Loading AI tools
זמר ושחקן ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריק איינשטיין (3 בינואר 1939, י"ב בטבת ה'תרצ"ט – 26 בנובמבר 2013, כ"ד בכסלו ה'תשע"ד) היה זמר-יוצר, שחקן, קומיקאי ותסריטאי ישראלי, מחלוצי הרוק הישראלי ואחד האמנים הישראלים הפופולריים והמשפיעים בכל הזמנים.[1][2][3] שיתופי הפעולה שלו היו אינטגרליים לעיצוב התרבות הישראלית.[4] היה חבר בלהקות הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים, וחלק מחבורת לול. שיתופי הפעולה שלו עם שלום חנוך ולהקת הצ'רצ'ילים הניבו את אלבומי הרוק הראשונים בישראל. איינשטיין נחשב לאחד הזמרים הישראלים המשפיעים ביותר ואף זכה למעמד פולחני בתרבות הישראלית.[5][6][7][8]
.jpg) | |
| אריק איינשטיין (1979) | |
| לידה |
3 בינואר 1939 י"ב בטבת ה'תרצ"ט  תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 2013 (בגיל 74) כ"ד בכסלו ה'תשע"ד  תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה | אריה לייב איינשטיין |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1957–2013 (כ־56 שנים) |
| עיסוק | זמר, פזמונאי, שחקן, תסריטאי, קומיקאי, ספורטאי |
| סוגה | רוק, פופ, זמר עברי |
| סוג קול | בריטון |
| שפה מועדפת |
עברית |
| חברת תקליטים | ישראפון, פונוקול, הליקון, הד ארצי, פונודור, BNE, סי.בי.אס, התו השמיני, NMC |
| שיתופי פעולה בולטים |
להקת הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים, הצ'רצ'ילים, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, אחרית הימים, שם טוב לוי, יוני רכטר, יצחק קלפטר, שלמה ארצי, אבנר קנר אביב גפן אורי זוהר, צבי שיסל, מוני מושונוב, ברי סחרוף, יהודית רביץ, פיטר רוט, גיא בוקאטי, מיכה שטרית, ארקדי דוכין, יזהר אשדות. |
| בן או בת זוג |
אלונה איינשטיין (1963–1972) סימה אליהו (1973–2013) |
| https://arikeinstein.co.il | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מבקר המוזיקה יואב קוטנר תיאר אותו כך: ”אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית”.[9] בשנת 2013 יזמה שרת התרבות והספורט לימור לבנת פרס בשם פרס אריק איינשטיין.
איינשטיין נולד, גדל והתחנך בתל אביב בשם אריה לייב איינשטיין. בן יחיד לדבורה ולשחקן תיאטרון ה"אהל" יעקב איינשטיין. אריק נקרא על שמו של סבו. המשורר אברהם חלפי, שלימים יהיה לדמות משמעותית בקריירה המוזיקלית של איינשטיין, היה לחברם הטוב של הוריו ואף שימש כסנדק בברית המילה שלו[א].[10] משפחת איינשטיין התגוררה תחילה ברחוב גורדון 31[11] בעיר כדיירי משנה בדירת מגורים. בילדותו למד בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון (ששמו היה אז "בית החינוך בצפון") ובנעוריו למד בבית הספר תיכון עירוני ד' בתל אביב. בנעוריו היה גם חניך בתנועת "השומר הצעיר" בקן "הצריף" – תל אביב צפון (רמת אביב), ובנוסף לכך היה ספורטאי באגודת הפועל תל אביב. איינשטיין היה אלוף ישראל לנוער בהדיפת כדור ברזל ובקפיצה לגובה ובשנת 1956 זכה גם באליפות ישראל לבוגרים בקפיצה לגובה (1.80 מטר).[12] הוא החזיק בשיא הישראלי לנוער בקפיצה לגובה (1.84 מטר) במשך כ-10 שנים.[13] במכביה החמישית שנערכה בשנת 1957 זכה במדליית ארד בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.75 מטר. כמו כן, היה כדורסלן בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב ובשל יכולתו הטכנית הגבוהה כונה "אריות". בשנת 1955 שיחק במדי קבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב.[14]
לקראת שירותו הצבאי עודד אותו אביו לנסות להתקבל ללהקה צבאית, אף על פי ששאיפתו הייתה להיות מדריך ספורט (מד"ס). בשל קוצר ראייה לא התקבל איינשטיין לתפקיד זה, ולכן נבחן ללהקת הנח"ל (בפני חיים טופול, נחמה הנדל ואורי זוהר) והתקבל ללהקה בתפקיד שחקן. בלהקה השתתף בתוכניות "עד מאה ועשרים", "צריך לחיות" ו"לא לצאת מן הכלים".[15] בשתי התוכניות הראשונות התבלט בעיקר בקטעי משחק, אם כי בתוכנית השנייה בלט קולו בשיר "יא ירח". בתוכנית "לא לצאת מן הכלים" הופיע לראשונה כסולן, בשיר "רוח סתיו". שיר מפורסם נוסף מתוכנית זו הוא "דינה ברזילי", ששר איינשטיין עם יהורם גאון ויוסי פרוסט.[16] במהלך שירותו הצבאי דבק בו הכינוי "אריק", שבו נודע מאז.[17]
בשנת 1959 השתחרר מצה"ל והצטרף לתיאטרון הסאטירי "תיאטרון סמבטיון" בהצגת "השד יודע", במקומו של שמעון ישראלי[18] ולצידם של רחל אטאס ויוסי פרוסט. אחד ממערכוניו בתוכנית התיאטרון שביים גדעון שמר היה פרודיה על להקת הנח"ל. משחקו של איינשטיין זכה לשבחים בעיתונות.[18]
בשנת 1960 הוציא איינשטיין מיני אלבום סולו ראשון, שכלל ארבעה שירים: "השעות הקטנות של הלילה" (יוסי גמזו / יוחנן זראי), "פונדק במדבר" (אהרן שבתאי / אריה לבנון), "היא הייתה בת 17" (עמוס אטינגר / אדוארד אולארצ'יק) ו"עיר לבנה" (נעמי שמר). את השירים עיבד אריה לבנון.[19]
באותה שנה הצטרף ללהקת בצל ירוק, שבה היו חברים גם אורי זוהר, חיים טופול, גבי עמרני, אילנה רובינא, זהרירה חריפאי ואחרים. איינשטיין השתתף בתפקיד משני בתוכניתה של הלהקה "חתול בשק", שעלתה ב־1960.[20] בין היתר בלט קולו בשיר "ליפא העגלון". התוכנית זכתה להצלחה, עד שב־18 ביוני נהרג אחד משחקניה, אליהו ברקאי, בתאונת דרכים. ההצגות נמשכו עוד זמן קצר לאחר מכן, אך חברי הלהקה חשו שאין עוד טעם להמשיך בלעדיו, וכעבור שלושה שבועות קטעו את התוכנית.[18]
בסוף 1960 שיחק בהצגה "הבוגד" מאת הנרי דנקר ב"תיאטרון האהל".[21] הצגת הבכורה של המחזה נערכה ב־20 בנובמבר באותה שנה.[22] לאחר מכן שר ב"להקת הצעירים" עם נחמה הנדל, שייקה לוי ויוסי פרוסט. ארבעה שירים של הלהקה ראו אור בתקליטון בשם "שירי נעמי שמר", שבו ניתן לאיינשטיין קרדיט בשם הבדוי "ארי גורן".[23]
ביוני 1961 הופיע ב"מועדון החמאם" ביפו, בהצגות "משלי ערב" ו"תל אביב הקטנה".[24] בספטמבר באותה שנה השתתף בצילומי הסרט "ניני" בתפקיד הדמות הגברית הראשית.[25] אביו, יעקב איינשטיין, השתתף אף הוא בסרט כאביה של הדמות שגילם איינשטיין.[26] הסרט לא זכה להצלחה רבה, ולימים סיפר איינשטיין שהוא מתחרט על שהשתתף בו.[25]
במאי 1962 הקים איינשטיין צמד מוזיקלי עם הזמרת אילנה רובינא בשם "הגפרורים".[25] השניים העלו מופע של שירי עם, אך לא הקליטו שירים באופן מקצועי. באותה שנה השתתף בהצגה "אירמה לה דוס", שבה גילם את אחד מהתפקידים הראשיים: הסרסור הקנאי. הופעת הבכורה בתיאטרון "הבימה" נערכה ב־10 בנובמבר 1962 מול אלפי חיילים וזכתה להצלחה רבה.[25][27] ההשתתפות בהצגה זו זיכתה את איינשטיין בהערכה ציבורית ניכרת. בנובמבר 1963 שיחק איינשטיין בסרטו של אפרים קישון "סאלח שבתי",[25] שעלה ב־1964, בו גילם את דמותו של זיגי, בן קיבוץ המתאהב בבתו של סאלח (גאולה נוני). איינשטיין הקליט עבור הסרט בדואט עם נוני את השיר "לי ולך". בדצמבר באותה שנה החל לשחק בהצגה "בילי בדאי".[25]
במקביל חבר בסוף 1963 לזמרים יהורם גאון ובני אמדורסקי להקמת להקה חדשה, "שלישיית גשר הירקון".[25] עוד לפני שהחלה הלהקה להופיע השתתפו חבריה בפברואר 1964 בצילומי הסרט "דליה והמלחים".[25] באפריל 1964 עלתה תוכניתה הראשונה של הלהקה, "אהבה ראשונה".[25] המופע לא זכה להצלחה רבה בתחילת דרכו, אך תוך זמן קצר תשואות רבות.[25] אלבומה הראשון של הלהקה, "אהבה ראשונה", יצא בתחילת 1965.[25] רבים משיריו הפכו להיטים, ובהם "אל תעברי לבד", "לילה בחוף אכזיב", "איילת אהבים", "אם רק תבואי בחמש", "אהבת פועלי הבניין", "כשאור דולק בחלונך", "סרנדה לך" ו"איזה יום יפה".
איינשטיין השתתף בפסטיבל הזמר והפזמון 1964, שבו שר לבדו את השיר "הרחק בלילה", ועם "שלישיית גשר הירקון" את השיר "אותך". בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 שב לתחרות, וזכה במקום הראשון עם השיר "איילת החן", שאותו ביצעה גם יפה ירקוני בביצוע נפרד, למילים של עודד בצר, ללחן של נתן שחר ולעיבוד של יצחק גרציאני. לאחר התוכנית הראשונה של "שלישיית גשר הירקון" עזב גאון את הלהקה והוחלף בישראל גוריון. השלישייה המחודשת העלתה תוכנית בשם "התוכנית החדשה", והתקליט שליווה אותה יצא ב־1966 ונמכר היטב.[25] בין שיריו המוכרים היו "סימן שאתה צעיר", "כחולה כחלום" ו"הכל בגלל האהבה".
