Loading AI tools
שפה יהודית-ספרדית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol" שנהגה ג'ודאו-איספניול, ספרדית־יהודית, או רק אספאניול – בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", והיא נכתבה באלפבית עברי או לטיני. בעבר, המונח לאדינו היה לשפה ששימשה לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י או באותיות מרובעות (אותיות "דפוס"), שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.
 | |
| מדינות | ישראל, טורקיה, יוון, מקדוניה, בוסניה והרצגובינה, סרביה, בולגריה, מרוקו הספרדית, צרפת, ארצות הברית, קנדה ורומניה. |
|---|---|
| אזורים | אגן הים התיכון, צפון אמריקה, דרום אמריקה |
| דוברים | 100,000 בישראל (1985); 8,000 בטורקיה; 1,000 ביוון; מספר הולך ומצטמצם במקומות אחרים |
| שפת אם | רוב הדוברים |
| כתב |
בעבר (עד אמצע המאה ה-19) כתב רש"י ואותיות דפוס עבריות, כיום אלפבית לטיני (בגרסה מקומית) |
| משפחה |
|
| לאום | אין |
| מוסד |
הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו  |
| קוד שפה |
lad |
| קוד ISO 639-2 |
lad |
| קוד ISO 639-3 |
lad |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
מקורה של הלאדינו בניב קסטיליאני של הספרדית במאה ה-15, שבו דיברו יהודי ספרד. הם שילבו בשפה המקומית גם יסודות בעברית ובארמית. אחרי גירוש יהודי ספרד ב-1492, והגירתם לרחבי האימפריה העות'מאנית, הפכה הלאדינו לשפה יהודית נפרדת, שדוברה בעיקר על ידי יהודי אנטוליה וחבל הבלקן, לרבות ולאכיה. גם בקרב יהדות מצרים, ארץ ישראל, תוניסיה ומרוקו היו דוברי לאדינו (לאחרונים היה ניב מיוחד של השפה בשם חכיתיה), אך לרוב המגורשים שהיגרו לחלקיה הערביים של האימפריה העות'מאנית עברו לדבר בערבית יהודית על ניביה השונים, בדומה ליהודים שחיו שם קודם לכן, ולא שימרו את הלאדינו.
בקהילות המגורשים במערב אירופה (הולנד, בריטניה, צרפת וכולי) לא דיברו לאדינו כי אם קסטיליאנית ופורטוגזית (שנכתבו באלפבית לטיני), ומאוחר יותר עברו לשפת המדינה, אך קיימים שם שימושים ליטורגיים מעטים בלאדינו כדוגמת תרגום ההפטרה לתשעה באב.
בשואה נמחו קהילות יהודיות דוברות לאדינו בעיקר באזור הבלקנים ובראשן קהילת העיר סלוניקי, שנקראה ירושלים דבלקן, והלאדינו כמעט נכחדה מאזורים אלו. דוברי לאדינו מטורקיה ומבולגריה שעלו ארצה, הושפעו בשנותיה הראשונות של המדינה מתרבות "כור ההיתוך" ועברו לדבר עברית; ילדים מבתים דוברי לאדינו (כמו גם מבתים דוברי שפות אחרות) נטו להתבייש בהוריהם "הגלותיים" ולא למדו לדבר כראוי בשפה.
ללאדינו שני ניבים עיקריים:
בתוניסיה וטריפולי דוברה הלאדינו על ידי הקהילה של מהגרים יהודים איטלקים (ספרדים) מליבורנו וצאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל שאוחדו לקהילה אחת בשם הקהילה הליבורנזית, ניב זה שילב ספרדית עתיקה, פורטוגלית, ערבית, עברית, ואיטלקית (היה נתון להשפעה צרפתית מאוחר יותר). הניב נכחד בגלל דומיננטיות של השפה הערבית.
