ברידג'טאון
בירת ברבדוס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בירת ברבדוס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברידג'טאון (באנגלית: Bridgetown) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת האי ברבדוס שבים הקריבי, והיא נמצאת במחוז סנט מייקל. העיר הוקמה במיקומה הנוכחי ב־1628 על ידי מתיישבים אנגלים, ונכון לשנת 2006 מתגוררים בה כ־7,000 תושבים בעיר עצמה ו־96,578 תושבים בפרווריה. ב־25 ביוני 2011 הוספו החלק ההיסטורי של העיר ומחנה חיל המצב שבשטחה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
סמל ברידג'טאון | |||||
מראה מהאוויר | |||||
מדינה / טריטוריה | ברבדוס | ||||
---|---|---|---|---|---|
מחוז | סנט מייקל | ||||
תאריך ייסוד | 1628 | ||||
על שם | Tobias Bridge | ||||
שטח | 40 קמ"ר | ||||
גובה | 1 מטרים | ||||
אוכלוסייה | | ||||
‑ בעיר | 110,000 (2014) | ||||
‑ צפיפות | 2,800 נפש לקמ"ר (2014) | ||||
קואורדינטות | 13°05′51″N 59°37′00″W | ||||
http://www.barbados.org/btown.htm | |||||
אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
(למפת ברבדוס רגילה) | |||||
עד הגעתם של המתיישבים הבריטים לברידג'טאון ב-1628 האזור היה נטוש לחלוטין (למעט התיישבויות ספרדיות ופורטוגליות קצרות ימים), ואחת העדויות היחידות להתיישבות קדומה יותר הייתה גשר פרימיטיבי שנבנה מעל ביצת קארינייג' באזור שבו נמצא כיום מרכז העיר. ההשערה היא כי הגשר הוקם על ידי ילידי האיים הקריביים שנודעו בשם טאיינוס. כאשר גילו המתיישבים את הגשר הם החלו לקרוא לאזור שבו שוכנת כיום ברידג'טאון בשם "אינדיאן ברידג'" (הגשר ההודי). ככל הנראה הטאיינוס גורשו לאי הסמוך סנט לוסיה במהלך פלישת הקאלינאגוס (קבוצה נוספת מילידי האזור) לברבדוס. ב-1639 נערכה בברבדוס אספת הפרלמנט הראשונה של האי, ובכך הפך הפרלמנט המקומי ל-3 מבחינת הוותק בחבר העמים הבריטי[1]. ב-1654 בנו הבריטים גשר חדש מעל הקארינייג' במקום הגשר הישן, והאזור נודע כעירו של סנט מייקל ולאחר מכן כברידג'טאון, שהוא השם ששרד מאז.
קבוצת המתיישבים הראשונה מנתה 64 חברים, והיא הוקמה על ידי סוחרים מלונדון שהעניקו להם שטח קרקע בגודל 10,000 אקר. כל אחד מחברי הקבוצה קיבל חלקת אדמה בגודל 100 אקרים באזור הצפוני לנהר קארינייג', וכל מתיישב הקים על חלקתו מטעים של גידולים מוכלאים, טבק וכותנה. על מנת לטפל במטעים המתיישבים ייבאו עבדים אינדיאנים, ולאחר מכן הביאו עבדים מאפריקה ומשרתים חוזיים מהאיים הבריטיים. באמצע המאה ה-17 החלו המתיישבים לגדל סוכר במקום טבק וכותנה, והתפתחות התעשייה הואצה בזכות קהילות יהודיות שהוגלו על ידי הפורטוגלים לבאהיה ולרסיפה שבחוף הצפון-מזרחי של האזור בו שוכנת כיום ברזיל. קהילות אלה התמחו בגידול סוכר והיו בעלות הון, ובמשך 30 השנים הבאות בוראו יערות רבים בברבדוס לטובת גידול סוכר.
הגבולות הראשונים של העיר הותוו באמצעות חוק שהועבר ב-4 באפריל 1660 וקרא "למנוע את הסכנה שעשויה להתרחש כתוצאה משרפה, שתתרחש בתוך או ליד אחת מעיירות הנמל של האי". הגבול הדרומי נקבע בנהר קארינייג', והגבול המערבי נקבע על קו הגבול המערבי של חצר כנסיית סנט מייקל (כיום סנט מרי), והוא נמשך בקו ישר עד לחוף האוקיינוס. גבולותיה האחרים של העיר נקבעו בשטחם של בעלי אדמות פרטיים, והמיקום המדויק אינו ידוע עוד.