.jpg)
אלבום הסולו המלא הראשון של איינשטיין, "שר בשבילך", יצא במרץ 1966.[28] כמעט את כל שירי האלבום כתבה המוזיקאית דפנה אילת, ששיחקה קודם לכן לצידו של איינשטיין בהצגה "בילי בדאי".[28] חלק מהשירים שכתבה הלחינה בעצמה, וחלק היו תרגומים לשירים לועזיים. שיר אחד כתבה המשוררת תרצה אתר. על העיבודים הופקד סטו הכהן. בין השירים הבולטים באלבום היו "הלילה הזה", "אל תבכי ילדה" ו"הגשם מתופף". באותה שנה הקליט איינשטיין שיר נוסף שלא נכלל באלבום, "בתי עינת", שכתבה הפזמונאית לאה לופנפלד ללחן של משה וילנסקי.
בפסטיבל הזמר והפזמון 1966 זכה איינשטיין שוב, הפעם עם השיר "ליל סתיו",[28] למילים של חיה כהן, ללחן של חיים צור ולעיבוד של שמעון כהן. בפסטיבל זה שר איינשטיין עם שלישיית גשר הירקון את השיר "ריח תפוח אודם שני", שהגיע למקום השני בתחרות, וכן שר לבדו את השיר "לא פעם, בקיץ" ועם השלישייה את "בואי ילדה". את השיר "ליל סתיו" שרה בפסטיבל גם יפה ירקוני, ולאחר הפסטיבל הוציאו השניים תקליטון משותף ובו ארבעה שירים: "ליל סתיו", "קרה זה רק הפעם", "לו הייתי" וגרסתם לשירם של הביטלס "Yesterday", שבתרגומו העברי של חיים חפר נקרא "רק אתמול".[28]
באותה שנה הקים את להקת הליווי הראשונה שלו, "האיינשטיינים", שכללה את דוד קריבושי באורגן ועיבודים, אלי מזרחי בתופים, שמוליק ארוך בבס וריצ'רד פרץ בגיטרה חשמלית.[28] יחד איתם הקליט איינשטיין תקליטון של גרסאות כיסוי. נכללו בו גרסה עברית לשיר "Do You Want to Know a Secret" של הביטלס שבמילותיו העבריות של יורם טהרלב נקרא "מזל", גרסה עברית של לאה נאור ל-"The House of the Rising Sun" בשם "רחוק רחוק מכאן",[29] גרסה מחודשת לשירם של הדודאים "ערב של שושנים" וגרסה עברית לשיר "עץ הלימון". במקביל חברו איינשטיין ולהקת הליווי לשחקן שייקה אופיר להעלאת מחזה מוזיקלי בשם "ערב של שושנים", שכלל שירים של איינשטיין לצד קטעי משחק של אופיר.[28] המופע לא האריך ימים, והסתיים באוקטובר 1966 עם נסיעתו של אופיר לפריז.[28]
לאחת ההופעות של המופע "ערב של שושנים" הגיעו שמוליק קראוס וג'וזי כץ, ולאחר ההופעה נפגשו עם איינשטיין והשמיעו לו שירים אחדים ששרו בהופעותיהם המשותפות. איינשטיין אהב את השירים, והשלושה החליטו על הקמת להקה חדשה, "החלונות הגבוהים".[30] השלושה החלו מייד לאחר מכן בחזרות ובעבודה על שירים חדשים, כולם על פי לחנים של קראוס.[31] אנשים אחדים שהיו מקורבים לאיינשטיין טענו שהצטרפות ללהקה חדשה לאחר שכבר הוציא אלבום סולו תהיה נסיגה לאחור מבחינתו, אך הוא החליט להתעלם מדעות אלו ולהתמקד בפעילותה של הלהקה.[31] בפברואר 1967 החלה הלהקה בסיבוב הופעות, והופעותיה זכו לשבחים רבים בכלי התקשורת.[32] באפריל באותה שנה יצא אלבומה היחיד של הלהקה.[33] איינשטיין כתב שניים משירי האלבום: "כל השבוע לך" ו"אז מה". שירים רבים אחרים מהאלבום הפכו ללהיטים, ובהם "זמר נוגה" ("התשמע קולי..."), "יחזקאל" ו"אינך יכולה".
לאחר יציאת האלבום המשיכה להקת "החלונות הגבוהים" בהופעות רבות, וביולי 1967 הצטרפה ללהקת המחול של יונתן כרמון למופע ברחבי העולם. הלהקה הופיעה תחילה בבלגיה ולאחר מכן באולימפיה שבפריז ובאולם הסיסטינה ברומא, והופעותיה זכו לאהדה רבה.[34] בספטמבר באותה שנה חש איינשטיין געגועים לישראל, והחליט לעזוב את המופע ולשוב לארץ.[35] מייד עם שובו החל בעבודה על שירים חדשים עם שלום חנוך, שאותו פגש לראשונה כמה חודשים קודם לכן.[35] המפגש הראשון ביניהם חל במועדון בשם "החלונות הגבוהים", ששמוליק קראוס היה אחד מבעליו, ובו הרבתה הלהקה להופיע. לאחר אחת מהופעות הלהקה פגש חנוך את חבריה, והציג להם את יכולות נגינתו בגיטרה.[36] איינשטיין התרשם עמוקות מחנוך ובסוף אותה שנה הוציא תקליטון ובו ארבעה מלחניו של חנוך: "הגר" (מילים: חנוך), "ריסים" (מילים: מאיר אריאל), "שבת המלכה" (מילים: איינשטיין) ו"פתאום בלעדיו" (מילים: מאיר אריאל).[35] תקליטון נוסף שהוציא באותה שנה נקרא "אני מרגיש כמו מלך", ובו גרסה עברית לשיר "Mellow Yellow" בשם "אני מרגיש כמו מלך" ושלושה שירים בגרסאות מחודשות: "לא פעם בקיץ", "הכאב הזה" ו"ירושלים של זהב".[37]
באותה תקופה השיג קראוס חוזה בלונדון עם חברת התקליטים CBS, ולבקשתו שב איינשטיין להופיע עם "החלונות הגבוהים".[38] הלהקה הקליטה בלונדון שני שירים באנגלית: "Maybe Someday" ו־"Your Eyes", שאת שניהם כתב ראלף מרפי.[38] שניהם הוקלטו גם בעברית, במילים שחיבר איינשטיין, והם ראו אור על גבי תקליטון שיצא בישראל בפברואר 1968 בשמות "כמה נעים" ו"בואו ונרים כוסית".[38] לאורך 1968 הופיעה הלהקה כמה פעמים בתוכניות טלוויזיה שונות באנגליה, עד שאיינשטיין חש בשנית געגועים לישראל, והחליט לעזוב את הלהקה סופית.[39]
לאחר שעזב את החלונות הגבוהים ושב לישראל המשיך איינשטיין בעבודתו עם שלום חנוך, הפעם על אלבום שלם. ביולי 1968 התפרסם השיר הראשון מאלבום זה, "הימים הארוכים העצובים", שכתב איינשטיין בזמן שהייתו בלונדון מתוך געגועים לבתו.[40] בספטמבר התפרסם השיר "מכופף הבננות", שהלחין חנוך על פי מילים של מאיר אריאל, ובאוקטובר יצא לאור האלבום השלם, "מזל גדי".[40] היה זה אלבומו הראשון של איינשטיין בחברת סי.בי.אס. את כל שירי האלבום, רבים מהם שירי ילדים, הלחין חנוך. הם עוטרו בעיבוד תזמורתי עשיר של אלכס וייס ותזמורת סי.בי.אס. על אף שחנוך הביע לא אחת מורת רוח מהעידון שכפו עיבודיו של וייס על הלחנים שלו, שכבר נטו בבירור לרוק, הציבור היה מרוצה מהאלבום, והביקורות שהוא קיבל היו חיוביות ברובן.[41] "מזל גדי" קידם משמעותית את הקריירה של איינשטיין, וכולל כמה מהמוכרים שבלהיטיו, בהם "רוח רוח" (מילים: מרים ילן-שטקליס), "האדון הרופא" (מילים: חנוך), "מה שהיה היה" (מילים: חנוך) ו"כהה כהה" (מילים: חנוך).
בספטמבר 1968 יצא איינשטיין לסיבוב הופעות שליווה את האלבום "מזל גדי" עם להקת ליווי חדשה: "הברנשים של פיאמנטה". היא כללה את אלברט פיאמנטה בסקסופון, אהרלה קמינסקי בתופים, שמוליק ארוך בגיטרה בס, יעקב נגר בקלידים, עוזי מלמד בחצוצרה וזאב דיקוורט בסקסופון.[42] בהופעות אלו הציג איינשטיין שני שירים חדשים: "בית הערבה" (חיים חפר ועמוס קינן / שמוליק קראוס) וגרסה עברית לשירם של הביטלס "Ob-La-Di, Ob-La-Da".[43] השיר "בית הערבה" נועד במקור לשלישיית "החלונות הגבוהים", אך עם התפרקותה וגניזת אלבומה השני הוא הועבר לאיינשטיין.[44]
עם מעברו של איינשטיין מ"הד ארצי" ל"סי.בי.אס" הוציאה חברת "הד ארצי" באוקטובר באותה שנה אלבום אוסף בשם "ישן וגם חדש", שריכז חלק מהקלטותיו בחברה במהלך שנות ה-60.[42] נכללו בו כל שירי התקליטון "הגר" לצד הקלטות מוקדמות יותר כמו "עיר לבנה", "השעות הקטנות של הלילה" ו"אני מרגיש כמו מלך", שהופיעו בתקליטונים השונים שהקליט איינשטיין בהד ארצי, וכן שירים מתקופת שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים.
באפריל 1969 הוציא איינשטיין תקליטון ובו השירים "בית הערבה" ו"אוב־לה־די אוב־לה־דה".[45] את השירים עיבד אלברט פיאמנטה, ולהקת "הברנשים של פיאמנטה" ליוותה את איינשטיין בהקלטות.[45] שני השירים זכו לביקורת אוהדת בעיתונות.[44]
באותה תקופה החל איינשטיין בעבודה על אלבום חדש עם המוזיקאי מישה סגל. בעת העבודה על האלבום הוחלט להגיש לפסטיבל הזמר והפזמון את השיר "פראג" מתוכו, שכתב והלחין שלום חנוך כמחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ודיכוי "האביב של פראג". השיר הגיע למקום השביעי בפסטיבל.[46] כחלק מהעבודה על האלבום הקים איינשטיין עם צבי שיסל ובועז דוידזון חברת הפקות עצמאית בשם "הגר", שבה הופקו אלבומיו הבאים.[47] במקביל הפסיק להופיע עם להקת "הברנשים של פיאמנטה", בטענה שסגנונם המתאפיין בכלי נשיפה אינו מתאים לו יותר.[48] בעקבות התפתחויות בעולם הזמר מחוץ לישראל ותחילת חדירת מוזיקת הרוק, חיפש גם איינשטיין צליל חדש ו"חשמלי" יותר, דבר שהביא אותו לחפש שותף במועדוני רחוב המסגר בתל אביב, שנחשב למעוזן של להקות קצב לא־ממסדיות. ברחוב המסגר הכיר את להקת "הצ'רצ'ילים", בהמלצת אמרגנם יהודה טלית.[49][48] חברי הצ'רצ'ילים אז היו חיים רומנו בגיטרה, מיקי גבריאלוב בבס, רוב האקסלי בגיטרה, עמי טרייבטש בתופים והסולן סטן סולומון. במבחן שערך ללהקה התרשם ממנה איינשטיין עמוקות, והחליט לשלב אותה בהופעותיו ובעבודה על אלבומו הבא.[48]
באמצע העבודה על האלבום, לאחר סכסוך עם אורי זוהר, עזב מישה סגל את ההפקה.[50] המשך העבודה על האלבום נעשה עם חברי הצ'רצ'ילים ושלום חנוך.[46] האלבום המלא, "פוזי", יצא לאור בתחילת דצמבר 1969.[51] חציו של האלבום הופק על ידי מישה סגל, ואת החצי השני הקליט איינשטיין עם "הצ'רצ'ילים". נכלל בו השיר "פראג", וכן להיטים כ"ארץ ישראל" (איינשטיין/שמוליק קראוס), "כמה חם" (איינשטיין/סגל), "ילדה ציור" (יהונתן גפן/סגל), "כשאת בוכה את לא יפה" (גפן/קראוס) וגרסה עברית לשירם של הביטלס "The Ballad of John and Yoko", שבמילותיו העבריות של איינשטיין נקרא "היה לנו טוב, נהיה לנו רע". האלבום זכה לביקורות מפרגנות בעיתונות,[52] ונחשב לאלבום הרוק העברי הראשון.[46]
איינשטיין וחברו אורי זוהר ריכזו סביבם אומנים רבים שלימים הפכו ידועים בעצמם: שלום חנוך, יענקל'ה רוטבליט, צבי שיסל, יהונתן גפן ואחרים. הפרויקטים הגדולים של חברת "הגר" היו הסרט "שבלול" בבימויו של בועז דוידזון ותוכניות הטלוויזיה "לול" בהפקתו של צבי שיסל.
