Loading AI tools
טנק בריטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צנטוריון הוא טנק בריטי, שפותח בסוף מלחמת העולם השנייה, אך יצורו החל מאוחר מכדי שיכנס לשירות במהלכה. הצנטוריון יועד להיות טנק שיוט, אך למעשה היווה את אבן הדרך לתפיסת שריון חדשה לפיה הצנטוריון סווג כטנק מערכה.
 | |
| צנטוריון סימן 3 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק שיוט/טנק מערכה |
| מדינה מייצרת |
 בריטניה |
| יצרן |
ליילנד מוטורס, Royal Ordnance Factory, ויקרס  |
| משתמשים עיקריים | צבא בריטניה, צה"ל, צבא דרום אפריקה, הלגיון הערבי |
| שנת ייצור | 1949 |
| תקופת השימוש |
1946–2012 (כ־66 שנים) |
| דגם קודם | קומט |
| דגם עוקב | צ'יפטיין |
| מערכה מרכזית | מלחמת קוריאה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מבצע שלום הגליל |
| יחידות שיוצרו |
4,423 |
| מידע טכני | |
| אורך | 7.6 מטרים (תובה) |
| רוחב |
3.38 מ' |
| גובה |
2.94 מ' |
| משקל | 53 טונות (מוכן לקרב) |
| מהירות | 43 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 500 ק"מ |
| מנוע | מנוע בנזין "מטאור" מתוצרת רולס-רויס, 650 כ"ס (480 קילוואט) |
| שריון | 17–118 מילימטר פלדה |
| צוות | 4 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 17 ליטראות, 76.2 מ"מ |
| חימוש משני |
מקלע 7.62 מ"מ, מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בצריחון מפקד |
  | |
 | |
| שוט קל א' | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק מערכה |
| מדינה מייצרת |
בריטניה /  ישראל |
| יצרן | הסבה על ידי התעשייה הצבאית ומש"א |
| משתמשים עיקריים |
 צה"ל |
| שנת ייצור | 1970 |
| תקופת השימוש |
1946–2012 (כ־66 שנים) |
| דגם קודם | צנטוריון שוט מטאור |
| דגם עוקב | מרכבה סימן 1 |
| מערכה מרכזית | מלחמת יום כיפור, מבצע שלום הגליל |
| יחידות שיוצרו | ? |
| מידע טכני | |
| אורך | 7.6 מטרים (תובה) |
| רוחב | 3.38 מטרים |
| גובה | 2.94 מטרים |
| משקל | 53 טונות (מוכן לקרב) |
| מהירות | 43 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 500 ק"מ |
| מנוע | מנוע סולר AVD-S-1790-2A של טלדיין קונטיננטל, 750 כ"ס (560 קילוואט) |
| שריון | 17–118 מילימטר פלדה + מיגון ריאקטיבי |
| צוות | 4 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח L7 בקליבר 105 מ"מ |
| חימוש משני |
מקלע 7.62 מ"מ בפתח הטען-קשר, מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בפתח מפקד, ועוד שניים מקבילים לתותח (כשאחד מעל התותח ואחד מבפנים) |
הצנטוריונים שירתו במספר צבאות בעולם במהלך שנות המלחמה הקרה ולאחריה, גם כיום הטנק משמש מספר מדינות כמו גם כלים המבוססים עליו. בצה"ל שירת הצנטוריון בשם שוט משנת 1959[1] ועד שאחרוני הכלים הוצאו משירות בשנת 2002, נגמ"שים המבוססים עליו נמצאים בשירות גם כיום. השוט על גרסאותיו השונות שירת בחיל השריון במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה והיה לאחד הטנקים החשובים והמוצלחים שידע צה"ל.
לאורך שנות מלחמת העולם השנייה מערך פיתוח הטנקים הבריטיים סבל מתפיסת העולם הבעייתית שתפקיד השריון מחולק לשלושה סוגי טנקים בשדה הקרב: הטנק הקל שמסייר בשדה הקרב, טנק החי"ר בעל מיגון וחימוש רב לסיוע לחיל הרגלים, וטנק השיוט לפריצה ואיגוף כוחות האויב. הבעיה המרכזית עם תפיסה זו הייתה שאף אחד מסוגי הטנקים האלו לא נועד להילחם כנגד כוחות השריון של האויב, כך שלבריטים היו קשיים רבים במרוץ החימוש של לוחמת השריון ולא נמצאו מענים מספקים להתמודד עם פיתוח הטנקים הגרמניים שלרוב נועד לקרבות כנגד שריון.
