Loading AI tools
חברת תעופה שמחירי טיסותיה נמוכים מאוד בהשוואה לחברות התעופה הרגילות; המחיר הנמוך מתאפשר בשל היעדרם של שירותים מסורתיים לנוסע מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חברת חֶסֶךְ (נקראת גם לואו-קוסט, מאנגלית: Low-Cost Carrier או LCC) היא חברת תעופה, שמחירי טיסותיה נמוכים מאוד בהשוואה לחברות התעופה הרגילות; המחיר הנמוך מתאפשר בשל היעדרם של שירותים מסורתיים לנוסע, כגון ביטוח מפני ביטול הכרטיסים שהוזמנו. תופעת חברות טיסות החסך החלה בארצות הברית, התפשטה לאירופה בשנות ה-90 וכיום משגשגת בעולם כולו. כמה מחברות התעופה הללו מוכרות חלק מהכרטיסים במחירים סמליים, או אפילו בחינם (כאשר הנוסע נדרש לממן רק את אגרות הנמל).
רוב חברות טיסות החסך פועלות על פי העקרונות העסקיים הבאים, או חלק מהם:
חברת התעופה הראשונה שהפעילה בהצלחה את המודל העסקי הייתה פסיפיק סאות'ווסט איירליינס בארצות הברית ב-6 במאי 1949. אך החברה שחוללה את המהפכה בשוק הטיסות הייתה סאות'ווסט איירליינס, שהחלה לטוס ב-1971, והייתה מאז רווחית כל שנה למעט 1973 (שנת משבר הנפט). משהתחיל שוק חברות התעופה להיפתח, הגיע המודל גם לאירופה, שם שתי החברות המצליחות ביותר הן ריאנאייר האירית, שהתחילה לטוס לפי המודל ב-1991, ואיזיג'ט הבריטית, שהוקמה ב-1995. שתי החברות האלו הן בשנת 2023 חברות התעופה הגדולות ביותר באירופה מבחינת מספרי נוסעים[2]. חברות תעופה זולות נוספות נוצרו מאז ברחבי העולם.
חברות לטיסות חסך מהוות איום על חברות תעופה מסורתיות. בעיקר כאלו המבוססות על טיסות קצרות יחסית של עד 3 שעות, בהן החברות לטיסות חסך יכולות להתחרות בהן בקלות. כניסת חברות תעופה הזולות הובילו לפשיטת הרגל של מאלב, ספנאייר ואייר ברלין. וכן לדילול משמעותי בפעילות של נתיבי אוויר צ'כים, וטארום. אך פגיעה משמעותית של חברות התעופה הזולות הנה בשוק טיסות השכר. שהוביל לפשיטת רגל של חברות שכר רבות באירופה. הבולטת היא תומאס קוק. ודילול משמעותי בפעילות של חברות שכר כמו TUI. בשווקים בהם הופיעו חברות לטיסות חסך נאלצו החברות המסורתיות לקצץ קיצוץ חד במחיריהן, ולעיתים קרובות לאמץ אלמנטים נוספים של חברות טיסות החסך, כמו ביטול מחלקת העסקים, בידור בטיסה, וארוחות טיסה בטיסות קצרות.
בשנים 2001–2003, שבהן נפגעה תעשיית התיירות כתוצאה מפיגועי 11 בספטמבר, מלחמת עיראק ומגפת הסארס, כמעט כל חברות התעופה המסורתיות סבלו מהפסדי ענק, בעוד רוב חברות החסך נשארו רווחיות. במשבר התעופה עקב מגפת הקורונה בשנים 2020-2022 לחברות התעופה הזולות היו הפסדים נמוכים משל חברות התעופה המסורתיות. ואחרי המשבר הן אף הצליחו להגדיל את כמויות הנוסעים שלהן לעומת חברות הסדירות[2]. כמו כן נגסו החברות לטיסות חסך נתח גדול מרווחי הרכבות המהירות, בעיקר באירופה - מחיר כרטיס טיסה בדרך כלל זול יותר מכרטיס רכבת.
כמה מהחברות המסורתיות ניסו להקים חברות תעופה לטיסות חסך משלהן (BUZZ של KLM, למשל, או GO של בריטיש איירווייז), אבל רוב הניסיונות נכשלו. בעיקר בשל עלויות כוח האדם שכפופים להסכמים הקיבוציים של חברת האם. אך יש כמה חברות שהצליחו. הבולטות הן מנגו של סאות' אפריקן איירווייז, טרנסאוויה של אייר פראנס-KLM ויורווינגס של לופטהנזה.
כחלק ממאבקן של חברות התעופה הוותיקות בחברות החסך, הוגשו נגדן תביעות ותלונות בבתי משפט והגופים המשפטיים האחראים לתחרות וקרטלים. במקרה אחד תבעה לופטהנזה מבית המשפט בגרמניה לאסור על ריאנאייר לקרוא לשדה התעופה האן (Hahn) המרוחק כשעתיים נסיעה מהעיר פרנקפורט בשם פרנקפורט-האן ולפרסם השוואות בין מחירי טיסות לופטהנזה מפרנקפורט למחירי ריאנאייר מפרנקפורט-האן. בית המשפט התיר לריאנאייר להשתמש בשם פרנקפורט-האן, אך חייב אותה לציין את המילה 'האן' במודעותיה.