ברידג'טאון זכתה לתנופת בנייה על מנת שתוכל לשמש כבסיס עבור תעשיית הסוכר. ב-1681 קיבל מושל ברבדוס הוראה להקים ביצורים, אזורי מגורים, נמלים ומבנים נוספים הדרושים לשינוע סחורות. גבולות העיר כמעט ולא השתנו למן הקמתה ועד 1822 בקירוב, ותנופת הבנייה באזור האורבני שלה הייתה בהתאמה לחשיבותה במערכת הקולוניאלית הבריטית. לאורך המאה ה-17 הנמל היה אחראי לכ-60% מהייצוא לטריטוריות האנגליות באיים הקריביים, והנמל שמר על מעמדו הבכיר בסחר האנגלי-אמריקני גם במאה ה-18. ההתפתחות העירונית בתקופת העבדות לא הובילה להפרדה ברורה בין בני המעמדות השונים מבחינת אזורי המגורים שלהם. באותה תקופה ניתן היה למצוא בעיר אזורים שהכילו תושבים ממעמדות חברתיים ומתרבויות שונים, והתכנון העירוני והאדריכלות לא שיקפו תמיד את אופי הקבוצות החברתיות שהתגוררו באזורים השונים.
מבני האבן ספגו נזקים כבדים כתוצאה משרפות ומסופות הוריקן, ובשנות ה-60 של המאה ה-18 ננקטו מספר פעולות לצורך קביעת סגנון בנייה אחיד בעיר. ב-1766 העיר נחרבה כמעט לחלוטין כתוצאה משרפה, ולאחר כיבוי הלהבות הוקמה ועדה בעלת מנדט לקביעת הכללים הדרושים לשליטה על נושא הבנייה של העיר. במסגרת התקנות נקבע כי כל המבנים ייבנו מאבן או מלבנים, וגגותיהם יהיו עשויים מנחושת, צפחה, אריחים, אבנים מסותתות או קורות פח.
בתקופת מלחמת האזרחים האנגלית (1642–1649) נוצרו התנאים שהובילו להצבתו של חיל מצב קבוע בעיר. המלך האנגלי הגולה צ'ארלס השני מינה את לורד וילובי למושל ברבדוס מטעם הסיעה המלוכנית במלחמה. וילובי הגיע לאי ב-1650 והחל מיד לבצר את המקום, בין היתר באמצעות הקמת מצודת נידהאם. ביצור האי הוחש בעקבות הברית שנכרתה בין צרפת ל-13 המושבות במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. ב-1779 החלו עבודות להקמת מצודה בשטח של 57 דונם בפורט ג'ורג', ולאחר שמספר איים בריטיים באזור נכבשו על ידי הצרפתים נשלח למקום כח ראשוני של חיילים בשנה שלאחר מכן. ב-1783 נבנו הקסרקטינים הראשונים, ועד למועד בנייתם הוצבו החיילים באזורים שונים של ברידג'טאון. לאחר תום מלחמת העצמאות האמריקנית הוסר איום הפלישה הימית, מספר החיילים צומצם ובניית פורט ג'ורג' נזנחה.
ב-1751 ביקר בברידג'טאון ג'ורג' וושינגטון, לימים נשיא ארצות הברית הראשון. הבית שבו הוא שהה ידוע כיום כ"בית ג'ורג' וושינגטון", נמצא באזור שבו שכן בעבר חיל המצב המקומי. ביקור זה בברבדוס היה היחיד שוושינגטון ערך מחוץ לחלק העיקרי של יבשת צפון אמריקה.
