M2 בראונינג

M2 בראונינג (ידוע גם בשם בראונינג 0.5, אפס-חמש, מק"כ ו-Fifty-Cal) הוא מקלע כבד בקליבר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו). זהו אחד המקלעים הוותיקים והנפוצים בעולם שעדיין נמצאים בשימוש. הוא נכנס לשירות ב-1932 ונמצא בשירות מבצעי עד היום. ה-M2 משמש כמקלע הכבד הראשי של צה"ל, הכוחות המזוינים של ארצות הברית, צבא בריטניה ועוד צבאות רבים בכל העולם, וידוע בזכות האמינות והדיוק המצוינים, וכוח האש הגדול שלו.

מקלע כבד M2 בראונינג 0.5
M2 Browning

מידע כללי
סוג	מקלע כבד
נגזרות	M2HB ו-M2HQCB לשימוש כללי, דגם M3 לשימוש אווירי, ועוד מגוון תת-דגמים
תכנון	ג'ון בראונינג, 1918[1] סמואל גרין, 1932 (שיפורים לדגם M2)
מדינה מייצרת	ארצות הברית
יצרן	ארצות הברית ג'נרל דיינמיקס, US Ordnance בלגיה FN Herstal הממלכה המאוחדת Manroy Engineering
מעצב	ג'ון בראונינג
תקופת השימוש	1933–הווה (כ־91 שנים)
מלחמות	מלחמות ועימותים רבים, הבולטים שבהם: מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, כל מלחמות ישראל, מלחמת פוקלנד, מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן השנייה, מלחמת עיראק
מחיר ליחידה	כ-14 אלף דולר[2]
יחידות שיוצרו	מעל 3 מיליון[3]
מידע טכני
קליבר	${\displaystyle \ 0.5\ {\mbox{BMG}}\ (12.7\times 99\ {\mbox{mm}})}$ 12.7x99 מ"מ נאט"ו, 0.50 BMG
פעולה	מכת גזים על ראש קנה
הזנה	שרשיר, כדורי BMG 0.5
כוונות	כוונת ברזל, אפשרות לכוונת טלסקופית
אורך כולל	1,650 מ"מ[2]
אורך קנה	1,143 מ"מ (45 אינץ')
משקל מלא	38 ק"ג (גוף וקנה), חצובה 20 ק"ג[2]
קצב אש	550 כדורים לדקה[2]
מהירות לוע	930 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי	1,800–2,500 מטר[2]
טווח מקסימלי	כ-7,000 מטר[4][2]

לוחמי חיל הנחתים האמריקאי יורים במק"כ M2 בעת אימון

לוחם צה"ל יורה במק"כ M2 בעת אימון

סקירה כללית

ה-M2, שבארצות הברית מכונה Ma Deuce או Fifty-Cal, ובצה"ל נקרא בפשטות אפס-חמש או מק"כ (ראשי תיבות של "מקלע כבד"), תוכנן בידי ג'ון בראונינג עוד בשנות ה-20 של המאה ה-20 (1921) ושופר על ידי ד"ר סמואל גרין בשנים 1927–1932. עד כניסתו לשירות בצבא ארצות הברית נקרא המקלע "מודל 1921" אך כאשר אומץ על ידי הצבא בשנת 1932 קיבל את הציון הצבאי M2. במהלך השנים הוכנסו מספר שיפורים ל-M2 שהעיקרי שבהם היא התקנת קנה מעובה (מודל HB) הניתן להחלפה מהירה (מודל HQCB, נקרא גם HB-QCB). מלבד שיפורים אלה, התכנון המקורי של בראונינג לא השתנה באופן משמעותי.

הקליבר של ה-M2 הוא 12.7x99 מ"מ והתחמושת שהוא יורה נקראת 0.50 BMG ותוכננה במיוחד עבורו (BMG מציין "מכונת ירייה בראונינג"). כיום, נעשה שימוש בתחמושת הזאת גם ברובי צלפים כבדים דוגמת הבארט M82A1 והמקמילן TAC-50.

