מַסֶּכֶת אָבוֹת (ידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. בניגוד לשאר מסכתות המשנה העוסקות בדינים ובהלכות, מסכת זו עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. במקורה, היו במסכת חמישה פרקים,[1] אך במשך השנים התווספו למסכת קטעים שונים. הארוך מבין קטעים אלו נוסף כפרק שישי למסכת, ומכונה פרק קניין תורה. שינויי הנוסח בפרק זה (ובמשניות שנוספו בפרק הקודם) רבים, ככל הנראה בשל העובדה שהם נוספו למשנה רק בשלב מאוחר יותר.
המונח "פרקי אבות" מפנה לכאן. לערך העוסק באלבום בשם זה, ראו פרקי אבות (אלבום).
למסכת אבות לא חובר פירוש בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי, וגם אין לה מסכת מקבילה בתוספתא. עם זאת, החיבור אבות דרבי נתן מושתת בעיקרו על חיבור זה,[2] ומהווה הרחבה שלו. כמו כן, פירושים רבים חוברו למסכת במרוצת הדורות על ידי רבנים מתקופת הראשונים והאחרונים, וכך גם לפרק קניין תורה.
הטעם הראשון: על מנת לפרסם את החובה לכבד את בית הדין בכל דור ודור.[3] וראוי להודיע את מקור סמכויות בית הדין העוברות מבית דין לבית דין עד להר סיני – "שלא יאמרו: מדוע נקבל משפט פלוני, או תקנת דיין פלוני? ואין הדבר כן, שהמשפט אינו לפלוני השופט, אלא להקב"ה שציווה אותנו בו, כמו שנאמר: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא". אבל הכל משפט אחד, וקבלוהו איש מפי איש, על הדורות החולפים".[4]
הטעם השני: ללמד את הדיינים מידות טובות לבל יזיקו את הציבור. ובנוסף מציין הרמב"ם טעמים נוספים,[5] ולכן באה מסכת אבות אחרי המסכתות המפרטות את סמכויות הדיינים ומהלך המשפט.
מסכת אבות בנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה – התנאים. בדרך כלל המאמר המובא הוא המוטו לחיים של אותו תנא, וניתן לראות בו תמצית של השקפת עולמו הייחודית. בין המשניות שבמסכת, ניתן למצוא פתגמים ידועים כגון "סייג לחכמה שתיקה", "אמור מעט ועשה הרבה", "אם אין אני לי מי לי", "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" ועוד. סדר החכמים המופיעים בפרק ראשון נקבע על פי סדר הדורות, מאנשי כנסת הגדולה, דרך תקופת הזוגות ועד תחילת הנשיאים. מפרק שני נכתבו דברי התנאים, בדרך כלל לפי הסדר בו חיו.
משה קיבל תורה מסיני (שמונה עשרה משניות[6]) – הפרק מדגיש את השתלשלות התורה שבעל-פה – כל תנא או זוג תנאים "קיבלו מהם", כלומר, היו תלמידים של התנאים הקודמים להם, וקושרת את החכמים האחרונים עד משה רבנו דרך מסורת ארוכה המשתלשלת מדור לדור. הרב משה שפירא מוצא בפרק זה קשר רעיוני בין דברי התנא לבין המצב התורני של דורו, מצב שהיה נתון לשינויים רבים ותכופים במהלך ימי הבית השני. בין המקבלים לא נמצאים השופטים, הכוהנים, והמלכים. לעומת זאת באבות דרבי נתן,[7] מתוארת השתלשלות התורה שבעל-פה בדרך שונה: ממשה ליהושע, לזקנים, לשופטים ומהם לנביאים (תוך הבחנה בין שאר הנביאים לבין חגי, זכריה ומלאכי) והלאה.
רבי אומר (שש עשרה משניות) – הפרק ברובו כלול מדברי התנא הלל הזקן, תלמידו רבן יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיו. מספר משניות אף עוסקות ישירות בתכונותיהם הרוחניות של חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי והיחס בין שנים מהם, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן ערך, לבין יתר חכמי ישראל.
בעשרה מאמרות נברא העולם (עשרים ושלוש משניות) – הפרק מסודר בתחילתו על פי המספריםעשרה, שבעה, ארבעה, כך שכל משנה עוסקת בעניין הקשור למספר המדובר בה. הפרק מחולק בעיקר לנושאים הבאים:
ניגודים. כגון אהבה התלויה בדבר לעומת אהבה שאינה תלויה בדבר, מחלוקת לשם שמים לעומת מחלוקת שאינה לשם שמים ועוד.