בסוף 1969 החלה חברת "הגר" בעבודה על הסרט "שבלול", שבשלבי הפקתו המוקדמים נקרא "אישר" (כלומר "איש שר").[53] השם "שבלול" נובע מאחת הסצנות בסרט, שבה מכנה שלום חנוך את איינשטיין "שבלול" בגלל אופיו המסתגר.[53] הסרט מורכב ממערכונים שונים, רובם מאולתרים, ומשירים חדשים שיצרו איינשטיין וחנוך.[53] השירים שנוצרו עבור הסרט התגבשו לאלבומם המשותף של איינשטיין וחנוך "שבלול", שהופק במקביל לסרט. השיר הראשון מתוכו, "אבשלום", התפרסם כבר בסוף 1969.[54] במרץ 1970 התפרסם השיר "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", ובתחילת אפריל יצא לאור תקליטון ובו השיר "קח לך אישה", בפתיחה שונה מן הגרסה שהופיעה לבסוף באלבום "שבלול".[55]
האלבום "שבלול" יצא ביולי 1970.[54] הוא נחשב לאחד האלבומים המשפיעים ביותר ברוק הישראלי, ובסקרים רבים הוא נבחר כאלבום העברי הטוב בכל הזמנים.[56] חנוך הלחין את כל שיריו וכתב כמעט את כולם. רבים מהשירים הפכו ללהיטים, ובהם "למה לי לקחת ללב" (מילים: איינשטיין וחנוך), "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "אבשלום" (מילים: חבורת לול), "קח לך אישה", "אל תוותרי עלי", "מה שיותר עמוק יותר כחול" ו"הבלדה על יואל משה סלומון" (מילים: יורם טהרלב). השיר "למה לי לקחת ללב" זכה בתואר "שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלי צה"ל באותה שנה, ואיינשטיין נבחר כ"זמר השנה".[9]
ב־17 ביולי 1970 שודר הפרק הראשון של תוכנית הטלוויזיה "לול".[54] התוכנית קיבלה ביקורות שליליות רבות בעיתונים בימים שלאחר שידורה, שהופנו בעיקר כלפי ההופעה הפרועה של משתתפיה.[57] באותה תקופה הופיע איינשטיין רבות עם להקת "הצ'רצ'ילים", ובחודשים ספטמבר–אוקטובר אף הופיע כמה פעמים עם הרב שלמה קרליבך במופע שכונה "איש חסיד ואיש פופ".[58] ב־3 באוקטובר 1970 נערכה הקרנת הבכורה של הסרט "שבלול".[58] הביקורות לסרט היו פושרות ברובן, ומבקרים אחדים ציינו שהוא מחוויר בהשוואה לאלבום "שבלול".[59] בסוף אותה שנה זכה איינשטיין בפרס כינור דוד, אך סירב לקבלו, בטענה שאומנות אינה ניתנת לתחרות ולמדידה.[60]
במקביל המשיכו אריק איינשטיין, אורי זוהר וצבי שיסל בעבודתם הענפה. ב־4 בדצמבר 1970 שודר הפרק השני של תוכנית הטלוויזיה "לול", ובהמשך אותו חודש יצא לאור אלבום משותף נוסף של איינשטיין וחנוך, "פלסטלינה".[61] חלק משיריו הוצגו לראשונה בתוכנית הטלוויזיה "לול". גם באלבום זה כתב והלחין חנוך את רוב השירים. בין להיטיו היו הדואט של איינשטיין עם ג'וזי כץ "מה איתי", "אמא שלי", "כתבו עליו בעיתון", וכן שיר שאיינשטיין כתב והלחין, "אבישג". גם אלבום זה זכה לביקורות מפרגנות בכלי התקשורת.[62]
עם עזיבתו של חנוך לאנגליה בתחילת 1971 חיפש איינשטיין שותפים מוזיקליים חדשים. הוא פנה לרוב האקסלי, שהופיע איתו כגיטריסט להקת "הצ'רצ'ילים", והציע לו ליצור אלבום משותף. האקסלי השמיע לאיינשטיין כמה לחנים חדשים שחיבר, ואיינשטיין חש שהלחנים מתאימים לשירי ילדים והציע ליצור אלבום שלם בסגנון הזה.[63] האלבום נקרא "שירי ילדים" ויצא לאור באפריל 1971.[64] האקסלי הלחין את רוב שיריו, ואחדים מהם הלחין איינשטיין. נכלל בו גם השיר "ברלה צא", שאת מילותיו כתב איינשטיין על פי המנגינה "שבלול" שנכללה באלבום "שבלול". שיר אחד באלבום, "אני מבין", הלחין מיקי גבריאלוב, גם הוא מלהקת "הצ'רצ'ילים". היה זה תחילתו של שיתוף פעולה פורה בין איינשטיין לגבריאלוב, ומייד לאחר מכן החלו איינשטיין וגבריאלוב בעבודה על אלבום משותף שלם.[64] במאי 1971 התפרסם שיר ראשון מהאלבום, "אני ואתה".[65] השיר זכה להצלחה רבה במצעדי הפזמונים,[66] ונחשב לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר של איינשטיין.
זמן קצר לפני יציאת האלבום, ב־7 ביוני 1971, נעצרו איינשטיין וכמה אנשים אחרים מ"חבורת לול" באשמת ביקורים במקום לעישון חשיש.[67] הרשעתם הגיעה ב־3 אפריל 1972, לאחר משפט שנמשך כמה חודשים.[68][69]
אלבומם המשותף של איינשטיין וגבריאלוב נקרא "בדשא אצל אביגדור" ויצא ביולי 1971.[70] את רוב השירים כתב יענקל'ה רוטבליט, ואת השאר כתב איינשטיין. את כולם הלחין ועיבד גבריאלוב, ועל עיבוד כלי המיתר הופקד דוד קריבושי. שירים רבים באלבום הפכו ללהיטים, ובהם "אני ואתה", "קפה טורקי", "אני אוהב לישון", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "שיר מספר שמונה", "היא תבוא", "צא מזה" ("שוב לא שקט") ו"לשרוק בחושך". לסיבוב ההופעות שליווה את האלבום הרכיב איינשטיין להקת נגנים חדשה, וקרא לה "להקת הפלטינה". ניגנו בה רומן קונסמן בכלי נשיפה, יצחק קלפטר בגיטרה, פול סילבר בבס ואהרלה קמינסקי בתופים.[71]
שיריו של איינשטיין זכו בתקופה זו להצלחה רבה, ובששת המקומות הראשונים במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלי צה"ל לשנת תשל"א דורגו שלושה שירים שלו: "אני ואתה", "צא מזה" ו"מה איתי". איינשטיין זכה במצעד זה בתואר "זמר השנה".[72]
ב־18 באוקטובר 1971 שודר הפרק השלישי של התוכנית "לול", ובו נכלל המערכון הידוע "חידון התנ"ך" והשיר "חמוץ חמוץ", כפרודיה על שירה של להקת פיקוד הצפון "מתוק מתוק".[73] שיר זה, בהשתתפותה של תיקי דיין, יצא באותו חודש על גבי תקליטון שבצידו השני נכללה גרסה אנגלית לשיר "אני ואתה" בשם "Waiting for a Better Day".[74] בנובמבר 1971 יצא על גבי תקליטון פסקול הסרט "חצי חצי", ובו שני שירים ששר איינשטיין: "לא על החצי לבדו" ו"ליאו הטוב". את שניהם כתב יענקל'ה רוטבליט והלחין דוד קריבושי.[74] באותו חודש הוציא לאור את תקליט השדרים "כמה טוב שבאת הביתה", שהלחין שלום חנוך על פי מילים של יענקל'ה רוטבליט.[75]"לול 3" כבר קיבל ביקורות טובות בזמן אמת ואף זכה לפרס רשות השידור בתחום הבידור לשנת תשל"ג.
בפברואר 1972 העלה איינשטיין מופע משותף עם דורי בן זאב ולהקת אחרית הימים בשם "יש כיסוי".[76] להבדיל מהופעותיו הרגילות של איינשטיין, שהורכבו באופן כמעט מוחלט משירים, המופע "יש כיסוי" כלל גם קטעי קישור רבים בהנחייתו של בן זאב.[76] איינשטיין שר במופע שירים מאלבומיו מהשנים הקודמות, וכן שיר אחד חדש ביידיש בשם "מיידלע", שאותו הקליט גם באולפן, אך לא כלל אותו באחד מאלבומיו הבאים.[76] המופע לא זכה להצלחה רבה, ונקטע תוך זמן קצר.[76] הופעותיו של איינשטיין בהמשך אותה שנה היו עם להקת "הצ'רצ'ילים" בהרכבה המחודש, שכלל את עמי טרייבטש, מיקי גבריאלוב ושני נגנים חדשים: רוני דמול ושמוליק בודגוב.[69]
בנובמבר 1972 יצא אלבומו של איינשטיין "יסמין".[77] להבדיל מאלבומיו הקודמים, לא שיתף איינשטיין פעולה באלבום זה עם מוזיקאי אחד, והאלבום מורכב משירים של כותבים שונים ובסגנונות שונים. למרות זאת זכה האלבום לביקורות חיוביות בעיתונות,[78] והניב מספר רב של להיטים בולטים: "כמה טוב שבאת הביתה" (רוטבליט/חנוך), "דון קישוט" (גפן/שם טוב לוי), "שיר של אחרי מלחמה" (איינשטיין/לוי) ו"אמא אדמה" (רוטבליט/גבריאלוב). חלק מהשירים באלבום הם גרסאות כיסוי לשירים באנגלית: "I Need You To Turn To" – במקור שיר משנת 1970 של אלטון ג'ון, "Reason To Believe" – במקור של טים הרדין, ו־"Here There And Everywhere" – במקור של להקת הביטלס. "יסמין" מסתיים בהקלטה של מערכון "חידון התנ"ך" שהוקרן בתוכנית הטלוויזיה "לול", ובו השתתפו גם אורי זוהר, דורי בן זאב ואורי גרוס.
