Loading AI tools
התלמוד שנכתב בארץ ישראל, בראשית האלף הראשון לספירה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.
הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל[1]. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופייה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים[2]. לפי הרב יצחק אייזיק הלוי[3] התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו נכתב כפי מה שהיו התלמידים בישיבת ציפורי משננים את עיקרי הדברים שלמדו מרבותיהם, לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא. לעומתם, גורסים פרופ' שאול ליברמן וחוקרים נוספים, על סמך מחקריהם, כי התלמוד הירושלמי סודר ונערך.[4]
הירושלמי שהגיע לידינו כולל תלמוד על ארבעה סדרים כמעט שלמים: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין. מסדר טהרות נותרו חלקים ממסכת נידה בלבד.
שלוש מהמסכתות של התלמוד הירושלמי הנמצאות בידינו קטועות:
בשאלת ההיקף המקורי של הירושלמי התחבטו החוקרים והמפרשים. מספר כתבי היד של הירושלמי ששרדו הוא מועט ונותן מקום לאפשרות שהיו חלקים של הירושלמי שהיו קיימים בעבר אך לא הגיעו לידינו.
שאלת קיומו של ירושלמי על סדר קדשים נדון רבות במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, כאשר חלק מהחוקרים טענו שהיה קיים ירושלמי על קדשים על סמך אמירות כלליות ובמיוחד דברי הרמב"ם: "ונמצא מהירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא עליו תלמוד כלל לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה בלבד כמו שאמרנו"[7] וציטוטים ספציפיים של הראשונים. אחרים טענו שלא היה ירושלמי על קדשים והסבירו את האמירות והציטוטים כטעויות. בעקבות מחקר הגניזה הנטייה היום היא להניח שלא היה ירושלמי על קדשים. שאלת ירושלמי על סדר קדשים היוותה בסיס לזיוף מפורסם לתלמוד ירושלמי על סדר קדשים שפורסם בתחילת המאה ה-20.
לגבי הפרקים החסרים היו חוקרים שטענו שקטעים אלו היו קיימים אך אבדו עם השנים. על פי השערה אחת, כאשר המעתיקים נתקלו בקטעים שכבר הופיעו במסכתות קודמות של הירושלמי הם כתבו הפניה באמצעות ההוראה "גרשׁ", כלומר "משוך", בתוספת מראה מקום, במקום להעתיק את כל הקטע. מנהג זה של המעתיקים מופיע, למשל, בכתב יד ותיקן 30 של בראשית רבה. ברבות הימים נשמטו ההוראות וכך נשארו פרקים "ריקים". שאול ליברמן, למשל, טען שהיה קיים ירושלמי על הפרק האחרון של מסכת מכות אך כל הסוגיות של הפרק הושמטו על ידי מעתיקי כתבי היד מכיוון שיש להן מקבילות לסוגיות הקיימות כבר במקומות אחרים בירושלמי. על פי שיטה זו שיחזר ליברמן את הפרק[8]. שיחזור זה נתון במחלוקת ולא מקובל על כולם.
אפשרות נוספת שהועלתה מבוססת על מכתב שכתב פירקוי בן באבוי בן המאה התשיעית, שנתגלה בגניזה. במכתב הוא כותב שאצל בני ארץ ישראל לא עבר תלמודם על פה במשך הדורות (כמו שעבר אצל ישיבות בבל), אלא הוא נשתכח מהם והם החזירוהו על ידי ספרים גנוזים שמצאו (דברים כעין אלו כותב גם רב שרירא גאון בתשובה: ואהדורי אהדרוהו בנוסחאי וכיוצא באלו). על פי ההשערה, אותם ספרים גנוזים היו חסרים כך שלא היה ניתן לשחזר את כל הירושלמי. מה שמחזק השערה זאת היא השערה נוספת אותה מעלים החוקרים לפיה משיבושים משותפים בכל נוסחי הירושלמי, נראה כי היה טופס כתוב אחד, משובש, שהוא המקור לכל נוסחאות הירושלמי שבידינו, ייתכן ואותם 'ספרים גנוזים' הם אותו טופס. אם כי דבריו אלו של פרקוי בן באבוי נכתבו במגמה פולמוסית בה הוא תוקף את מנהגי בני ארץ ישראל ומכנה אותם 'מנהגי שמד', כשבכך הוא מנסה להכריח אותם לקבל את מרות גאוני בבל.
