אל על - Wikiwand

אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, המוכרת בשם המקוצר אל על, היא חברת התעופה הגדולה בישראל וחברת הדגל שלה. אל על היא חברה ציבורית ונסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. נמצאת בשליטת חברת כנפי נשרים תעופה בע"מ בבעלותו של אלי רוזנברג.^[3] מרכז פעילותה והנהלתה של החברה בנמל התעופה הבין-לאומי בן-גוריון.

ערך זה עוסק בחברת תעופה ישראלית בבעלותו של אלדד ימין אוחיון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אל על (פירושונים).

עובדות מהירות נתונים כלליים, בורסה ...

Remove ads

אל על מתמקדת בשוק הבין-לאומי ומפעילה טיסות לאירופה, אסיה, אפריקה וצפון אמריקה. בין השנים 2010–2014 הפעילה החברה קו טיסות סדיר לנמל התעופה אילת,^[4] אך טיסות אלו הופסקו.

במשך שנים שימשה אל על כחברת התעופה הלאומית של ישראל והייתה בבעלות ממשלת ישראל, אך צעדים להפרטתה החלו ב-12 ביוני 2003, כשמניות החברה הוצעו למכירה לציבור, וב-1 בינואר 2005 הפכה חברת כנפיים אחזקות בע"מ לבעלת השליטה באל על. תולדותיה של חברת אל על קשורות באופן מובהק בדברי ימיה של מדינת ישראל – היא נטלה חלק במבצעי העלייה הגדולים מארצות ערב, מאתיופיה ומחבר המדינות, ורשת יעדיה שיקפה לאורך השנים את יחסיה הבין-לאומיים של ישראל עם מדינות העולם, ובמיוחד עם שכנותיה. במהלך שנת 2020 בצל משבר הקורונה, השתנתה השליטה בחברה וכיום החברה נמצאת בשליטת חברת כנפי נשרים תעופה בע"מ, חברה בבעלות אלי רוזנברג.

לאל על מספר מאפיינים ייחודיים לה, ובהם הקפדה על הסדרי ביטחון ואבטחה, הימנעות מטיסה בשבתות ובמועדי ישראל והקפדה על כללי הכשרות, הן במטוסיה והן במתקניה הקרקעיים. עם זאת, חלק ממטוסי אל על וצוותי האוויר הוחכרו בשבתות ובמועדי ישראל לחברות ישראליות אחרות.

אל-על נחשבת לחברה עם נפח תנועת הנוסעים הגדולה בישראל. בשנת 2024 הטיסה החברה כולל חברת השכר של סאן דור כ-6.6 מיליון נוסעים^[5].

Remove ads

היסטוריה

סכם

פרספקטיבה

Thumb — מטוס אל על אילתה 4X-ACT4 מדגם C-46 קומנדו בנמל התעופה אילת (1952~)

מקור השם

שם החברה הוצע עם היווסדה בשנת 1948 על ידי שר התחבורה, דוד רמז, ומקורו בפסוק מתוך ספר הושע^[6]:

וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי וְאֶל-עַל יִקְרָאֻהוּ יַחַד לֹא יְרוֹמֵם

— ספר הושע, י"א, ז'

השנים הראשונות

החברה נוסדה בשם "אל על - חברת התעופה לישראל בע"מ" על פי החלטת ממשלה ב-8 באוגוסט 1948.^[7] המטוס הראשון שהפעילה היה סקיימאסטר, שהיה המטוס הראשון שנרשם ברישום ישראלי (עם הקידומת: 4X). ב-29 בספטמבר 1948 המריאה טיסת הבכורה של החברה, שהטיסה את שר החוץ משה שרת לז'נבה והביאה ארצה את הנשיא חיים ויצמן.^[8] ב-21 באוקטובר הביא מטוס החברה את הנרי מורגנטאו לביקור בישראל.^[9] בנובמבר 1948, החלה החברה לפעול באופן סדיר.^[10] בליל 14 באוגוסט 1949 יצא מישראל מטוס אל על ובו המשלחת לקבלת ארונו של הרצל בווינה, והביא אותו לישראל.^[11] באוקטובר 1949 הופעל מטוס סקיימאסטר שני.^[12] בדצמבר 1949 נחת לראשונה מטוס אל על בלונדון.^[13] ב-1950 החלה החברה להפעיל מטוסי לוקהיד קונסטליישן. טווח הטיסה של המטוסים היה מוגבל כך שקווי הטיסה כללו עצירות ביניים. הקו לפריז כלל עצירת ביניים באתונה והקו ליוהנסבורג כלל שלוש עצירות ביניים.^[14]

