אלפבית קירילי

האלפבית הקירילי (Кириллица) הוא מערכת אותיות המכילה בבסיסה 32 אותיות, לכל אות יש שתי צורות – האות הגדולה (заглавные буквы) והאות הקטנה. כללי השימוש באותיות הגדולות והקטנות זהים לכללים אלו באנגלית. האלפבית הקירילי אומץ לכתיבה בכ-50 שפות, רובן בתחומי רוסיה, מרכז אסיה, ומזרח אירופה.

אלפבית קירילי
האלפבית הקירילי
А	Б	В	Г	Д	Е	Ж	З
И	Й	К	Л	М	Н	О	П
Р	С	Т	У	Ф	Х	Ц	Ч
Ш	Щ	Ъ	Ы	Ь	Э	Ю	Я
אותיות סלאביות נוספות
А́	А̀	А̄	Ӓ	Ґ	Ђ	Ѓ	Е́
Ѐ	Е̄	Ё	Є	З́	Ѕ	І	Ї
И́	Ѝ	Ӣ	Ј	Љ	Њ	О́	О̀
Ō	С́	Ћ	Ќ	У́	Ӯ	Ў	Џ
אותיות שאינן סלאביות
Ӑ	А̊	А̃	Ӓ̄	Ӕ	Ә	Ә́	Ә̃
Ӛ	В̌	Ғ	Г̑	Г̣	Г̌	Ҕ	Ӻ
Ғ̌	Ӷ	Д̣	Д̆	Ӗ	Е̃	Ё̄	Є̈
Ӂ	Җ	Ӝ	Ҙ	Ӟ	З̌	З̱	З̣
Ԑ	Ԑ̈	Ӡ	И̃	Ҋ	Ӥ	Қ	Ӄ
Ҡ	Ҟ	Ҝ	К̣	Ԛ	Ӆ	Ԯ	Ԓ
Ӎ	Ӊ	Ң	Ԩ	Ӈ	Ҥ	О̆	О̂
О̃	Ӧ	Ӧ̄	Ө	Ө̄	Ө́	Ө̆	Ӫ
Ҩ	Ԥ	Р̌	Ҏ	Ҫ	С̣	С̱	Т̌
Т̣	Ҭ	У̃	Ӱ	Ӱ́	Ӳ	Ү	Ү́
Ұ	Х̣	Х̱	Х̮	Х̑	Ҳ	Ӽ	Ӿ
Һ	Һ̈	Ԧ	Ҵ	Ҷ	Ӵ	Ӌ	Ҹ
Ҽ	Ҿ	Ы̆	Ы̄	Ӹ	Ҍ	Э̆	Э̄
Э̇	Ӭ	Ӭ́	Ӭ̄	Ю̆	Ю̈	Ю̈́	Ю̄
Я̆	Я̄	Я̈	Ԝ	Ӏ
אותיות ארכאיות
Ꙁ	Ꙃ	Ꙅ	Ꙇ	Ꙉ	Ҁ	Ѻ	Ѹ
Ꙋ	Ѡ	Ѽ	Ꙍ	Ѿ	Ꙏ	Ѣ	Ꙑ
Ꙓ	Ꙕ	Ꙗ	Ѥ	Ѧ	Ꙙ	Ѫ	Ꙛ
Ѩ	Ꙝ	Ѭ	Ѯ	Ѱ	Ѳ	Ѵ	Ѷ
Ԙ	Ꙟ	Ꙡ	Ꙣ	Ꙥ	Ꙧ	Ꙩ	Ꙫ
Ꙭ	ꙮ	Ꚙ	Ꚛ	Ԁ	Ԕ	Ԗ	Ԡ
Ԣ	Ҧ	Ꚋ	Ꚁ	Ꚅ	Ꚍ	Ꚕ	Ꚏ
Ꚗ	Ꚃ	Ԃ	Ԅ	Ԉ	Ԋ	Ԍ	Ԏ
Ԇ	Ꚑ	Ꚉ	Ꚇ	Ꚓ	Ԟ	Ԫ	Ԭ
Г̧	Г̄