הירושלמי כולל תלמוד על סדר זרעים ועל מסכת שקלים שאין עליהם כמעט תלמוד בבלי. הנימוק המקובל לכך הוא שסדר זרעים עוסק במצוות התלויות בארץ ועל כן עסקו בו יותר בארץ ישראל, בה נוהגות מצוות אלו הלכה למעשה.
הירושלמי לא כולל תלמוד על סדר קדשים, בניגוד לבבלי. באופן כללי, התלמוד הירושלמי הוא כ-40% מגודלו של הבבלי בכמות המילים.
התלמוד הירושלמי שרד בידינו בכתב יד שלם אחד בלבד, הוא כתב יד סקליגר 3 (Or. 4720) שבספרייה של אוניברסיטת ליידן, הידוע בשמו המקובל: כתב יד ליידן. כתב יד זה הוא המקור היחיד לחלקים נכבדים של הירושלמי והיווה את הבסיס לדפוס ונציה של הירושלמי (רפ"ג) שממנו הועתקו כל שאר דפוסי הירושלמי.
כתבי יד אחרים מכילים חלקים (קטנים יחסית) מן הירושלמי: כתב יד ותיקן 133 מכיל את סדר זרעים ומסכת סוטה וכתב יד אסקוריאל G-I-3, שנתגלה בשנת 1977 במנזר אל אסקוריאל מכיל את מסכת נזיקין[9], ויצא לאור, עם שני מבואות, בשנת 1984, על ידי א"ש רוזנטל ושאול ליברמן.
קטעים רבים מן הגניזה הקהירית וקטעי כריכה מספריות אירופיות מעידים גם הם על נוסח הירושלמי. חלקם הגדול של קטעי הגניזה הקהירית התפרסמו על ידי לוי גינזבורג בספר "שרידי ירושלמי" (ניו יורק, 1909), קטעים אלה נדפסו מחדש, בצירוף קטעי גניזה נוספים שהתגלו מאוחר יותר וקטעי הכריכה האירופאים, על ידי יעקב זוסמן, בספר "גנזי הירושלמי" (ירושלים, תש"ף). כלל הקטעים האלה כוללים כרבע מן התלמוד הירושלמי.
לעיני הראשונים היו כתבי יד שונים של הירושלמי שאינם בידינו. למשל בפירוש "שדה יהושע" שהופיע בדפוס קושטא מופיעות נוסחאות אחרות מאשר בדפוס כי היו לעיני כותב הפירוש כתבי יד אחרים[10].
הירושלמי נדפס לראשונה בשלמותו מתוך כתב יד ליידן בוונציה ללא שנת דפוס. זכריה פרנקל העריך את שנת הדפוס כסביב שנת רפ"ג-רפ"ד[11]. ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי כתב כי "רבו השגיאות בדפוס זה"[10]. פרופ' מאיר בניהו הראה ששני מגיהים יהודיים עבדו על מהדורה זו: ר' חייא מאיר הגיה את כתב יד ליידן עצמו, אולם בהמשך תפס את מקומו יעקב בן חיים אבן אדוניהו והשלים את הגהת מהדורת דפוס ויניציאה[12].
הדפוסים הבאים היו בקרקוב, על ידי יצחק בן אהרן מק"ק פריסטיץ, ה'שס"ט, שכלל את כל הירושלמי עם פירוש קצר בכרך אחד[13]; בקרוטושין, על ידי בן ציון בעהרענד, ה'תרכ"ו, שגם הוא הכיל את כל הירושלמי בכרך אחד; [14][15] בז'יטומיר, על ידי דפוס סלאוויטא, ה'תר"ך-ה'תרכ"ז, שכלל כרכים אחדים והכיל מגוון פירושים שהעיקריים שבהם הם קרבן העדה ושירי קרבן, פני משה ומראה הפנים, נר מערבי ועין משפט[16]; בפיוטרקוב, על ידי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן, ה'תר"ס, שכלל את הפירושים שהיו בדפוס סלאוויטא ובנוסף פירוש של הרידב"ז מסלוצק.[17] כל הדפוסים האלו נדפסו על פי הדפוס הראשון מוונציה, ובכולם רבו הטעויות והשגיאות[10].