בדצמבר 1972 נערכה הקרנת הבכורה לסרטם של איינשטיין ואורי זוהר "מציצים".[79] העבודה על הסרט התחילה כבר בסוף 1971,[80] וצילומיו נערכו ביולי–אוגוסט 1972.[81] הסרט "מציצים" היה מועמד לפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין בשנת 1973.
לאחר יציאת האלבום "יסמין" העלה איינשטיין מופע בשם "ישן וגם חדש", ובו שר לצד שיריו המוכרים שירים עבריים ישנים כ"לילה לילה", "רותי" ו"יצאנו אט".[77] בעקבות המופע פנה להקלטה מקצועית של שירים עבריים שנכתבו ברובם במחצית הראשונה של המאה ה-20. עד אמצע שנות ה-90 הקליט במקביל לאלבומיו המקוריים סדרת אלבומים בשם "ארץ ישראל הישנה והטובה", שבה ביצע שירים אלה – משירי מולדת מימי ראשית היישוב העברי ועד פזמונים "סלוניים" משנות ה-50 – בעיבודים מודרניים של מוזיקאים כשם טוב לוי, יוני רכטר ואבנר קנר. לדבריו, לא עשה זאת למען הנצחת השירים, אלא פשוט כי אהב לשיר אותם.[82] האלבום הראשון בסדרה זו נקרא "ארץ ישראל הישנה והטובה" ויצא לאור בסוף 1973.[9] את השירים בו עיבד שם-טוב לוי ובהקלטות ניגנו חברי הצ'רצ'ילים החדשים. האלבום כלל בעיקר שירי פלמ"ח מתקופת מלחמת העצמאות ("דודו", "הן אפשר", "רותי"), וגם שיר אחד חדש: "יכול להיות שזה נגמר" (יהונתן גפן / שם-טוב לוי). באלבום נכללה גרסה מחודשת לשירו של איינשטיין "הבלדה על יואל משה סלומון", במקור מהאלבום "שבלול".
ב־18 במרץ 1973, יום חג הפורים, שודר הפרק הרביעי והאחרון של תוכנית הטלוויזיה "לול".[83] בין מערכוניו הבולטים של הפרק היו "העולים החדשים" ו"האופרה לה מרמור". באמצע 1973 חזר שלום חנוך מאנגליה, והעלה מופע משותף עם איינשטיין בשם "שנינו ביחד וכל אחד לחוד".[9] המופע נקטע עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ובמהלך המלחמה הופיע איינשטיין בבסיסים צבאיים שונים.[9]
ב־2 בספטמבר 1973 החלו איינשטיין ואורי זוהר בעבודה על סרט חדש בשם "עיניים גדולות",[84] שעלה ב־1974. איינשטיין שר את שיר הנושא של הסרט, שאת מילותיו כתב עם זוהר ומיקי גבריאלוב. גרסה שונה של השיר נכללה באלבומו של איינשטיין "סע לאט", שיצא בסוף 1974.[84] האלבום התאפיין באווירה מלנכולית, וביטא את רוח התקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. לצורך הקלטת האלבום חבר איינשטיין לעמיתו מיקי גבריאלוב, ששב באותה העת מאנגליה לאחר פירוק "הצ'רצ'ילים". גבריאלוב הלחין את רוב שירי האלבום, עיבד והפיק מוזיקלית וגם ניגן בגיטרות. בין הבולטים שבשירי האלבום היו שיר הנושא "סע לאט" (איינשטיין/גבריאלוב), "אגדת דשא" (מאיר אריאל/חנוך), "ילדים של החיים" (שלום חנוך), "אני אוהב אותך היום"(איינשטיין/גבריאלוב) ו"הבלדה על זומטי ולבטי" (איינשטיין/גבריאלוב וחיים קריו).
ב־1975 יצא אלבומו של איינשטיין "שירים", שהורכב כמעט כולו מגרסאות מחודשות לשירים ישנים. את השירים עיבד שם-טוב לוי, ובאחדים מהשירים השתתפו מיקי גבריאלוב וחיים קריו בעיבודי הגיטרות.[85] בין השירים באלבום היו "איריסים" (חפר/עממי), "בית הערבה" (חפר ועמוס קינן/קראוס) ו"עץ הרימון" (אורלנד/בוכארי). גבריאלוב הלחין עבור האלבום את שירה של לאה גולדברג "ערב מול הגלעד". שיר זה זכה להצלחה רבה במצעדי הפזמונים.[86]
בשנת 1976 חבר איינשטיין למוזיקאי יוני רכטר, לאחר שהבחין בכישרונו כשהיה רכטר חבר בלהקת כוורת.[87] איינשטיין ורכטר תכננו ליצור אלבום שירי ילדים בעיבודיו של רכטר, אך שיתוף הפעולה ביניהם התפתח לאלבום למבוגרים בשם "האהבה פנים רבות לה", שרכטר הלחין את רוב שיריו.[87] בין הלהיטים הבולטים באלבום היו "מה עושות האיילות" למילים של לאה גולדברג ו"זו אותה האהבה" ו"שיר אהבה סטנדרטי" למילים של איינשטיין. שני שירי הילדים שבאלבום, "מה עושות האיילות" ו"גמד קטן", הם שריד לכוונה המקורית ליצור אלבום שירי ילדים.[87] לצידו של רכטר ניגנו באלבום גם חברים אחרים מ"כוורת": יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין. איינשטיין עצמו הלחין לאלבום את השיר "עוד יהיה".
באותה שנה הוציא איינשטיין אלבום של שירי ילדים במשותף עם שם טוב לוי בשם "ילדים". נכללו בו לחניו של לוי לשירים "יש לי אח קטן" ו"תנין זקן", לצד גרסאות מחודשות של איינשטיין לשירי ילדים ישנים, ובהם "במדינת הגמדים" ו"פזמון ליקינטון". האלבום כלל את "מה עושות האיילות", שכבר נכלל ב"האהבה פנים רבות לה", ומחרוזת שכללה את השירים "אצא לי אל היער", "לרותי יום הולדת" ו"אני עומדת במעגל".
אלבומו השלישי של איינשטיין שיצא ב־1976 היה "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ב'", שבו שיתף פעולה עם המוזיקאי אבנר קנר. האלבום הכיל עשרה שירים, שניים מהם חדשים שהלחין קנר למילים של המשוררת לאה גולדברג ("משורר זקן" ו"האווזים"), וכל השאר שירים ישנים בעיבוד קלאסי של קנר. בין השירים הבולטים באלבום: "פרח הלילך" (אורי אסף/נורית הירש), "שיר העמק" (נתן אלתרמן/דניאל סמבורסקי), "דוגית נוסעת" (נתן יונתן/עממי), "הוא לא ידע את שמה" (חיים חפר/סשה ארגוב) ו"פגישה לאין קץ" (נתן אלתרמן/נעמי שמר). זהו האלבום היחיד של איינשטיין שבו השתתף המוזיקאי מתי כספי, בנגינת גיטרה בחלק מן השירים.
בעקבות האלבום "האהבה פנים רבות לה" יצא איינשטיין למסע הופעות ברחבי הארץ בשם "אנשים אוהבים לשיר".[9] יוני רכטר עיבד את שירי ההופעות, והתארחו בהן הזמרים אסתר שמיר, אפרים שמיר ושלמה יידוב.[9] בעקבות המופע יצא ב־1977 אלבום ההופעה הראשון של איינשטיין, "אנשים אוהבים לשיר". האלבום תיעד שתי הופעות שנערכו במרץ באותה שנה, בהיכל התרבות בתל אביב ובקיבוץ גבעת חיים.[88] בין השירים הבולטים באלבום היו "דמעות של מלאכים" (דן מינסטר/יוני רכטר), "בלילות הקיץ החמים" (דן מינסטר/מתי כספי) ו"אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" (יענקל'ה רוטבליט/מיקי גבריאלוב). שיר אחד באלבום, "הימים חולפים", שר רכטר.[88]
במקביל למופע "אנשים אוהבים לשיר" הקליט איינשטיין עם אבנר קנר את האלבום השלישי בסדרת "ארץ ישראל הישנה והטובה".[9] האלבום יצא ב־1977, וכמו האלבום הקודם בסדרה הורכב ברובו מעיבודיו של קנר לשירים עבריים ישנים. קנר הלחין עבור האלבום את שירו של חיים נחמן ביאליק "מאחורי השער", ושניים מהשירים עיבד שם טוב לוי.[89] שיר מקורי אחר באלבום הלחין יוני רכטר על פי מילים של המשורר אברהם חלפי: "עטור מצחך זהב שחור". שיר זה זכה להצלחה גדולה במצעדי הפזמונים מייד עם צאתו,[90] והפך לקלאסיקה של הזמר העברי. שירים בולטים אחרים באלבום הם "ביתי אל מול גולן" (יוסף נצר/חיים ברקני), "עין גדי" (איתן פרץ/ש. דיבון) ו"חופים" (נתן יונתן/נחום היימן).
בתחילת 1978 הקליט איינשטיין את השיר "סוס עץ" (יענקל'ה רוטבליט/שמוליק קראוס) עבור סרטו של יקי יושע "סוסעץ".[9] השיר הופיע בשנת 1981 באלבום האוסף "שבעים שמונים". באותה שנה הוציא איינשטיין אלבום נוסף של שירי ילדים, "ילדודס", מתוכו הצליח השיר "גמד שרצה להיות ענק".
_-_Shalom_Chanoch_and_Arik_Einstein.jpg)
בשנת 1979 יצאו איינשטיין ושלום חנוך למסע הופעות משותף בהפקה מושקעת ויקרה.[9] המופע הוקלט בהיכל התרבות, ויצא על גבי האלבום "אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה משותפת". אלבום זה כולל שירים חדשים של איינשטיין וחנוך, וכן שתי מחרוזות, שכל אחת מהן אורכה מעל 18 דקות, שכללו את מיטב השירים מאלבומיהם המשותפים בראשית שנות ה-70. בהופעה זו התפרסם לראשונה שירו של איינשטיין "סן פרנסיסקו על המים".
ב־1980 יצא אלבומו של איינשטיין "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד': משירי סשה ארגוב". ביצירתו השתתפו המוזיקאים אילן מוכיח כמעבד ושלום חנוך כמפיק מוזיקלי. האלבום מורכב כולו משיריו של המלחין סשה ארגוב, ובהם "אדוני השופט" ו"שיר אהבה חיילי".