למרות הניבים השונים התקיימה רמה גבוהה של אחידות לשונית, הודות לקשרי מסחר בין הקהילות היהודיות דוברות השפה, מילים וביטויים שונים עברו ביניהן. כן עמדו בין הקהילות קשרי תרבות ודת, וספרים שנכתבו בלאדינו עות'מאנית שימשו את דוברי החכיתיה בצפון אפריקה. דוברי החכיתיה, שחיו תקופה ארוכה במגע קרוב עם דוברי ספרדית, זנחו בהדרגה את מאפייניה הייחודיים של החכיתייה ואימצו את מאפייני הספרדית המודרנית.
בלאדינו מאפיינים ספרדיים ארכאיים, כמו שימור ההבחנה בין העיצורים השורקים הקוליים והאטומים:
ניכרים בה גם מאפיינים פונולוגיים אנדלוסיים שאינם שמרניים:
ישנן גם השפעות מהשפה הפורטוגלית: הגיית העיצור [s] כ-[ʃ] במקרים מסוימים, ומספר מילים שאולות.
בלאדינו יש שימוש נרחב במילים עבריות בשל הנוכחות של השפה בחיי קהילת הדוברים בשימוש הליטורגי. השפה קלטה מילים וביטויים מהשפות המקומיות בהם התגוררו היהודים כמו טורקית, ערבית, צרפתית, איטלקית, יוונית ועוד. אוצר המילים בלאדינו כולל גם מילים מספרדית עתיקה, שאינן בשימוש בספרדית המודרנית.
בלאדינו נמנעים לעשות שימוש במילים מספרדית שיש להם הקשר נוצרי. למשל:
מערכת הכינויים דומה לזו של הקסטליאנית במספר הבדלים. לא קיים כינוי הגוף "usted" שהתפתח בספרדית מאוחר יותר, ולשם הבעת כבוד משתמשים הדוברים ב-"sinyor". כמו כן, נשתמרו בשפה הכינוי הרומז האיברי הארכאי "dito" ואילו הכינויים הרומזים ה"רחוקים" "eso/a", "aquel/la" נעלמו מן השפה. מערכת הפועל בלאדינו עברה מספר יישורי מערכת ביחס לקסטליאנית, כך למשל בפעלים עם דיפתונגים ניתן לראות דיפתונג בכל נטיית הגוף (למשל: puedo – pueder), או היעדרו בכל נטיית הגוף kero – keresh. נטיית האימפרפקט מסומנן על ידי הסופית "va-" בכל שלוש קבוצות הפועל (ר' מערכת הפועל הספרדית. יש נטייה להשתמש בצורות פועל שאינן מורכבות (פרפקט) בזמני העבר ואילו בצורות מורכבות בעתיד ("ir a infinitivo"). בצורת האימפרפקט הסוביונקטיב, הצורן בשימוש הוא "ase-" (על נטיותיו) בלבד.
השפה אף ספגה צורנים משפות שונות, למשל מוספית 'בעל המקצוע' "ג'י" מטורקית. כאשר צורן ממוצא איברי מקביל היה בנמצא קיבל הצורן הטורקי משמעות שלילית בדרך כלל, כך לדוגמה הלקסמה העברית "צדקה" מקבלת מוספית איברית "sedakero" או אחת טורקית "sedakaji" והמשמעות היא נדבן וקבצן בהתאמה. צורן ההקטנה (דימינוטיב) בלאדינו הוא לרוב "iko-", צורן המוכר לדוברי העברית מהשמות מושיקו ומהסדרה קופיקו.
הלאדינו נכתבה בעיקר בכתב רש"י בכתבים דתיים וגם חילוניים, ולעיתים בכתב מרובע. בהשפעת תהליכי מודרניזציה שהחלו אצל דוברי השפה באמצע המאה ה-19 החל שימוש באלפבית המקומי, בעיקר אלפבית לטיני אך גם אלפבית קירילי. הכתב הלטיני הוא הכתב הרווח היום, אך מותאם בדרך כלל לשפה השלטת במדינה (לדוגמה, את הצליל "ש" יכתבו בצרפת ch, בארצות דוברות אנגלית sh ובטורקיה ş).
שלא בדפוס, נכתבה הלאדינו בכתב עברי קורסיבי הקרוי "סוֹלֵיטְרֵיאוֹ", כתב "חצי קולמוס" – כתב יד שהשתמשו בו היהודים הספרדים עד לפני דור או שניים.
