גדעון בן יואש

גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ הוא דמות מקראית, שעל פי המסופר בספר שופטים היה השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים^[1]. סיפורו מתואר בספר שופטים, פרק ו' עד פרק ח'. גדעון פעל אחרי דבורה הנביאה וניצחונה על עמי כנען. בתקופתו הציל את ישראל ממדיין, עמלק ובני קדם. נצחונו על המדיינים נזכר בדורות הבאים, כולל כמה אזכורים בספרי התנ"ך המאוחרים^[2], כאחד הניצחונות הגדולים של עם ישראל. לאחר מותו תפס בנו אבימלך בן גדעון את המלוכה על העיר שכם תוך טבח אֶחיו, והוקע על ידי אחיו יותם במשל יותם^[3].

המונח "גדעון" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גדעון (פירושונים).

גדעון בן יואש
גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ

איור משנת 1553
לידה	עפרה
פטירה	עפרה
מדינה	כנען
מקום קבורה	עפרה
עיסוק	שופט (מנהיג)
דת	יהדות
שופט ישראל ה־5 משבט מנשה אירועים בתקופתו מלחמת מדין → דבורה הנביאה תולע בן פואה ←

רקע

על פי ספר שופטים סבלו בני ישראל מהתקפות מדיינים, עמלקים ועמי מזרח אחרים (בני קדם), כעונש על חטאיהם. עמים מדבריים אלו פלשו בהמוניהם, בזזו והשחיתו את היבול ולא השאירו מקורות מחיה לבני ישראל. עמים אלו, כשוכני מדבר ומישור, עשו שימוש בגמלים כאמצעי תחבורה ומלחמה. המדיינים שלטו בארץ שבע שנים.

התקפות של השבטים הנודדים מהמזרח על יושבי הקבע בארץ, נבעו כנראה מפריצת ההגנה על הארץ, לאחר תבוסת עמי כנען בתקופת דבורה הנביאה. עם החלשת כוחם של הכנענים יושבי העמקים ואי ההיאחזות של בני ישראל בעמק יזרעאל ובערבות בית-שאן, נפרצו המבואות המזרחיים של הארץ לפולש.

לאחר שהעם זעק, כמקובל ב"מעגל ההתנהגות" בספר שופטים, נשלח נביא אשר הוכיח את העם על כך שהם עובדים את אלוהי האמורי במקום את ה', שהוציא אותם ממצרים והציל אותם מכל לוחציהם, והזהיר אותם מפני עבודה זרה.

התגלות המלאך

גדעון היה משבט מנשה, מהעיר עפרה, ממשפחת "אבי העזרי". לפי פירוש רש"י אביו היה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה. מלאך ה' הופיע והתיישב תחת עץ האלה באחוזת המשפחה בשעה שגדעון עסק בדייש במחתרת מפחד המדיינים: "חביטת חיטים" בגת, ולא בגורן כמקובל.

המלאך בירך את גדעון לשלום כמנהג אותה תקופה: ”..ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.” (שופטים, ו', י"ב). ברכה שכזו מוזכרת גם במגילת רות המתארת את אותה תקופה, בפניית בועז לקוצרים (רות, ב', ד'). גדעון השיב בטענה כלפי המלאך במרירות על נטישת ה' והשעבוד למדין: ”וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן” (שופטים, ו', י"ג). בכך הוא מזכיר בספקנות את דברי הנביא שהופיע והבטיח ישועה.

המלאך אמר לגדעון שיש בכוחו-הוא להושיע. לעומתו, טוען גדעון לחולשה ואי-התאמה לתפקיד: ”..הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי.” (שופטים, ו', ט"ו). המלאך מחזקו בהבטחה כי ה' יהיה עמו.

גדעון דרש מהמלאך שיוכיח לו כי אכן מלאך ה' הוא. לאחר שהביא גדעון בשר, מצות ומרק, ביקש ממנו המלאך שיניח את הבשר והמצות על הסלע ואת המרק ישפוך. גדעון עשה כדבריו, ואש יצאה מהסלע ו"אכלה" את הבשר והמצות. גדעון מקבל את האותות וחושש כי ראה מלאך ה' פנים אל פנים ועכשיו ימות מרוב קדושה, והמלאך מרגיעו. דרישתו של גדעון לאותות חזרה מאוחר יותר, ערב היציאה למלחמה.