ה-M2 מקורר באמצעות אוויר ומוזן על ידי שרשיר. עקרון הפעולה שלו מבוסס על רתע קצר. מנגנון זה עובד באופן הבא:

1. בהתחלה, הבריח והקנה נעולים ביחד, לאחר הירי הגזים מכים בקנה, בסיס הקנה מכה בבריח, וזה גורם לפתיחת הנעילה.
2. אחרי מרחק קצר, הבריח והקנה נפרדים, והבריח ממשיך לנוע ביחס לקנה.
3. פעולה זו מושכת את שרשיר התחמושת לתוך הנשק, ובאותו הזמן גורפת כדור חדש.
4. הבריח חוזר, פולט את התרמיל וטוען קליע לבית הבליעה.
5. אם ההדק עדיין לחוץ, הקליע נורה, ומחזור הירי מתחיל שוב מהשלב הראשון בעקבות הרתע.

קצב הירי התאורטי של המקלע הוא 550 קליעים לדקה. בפועל, לא ניתן להגיע לקצב אש כזה, בגלל מגבלות של התחממות הקנה. כדי למנוע התחממות קנה רצינית, הירי נעשה בדרך כלל בצרורות קצרים, כאשר בין צרור לצרור נותנים מספר שניות לקנה להתקרר.

ה-M2 מסוגל הן לירי בבודדות והן לירי אוטומטי מלא. כאשר הוא מיוצב על חצובה נייחת, טווח הירי המקסימלי של ה-M2 הוא כ-7 ק"מ, ואילו הטווח האפקטיבי הוא כ-2 ק"מ. הצלף האמריקאי קרלוס הת'קוק השתמש במקלע כבד M2 בראונינג לצליפה לטווחים ארוכים בירי בודד, והצליח לרשום פגיעה בירי מטווח 2,286 מטרים (2,500 יארד).

המקלע שוקל כ-38 ק"ג והחצובה שלו שוקלת כ-20 ק"ג.

ייעודו המקורי של מקלע ה-0.5 היה לשמש כנשק נגד כלי רכב, כולל רכב קרבי משוריין, וכלי טיס. עם זאת, בעקבות השיפור בשריון של הרק"מים במהלך מלחמת העולם השנייה ייעודו הוסב למקלע כבד ומקלע נגד מטוסים, שגם השריון שלהם שופר, דבר שהצריך נשק חזק יותר מאשר מקלעי ה-0.3 אינץ' שהיו עד אז בחיל האוויר וכוחות הנ"מ של ארצות הברית. במלחמת העולם השנייה הצטיין ה-M2 במגוון רב של תפקידים והפך למקלע הכבד העיקרי של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, בו הוא משרת ללא תחליף עד היום.

ה-M2 משמש במגוון תפקידים:

• נשק תמיכה בינוני-כבד לחי"ר.
• נשק ראשי בזחל"מים להגנה אווירית, מותקן על צריח מיוחד בצמדים (dual) או ברביעיות (quad), כגון זחל"ם M16 MGMC. בנוסף להגנה אווירית שימשו כלים אלה כדי לסייע באש כבדה ומהירה לכוחות השדה, לרבות חיל רגלים, הן בהתקפה והן בהגנה.
• נשק ראשי או משני ברכב קרבי משוריין (המק"כ מותקן על גבי מגוון נגמ"שים, נגמ"שי לחימה, טנקים, רכבי סיור טקטיים ואפילו ג'יפים).
• מקלע מקביל (coaxial gun) בטנק.
• מקלע המורכב על מטוסי קרב ומפציצים כדוגמת B-17 ו-P-51 מוסטנג.
• מקלע המורכב על כלי שיט כנגד מטרות אויב קטנות ובינוניות.
• תותח נ"מ בספינות הצי האמריקני (ואז הוא מופיע בקונפיגורציה הכוללת מקלע כפול - הדק אחד המפעיל שני קנים מקבילים).
• דגם M3 הותקן במספר מטוסי קרב, למשל ב-‏F-86 סייבר.

