Loading AI tools
גיבור מקראי, שופט משבט דן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שִׁמְשׁוֹן היה, לפי המקרא, השופט השנים עשר והאחרון המוזכר בספר שופטים.[1]
שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.
שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות הוא נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת משבע המידות הטובות בתאולוגיה הנוצרית, המבוטאת לעיתים באמצעות אלמנטים הלקוחים מקורותיו של שמשון.
סיפורו של שמשון מתואר בפרקים י"ג – ט"ז בספר שופטים, ומחולק לשלושה חלקים:
אביו של שמשון, מנוח, היה מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד תל בית שמש). שמה של אמו אינו מוזכר ובתנ"ך היא מכונה אשת מנוח, אולם לפי התלמוד הבבלי היה שמה "הַצְלֶלְפּוֹנִי" ומוצאה היה משבט יהודה:
על שמה נקרא המושב צלפון שליד בית שמש.
מלאך אלוהים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון, ובישר להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוהים ואסור בגילוח שיערו. המלאך ציווה על הוריו לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו – ”כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן”. שמשון נולד וגדל, ומשהגיע לפירקו ”וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל” (שופטים, י"ג, כ"ה).
סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש אהבות שהיו לו עם נשים, דלילה ועוד שתי נשים פלשתיות, למורת רוחם של הוריו. על אף יחסם למעשיו, מציין המקרא כי ”וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵ-ה' הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים” (שופטים, י"ד, ד'). מכך משתמע שיחסיו של שמשון עם הפלשתים כוונו במודע כדי להכות בהם בתואנות אישיות שונות. מניע כזה תואם מאוד את עלילותיו סביב האישה הראשונה.
האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנתה (תמנה). בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות, ”וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי”. בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בגוויית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים בחורים במשתה חתונתו: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (שופטים, י"ד, י"ד). הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, והאישה גילתה את פתרון החידה לבני עמה. כדי לשלם את חובו, שלושים חליפות בגדים, ירד שמשון לעיר אשקלון, הכה שלושים פלשתים, לקח את חליפותיהם ומסר אותן לפותרי החידה. אחרי מעשה זה, נטש שמשון את אשתו וחזר לבית אביו.
לאחר זמן רצה שמשון לחזור לאשתו, אך גילה כי אביה נתנה לאחר. כדי לנקום, לכד שמשון 300 שועלים, קשר לפידים לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה הכה אותם שמשון ”שׁוֹק עַל-יָרֵךְ”. הפלשתים ביקשו לנקום ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס את שמשון. כדי להימנע ממלחמה, הלכו שלושת אלפים מאנשי שבט יהודה להסגיר את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שלא יפגעו בו אלא רק יעבירוהו לפלשתים, הניח להם שמשון לכבול אותו. לאחר שנמסר לידי הפלשתים, נמסו הכבלים מעל ידיו, והוא מצא לחי חמור והכה באמצעותה אלף פלשתים.
בעקבות הצלחתו הכבירה פצח שמשון במעין שיר: ”וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם, בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ” (שופטים, ט"ו, ט"ז). אולם לפתע הוא נצמא מאוד, והתפלל לאלוהים שיעזור לו. אלוהים נענה ובקע עבורו מעין.
החלפת שיני לסת של חמור, מה שמכונה "לחי של חמור", באבני צור שימש כמגל וככלי נשק. אחת ההשערות הן ששמשון גבר על 1,000 הפלשתים בעזרת לחי חמור כזו[3].
האישה השנייה הייתה אישה זונה פלשתית מעזה. כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה, באו ללוכדו, אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר עזה ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.
ערך מורחב – דלילההאישה השלישית הייתה אישה מנחל שורק ששמה דלילה. הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה מהו סוד כוחו, ותמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.
לכידתו של שמשון נחגגה על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלוהיהם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה לאלוהים שיחזקהו, ”זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים” (שופטים, ט"ז, כ"ח), לפת את העמודים וקרא: ”תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים” (שופטים, ט"ז, ל'), והמבנה קרס על כל החוגגים. ”וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו”. כל בית אביו ירד לאסוף את גופו, וקברוהו בקבר מנוח אביו אשר בין צרעה לאשתאול (ראו להלן).
שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, המספר המקראי מקדיש לשמשון ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב – החל מתיאור הוריו וטרום לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו – סיפור חיים שלם.
שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו כ"זאב בודד" נגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו.[דרוש מקור] אין בתיאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא ארגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, אין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג, ובפעם היחידה בה מוזכרים בסיפורו אנשים מישראל, הם מוחים על מעשיו ומסגירים אותו לפלשתים.[דרוש מקור] למרות זאת נאמר עליו פעמיים כי ”שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה”, מה שמעיד על החשיבות שהמקרא מייחס לו כשופט ולתקופת שלטונו הארוכה.
חרף המסרים השליליים החבויים בסיפורו, אין בו גינוי של מעשיו, למעט תמיהתם של הוריו על בקשתו לשאת פלשתית לאישה,[4] וגם אז מצדיק המקרא את מעשיו ומציין כי ”וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵ-ה' הִיא” (שופטים, י"ד, ד'). פרשת חייו היוותה, לפיכך, אתגר למפרשים - גם אלה הנוקטים גישה אמונית.
חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון חליפות. מחד, הם מבקרים את שמשון על רדיפת הנשים: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו" (משנה, מסכת סוטה, פרק א', משנה ח'). מאידך, מציינים (בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק י') כי שמו הוא על שם האלוהים על פי הפסוק: ”כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים” (ספר תהלים, פרק פ"ד, פסוק י"ב), וכי היה שופט צדק הדן את ישראל כאביהם שבשמים, וכמוהו, מעולם לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ב', הלכה ח' (דפוס וילנא: דף י"ד, עמוד א'): "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" גם יחד.
חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו. בתיאורים אגדתיים מעריכים כי רוחב כתפיו היה 60 אמה (כ-30 מ'), שהרי רק כך יכול היה לשאת את שערי עזה העצומים: "אמר רבי שמעון חסיד בין כתפיו של שמשון שישים אמה היה, שנאמר 'וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקום בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו' וגמירי דאין [ולמדנו שאין] דלתות עזה פחותות משישים אמה"[5]. על הפסוק "ויגדל הנער ויברכהו ה'" דרש רב שה' ברך את שמשון בפין גדול כשל אדם בוגר ובנוזל זרע "כנחל שוטף".[6] במדרש נוסף: "אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד ב').
מודל הנזירות של שמשון הוא נושא לדיון הלכתי, ובעקבותיו מוכרת בהלכה "נזירות שמשון" שדיניה שונים מדיני הנזירות ההלכתית הרגילה.
יש מחז"ל שהבחינו בין שני חלקים בחיי שמשון, הראשון חיובי והשני שלילי: "תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה שנאמר 'וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו'".[7] הרד"ק עיגן פירוש זה בכך שפרק ט"ו, סוף החלק הראשון בחייו לדעת חז"ל, נחתם במילים: ”וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים, עֶשְׂרִים שָׁנָה” (שופטים, ט"ו, כ').
עוד המדרשים מוסיפים[5], שהוא לא היה 'טוחן' בבית האסורים בעזה במשמעות של טוחן חיטים. הכוונה הייתה שבאותה תקופה, לפלשתים היה נוהג כשהיו תופסים אדם בעל חוזק יוצא מגדר הרגיל מהאויב - היו מביאים אליו את כל הנשים כדי שיוליד להם אדם חזק כמוהו (דוגמה מהתנ"ך ל-'טוחן' במשמעות הזו: "תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי; וְעָלֶיהָ, יִכְרְעוּן אֲחֵרִין". ספר איוב, פרק ל"א, פסוק י').
שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי במיתולוגיה היהודית, בדומה לגיבורים במיתולוגיות אחרות, שהבולט ביניהם הוא הרקולס במיתולוגיה היוונית והרומית. קיימים קווי דמיון רבים בין סיפור שמשון לסיפורו של הרקולס. לדוגמה, לשניהם כוח פיזי על־טבעי, שניהם נלחמו באריה וניצחו אותו בידיים חשופות וללא כלי נשק,[8] שניהם נשאו על כתפיהם סמלים של כוח - שמשון, את שערי עזה, והרקולס את האריה שאותו ניצח. שניהם נפלו עקב פגיעה שנגרמה להם כתוצאה מנשותיהם, ושניהם נוקמים בעת מותם. בדומה לעמודים שמוטט שמשון במותו, הרקולס מקים שני עמודים במעבר בין אירופה לאפריקה, עמודי גיברלטר וסאוטה. בנוסף, קיים דמיון במוצאם - הרקולס משבט הדנאים, ואילו שמשון משבט דן.
דווקא על רקע הדמיון הרב, מבטא השוני ביניהם את השקפת מחברי המקרא לעומת השקפת מחברי המיתולוגיות היוונית והרומית: שמשון הוא בן אנוש ששאב את כוחו מהאלוהים ותלוי בו באופן מוחלט בכל מעשי גבורותיו, ואילו הרקולס היה בנו של זאוס, ושאב את כוחו מהיותו חצי אל. כששמשון חושב שבכוחו שלו הכה בפלשתים, ומתפאר בשיר על מעלליו,[9] הוא מוכה לפתע בצמא קשה, ונאלץ להתפלל לאלוהים שיושיעו.
כמו כן, שמשון הוא נזיר מלידה, ויש שפירשו שנזירותו נועדה כאיזון רוחני לגבורתו הפיזית.[10] שערו נראה לכאורה כמקור מאגי לכוחו, שהרי כוחו אובד לאחר שנגזז, אולם דווקא שם מודגש שאינו אלא אות לסיוע אלוהי, וכוחו אבד "כִּי ה' סָר מֵעָלָיו". גם מעשה גבורתו האחרון, והגדול מכולם, נובע מתפילת שמשון לאלוהים, ומדגיש שוב את תלותו בו.
יאיר זקוביץ סבור שהסיפור המקראי מבקש להתעמת עם מסורת מיתית הרואה בשמשון ענק רב-כוח שמוצאו מזיווג של אישה עם ישות אלוהית, בדומה לסיפור בבראשית על חטא בני האלהים. גם שמו של שמשון רומז אולי למוצאו מאלוהות השמש. יש שפירשו שהסיפור מרמז למוטיב המיתי של הזיווג בין האלים לאדם, דווקא כדי לדחותו. למשל, המלאך 'בא אל האישה' כשהיא לבדה בשדה, מקום מועד לדברים לא טהורים,[11] וכן בדבריה הדו-משמעיים למנוח בעלה "איש האלהים בא אלי". לכך מתווספים חשדנותו של בעלה והיותה עקרה. דווקא על רקע רמיזות אלו, המקרא שולל השקפה זו, ומדגיש כי שמשון איננו אלא אדם שנולד לזוג אנושי.[12]
לציון קריאת השם "שמשון" לא מתלווה מדרש שם, תופעה נדירה במקרא. לדעת יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, הסופר המקראי נמנע ממדרש השם כדי למנוע את הקישור בעל המשמעות האלילית בין השם "שמשון" לשמש. יוסף בן מתתיהו הציע ששמשון פירושו 'גברתן'.[13] פירושו זה מבוסס ככל הנראה על שירת דבורה: "כצאת השמש בגבורתו".[14] לפי מדרש השם בתלמוד, שמשון נקרא על שם אלוהי ישראל.[5][15]
למוטיב הכוח הטמון בשיער, ולאיבוד הכוח משנגזז השיער תוך מעשה בגידה של דמות קרובה ואהובה, קיימת מקבילה בסיפור מהמיתולוגיה היוונית-רומית: כוחו של ניסוס, מלך מגארה, נבע מתלתל ארגמן שבשערו הלבן; בתו, סקילה, גזרה את התלתל כדי להביא לניצחונו של אויבו, מינוס, מלך כרתים, שבו התאהבה.[16][דרוש מקור: להקבלת הסיפורים]