בין השנים 1950 ו-1956 הטיסה החברה למעלה מ-160,000 עולים מתימן, איראן והודו במבצע מרבד הקסמים ובמבצע עזרא ונחמיה. בדצמבר 1957 השיגה החברה שיא עולמי בטיסה רצופה ללא חנייה, מניו יורק ללוד, במטוס בריסטול בריטניה.^[15] בינואר 1958 שבר מטוס הבריסטול בריטניה של החברה שיא נוסף, שעבר את המרחק מניו־יורק ללונדון בשבע שעות ו־44 דקות, 12 דקות פחות מן השיא הקודם.^[16]

בפברואר 1961 ביצעה החברה את טיסת הבכורה של מטוס סילון בבעלותה,^[17] וביוני ביצעה החברה את הטיסה הראשונה שלה ללא חניית ביניים מניו יורק לתל אביב במטוס בואינג 707, וקבעה שיא עולמי לאותה תקופה לטיסה המסחרית הרצופה הארוכה ביותר: 9 שעות ו-33 דקות בנתיב שאורכו 5,760 מיל.^[18]^[19] רוב הטיסות לניו יורק התבצעו אז דרך תחנות ביניים באירופה, אולם אל על קיימה טיסות ישירות בין תל אביב לניו יורק שבוצעו במטוסי בואינג 747.

חודש לאחר מכן השביתו אנשי צוות האוויר של החברה את כל תנועת מטוסי החברה לישראל למשך 10 ימים, בדרישה לשיפור שכרם. אל על בתגובה חכרה מטוסים של 6 חברות תעופה זרות ובמקביל ניתן אישור של מינהל התעופה הבין-לאומי להפעיל את מטוסי אל על באמצעות צוותים זרים.^[20]

אירוע נוסף הוא מבצע "פינלה" – הבאת אדולף אייכמן מארגנטינה ב-20 במאי 1960 מבואנוס איירס ונחיתה בלוד. המראות היסטוריות נוספות נרשמו באפריל 1980, הטיסה הראשונה של אל על לקהיר ובינואר 1990, הטיסה ההיסטורית הראשונה למוסקבה. בשנת 1982 נקלעה החברה למשבר כלכלי והיא נכנסה לתהליך של כינוס נכסים במהלכו פוטרו מאות עובדים והופסקו הטיסות במשך 4 חודשים עד ינואר 1983.^[21]

ההפיכה לחברה ציבורית

בתחילת יוני 2003 הונפקה החברה לציבור ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ביוני 2004, לאחר רכישת מניות החברה ומימוש אופציות בידי הציבור, ירדו החזקות המדינה בחברה אל מתחת ל-50% והחברה הפכה מחברה ממשלתית לחברה מעורבת. עם הפרטת החברה קבעה המדינה בתקנון החברה זכויות של מניית מדינה מיוחדת (הנקראת לעיתים "מניית זהב") ובמסגרתה ניתנו לשר האוצר, שר התחבורה ובתחומים מסוימים, גם לראש הממשלה לאחר שהתייעץ עם ראש השב"כ ולשר הביטחון סמכויות מסוימות^[22] שנועדו להגן על האינטרסים החיוניים של המדינה בחברה. ולאחר שנחקק פרק ח2 לחוק החברות הממשלתיות, ניתן צו, בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, הקובע שלמדינה אינטרס חיוני בחברה, ובהתאם לכך היא מחויבת להעסיק עובדים ישראלים במספר המאפשר הפעלתה הסדירה בשעת חירום או צורך ביטחוני,^[23] והעברת השליטה בה מצריכה היתר משרי הממשלה.

