Loading AI tools
פרופסור אמריטה לספרות עברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמר אלכסנדר (17 באוקטובר 1945 – 29 במרץ 2023) הייתה פרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקרת ספרות עממית, פולקלור ותרבות יהודי ספרד דוברי לאדינו ויו"ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.
 | |
| לידה |
17 באוקטובר 1945 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 2023 (בגיל 77) ישראל |
| ענף מדעי | ספרות |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מנחה לדוקטורט |
יוסף דן |
| מוסדות |
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1998–2014) |
| תלמידי דוקטורט |
אליעזר פאפו |
| תרומות עיקריות | |
| חקר פולקלור ותרבות יהודי ספרד דוברי לאדינו | |
  | |
תמר פריזר נולדה בירושלים. אביה של תמר אלכסנדר נולד באירקוצק בסיביר, רוסיה. אמה הייתה בת למשפחה שהתגוררה בירושלים מזה כמה דורות ומוצאה היה מבולגריה ומרוקו הספרדית.
אלכסנדר למדה בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה והייתה חברה בתנועת הנוער העובד והלומד. את לימודי התואר הראשון עשתה באוניברסיטה העברית בספרות עברית ובחוגים המצורפים היסטוריה והיסטוריה של עם ישראל. סיימה בהצטיינות, המשיכה במסלול ישיר לדוקטורט בספרות עברית, בתחום הסיפור העברי בימי הביניים בהנחיית פרופ' יוסף דן. לתואר שלישי המשיכה את לימודיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס לשם נסעה בעקבות בן זוגה. כתבה את עבודת הדוקטור על "אתיקה ואסתטיקה בסיפורי ספר חסידים" בהנחיית הפרופסורים: עמוס פונקנשטיין, ארנולד בנד ויוסף דן. שם גם החלה בלימודי פולקלור בהדרכת פרופ' רוברט ג'ורג'יס, אז ממייסדי האסכולה ההקשרית בחקר הפולקלור. עבודת הדוקטור פורסמה כספר בהוצאת מוהר בגרמניה.[1]
עם שיבתה לישראל התקבלה למחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית שם גם עמדה בראש החטיבה לפולקלור. ייסדה והייתה עורכת שותפה לכתב העת "מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי" יחד עם הפרופסורים: גלית חזן-רוקם, הגר סלמון ושלום צבר. מספרות ימי הביניים עברה לחקר הספרות העממית והפולקלור בהנחיית פרופ' דב נוי. מכאן ואילך התמקדה בחקר התרבות האוראלית של יהודי ספרד דוברי לדינו.
ב-1990 עברה למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון שם עבדה עד לפרישתה, בדרגת פרופסור מן המניין, באוקטובר 2014. ייסדה את החטיבה לפולקלור ועמדה בראשה למעלה מעשור. נבחרה פעמיים לראשות המחלקה לספרות. בשנת 1997 הופקדה על הקתדרה החדשה לחקר יהדות ספרד באוניברסיטת בן-גוריון, על שם אסטל פרנקפורטר, עליה היא הופקדה עד למותה. ייסדה וניהלה את מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו (2004–2015). ייסדה והייתה עורכת שותפה לכתב עת לחקר יהדות ספרד בשם "איל פריזנטי" (החל מ-2007) עם פרופ' יעקב בן-טולילה וד"ר אליעזר פאפו.
יזמה את הקמת המסלול לתואר ראשון בלימודי פולקלור והקימה את תוכנית הלימודים לספרויות יהודיות, את החטיבה ללימודי ספרות עברית בקמפוס באילת, את החטיבה ללימודי פולקלור במכללת אחוה ואת תוכנית אופ"ק (אוניברסיטה פעילה בקהילה). מייד עם פרישתה הוזמנה להקים מחלקה בין תחומית במדעי הרוח והחברה במכללת אחוה.
הייתה חברת סנאט, חברת הוועדה המרכזת הכלל אוניברסיטאית של הרקטור ונבחרה לוועדה לקידום נשים באקדמיה.
הוזמנה כפרופסור אורחת לאוניברסיטאות ייל בארצות הברית, הקומפלוטנסה במדריד וגרנדה. ארגנה כנסים רבים, הן בישראל והן בשאר העולם, כגון את מושבי הלאדינו בקונגרס העולמי למדעי היהדות בכל ארבע שנים במשך 12 שנה, וכנס בינלאומי בדוברובניק מדי שנתיים.
אלכסנדר זכתה בשני פרסי הצטיינות על פעילותה, מטעם נשיאת האוניברסיטה ומטעם הרקטור.
ספרה "מעשה אהוב וחצי" זכה בפרס טולדנו עבור המחקר הטוב ביותר לשנת 2000.
שני פרויקטים מחקריים זכו במלגות מחקר מטעם הקרן הלאומית למדע בישראל בסך 200,000 דולר.
בשנת 2009 זכתה במלגת ארסמוס מונדי למחקר באוניברסיטה במדריד.
בשנת 2012 קיבלה אלכסנדר את אות המופת של 'מסדר המעלה האזרחי' (El orden del merito civil) מטעם חואן קרלוס מלך ספרד, כהוקרה על הישגיה בחקר תרבות יהודי ספרד.
