Loading AI tools
מין של צמח מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פִּשְׁתָּן או פִּשְׁתָּה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתה ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.
הפשתן הוא צמח חד-שנתי שגובהו עד 120 ס"מ, שממנו נארג בד הפשתן. עלי הפשתן ירוקים באורך 2–4 ס"מ. פרח הפשתן תכול ולו חמישה עלי כותרת. פרי הפשתן הוא כמוסה עגלגלה ויבשה בקוטר 5–9 מ"מ המכילה מספר זרעים באורך 4–7 מ"מ.
המונח פשתן מתייחס לא רק לצמח אלא גם לבד הנארג מסיביו.
קיימים מספר שימושים לפשתן. סיביו, זרעיו וחלקים אחרים משמשים כאמור לייצור בד, צבע, נייר, תרופות, רשתות דיג וסבון. הוא צומח גם כצמח נוי, שכן חלק מסוגי הפשתן מצמיחים פריחה כחולה אמיתית (מרבית הפרחים הכחולים הם למעשה בגווני סגול).
בד שנארג מסיבי צמח הפשתן, נחשב לבד איכותי ועמיד מאוד, הודות לסיבים הארוכים. בעבר שימש לייצור כלי-מיטה, ועד היום בשפות רבות המינוח מצעים ופשתן זהה (למשל באנגלית: linen). גם בתלמוד הבבלי במסכת מנחות בפרק "התכלת" מוזכר המונח "סדין בציצית" ושם המילה "סדין" משמעותה "פשתן", צורת האריגה הפשוטה ביותר של שתי וערב מיוחסת לבד זה ועד היום נקראת בשפה מקצועית "אריגת פשתן".
במסורת היהודית מוזכר הפשתן בכמה הקשרים: איסור שעטנז המתייחס לבגד הארוג מסיבי צמר ופשתן. בגדי הכהנים היו עשויים מפשתן. חבלי פשתן שימשו ככל הנראה כפתילות לנרות. בפרק "במה מדליקין" במסכת שבת כתוב שלנר שבת מותר להשתמש בפתילה של פשתן, היות שהלהבה נתפסת בה בצורה יציבה.
בלוח גזר נמצא צירוף המילים "עצד פשת"; ככל הנראה הצורה לקריאת הצירוף היא "עציד פשתה". קיימת הסכמה יחסית שהצירוף אכן מתקשר לצמח הפשתה (בהקשרו; שכן מדובר ברשימה חקלאית). הצירוף "עציד פשתה", מזכיר את הפסוק "והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערכות לה על הגג" (יהושע ב ו), אותו פירש רד"ק: "בפשתי העץ, רצה לומר שהיו עדין הפשתים בגבעוליהם והעלתם הגגה ליבשם והטמינה אותם בתוכם". גבעולי הפשתן נקראו "עצי פשתן".
ביוזמת פרופסור מנחם לוין בשנות ה-50 חודש גידול הפשתן בארץ והוא גדל בשטח של עד כ-20 אלף דונם באזור הדרום. הגידול נמשך עד סוף שנות ה-60.
בגולן, באתר הארכאולוגי אום אל-קנאטר, נמצא מרכז עיבוד הפשתן הגדול בארץ, בקרבת אחד מבתי הכנסת העתיקים המפוארים ביותר. חוקרים קישרו בין מתקן העיבוד, הצורך במים מרובים, ובין עושרו של הכפר העתיק ופארו של בית הכנסת בהתאם.
לפשתן זרעים קטנים וחלקים, הדומים לזרעי שומשום, ומשמשים למאכל ולמרפא.
קיימים כמה סוגים של זרעי פשתן בצבעים חום, צהוב-זהוב או ירוק. רוב סוגי הזרעים עשירים בחומצה אלפא-לינולנית (α-Linolenic acid — ALA) ממשפחת אומגה 3. הזרעים משמשים למאכל לאדם ולבעלי חיים, וגם כבסיס לשמן לשימוש בתעשיית הצבע, במיוחד לצביעת עצים ובדים.