דגמים

מאז תכנונו, ה-M2 כמעט שלא נשתנה. השינויים העיקריים היו מעבר מקנה מקורר-מים בדגם M1921 המקורי לקנה מעובה מקורר-אוויר. דבר זה הגביר את הניידות של המקלע והקטין את משקלו. הקנה המעובה מקטין את התחממות הקנה ומאפשר ירי צרורות ארוך יותר. דגם זה זכה לציון M2-HB. שינויים נוספים כללו מספר שיפורים חימושיים במנגנון הפעולה ואפשור הטענת שרשירי תחמושת הן מימין והן משמאל.

• 
  דגם M2 המקורי על חצובה מדגם M3
• 
  דגם M2HB עם קנה מעובה

תת-דגמים מוקדמים

מקלעי בראונינג 0.5 על מפציץ אמריקאי מדגם B-25 מיטשל.

הדגמים הראשונים היו בעלי קנה מקורר-מים, אך הוחלפו תוך זמן קצר בקנה מעובה שהיה פחות כבד ומסורבל מהקנה מקורר-המים. דגמי ה-M2HB באו בשלושה תת-דגמים:

• Browning Machine Gun, Cal. .50, M2, HB, Flexible - מקלע רב-תכליתי לחיל רגלים
• Browning Machine Gun, Cal. .50, M2, HB, Fixed - מקלע לצריח טנק M6
• Browning Machine Gun, Cal. .50, M2, HB, TT - מקלע שנועד להתקנה על גבי רכב קרבי משוריין וצריחי טנקים, בפועל הוא היה מאוד דומה לתת-דגם החי"ר.

אחרי מלחמת העולם השנייה פותחו עוד מספר תת-דגמים:

• Caliber .50 Machine Gun, Browning, M2, Heavy Barrel, Soft Mount (Navy)
• Caliber .50 Machine Gun, Browning, M2, Heavy Barrel, Fixed Type (Navy) - בדגם זה פותחה הזנה דו-צדדית והדק המופעל על ידי סולנואיד (סליל חשמלי).
• דגמים שהותאמו לצריחי טנקי ה-M48 פטון וה-M1 אברהמס.

מקלעי נ"מ ומקלעים על גבי כלי טיס

כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 רכשו הכוחות המזוינים של ארצות הברית מקלעי M1921 (ה"אבא" של ה-M2) לשימוש נגד מטוסים, הן כמקלע המותקן על גבי מטוסי קרב ומפציצים, והן כמקלע המותקן על עמדת נ"מ קרקעית. הדרישה העיקרית מהם הייתה אמינות, קצב ירי גבוה (מעל 500 כדורים לדקה), דיוק ומשקל סביר. מאחר שמקלעים אלו לא היו אידיאליים לתפקיד, נעשו ניסיונות לפתח דגמי נ"מ על בסיס ה-M2.

אחרי מספר ניסיונות פיתחה חברת פריג'ידר דגם מהיר-ירי על בסיס ה-M2, אך דגם זה כלל שינויים רבים מהתכנון המקורי של ה-M2 והחלפת רוב החלקים. למקלע זה היה קנה קצר יותר, באורך 36 אינץ', קצב אש מהיר ביותר - של כ-1,250 כדורים לדקה, אך הוא סבל מבעיות אמינות וחלקים שנשברו. שיפור של מקלע זה זכה לציון AN/M2 כאשר AN זה קיצור ל-Army/Navy (שפיתחו במשותף את הדגם הזה של המקלע) והיה בעל קצב אש ציקלי של 750-850 כדורים לדקה.^[5] בסוף מלחמת העולם השנייה הוחלפו מקלעים אלה בדגמי ה-M2HB המתקדמים יותר. מאוחר יותר הם עברו התאמות לייעודם כנשק נ"מ וכמקלע המותקן על גבי מסוקים למטרות סיוע קרקעי. פותחו מספר דגמים, רובם ניסיוניים, והם זכו לשמות XM213/M213, XM218, GAU-15/A, GAU-16/A ו-GAU-18/A, כאשר כל דגם מהווה שיפור של הקודם לו.

מקלען גרמני יורה ב-M3M בראונינג שמותקן על מסוק CH-53GS.