אלכסנדר הרצתה במשך שנים בהתנדבות במסגרות שונות ברחבי ישראל ואף הקימה בבאר שבע חוג קהילתי של דוברי לאדינו שנפגש בקביעות. שימשה כחברת ועד של המרכז החינוכי-ספרדי בירושלים ושל אגודת הידידות ישראל-ספרד, כחברת ועדת התרבות של ועד העדה הספרדית ועדות המזרח בירושלים וכראש האגודה החינוכית יהלו"ם, המקדמת לימוד מורשת היהדות לעולים חדשים.
בין השנים 2008–2012 כיהנה כחברת המועצה להשכלה גבוהה, כיהנה עד למותה כחברה בוועדות שונות מטעם המל"ג (אלון, מעו"ף ומינוי פרופסורים במכללות). בין השאר היא כיהנה ב-1992 (500 שנה לגירוש יהודי ספרד) כיועצת מדעית ראשית לתרבות ספרד במשרד החינוך, כחברת הוועד המנהל של האיגוד העולמי למדעי היהדות ושל חברת ספרד, כחברת המועצה של מכון בן צבי, של הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו ושל הפדרציה הספרדית.
עם פרישתה בשנת 2015 מונתה אלכסנדר ליושבת ראש מועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.
לאחר פרסום הספר על סיפורי ספר חסידים, כל שאר הספרים התמקדו בתרבות יהודי ספרד דוברי הלאדינו.
מחקרים אלו מתמודדים עם השאלה כיצד מתפקדת התרבות שבעל פה ככלי לביטוי ולעיצוב של הזהות האתנית-הקבוצתית של יהודי ספרד. זאת מתוך מטרה לעמוד על ייחודה התרבותי של קבוצה זו. המחקרים מציעים דגמים תאורטיים שיפים לבדיקת הזהות התרבותית של כל קבוצה אתנית כחלק מתפיסה פלורליסטית של רב תרבותיות.
הניתוחים משלבים כלי מחקר הלקוחים מתחומי הספרות, הפולקלור, הבלשנות והמחשבה היהודית. הם משלבים מתודות של ניתוח טקסטים מודפסים, כתבי יד ועבודת שדה של אלכסנדר.
מחקרים אלו תורמים להבנת התרבות הייחודית של יוצאי ספרד כחלק מכלל התרבות היהודית בכלל וכחלק מהתרבות הישראלית העכשווית. מחד, המחקרים באים להאיר נושא שהוזנח עד כה, התרבות הספרדית שבעל פה ומאידך, הם מצביעים על הלגיטימציה החברתית לקיום תרבויות קבוצתיות.
ספרים ומאמרים שכתבה פורסמו בשבע שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, רוסית, סרבית, ספרדית ולאדינו.
The Pious Sinner - Ethics and Aesthetics in the Medieval Hasidic Narrative, J.C.B. Mohr (Paul Siebeck), Tubingen, 1991.
הוא דן בשאלת הזיקות בין הסיפור בספר חסידים לבין ההקשר האידאולוגי תאולוגי של תנועת חסידות אשכנז בגרמניה בסוף המאה ה-12 וראשית ה-13. בספר נבדקת גם שאלת היחס בין סיפורים אלו למסורת הסיפורית היהודית על פי דגם משולש: הסיפור המסורתי שאין בו שינויים רבים לעומת המסורת; הסיפור שעבר תהליך של הסתגלות לאידאולוגיה והתפיסות של חסידות אשכנז; והסיפור הייחודי שמציע סיפורים חדשים שנוצרו בקרב תנועת חסידי אשכנז כדי לבטא את תפיסותיהם הייחודיות.
מעשה אהוב וחצי: הסיפור העממי של יהודי ספרד ראה אור בשנת 2000 – בסיועה של מתילדה כהן-סראנו.
בספר זה אלכסנדר ממפה, מסווגת ומנתחת את הסיפור העממי היהודי-ספרדי מנקודת מבט אתנו-פולקלוריסטית. באמצעות ניתוח טקסטואלי וקונטקסטואלי של הסיפורים, היא מציגה את תפקודו של הסיפור העממי ככלי ביטוי לזהותה הייחודית של הקבוצה המספרת ואת המארג הסבוך של קשרים הדדיים שבאמצעותו זהות זו נקשרת בזהויות סמוכות ובה בעת מתבדלת מהן, ודנה באסטרטגיות הספרותיות והפרפורמטיביות ובדפוסים האסתטיים שבהם תפקוד זה בא לידי ביטוי בסיפור ובמעמד הביצוע שלו. מחקר זה זכה לפרס טולידנו למחקר הטוב ביותר של השנה בתחום יהודי ספרד. הספר אף יצא לאור בעיבוד לאנגלית ובשנת 2008 ראה אור בארצות הברית בסדרת פטאי לפולקלור ואנתרופולוגיה יהודית תחת הכותרת The Heart is a Mirror - The Sephardic Folktale.
מילים משביעות מלחם: לחקר הפתגם הספרדי-יהודי, ראה אור בשנת 2004.