לאחר המערכה הכושלת בצרפת ב־1940, איבד הצבא הבריטי כלים משוריינים רבים והיה מעט זמן לבחון מחדש את העיצוב והפיתוח של טנקים חדשים. טנקי השיוט היו מהירים ובעלי עבירות גבוהה, אך היו בעלי אמינות נמוכה מאוד ורבים מהר אבדו בשדה הקרב כתוצאה מכשלים מכניים; במהלך הלחימה בצפון אפריקה לעיתים חצי מהטנקים שנשלחו לקרב אבדו מסיבות טכניות. במהלך 1942 החל הצבא הבריטי לקבל טנקים אמריקאים ובמיוחד טנקי M4 שרמן בעלי אמינות גבוהה ותותח בקוטר 75 מ"מ שהיה מסוגל להתמודד עם רוב השריון הגרמני בתקופה. הופעת הפאנצר סימן 5 (פנתר) בשדה הקרב בחזית המזרחית ביולי 1943 הפתיעה את בעלות הברית, שנדרשו לייצר חימוש ומיגון מתאימים כדי להתמודד עם טנק זה. כתגובה פיתחו הבריטים את תותח 17 ליטראות 76.2 מ"מ, אך לא היה טנק בריטי שניתן היה להרכיב לו את התותח החדש. כאמצעי ביניים, הרכיבו הבריטים את התותח על משחיתי טנקים כגון M10 וולברין, שגרסתו בעלת תותח זה נקראה "אכילס", ועל M4 שרמן שגרסתו עם התותח החדש נקראה "שרמן פיירפלי".
בתקופה זו החל להיות ברור שישנה עדיפות רבה לטנקים "אוניברסליים" במקום החלוקה המורכבת לשלושה סוגים שונים. בסוף שנת 1943 החלו הבריטים לפתח ולבחון אופציות לטנק שכזה, שיהיה בעל חימוש, מיגון ומהירות המספיקים כדי להתמודד עם השריון של האויב. ב־7 באוקטובר 1943, בפגישה של הדירקטוריון של חיל השריון המלכותי, הוחלט ליישם צרכים אלו בצורת טנק שנקרא בשלב זה טנק השיוט A41, כלומר ממשיך דרכו של הקרומוול שהיה טנק השיוט האחרון בסדרה. בפגישה הוחלט על מפרט עתידי לטנק זה: מנוע בנזין 650 כ"ס, שריון קדמי בעובי 3 אינץ', משקל כולל של 45 טון ותותח 76.2 מ"מ - מפרט שהיה דומה מאוד לזה של הפנתר הגרמני בתקופה.
המנוע שנבחר ל־A41 היה מנוע הבנזין "רולס־רויס מטאור", שהיה התאמה לשימוש בטנקים של מנוע "מרלין" המוצלח של רולס־רויס, ששימש במטוסי ספיטפייר, במפציץ אוורו לנקסטר ובהוקר הוריקן. נבחנו מספר סוגי מערכות זחלים, נמצא כי מערכת זחלים מסוג 'קריסטי' שטנקי שיוט קודמים השתמשו בה, לא התאימה לטנק במשקל רב כל כך, ולבסוף נבחרה מערכת "גלגלי הבוגי הכפולים הורסטמן" (Horstmann) שהעניקה עבירות טובה בשטח ופשטות לטיפול. אלמנט חדשני שהוכנס לפיתוח הטנק היה השימוש במנוע רכב משני מסוג "מוריס" (8 כ"ס) כדי לשמש גנרטור להפעלת ציוד הקשר והתותח מבלי להפעיל את המנוע הראשי. המפרט הסופי של ה־A41 הוצג בפגישת הדירקטוריון ב־23 בפברואר 1944; המפרט אושר והוחלט לייצר 20 אבות טיפוס. במהלך המחצית השנייה של 1944 החלו בתהליך הייצור של אבות הטיפוס דרך המפעלים השונים, אך האבדות בכלים במהלך הפלישה לנורמנדי והצורך לייצר טנקים במהירות לשדה הקרב, עיכבה את הרכבת הטנק הניסיוני החדש והעבודה עליו החלה רק בינואר 1945. בזמן זה, המשיכו עבודות העיצוב והתכנון בעיקר בחלקי הצריח, והטנק נקרא טנק שיוט כבד A41A.