המתח שמבטאת דמותו בין המקרא למיתולוגיה היוונית אינו מקרי: אויביו של שמשון הם הפלשתים, שמוצאם באיי יוון, ובימי שמשון עלו כאויביהם המרכזיים של ישראל. היו שהבינו מכך ששמשון נועד כמושיע המביס את הפלשתים במודל הגיבור המיתולוגי אותו הכירו והעריצו.[17]
בהיסטוריה אוגוסטה (סוף המאה ה-4 לספירה), קובץ הביוגרפיות של קיסרי רומא, נכתב על השואף לשלטון פרוקולוס (אנ'), כי "אשתו הייתה גברתנית" ונקראה בבגרותה "סַמסוֹ". בהנחה שכינוי זה מרמז על שמשון המקראי, נראה שברבע האחרון של המאה ה-3 לספירה כבר הכירו את סיפורו בחבלים שונים של האימפריה הרומית, דרך תרגומים או סיפורים שבעל פה.[18]
ערך מורחב – חידת שמשון
הפרשנים המודרניים עסקו רבות בחידה שחד שמשון לשלושים מרעיו הפלשתים במשתה חתונתו: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". חלק מהפירושים לחידה מושפעים מחקר הסוגים. חוקרים מאסכולה זו דנים בנפרד בכל אחד מרכיבי סיפור החתונה הקשורים לחידה, והם: שיסוע האריה; מציאת הדבש בנבלת האריה; החידה; תשובת הפלשתים; ותגובת שמשון ("לולא חרשתם בעגלתי..."). הם נוטים להניח, שאף על פי שרכיבי הסיפור משולבים זה בזה בגיבושם הספרותי, כל אחד מהם התקיים קודם לכן קיום עצמאי במסורת שבעל פה. כך, למשל, בעקבות הרמן גונקל, סבורים רבים שתשובת הפלשתים: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי?" היא עצמה מעיקרה חידה, שתשובתה: "אהבה". גם לחידתו של שמשון עצמה הוצעו פירושים שונים, מתוך הנחה שפתרונה איננו בהכרח הפתרון המוצג בסיפור.
אחד מהפירושים הבולטים שהוצעו לחידה הוא פירושו של הפילולוג הנס באואר. באואר שיער שבעברית הקדומה התקיימה המילה "אֲרִי" במשמעות "דבש", לצד המשמעות ההומונימית הרגילה של "אריה"; המילה המשוערת נגזרה מהשורש אר"ה, המתייחס ללקיטה ואיסוף של פירות, מיצי פירות ועוד, כמו בשיר השירים, ה', א': ”אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי”. יש שמצאו למילה "ארי" במשמעות "דבש" מקבילות בערבית ובאוגריתית. לפי השערה זו, חידת שמשון הייתה במקורה חידת כפל לשון: הפותר נדרש למצוא מילה דו-משמעית שמובנה האחד הוא אוֹכֵל (טורף) עז ומובנה האחר הוא מאכל מתוק. הפתרון הוא המילה "ארי", במשמעות "אריה" ו"דבש" בהתאמה.
קיימים קווי דמיון מובהקים בין שמשון לשופט שחי מעט אחריו, שמואל, אך גם קווי שוני מהותיים.
שניהם מוקדשים מבטן אמם לחיי נזירות (ומאריכים את שערות ראשם), דבר המייחד את שניהם בלבד בתנ"ך כולו.[19] שניהם נולדים לאם עקרה שנפקדה בנס, ואצל שניהם אמותיהם דומיננטיות יותר מאביהם. בדומה להורי שמשון, גם שמואל זוכה להתגלות אלוהית ולא מבין זאת בתחילה. בנוסף, הפלשתים הם האויב המשותף לשניהם.