אלפבית זה נוצר במקור לכתיבת השפה הסלאבית הכנסייתית העתיקה בכתבי דת, ואומץ במהרה על ידי מספר שפות סלאביות אחרות. באימפריה הרוסית ובברית המועצות, שפות ילידיות ולא-סלאביות רבות נכתבות בו, בהן צ'וקצ'ית(אנ'), קזחית, אוזבקית, טורקמנית, טג'יקית ומונגולית באסיה, אזרית, מולדובנית, קרלית, ואבחזית במזרח אירופה.

עם זאת, אחרי נפילת המשטר הסובייטי, רוב השפות הללו עברו לשימוש באלפבית הלטיני, ואילו במונגוליה, אחרי ניסיונות רפורמה שלא היו פופולריים, נשאר האלפבית הקירילי הכתב הרשמי במדינה. כיום משתמשות באלפבית זה שפות הודו-אירופיות: שפות סלאביות, איראניות, ורומאניות, ובנוסף, גם שפות אורליות, טורקיות, מונגוליות וקווקזיות.

היסטוריה

כתב קירילי עתיק

מקובל להניח כי האלפבית הקירילי הומצא במהלך המאה ה-10 עבור השפה הסלאבית כנסייתית עתיקה ונקרא על שמו של המיסיונר הביזנטי הקדוש קירילוס. הוא מתבסס בחלקו על האלפבית היווני.

הכתב הקירילי נוצר במהלך האימפריה הבולגרית הראשונה.^[1] חוקרים מודרניים מאמינים שהאלפבית הקירילי הקדום נוצר בבית הספר הספרותי פרסלב, המרכז הספרותי והתרבותי הקדום החשוב ביותר של האימפריה הבולגרית הראשונה ומכל הסלאבים:

בניגוד לאנשי הכנסייה באוכריד, חוקרי פרסלב היו תלויים הרבה יותר במודלים יווניים וזנחו במהירות את האלפבית הגלגוליטי לטובת התאמה של האלפבית יווני לצרכיו של הסלאבי, הידוע כיום כאלפבית הקירילי.

בבית הספר פעלו מספר סופרים וחוקרים בולגרים בולטים, ביניהם נאום מפרסלב עד 893; קונסטנטינוס מפרסלב; ג'ואן אקזאר (גם מתעתיק יוחנן הנסח); ו-Chernorizets Hrabar, בין היתר. בית הספר היה גם מרכז לתרגום, בעיקר של סופרים ביזנטיים. הכתב הקירילי נגזר מאותיות הכתב האנציאלי היווני, מתוגברות בקשרים ועיצורים מהאלפבית הגלגוליטי הישן יותר עבור צלילים שלא נמצאו ביוונית. הגלגוליתית והקירילית נכתבו על ידי הקדושים הביזנטים קירילוס ומתודיוס ותלמידיהם הבולגרים, כגון הקדושים נאום, קלמנט, אנג'לאר וסאווה אשר הפיצו ולימדו נצרות בכל בולגריה. ההיסטוריון שלמה אברהם רוזאניס ציין שהאחים קירילוס ומתודיוס שאלו אותיות מהכתב העברי כשפיתחו את הכתב הקירילי, כגון האותיות ש (Ш בכתב קירילי) ו-צ (Ц בכתב קירילי).^{[2][3][4][5][6]}

פול קוברלי טוען שלמרות שקיריל אולי קודש והרחיב את הגלגוליטי, היו אלה תלמידיו באימפריה הבולגרית הראשונה תחת הצאר סימאון הראשון שפיתחו את הקירילית מהאותיות היווניות בשנות ה-890 ככתב מתאים יותר לספרי כנסיות.^[1]

התפשטות קירילית בקרב עמים סלאביים אחרים, כמו גם בקרב רומנים שאינם סלאבים. הכתובות הקיריליות הקדומות ביותר המתוארכות נמצאו באזור פרסלב, בעיר מימי הביניים עצמה ובמנזר פטליינה הסמוך, הן במחוז שומן של היום, כמו גם במנזר רבנה ובמנזר ורנה. הכתב החדש הפך לבסיס של אלפבית המשמשים בשפות שונות במזרח אירופה הנשלטת על ידי הכנסייה האורתודוקסית, הן בשפות סלאביות והן בשפות שאינן סלאביות (כגון רומנית, עד שנות ה-60). במשך מאות שנים שימשה הקירילית גם את הסלאבים הקתולים והמוסלמים (ראה קירילית בוסנית).