באפריל 1945 הורכבו הטנקים הראשונים והם נשלחו לשטחי האימונים לבחינה כללית. בשלב זה ה־A41 כבר קיבל את השם צנטוריון (Centurion), בהתאם לשמות טנקי השיוט האחרים המתחילים באות "C" לסימון "Cruiser" (שיוט). הניסוים הראשונים היו כל כך מוצלחים שהוחלט לשלוח 6 אבות טיפוס לבחינה קרבית עם היחידות הלוחמות באירופה במבצע שקיבל את הכינוי "מבצע זקיף", אלו הגיעו מספר ימים לאחר הניצחון באירופה אך זכו לתגובות אוהדות מאוד בקרב צוותי הטנקים של רגימנט האינסקילינג (הדרגונים ה־6) ורגימנט הטנקים החמישי המלכותי.
הצנטוריון שקל מעל 40 טון בשל השריון העבה למדי (17–118 מ"מ). החימוש הראשי היה תותח 17 ליטראות (76.2 מ"מ), שהוכיח את עצמו כמסוגל לחדור כל טנק גרמני בעת המלחמה (פרט לטיגר 2) מטווח מרבי של קילומטר. נקודת התורפה העיקרית הייתה המהירות הנמוכה, שנגרמה משילוב של משקל כבד יחסית ומנוע חלש. כמו כן טווח הפעולה היה קצר מאוד.
.jpg)
בשנת 1949 נכנס הטנק לשירות וכ־4,000 צנטוריונים יוצרו, ב-13 גרסאות מרכזיות. השיפורים לאורך השנים כללו שינוי התותח לתותח 20 ליטראות (83.4 מ"מ), ולאחר מכן לתותח L7; הוספת מערכות ראיית לילה וזרקורי תת־אדום; והוספת מערכות מיגון נגד אב"כ ומערכת בקרת אש משופרת. האחרון בדגמי הצנטוריון שיוצר היה הצנטוריון סימן 13. הצנטוריונים שירתו בצבאות רבים בעולם, כולל צבא ירדן, צבא סינגפור, צבא דרום אפריקה וצה"ל (ראו פירוט בהמשך). רוב המדינות המפעילות את הצנטוריונים מחזיקות בטנקים שעברו הסבה למנוע דיזל, ומערכות בקרת האש שלהם שופרו.
מלחמת קוריאה, שהחלה ביוני 1950, הייתה טבילת האש הראשונה של טנקי הצנטוריון כאשר אלו שירתו בשלוש פלוגות ברגימנט ההוסרים האירי ה־8 המלכותי של המלך בצבא הבריטי. לקראת סוף המלחמה טנקים אלו שירתו גם כחלק מרגימנט הטנקים ה־3 המלכותי, הטנקים הוכיחו את עמידותם לתנאי מזג האוויר הקשים ואת יכולות הלחימה וכוח האש שלהם. טנקי צנטוריון נשלחו גם כחלק מכוח המשימה הבריטי לחצי האי סיני בשנת 1956 במהלך מבצע קדש ובהמשך, במהלך מלחמת וייטנאם שירתו צנטוריונים גם בצבא אוסטרליה.
בצבא הבריטי המשיכו דגמים המבוססים על הצנטוריון לשרת עד לשנות ה־90 של המאה ה־20, כשהם לוקחים חלק במלחמת המפרץ. בדרום אפריקה נמצאים שדרוגים מקומיים של הצנטוריון ("אוליפנט"; פיל) בשירות הצבא עד היום. בצה"ל, אף על פי שטנקי השוט (ראה בהמשך) כבר לא משרתים ביחידות השריון, נגמ"שים רבים המבוססים עליו עדיין משרתים ביחידות השונות, בהם הפומ"ה, הנגמ"חון והנקפדון.
שוט הוא השם שניתן לצנטוריון כשנכנס לשירות בחיל השריון של צה"ל בשנת 1959. השם בא מן הפסוק:
"קוֹל שוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דוֹהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵדָה."