הדפסה נוספת הייתה בווילנה, על ידי דפוס ראם. מדפיסי ווילנא קנו את אמהות הדפוס ממדפיסי פיטרקוב, והסיפו בצדדים עוד פירושים, בשנת ה'תרפ"ב.[18][19]
בהמשך המאה ה-20, רוב הוצאות הירושלמי היו צילומי הוצאת ווילנא, וחלקן היו הוצאת צילום ז'יטומיר. בתשס"ה יצא ירושלמי בהוצאת מאורי אור, הכולל צורת הדף של הוצאת ווילנא, אבל הכל מוקלד מחדש, בתוספת דיבורי מתחיל מודגשים במפרשים ותורה אור השלם.[20] החל מתש"ע, יצא ירושלמי בהוצאת עוז והדר, הכולל הרבה מפרשים שאינם כלולים בהוצאת ווילנא, ויש לו צורת הדף חדשה על פי התייעצות עם גדולי הדור; הדפים המקבילים שבהוצאת ווילנא רשומים בראש כל דף.
רוב חלקי התלמוד נערכו בטבריה שהייתה מקום התורה הגדול ביותר באותו תקופה. ככל הנראה זמן עריכת התלמוד במאה ה-3 וה-4. יש הטוענים[2] שחלקים מסדר נזיקין, לא נערכו באותו המקום, אלא בישיבות גדולות נוספות בארץ. זמן חתימת התלמוד אינו ידוע, ולכן, בעקבות אירועים היסטוריים ואחרוני האמוראים של אותו דור (רבי מנא ורבי יוסי בירבי בון), יש הנוטים לקבוע את זמן חתימתו לאמצע המאה ה-4.
התלמוד הירושלמי כתוב ארמית גלילית. שפה זו מתועדת גם בתרגומי התנ"ך שמוצאם מארץ ישראל. הכתיב של המילים בעברית ובארמית שונה בדברים רבים מהעברית והארמית של הלשון בבלי[21]. התלמוד הירושלמי בנוי "שמועות" (כניסוחו של יעקב זוסמן), ולא "סוגיות", כמו בבבלי. הירושלמי אינו נוטה לשאול שאלות הבהרה דידקטיות או להסביר את עצמו.
לפני עורכי התלמוד הירושלמי הייתה המשנה בנוסח שונה מעט מזה שהיה לפני עורכי התלמוד הבבלי. יש הסבורים כי היו קיימות שתי מהדורות משנה, האחת בארץ ישראל והשנייה בבבל. ניתן, עם זאת, להראות כי בארץ ישראל היה נוסח משנה "נזיל" יותר מאשר בבבל, וכמה שינויים בין נוסחי המשנה שלנו מוסברים על ידי סוגיות הדנות בעניין בתלמוד הירושלמי - דוגמה מובהקת היא המשנה הראשונה בפרק רביעי במסכת בבא מציעא.
סוגיות רבות בירושלמי מקבילות זו לזו, באופן כמעט מדויק. לעיתים ניכר בהן שיבוש המעיד על מקור כתוב, כמו דילוג שורה. הרבה פעמים כשהעתיקו את הסוגיא למקום השני, לא דקדקו בדבר וצרפו גם דברים שאינם קשורים כלל למקום השני.
