Loading AI tools
חיית משק, יונק גדול מהסוג פר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בְּקר הבית (שם מדעי: Bos taurus) הוא חיית משק ממשפחת הבָּקָר. נְקֵבת בקר הבית נקראת פרה, והזכר מאותו מין נקרא פר[hebrew 1] או שור[hebrew 2] (ברבים: שְוָורים).
לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים, בקר הבית בוית לראשונה מבקר הבר במהלך התקופה הנאוליתית של הסהר הפורה, ככל הנראה לפני יותר מ-10,000 שנים. בהודו, צפון אפריקה ואירופה הבקר המבוית הופיע כמה אלפי שנים לאחר מכן. לפי המחקר הגנטי, במקומות אלה מוצא בקר הבית מבקר הבר המקומי, מייבוא של בקר בית מהמזרח התיכון, או מהכלאה של פרי בר מקומיים עם פרות בית מיובאות[1]. מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. בני האדם עושים שימוש בבקר למטרות שונות בין היתר: מקור חלב לשתייה ויצור מוצרי מזון שונים, בשר למאכל ועורן המשמש כחומר גלם ליצירת מוצרים שונים. בנוסף לכן משתמש האדם בשוורים לחרישה וכבהמת משא לגרירת משאות. לפרות משמעות דתית בתרבויות שונות. חלק מהפרות, בעיקר אלו המיועדות לחליבה, שוכנות במבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה, באחו או בחוצות העיר.
במקרא נקרא הבקר פעמים אחדות אֶלֶף, אך רק בצורת הרבים, אֲלָפִים[2]. פר צעיר נקרא "עגל", ופרה צעירה – "עֶגְלָה". קולם של כל אלו נקרא "געִייה".
המילונים העבריים של העת החדשה מציעים הגדרות שונות של השור. על פי מילון בן יהודה השור הוא "הזכר מן הבקר, המשמש לעבודת השדה, למאכל האדם ולזבח לאלוהים". מילון השפה העברית של גור הוא המילון הראשון המציע משמעות מיוחדת למילה זו. הוא מגדיר את השור כ"זכר במין הבקר" אבל מציע משמעות משנית, אותה הוא מיחס לעברית המאוחרת, "שור מסֹרס העומד לעבודה"[3][4][5].
לפרה, בדומה למעלי גירה נוספים, יש ארבע קיבות (הֶמסֵס – הקרוי גם כרס, קיבת הכוסות, קיבת העלעלים, והקיבה האמיתית – הנקראת גם קיבת המיצים).
הפרה בולעת את המזון כמעט מבלי ללעוס ומאחסנת אותו בקיבתה עד שהוא מותסס ומתפרק. ההתססה והפירוק מתבצעים על ידי מיקרואורגניזמים. למשל חיידקים קדומים המצויים בקיבת מעלי הגירה מפרקים את התאית. התאית היא מרכיב עיקרי בדשאים, עלים או גבעולים, וכשליש ממשקל הצומח העולמי הוא תאית. התאית היא מקור האנרגיה העיקרי אצל מעלי הגירה. (ביונקים אחרים ובכללם האדם אמנם יש חיידקים קדומים אך אין להם אפשרות להיעזר בהם ליצירת אנרגיה ולכן הם נאלצים להסתמך על מזון המכיל את אבות המזון אף על פי שכיחותו הנמוכה בטבע). הסימביוזה הזאת קיימת בכל מעלי הגירה, והיא חיונית להישרדות הפרה.
לאחר העיכול בחלק אחד של הקיבה, המזון חוזר ללעיסה מחדש, עד לעיכולו המלא. תהליך זה נקרא "העלאת גירה". לאחריו נבלע המזון שנית, ומגיע לעיכול נוסף בחלק אחר של הקיבה. בדרך זו של העלאת גירה, הפרה מסוגלת לאכול כמויות גדולות במהירות רבה, ולעכל את האוכל באופן סופי רק מאוחר יותר כשהיא נמצאת במקום נוח ומוגן.
פרה אוכלת כ-6 שעות וחצי ביממה.