בנובמבר באותה שנה יצא אלבומם המשותף של איינשטיין ומיקי גבריאלוב "חמוש במשקפיים".[9] רובו של האלבום הוא לחנים לשירי משוררים כלאה גולדברג ("תוף בודד"), נתן אלתרמן ("סיום") וחיים נחמן ביאליק ("תאמר אהיה רב", "היא יושבה לחלון", "הכניסיני תחת כנפך"). נכללה בו גם גרסת אולפן לשיר "סן פרנסיסקו על המים", אחרי שהופיע קודם לכן באלבום ההופעה של איינשטיין וחנוך.
יציאת האלבום לוותה בסיבוב הופעות, שבו השתתפו בין היתר מיקי גבריאלוב, יוני רכטר ודפנה ארמוני. במהלך סיבוב ההופעות הייתה הרגשה ברורה אצל חברי הלהקה שליוותה אותו שהוא לא אהב להופיע. מיכאל תפוח, שהפיק את המופע, שכנע אותו להמשיך את סיבוב ההופעות עד תום. לאחר מסע ההופעות בישראל היה אמור להיפתח מסע דומה בארצות הברית, אך איינשטיין סירב לטוס. ב-29 באוגוסט 1981 התקיים המופע אשר חתם את מסע הופעות זה במועדון "קיסרית" בקיסריה, והפך לבסוף גם להופעתו האחרונה של איינשטיין בפני קהל.[91][92] מאז התרכז איינשטיין בהקלטות בלבד.
בשנת 1982 הקליט את האלבום "יושב על הגדר" בשיתוף המוזיקאי יצחק קלפטר, שהלחין ועיבד את כל שיריו. קלפטר גם כתב את המילים לשירים "בשבחי הסמבה" ו"טירוף במה", שאותו הקליטה קודם לכן גלי עטרי. בין השירים שכתב איינשטיין לאלבום "יושב על הגדר", "בוקר טוב אמיר" ו"רק איתך". שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה בזמנו היה "מבלי להפריע", שהלחין קלפטר על פי שירו של נתן אלתרמן. אלבום זה הוא מהפחות מוכרים של איינשטיין, ולמעט "יושב על הגדר", הוא לא כלל שירים שהפכו ללהיטים לאורך שנים.
האלבום "יושב על הגדר" יצא באוגוסט 1982.[9] בשבוע שבו יצא עבר איינשטיין תאונת דרכים קשה. ידידתו נהרגה בתאונה, זוגתו סימה אליהו נפצעה קשה, והוא נפצע וכבדות הראייה שלו הלכה והחמירה.[9][93] מאז התאונה מיעט איינשטיין להיראות בציבור או להתראיין בתקשורת.
בשנת 1983, לאחר שיקומו מהתאונה ובעקבותיה, הוציא איינשטיין את אלבומו השני בשיתוף יצחק קלפטר, "שביר". זהו האלבום היחיד של איינשטיין שבו כתב את כל מילות השירים. את כל הלחנים והעיבודים ביצע קלפטר. בין השירים הבולטים באלבום היו "שביר", "יד אחת עושה את זה" ו"אולי צריך לתת לזה עוד זמן".
בתחילת 1984 יצא האלבום החמישי בסדרת אלבומי "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ה'- נוסטלגיה".[9] חלק משירי האלבום היו גרסאות מחודשות לשירים מתחילת הקריירה של איינשטיין: "העיר הלבנה" (במקור מהתקליטון הראשון שהוציא), "הלילה הזה" (במקור מאלבומו הראשון), "לי ולך" (במקור מהסרט "סאלח שבתי") "הימים הארוכים העצובים" (במקור מ"מזל גדי"), "איילת אהבים" (במקור של שלישיית גשר הירקון) בדואט עם יהודית רביץ ו"ארץ ישראל" (במקור מ"פוזי"). עיבודי השירים באלבום התחלקו בין יוני רכטר, יצחק קלפטר ושם טוב לוי. לוי גם הלחין את השיר המקורי היחיד שנכתב עבור האלבום, "עוד ניפגש", למילים של איינשטיין. השיר זכה להצלחה במצעדי הפזמונים.[94]
בהמשך אותה שנה חבר איינשטיין פעם נוספת למוזיקאי שם טוב לוי, ליצירת האלבום "פסק זמן". כל עשרת שירי האלבום הולחנו על ידי לוי, וכהמשך לאלבום "שביר", כתב איינשטיין את כל מילות השירים, למעט השיר "יעקב ועשיו" מאת חיים נחמן ביאליק. שירים בולטים באלבום היו "הוא חזר בתשובה", שנכתב בעקבות תופעת החזרה בתשובה בכלל ולא רק כתגובה לחזרתו בתשובה של אורי זוהר, שנים ספורות קודם לכן[95]; "שלוש ארבע לעבודה", שהפך ללהיט המוביל באלבום וזכה להשמעות רבות ברדיו, "זה בראש שלך" ו"פסק זמן". את יציאת האלבום ליוותה תוכנית טלוויזיה ששודרה בטלוויזיה הישראלית, שכללה גם שירים משני אלבומיו הקודמים של איינשטיין. צוות הנגנים באלבום כלל את יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, מאיר ישראל ומשה לוי.
ב-1985 הקליט איינשטיין עם שם טוב לוי את האלבום "תוצרת הארץ". האלבום הורכב ברובו משירים שהלחין לוי למילים של נתן אלתרמן, כ"תוצרת הארץ" ו"אהבה חופשית", ונכללה בו גם גרסתו של איינשטיין לשירם של אלתרמן וסשה ארגוב "אליפלט". בדומה לקודמו, גם את יציאת האלבום ליוותה תוכנית טלוויזיה בשם "השירים שאהבנו" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, שאותה הנחה מוני מושונוב.
בשנת 1986 שב איינשטיין לשתף פעולה עם מיקי גבריאלוב, והקליט איתו שני אלבומים מצליחים. הראשון מביניהם היה "אוהב להיות בבית", שיצא בסוף 1986[96] וכלל את הלהיטים "אוהב להיות בבית" (איינשטיין/גבריאלוב), "השיר על התוכי יוסי" (אברהם חלפי/גבריאלוב) ו"שכשנבוא" (איינשטיין/גבריאלוב). באלבום השתתפו נגניו הקבועים של איינשטיין, המתופף מאיר ישראל, וכן שלושת יוצאי להקת כוורת: יוני רכטר, אלון אולארצ'יק ויצחק קלפטר.
שיתוף הפעולה המחודש בין איינשטיין לגבריאלוב נמשך באלבום נוסף, "על גבול האור", שיצא בסוף 1987[97] וכלל את הלהיטים "עוּף גוזל" (איינשטיין/גבריאלוב), "שיר השיירה" (עלי מוהר על פי לחן עממי יווני) ו"עיתונאי קטן" (איינשטיין/גבריאלוב). השיר "עוף גוזל" הפך ללהיט, ולאחד משיריו המוכרים ביותר של איינשטיין. בשיר "שיר השיירה" התארחו המוזיקאי יהודה פוליקר והכנר מירל רזניק.
בשנת 1988 הקליט איינשטיין אלבום מחווה לידידו של אביו, השחקן והמשורר אברהם חלפי. האלבום "משירי אברהם חלפי" יצא באוגוסט 1988[98] וכלל בין היתר את לחניו של יוני רכטר לשירים "סתיו יהודי"[ב], "צער לך", ששר איינשטיין בדואט עם יהודית רביץ, וכן גרסה חדשה לשיר "עטור מצחך", הדומה לזו שהוקלטה עשור קודם.[99] גם בגרסה זו שיתף פעולה עם רכטר שהלחין, ועם יהודית רביץ וקורין אלאל בקולות. באלבום נכלל גם לחנו של מיקי גבריאלוב לשירו של חלפי "השיר על התוכי יוסי", שהופיע קודם באלבום "אוהב להיות בבית".
בדצמבר 1989 הוציא איינשטיין אלבום שירי ילדים בשם "הייתי פעם ילד",[100] ובו תריסר שירים שהלחין המוזיקאי יוני רכטר. בין הבולטים בשירי האלבום "אדון שוקו", "כמה שרציתי כלב", "קילפתי תפוז", "הצריך הזה", "גברת עם סלים", ששרו איינשטיין ורכטר בסגנון שידור משחק כדורגל, ו"שבת בבוקר".
ב־1990 הקליט איינשטיין שני שירים בעיבוד והפקה של יוני רכטר, שיצאו על גבי תקליטי שדרים. הראשון היה גרסה מחודשת לשירו "פראג"[101] והשני שיר שהלחין רכטר על פי מילים של עלי מוהר בשם "ואלה שמות",[102] שהורכב כולו משמות שחקני כדורגל שהשתתפו בגביע העולם בכדורגל באותה שנה.
באותה שנה יצר איינשטיין את קלטת שירי הילדים "כמו גדולים".[9] הקלטת יצאה לאור בינואר 1991[103] והורכבה משירי ילדים שונים ששר איינשטיין לצד קטעי קישור בתסריט של איינשטיין, צבי שיסל ודוד גורפינקל.[9] מרבית השירים בקלטת היו מאלבומו של איינשטיין "הייתי פעם ילד", וחלקם מאלבומיו הקודמים.
בשנת 1992 יצר איינשטיין יחד עם צבי שיסל ומוני מושונוב את הסרט הפארודי "כבלים", שעסק בשידורי הטלוויזיה בכבלים בישראל, שתפסו תאוצה באותן שנים. לאורך הסרט משודרים קליפים רבים לשיריו של איינשטיין, בעיקר מאלבומיו משנות השמונים.
באותה שנה הוציא איינשטיין אלבום שירי ילדים נוסף עם יוני רכטר, "האריה, היונה ותרנגולת כחולה". האלבום כלל דואט עם יהודית רביץ בשיר "תרנגולת כחולה" (חיה שנהב/יוני רכטר), עיבוד חדש לשיר "אמא שלי" (אריק איינשטיין ושלום חנוך/שלום חנוך) וגרסה מחודשת לשירם של יהונתן גפן ויוני רכטר "הילדה הכי יפה בגן".
ב־1993 הוציא קלטת המשך ל"כמו גדולים" בשם "כמו גדולים 2". היא הורכבה משירים מהאלבום "האריה, היונה ותרנגולת כחולה" ומשירי ילדים ישנים יותר של איינשטיין.[104] שיר אחד בקלטת נוצר עבורה: השיר "אמרו לו", שכתב עלי מוהר על פי לחן השיר האיטלקי "Azzurro" (לחן: פאולו קונטה). את התסריט לקטעי הקישור כתבו איינשטיין, צבי שיסל ומוני מושונוב.[9]
בספטמבר 1993 יצא אלבום אוסף של איינשטיין בשם "אוסף",[105] שכלל שירים מ־1983 עד 1993. אחדים מהם הוקלטו בשנים שקדמו לאלבום ולא נכללו באלבומי האולפן של איינשטיין: "ואלה שמות", "פראג", "אמרו לו" והשירים "Toi" ו"ים אדוניי" מתוך הסרט "כבלים". עוד ב-1993 השתתף איינשטיין בקמפיין פרסומי של בנק הפועלים.