הירושלמי שלפנינו משופע בשיבושים וטעויות נוסח. הרשב"א כתב על כך: "כבר ידעת שרבו השבושים בנוסחאות הירושלמי והסבה הגדולה למעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדים עליו רק אחד בדור"[22]. זכריה פרנקל ב"מבוא הירושלמי" מנה סוגי שיבושים שונים, בהם: הסופרים והמעתיקים "טעו והשמיטו לפעמים תיבה אחת והיא משנה כל העניין", "טעו באותיות הדומות במבטא או בכתב וכדומה", "טעו והוסיפו תיבה אחת או החליפו תיבה בתיבה הרגילה להם או החליפו האותיות באותה תיבה עצמה", "טעו וכתבו מה שצריך להיות למטה למעלה וכו'" או "טעו ודלגו משורה לשורה או ממאמר למאמר על ידי תיבות דומות". סוג נוסף של טעויות הוא "שגו הרבה במקום שיש פלוגתא בין שני אנשים או אמוראים והחליפו האומרים". על כך כתבו התוספות[23]: "והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם"[10].
החוקרים ניסו לתקן את השיבושים על סמך כתבי יד, על סמך ציטוטים של הראשונים מתוך הירושלמי ועל סמך השוואה של סוגיות מקבילות. עבודה ראשונה בכיוון נעשתה על ידי הרב דב בר רטנר, שהוציא בשנים 1901–1917 את סדרת הספרים "אהבת ציון וירושלים" על הסדרים זרעים ומועד[24]. הוא עבר על כל הראשונים וציין את כל המקומות שהובאו בהם דברי הירושלמי, והשווה אותם עם נוסחאות הירושלמי בדפוס[25].
בראשונים נמצאים ציטוטים רבים של "ירושלמי" אשר אינם נמצאים בתלמוד ירושלמי הנמצא בידנו. על פי המחקר הדבר נובע ממספר גורמים[26]:
"ספר ירושלמי" הוא כינויו של כתב יד מיוחד שהיה באשכנז, בחוגו של ראבי"ה, (ואפשר שהגיע לראבי"ה מאיטליה על ידי ר' שמואל בן נטרונאי, המצטט ממנו לראשונה[27]). זהו כתב יד שיש בו נוסח מעובד של הירושלמי, עם הוספות מהבבלי, ממדרשים שונים וממקורות נוספים, והרבה פעמים שהראבי"ה וראשונים אחרים מזכירים בדבריהם "ירושלמי", התכוונו לספר זה ולא לתלמוד הירושלמי. את קיומו של הספר שיער אביגדור אפטוביצר, במטרה להסביר מדוע קטעים שהראשונים הללו מצטטים בשם "ירושלמי" אינם בירושלמי לפנינו. לאורך השנים קיבלו השערה זו חוקרים בודדים בלבד, עד שבשנות התשעים של המאה העשרים נמצאו קטעים של כתב יד אשכנזי בעל אותם מאפיינים בדיוק, ואף מצויות בו התוספות המצוטטות על ידי ראבי"ה וחוגו ושאינן בכתבי יד אחרים. הקטעים נשמרו בכמה ספריות אירופאיות מאחר שנעשה בהם שימוש משני לכריכת ספרים, והם פורסמו על ידי פרופ' יעקב זוסמן[28]. מציאת הקטעים הוכיחה שהשערתו של אפטוביצר הייתה נכונה, ושספר מעין זה אכן היה קיים והוא המקור לדברי הראשונים האשכנזים הללו.
בארץ ישראל עד סוף תקופת הגאונים החשיבו את התלמוד הירושלמי כעיקר ופסקו הלכה כמוהו אף נגד הבבלי. פרקוי בן באבוי, תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון, התפלמס עם בני ארץ ישראל על סמכות הירושלמי ורצה שייכנעו למרות גאוני בבל ולפסקי התלמוד הבבלי. בסוף תקופת הגאונים נתבטלו ישיבות ארץ ישראל, ואף גאון ארץ ישראל שלח את בנו ללמוד אצל רב האי גאון. מאז גברה מסורת הבבלים ותלמודם גם על ארץ ישראל[29].
בתוך בבל עצמה לא הכירו כמעט את התלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי יש התעלמות כמעט מוחלטת ממנו. ובמקומות רבים בתלמוד הבבלי ניכר שלא ידעו כלל את דברי הירושלמי בעניין. גם גאוני בבל אינם מזכירים אותו[30]. החל מרב סעדיה גאון שהיה בארץ ישראל הזכירו גאוני בבל אותו מעט, וכן מובא מעט בדברי רב שרירא גאון ורב האי בנו. הם כתבו שניתן ללמוד מהירושלמי רק מה שלא נתפרש בבבלי[30].