_-_Centurion_Tanks.jpg)
צה"ל רכש צנטוריונים מדגמי סימן 3 וסימן 5. הטנקים נרכשו כגרוטאות במחיר של כ-3,000 ליש"ט לטנק. השם שוט מטאור ניתן לטנק צנטוריון בעל מנוע בנזין עם קירור מים מדגם "מטאור". לטנק זה היה מנוע נוסף (שהיה מורכב במקורו במכונית מוריס), וזה שימש להפעלת גנרטור לטעינת מצברים כשהמנוע הראשי לא עבד. הטנק נטל חלק במלחמת ששת הימים (כ־400 טנקים[2]), במהלכה גם נלקחו שלל כמה עשרות צנטוריונים ירדניים.
לאחר מלחמת ששת הימים הובהר הצורך להשביח ולהתאים את הטנק לצורכי צה"ל, בעיקר בשל טווח נסיעה לא מספיק ומנוע המטאור המיושן. ישראל בחנה מספר חלופות למנוע השוט ולבסוף נבחר מנוע הדיזל AVD-S-1790-2A של טלדיין קונטיננטל, בעיקר משום שמנוע זה התאים גם לטנק M48A2 (מגח) שהיה גם הוא בתהליך של השבחה והתאמה לצורכי צה"ל. החלפת המנוע, שלמעשה הייתה החלפת חטיבת הכוח כולה, הצריכה גם שינוי מבני של תא המנוע בהגדלה והגבהה של סיפון המנוע. חטיבת הכוח החדשה, בעלת קירור האוויר, כללה גם תיבת הילוכים אוטומטית מסוג "אליסון CD-850-6", מה שהקל מאוד על הנהיגה בטנק למרחקים גדולים. חטיבת הכוח החדשה והמנוע שבה שיפרו את מהירות הטנק וטווח הנסיעה שלו, ומשום שהיה מנוע סולר, גם פחת סיכויי הדליקה במנוע ובכך השתפרה שרידות הצוות.
במאי 1970, לאחר כשלוש שנות פיתוח, יצאו ראשוני השוטים המשודרגים שנקראו "שוט קל", שם שהורכב מהאות הראשונה והאחרונה בשם יצרן המנוע החדש "קונטיננטל". החלפת חטיבת הכוח הובילה להסרה של צינורות הפליטה (אגזוז) והחלפתם בבתי מסנן וכאמור הגדלה של סיפון המנוע, בנוסף הורכב מכל דלק נוסף להארכת טווח הנסיעה.[3] מספר שינויים שהחלו להתבצע על השוט מטאור הופיעו באופן מלא בשוט קל, בהם שדרוג כל הכלים לתותח L7 105 מ"מ והסרתם של הזרקור והמדוכות המקוריות (משגרי מדוכות עשן). בנוסף הוחלפו הפנסים הקדמיים המקוריים בכאלו שהיו בשימוש כלי רכב אחרים בצה"ל.
שדרוג התותח התברר כמכריע ומשפיע. קצב האש של צוות מיומן בעזרת התותח הזה היה גבוה, ועמד על מעל ל־15 פגזים בדקה, בעוד שלטנקים הסובייטיים, דוגמת הT-54/55, שהיה טנק מקביל לצנטוריון, היה קצב אש אשר עמד על 4–5 פגזים בדקה. יתרון זה של טנקי הצנטוריון המשודרגים היה בעל הכרעה משפיעה ומכרעת בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, בהם הצליח חיל השריון, שהיה מצויד בטנקי שוט קל, לבלום כוחות שריון סורי בעלי עדיפות מספרית ניכרת.[4]
לאחר פיתוח השוט קל (סימן א'), פותחו סימן ב' וסימן ג' במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. אלו כללו שדרוגים למערכות האש ובקרת הצריח ושיפור נוסף למנוע כולל הוספת פתחי פליטה על גבי סיפון המנוע בחלק האחורי של הטנק. דגם ב' הוסב לצידוד הידראולי במקום מערכת הצידוד החשמלית המקורית, אך ללא מערכת ייצוב לתותח המאפשרת ירי בתנועה, בשונה מדגם א' שכלל מערכת ייצוב גזרתית. בדגם ג' הותקנה מערכת ייצוב חדשה[דרוש מקור].