למרות סיום המלחמה הממשל הבריטי נותר מודאג ביחס לשלום האיים, וב-1785 התקבלה ההחלטה כי באזור פורט צ'ארלס וטירת סנט אן שבאי ברבדוס תוקם מפקדת הכוחות שיוצבו באופן קבוע באיי וינדווארד ואיי ליווארד. כעבור ארבע שנים הושלמו התוכניות להקמת מבצר בשטח של 80 דונם, שבהם ניצבו טירת סנט אן ומבנים חדשים רבים. בשנתיים הבאות (1789–1790) נרכשו בסך הכל 261 דונם על ידי הכתר הבריטי. במשך שלוש השנים הבאות התבצעו העבודות להקמת חיל המצב החדש. המלחמה משני צדיו של האוקיינוס האטלנטי אילצה את אנגליה למתוח את משאביה באיים הקריביים עד לקצה גבול יכולתה, והיא נאלצה להציב מספר גדול יותר של חיילים בגלל מקרי המוות הרבים כתוצאה מקדחת צהובה ומלריה. ב-1795 אישרה ממשלת בריטניה לגייס עבדים, ובברבדוס וג'מייקה הוקמו חלק מהבסיסים העיקריים של "הרגימנטים של הודו המערבית". שבעת הרגימנטים הראשונים גויסו ב-1795, ובשלוש השנים הבאות גויסו עוד חמישה. הצבא הבריטי הפך לסוחר העבדים הגדול ביותר באיי הודו המערבית לאחר שבמשך שמונה שנים בין 1798 ל-1806 גויסו לשורותיו 6,376 עבדים.
בין 1808 ל-1814 הוגדל שטחו של בסיס חיל המצב ל-655 דונם. שטח זה היה בעל קיבולת של 2,700 חיילים, ועם סיום המלחמות הנפוליאוניות ב-1815 התייצב המצב המדיני באזור. פיתוח בסיס חיל המצב נמשך בקצב איטי יותר לאחר העברת מפקדת הצי האזורית לאנטיגווה ב-1816. בתקופה זו היו בבסיס כ-130 מבנים. עד שנות ה-30 של המאה לא בוצעו הרחבות נוספות בבסיס, למעט שיפוצים שנערכו לאחר סופת הוריקן קשה בדרגה 4 בסולם ספיר-סימפסון, שפקדה את האזור ב-1831. ב-1854 פחת מספר החיילים ל-1,500, ואופי הפעילות במקום החל להשתנות. שנים רבות לפני כן ב-1805, החלו משחקי הקריקט בברבדוס, ובשנות ה-40 של המאה ה-19 החלו להיערך גם מרוצי סוסים. בית החולים של התותחנים הפך למתקן נופש עבור קציני הצבא. באמצע העשור האחרון של המאה הוחלט להסיג את הצבא מהמושבות, ונסיגת אחרוני החיילים מברידג'טאון הושלמה עם עזיבתו בינואר 1906 של אחד מגדודי רגימנט הודו המערבית ה-1. לאחר מכן החל הכתר הבריטי למכור את כל נכסיו בברידג'טאון, ורובם הועברו לממשלה. כיום קיימים כ-100 מבנים שהוקמו לפני 1906.
ב-1824 הפכה ברבדוס למקום המושב של "דיוקסיית ברבדוס ואיי ליווארד" של הכנסייה האנגליקנית. כתוצאה מכך הועלה מעמדה של כנסיית סנט מייקל הקהילתית לקתדרלה, ומשמעות הדבר הייתה שברידג'טאון תזכה למעמד של עיר. ב-1842 כתבה המלכה ויקטוריה מכתב הרשאה (Letters patent) שלפיו פוצלו ברבדוס, טרינידד, טובגו, גרנדה, סנט וינסנט וסנט לוסיה לדיוקסיות נפרדות, ובמסגרתו היא הורתה גם כי מעתה ואילך תיקרא העיירה ברידג'טאון בשם העיר ברידג'טאון.
בדצמבר 1925 הוגשה בקשה למלך ג'ורג' חמישי על מנת שהוא יעניק צ'ארטר מלכותי שיאפשר הקמת ממשלה מקומית בעיר. לפי התוכנית ברידג'טאון תנוהל על ידי ראש עיר, 8 אלדרמנים, 12 חברי מועצה מקרב פשוטי העם, פקיד עיירה, מפקד צבאי וכל קצין צבא שיהיה דרוש. הוצע גם כי בית האספה של ברבדוס יפעל על מנת לאגד את ברידג'טאון לכדי עיר במקום שימוש בצ'ארטר מלכותי.