במדרש (ילקוט שמעוני), מובא שליל התגלות המלאך לגדעון היה בפסח. זה אף מרומז במקרא בכך שגדעון הביא למלאך קמח-מצות. כן טוען המדרש שגדעון לימד סנגוריה על ישראל.

סיפור דומה של קבלת השליחות על ידי התגלות מלאך, החשש מראייתו והעלאת מנחה, מסופר על מנוח אבי שמשון.

השחתת מזבח הבעל

"מבחן השתייה" איור מתנ"ך אלבה, 1430

בעקבות התגלות המלאך אליו, בנה גדעון מזבח לה' באותו לילה. הוא יצא בחשש בשעת לילה עם עשרה מאנשיו, הרס את מזבח אביו שהיה כהן בעל, וכרת את העץ המקודש לאשרה שננטע לידו. לאחר מכן, שחט פר והעלה אותו קורבן לה'.

בבוקר באו מאמיני הבעל אל יואש, אבי גדעון, וביקשו להרוג את גדעון. יואש אמר להם בערמומיות ובאירוניה שאם גדעון חטא לבעל, יהיה זה הבעל שינקום בו ולא הם.

שינוי שמו לירובעל

לאחר אותו מקרה שינה יואש את שמו של גדעון ל"ירובעל', הלחם של המילים "ירב בו הבעל". את שמו ירובעל מפרש התלמוד: "ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל"^[4].

על פי פרשנות אחת, הכוונה היא 'שהבעל יריב עמו'. פרשנות זו טוענת השורש ר.י.ב במקרא בא במשמעות של לקיים משפט, ולכן יואש בדבריו אל אנשי העיר אומר שלא הם צריכים לשפוט את גדעון על הריסת המזבח כי אם הבעל.

פרשנות נוספת טוענת שבדומה למקרה של איש בושת, אשר מופיע בתנ"ך גם בשם "אשבעל", בוצעה החלפה מכוונת של שמו בשלב מאוחר יותר בעת עריכת הספר. מאחר שפשטה בישראל עבודת האליל שזהו שמו, בוצעה בספר שמואל א' החלפה תאופורית בשמות. לטענת פרשנות זו, החלפות השמות הללו מעידים על קיומו של פולחן הבעל בקרב שבטי ישראל, ואחת הראיות לכך היא הניסיון להסתיר את השמות הללו על ידי החלפתם במילה "בושת", שכן אם אכן העידו על התנגדות לבעל, לא היה צורך לשנותם. ראיה נוספת היא העובדה ששמות תאופוריים (שמות המכילים שם של אל) היו מאוד מקובלים, אך אין עדות נוספת על שמות תאופוריים מתגרים^[5][6].

בספר שמואל כונה גדעון בשמות ירובעל^[7] וירובשת^[8]. בחפירות בח'ירבת א-ראעי שממזרח לקריית גת התגלה ממצא ארכאולוגי מהמאה ה-11 לפני הספירה שעליו כתובת בכתב פרוטו-כנעני הנושאת את השם "ירבעל" , וייתכן כי הכתובת מתייחסת אליו.^[9][10]

המלחמה במדין

ערך מורחב – מלחמת מדין (ספר שופטים)

מלחמת מדיין בספר שופטים היא מלחמה שבה הוביל השופט גדעון בן יואש את בני ישראל למלחמה נגד מדין, עמלק ובני קדם, המתוארת בפרקים ו' וז' של ספר שופטים. במהלכה גדעון ביקש סימן מאלוהים שאכן יושיע את ישראל, וביקש להוכיח לעם ישראל כי הניצחון לא יושג מיתרון מספרי אלא מהתערבות אלוהית.

בקשת המלוכה ופרשת האפוד

עם ישראל ביקש מגדעון שימלוך עליהם, וייסד שושלת מלוכה. גדעון סירב בהצהרה שה' ימשול בהם. בבקשה זו מתגלים ניצני הרצון למלוכה בישראל, שיתעצמו בימי שמואל.