בכמה מקרים אחרים הוגשו תלונות כנגד סבסוד חברות התעופה טיסות חסך על ידי שדות התעופה הקטנים בנימוק של פגיעה בתחרות החופשית או סבסוד לא-חוקי. במקרה אחד הצליחה אייר פראנס להביא להפסקת הסבסוד בשדה התעופה של שטרסבורג - שהוא שדה ממשלתי - בטענה שמדובר בסובסידיה לא חוקית; כתוצאה מכך נפסקו טיסות החסך לעיר. במקרה אחר עלתה טענה נגד הסובסידיות שמקבלת ריאנאייר בשדה התעופה של שרלרואה בבלגיה (שריאנאייר משווקת כשדה תעופה של בריסל), הנמצא בבעלות פרטית. על פי טענות שלא אומתו, לא נגבו מריאנאייר דמי נחיתה, ושולמו לה 100,000 אירו על כל קו טיסה חדש שנפתח בשדה. לטענת ריאנאייר מדובר בתחרות הוגנת, כיוון שאותם התנאים היו יכולים להיות מוצעים לכל חברה אחרת. לטענת התובעים (חברת סבנה, שפשטה את הרגל בינתיים) המכרז נתפר לפי מידותיה של ריאנאייר ולא איפשר הפעלת חברות אחרות משרלרואה. בית המשפט האירופי הכריע לרעת ריאנאייר, אולם השית עליהם קנס נמוך במיוחד - כמיליון אירו - והתיר להם להמשיך בהסדר עם שדה התעופה בשינויים מעטים בלבד.
כאשר מדובר בטיסות לטווחים ארוכים, הדבר לא כלכלי לחברות התעופה הזולות, הן בשל הוצאות הדלק, והן בשל הצורך לשכן את אנשי צוות האוויר במדינות היעד. דבר המוביל להוצאות כספיות כבדות. אך היו כמה ניסיונות להציע טיסות טרנס אטלנטיות במחיר נמוך. חברת התעופה הראשונה שהציעה טיסות טרנס-אטלנטיות מוזלות הייתה לייקר איירווייז של פרדי לייקר, שהפעילה "רכבת אווירית" בין לונדון וניו יורק בסוף שנות ה-70, עד שפשטה את הרגל.
חברת התעופה הלאומית של אירלנד, אייר לינגוס, הנמיכה מאוד את המחירים כדי להתחרות בריינאייר והחלה להציע טיסות טרנס-אטלנטיות לפי מודל טיסות החסך, החל ממאה אירו. בשנות ה-20 של המאה ה-21 קיימים מספר חברות בת של חברות תעופה סדירות המציעות טיסות ארוכות במודל של טיסות חסך: אלו סקוט של סינגפור איירליינס[3], וזיפאייר (אנ') של ג'פאן איירליינס[4].
החברה הראשונה שהפעילה בישראל טיסות חסך הייתה חברת "לייקר" (Laker Airways) הבריטית ב-1979. "לייקר" הוקמה ב-1966 והייתה אחד החברות הראשונות בעולם שהציעו טיסות מוזלות לעומת חברת התעופה הסדירות[5]. החברה פשטה את הרגל בשנת 1982[6]. טיסות שכר לישראל במחיר מוזל החלו לפעול כבר בסוף שנות ה-60, אך היו חלק מחבילת נופש כוללת שרכש הלקוח[7].
כניסה ראשונית של חברת תעופה במחיר נמוך לישראל היה עם כניסת חברת איזי ג'ט לשוק בשנת 2009[8] בקו מנתב"ג לנמל התעופה לונדון לוטון. בתגובה, ניסתה אל על להתחרות באיזי ג'ט, על ידי מכירה של חלק מהמושבים בטיסותיה בפורמט לואו-קוסט[9]. חברת ארקיע השיקה אף היא טיסות חסך בשנת 2008[10], והחל מ-2010 עברה להפעיל את רוב הטיסות הסדירות לאירופה כטיסות חסך[11].
בשנת 2014 הקימה חברת אל על את מותג UP על מנת להיכנס לתחום טיסות החסך[12], אך באוקטובר 2018 הוא בוטל[13] ב-2019 חברות החסך תפסו נתח של 30% מהמושבים בקווים השונים מישראל מנתב"ג ומרמון. וחברת ויז אייר ההונגרית הייתה חברת החסך שטסה למספר היעדים הרב ביותר מישראל, בעיקר למזרח אירופה[14]. בשנת 2022 חברות התעופה הזולות הסיעו כרבע מהנוסעים מנמל התעופה בן-גוריון. כאשר חברות התעופה המרכזיות הן ויז אייר (7.76% מהנוסעים) ריינאייר (6.8% מהנוסעים), איזיג'ט (4.17% מהנוסעים) פגאסוס (4.1% מהנוסעים) טראנסאוויה (2% מהנוסעים) ופליי דובאי (1.7% מהנוסעים)[15].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.