בסוף אותה שנה החל לעבוד איינשטיין על אלבום חדש, והוציא כסינגל את השיר "לבכות לך", שכתב והלחין אביב גפן ועיבד יוני רכטר.[9] השיר זכה להצלחה רבה במצעדי הפזמונים,[106] אך המשך הפקת האלבום התעכב. ב־1994 יצר קלטת וידאו בשם "ארץ ישראל הישנה והטובה", ובה קליפים בבימויו של צבי שיסל לשירים עבריים ישנים ששר איינשטיין.[9] חלק מהשירים הקליט איינשטיין בעבר, וחלקם הוקלטו עבור הקלטת. בין השירים החדשים היו הדואטים עם יהודית רביץ "קרה זה רק הפעם" ועם איילה אשרוב "אל נא תאמר לי שלום". הקלטת יצאה לאור במרץ 1994.[107]
במרץ 1995 יצא אלבומו של איינשטיין "יש בי אהבה", בשיתוף שם טוב לוי.[108] בין השירים הבולטים באלבום היו "סע לאט ב'" (איינשטיין/לוי), שנכתב כהמשך לשירו "סע לאט", "יש בי אהבה" (ארקדי דוכין), "אותך" (איינשטיין/לוי), "בגללך" (מיכה שטרית/דוכין) והקלטה מחודשת לשיר "לבכות לך" בעיבוד משותף של לוי ויוני רכטר.
בסוף 1995, לאחר רצח יצחק רבין, הקליט איינשטיין את השיר "זה פתאום נפל עליה", שכתב הוא עצמו והלחין שם טוב לוי. השיר נכלל באלבום "שלום, חבר", שיצא זמן קצר לאחר הרצח.
במרץ 1996 הוציא איינשטיין אלבום נוסף עם שם טוב לוי, "קצת לקחת חזרה", שכלל ברובו שירים ישנים בעיבודים חדשים.[109] בין השירים באלבום היו "ליפא העגלון" ו"אדוני השופט" ששר איינשטיין במסגרת בצל ירוק, "אהבת פועלי בניין" ששר במסגרת שלישיית גשר הירקון, ו"דון קישוט" ו"שיר של אחרי מלחמה" ששר במקור באלבום "יסמין". חלק מהשירים נכללו שנתיים קודם לכן בקלטת "ארץ ישראל הישנה והטובה". שיר אחד חדש נוצר במיוחד עבור האלבום, והוא לחנה של לאה שבת לשירו של נתן אלתרמן "המשתה".
שיתוף הפעולה עם שם טוב לוי נמשך באלבומו הבא של איינשטיין, "לאן פרחו הפרפרים", שיצא ביולי 1997.[110] לוי הלחין חמישה משירי האלבום, ובהם "אצבעות שוקולד" שכתב אהוד מנור והשירים "אהבה ממבט ראשון" ושיר הנושא שכתב איינשטיין. המלחינים האחרים באלבום היו יהודה פוליקר, שהלחין את "אח מילת מפתח" (אהוד מנור) ו"האור בקצה" (יעקב גלעד ופוליקר), שלום חנוך, שהלחין את "שלום חבר", שכתב יעקב רוטבליט לזכר יצחק רבין, עוזי חיטמן, שכתב והלחין לאלבום את "עכשיו התור לאהבה" וברי סחרוף, שהלחין את השיר "קשה לכתוב דמעות" למילים של אילן גולדהירש.
בשנת 1999 חזר איינשטיין לשתף פעולה עם שלום חנוך, באלבום המשותף "מוסקט". האלבום יצא באוגוסט 1999,[111] ובין השירים הבולטים בו היו "כל אחד רוצה", שבו השתתף חנוך בשירה, "גיטרה וכינור" ו"שמור על עצמך". על עיבודי השירים היו אחראים חנוך, משה לוי ואמיר צורף.
ב-2000 הקליט איינשטיין עם אביב גפן את הדואט "יומן מסע", שיר הנושא באלבומו של גפן "יומן מסע". השיר היה לאחד הלהיטים הבולטים באלבום. באותה שנה כתב וביצע את השיר "אדומה שלי", ללחן של מיכה שטרית, לרגל זכייתה של הפועל תל אביב, קבוצתו האהודה, בדאבל. עוד באותה שנה, העניק ריאיון טלוויזיוני נדיר ליאיר לפיד בתוכנית הבכורה של "יאיר לפיד" בערוץ 2. הריאיון עמו הוקלט מראש ללא קהל, בניגוד לפורמט התוכנית אשר רובה שודרה בשידור חי בנוכחות קהל באולפן. במהלך הריאיון נשמעו תגובות הקהל באולפן בעת שהוקרנה לו הקלטת הריאיון.
יצירת השיר "אדומה שלי" הייתה התחלתו של שיתוף הפעולה בין איינשטיין למיכה שטרית. בינואר 2001, זמן קצר לפני הבחירות לראשות הממשלה, הוציאו את הסינגל המשותף "פרנצ'סקה פוליטיקה".[9][112] השיר יצא כסינגל בלבד, ולא נכלל באלבום אולפן של איינשטיין. בחודש מאי יצא הסינגל "ואת חוזרת לשלכת", שהלחין שטרית על פי מילים של יעקב רוטבליט.[113] בסוף אותה שנה הוציא כסינגלים שני שירים שהלחין ארקדי דוכין: "שחורה שלי", שכתב איינשטיין, ו"זה אני", שכתב דוכין.[9] שירים אלו נכללו באלבומו של איינשטיין "שמש רטובה", שראה אור בפברואר 2002.[114] שטרית הלחין חמישה שירים באלבום, ובעיבודי השירים השתתפו מוזיקאים רבים. האלבום נמכר בכ־15 אלף עותקים בתוך חודשיים.[115]
באוגוסט באותה שנה הגיש איינשטיין תביעה אזרחית נגד המפיק והאמרגן מיכאל תפוח, שעמו עבד במשך 24 שנים. תביעה זו הולידה מערכת השמצות והכפשות הדדיות, וחשפה מערכת יחסים עכורה שפרצה בין השניים, שהיו ידידים וחברי נפש. בכתב התביעה נטען כי איינשטיין נוצל על ידי אמרגנו, שחי כביכול על חשבון רווחיו העצומים של הזמר. האמרגן, בכתב ההגנה, טען כי איינשטיין דווקא הרוויח ממון רב, והציג את עצם הגשת התביעה כחלק מבעיותיו האישיות של הזמר כ"אדם תלותי ומפונק".[116] הסכסוך הסתיים בשנת 2009 בהסכם גישור.[117]
בסוף 2002 החל איינשטיין בעבודה על אלבום חדש, והוציא כסינגל את השיר "חמלה", שהלחין ארקדי דוכין על פי מילים של איינשטיין.[9] העבודה על האלבום נמשכה כשנה, ובאוקטובר 2003 יצא הסינגל "בואנס נוצ'ס", שכתב איינשטיין והלחין ברי סחרוף.[118] בנובמבר 2003 יצא הסינגל "מילים מילים", שכתב יעקב רוטבליט והלחין פיטר רוט.[119] בדצמבר 2003 הוציאה חברת NMC אוסף הכולל 38 שירים בשם "המיטב" הכולל ביצועים חיים ואף ביצועים שלא ראו אור. לאחר יציאת האוסף התברר כי האלבום יצא ללא ידיעתו של איינשטיין,[120] שכעס על החברה איתה עבר 25 שנים. איינשטיין טען בתקשורת כי החברה הוציאה את אוסף זה כ"נקמה" על כך שעבר לחברה המתחרה הד ארצי איתה בחר הוציא את האלבום "שתי גיטרות בס תופים" וזאת לאחר ש-NMC חלקה על הקו האומנותי שבו בחר איינשטיין. בתגובה החליטה החברה להפסיק לשווק ולמכור את האוסף והודיעה על גניזתו של האוסף בדצמבר 2003, מה שהפך אותו לפריט לאספנים בלבד.[121] האלבום "שתי גיטרות בס תופים", יצא ב־22 בינואר 2004.[122] השיר "חמלה" נכלל באלבום בגרסה שונה מזו שיצאה בסינגל. לצד "בואנס נוצ'ס" נכללו באלבום עוד כמה לחנים של ברי סחרוף, ובהם שיר הנושא, "תודה אנשים טובים" ושירה של לאה גולדברג "תוף בודד", שאותו הקליט איינשטיין בעבר בלחן שונה. יהודה פוליקר הלחין עבור האלבום את השיר "זה לא בדיוק געגוע", שכתב איינשטיין בהתבסס על זכרונות מתקופת ילדותו. שיר זה זכה גם לקליפ, שבו שולבו באנימציה ממוחשבת צילום של איינשטיין עם תמונות עבר שלו. כמו כן נכללה באלבום גרסתם של איינשטיין ורוני אלטר לשירו של בני ברמן "פרידת מלח", שנקראה באלבום "פנסי העיר דולקים עדיין".
ב־6 בפברואר 2005 הוכרז על זכייתו של איינשטיין בפרס אקו"ם על מפעל חיים בפזמונאות העברית.[123] באותה שנה החל בעבודה על אלבום משותף עם המוזיקאי פיטר רוט, ובחודש אוגוסט הוציא סינגל ראשון מהאלבום, "משהו טוב", שהלחין רוט למילים של דן תורן.[124] באוקטובר יצא הסינגל השני, "פרידה קצרה", שכתב והלחין יהלי סובול.[125] האלבום המלא יצא ב-3 בינואר 2006, ביום הולדתו ה-67 של איינשטיין, ונקרא "רגעים". האלבום התאפיין בעיקר בשירים שקטים ונוגים כמו "פרידה קצרה" וגרסה מחודשת לשירו של שמוליק צ'יזיק "אף אחד לא מזיל דמעה", אך נכלל בו גם שיר הומוריסטי בשם "אחד עשר מטר". רוט הלחין את רוב שירי האלבום, ועיבד את כולם עם המוזיקאי אלדד גואטה. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב כעשר שנים לאחר יציאתו.[126]
בחודש יציאת האלבום "רגעים" קיבל איינשטיין פרס מיוחד על תרומה רבת שנים למוזיקה הישראלית בטקס פרסי עמ"י של ערוץ 24.[127] באותה שנה הופיע איינשטיין באולפן ליגת האלופות המשודר בערוץ הספורט, דבר הנחשב נדיר במיוחד. איינשטיין שר את שירו "אחד עשר מטר".[128]
בסוף אוגוסט 2006 יצא הספר "זו אותה האהבה/ביוגרפיה בראשי פרקים" בעריכת עלי מוהר. הספר, המבוסס על עשרות שעות שיחה בין מוהר לאיינשטיין, מביא אנקדוטות מחייו של איינשטיין, המיטב של שיריו (אלה שכתב ואלה שביצע), מילים של מערכונים מיתולוגיים ודיאלוגים מסרטים, תמונות, פוסטרים, עטיפות של תקליטים ומאמר פותח של עלי מוהר, המנסה לפצח של "סוד קסמו של הקול של אריק איינשטיין". את הספר מלווה תקליטור, המכיל חלקים נבחרים מהשיחות שערכו השניים בליווי נגינת פסנתר של יוני רכטר. באותה שנה הקליט דואט עם דוד ד'אור לשירו של יהודה עמיחי "אהבנו כאן" שהלחין ד'אור והופיע באלבומו "כמו הרוח".