קירילית וגלגולית שימשו עבור השפה הסלאבית הכנסייתית, במיוחד הגרסה הסלאבית כנסייתית עתיקה. מכאן שביטויים כגון "И היא האות הקיריליה העשירית" מתייחסים בדרך כלל לסדר האלפבית הסלאבי של הכנסייה; לא כל אלפבית קירילי משתמש בכל אות הזמינה בסקריפט. הכתב הקירילי החל לעקוף את הכתב הגלגוליטי בשימש ותפוצה במאה ה-12.

הספרות שהופקה בסלאבית הכנסייה הישנה התפשטה עד מהרה צפונה מבולגריה והפכה לשפה הפרנקה של הבלקן ומזרח אירופה.^{[7][8][9][10][11]}

קירילית בוסנית, הידועה בכינויה^[12][13] בוסניצה היא גרסה נכחדת של האלפבית הקירילי שמקורה בבוסניה של ימי הביניים. פליאוגרפים מחשיבים שהמאפיינים המוקדמים ביותר של הכתב הקירילי הבוסני החלו להופיע ככל הנראה בין המאה ה-10 או המאה ה-11, כאשר לוח Humac (טאבלט שנכתב בקיריליית בוסנית) הוא המסמך הראשון מסוג זה המשתמש בכתב מסוג זה ומאמינים כי הוא מתוארך לתקופה זו.^[14] בוסנית קירילית שימשה ברציפות עד המאה ה-18, כאשר שימוש ספורדי אף התרחש במאה ה-20.^[15]

עם הרפורמה האורתוגרפית של הקדוש אבטימי מטרנובו ונציגים בולטים אחרים של בית הספר הספרותי בטרנובו מהמאות ה-14 וה-15, כמו גריגורי צאמבלק וקונסטנטינוס מקוסטנץ, השפיע בית הספר על תרבות ימי הביניים הרוסית, הסרבית, הוולכית והמולדבית. זה ידוע ברוסיה כהשפעה הדרום-סלבית השנייה.

בשנים 1708-1710, הכתב הקירילי בשימוש ברוסיה עבר רפורמה רבה על ידי פיוטר הגדול, לאחר שחזר ממסעו הגדול במערב אירופה. צורות האותיות החדשות, שנקראו הכתב האזרחי, התקרבו יותר לאלו של האלפבית הלטיני; כמה אותיות ארכאיות בוטלו וכמה אותיות חדשות הוצגו על ידי פיוטר עצמו. האותיות הובחנו בין אותיות גדולות לקטנות. גם תרבות הטיפוגרפיה של מערב אירופה אומצה.^[16] צורת האותיות שלפני הרפורמה, הנקראות 'Полуустав', נשמרו במיוחד בשפה הכנסייתית, ולעיתים משתמשים בהן ברוסית גם כיום, במיוחד אם רוצים לתת לטקסט תחושה 'סלבית' או 'ארכאית'.