רק ב-1958 הועבר בברבדוס חוק הממשל המקומי. חוק זה קרא לניהול נפרד עבור העיר, באמצעות ראש עיר, 6 אלדרמנים, ו-12 חברי מועצה שייצגו באופן שווה את כל אחד מ-3 חלקי העיר. ב-20 בספטמבר 1960 אושר לעיר סמל משלה על ידי מועצת הסמלים המלכותית (College of Arms) בלונדון. הסמל עוצב על ידי נוויל קונל, שבאותה עת ניהל את מוזיאון ברבדוס ואת האגודה ההיסטורית ביחד עם מזכיר הכבוד של האגודה ה.ו. אינס. הממשל המקומי אמנם הוקם בברבדוס, אך שרד למשך זמן קצר בלבד.
ב-30 בנובמבר 1966 הפכה ברבדוס למדינה עצמאית והצטרפה לחבר העמים הבריטי, וברידג'טאון הפכה לבירת המדינה. באפריל 1967 בוטלה מערכת המועצות המקומיות והוחלפה על ידי נציב זמני לממשל מקומי. איגודה של ברידג'טאון לעיר בטל באופן מעשי, ומסמכיה הופקדו בידי מחלקת הארכיונים הממשלתית והמוזיאון והאגודה ההיסטוריים של ברבדוס. כיום מנוהלים ברידג'טאון והיישובים שמסביבה על ידי חברי הפרלמנט של ברבדוס. בישיבה השנתית של אונסק"ו ב-2011, שנערכה בפריז, הוחלט להוסיף את ברידג'טאון לרשימת אתרי המורשת העולמית התרבותיים של הארגון בזכות עמידתה בקריטריונים 2 - 4.
אזור ברידג'טאון רבתי משתרע על פני רוב מחוז סנט מייקל, ובסך הכל על כ-40 קמ"ר. מרכז העיר נבנה על ביצה שנוקזה ומולאה על מנת לאפשר את התפתחות החלק הראשון של העיר. בלב העיר זורם נהר קונסטיטושן, הידוע גם כקארינייג', ודרכו ניתן להגיע ישירות אל העיר באמצעות כלי שיט קטנים. הנהר מחלק את העיר לשני חלקים והוא מתנקז אל מפרץ קארלייל בחוף הדרום-מערבי של ברבדוס. המפרץ הוא אחד מהחופים הפופולריים ביותר באי[2], ויש בו חופי רחצה מוסדרים, שונית אלמוגים ואתרי צלילה אל ספינות טרופות. המפרץ קרוי על שמו של ג'יימס הֵיי, הרוזן הראשון של קארלייל, שקיבל ב-1627 מידי מלך אנגליה את זכות השליטה באיים הקריביים.
ברידג'טאון מאופיינת באקלים טרופי לח ויבש, והטמפרטורות נשארות בערך באותו טווח לאורך השנה. עונת הגשמים נמשכת בין יוני לדצמבר, והעונה היבשה נמשכת על פני שאר חודשי השנה.
אקלים בברידג'טאון | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 28 | 28 | 29 | 30 | 31 | 31 | 30 | 31 | 31 | 30 | 29 | 28 | 29.7 |
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 21 | 21 | 21 | 22 | 23 | 23 | 23 | 23 | 23 | 23 | 23 | 22 | 22.3 |
משקעים ממוצעים (מ"מ) | 66 | 28 | 33 | 36 | 58 | 112 | 147 | 147 | 170 | 178 | 206 | 97 | 1,278 |
מקור: BBC Weather |
בניית המחנה שבו שכן חיל המצב החלה ב-1789, לאחר שיקומו של מבצר צ'ארלס, ונמשכה כ-80 שנים. כתוצאה מכך הוקמה בהדרגה "ממשלה" שעשתה שימוש במתחם הצבאי המתגבש של חיל המצב על מנת לשלוט במערכת ניהול המטעים המסחרית שפעלה בברבדוס באותה עת. המחנה הוקם על שטח של 600 דונם מסביב לטירת סנט אן, השוכנת בקצה הדרומי של מפרץ קארלייל, והוא נחלק לשלושה חלקים עיקריים: קסרקטינים ומבנים שונים בצד המערבי של המחנה (במחנה קיימים למעלה כ-100 מבנים), מדשאות ששימשו למצעדים צבאיים וכיום משמשות למרוצי סוסים וידועות בכינוי "סוואנה", ואזור המצודה בקרבת החוף שבו נבנתה מספנת הצי. אחד מרחובותיה הראשיים של ברידג'טאון, רחוב ביי (Bay Street), מפריד בין המדשאות לבין הקסרקטינים והמבצר שמעבר להם, ונקודות הקצה שלו הן החוף הדרומי ולב העיר.
