Loading AI tools
משחית טנקים אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחית הטנקים M10 (באנגלית: M10 Tank Destroyer) הוא משחית טנקים אמריקאי שפותח במהלך מלחמת העולם השנייה. ה-M10 זכה לכינוי וולברין (באנגלית: Wolverine, גרגרן) בצבא הבריטי. גרסה בריטית של ה-M10, אשר החליפה את תותח ה-76 מ"מ המקורי בתותח 17 ליטראות בריטי, כונתה אכילס.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | משחית טנקים |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| יצרן |
Fisher Body  |
| שנת ייצור | 1942 |
| תקופת השימוש |
1943–הווה (כ־81 שנים) |
| דגם קודם | M6 פארגו \ משחית טנקים M3 |
| דגם עוקב | M18 הלקט \ M36 ג'קסון |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
6,706 |
| מידע טכני | |
| אורך | 6.83 מטרים (תותח קדימה) |
| רוחב | 3.05 מטרים |
| גובה | 2.57 מטרים |
| משקל | 29.6 טון |
| מהירות | 51 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 300 ק"מ |
| מנוע | מנוע דיזל, 375 כוח סוס, מתוצרת ג'נרל מוטורס |
| שריון | 57.2-9 מ"מ פלדה |
| צוות | 5 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 76.2 מ"מ (3 אינץ') |
| חימוש משני | מקלע 12.7 מ"מ (בראונינג) |
  | |
פיתוחו של הוולברין נבע מהצורך הטקטי האמריקאי לספק כוחות שריון שייעודם הוא לוחמת טנקים. בעוד שטנקים בינוניים וכבדים פעלו ככוחות תמיכה לחי"ר וככוחות הבקעה, היה צורך בכוח עתודה שהיה מסוגל להיכנס לקרב במהירות ולהתמודד עם התקלות בטנקי אויב. טקטיקות התמרון האגרסיביות שיועדו לוולברין, דרשו ממנו להיות מהיר וקל, אך, באותה עת בעל תותח חזק מספיק כדי להתמודד עם טנקי האויב בהצלחה.
קודמו של הוולברין לפיתוח היה ה-T35 (תומ"ת), שהיה בבסיסו הכלאה של תובת M4A2 וצריח של M6. דגם זה נפסל משום ששריונו לא היה משופע מספיק כדי להתמודד עם יעוד הכלי. השלב הבא היה פיתוחו של ה-T35E1, שכלל את תיקון הדרישות של צבא ארצות הברית ובעיקרן הוספת שריון משופע בצידי התובה וקיבל את כינויו הייעודי M10 וולברין כאשר הוחלף הצריח הכבד בצריח משושה פתוח ובעל משקולת אחורית לשיווי משקל כנגד התותח.
מאז פיתוחו, שירת הוולברין בכל אזורי הלחימה במלחמת העולם השנייה. הוא שירת בצבאות בעלות הברית בזירת האוקיינוס השקט ובזירה האירופית. סך הכול יוצרו 6,706 יחידות של דגמי הכלי השונים. לקראת סוף המלחמה הפך הוולברין למיושן ביחס למשמידי הטנקים שנוצרו אחריו, כגון ה-M36 ג'קסון, שהתמודדו טוב יותר מול הדור המתקדם יותר של טנקים גרמניים.
חימושו של הוולברין היה תותח 3 אינץ' (76.2 מ"מ) מסוג M1918 כאשר התחמושת הייעודית ללוחמת טנקים הייתה פגז חודר שריון מסוג M79, אך גם תחמושת מסוגים נוספים.
לצד החימוש העיקרי נשא הוולברין מקלע כבד מסוג M2 בראונינג (12.7 מ"מ) כמקלע נגד חי"ר וכנגד מטוסים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