ניסיון נוסף ומוצלח יותר להתאמת הבראונינג למקלע נ"מ היה פיתוח ה-M3 בראונינג, וגרסה צבאית שלו שזכתה לציון AN/M3. לגרסה זו היה קצב אש של כ-750 כדורים לדקה, וכדי לשפר את קצב הירי הותקן מנגנון האצה להזנת התחמושת, דבר ששיפר את קצב האש לעד 1,200 כדורים לדקה. מקלע זה הגיע לבשלות מבצעית רק אחרי מלחמת העולם השנייה ושירת במלחמת קוריאה - כשהותקן על מטוסי ה-F-86 סייבר, ה-F-84 ת'אנדרג'ט ו-F-80 שוטינג סטאר - ובמלחמת וייטנאם, אז הותקן על פוד XM14/SUU-12/A. הוא נמצא בשירות גם היום על מטוס ה-Embraer EMB 314 Super Tucano.

דגם זה נכנס גם לצבא ארצות הברית תחת הציון M3, בשתי גרסאות: M3M ו-M3P. גרסת ה-FN M3P של FN Herstal היא מקלע מקובע הנשלט מרחוק. היא מותקנת על גבי מערכת הגנה אווירית אוונג'ר (AN/TWQ-1 Avenger) ומסוק ה-Bell OH-58 Kiowa.‏^[6] מקלע ה-M3M הוא מקלע נייד שפותח עבור חיל הים של ארצות הברית תחת הציון GAU-21/A, ונמצא גם בשימוש חיל הנחתים של ארצות הברית. מקלע זה נכנס לשירות גם בצבא קנדה ובזרועות השונות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. בחיל האוויר של ארצות הברית מחליף ה-GAU-21 את ה-GAU-18 כמקלע על גבי מסוקים מאחר שיש לו קצב אש גבוה יותר (1,100 כדורים לדקה), אורך חיי קנה גדול יותר (10,000 כדורים) ורתע נמוך יותר.

דגם QCB

איור של דגם M2E2 עם קנה וערכת QCB להחלפה מהירה

אחת הבעיות העיקריות של ה-M2 היו התיאום בין הקנה לבית הבליעה. בגלל מגבלות מכניות שהיו בתקופת פיתוח המקלע, היה קשה מאוד לחבר את הקנה לבית הבליעה כך שיתאימו זה לזה באופן מדויק, דבר החשוב להבטחת ירי תקין. כאשר הקנה לא מתואם עם בית הבליעה יכולים להיות מעצורים בירי, וחמור מכך, הכלי יכול להתפוצץ ולפצוע את מפעילו. כתוצאה מכך, החלפת קנה ב-M2 (פעולה חשובה ותדירה במקלעים) דרשה מיומנות רבה ואחריות גדולה. כתוצאה מכך, הוחלט בצה"ל שהחלפת קנה ב-M2HB תתבצע רק באישור ופיקוח קצין. גם צבא ארצות הברית היה מודע לבעיה וב-1997 יצא במכרז לפיתוח דגם חדש של ה-M2HB שיפתור את הבעיה הזו. במכרז זכתה חברת סאקו דיפנס אך הפרויקט בוטל אחרי שלא קיבלה תקציב ממשלתי. ב-2007 השיג הצבא תקציב ויצא במכרז נוסף, בו שוב זכתה סאקו, הפעם כחברה-בת של ג'נרל דיינמיקס. החברה פיתחה קיט תיאום להחלפת קנה (הכולל מתאם וידית נשיאה לקנה) שאפשר גם תזמון יעיל יותר של מעגל הירי. בנוסף שיפרה החברה את הבריח של המקלע, והתקינה על הקנה סתרשף חדש שמפחית את הרשף ב-95%. כעת ניתן היה להחליף את הקנה במהירות ובבטיחות מבלי לפגוע בתיאום שבין הקנה לבית הבליעה. הכלי המשופר זכה לציון M2-HB-QCB או M2HB-QCB ולעיתים גם M2-HQCB, כאשר QCB פירושו "קנה להחלפה מהירה" (Quick Change Barrel).