אולם לצד הדמיון, קיים גם ניגוד בולט ומהותי: בעוד שמשון פועל לבדו ואינו משמש כמנהיג דתי כלל, שמואל אוסף את העם כולו למעמד תשובה לאומי, דבר חריג מאוד בימי השופטים שמעיד על סיומה ועל כינון המלכות בישראל.[20] בניגוד לשמשון שנלחם לבדו ומכה באויביו בעצמו, שמואל מתפלל ומקריב קורבנות בזמן שהעם לוחם בפלשתים,[21] דבר המייחד אותו מיתר השופטים שהובילו את העם במלחמה (פרט לדבורה שהייתה אישה, ועלי שהיה זקן מאוד ועיוור[22]).
ככלל, שמשון מזוהה עם גבורה פיזית יוצאת דופן, ואילו שמואל עם גדולה רוחנית, ונחשב בין הנביאים הבולטים בתנ"ך.[23]
_M.A.N._01.jpg)
שמשון מסמל מיתוס של גבורה וכוח, הן ביהדות, שבה כינויו העממי הוא "שמשון הגיבור", והן בנצרות.
בשל היותו של שמשון סמל לכוח, בחר בו אבא קובנר, ששירת כקצין חינוך בחטיבת גבעתי בתש"ח, והעניק את שמו ליחידת שועלי שמשון. נקמת שמשון בפלשתים באמצעות 300 שועלים, העניקה לחטיבת גבעתי ולפיקוד הדרום את סמלם - השועל.
בנצרות של ימי הביניים נחשבה גבורה כאחת משבע המעלות הטובות (יחד עם תבונה, צדק, צניעות, אמונה, תקווה וחסד). הגבורה מיוצגת באמנות הדתית של אותה תקופה באמצעות סמלים הלקוחים מסיפורי שמשון: לחי חמור, אדם הנושא עמוד (עמודי מקדש דגון), אריה, וכדומה.
הנצרות, המחפשת במקרא סימוכין להופעת ישו, משתמשת בסיפורו של שמשון כרמז מבשר. הבשורה על הולדתו מרמזת על הבשורה למרים; נשיאת שערי עזה משמשת כרמז לנשיאת הצלב על ידי ישו; וניצחונו של שמשון על האריה מרמז על ניצחונו של ישו על השטן. הנצרות גם רואה הקבלה בין הריונה של אם שמשון העקרה להריונה של אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, שהייתה גם היא באה בימים ועקרה, והרתה לאחר שמלאך אלוהים בישר לזכריה, אביו של יוחנן המטביל, כי כך יקרה.
בנצרות הפרוטסטנטית מתואר שמשון כלוחם הרואי בעריצות, כשההשוואה היא בין מאבקו בפלשתים, ששלטו בימיו באזור דרום ארץ ישראל, לבין מאבק היהודים בשלטון הרומי בארץ ישראל במאה הראשונה ובמאה השנייה לספירה.
סיפור עלילותיו של שמשון שבה את דמיונם של אמנים מכל התקופות, ורבות היצירות בתחומי הספרות, השירה, המוזיקה, הציור והפיסול העוסקות בדמותו. כמה מהן מפורטים להלן:
ב-2009 הנפיק בנק ישראל, באישור ממשלת ישראל, מטבעות זיכרון מכסף וזהב בערכים שונים, תחת הכותרת "שמשון והאריה". המטבע, ה-14 במספר בסדרת "תמונות מן התנ"ך", עוצב בידי אילן הגרי ומציג את ההתמודדות בין שמשון לאריה בהשראת אמנות התקופה. המטבעות משווקים באמצעות החברה הישראלית למדליות ומטבעות.[25]
בנובמבר 2010 הנפיק השירות הבולאי בול עם איור של שמשון המכריע את האריה, במסגרת סדרת בולים על סיפורי התנ"ך. את הבול אייר אריה גיבור, ועיצבוהו דיאנה שמעון ומאיר אשל.[26]
דמותו של שמשון הייתה דומיננטית ביותר בתחום פעילותו שבאזור בית שמש, בין צרעה לאשתאול, ובאזור מספר אתרים שנקראו על שם שמשון, בני משפחתו ואירועים מחייו. "צומת שמשון" הקרוי על שמו, שוכן מצפון לבית שמש, מושב צלפון, הקרוי על שם אמו שנקראה הצללפוני, ונחל מנוח הסמוך לבית שמש, נקרא על שם אביו. מעיין פֵלְאִי, אף הוא באזור, נקרא על שם המלאך שהתגלה למנוח (שופטים, י"ג יח), ו"חוות שמשון ודלילה" היא חוות רכיבה מקומית. אתרים נוספים הם מערת שמשון ומצוקי שמשון בשמורת נחל שורק שבהרי ירושלים ליד בית שמש, כפר אוריה המשמר את שם הכפר הערבי "כפרוריה" שמקורו ב"כפיר" ו"חִ'רבֵּת אל אָסַד" ("חורבת האריה"), שנקראו כך על שם האריה שהכריע שמשון. נוסף לכך, נקרא בשנת 1957 בעיר בית שמש רחוב בשם "רמת לחי", על שם לחי החמור ששימשה את שמשון כדי להכות, לפי המסופר, אלף פלשתים. לימים שונה שמו של הרחוב ל"השבעה", אך תושבי המקום ממשיכים להכיר את המקום בשמו המקורי.