שנו חכמים בלשון המשנה (אחת עשרה משניות) – הפרק אינו חלק מהמשנה כפי שנחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא.[8] הפרק הוא אוסף ברייתות העוסקות בדרכים לקניינה של התורה ונקרא גם "קנין תורה", וצורף למסכת בשל המנהג לקרוא בפרקי אבות בבית הכנסת בשבתות שבין פסח לשבועות ולהשלים בכך את שש השבתות הללו, וגם כדי להסמיך את ענייני קניין תורה לחג מתן תורה. פרק זה מופיע במקור בתנא דבי אליהו זוטא פרק י"ז (מכונה גם "פרק דרבי אליעזר" פרק ב') ובמסכת כלה רבתי פרק ו'. מקובל בדפוסים להקדים למסכת זו את המשפט "שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם".
בסך הכל יש במסכת 108 משניות.
בשונה ממסכתות אחרות, מסכת אבות אינה פוסקת הלכות, ועל כן היא לא נכללת במאמר רבי יצחק "ששים המה מלכות – ששים מסכתיות של הלכה",[9][10] וכמו כן לא נכתבה עליה מסכת בתלמוד הבבלי או התלמוד הירושלמי. מסכת זו עוסקת במוסר, דרך ארץ ומידות טובות, ועליה אמר רבא: "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דאבות",[11] כלומר: מי שרוצה להיות חסיד שיקיים את הדברים שנאמרו במסכת אבות.[12]
"אומר אני לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פי מצווה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה אלא כולם מוסרים ומידות וחכמי העולם גם כן חברו ספרים כמו שהמציאו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חברו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני".[13]
שם המסכת
שמה של המסכת נקבע על שם דברי המוסר שבה שהם אבות למצוות, דהיינו עקרונות יסוד להתנהגות האדם,[14] וזאת על-פי האימרה "דרך ארץ קדמה לתורה". טעם אחר לשם המסכת הוא זה שמביא פירוש המיוחס לרש"י: ”מפני שנסדרו הנה דברי אבות הראשונים שקיבלו את התורה זה מזה”[15]. פירוש אחר בשם הגר"א[דרוש מקור], על פי האמור בתחילת מסכת בבא קמא, ש"אבות" מרמז על כך שהדבר כתוב בתורה, ואכן, פירוש הגר"א במסכת זו מתאפיין בהבאת מקורות מהתורה לכל משנה.
לשון המסכת
מסכת אבות כתובה כולה עברית, מלבד שלושה קטעים שנכתבו ארמית:[16]
דברי הלל: "נגד שמא, אבד שמה. ודלא מוסיף, יסיף. ודלא יליף, קטלא חייב. ודאשתמש בתגא, חלף".[17] המימרא "ודאשתמש בתגא, חלף" מופיעה פעם נוספת בדברי רבי צדוק.[18]
"בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה, דכולא בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא".[20]
בהרבה קהילות נוהגים לקרוא בבית הכנסת פרק מהמסכת בשבתות הקיץ, לרוב סמוך לתפילת מנחה (לפניה או לאחריה), ולפי קהילות אחרות, כגון יוצאי מרוקו, נוהגים לקרוא בסיום תפילת שחרית בתחילת פיטום הקטורת. בקהילות יוצאי ספרד נוהגים לקרוא את המסכת רק בשבתות ספירת העומר (סך הכול שישה שבועות, פרק אחד בכל שבת) ואילו יוצאי אשכנז נוהגים זאת בשבתות שמפסח ועד ראש השנה וסך הכל קוראים את המסכת בשלושה מחזורים נוספים, שהראשון מתחיל בפרשת נשא, השני בפרשת פינחס והשלישי בפרשת שופטים אשר מסתיים בראש השנה (עקב כך שחסרות לנו שתי שבתות נוהגים בשבתות האחרונות לקרוא שני פרקים על-מנת להשלים את הסדר) וסימנם: נפ"ש. סך הכול ארבעה מחזורים.[21] לפי מנהג קצת קהילות אשכנז המערבי, לומדים פרק אחד בכל שבת מפסח ועד שבועות, ובששת השבתות משבועות ועד י"ז בתמוז לומדים בכל שבת שני פרקים, ואחר י"ז בתמוז מפסיקים ללמוד פרקי אבות, כך שלומדים את המסכת שלש פעמים בכל שנה.[22]
בשנים שבהן יום ראשון של פסח חל בשבת, כך שאחרון של פסח (בחו"ל) חל בשבת, יש מנהגים שונים מה לעשות בארץ, שהרי יש שבת נוספת. יש מתחילים לקרוא במסכת אבות בשבת שמיד לאחר שביעי של פסח, ובשבת שנוספה (לפני שבועות), יש שקוראים פרק מתוך מסכת דרך ארץ זוטא (והוא נקרא בשבת שלפני שבועות משום דרך ארץ קדמה לתורה), ויש שמתחילים שוב את פרק א. ויש שלא מתחילים לומר פרקי אבות עד שבת השנייה כדי שילמדו את אותו הפרק שלומדים בחו"ל. יש קהילות שמשלימות את השבת המיותרת ולא קוראות אף פרק בשבת חזון (פרשת דברים) שחלה בתשעה באב בשנה כזו.