ספרות הלאדינו התפתחה כבר בספרד, במיוחד תורגמה ללאדינו ספרות תורנית, מקרא וליטורגיה. אחרי גירוש ספרד, המשיכו בתרגומים אלה ביתר שאת. בנוסף לתרגומי התנ"ך, תורגמו גם ספרי תפילה, ספרי הלכה כגון "שולחן ערוך" (שגם מקורו העברי מכיל מספר לעזים בלאדינו) וספרי הגות ומוסר כגון "שבט מוסר", מאת ר' אליהו הכהן האתמרי מאיזמיר. היצירה המרכזית והבולטת שנכתבה בלאדינו היא "מעם לועז" – ילקוט מדרשים ופירושים על התורה, מפעל בו החל ר' יעקב כולי.
ראוי גם להתייחס כחלק מהיצירה בשפה זו, התרגום של טקסטים יהודים קלאסיים[1]
הספרות החילונית התאפיינה ברומנסות, בלדות עממיות שנמסרו בעל־פה. בסוף המאה ה-19 הרבו לתרגם ללאדינו מספרות העולם, בייחוד מצרפתית. כמו כן נכתבו ספרים בענייני היסטוריה ומדע, ביניהם "לה איסטורייה ג'ודיאה אוניב'ירסאל" (תולדות ישראל בעולם כולו) ב-13 כרכים, מאת ר' חיים יצחק שאקי אב"ד באיסטנבול. בתקופה זו פעלה גם קבוצת מחזאים שהרבו לתאר את ההווי היהודי ודמויות יהודיות מן העבר. אליה קרמונה ואלכסנדר בן-גיאת, נחשבים בין הסופרים הבולטים בלאדינו בעת החדשה.
הביבליוגרפיה המקיפה ביותר בתחום ספרות הלאדינו, "אוצר הספר בלאדינו 1490–1960: ביבליוגרפיה מחקרית מוערת" (הוצאת יד בן־צבי, 2021), מונה כמעט ארבעת אלפים פריטים, בין ספרים, עיתונים ושאר פרסומים[2].
במהלך שנותיה הראשונות של מדינת ישראל (1948–1958), התקיימה פעילות ענפה של עיתונות בלאדינו, ששימשה כאמצעי מרכזי לשמירה על תרבותם ושפתם של יוצאי קהילות דוברות לאדינו. עיתונים כמו: LA NASION, LIBERTAD ועוד. התפרסמו בישראל ושיקפו את חיי היומיום של קהילת דוברי הלאדינו לצד נושאים לאומיים ואתניים. ד"ר מרגלית סטינגר, שחקרה את הנושא במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, ציינה כי עיתונות זו שימשה גם כבמה לדיונים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים של הקהילה הספרדית.[3]
עם זאת, ההתבססות של השפה העברית כשפה הרשמית של המדינה, לצד המגמות של הומוגניזציה תרבותית, הביאו לצמצום ההשפעה והנוכחות של עיתונות הלאדינו לאורך הזמן. המחקר מדגיש את התרומה של עיתונים אלו להבנת תהליך השימור וההתחדשות של שפת הלאדינו בישראל הצעירה.[4]
הלאדינו אינה משמשת היום כבעבר כשפה ראשית עבור היהודים הספרדיים, והדוברים בה מתמעטים והולכים. השימוש בלאדינו כיום בא לידי ביטוי בספרות, בשירה, במחקר, בתיאטרון ובמוזיקה.
הכנסת חוקקה את "חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו", שמטרתו שימור וטיפוח מורשת הלאדינו, כיו"ר ראשון של הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו כיהן יצחק נבון, ובשנת 2015 נבחרה לתפקיד הפרופ' תמר אלכסנדר. כמו כן יש ניסיון לשמר את השפה ותרבותה במרכזים מיוחדים כגון "מכון סלטי לחקר הלאדינו"[5] באוניברסיטת בר-אילן וכן ב"מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו" באוניברסיטת בן-גוריון, ובחוגים ללימוד השפה באוניברסיטאות, בארץ ובמדינות אחרות בעולם. בין החוקרים המובילים של שפה זו בישראל ניתן למנות את תמר אלכסנדר, דוד בוניס, דב הכהן, יהודה הצבי, מתילדה כהן-סראנו, יצחק לוי, אליעזר פאפו, אבנר פרץ, אלדינה קינטנה, ושמואל רפאל.
