרכז אירופה. בשנות ה-70 כיהן כיו"ר אגודת ישראל–אוסטריה.
יוסף לם התגורר עם אשתו אמה בצפון תל אביב. ב-1975 נפטרה אשתו,[7] ולם נפטר כעבור כשנה, ב-1976, בגיל 76. נקבר לצדה בבית העלמין נחלת יצחק.[8]
אחיו הבכור, ד"ר נפתלי צבי לם, היה רוויזיוניסט ועסקן תנועת החרות.
יוסף מיכאל לם, באתר הכנסתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