בעבר היה המחנה מוקף בחומות בכל צדדיו, למעט החוף. בצד המזרחי של המחנה קיימים שרידי חומות באורך של 2 קילומטרים בקירוב, הגבול הדרומי והגבול המערבי הם חוף האוקיינוס לאורך מפרץ קארלייל, וכן החוף הדרומי.
כל המבנים השונים במחנה הוקמו בסגנון האדריכלי הקולוניאליסטי הבריטי המסורתי. רובם נבנו מחדש ב-1831 כיוון שהמבנים הקדומים יותר נחרבו בסופת הוריקן שפגעה באי באותה שנה. אחד מלקחי אותה סופה היה שילוב ברזל במבנים השונים. במשך השנים בוצעו עבודות פיתוח כחלק מהפכת המקום לאתר תיירות, ובין היתר הוקמו בנקודות שונות במחנה בתי מלון ובתי אירוח. צפונית-מערבית לסוואנה נמצאת גבעת בוש, שבראשה נבנה בית ג'ורג' וושינגטון - הבית העתיק ביותר באזור.
ב-1791 הוקם קסרקטין אבן דו-קומתי עבור קציני הצבא ששהו במקום, ומדובר במבנה הגדול ביותר במחנה. הקסרקטין ספג נזקים כבדים בסופת ההוריקן שפגעה באי ב-1831, במהלכה נחרבו גלריות העץ. אלו הוחלפו בקשתות אבן כפולות לאחר ההוריקן. ב-1906 הפך המבנה למשכנה של הממשלה המקומית, ובשלהי שנות ה-70[דרושה הבהרה] חזר לשמש כקסרקטין צבאי. אף על פי שקסרקטין האבן היה המבנה הגדול ביותר במחנה הוא לא הכיל מספיק מקום לחיילי חיל המצב, שלעיתים נאלצו לישון באהלים בשטח המחנה[3]. ב-1804 נבנה מול הסוואנה בית המשמר הראשי, ועל הגמלון שלו נחקק שלט האצולה של המלך ג'ורג' השלישי. בית המשמר הראשי שימש לעיתים לעריכת משפטים צבאיים.
מאחורי קסרקטין הקצינים ובית המשמר הראשי נמצאים שני מבנים מלבנים אדומות - קסרקטין הודו המערבית (הוקם ב-1790) וקסרקטין הברזל (הוקם ב-1842). מבנים אלו וקסרקטין האבן הקיפו בעבר את רחבת המצעדים המקורית מהמאה ה-18 מכל צדדיה, למעט המערבי. כיום רחבת המצעדים אינה קיימת עוד, מאחר שבמשך השנים הוקמו עליה מספר מחסנים של הצבא שבהם רהיטים גדולי ממדים וציוד צבאי נוסף.
בין 1807 ל-1808 נבנו שלושה קסרקטינים נוספים בצד המזרחי של רחבת המצעדים, והם הכילו בסך הכל כ-1,200 חיילים. כיום הם משמשים את משרדי הממשלה של ברבדוס. ב-1790 נבנתה מפקדת חיל המצב, ב-1810 היא הפכה לנשקייה, ובשלהי קיומו של חיל המצב היא חזרה לשמש כמפקדה המקומית. קסרקטין הנשקייה המלכותית, שנבנה ב-1812, הפך במשך השנים לבית מגורים ובהמשך לאזור מסחרי.
בקצה הצפון-מזרחי של המחנה הצבאי נבנה בית הכלא, שחלקיו השונים הוקמו בין 1818 ל-1853. ב-1933 פסק השימוש במבנה כבית כלא, והוא הפך למקום משכנו של מוזיאון ברבדוס. בין 1803 ל-1806 הוקם במחנה בית חולים צבאי, ששוקם ב-1840 בעקבות ההוריקן שפקד את המקום תשע שנים קודם לכן, וב-1928 הפך למבנה מגורים.