המקלע המשופר M2HB-QCB זכה לציון הלא-רשמי M2E2 וב-2010 זכה לציון רשמי מצבא ארצות הברית ונקרא באופן רשמי M2A1. ביוני 2011 החל הצבא לשדרג את מקלעיו מדגמי ה-M2HB לדגמי ה-QCB ובפברואר 2012 הכריז שישדרג את כל 45,000 מקלעי ה-M2HB שלו. מאוחר יותר החליט חיל הנחתים של ארצות הברית לשדרג גם הוא את מקלעיו לדגם M2A1 עם קנה להחלפה מהירה, ושדרוג זה התחיל ב-2016 והסתיים ב-2018.

גם צה"ל החליט לשדרג את מקלעי ה-M2HB שלו לדגם ה-M2HQCB עם קנה להחלפה מהירה (QCB) וב-2012 החל תהליך השדרוג והסבת המקלעים.^[7]

• 
  דגם M2E2 עם קנה QCB להחלפה מהירה
• 
  דגם M2E2 עם קנה QCB להחלפה מהירה

היסטוריה

בעקבות מלחמת העולם הראשונה הבינו הכוחות המזוינים של ארצות הברית את הצורך במקלע כבד, בעל יכולת לחדור שריון ולפגוע הן במטרות אדם והן במטרות חומר, כגון כלי רכב ומטוסים. כתוצאה מכך דרש הגנרל ג'ון פרשינג לפתח מקלע כבד בקליבר 0.5 אינץ', בדומה לכלי ירייה דומים שהיו בשירות צרפת וגרמניה (בקוטר 11 מ"מ ו-12 מ"מ).

ב-1918 החלו מהנדסים בניסיונות לפתח כדור בקליבר 0.5 אינץ', אך ההתקדמות המשמעותית חלה רק כאשר הממציא והמהנדס, ג'ון בראונינג, לקח על עצמו את הפרויקט ופיתח, בנוסף לכדור הנקרא על שמו ה-0.5 BMG, גם את המקלע הכבד שיירה אותו. בדגם המקורי התגלו מספר בעיות: משקל רב, קושי לשלוט בירי, קצב אש לא מספק יחסית למקלע (פחות מ-500 כדורים לדקה) ומהירות לוע נמוכה מידי (רק 700 מטר לשנייה). רובן נפתרו עד 1921, אז הוצג המודל M1921, בשתי גרסאות: גרסה אחת בעלת קנה מקורר מים וגרסה שנייה, קלה יותר, עם קנה מקורר-אוויר. דגמים אלה נכנסו לשירות מוגבל בחיל האוויר של ארצות הברית ובחיל הים של ארצות הברית כמקלע נגד מטוסים שהותקן הן על מטוסים והן בסוללות נ"מ קרקעיות. גם במודל זה היו מספר בעיות וחיל האוויר לא ראה בו מחליף ראוי למקלעי הנ"מ בקליבר 0.3 אינץ' שהותקנו על גבי כלי טיס ועמדות קרקע. עם זאת, לחיל הים האמריקני היה ניסיון חיובי עם המקלע ובאמצעות מתן חוות דעת חיוביות ושכנוע להמשיך לשפר את המקלע, תרם לסבב שיפורים נוסף במקלע ולאימוצו על ידי כלל הכוחות המזוינים של ארצות הברית למגוון רב של תפקידים ומטרות. אורך הקנה המקורי היה 36 אינץ' אך בהמשך הוא הוארך ל-45 אינץ' כדי לשפר ביצועים בליסטיים כגון טווח, דיוק ועוצמת חדירה. עם זאת, בגרסאות בהן נדרש מקלע קומפקטי יותר (כגון במקלע דלת על גבי מסוקים) נמשך השימוש בקנה 36 אינץ'.