האלפבית המשמש לשפה הסלאבית הכנסייה המודרנית בטקסים המזרחיים האורתודוקסים והקתוליים המזרחיים עדיין דומה לכתיב לקירילי הקדום. עם זאת, במהלך המילניום הבא הסתגלה הקירילית לשינויים בשפה המדוברת, פיתחה וריאציות אזוריות כדי להתאים למאפיינים של השפות הלאומיות, והייתה כפופה לרפורמה אקדמית ולגזירות פוליטיות. דוגמה בולטת לרפורמה לשונית כזו ניתן לייחס לווק סטפנוביץ' קראג'יץ', אשר עדכן את האלפבית הקירילי הסרבי על ידי הסרת גרפמות מסוימות שאינן מיוצגות עוד בשפת העם והכנסת גרפמות ספציפיות לסרבית (האותיות Љ Њ Ђ Ћ Џ Ј), האלפבית הסלאבי של הכנסייה בשימוש לפני הרפורמה. כיום, שפות רבות בבלקן, במזרח אירופה ובצפון אירואסיה כתובות באלפבית קירילי.

האלפבית הקירילי עוצב לצורתו המודרנית בשנת 1708 ברוסיה, בזמן שלטונו של פיוטר הגדול.

האלפבית הקירילי הרוסי

אות	שם האות	אות יוונית מקבילה	אות לטינית מקבילה
А а	אַא	Α α אלפא	A a
Б б	בֵּה		B b
В в	בֵה	Β β בטא	V v
Г г	גֵּה	Γ γ גמא	G g
Д д	דֵּה	Δ δ דלתא	D d
Е е	יֵה	Ε ε אפסילון	E e
Ё ё	יוֹ
Ж ж	זֵ׳ה
З з	זֵה	Ζ ζ זטא	Z z
И и	אִי	Η η אטא ו-Ι ι יוטא	I i
Й й	אִי קְרַאטְקוֹיֵה		Y y ו-J j
К к	קַא	Κ κ קפא	K k
Л л	אֵל	Λ λ למדא	L l
М м	אֵם	Μ μ מו	M m
Н н	אֵן	Ν ν נו	N n
О о	אוֹ	Ο ο אומיקרון	O o
П п	פֵּה	Π π פאי	P p
Р р	אֵר	Ρ ρ רו	R r
С с	אֵס	Σ σ ς סיגמא	S s
Т т	טֶה	Τ τ טאו	T t
У у	אוּ	Υ υ איפסילון	U u
Ф ф	אֵף	Φ φ פי	F f
Х х	כַא	Χ χ כי	H h (קרוב)
Ц ц	צֵה
Ч ч	צֵ׳ה
Ш ш	שַא
Щ щ	שְצַ׳א
Ъ ъ	טְבְיוֹרְדִּי זְנַאק
Ы ы	יֵרִיי
Ь ь	מְיַאכְקִי זְנַאק
Э э	אֵה
Ю ю	יוּ
Я я	יַא

אותיות ותווים הנוספים על האלפבית הקירילי הבסיסי

А́ – משמשת ברוסית, בטג'יקית, בבלארוסית ובבולגרית.
А̀ – משמשת ברוסית, בבולגרית ובסרבית.
А̄ – משמשת באלאוטית, באבנקית, בצ’צ’נית, בבולגרית ובסרבית.
Ӓ – משמשת בגגאוזית ובסרבית.
Ґ – משמשת באוקראינית וברוסינית.
Ђ – משמשת בסרבית, במונטנגרית ובסרבו-קרואטית.
Ѓ – משמשת במקדונית.
Е́ – משמשת ברוסית, בבלארוסית, באוקראינית וברוסינית.
Ѐ – משמשת במקדונית.
Е̄ – משמשת באלאוטית, באבנקית, בצ’צ’נית, בבולגרית ובסרבית.
Ё – משמשת ברוסית ובבלארוסית.
Є – משמשת באוקראינית וברוסינית.
З́ – משמשת במונטנגרית.
Ѕ – משמשת במקדונית.
І – בעבר שימשה ברוסית. כיום משמשת בבלארוסית, בקזחית, ברוסינית ובאוקראינית.
Ї – משמשת באוקראינית וברוסינית.
И́ – משמשת ברוסית ובמקדונית.
Ѝ – בעבר שימשה ברוסית. כיום משמשת באוקראינית.
Ӣ – משמשת בטג'יקית, באלאוטית, בבולגרית ובסרבית.
Ј – משמשת בסרבית, במקדונית ובמונטנגרית.
Љ – משמשת בסרבית, בבוסנית, במונטנגרית ובמקדונית.
Њ – משמשת בסרבית, בבוסנית, במונטנגרית ובמקדונית.
О́ – משמשת ברוסית, בבלארוסית, באוקראינית וברוסינית.
О̀ – משמשת בבולגרית.
Ō – משמשת באבנקית ובצ'צ'נית.
С́ – משמשת במונטנגרית.
Ћ – משמשת בסרבית.
Ќ – משמשת במקדונית.
У́ – משמשת ברוסית, בבלארוסית, באוקראינית וברוסינית.
Ӯ – משמשת בטג'יקית, בקרלית, באלאוטית וברוסינית.
Ў – משמשת בבלארוסית, באלאוטית, בדונגאן, בניבחית, באוסטית ובאוזבקית.
Џ – משמשת במקדונית, בבוסנית, במונטנגרית ובסרבית.