הרי"ף כותב שהתלמוד הבבלי הוא בתראי (כלומר נכתב מאוחר יותר) לעומת התלמוד הירושלמי, שראו דברי הירושלמי וחלקו עליהם[31]. בתקופת הראשונים נתרבה השימוש בירושלמי, אך הוא לא היה מצוי אצלם והרבה פעמים ציטטו מאחרים. הרמב"ם והר"ש משאנץ היו מהיחידים שהיו בקיאים בכל דברי הירושלמי, ודנו רבות בדבריו. בעקבות דעתו של הרי"ף הלך הרמב"ם, שהביא להלכה את דברי הירושלמי היכן שלא קיימת התייחסות לנושא בבבלי, אך כאשר התלמוד הבבלי חלוק על שיטת הירושלמי הוא פוסק כבבלי ברוב המקומות. לדברי פוסקים מאוחרים יותר, פסק הרמב"ם בהרבה מקומות כירושלמי נגד הבבלי, כאשר הפרשנות של התלמוד הארץ-ישראלי פשוטה יותר[32]. נמצאה טיוטה של הרמב"ם שבה הוא מתמצת את ההלכות שבתלמוד הירושלמי, מעין הלכות רב אלפס על התלמוד הבבלי[33].
כששאל הריצב"א את אחיו הר"ש משאנץ לפרש לו עניין מהירושלמי השיב לו "מה לך אצל הירושלמי ושלי הוא"[34], ובפירושיו לסדר זרעים מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ומפרשם. גם האור זרוע מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ודן בהם.
בדומה ללימוד הדף היומי הנהוג בתלמוד הבבלי, האדמו"ר מגור רבי שמחה בונים אלתר תיקן לימוד דף יומי בתלמוד ירושלמי. הוא הכריז על כך בכנסייה הגדולה השישית של אגודת ישראל שהתקיימה בחודש טבת ה'תש"ם. המחזור הראשון של התלמוד הירושלמי החל ביום ט"ו בשבט ה'תש"ם. הדף היומי נקבע לפי צורת הדף של דפוס וילנא תרפ"ב, וכל מחזור בדף היומי של הירושלמי אורך כארבע שנים ורבע.[35] בעקבות תקנתו נפתחו מכונים לפרשנות התלמוד הירושלמי ולהדפסתו.
במסלול ה-11 שהתחיל בכ' מרחשון ה'תשפ"ג פתחו ארגון דרשו תוכנית מבחנים ומלגות, בדומה לתוכניתם בדף-היומי-בבלי. בנוסף, בתחילת מחזור זה הושק דף יומי במתכונת צורת הדף של עוז והדר, ואורך המחזור לפי מתכונת זו כחמש וחצי שנים.[36]
אין בידינו פירושים על הירושלמי מתקופת הראשונים, למעט מסכת שקלים, שעליה יש בידינו את פירושו של רבי מנחם המאירי, וכן את פירושם של רבינו משולם ותלמידו רבינו שמואל בן רבי שניאור (הודפס בידי אברהם סופר). עם זאת, רבי מנחם המאירי מעיד שרבי יצחק הכהן מנרבונא, תלמידו של הראב"ד, פירש את הירושלמי "ברוב תלתא סדרי, הגיע לידינו מהם קצתם"[37]. כמו כן ידוע על פירושים של רבי יהודה בר יקר, רבו של הרמב"ן, ושל רבי מאיר אבן סהולה, תלמיד הרשב"א, שאבדו[38]. פירושי הרמב"ן לירושלמי, המשוקעים בחיבוריו האחרים, לוקטו ונדפסו בסדרת ספרים בסוף המאה ה-20[39].
הרמב"ם כתב ספר "הלכות ירושלמי" בדומה לספר ההלכות של הרי"ף על התלמוד הבבלי. קטעים מחיבור זה של הרמב"ם ממסכתות ברכות וכתובות נמצאו בקהיר ויצאו לאור בידי הרב שאול ליברמן. יהודה צבי שטמפפר ההדיר את החיבור על מסכת כתובות, כולל קטע נוסף שלא פורסם על ידי הרב ליברמן[40].