ב-1805 הוקמה במחנה מספנת הצי, והיא נחרבה בהוריקן של 1831. בעקבות חורבן המספנה הועברה פעילות המספנה לאזור היישוב אינגליש הארבור ("הנמל האנגלי") שבאי אנטיגווה. לאחר פירוק חיל המצב הפך האתר של המספנה לבית זיקוק של חברת "מוביל" (כיום חלק מ"אקסון מוביל"). בית הזיקוק נסגר ב-1998, אך מתקניו השונים לא פורקו.
העיר העתיקה של ברידג'טאון היא החלק שקיים מאז המאה ה-17 ומאופיין בתכנון לא-אחיד של רחובות צרים. המבנים המקוריים שנבנו מעץ ספגו נזקים כבדים כתוצאה מסופות ושריפות שפקדו את העיר ב-1675, 1780 ו-1831, ובשיפוצים שנערכו לאחר אירועים אלה נשמר המראה המקורי של הרחובות. ב-1765 אף נחקק חוק שקרא לשימוש בחומרים עמידים בפני נזקי הטבע, וכתוצאה מקבלת החוק התפתח בברידג'טאון סגנון אדריכלי ייחודי הידוע כקריבי-ג'ורג'יאני. סגנון זה מאופיין במבנים פשוטים וסימטריים שכוללים אלמנטים רבים מהאדריכלות הג'ורג'יאנית האנגלית המקורית, ובנוסף לכך גם אכסדראות בקומה הראשונה שנועדו להחזיר מהבניין חלק מהחום והלחות הגבוהים שמאפיינים את האקלים המקומי. עד ל-1807 נבנו המבנים מחצץ או מאבן מסותתת מקומית, ולאחר מכן באמצעות לבנים ששימשו כזבורית בספינות האנגליות שעגנו בנמל העיר. סופת ההוריקן שפקדה את העיר ב-1831 החריבה כמעט את כל המבנים שעוצבו בסגנון הג'ורג'יאני, ולאחר מכן הם שוקמו בסגנון דומה. במאה ה-19 ובמאה ה-20 החל להתפתח הסגנון האדריכלי הקריאולי כתוצאה מעבודתם של אומנים אפרו-קריביים מקומיים.
נמל ברידג'טאון הוקם בקטע החוף שאליו מתנקז נהר קונסטיטושן, והוא ידוע בכינוי קארינייג'. אזור זה התאים להקמת נמל מאחר שהיה רחב מספיק על מנת שכלי שיט קטנים יוכלו לעגון בו, וכן כי ניתן היה לבנות בו רציפים נוספים שבהם יעגנו רפסודות שהביאו סחורות ואנשים מהספינות הגדולות שעגנון במפרץ קארלייל. חלק מאזור החוף הוכרז ב-1657 כשטח לתועלת הציבור. בשלהי המאה ה-17 נבנו מזחים פרטיים אחדים, והחלקים העתיקים ביותר של הנמל שוכנים באזור שנכלל בהכרזה של אונסק"ו כשהחלקים היותר חדשים נמצאים באזור החיץ המקיף את אתר המורשת העולמית.
ב-1872 הוקם לאורך הנמל גשר צ'מברלין, שהיה גשר מסתובב שדרכו ניתן היה להיכנס לחלק הפנימי של אגן הקארינייג', ובשנת 2006 הוא נהרס והוחלף על ידי גשר הרמה הידראולי. המבדוק היבש של ברידג'טאון, שנבנה בנמל בין 1889 ל-1893, נחשב למבדוק היבש הוותיק ביותר בעולם עם מנגנון הרמה מכני שעדיין קיים[4]. מנגנון ההרמה של המבדוק מסוגל להרים מסה של עד 930 טון. כיום המבנה אינו בשימוש. בנמל יש אזור מחסנים שקירותיהם עשויים מאבן אלמוגים עבה שאמורה לעמוד בפני הוריקנים, ובמשך השנים הומרו חלק מהמחסנים לחנויות ולמסעדות.