המחזה של יצחק נבון "בוסתן ספרדי" המתאר את ההווי של שכונה ספרדית ירושלמית, בשירים סיפורים והומור, הביא את תרבות הלאדינו להכרה של הקהל הרחב. המחזה זכה להצלחה רבה גם בהפקה המקורית בשנת 1969 וגם בהצגה המחודשת.
בזכות האינטרנט חלה התעוררות של שימוש בלאדינו בפורומים בישראל ובעולם. Ladino Komunita היא קהילה וירטואלית, הכוללת דוברי לאדינו מרחבי העולם, והקשר בין חבריה מנוהל בלאדינו בלבד.
בארץ פועלים מספר משוררים דו-לשוניים, בעברית ולאדינו: מרגלית מתתיהו, אבנר פרץ (שהוא גם מתרגם פורה מלאדינו) ומיכל הלד. מתילדה כהן-סראנו היא מן האספניות והיוצרות המרכזיות בתרבות הלאדינו כיום, בתחומי תיעוד השירה והסיפור העממי (וכן בכתיבת רומנסות ספניוליות מחדש כסיפורים, וסיפורים כשירים). כן פועלים מספר זמרים, בתוכם בולט מקומם המרכזי של בני משפחת לוי: האב, זמר הבריטון והמתעד יצחק לוי, אשר ביקש שכל ההקלטות שעשה לשם תיעוד ורישום המסורות המוזיקליות, יועלו באש לאחר מותו; האם, הזמרת כוכבה לוי, והבת יסמין לוי. ראובן וימר עיבד (והוסיף משלו) 70 משלי לאדינו (במקור לדינו) לנוסח פיוטי, במשקל ובחריזה. ד"ר איציק לוי פועל למען שימור ותיעוד נכסי התרבות והפולקלור של צאצאי מגורשי ספרד. בארכיון ה"רשות הלאומית לתרבות הלאדינו", תיעד לוי את סיפורם האישי של כ-2,000 אינפורמנטים דוברי לאדינו.
כן יוצא לאור בארץ כתב-העת אקי ירושלים Aki Yerushalayim (כאן ירושלים).
בפברואר 2018, בוועידה בין-לאומית, שנערכה באקדמיה המלכותית ללשון הספרדית, הוחלט על הקמת האקדמיה הלאומית הישראלית ללאדינו. כמו כן ספרד תכיר באופן רשמי בלאדינו כאחת הלשונות הספרדיות, ותנסה בכך לסייע בשימורה ובהצלתה מהכחדה[6].
ביוני 2021 עלתה לאוויר הסדרה "מלכת היופי של ירושלים" המבוססת על ספר באותו שם מאת שרית ישי לוי. הלאדינו מדוברת בסדרה זאת כמעט בכל פרק.
מאז שנת 2003 ועד שנת 2011 התקיים פסטיבל זמר בין-לאומי תחרותי לשירים חדשים ומקוריים בלאדינו תחת השם ״פסטילאדינו״. מטרתו של הפסטיבל הייתה לחדש ולשמר את תרבות הלאדינו דרך השירים. יוזמי ומפיקי הפסטיבל, אלי מתתיהו ומוני מורנו ארמוזה מירושלים, פעלו באמצעות ״העמותה למורשת יהדות ספרד״ ובחסות הנשיא החמישי ויו״ר ״הראשות הלאומית לתרבות הלאדינו״, יצחק נבון[7]. מנהל מוזיקלי רוני וייס, מעבדים מוזיקליים סרגיי אביר, דניאל שפי, במאי הפסטיבל שוקי וגנר, מנהלת הפקה: זיוה אלמגור, יחסי ציבור: הילה קומם.