בעקבות הבעיות שעדיין נותרו במקלעי בראונינג מדגמי M1921 ו-M1921A1, ודגמי M1922 ו-M1923, ואחרי מותו של ג'ון בראונינג ב-1926, לקח המהנדס הראשי של נשקיית ספרינגפילד, ד"ר סמואל גרין, את שיפור המקלע תחת חסותו, בהכרה שלמרות הבעיות הקטנות שעדיין נותרו מדובר בתכנון גאוני ואמין ביותר. בשנים 1927–1932 גרין למד את תכנונו של בראונינג וביצע מספר שיפורים חימושיים במקלע (כגון חיזוק הקפיצים המחזירים) והאחדה של תתי-הדגמים השונים של המקלע לדגם בעל מכלול אחיד המאפשר הסבה בין תתי-הדגמים השונים באמצעות החלפה של קנה, שרוול קנה ועקב קת והדקים. שיפורים אלה פתרו את כל הבעיות שנתגלו במקלע והוא נכנס לשירות ב-1932/1933 בשם Browning Machine Gun, Cal. .50, M2.

מאז נעשו רק שינויים קטנים במקלע, כאשר המרכזי שבהם הוא פיתוח ערכת QCB להחלפת קנה מהירה עם תיאום פשוט ומהיר. ערכת QCB פותחה בתחילת המאה ה-21, כ-80 שנה לאחר פיתוח המקלע המקורי.

כיום מייצרות את ה-M2 החברות הבאות: ג'נרל דיינמיקס (General Dynamics) וחברת U.S. Ordnance האמריקאיות, חברת FN Herstal הבלגית וחברת Manroy Engineering הבריטית.

משתמשים

ה-M2 ונגזרותיו מצויים בשימוש במספר רב של צבאות בעולם. כמעט כל הצבאות המודרניים המערביים כיום וצבאות ברית נאט"ו משתמשים ב-M2 או בנגזרות שלו. גם מספר מדינות ערב, בייחוד בעלות בריתה של ארצות הברית, משתמשות במקלע.

להלן, רשימת המדינות המשתמשות ב-M2 ונגזרותיו:^[8]

• ישראל ישראל: בשירות צה"ל, בדגמי M2HB ו-M2HQCB.
• ארצות הברית ארצות הברית: בדגמי M2,‏ M2HB,‏, M2A1‏ (M2HQCB), ‏XM218/GAU-16,‏ GAU-21.
• הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת: M2 כמקלע מקביל תחת הציון L21A1, ‏ M2QCB תחת הציון L111A1,^[9], מקלע M2HB קומנדו תחת הציון M3M.‏^[10]
• אוסטריה אוסטריה
• אוסטרליה אוסטרליה
• איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
• איטליה איטליה
• אינדונזיה אינדונזיה
• איראן איראן
• אירלנד אירלנד
• אל סלוודור אל סלוודור
• אקוודור אקוודור
• ארגנטינה ארגנטינה
• אתיופיה אתיופיה
• בלגיה בלגיה
• בולגריה בולגריה
• בוליביה בוליביה
• בורקינה פאסו בורקינה פאסו
• בנין בנין
• ברזיל ברזיל
• גואטמלה גואטמלה
• ג'מייקה ג'מייקה
• גאנה גאנה
• גבון גבון
• ג'יבוטי ג'יבוטי
• גמביה גמביה
• גרמניה גרמניה: תחת הציון M3M ו-MG50.‏^[11]
• דנמרק דנמרק
• דרום אפריקה דרום אפריקה
• קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
• הודו הודו
• הולנד הולנד
• הונדורס הונדורס
• הפיליפינים הפיליפינים
• הרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית
• הרפובליקה הסינית הרפובליקה הסינית
• ונצואלה ונצואלה
• זימבבואה זימבבואה
• חוף השנהב חוף השנהב
• טוגו טוגו
• טורקיה טורקיה
• יוון יוון
• ירדן ירדן
• יפן יפן
• כווית כווית
• לבנון לבנון
• לוקסמבורג לוקסמבורג
• ליבריה ליבריה
• ליטא ליטא
• מדגסקר מדגסקר
• מיאנמר מיאנמר
• מלזיה מלזיה
• מצרים מצרים
• מקסיקו מקסיקו
• מרוקו מרוקו
• נורווגיה נורווגיה
• ניגריה ניגריה
• ניו זילנד ניו זילנד
• ניז'ר ניז'ר
• ניקרגואה ניקרגואה
• סומליה סומליה
• סינגפור סינגפור
• סנגל סנגל
• ספרד ספרד
• סרביה סרביה
• עומאן עומאן
• ערב הסעודית ערב הסעודית
• פורטוגל פורטוגל
• פינלנד פינלנד
• פנמה פנמה
• פקיסטן פקיסטן
• פרגוואי פרגוואי
• פרו פרו
• צ'אד צ'אד
• צ'ילה צ'ילה
• צרפת צרפת
• קולומביה קולומביה
• הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
• קטר (מדינה) קטר
• קמרון קמרון
• קנדה קנדה
• קרואטיה קרואטיה
• רואנדה רואנדה
• רומניה רומניה
• שוודיה שוודיה
• שווייץ שווייץ
• תאילנד תאילנד
• תוניסיה תוניסיה
• תימן תימן