סלע עיטם מקום מחבואו של שמשון מפלשתים לא זוהה, אך לדעת יאירה אמית, יש קשר בין סלע עיטם לשם עיטם המופיע ברשימת היחס של יהודה המתייחסת לאזור צרעה.[27] לשיטתה זיהוי האתר עם עיטם מדרום לבית לחם המופיעה בדברי הימים ב', י"א, ו' ועיטם אשר בנחלת שמעון בדברי הימים א', ד', ל"ב אינו נכון.[28] אחרים דווקא מזהים את סלע עיטם עם תל עיטון מצפון לבית מירסים.[29]
ישנן מספר ערים בישראל שבהן רחובות המנציחים את שמשון, כמו תל אביב-יפו, חיפה, הרצליה, רמלה, וערים נוספות.
השמות הכוללים "שמש", כמו "בית שמש", "גבעת שמש" ואחרים, המופיעים במפה המקומית, אינם קשורים לשמשון, אלא לפולחן אלת השמש הכנענית שהיה נהוג באזור (כפי שיריחו ובית ירח משמרים את פולחן אל הירח שהיה נפוץ לאורך בקעת הירדן).
מקומות רבים במרחב בית שמש, וגם מחוץ לה, זוהו כ"קבר שמשון". אלו כוללים[30]:
ביולי 2012 גילו חוקרי אוניברסיטת תל אביב פרופסור שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן במהלך חפירות שערכו בתל בית שמש בשכבה המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס, חותם, הנושא דמות אדם המושיט ידו אל "חיה גדולה עם ראש גדול וזנב מתעקל, מאוד חתולי". הסמיכות הגאוגרפית והכרונולוגית למקום ולזמן בו לפי המקרא, שיסע שמשון "כפיר אריות" בידיו החשופות, בשילוב העובדה שלא מוכר חותם דומה ממקום אחר, הביאו את בונימוביץ ולדרמן למסקנה שייתכן כי המיתוס, המתואר בחותם ובמקרא, היה ידוע באזור בית שמש, שהיא גבול יישוב הפלשתים, כבר בתקופה קדומה.[34]
ממצא ארכאולוגי אחר התגלה בתל צפית (גת הפלשתית הקדומה) על ידי חוקרי אוניברסיטת בר-אילן, לגבי המבנה ההנדסי של שרידי העמודים המרכזיים במקדשים פלשתיים, אשר המרחק ביניהם, לפי פרופסור אהרון מאיר, מאפשר לאדם גבה קומה לעמוד ביניהם ולדחוף אותם לצדדיו, כך שהתיאור התנ"כי של הפלת המקדש הפלשתי בידיו החשופות של שמשון, מבוסס על מציאות הנדסית שהייתה קיימת.[35]
שמשון הגיבור - אויב או אוהב, סרטון באתר יוטיוב
יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, שמשון, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים ליאורה רביד, על שמשון, "הפודקאסט של התנ"ך"
נתנאל אלינסון, להרוג אלף פלשתים עם לחי של חמור, כאן 11, 23 באוגוסט 2021
שמשון (שופט מקראי), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
