רכב הנדסה קרבית (באנגלית: Combat Engineering Vehicle, ובקיצור CEV) הוא רכב קרבי משוריין שמשמש למשימות הנדסה קרבית. ניתן לחלק רכבי ההנדסה הקרבית למספר סוגים, לפי סוג התובה והמרכב:
- נגמ"ש הנדסה קרבית: נושא גייסות משוריין שנושא כיתת פלסים ולעיתים קרובות כולל גם אמצעים הנדסיים המאפשרים להם לבצע פעילות הנדסית גם מתוך הכלי. נגמ"שי ההנדסה נעים מנגמ"שים פשוטים שפשוט נושאים פלסים ואינם בעלי יכולת הנדסית (דוגמת ה-M113) עד לנגמ"שים כבדים שעליהם ניתן להתקין אמצעים הנדסיים רבים ואף להילחם מתוכם. דוגמה: נגמ"שי הפומ"ה והנמ"ר ההנדסי של צה"ל.
- טנק הנדסה: טנק שהוסב לצורכי הנדסה קרבית על ידי הוספת אמצעים הנדסיים כגון כף דחפור או מגוב. כלי זה נועד למטרות סער, ולפעול בצמוד לכוחות השריון המסתערים, ולכן נדרש למיגון ברמה של טנק ומנוע חזק המספק לו מהירות דומה. לעיתים מוסר צריח הטנק ובדרך כלל הוא לא יכול לשאת חיילים בבטנו מלבד המפקד והנהג. הפומ"ה של צה"ל מבוססת על טנק שוט קל שצריחו הוסר, אך מאחר שהיא יכולה לשאת כיתת פלסים היא מסווגת כנגמ"ש הנדסה קרבית ולא כטנק הנדסה. גם לטנקים רגילים ניתן לחבר אמצעים הנדסיים כגון מגוב נוכרי או גשר מישר, אך בטנקי ההנדסה החיבור הוא קבוע ומטרתו העיקרית של הכלי היא פריצה והנדסה, ולא ירי על מטרות אויב. מבין טנקי ההנדסה בולטים שני סוגים נפוצים:
- ציוד מכני הנדסי ממוגן: כלי צמ"ה אזרחיים – כגון דחפורים, מחפרים ושופלים – שלהם נוסף מיגון וחלונות מזכוכית משוריינת להגדלת שרידותם בשדה הקרב. ברוב כלי הצמ"ה הצבאיים המיגון הוא קל ונועד בעיקר נגד ירי נק"ל ורסיסים, אך יש כלים הכוללים מיגון כבד יותר כגון דחפור די-9 בשירות צה"ל שמיגונו יעיל גם נגד מטעני חבלה כבדים ואף נגד רקטות נ"ט.
- כלים בלתי-מאוישים: כלי רכב וכלים הנדסיים בלתי-מאוישים שנועדו לבצע משימות מסוכנות תוך שהם נשלטים מרחוק או פועלים באופן אוטונומי כרובוט צבאי. כלים כאלה מבוססים על מגוון פלטפורמות בהן טרקטורונים, ציוד מכני הנדסי ואף כלי רק"ם.