הבראונינג 0.5 בצה"ל

מקלע M2HB של צה"ל בתצוגת יום העצמאות ה-66

מק"כ 0.5 על מרכבה סימן 4מ מופעל מתוך הצריח באמצעות סולנואיד (סלילים חשמליים).

מק"כ 0.5 על מרכבה סימן 4מ מופעל מתוך הצריח באמצעות סולנואיד (סלילים חשמליים).

מק"כ 0.5 על עמדת קטלנית המותקנת על גבי רכב קרבי משוריין של צה"ל ומשמשת כחימוש העיקרי של נגמ"שים כבדים בצה"ל.

ה-M2 בראונינג שירת בצה"ל מאז הקמתו ולקח חלק פעיל בכל מלחמות ישראל. ה-M2 מוגדר בצה"ל מק"כ - ראשי תיבות של "מקלע כבד" - ונקרא מק"כ 0.5 או מקלע 0.5 או פשוט אפס-חמש (המספר 0.5 מציין את הקליבר שלו באינצ'ים), ולעיתים גם בראונינג 0.5 או מק"כ M2. נהוג בטעות לפרש את ראשי התיבות מק"כ כמק"ח, ראשי תיבות של "מקלע קליבר חמישים" (שכן בארצות הברית נהוג לרשום את הקליבר שלו כ-.50) או "מקלע חטיבתי".

המק"כ בצה"ל משמש במגוון תפקידים:

• נשק פלוגתי כבד הנישא על ידי לוחמי חיל הרגלים.
• נשק המותקן על גבי נגמ"שים, ובפרט על נגמ"שים כבדים בצה"ל דוגמת הנמ"ר, האכזרית, הפומ"ה והנמר ההנדסי. על נגמ"שים כבדים המק"כ מותקן על גבי עמדות קטלנית ודרקונית הנשלטות מבטן הכלי.
• נשק מדמה-תותח לאימוני חיל השריון: המקלע מותקן מעל התותח.
• נשק לטנק לתמיכה בלחימה בעצימות נמוכה ולוחמה בשטח בנוי כנגד מטרות מחבלים וחי"ר מבוצר. מקלע זה מותקן אף הוא מעל התותח אך מופעל מתוך הצריח באמצעות סולנואידים (סלילים חשמליים). המק"כ מספק כוח אש חזק (אנרגיית לוע ויכולת חדירה) מזה של המאג (המקלע המקביל הסטנדרטי בטנקי המרכבה) אך פחות הרסני מזה של התותח, שנועד בעיקר נגד טנקים ויכול לגרום לנזק גדול מהדרוש, כאשר הוא מופעל בשטח עירוני צפוף.
• נשק משני בספינות הטילים ונשק עיקרי בספינות הבט"ש (דבורים ושלדג) של חיל הים.
• מקלע נגד מטוסים (בעיקר בשנותיו המוקדמות של צה"ל).