ברידג'טאון משמשת כמרכז הראשי של פעילות מסחרית בברבדוס, וכן כמרכז מערכת התחבורה של האי. מרבית משרדי ומחלקות ממשלת ברבדוס שוכנים בברידג'טאון רבתי. בנייני הפרלמנט, הניצבים צפונית לכיכר גיבורי האומה, הם משכנו של הפרלמנט השלישי בוותיקותו בחבר העמים הבריטי. העיר היא גם מקום משכנם של מספר מוסדות לאומיים, ובהם חברה החשמל של ברבדוס, תאגיד הגז הלאומי, רשות המים של ברבדוס, וכן חברות תקשורת, תחנות טלוויזיה ותחנות רדיו.
בברידג'טאון רבתי נמצאים גם כמה ממוסדות הלימוד הידועים של ברבדוס. אלו כוללים את אחד מהקמפוסים של אוניברסיטת איי הודו המערבית, הניצב על צוק שממנו ניתן להשקיף על ברידג'טאון ועל הנמל שלה. הקולג' הקהילתי של ברבדוס נמצא במרחק 5 קילומטרים מזרחית לרובע העסקים המרכזי הידוע בכינוי "הקיסוס", בצמוד לגבול המזרחי של העיר, בפרבר הידוע בכינוי "דה פיין" (האורן), נמצא הקמפוס של בית הספר הפוליטכני על שם סמואל ג'קמן פרסקוד. מעבר לכך יש בעיר מספר בתי ספר תיכוניים ויסודיים.
העיר מהווה את אחד ממרכזי הכלכלה של ברבדוס. כלכלת העיר מתבססת על ייצוא של סוכר, רום ודבשה, וכן על תיירות. בנוסף נמצאים בה הבורסה לניירות ערך של ברבדוס, הפועלת מאז 1987 וכיום היא אחת מארבע הבורסות הפעילות באיים הקריביים, וכן סניפים של הבנק הלאומי של ברבדוס ובנקים בינלאומיים כגון הבנקים של נובה סקוטיה והבנק הלאומי של קנדה.
העיר שימשה גם לאירוח של אירועים בעלי אופי בינלאומי. ב-1994 נערכה בה ועידת האומות המאוחדות שעסקה בפיתוח בר-קיימא של מדינות איים קטנות. העיר עברה תנופת בנייה לקראת אירוח אליפות העולם בקריקט בקנסינגטון אובל ב-2007, והאצטדיון הוגדל לתכולה של כ-30,000 צופים.
ברידג'טאון מרוחקת כ-13 קילומטרים מנמל התעופה גרנטלי אדמס, הנמצא על הכביש המהיר ABC/7 ומשמש כנקודה הכניסה היחידה לאי באמצעות כלי טיס. ברידג'טאון וניו יורק שבארצות הברית היו היעדים היחידים בחצי הכדור המערבי שהיו יעדים קבועים לטיסות הקונקורד של בריטיש איירווייז, וגרנטלי אדמס נבחר לאחד ממקומות התצוגה של הקונקורד לאחר הוצאתו משירות.
כל שבעת הכבישים המהירים של ברבדוס מתחילים בקרבת ברידג'טאון, ונמשכים לכיוון צפון, דרום ומזרח לחלקים האחרים של ברבדוס. הנהיגה בברבדוס היא בצד שמאל של הכביש, והמהירות המותרת בשטחים בנויים היא 60 קמ"ש ובאזורים הלא בנויים שלאורך הכביש המהיר ABC היא 80 קמ"ש. התחבורה הימית מבוקרת על ידי רשות המים של ברבדוס.
אוטובוסים הנוסעים ליעדים צפוניים כגון היישובים הולטאון וספייטסטאון, ולמיקומים במחוז סנט מייקל כגון קמפוס קייב היל של אוניברסיטת איי הודו המערבית, יוצאים ממסוף האוטובוסים על שם הנסיכה אליס, הממוקם מערבית למרכז העיר. אוטובוסים ליעדים במזרח ובדרום יוצאים ממסוף האוטובוסים שברחוב פיירצ'יילד, הנמצא בקצה המזרחי של מרכז העיר בסמוך לבית החולים על שם המלכה אליזבת. מוניות השירות בברידג'טאון הן מיני ואנים בבעלות פרטית, והן נוסעות בקווים מוגדרים מסביב לאי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.