אותיות שנשמטו ברפורמה של 1917–1918

איז'יצה, ижица, הוחלפה על ידי Ии. לרוב נטען שזה קרה ברפורמות של 1917–1918, אבל מסמכים לא מזכירים זאת, וכנראה האות פשוט יצאה מהשימוש בהדרגה:

פִֿיטה, Фита, הוחלפה על ידי Фф ברפורמות של 1917–1918:

יאט Ять, הוחלפה על ידי Ее ברפורמות של 1917–1918:

אותיות ארכאיות

האות פְּסִי:

האות קְסִי:

האות קופא:

האות אוק (צירוף האותיות OУ שהוחלף מאוחר יותר על ידי У בלבד):

צירוף של I ו-E:

יאס פשוטה:

יאס מורכבת:

צירוף של יאס קטנה ו-I:

יאס מורכבת בצירוף I:

השפות הנכתבות באלפבית הקירילי

• אבזינית
• אבחזית
• אדיגית
• אודמורטית
• אוזבקית
• אוסטית
• אוקראינית
• אזרית
• אינגושית
• אלאוטית (בהווה האלפבית הקירילי נוכח בשפה האלאוטית יותר בטקסטים כנסייתיים מאשר ביומיום)
• ארזיינית
• ארמית אשורית חדשה (הניב האייסורי)
• בוכרית (בהתחלה נכתבה באותיות עבריות עד שהשלטון הרוסי הורה לכתוב את השפה באלפבית קירילי)
• בולגרית
• בוסנית (השפה אף נכתבת באלפבית הלטיני ודרך הכתיבה באלפבית הלטיני נפוצה יותר)
• בלארוסית
• בשקירית
• ג'והורי
• טג'יקית
• טובאנית
• טורקמנית
• טטרית
• יגנובית
• יופיק אלסקית
• יופיק סיבירית
• מארי
• מולדובנית
• מונגולית (לאחר התפוררות השלטון הסובייטי מנסים להחזיר את השפה לכתב המונגולי המסורתי)
• מונטנגרית
• מוקשנית
• מקדונית
• סאחה
• סלאבית כנסייתית עתיקה
• סלובנית כנסייתית
• סרבו-קרואטית (בסרביה, מונטנגרו ובוסניה בלבד, בקרואטיה היא נכתבת באותיות לטיניות)
• סרבית (השפה נכתבת גם באלפבית הלטיני)
• צ'וקצ'ית(אנ')
• צ'צ'נית
• קברדינית
• קומית
• קזחית
• קילדין סאמי
• קירגיזית
• קרלית (רק בגרסה הקירילית של השפה)
• רומאני (בכמה דיאלקטים מסוימים)
• רוסינית
• רוסית (אלפבית רוסי)
• שוגנית
• שפת הטלינגיט (לרוב הטקסטים הכנסייתיים כתובים באלפבית קירילי)

ראו גם

• אלפבית גלגוליטי
• האלפבית הבשקירי
• כתב אזרחי
• ספרות קיריליות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלפבית קירילי בוויקישיתוף