כאות להכרת תודה, הוא ביקש ואסף את תכשיטי הזהב שנפלו שלל מהמדינים, ויצר אפוד - כמצבת זיכרון לניצחון בעירו בעפרה. העם התחיל לסגוד לאפוד, ובכך מעשהו של גדעון גרם לעם למכשול ולחזרה לעבודת אלילים.

לאחר הניצחון גדעון חזר לביתו, נשא נשים רבות והן ילדו לו שבעים בנים. נאמר כי הארץ שקטה ארבעים שנה, בדומה לסיום קורותיהם של עתניאל בן קנז, (שם, ג', י"א) ודבורה הנביאה (שם, ה' ל"א).

לאחר מותו

מבנה קבר הנמצא ברכס גדעונים, סמוך ליישוב איתמר על גבעה 851 מיוחס לגדעון.

לאחר מותו, נאמר כי בני ישראל חזרו לעבוד את הבעל והיו כפויי טובה כלפי בית גדעון (שם, ח' ל"ה). ”וְלֹא-עָשׂוּ חֶסֶד עִם-בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל-הַטּוֹבָה--אֲשֶׁר עָשָׂה עִם-יִשְׂרָאֵל.” (שם, ח' ל"ה)

לאחר מותו, המליך עצמו בנו, אבימלך בן גדעון, על העיר שכם. זאת, לאחר טבח 69 אחיו מצד אביו. רק האח הצעיר ביותר, יותם בן גדעון, שרד. יותם נשא משל, הקרוי על שמו - "משל יותם" - שמטרתו הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי שבהמלכת אבימלך.

קבר המיוחס לגדעון נמצא ברכס גדעונים (בערבית "ג'בל ג'דוע"), סמוך ליישוב איתמר על גבעה 851^[11].

דמותו של גדעון

דמותו של גדעון מורכבת ומתפתחת במהלך הסיפור, והיא מכילה ניגודים. מצד אחד, גדעון חושש מאוד מפעולה, והוא מחפש אותות וחיזוקים לפני כל מעשה. לעומת זאת, לאחר שקיבל אות מהמלאך ואותות בגיזת הצמר וסימן במחנה מדיין, יוצא גדעון בכוח קטן למבצע נועז ואף מבצע מרדף בעומק שטח האויב.

גם ביחס לעמו, גדעון מגלה התנהגות שונה במקרים שונים. מצד אחד, לאחר הקרב הוא מפייס את בני אפרים שבאו לקראתו בטענה שלא קרא להם לקרב; לעומת זאת, לאחר שאנשי סוכות ופנואל סירבו לתת לו עזרה במהלך הקרב, נקם בהם ולא סלח להם.

גם בסוגיית המלוכה מתגלה שניות בהתנהגותו של גדעון. מצד אחד הוא מסרב להיות מלך, אך מיד בפסוקים הבאים הוא נוקט בגינוני מלכות לא ראויים, שמובילים לאסונות בימי בניו.

חז״ל שראו את גדעון באור חיובי לא ביקרו אותו על התנהגותו עם בני סוכות. גמישותו של גדעון והגיוון שבאישיותו מתפרשים כמעלה, כאשר כמנהיג הוא יכול להכיל מורכבויות וניגודים - מצד אחד הוא עושה כל מאמץ לפיוס ומניעת מלחמת אחים, ומצד שני אינו יכול להשאיר ללא ענישה את מי שהפנו עורף ללוחמים בזמן הקרב.

צניעותו של גדעון כאשר שולח אותו המלאך להושיע את ישראל היא מוטיב חוזר בדמותם של מנהיגי מופת בהיסטוריה היהודית, בדומה לתגובתם של משה דוד ושאול כאשר נשלחו להנהיג את העם. תשובתו של גדעון למלאך הייתה: ”בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָֽנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי”.

על פי מדרש תנחומא וילקוט שמעוני, גדעון היה 'ריק' (כלומר עם הארץ), וכל זכותו הייתה בכך שלימד זכות על עם ישראל. הרב יששכר טייכטל, בספרו "אם הבנים שמחה", עשה גזירה שווה בין גדעון לציונות. הוא סבר שגם אם היא מובלת בידי חילונים, היא עדיין ראויה להנהיג את העם כמו גדעון.