פרה עשויה להמליט לראשונה בהגיעה לגיל 25 חודשים. מבכירה היא פרה מאז שהמליטה או הפילה ולד אחד ועד שתמליט או תפיל ולד שני[7]. במשק הבקר והחלב יש חשיבות רבה להתייחסות וטיפול נכון במבכירות משום שהן מהוות את עתודת הוולדות והחלב של המשק[8]. כיוון שגופן של מבכירות עומד בעומס רב הקשור לצמיחת הגוף עצמו, הגעה לבגרות מינית והריון ראשון, יש להקפיד על תזונה עשירה ואיכותית על מנת שהמבכירה תוכל להפוך לפרה בוגרת, בריאה ופורייה. תזונה החסרה באנרגיה או בחלבון לתקופות ממושכות, במהלך השנתיים וחצי הראשונות לחיי הפרה, עלולות להוביל לתוצאות שליליות של התפתחות העובר, בריאות העגלים שיוולדו, ייצור החלב והיכולת להרות שוב[9].
משך ההריון הוא כ־9 חודשים, שהם 277 יום. בין המלטה להמלטה יש מרווח של כ־14 חודשים בממוצע. על פי רוב, פרה מוזרעת לראשונה כ-80 יום לאחר ההמלטה. בתעשיית הבקר והחלב מופרדים העגלים מאמם תוך שעות מעת ההמלטה ונמנעת הנקתם, לצורך שמירה על תפוקת החלב של האם. העגל נמצא בכלוב רק עד גיל הגמילה מהחלב (60 יום). הימצאות העגל בהפרדה מאפשרת מעקב פרטני אחריו ומתן טיפול ומזון בצורה מבוקרת ומקצועית. נטען כי האם והעגל סובלים רגשית כתוצאה מההפרדה, וגעיותיהן של האמהות המחפשות את צאצאיהן נשמעות זמן רב אחרי ההפרדה[10][11][12]. בשעות הראשונות לחייו, העגל מקבל קולוסטרום בזמן ובמינון קבועים (זהו החלב הראשון שעשיר בחלבונים שחיוניים למערכת החיסונית החסרה של העגל הנולד. ללא הנקה ראשונית, או לחלופין ללא מתן קולוסטרום, הוא רגיש וחשוף לכל תחלואה). השגר (הוולד) מקבל בחודשיים הראשונים לחייו, עת הוא פגיע מאוד מבחינה גופנית, תחליפי חלב (בדרך כלל מאבקת חלב) ולעיתים חלב פרה טרי, באופן מבוקר. לאחר מכן, העגלים מוזנים במספוא ובמזון מרוכז לפי קצב גידולם ויכולות הייצור שלהם. פרת בשר בטבע מסוגלת לחיות עד גיל 20, אם איננה נטרפת, חולה או נפצעת. בענף החלב היא נשחטת בממוצע בגיל 4 עד 7. במהלך חייה היא ממליטה בין ארבע לשש פעמים.
כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. החלב מיוצר בעטין הפרה. הדם המכיל חומרי מזון רבים מביא את חומר הגלם לעטין דרך כלי הדם הקטנים ביותר. אלה מקיפים את קבוצות התאים הנקבוביים, הנקראים נדיות (אלויאולי), והם מייצרים את החלב. טיפות החלב שיצרו התאים הללו עוברות בתעלות קטנות אל תעלות גדולות יותר, ולבסוף אל ארבע הגתות, הנמצאות מעל ארבע הפטמות, מהן חולבים את החלב.
פרה בתעשיית החלב באירופה מניבה בממוצע כ-8 ליטר בכל חליבה, 22 ליטר ביום, כ-8,000 ליטר חלב בשנה, בישראל תנובת החלב היא הגבוהה ביותר בעולם - בסביבות 12,000 ליטר בשנה[13], יותר מ-30 ליטר ליום.
האדם משתמש בפרות לשימושים מגוונים: פרות משמשות כבהמות משא וחרישה, מנוצלות לחליבה, נשחטות למאכל, גלליהן משמשים לבעירה והסקה, מעורן מפיקים מוצרי עור, מעצמותיהן מפיקים דבק.
מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. הבקר בוית לפני כ-10,000 שנה בסהר הפורה ולאחר מכן התפשט ברחבי העולם. לאחר הביות הוכנסו חלק מהפרות, בעיקר אלו המנוצלות לחליבה, למבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה באחו או בחוצות העיר (למשל בהודו).
כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. האדם משתמש בחלב זה לתזונתו שלו ומגדל את הפרה כך שתפיק את מרב החלב האפשרי. לשם כך, במשך עשרות שנים עברה הפרה ברירה מלאכותית אינטנסיבית שתגדיל את תפוקת החלב שלה. כיוון שהפרה מניבה חלב רק לאחר המלטה, מגדלי הפרות שומרים על הפרה במצב כמעט תמידי של הריון או בתקופה שלאחר המלטה לאורך כל השנה ברציפות. לשם כך משתמשים מגדלי הבקר בהזרעה מלאכותית, המבוצעת כ־60 יום לאחר מועד ההמלטה על מנת להבטיח את המשך הפוריות וההנבה של הפרה. מחזור החלב של הפרה לאחר ההמלטה נקרא "שנת החלב".
אחוז הבשר האכיל בפרה הוא כ-35% ממשקלה הכולל.
תעשיית עגלי החלב היא תעשייה מצומצמת מסך תעשיית הפרות והעגלים. בתעשייה זו מגדלים עגלים צעירים בתנאים אשר ייטיבו את איכות בשרם. לשם כך העגלים מוחזקים בתאי עץ קטנים, על מנת שלא יוכלו לנוע בחופשיות ולחזק את שריריהם. בנוסף, עוברים העגלים פיטום מתמשך, בתערובת נוזלית דלת ברזל. כמו כן, בתאים בהם מוחזקים העגלים שורר חום רב, הגורם לעגלים הזעה וצימאון תמידיים, אך הם מוצמאים כדי שייאלצו ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. כתוצאה מדרך גידול זו מתפתחת אצל העגלים אנמיה חמורה.
תעשייה זו ספגה ביקורת רבה בשל האכזריות המיוחסת לה, ואף נאסרה ב-2007 בכל האיחוד האירופי[14]. ב-2001 פתחה עמותת אנימלס בקמפיין נגד תעשיית עגלי החלב בישראל. בעקבות מאבק העמותה, ב-2005 נקבעו תקנות שאוסרות לכלוא עגלים בבידוד ולהצמיא אותם, כפי שנהוג בתעשייה. זאת לאחר שוועדת החינוך של הכנסת דחתה מספר ניסיונות של משרד החקלאות לעגן בחוק תקנות שיאפשרו את המשך הכליאה של העגלים בבידוד ואת הצמאתם. התקנות האוסרות על כך נכנסו לתוקף ב-2008[15].
ערכים מורחבים – זכויות בעלי חיים, רווחת בעלי חיים, צער בעלי חייםעם התפתחות המודעות לזכויות בעלי חיים גדלה גם הביקורת על השימוש שנעשה בפרות ואופן גידולן. ביקורת זו מופנית בעיקר מצד ארגונים לזכויות בעלי חיים הטוענים כי צורת הגידול איננה מוסרית וגורמת לסבל רב לפרות, אשר זכאיות לאותו היחס המוסרי לו זוכה האדם. המחאה מתמקדת בתנאי הגידול של הפרות בתעשיית החלב והבשר, כגון מרחב מחייתן, אופן האכלתן והשמירה על בריאותן. כמו כן, נשמעה ביקורת בדבר תהליכי הסירוס, חיתוך הקרניים וסימון החיות על ידי תגי מתכת, מפני שאלו לא מתבצעים לאחר מתן משככי כאבים לחיות[12].
הביקורת על גידול הבקר לצורכי בשר וחלב כאחד באה גם מארגונים סביבתניים, הטוענים שגידול בקר לבשר הוא תעשייה מזהמת ובזבזנית. הטענות מתמקדות בפליטת גזי חממה, זיהום קרקע, בזבוז מים ובזבוז שטחים לצורך גידול מזון לבעלי החיים. על פי מחקר של מכון ויצמן ייצור של חלבון בקר דורש פי 25 יותר שטח חקלאי מאשר חלבון צמחי שווה ערך[16][17].
פרות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