כיום נמצאים בצה"ל הדגמים M2HB ו-M2HQCB. דגם ה-M2HQCB (ראשי תיבות של Heavy Quick Change Barrel, מכונה בצה"ל גם "ערכת QCB"), שנקלט ב-2012 ומחליף בהדרגה את ה-M2HB, הוא מקלע M2HB בראונינג 0.5 משופר בעל קנה מעובה הניתן להחלפה מהירה ופשוטה יותר מבלי לאבד את התיאום ובכך משפר את מבצעיות הכלי וכן את אחזקתו.^[7][12]

• 
  הרמטכ"ל בני גנץ מבצע ירי במק"כ M2 מספינת טילים של חיל הים הישראלי
• 
  לוחם צה"ל יורה במק"כ M2
• 
  מק"כ על גבי מרכבה סימן 3 המשמש הן כמדמה תותח והן כנשק ללחימה בעצימות נמוכה
• 
  נמ"ר של חטיבת גולני חמוש בקטלנית עם מק"כ M2, ומאג במדף המפקד
• 
  מדריכת חי"ר בצה"ל מתפעלת מק"כ
• 
  מרכבה סימן 4מ עם מק"כ M2 מעל התותח

גלריה

תמונות של ה-M2 בשירות הכוחות המזוינים של ארצות הברית

• 
  לוחמי חיל הנחתים של ארצות הברית עם מקלעי בראונינג M2HB על גבי רכבי שטח ממוגנים
• 
  נגמ"ש M-113 אמריקאי עם M2 עליו כנשק ראשי
• 
  מק"כ M2 אחרי ירי כאשר התרמילים פזורים מסביבו.
• 
  M2 כפול בשירות חיל הים האמריקני
• 
  M2 בשירות הכוחות המזוינים של ארצות הברית
• 
  חייל מרינס טוען את ה-M2 במלחמת קוריאה
• 
  ירי בבראונינג 0.5 מספינת חיל הים האמריקאי "מונסון"

לקריאה נוספת

• Gordon L. Rottman, Browning .50-caliber Machine Guns, אוספרי הוצאה לאור, 2010

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקלע כבד M2

מדיה וקבצים בנושא מקלע M2 בראונינג בשירות צה"ל בוויקישיתוף

• מקלע בראונינג M-2, באתר FAS
• מקלע בראונינג דגמים Browning M2HB & M2HQCB.
• עוד על ה-M2 בראונינג ואופן פעולתו, פורום צבא וביטחון, פרש
• תמונות של המק"כ M2 מזוויות שונות
• תמונות של מק"כ M2 בצה"ל, פורום צבא וביטחון, פרש
• תמונות ומידע על המק"כ בשירות צה"ל, כולל תמונות של "קטלנית" על גבי "האמר", פורום צבא וביטחון, פרש
• שי פוגלמן, חיי הנצח של מכונת ההרג בראונינג אם-2, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2016
• מפרט קטלוגי של מקלע כבד 0.5 בראונינג (דגם M2HB), אתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט)

הערות שוליים

1. M2 .50 Caliber Machine Gun
2. מקלע בראונינג M-2, באתר FAS
3. "Report: Profiling the Small Arms Industry - World Policy Institute - Research Project". World Policy Institute. בנובמבר 2000. אורכב מ-המקור ב-2017-10-11. נבדק ב-2011-10-30. {{cite web}}: (עזרה)
4. זה הטווח המקסימלי אליו מגיע הקליע.
5. "Aircraft Gunnery .50 Cal". browningmgs.com. אורכב מ-המקור ב-2013-01-10. נבדק ב-8 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה).
6. 6-6 Cavalry aircrews field new Kiowa Warrior weapons system. US Army.
7. ליאור צרור, "במחנה", הכירו את כלי הנשק החדשים של זרוע היבשה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 26 בינואר 2012.
8. Jones, Richard D. Jane's Infantry Weapons 2009/2010. Jane's Information Group; 35 edition (January 27, 2009). ISBN 978-0-7106-2869-5.
9. "Manroy Website". Manroy.co.uk. אורכב מ-המקור ב-2008-10-12. נבדק ב-2008-09-08.
10. mod.co.uk defence news accessed 26 Sept 2010
11. http://www.diesigns.com/down/HHK_CH-53.pdf
12. שי פוגלמן, חיי הנצח של מכונת ההרג בראונינג אם-2, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2016.