זרעי פשתן טחונים ושמן פשתן שהופק ואוחסן בתנאים מתאימים, מהווים מקור לאומגה 3 מסוג ALA. חומצה זו מומרת בגוף ל-EPA ו-DHA שהן חומצות השומן החשובות לאדם, אך באחוז נמוך (כ-5%).
המרכז הארצי לבריאות משלימה ואינטגרטיבית (NCCIH) של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית ערך סיכום על האפקטיביות הרפואית של זרעי הפשתן.[1] בסיכום נכתב כי הסיבים שבזרעים יכולים בעקרון להקל על עצירות, אך נערכו רק מעט מחקרים בנושא.[1] מאמר סקירה משנת 2019 מצא שזרעי פשתן יכולים לסייע לחלק מהאנשים המאובחנים עם מחלות לב וכלי דם.[1][2] נראה כי זרעי פשתן יכולים לסייע בהפחתת רמת הסוכר בדם לחלק מהחולים בסוכרת מסוג 2.[1] קיימות תוצאות סותרות באשר לשימוש בזרעי פשתן להתמודדות עם סימפטומים של גיל המעבר אצל נשים.[1]
זרעי פשתן ותוספי מזון של שמן פשתן הם בטוחים יחסית במינונים מוגבלים, ודווחו מעט מאוד תופעות לוואי הכרוכים בהם.[1] זרעי פשתן עלולים להיות לא בטוחים בתקופת ההריון בשל השפעות הורמונליות קלות, אך אין מחקרים מהימנים בתחום זה.[1] ישנם מחקרים המראים שהשימוש בשמן זרעי פשתן בשליש השני או השלישי של ההריון עלול להגביר את הסיכון ללידה מוקדמת.[1] אין עדיין מספיק מידע לגבי הבטיחות בצריכת זרעי פשתן בתקופת ההנקה.[1] בדומה לתוספי תזונה עתירי סיבים אחרים, מומלץ לצרוך זרעי פשתן יחד עם שתייה מרובה על מנת להימנע מעצירות או במקרים נדירים מחסימת מעיים.[1] זרעי פשתן ושמן פשתן שניהם עלולים גם לגרום לשלשול.[1]
שמן המשמש בתעשיית הצבעים. צבעי שמן לאמנים מורכבים עד היום משילוב של פיגמנט עם שמן פשתן, וזה משמש לדילול והבהרה של הצבעים. יתרונו הוא זמן ייבוש ארוך, שמאפשר לבצע תיקוני גוון רבים, ושכבה מיובשת עמידה. שמן פשתן טהור נוטה להתייבש עם גוון צהבהב, ולטובת צבעים מסוימים משתמשים בשמן פשתן מולבן.
כבר בתקופות קדומות היה גידול הפשתה התרבותית ידוע במזרח התיכון. הפשתה נזכרת רבות במקרא, ובספרות חז"ל, וככל הנראה היא נעשתה לגידול חקלאי בעל חשיבות כלכלית גבוהה בארץ-ישראל, רק מאמצע המאה השנייה בחיבור "תיאור העולם והעמים" מהמאה הרביעית, נזכר ייצוא פשתן מהערים בית שאן, צור וקיסריה. בחיבור זה אף נזכר שגידול פשתן בית שאן נחשב לאיכותי במיוחד.
במשך התקופה הביזנטית חלה ככל הנראה נסיגה בהיקף גידול הפשתה בארץ ישראל עד הגעת הצלבנים לארץ ב-1099. ככל הנראה החליף גידול הכותנה בארץ את גידול הפשתן, הן מפני שהפשתן נחשב גידול קשה לקרקע והן מפני שהביקוש לכותנה העפיל על הביקוש לפשתן. במקום לייצא פשתן, גידלו בארץ כותנה ליצוא, וייבאו פשתן לארץ ישראל ממצרים. דוגמה לדברים אלו מופיעים ברשימותיו של הגאוגרף הערבי מוקדסי בן המאה ה-10, שבהן מוזכרים גם פשתן וגם כותנה, ואילו על פי קלקשנדי מן המאה ה-14 בסוריה רבתי (א-שאם) לא היו מגדלים פשתה חוץ מבמצרים.[3]
תעשיית הפשתן בישראל, יומני כרמל יולי 1951 (התחלה 1:44)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