בעקבות מימוש אופציות נוספות ב-23 בדצמבר 2004, עלתה אחזקת חברת כנפיים אחזקות בע"מ לכ-40% מהון המניות המונפק של החברה, וב-6 בינואר 2005, בעקבות החלטת אספת בעלי מניות שכונסה לבקשת כנפיים, הוחלפו רוב חברי הדירקטוריון. במרץ 2005, החליף חיים רומנו את עמוס שפירא בתפקיד מנכ"ל החברה. בשנת 2020 עם משבר הקורונה הנפיקה המדינה את מניות החברה ואלי רוזנברג הפך לבעל המניות העיקרי בחברה.

הישגים מבצעיים בולטים

באפריל 1980, לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים טסה אל על לראשונה לקהיר (קו שאינו פעיל עוד). במרץ 1984 ביצעה אל על את הטיסה הבין-לאומית הראשונה של מטוס בואינג 767 בנתיב מונטריאול – תל אביב. במאי 1988 ביצעה אל על את הטיסה הרצופה הארוכה ביותר בתולדותיה במסלול לוס אנג'לס – תל אביב: 7,000 מיל בכ-13 שעות ו-41 דקות. בינואר 1990, עם התגמשות החוקים במדינות הגוש הקומוניסטי, החלה החברה להפעיל טיסות למוסקבה.

כחלק מפעילות החברה במבצע שלמה להטסת יהודי אתיופיה לארץ, המריא מטוס בואינג 747 מאדיס אבבה עם 1,086 נוסעים ונחת בישראל עם 1,088 נוסעים, זאת לאחר שנולדו במטוס שני תינוקות, ובכך נקבע שיא עולמי של מספר הנוסעים הגבוה ביותר בטיסה מסחרית אחת.^[24] החברה מחזיקה בשיא זה עד היום.

במסגרת הליברליזציה שחלה במדינות הגוש הקומוניסטי נפתחו פולין והונגריה בפני אל על וב-1988 נחתם הסכם בין אל על לחברת התעופה הפולנית LOT ליצירת קו קבוע לטיסות ישירות. זה היה הקו הסדיר הראשון בין המדינות מאז הפעם האחרונה ש-LOT הפעילה טיסות לישראל בין 1937 ל-1939. לאחר מכן נחתם הסכם בין אל על וחברת התעופה ההונגרית מאלב וב-12 בנובמבר 1988 החלו טיסות מיוחדות לבודפשט וב-27 במרץ כבר החלו בטיסות סדירות.

האירוע המרכזי בסוף שנות ה-80 מבחינת היעדים של אל על היה חידוש קשרי התעופה עם ברית המועצות: בינואר 1989 נערכה פגישה חשאית בווינה בין נציגי אל על למקביליהם בחברת איירופלוט. הפגישה נערכה על פי בקשתם של הסובייטים על מנת לדון בדרכי שיתוף פעולה. בסוף יוני של אותה שנה קיבלה אל על אור ירוק מהשלטונות הסובייטים לבצע טיסה ישירה ליעד בתוך ברית המועצות: בסוף יוני ביצע מטוס בואינג 757 של אל על טיסה ישירה לירוואן בירת הרפובליקה הארמנית כדי להביא לישראל לטיפול רפואי 61 פצועים קשה מאסון רעידת האדמה הנוראה שפקדה את המדינה. בחצי השני של 1989 הופעלו מספר טיסות שכר של אל על ואיירופלוט בין תל אביב למוסקבה.

בדצמבר 1989 נחתם הסכם היסטורי בין אל על ואיירופלוט לביצוע טיסות סדירות בין תל אביב ומוסקבה, אך יישום ההסכם נדחה לשנים 1990 ו-1991. עד סוף 1990 הפעילה החברה כ-20 טיסות עולים בשבוע מבוקרשט. העולים, שהגיעו לרומניה ברכבות מקישינייב בירת מולדובה וקייב בירת אוקראינה עברו בדרך כלל עוד ביום ההגעה את הרישום לטיסה והארגון והיו בדרכם לארץ. לקראת סוף 1991 הגיעה אל על להסכמה עם הממשלה הסובייטית ונציגתה איירופלוט לפיה מורשות שתי החברות לבצע טיסות שכר בין מוסקבה לתל אביב.