במענה ל״קול קורא״ שפורסם בקהילות הלאדינו בארץ ובעולם, התקבלו מאות שירים חדשים אשר מהם נבחרו השירים לאירוע הגמר ע״י ועדה מקצועית בראשות המנצח רוני וייס. למופע התחרותי של הגמר נבחרו זמרים מבצעים באמצעות אודישנים .
מופעי הגמר עלו בשנים: 2003, 2004, 2005, 2006, 2008, בתיאטרון ירושלים עם התזמורת הסימפונית ירושלים.[8]
בשנים 2006 ו־2011 עלה המופעים בהיכל התרבות ראשון לציון . ״מופע העשור״ בשיתוף פעולה עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון עלה בהיכל התרבות ראשון לציון. במקום הראשון במופע העשור זכתה הזמרת יעל בדש עם השיר – "La Lingua de Kaza" – אשר נבחר לשיר השירים של ה"פסטילאדינו". יעל בדש קיבלה את פסל התחרות מידי הנשיא נבון.[9][7]
את המופעים הנחה אלי מתתיהו והם צולמו ושודרו בטלוויזיה הישראלית רשות השידור. בתוכנית האמנותית (שאינה תחרותית) הופיעו אמנים מוכרים מהארץ ומחו״ל כמו למשל: יהורם גאון, גלית גיאת, יעקב כהן, אריק דוידוב, טוביה צפיר, מוני מורנו ארמוזה, נאדיה קאראייני מיוון, להקת כוכבי איסטנבול מטורקיה ועוד[9][7]
חבר שופטים שנכח באולם והקהל באולם ניקדו את השירים על מנת לקבוע את המקומות הראשונים. בין השופטים היו: הנשיא החמישי יצחק נבון, יהורם גאון, מנכ״ל פסטיבל ישראל והתזמורת הסימפונית ירושלים, יוסי טלגן, יאיר שטרן, שמעון פרנס, דוד קריבושה, מתילדה כהן-סראנו, פרופ׳ בן טולילה, מוני מורנו ארמוזה, אברהם עודד כהן, עופר טוראל, שמעון כהן, יהודה הגר, אלעזר שטורם, אברהם מרציאנו, עו״ד יאיר גרין, ישראל שפירא, דני עקיבא, עו״ד יונתן ליבני, יואל רקם, יוני בן מנחם, יוסף בן ישראל, פרופ׳ שושנה וויך שחק, פרופ׳ תמר אלכסנדר, שלומי גולדברג, גל אלתרוביץ, צבי רביב, שלמה ישראלי, ושופטים נוספים[7].
הפסטיבל היה לאחד מן האירועים החשובים של קהילת דוברי הלאדינו והשירים החדשים שנוצרו עבורו מושרים עד היום. תקציב הפסטיבל עמד על מאות אלפי שקלים, ובשל קשיי תקציב הפסטיבל לא המשיך להתקיים לאחר שנת 2011.
החל מ-2002 מתקיים מדי שנה כנס של דוברי לאדינו הנקרא "Dias De Leche I Miel" שפירושו "ימי חלב ודבש". הכנס מתקיים בים המלח במהלך שלושה ימים ומאורגן על ידי "העמותה לקידום מורשת תרבות הלאדינו חיפה והצפון". הכנס התקיים לראשונה ביוזמת אברהם מונסון, בן למשפחה סלוניקאית, ממייסדי העמותה לקידום תרבות הלאדינו ולשעבר נשיא לשכת הבונים החופשיים בחיפה. הכנס קיבל גם את חסותו של הנשיא המנוח יצחק נבון. דבר קיום הכנס התפרסם בעולם כולו ומגיעים אליו דוברי לאדינו ממדינות רבות בעולם, וגם משתתפים שאינם דוברים את השפה.
שפת לדינו, דף שער בספרייה הלאומית
Autoridad Nasionala del Ladino i su Kultura – הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, ברשת החברתית פייסבוק
שירה קדרי־עובדיה, מה זה אירמוזה ואיפה נמצא הפשקאדו? היוזמה שמנסה להציל את הלאדינו, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2024 אילון גלעד, הלדינו צפויה להיכחד בתוך כמה עשורים, אבל תותיר אחריה חבילה נאה של מילים, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2022Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