שותפו המוזיקלי הבא של איינשטיין היה גיא בוקאטי. באוקטובר 2006 יצא כסינגל שירם המשותף הראשון, "רגע לפני", שהלחין בוקאטי למילים של יעקב רוטבליט.[129] לאורך 2007 הוציאו איינשטיין ובוקאטי כמה סינגלים נוספים, וב־6 בספטמבר 2007 יצא אלבומם המשותף, שנקרא "כל הטוב שבעולם".[130] פרט ל"רגע לפני", בוקאטי כתב והלחין את כל השירים באלבום. שיר אחד, "רוקד את הטנגו לבד", כתב במשותף עם איינשטיין. את השירים עיבדו בוקאטי ועדי גולדשטיין. בין השירים הבולטים באלבום היו "שוב אותו העצב", "איפה שלא תהיי" ו"פה אצלנו". אלבום זה הפך לאלבום האולפן האחרון שהוציא איינשטיין במהלך חייו.
במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל נבחר איינשטיין ל"זמר השישים" בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל.[131] לקראת יום הולדתו ה-70 של איינשטיין, בדצמבר 2008, ייחדו לו אמצעי תקשורת רבים כתבות מיוחדות. מוספי התרבות "גלריה" של עיתון הארץ ו-"7 לילות" של ידיעות אחרונות הקדישו את גיליונותיהם לאיינשטיין, וכללו מאמרים הסוקרים את דרכו האמנותית וכן התרשמויות אישיות של כותבים רבים. כמו כן הקדישו לו תחנות הרדיו ימי שידורים מיוחדים עם שיריו.
בשנת 2010 היה איינשטיין האמן המושמע ביותר בתחנות הרדיו בישראל, לפי נתוני אקו"ם.[132] עוד בשנה זו העניק איינשטיין ריאיון טלוויזיוני נדיר בתוכנית הטלוויזיה "זו אותה האהבה", לרגל הפצת הסרט "כבלים" על גבי DVD. בתוכנית שביים והגיש גורי אלפי ושודרה בערוץ 2 התראיין איינשטיין עם מוני מושונוב וצבי שיסל.[133]
ב־6 באפריל 2011 יצא אלבום אוסף של איינשטיין בשם "שר יצחק קלפטר", המסכם את שיתוף הפעולה בינו לבין יצחק קלפטר.[134] האלבום כלל שיר אחד חדש בשם "מעבדות לחירות", שכתב יעקב רוטבליט והלחינו יצחק קלפטר וגיא בוקאטי, וכן גרסה מחודשת של איינשטיין לשירו של קלפטר "צליל מכוון". באותה שנה יצא אלבומו של המתופף מאיר ישראל "יש ימים", ובו דואט של ישראל ואיינשטיין בשם "אולי את לא יודעת (Love you)". השיר הוקלט כבר ב־2004 אך נזנח, ואיינשטיין הקליט אותו לבדו לאלבומו "רגעים" משנת 2006. לאלבום "יש ימים" השלים ישראל את עריכת השיר בגרסת הדואט עם איינשטיין.[135]
ב-18 באוקטובר 2011 הוציא איינשטיין את השיר "עכשיו כשאתה כאן", שכתב והלחין גיא בוקאטי לרגל חזרתו של החייל החטוף גלעד שליט.[136] ב־7 בפברואר 2012 יצא לאור בסינגל דואט של איינשטיין ושלמה ארצי בשם "חוזרים הביתה", שכתב והלחין ארצי.[137] שיתוף הפעולה בין איינשטיין לארצי, הנחשבים לשניים מהבולטים בזמרים בישראל, זכה לעניין רב בכלי התקשורת.[138][139][140] השיר היה לשיר הפותח את אלבומו של ארצי "אושר אקספרס".
בנובמבר 2013 נודע כי איינשטיין יחל לכתוב טור חדש במעריב, ומספר שעות לפני מותו סיים לכתוב את הטור הראשון. הטור המלא התפרסם במהדורה מיוחדת לזכרו.[141]
ב-26 בנובמבר 2013 בשעות הערב נפטר איינשטיין בבית החולים איכילוב בתל אביב, לאחר שהתגלתה בגופו מפרצת באבי העורקים, שהובילה לדימום פנימי כבד, דבר שהביא למותו בגיל 74.[142] מנהל בית החולים, פרופסור גבי ברבש, בישר לכלי התקשורת על מותו של איינשטיין באומרו: "אין מי שישיר לנו יותר".[143]
מותו של איינשטיין הכה באבל ובתדהמה את הציבור הישראלי ובפרט את תעשיית התרבות הישראלית. למחרת פטירתו, בשעות הצהריים, הוצב ארונו בכיכר רבין בתל אביב, ונערך לו טקס אשכבה.[144] עשרות אלפים מאוהביו באו לחלוק לו כבוד אחרון, בטקס שרו חבריו המוזיקאים שלום חנוך וקורין אלאל, ונשאו דברים ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, השחקנים וידידיו הקרובים מוני מושונוב ושלמה וישינסקי וכן שרת התרבות והספורט לימור לבנת.
אריק איינשטיין הובא למנוחות בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בטקס הלוויה ספד לו חברו ומחותנו, הרב אורי זוהר.[145]
|
איינשטיין ניחן בקול בריטון. לאורך רוב שנות קריירת הזמרה שלו, וכן בעת ששיחק בתיאטרון, הגה איינשטיין את העיצור ר' כלשוני. רק בסוף שנות התשעים החל להגות את העיצור כגרוני, כמקובל בחברה הישראלית היום.[165] בהשפעת סגנון הבלוז, שר איינשטיין את רוב שיריו בטון מחויך, גם כשאינם עוסקים בנושאים שמחים.[166] רבים התייחסו לייחוד בגון קולו של איינשטיין ותיארו אותו כייחודי וקל להבחנה, כחד-פעמי, עמוק, חם, מלטף.[167][168]
בשנות הקריירה הראשונות שלו לא כתב איינשטיין את שיריו בעצמו, ובאלבום הסולו הראשון שהוציא, "שר בשבילך", לא היה מעורב ביצירה. השיר הראשון שכתב, כשהיה בן 28, הוא "כל השבוע לך" שהלחין שמוליק קראוס. "כל השבוע לך" ו"אז מה" היו שני השירים הראשונים פרי עטו, והם התפרסמו באלבומם של החלונות הגבוהים. כשנשאל מדוע לא כתב לפני כן, ענה "הייתי מאוד חסר ביטחון ולא הרגשתי משורר מקצועי[169]". באלבומיו הבאים כבר היה מעורב יותר ביצירה, והחל לכתוב את המילים לרבים משיריו. בין שיריו המפורסמים, שגם כתב את מילותיהם: "אני ואתה", "סע לאט", "הימים הארוכים העצובים", "כתבו עליו בעיתון", "אני אוהב לישון", "שיר של אחרי מלחמה", "סן פרנסיסקו על המים", "יושב על הגדר", "שביר", "פסק זמן", "עוד ניפגש", "אוהב להיות בבית", "עוף גוזל", "שמור על עצמך", "זה לא בדיוק געגוע", "עוד יהיה" ועוד. באלבומו "שביר" משנת 1983 כתב את כל השירים, ובאלבומו "פסק זמן" שיצא כעבור שנה כתב את כל השירים למעט אחד. בשנות הקריירה האחרונות שלו מיעט לכתוב שירים, ושני אלבומיו האחרונים, "רגעים" ו"כל הטוב שבעולם", מורכבים ברובם משירים שכתבו אחרים.
איינשטיין גם הלחין מעט שירים, רובם לאלבום הילדים "שירי ילדים", שהוציא ב-1971. מהשירים שהלחין המיועדים לקהל הבוגר מוכרים "אבישג" מהאלבום "פלסטלינה" ו"עוד יהיה" מהאלבום "האהבה פנים רבות לה". את שיריו המולחנים תיאר איינשטיין "זה היה נחמד, אבל לא סיכן את מוצרט".[170]
מאז תאונת הדרכים שעבר ב-1982 הוא לא הופיע בפני קהל, חרף הביקוש הרב לכך וסכומי הכסף הגדולים שהוצעו לו. כאשר רואיין לסדרה הדוקומנטרית של יואב קוטנר "סוף עונת התפוזים" בקטע שירד בסופו של דבר בעריכה, תיאר איינשטיין את סיבת הפסקתו להופיע: "אני לא בנוי לזה, זה לא האופי שלי. אני עכשיו יושב איתך בריאיון מול שמונה-עשרה אנשים ורע לי, תיאר לך שזה יהיה אל מול 3,000 איש, אני מתייבש".[171]
שירים רבים שכתב איינשטיין עוסקים בזיכרונות ילדותו מהעיר תל אביב, כ"מכבי הישן", "אני מתגעגע אבא", "זה לא בדיוק געגוע", "תל אביב, גדות הירקון, 1950" ו"תמיד זה הים". מוטיב בולט נוסף בשיריו הוא האכזבה ממצב החברה הישראלית, המבוטאת בשירים כ"עיתונאי קטן שלי", "יושב מול הנייר", "כתבו עליו בעיתון", "לאן פרחו הפרפרים" ו"בואנס נוצ'יס". מנגד נהג איינשטיין לכתוב ולבצע גם שירים אופטימיים, כ"אני ואתה", "מנסה לראות את הדברים הטובים", "לטפטף טיפה" ו"האור בקצה".
איינשטיין היה חובב ספורט מושבע, ונודע במיוחד כאוהד ותיק ונאמן של הפועל תל אביב (ואף שיחק בקבוצת הכדורסל שלה), המוזכרת בכמה משיריו הידועים, דוגמת "היה לנו טוב, נהיה לנו רע", "אמרו לו", "סע לאט" ו"סע לאט ב'". איינשטיין אף כתב את המילים לשיר האליפות של הקבוצה בשנת 2000, "אדומה שלי". כמו כן הקליט לכבוד מונדיאל 1990 את השיר "ואלה שמות" (עלי מוהר/יוני רכטר), המורכב כולו משמות של כדורגלנים. שיר נוסף שלו העוסק בכדורגל הוא "אחד עשר מטר" (יעקב רוטבליט/פיטר רוט), המתאר בדרך הומוריסטית החמצת בעיטת עונשין במשחק כדורגל. איינשטיין ניחן בזיכרון פנומנלי בנוגע לעובדות ספורט טריוויאליות, בעיקר בענפי האתלטיקה, כדורסל, כדורגל ושחייה.[172] לאורך השנים כתב איינשטיין טורים במוספי הספורט של ידיעות אחרונות ומעריב, לרוב לקראת או לאחר אירוע ספורטיבי גדול או הישג בולט של הפועל תל אביב.
רבים משיריו של איינשטיין מוגדרים כשירי ילדים, הן באלבומיו לקהל הבוגר יותר והן באלבומים שיועדו באופן ישיר לילדים. איינשטיין הוציא בסך הכול חמישה אלבומים של שירי ילדים, ובהם שירים שזכו להצלחה גם בקרב הקהל הבוגר, כ"אדון שוקו" ו"שבת בבוקר". כמו כן הוציא בתחילת שנות התשעים שתי קלטות וידאו לילדים, "כמו גדולים" ו"כמו גדולים 2". מקומם של שירי ילדים לא נפקד גם מאלבומיו לקהל הבוגר, ובין היתר נכללו בהם שירים כ"האדון הרופא" "מכופף הבננות" ו"רוח רוח" (ב"מזל גדי") או "מה עושות האיילות" (ב"האהבה פנים רבות לה").