לקראת סוף שנות ה־70 שודרגו חלק מהטנקים למפרט "ברק־אור" (שוט קל סימן ד'). זהו שוט קל שנוסף לו מיגון ריאקטיבי מסוג בלייזר, שרוול תרמי, הוספת עמוד מטרולוגי על גג הצריח והוספת משגרי מדוכות בצורת "קסטה" (קופסה מלבנית המכילה את המדוכות במצב מוכן לשיגור). המיגון הריאקטיבי, שהורכב גם על טנקי המגח, התבסס על מסקנות בעיקר ממלחמת יום הכיפורים על איומי נשק הנ"ט בשדה הקרב. כאשר טנקי סימן ד' היו בשימוש בלחימה במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, הוכיח מיגון זה את עצמו נגד נשק הנ"ט (בעיקר סאגר ו־RPG) שלא כמו במלחמת יום הכיפורים בה לא היה מענה מספק לנשק זה. בנוסף הותקנה בדגם המשופר מערכת בקרת אש מסוג נחל עוז א' שכללה מחשב ירי דיגיטלי וכן קבוצת מחשב עם חיישנים.
טנקי השוט יצאו משירות בחטיבות השריון הסדירות בשנת 1992. בעת שחטיבה 188, שהייתה החטיבה הסדירה האחרונה שהייתה מצוידת בטנקי שוט, הוסבה למרכבה סימן 3. בחטיבות המילואים נמשך השימוש בשוט עד שנת 2002 אז יצאו אחרוני השוטים משרות צה"ל. עם זאת, עד היום מצויים בצה"ל כלים מסוגים שונים המתבססים על התובה של טנק השוט, בהם נגמ"שים ונגמ"שי הנדסה שונים.
ערך מורחב – נגמ"שים כבדים בצה"לרצפתו העבה והעמידה של השוט הביאה להסבת חלק מהטנקים לנושאי גייסות משוריינים, תוך הסרת הצריח והוספת מיגון כבד. בהתחלה החל הנגמשו"ט כנגמ"ש שייעודו בעיקר הנדסה קרבית אך בהמשך שימש גם כנגמ"ש כבד עבור חיל הרגלים ודגמיו עברו שיפורים, שיכלולים והתמחויות בהתאם לייעודם.
דגמי נושאי הגייסות על בסיס טנק השוט:
ישראל: צה"ל הפעיל טנקי שוט מטאור ושוט קל (שדרוגים של הצנטוריון) בשנים 1959–2002, ומפעיל נגמ"שים כבדים מבוססי שוט ונגמ"ש הנדסה פומ"ה עד היום.
ירדן: הפעיל בעבר טנקים, מפעיל היום את התמסח - נגמ"ש המבוסס על תובת צנטוריון.
לוב: בשימוש צבא לוב החופשית.
דרום אפריקה: מצוי בדגמים משופרים בשם אוליפנט. הממלכה המאוחדת: הוחלף בצ'יפטיין.
אוסטרליה: הוחלף בלאופרד 1.
אוסטריה: שימש כתותחים נייחים בבונקרים.
קנדה: צבא קנדה הזמין 274 טנקי צנטוריון סימן 3, 9 טנקי חילוץ ו־4 טנקי גישור. מאוחר יותר רכש טנקי צנטוריון סימן 5. בסופו של דבר טנקי צנטוריון רבים נמכרו לישראל, שהסבה אותם לטנקי שוט קל עם מנוע דיזל.
דנמרק: הוחלף בלאופרד 1.
מצרים: הוחלף בטנקי T-55, T-62, פטון M60A3 ו־M1A1 אברמס.
הודו
עיראק: הוחלפו בטנקים סובייטים.
כווית
סומליה (בשנת 1977)
הולנד: הוחלף בלאופרד 1.
ניו זילנד
סינגפור: 63 טנקי צנטוריון סימן 3 וסימן 7 נרכשו מהודו ומאוחר יותר נרכשו טנקי שוט מישראל, כולם שודרגו לשוט קל עם מנוע דיזל ותותח L7 105 מ"מ.
שוודיה: הוחלף ב־Stridsvagn 122, גרסה של הלאופרד 2A5S
שווייץ: הוחלף בלאופרד 2.מידע:
תמונות:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
