דוד פרנקל

הרב דוד בן נפתלי הירש פרנקל - מירלש (תס"ז, 1707 – י"ב בניסן תקכ"ב, 4 באפריל 1762) היה רבה של קהילת ברלין מ-1743 ועד מותו. חיבר את הפירוש קרבן העדה ושיירי קרבן על התלמוד הירושלמי.

ערך זה עוסק ברב. אם התכוונתם לשופט, ראו דוד פרנקל (שופט).

דוד פרנקל

לידה	1707 ברלין, ממלכת פרוסיה
פטירה	4 באפריל 1762 (בגיל 55 בערך) ברלין, ממלכת פרוסיה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי הישן בברלין
מדינה	גרמניה
תקופת הפעילות	? – 4 באפריל 1762
רבותיו	יחיאל מיכל חסיד, יעקב פופרש
בן או בת זוג	Rösle Fränkel
אב	Naftali Hirsch Fränkel
אם	Edel Fränkel
צאצאים	Edel Mirels Spanier Jehuda Löb Levin Mirels Fränkel

ביוגרפיה

נולד בברלין, לרב נפתלי הירש מירל'ס, רבה של העיר. החל מ-1737 היה רבה של הקהילה בדסאו, וכמקובל בימים ההם החזיק בביתו ישיבה קטנה ובה למדו כשלושים תלמידים. במסגרת זו לימד גם את משה מנדלסון בצעירותו. השפעתו על מנדלסון הייתה רבה, וכשקיבל בשנת 1743 הזמנה לכהן כרב ואב"ד העיר ברלין עבר לשם מנדלסון בעקבותיו.

בתחומי התעניינותו פרץ הרב פרנקל לתחומים תורניים שלא היה נהוג לעסוק בהם עד אז ביהדות אשכנז בכלל וביהדות גרמניה בפרט, והם לימוד ספר מורה נבוכים של הרמב"ם וכן לימוד התלמוד הירושלמי. הוא היה מעורב בהדפסתו של המורה נבוכים ביסניץ ב-1742,^[1] לאחר כמאתיים שנה שבהן לא הודפס הספר. בעידודו החל גם מנדלסון הצעיר ללמוד את מורה נבוכים, ובעקבות כך פנה לעסוק בפילוסופיה. פרנקל גם פעל להדפסת מהדורה חדשה של ספר משנה תורה של הרמב"ם שיצאה לאור בין השנים 1739–1741 (תצ"ט — תק"א).

בשנת ה'תק"ד הקים בברלין את "בית המדרש ברחוב היידרויטר", בית מדרש בו למדו גפ"ת שנותר על עמדו במשך כמאתים שנה, למרות השינויים בקהילת ברלין ופתיחת בית המדרש לרבנים בברלין. בית מדרש זה משך אליו למדנים מרחבי גרמניה ורבים מלומדיו היו לרבני קהילות בגרמניה (בתקופות שונות למדו בו הרבנים עזריאל הילדסהיימר, אביעזרי זליג אוירבך, זאב פיילכנפלד, שלמה קרליבך, יוסף קרליבך).

פרנקל היה הרב האשכנזי הראשון במרכז אירופה שתועד כנושא דרשה בשפת המדינה ולא ביידיש, כשמסר בשבת ה-10 בדצמבר 1757 נאום הודיה בבית-הכנסת אודות הניצחון הפרוסי בקרב לוֹיתֶן (אנ'), בעת מלחמת שבע השנים, חמישה ימים קודם.^[2] נאום בלשון המדוברת היה רווח לפני כן בקהילות ספרדיות רבות ואף אצל אשכנזים שחיו בסמיכות אליהן, כבאיטליה, אך היה כמעט חסר תקדים באזורים האשכנזיים האוטוכטוניים. רק ב-1808 החל יוסף וולף לדרוש בקביעות בגרמנית בדסאו, והנוהג החדש קובע על ידי ישראל יעקבסון והתפשט משם ליתר מרכז אירופה.

פרנקל נמנה עם קבוצה של תלמידי חכמים אשכנזיים שחיברו פירוש רציף לתלמוד הירושלמי, שברוב קהילות ישראל כלל לא עסקו בו ולא למדו אותו אלא כמקור צדדי ומשני לעומת התלמוד הבבלי. פירושו "קרבן העדה" נדפס בשלושה חלקים: כרך א - פירוש לסדר מועד (דסאו תק"ג, 1743); כרך ב - פירוש לסדר נשים (ברלין תקי"ז, 1757); כרך ג - פירוש לכמה מסכתות מסדר נזיקין (ברלין תק"ך, 1760). לסדר זרעים ולמסכת נידה וכן לחלק הבבות של סדר נזיקין לא נתחבר פירוש. לצד הפירוש השוטף, המקביל לפירוש רש"י על התלמוד הבבלי, נדפסו גם חידושים ותוספות שלו המקבילים לתוספות, תחת השם "שיירי קרבן". בעקבות פירושו חיבר בהמשך המאה ה-18 רבי משה מרגלית פירוש נוסף לירושלמי בשם "פני משה". שני הפירושים הללו נדפסו יחד במהדורת וילנא של הירושלמי, ולפיכך הם נחשבים כ'מפרשים הקלאסיים' של התלמוד הירושלמי.

גיסו, בעל אחותו, הוא הרב חיים יונה תאומים, מחבר "קונטרס ר' חיים יונה". בנו רבי יואל זאב (וואלף), נישא לאיידל, בתו של בן דודו רבי יצחק יוסף תאומים.

קישורים חיצוניים

• דוד פרנקל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• אליעזר ליזר לאנדסהוטה, תולדות אנשי שם ופעולתם בעדת ברלין, ברלין תרמ"ד, עמ' 35–60, באתר היברובוקס
• דוד הלחמי, רבי דוד מירלש (בעל „קרבן העדה”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קמ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
• "דוד בן נפתלי פרנקל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• דוד בן נפתלי הירש פרנקל (1707-1762), דף שער בספרייה הלאומית

הספר קרבן העדה

• כרך א' - פירוש לסדר מועד, מהדורת ראשונה, דסאו תק"ג, 1743
  • כרטיס עותקי הספר בספריות כי"ח שבפריז (רחל-נט - האתר היהודי לספריות אירופה)
  • מסכת שקלים במהדורת הירושלמי זלקווא תקע"ז (אתר אוצר החכמה - למנויים)
• כרך ב' - פירוש לסדר נשים מהדורה ראשונה, ברלין תקי"ז, 1757, באתר כתבים עבריים (היברובוקס)
• כרך ג' - פירוש לכמה מסכתות מסדר נזיקין (ברלין תק"ך, 1760): סריקת סנהדרין באתר הספרייה הלאומית.

תמלול הספר באתר ספריא על פי מהדורת דפוס הירושלמי, פיאטריקוב תר"ן (1889):

• מועד: שבת, ביצה, יומא, סוכה, חגיגה
• נשים: נזיר, סוטה
• נזיקין: מכות

הערות שוליים

1. משה בר מימון (הרמב"ם), מורה נבוכים, יעסניץ תק"ב 1742, (165 עמודים)
2. David Philipson, The Reform Movement in Judaism, Macmillan, 1931. עמ' 16.