• אלפבית קירילי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Paul Cubberley (1996) "The Slavic Alphabets". In Daniels and Bright, eds. The World's Writing Systems. Oxford University Press. ISBN 0-19-507993-0.
2. קשלס חיים, דורות הראשונים, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 30.
3. Columbia Encyclopedia, Sixth Edition. 2001–05, s.v. "Cyril and Methodius, Saints"; Encyclopædia Britannica, Encyclopædia Britannica Incorporated, Warren E. Preece – 1972, p. 846, s.v., "Cyril and Methodius, Saints" and "Eastern Orthodoxy, Missions ancient and modern"; Encyclopedia of World Cultures, David H. Levinson, 1991, p. 239, s.v., "Social Science"; Eric M. Meyers, The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East, p. 151, 1997; Lunt, Slavic Review, June, 1964, p. 216; Roman Jakobson, Crucial problems of Cyrillo-Methodian Studies; Leonid Ivan Strakhovsky, A Handbook of Slavic Studies, p. 98; V. Bogdanovich, History of the ancient Serbian literature, Belgrade, 1980, p. 119.
4. The Columbia Encyclopaedia, Sixth Edition. 2001–05, O.Ed. Saints Cyril and Methodius "Cyril and Methodius, Saints) 869 and 884, respectively, "Greek missionaries, brothers, called Apostles to the Slavs and fathers of Slavonic literature."
5. Encyclopædia Britannica, Major alphabets of the world, Cyrillic and Glagolitic alphabets, 2008, O.Ed. "The two early Slavic alphabets, the Cyrillic and the Glagolitic, were invented by St. Cyril, or Constantine (c. 827–869), and St. Methodii (c. 825–884). These men from Thessaloniki who became apostles to the southern Slavs, whom they converted to Christianity."
6. תבנית:ODB
7. Lunt, Horace G. (בינואר 1987). "On the relationship of old Church Slavonic to the written language of early Rus". Russian Linguistics. 11 (2): 133–162. doi:10.1007/BF00242073. S2CID 166319427. {{cite journal}}: (עזרה)
8. Schenker, Alexander (1995). The Dawn of Slavic. Yale University Press. pp. 185–186, 189–190.
9. Lunt, Horace (2001). Old Church Slavonic Grammar. Mouton de Gruyter. pp. 3–4. ISBN 9783110162844.
10. Wien, Lysaght (1983). Old Church Slavonic (Old Bulgarian)-Middle Greek-Modern English dictionary. Verlag Bruder Hollinek.
11. Benjamin W. Fortson. Indo-European Language and Culture: An Introduction, p. 374.
12. Balić, Smail (1978). Die Kultur der Bosniaken, Supplement I: Inventar des bosnischen literarischen Erbes in orientalischen Sprachen. Vienna: Adolf Holzhausens, Vienna. pp. 49–50, 111.
13. Algar, Hamid (1995). The Literature of the Bosnian Muslims: a Quadrilingual Heritage. Kuala Lumpur: Nadwah Ketakwaan Melalui Kreativiti. pp. 254–268.
14. "Srećko M. Džaja vs. Ivan Lovrenović – polemika o kulturnom identitetu BiH Ivan Lovrenović". ivanlovrenovic.com (בקרואטית). Polemics appeared between Srećko M. Džaja & Ivan Lovrenović in Zagreb's biweekly "Vijenac", later in whole published in Journal of Franciscan theology in Sarajevo, "Bosna franciscana" No.42. 2014. אורכב מ-המקור ב-11 באפריל 2018. נבדק ב-6 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
15. Iliev, Ivan G. "Short history of the Cyrillic alphabet – Ivan G. Iliev". International Journal of Russian Studies. נבדק ב-4 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
16. Yefimov, Vladimir (2002). "Civil Type and Kis Cyrillic". In Berry, John D. (ed.). Language Culture Type: International Type Design in the Age of Unicode. New York City: Graphis Press. ISBN 978-1932026016. ארכיון מ-8 בדצמבר 2016. נבדק ב-2 בינואר 2017. {{cite book}}: (עזרה)