שורשי המנהג לקרוא את מסכת אבות בשבת אחר מנחה בתקופת הגאונים, אז תיקנו אותו רב שר-שלום גאון ורב סעדיה גאון לזכרו של משה רבנו שנפטר בזמן זה מהעולם. מכיוון שמצד אחד לא נוהגים ללמוד תורה בזמן שנפטר גדול ישראל, אך מצד שני לא רצו לגרום לביטול תורה גדול, תקנו את אמירת פרקי אבות.[23] טעם נוסף הוא כדי להכין את עם ישראל לחג מתן תורה על ידי לימוד של דרך ארץ, מידות ומוסר, אשר עניינם מופיעים במסכת. בנוסף לימוד המסכת לפני חג מתן תורה בא כדי להדגיש את הקשר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.[24]
מנהג שהיה נפוץ בעבר אצל יהודי ספרד הוא שחזנים ידועי שם היו קוראים את הפרק של אותה שבת, בדרך כלל תוך אלתור על פי מקאם כלשהו, ולאחר מכן אף תרגמו התוכן לשפת הלאדינו.
פתיחה וסיום
לפני לימוד כל פרק מפרקי אבות, מקובל לומר משפט המובא ממסכת סנהדרין: ”כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס) 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר'”(משנה,מסכת סנהדרין,פרק י', משנה א') בסיום לימוד הפרק נוהגים לומר את מאמרו של ר' חנניה בן עקשיא ממסכת מכות”רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב) 'יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'”(משנה,מסכת מכות,פרק ג', משנה ט"ז).[25] וזאת בשביל שידעו כל הלומדים, שהדברים הנלמדים במסכת הם אפשריים לכל העם ולא יאמר מישהו שהדברים הם לא מכוונים אליו.[דרוש מקור]
למסכת אבות נכתבו באלף השנים האחרונות למעלה ממאתיים פירושים. סקירה מקיפה על הפירושים השונים נכתבה על ידי יצחק יוסף כהן.[26] רשימה ביבליוגרפית מפורטת מהפירושים והביאורים שנתחברו על מסכת אבות מראשית ימי הדפוס ועד שנת תשל"ב נערכה על ידי יהודה רובינשטיין,[27] וסקירה קצרה וממצה של הפירושים הקדומים ערך שמעון שרביט.[28]
קנין תורה שיחות על פרק שישי במסכת אבות של הרב צבי יהודה הכהן קוק. בנוסף, לוקטו מכתבי ושיעורי הרב צבי יהודה קטעים המרכיבים את הספר ביאורי הרצי"ה על מסכת אבות.
אבות לבנים – פירוש עיוני במסכת אבות, תוך שימת דגש על המסרים החינוכיים בהתאם לדור הנוכחי. שישה כרכים מאת הרב חיים דרוקמן, בהוצאת המכון התורני אור עציון.
אשר וסרמן (עורך), משנת אבות על מסכת אבות, תש"ס–תשס"ב
ישעיהו ליבוביץ, פרקי אבות, לפי פירוש 'רוח חיים' של ר' חיים מוולוז'ין, אגם הוצאה לאור, 2012
נחם אילן ואליהו סמואל, בלב ונפש - פירוש דיאלוגי למסכת אבות, הוצאת כרמל, 2019[34].
משה קודעי, שירי אבות, בהוצאת מכון משה – הספר מחבר בין מאמר החכם לבין תולדותיו, על פי העיקרון שכל מאמר מייצג את המוטו של הכותב. לכל משנה מצורף קטע שירה (בחריזה) המסכם את הדברים.
רמיאל עמירה, מסכת אבות – מחרוזת הבן, הוצאת אור המערב – הנוסח המקורי של מסכת אבות עם פירוש רבי עובדיה מברטנורה, ולצד כל משנה נוספה גרסה מחורזת שלה
וכן דורשים את הפסוק: ”מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ” (ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'). ואמרו בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה, עמוד א'): ”אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר ”וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.” (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ט') ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה”.
מנהגי בית הכנסת
לבני אשכנז לשנת תשע"ט, בתוך ירושתינו י (תשע"ט), עמ' 56. בקהילות האלה, כשחל יום ב' דשבועות (בחו"ל) בשבת, ויש רק חמש שבתות בין שבועות לי"ז בתמוז, אומרים בב' השבתות האחרונות שלפני י"ז בתמוז שלשה פרקים בכל שבת.