שומשום

שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית^[1], בשפת הדיבור: סוּמְסוּם^[2]; שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי ממשפחת השומשומיים. השומשום הוא גידול השמן הראשון בעולם, ותורבת לפני כ-5,500 שנה בתת-היבשת ההודית ממין הבר Sesamum indicum subsp. malabaricum. גרעיני השומשום משמשים כחומר גלם למגוון רחב של מוצרים בתעשיות המזון (כמו שמן, טחינה וציפוי מאפים), הקוסמטיקה והרפואה. השומשום הוא צמח בעל גידול לא מסיים, פרחיו בצבע לבן-ורוד. צמח השומשום עמיד לתנאי יובש וחום ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, ומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים. השומשום אינו עמיד לקור^[3].

שומשום
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שומשומיים
סוג:	שומשום (סוג)
מין:	שומשום
שם מדעי
Sesamum indicum ‏לינאוס, 1753

זנים

קיימים מגוון גוונים טבעיים של גרעיני שומשום: לבן בהיר, חום, אדום ושחור. השומשום השחור נפוץ בעיקר במדינות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים. השומשום הלבן משמש בעיקר להכנת טחינה גולמית.

מחקר שנערך בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לפיתוח של זני שומשום חדשים בעלי יבול ואיכות משופרים, המותאמים לקציר ממוכן. זנים אלו פתרו את הבעיה העיקרית של גידול השומשום, שהיא התבקעות הלקט השומשום בעת הבשלתו^[4][5].

גידול

השומשום גדל בעיקר בסודאן, מיאנמר, הודו, סין, טנזניה ואתיופיה. לפני מלחמת העולם השנייה הגיע הייצור העולמי לכ-1.75 מיליון טון בשנה^[6]. כיום (2023) ייצור השומשום עומד על כ-6.9 מיליון טון, והייצור עולה מדי שנה.

ישראל

גידול השומשום היה נהוג בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד^[3]. בימי המנדט הבריטי גודל שומשום על שטח של כ-260,000 דונם והיבול הגיע לבין 30–50 קילוגרם לדונם^[6]. בשנים האחרונות בעקבות פיתוח זנים מתקדמים בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, השומשום חוזר לשדות בישראל^[7] ומשולב במחזור גידולי הקיץ, וממנו מופקת טחינה ישראלית בגידול מקומי^[8][9][10].

שומשום כמזון

שמן שומשום

ערך מורחב – שמן שומשום

השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי שמן הידוע לאדם, וישנם ממצאים ארכאולוגיים המעידים על גרעיני שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5,500 שנים. גרעיני השומשום מכילים אחוזי שמן גבוהים, בחלק מהזנים יותר מ-60%. לשם השוואה, גרעיני סויה מכילים כ-20% בלבד.

במטבח הישראלי

ישראל היא צרכנית השומשום השנייה בעולם לנפש אחרי סין^[11]. במטבח הישראלי משמש כמרכיב העיקרי בטחינה, המשמשת גם בפני עצמה וגם בחומוס ובחלווה. בנוסף משמש השומשום בצורתו הגולמית כתוספת דקורטיבית למאפים רבים כמו בורקס וכעכים וכתיבול לסלטים. לאחרונה גם פותח שמן שומשום ישראלי מגידול מקומי שמופק בכבישה קרה^[12].

אצל חלק מקהילות יהדות צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ליל ראש השנה ולברך: שֶׁנִּפְרֶה וְנִרְבֶּה כּשׁוּמְשׁוּמִין.

גלריה

• 
  גרעיני שומשום
• 
  הלקטי שומשום

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שמשם
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שומשום
טקסונומיה בוויקימינים: Sesamum indicum

• שומשום, באתר ITIS (באנגלית)
• שומשום, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• שומשום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• שומשום, באתר Tropicos (באנגלית)
• שומשום, באתר GBIF (באנגלית)
• שומשום, באתר The Plant List (באנגלית)
• שומשום, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• שומשום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חדשות הפקולטה לחקלאות, פותח שומשום עתיר יבול המותאם לקציר ממוכן, האוניברסיטה העברית, 15 ביוני 2015
• הדס יריב‏, קסום, בשום ונפלא: כל היתרונות הבריאותיים של שומשום, באתר וואלה, 28 במרץ 2016
• ענת ברזילי, שומשום ניישן: כך הפכנו למעצמת טחינה, באתר כלכליסט, 19 במאי 2017
• שומשום, באתר המכון למצוות התלויות בארץ