איינשטיין כמעט ולא הלחין את שיריו בעצמו, וברוב אלבומיו נהג לשתף פעולה עם מוזיקאי מרכזי אחד, שהלחין ועיבד את רוב השירים באלבום. כבר ב־1970, לאחר שני אלבומים משותפים עם שלום חנוך, סיפר שזוהי שיטת העבודה המועדפת עליו, כיוון שכך נוצר אלבום מגובש יותר ומפוזר פחות.[173] כמעט בכל האלבומים שבהם נעשה שיתוף פעולה כזה קיבל המוזיקאי קרדיט לצידו של איינשטיין על גבי עטיפת האלבום. המוזיקאי הראשון שקיבל קרדיט כזה הוא שלום חנוך, באלבומיו המשותפים עם איינשטיין "שבלול" ו"פלסטלינה" מ-1970. שנתיים קודם לכן הלחין חנוך את כל שירי אלבומו של איינשטיין "מזל גדי". חנוך ואיינשטיין הוציאו אלבום משותף אחד נוסף, "מוסקט" ב-1999, וכן אלבום הופעה ב-1979.
שיתוף פעולה בולט נוסף של איינשטיין היה עם המוזיקאי מיקי גבריאלוב, שהתחיל באלבומם המשותף "בדשא אצל אביגדור" מ-1971. אלבומים נוספים שבהם איינשטיין שיתף פעולה עם גבריאלוב היו "סע לאט" (1974), "חמוש במשקפיים" (1980), "אוהב להיות בבית" (1986) ו"על גבול האור" (1987). גבריאלוב הלחין גם מספר שירים לאלבומיו של איינשטיין שבהם לא היה השותף המרכזי ליצירה, כמו "אמא אדמה" עבור האלבום "יסמין".
המוזיקאי שאיתו איינשטיין הוציא את מספר האלבומים הרב ביותר הוא שם טוב לוי, שהיה המעבד המרכזי בשבעה מאלבומיו. שיתוף הפעולה ביניהם החל באלבום "יסמין", שבו נכללו שניים מלחניו של לוי. בהמשך שנות השבעים הפיק לוי מספר אלבומים של איינשטיין שהורכבו בעיקר מגרסאות כיסוי, כמו "ארץ ישראל הישנה והטובה" או אלבום שירי הילדים "ילדים". אלבומם הראשון שבו היה לוי המלחין העיקרי היה "פסק זמן", שיצא ב-1984. כעבור שנה הוציאו איינשטיין ולוי אלבום משותף נוסף, "תוצרת הארץ", ובשנות התשעים הפיק לוי שני אלבומים נוספים של איינשטיין: "יש בי אהבה" (1995) ו"לאן פרחו הפרפרים" (1997).
עם המוזיקאי יוני רכטר הוציא איינשטיין ארבעה אלבומי אולפן, וכן אלבום הופעה אחד. הראשון שבהם היה "האהבה פנים רבות לה", שיצא ב-1976. מאוחר יותר הלחין רכטר מספר שירים לאלבומיו של איינשטיין, ובהם "עטור מצחך", שנחשב לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר. איינשטיין ורכטר שבו לשיתוף פעולה מלא בסוף שנות השמונים, באלבום "משירי אברהם חלפי" ובאלבומי הילדים "הייתי פעם ילד" ו"האריה, היונה ותרנגולת כחולה".
בתחילת שנות השמונים הוציא איינשטיין שני אלבומים משותפים עם יצחק קלפטר, "יושב על הגדר" ו"שביר". קלפטר גם ניגן בגיטרה ברוב אלבומיו של איינשטיין בשנות השמונים והתשעים, וכן כתב והלחין עבורם מספר שירים. שיתוף הפעולה ביניהם אף סוכם באלבום אוסף של איינשטיין בשם "שר יצחק קלפטר".
בשנת 2005 הוציא איינשטיין אלבום משותף עם פיטר רוט בשם "רגעים". החל מ-2006 שיתף איינשטיין פעולה עם המוזיקאי גיא בוקאטי. בוקאטי הלחין את כל שירי אלבומו האחרון של איינשטיין "כל הטוב שבעולם" מ-2007, וכן מספר שירים נוספים שנכללו רק על גבי אלבומי אוסף של איינשטיין שיצאו מאז או יצאו ישירות לרדיו כסינגלים.
אמנים רבים שאתם שיתף איינשטיין פעולה באלבומיו זכו לפרסומם העיקרי הראשון בזכות שיתוף הפעולה עמו. כך למשל היו שלום חנוך, שלפרסומו הראשון זכה בעקבות אלבומיו המשותפים עם איינשטיין בסוף שנות השישים ותחילת השבעים, מיקי גבריאלוב, שאמנם היה מוכר קודם לכן כבסיסט "הצ'רצ'ילים", אך בשיתוף הפעולה עם איינשטיין נחשף לראשונה כמלחין, שם טוב לוי וגיא בוקאטי.
הפזמונאי הבולט ביותר שעמו שיתף איינשטיין פעולה הוא יעקב רוטבליט, שכתב בין היתר את רוב שירי אלבומו של איינשטיין "בדשא אצל אביגדור", ובהם להיטים כ"צא מזה" ו"אני רואה אותה בדרך לגימנסיה". על השירים המפורסמים הנוספים שכתב רוטבליט לאיינשטיין נמנים "כמה טוב שבאת הביתה", "אמא אדמה" ו"שלום חבר". פזמונאי נוסף שאתו הרבה איינשטיין לשתף פעולה היה יהונתן גפן. עם שיריו המוכרים של גפן שהקליט איינשטיין נמנים "כשאת בוכה את לא יפה", "דון קישוט" ו"גן של שושנים". שיריו של גפן תפסו חלק נכבד גם באלבומי הילדים של איינשטיין, ובהם "כמה שרציתי כלב" ו"הצריך הזה".
ברבים מאלבומיו שר איינשטיין שירי משוררים. על הבולטים שבשירי המשוררים שביצע נמנים "ערב מול הגלעד", "תוף בודד" ו"מה עושות האיילות" של לאה גולדברג, "יצאנו אט", "דודו", "הן אפשר" ו"רותי" של חיים חפר, "היא יושבה לחלון" ו"הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק ו"פגישה לאין קץ", "מבלי להפריע", "תוצרת הארץ" ו"סיום" של נתן אלתרמן. ב-1988 הוציא אלבום מיוחד עם שירים של המשורר אברהם חלפי, בשיתוף עם יוני רכטר שהלחין חלק מהשירים בו. באלבום מופיעים שירים כ"עטור מצחך", "שיר על יונה בחלוני", "צער לך" ו"שיר על התוכי יוסי". גם אלבומו "תוצרת הארץ" מורכב כמעט כולו משירי משוררים, רובם של נתן אלתרמן.
איינשטיין לא הרבה להופיע כשחקן, אך בסרטים שבהם השתתף בלט בכישרון המשחק שלו. מבקרים רבים ציינו לטובה את הנוכחות הכריזמטית של איינשטיין בסרטיו, אותה נוכחות שאפיינה גם את שיריו.[26][174][175]
מאפיין בולט במשחקו של איינשטיין היה כישרון החיקוי שלו, שבלט אצלו כבר מנעוריו. במהלך הקריירה נתן ביטוי לכך בעיקר בחיקוי דמויות לאומיות ומִבְטָאִים של יוצאי גלויות ודוברי שפות שונות. במערכונים "העולים החדשים" ו"חידון התנ"ך", למשל, חיקה מבטאים שונים וגם אנשים מסוימים (כמו יו"ר ועדת השופטים בחידוני התנ"ך הראשונים ד"ר ברוך בן-יהודה או חתן התנ"ך העולמי השני יחיא אלשיך). במערכון "שונות", הכלול באלבום "שבלול", חיקה איינשטיין מנהיגים, אמנים וסמלי תרבות מהעשורים הראשונים למדינה, כמו דוד בן-גוריון, גולדה מאיר, השחקנים יוסי ידין, שמואל רודנסקי ושמוליק סגל, הזמר שמשון בר-נוי, הסופר והעיתונאי דן בן אמוץ והחידונאי והשדרן שמוליק רוזן.
במאי 1963 נישא לאלונה,[25] בתו של גדעון שוחט (גדע), מראשוני הטייסים של חיל האוויר הישראלי, ונכדתם של ישראל ומניה שוחט. מנישואים אלה נולדה ב-1964 בתם הבכורה שירי. ב-1967 התגרשו בני הזוג, וב-1968 שבו ונישאו בשנית. בנישואים אלה נולדה ב-1971 בתם השנייה יסמין, שעל שמה נקרא אלבומו של איינשטיין מ-1972. גם נישואים אלה הסתיימו, באותה שנה, בגירושים.[176] ב-2006 נפטרה אלונה ממחלת הסרטן.
שירי ויסמין, בנותיהם של אלונה ואריק איינשטיין, חזרו בתשובה ביחד עם אִמן בסוף שנות השבעים. לימים הן נישאו לשני בניו החוזרים בתשובה של אורי זוהר, אפרים פישל ושלום. החתונה הראשונה, זו של אפרים פישל ושירי, נערכה ב-6 במרץ 1985, ותועדה בסרטו הקצר של רנן שור "חתונה בירושלים", שפתח את פסטיבל הסרטים בחיפה ב-1985.
סימה אליהו הייתה בת זוגו השנייה של איינשטיין, במשך כארבעים שנה עד לפטירתו. היא שיחקה לצדו בסרט "מציצים", בו גילמה את אשתו מילי, ושיחקה לצדו גם בסרט השני בטרילוגיה התל אביבית, "עיניים גדולות". לזוג נולדו שני ילדים, אמיר (עליו נכתב השיר "בוקר טוב אמיר") ודינה, והמשפחה התגוררה ברחוב חובבי ציון בתל אביב.
אתר האינטרנט הרשמי של אריק איינשטיין
אריק איינשטיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אריק איינשטיין, באתר AllMovie (באנגלית)
אריק איינשטיין, באתר ספוטיפיי
אריק איינשטיין, באתר Last.fm (באנגלית)
אריק איינשטיין, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
אריק איינשטיין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אריק איינשטיין, באתר Yandex.Music (ברוסית)
אריק איינשטיין, באתר Discogs (באנגלית).svg){kind=icon}
סרטונים בערוץ של אריק איינשטיין, באתר יוטיוב
רז שכניק, ספר מה נשמע, באתר "ידיעות אחרונות", 27 בנובמבר 2017
הדר בן-יהודה, איינשטיין בן העשרים שר על השעות הקטנות של הלילה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2018 כאן 88 - הסכתים, אריק - רגל פה, רגל שם, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 בנובמבר 2023
טקס פרסי כינור דוד 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים אורי משגב, אריק איינשטיין 1939–2013: פרידה מקול ישראל, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2013 אלון עידן, התרומה האמיתית של אריק איינשטיין, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2013Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