ספר זה הוא פרי מחקר חלוצי בסוגת הפתגם בפולקלור היהודי-ספרדי. שכן על אף פרסומם של פתגמים בדפוס מאז המאה הי"ט, היה המחקר בתחום זה דל ביותר. הוא מבוסס על בדיקה וניתוח של כחמישים אלף פתגמים בלאדינו, החל בפתגמים אישיים שאלכסנדר עצמה רשמה מפי אמה, עבור דרך פתגמים המבטאים ערכים קבוצתיים, כגון היחס לעולם, לבית, למזל, או למקורות יהודיים, וכלה בפתגמים השאובים ממעגל התרבות היהודית הרחבה ומשמרים-מעצבים את הזיכרון הקולקטיבי. באמצעות ניתוח הפתגמים מבקש המחקר להתחקות אחר אותה שאלה שהעסיקה את אלכסנדר גם בספרה הראשון: כיצד מתפקד הפולקלור – הפעם, סוגת הפתגם – ככלי לביטוי ולעיצוב של הזהות האתנית-הקבוצתית של יהודי ספרד. שאלה זו נבדקה בשלשה מעגלים: יצירת היחיד ('המפתגם' או 'המפתגמת', כלשונה של אלכסנדר) והמסגרת המשפחתית; גבולות קבוצתיים וזהות אתנית; זיכרון לאומי ותרבות יהודית.
מילה בשעתה זהב מעלתה: הפתגם הספרדי-יהודי בצפון מרוקו נכתב במשותף עם פרופ' יעקב בן טולילה וראה אור בשנת 2008.
הספר הוא פרי מחקר שאלכסנדר ובן טולילה, בעצמו יליד טטואן, דובר וחוקר חכיתיה, ערכו במשותף. פירותיו הם תולדה של חיבור בין מחקר פולקלוריסטי ספרותי ובלשני. זהו אוסף מדעי של למעלה מאלף פתגמים בחכיתיה, שנלקטו ותועדו ממקורות דבורים וכתובים – דפוסים וכתבי יד של אספני פתגמים, בנוסף לעבודת שדה של המחברים עצמם. כל הפתגמים תורגמו לעברית ולצדם דברי הסבר מפי המידענים, מידע הקשרי ומקבילות מחמש תרבויות בעלות זיקה לתרבות החכיתיה ומשיקות לה: התרבות ההיספאנית, התרבות העברית (המקורות הקאנוניים); תרבות הלאדינו המזרחית (סלוניקי), התרבות הערבית-היהודית, והתרבות הערבית-המוסלמית. פרקי המבוא למחקר עוסקים בחכיתיה, מזה, ובסוגת הפתגם, והפתגם החכיתי בפרט, מזה. פרקי המחקר מוקדשים לארבע זוויות פרשניות: בלשנית, תמאטית, הקשרית והשוואתית, וכל אחד מהם בוחן את הפתגמים בזיקה לאחת מן התרבויות המשיקות.
ספר נוסף בסדרת מחקרים זו מצוי כעת בהכנה. נושאו הוא מגיה יהודית-ספרדית והוא מתמקד בעיקר ב'פריקנטי' (לחשי ריפוי) – ז'אנר שהוא על פי תפיסת המחברים, ז'אנר ספרותי-פואטי מתובנת, שקול ולעיתים מחורז, המתלווה לטקסי ריפוי ובפרט לטקסי גירוש שדים וסילוק עין הרע. הספר נסמך על מחקר משותף עם ד"ר אליעזר פאפו ונכתב בידיהם במשותף.
ז'אנר נוסף שאותו חקרה אלכסנדר במהלך עבודתה הוא המחזה העממי. בתחום זה היא פרסמה יחד עם האתנו-מוזיקולוגית שושנה וייך-שחק את הספר לעת כזאת, מחזה מוזיקלי לפורים בשאלוניקי. זוהי מהדורה של המחזמר בלאדינו 'שירי אסתר', שהוצג בסלוניקי ערב הכיבוש הנאצי. לצד הניתוח המוזיקולוגי מידי וייך-שחק, עסקה אלכסנדר בניתוח טקסטואלי של המחזה והראתה כיצד עיבוד מקוצר זה של 'אסתר' (מאת ראסין) מתאים עצמו לנסיבות הזמן והמקום, ערב הכיבוש הנאצי של סלוניקי.
פרויקט המחקר הגדול של אלכסנדר שהשתרע, למעשה, על פני כל שנות עבודתה. עיקרו – אפיון וניתוח של מכלול הז'אנרים העממיים של יהודי ספרד כדי לעמוד על תרבותם הייחודית של היהודים דוברי הלאדינו. וכך, לצד הספרים, זכו תחומים רבים נוספים כגון החידה הספרדית-יהודית, הזיקה בין שיר לפתגם, סיפורי חלום, אגדות שבחים, מעשיות נשים, הלחש המאגי, הבדיחה, האנקדוטה והסיפור האישי להארה ולדיון בעשרות ממאמריה. מאמרים אלה הושתתו לעיתים על עבודת שדה, לעיתים על מקורות כתובים, ולעיתים על שניהם יחדיו.
תמר אלכסנדר, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