מורשת והנצחה

”מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ” (שופטים ז', י"ז), אימרתו של גדעון כמוטו של בית הספר לקצינים

סיפורו של גדעון שימש השראה לארגונים רבים מראשית הציונות, מ"ארגון בני המושבות" בעלייה הראשונה, (הגדעונים) ועד לצה"ל של ימינו. כמו כן, על שמו יחידות בצה"ל (גדוד 13 בחטיבת גולני) ובמשטרה (הגדעונים). על שמו נקרא גם מבצע גדעון במלחמת העצמאות. החל משנת 2019 קורס כניסה לקבע בכיר לנגדים בצה"ל שנערך במכללות הצבאיות נקרא פו"ם 'גדעון'. על שמו נקרא צק"ח גדעון - צוות קרב משולב שיזם הרמטכ"ל במסגרת תר"ש גדעון.

גדעון היווה השראה מיוחדת לאורד צ'ארלס וינגייט בהקמת פלגות הלילה המיוחדות (שכונו גם "הגדעונים") בארץ ישראל וכוח גדעון באפריקה.

נעמי שמר כתבה והלחינה את השיר "זמר לגדעון"^[12] המספר את סיפור הקרב, אך השיר מתרחק מאד מפשוטו של מקרא, כמו בביטוי "אבל המדיני חמס מחמנית ועד תירס"- המשוררת מציינת שני גידולים שלא היו בארץ בתקופת המקרא.

על שמו כפר גדעון והמושב גדעונה בעמק יזרעאל.

סיפורו של גדעון והדרך שבה הוביל והנהיג את אנשיו, היו למקור השראה לקורסי הפיקוד בהגנה בפלמ"ח ובצה"ל ^[13]. אמירתו של גדעון, ”מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ” (שופטים ז', יז), החקוקה על אחד מכותלי בבית הספר לקצינים^[14], מהווה את הערך על פיו מתחנכים חניכי קורסי הפיקוד השונים בצה"ל ובהם קורסי מפקדים וקורס קצינים, והנורמה על פיה מצופה כי יפעלו מפקדי צה"ל מתוך גילוי דוגמה אישית גבוהה ^[15].

ראו גם

• כוח גדעון
• מבצע גדעון
• חרב גדעון

לקריאה נוספת

• אליהו עסיס, למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006
  • מתוך הספר: "המבנה של סיפור גדעון ומשמעו", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יגאל אריאל,עוז וענווה: עיונים ביהושע ושופטים, מדרשית הגולן, חיספין, 1995
• יאירה אמית, ספר שופטים אמנות העריכה. ירושלים: מוסד ביאליק, 1999. עמ' 207–245

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גדעון בן יואש בוויקישיתוף

• שופטים פרק ו'
• גדעון השופט בפודקאסט "עושים תנ"ך", באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
• ד"ר חוה שלום-גיא, מחזור הסיפורים על גדעון, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• אברהם מלמט, מלחמת גדעון במדין, מתוך "היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא", באתר דעת
• מנחם זהרוני, מלחמת גדעון במדיינים, באתר מקראנט
• ד"ר יוסי שפנייר, מלחמת גדעון במדיינים, באתר דעת
• אורי קציר, קרב בעמק (אורכב 11.03.2007 בארכיון Wayback Machine)
• גדעון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• ד"ר ישראל רוזנסון, פרשת גדעון, באתר מט"ח
• גדעון בן יואש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יאיר זקוביץ, ממאכל יצא האכל - על חלום ושברו, המאמר עוסק במעשה חלום המדייני ופשרו (שופטים ז יג-טו), שהיוו אות לגדעון כי האל נותן את הניצחון בידיו, באתר מקראנט
• אליהו עסיס, גדעון מסרב לקבל את המלוכה ומקים את האפוד בעפרה, באתר מקראנט
• אלי אשד גדעון בן יואש הוא ירובעל השופט כוכב ספרות אמנות קומיקס וקולנוע, המולטי יקום של אלי אשד, 2021
• גדעון השופט, דף שער בספרייה הלאומית
• "גדעון בן יואש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• גדעון בן יואש, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)