לבד משלושת הפרשנים העיקריים, אלו הם פירושים נוספים של הירושלמי:
בשנת תשפ"א (2021) הושקה לראשונה מהדורה דיגיטלית ביקורתית של התלמוד הירושלמי, מסכת יבמות, בעריכת פרופ' מנחם כ"ץ ובתמיכת הקרן הלאומית למדע.[59] כ"ץ התבסס על המודל של המהדורה המודפסת של ירושלמי קידושין שהוציא לאור, תוך שימוש במדיום הדיגיטלי כדי להקנות גמישות להצגת המידע. המהדורה כוללת חלוקה לסוגיות, טקסט מדויק על פי כתב יד ליידן ומתוקן על סמך ספרות המחקר, מחולק לשורות ומפוסק, סינופסיס של עדי הנוסח הישירים והעקיפים, מדורי מקבילות בספרות חז"ל, מובאות בספרות הראשונים, ביבליוגרפיה, הערות פרשניות ועוד. בשנת תשפ"ג (2023) נוספה לאתר גרסה ראשונית של מסכת גיטין, ובשנת תשפ"ד (2024) הצטרפה אליה מסכת סוטה.
בשנת תשפ"ב הושקה מהדורה מדעית-דיגיטלית מאת ירון זילברשטיין למסכת ראש השנה בירושלמי, בשנת תשפ"ד נוספה לאתר מהדורה מדעית-דיגיטלית למסכת סוכה ובשנת תשפ"ה נוספה מהדורה גם למסכת יום טוב (ביצה).[60] המהדורות כוללות מדורי נוסח, אפראט, מקבילות לספרות חז"ל, פירוש (המתבסס על ספרות מחקר וספרות רבנית) ומובאות מספרות הגאונים והראשונים לכל מסכת. העקרונות שעל פיהם נבנו המהדורות מצויים בקובץ ההקדמה.[61] המהדורה כוללת תצוגת דף ותצוגת סוגיה. מדור הנוסח במהדורות מאפשר הצגה בנפרד של שכבות הנוסח (תיקוני הסופר, תיקוני מגיהים, ונוסח המהדיר), חלוקה לרכיבי הסוגיה (מקרא, דברי תנאים ודברי אמוראים) ואפראט קצר של תיקוני נוסח. מדורי עדי הנוסח והמקבילות מאפשרים תצוגה של רשימה, טקסט מלא והסתרה של מדורים אלה, ובמדור הפירוש שולבה מפה דיגיטלית לשמות המקומות שנזכרו במסכתות אלה.
מהדורה דיגיטלית בשם "ירושלמי לכל" מאת משה שליסל, הושקה בקיץ תשפ"ב[62]. המהדורה מעמידה נוסח ברור לתלמוד הירושלמי, למען ירוץ בו הלומד, לצד פירוש המותאם לנוסח. הנוסח והפירוש המוצעים, הם תוצאה של תהליכי בדיקה מעמיקים של כל המקורות המתייחסים לכל סוגיה בתלמוד. מקורות אלו כוללים: עדי נוסח; מקבילות בתלמוד הירושלמי; מקבילות במדרשים; ראשונים כמו תוספות, רמב"ן ואור זרוע; פרשנות וספרות מחקר. המהדורה מחלקת את פרקי התלמוד לסוגיות, כך שכל סוגיה ניתנת ללימוד באופן עצמאי. בנוסף, כל סוגיה מכילה השוואות לתלמוד הבבלי. המהדורה כוללת אפשרות למשלוח תגובות שיסייעו ללומדים מעמיקים להגיב, להעיר ולשפר את ההדרת הנוסח והפירוש. בשלב זה פורסמה מהדורה על מסכת עבודה זרה בלבד.
מהדורות מדעיות
טקסט וספרים על הירושלמי
סקירה כללית
נושאים שונים
בן ציון רוזנפלד, ההבדלים בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטחSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