ביוני 1996 החלה אל על לראשונה להפעיל קו טיסה סדיר לעמאן, בירת ירדן. אולם אחר כך העבירה אותו לתפעול בידי חברת ישראייר וחברת אירואל תעופה.^[25] בינואר 1998 22 אזרחים סוריים הוחזרו מישראל לסוריה, לאחר שביקשו ככל הנראה לערוק למערב אירופה, ועקב טעות של אנשי אל-על בעמאן הותר להם לעלות לטיסה לאמסטרדם דרך נתב"ג.^[26]

באוגוסט 2001 נקלטה הטייסת הראשונה בחברה, מרב שוורץ.^[27] בסוף 2002 נקלטה בחברה הטייסת השנייה, סמדר שכטר.^[28] אולם שתיהן שובצו לאותה טיסה לראשונה רק בינואר 2016, כצוות טיסה שכולל רק נשים.^[29]

בשנת 2001, יומיים לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הייתה אל על חברת התעופה הראשונה שהורשתה לטוס בארצות הברית. היא ביצעה בשבוע שלאחר הפיגועים גם מספר טיסות בשבת ובראש השנה, במטרה להחזיר נוסעים לישראל.^[30]

בתחילת 2020 נקלעה החברה, בדומה לחברות תעופה רבות, למשבר עקב מגפת הקורונה, שגרמה לביטול מרבית טיסותיה.^[31]^[32] בתקופה זו ביצעו חברות תעופה ישראליות טיסות להבאת ישראלים ממדינות שונות ברחבי העולם. במסגרת זו הגיעו טיסות אל אל ליעדים שהחברה מעולם לא קיימה אליהם קו טיסה ישיר. אחת הטיסות, מישראל למלבורן באוסטרליה ובחזרה לישראל, נחשבת לפעילות הארוכה ביותר שביצעה החברה אי פעם, שארכה כ-40 שעות, בהן מטעמי בריאותם של אנשי הצוות, לא יצאו מהמטוס. כחלק מפעילות זאת, הטיסה ממלבורן לישראל אשר ארכה מעט פחות מ-18 שעות נחשבת לטיסה הרצופה הארוכה ביותר שביצעה החברה.^[33]

מבצעים מיוחדים

במלחמת יום הכיפורים החל מבצע של רכבת חירום אווירית להטסת ציוד צבאי ומטענים חיוניים וזאת באמצעות פירוק הפנים של מטוסי בואינג 707 והפיכתם למטוסי מטען.

במלחמת המפרץ נותרה אל על החברה היחידה (למעט טאואר אייר) שטסה לארץ. על מנת לתת מענה להיקף היצוא הגדל, הסבה החברה מטוס נוסעים מדגם בואינג 747/200 ושני מטוסי נוסעים יסיבים (בתצורת נוסעים ומטען) לשלושה מטוסים בתצורת מטען בלבד.

בינואר 2010 שתי טיסות מיוחדות של אל על יצאו לפנות בוקר להאיטי על מנת לספק סיוע לתושבי האי לאחר רעידת האדמה שהתרחשה באי. מטוס מטען ראשון המריא בישראל בחצות ומטוס נוסעים נוסף שעל סיפונו מאות מאנשי כוחות הביטחון.

באפריל 2010 החזירה החברה אלפי ישראלים הביתה מאירופה בעת שחברות תעופה הפסיקו טיסותיהם עקב התפרצות הענן הוולקני באיסלנד.

ב-13 בנובמבר 2013, הטיס מטוס בואינג 747 של אל על משלחת חיילי צה"ל לסיוע הנפגעים בטייפון האיאן.^[34]

באפריל 2015 שני מטוסי בואינג 400–747 המריאו לנפאל, שספגה שני רעשי אדמה וכ-9,000 הרוגים, לשם החזרת ישראלים משם.^[35]

בעקבות מגפת הקורונה, שגרמה לסגירת גבולותיה של פרו, שלחה אל על ארבעה מטוסי "דרימליינר" לבירת פרו, לימה, לצורך חילוץ של כאלף ישראליים שהיו מצויים במדינה. הטיסה הלוך ארכה כ-16 שעות, מה שהפך אותה לטיסה הארוכה ביותר שביצעה החברה.^[36] ימים ספורים אחריה ביצעה אל על 2 טיסות חילוץ נוספות לאוסטרליה שנחתו בפרת' ובמלבורן והשיבו נוסעים לארץ. הטיסה חזור ממלבורן לישראל נמשכה כ-17 שעות והפכה לטיסה הארוכה ביותר שביצעה אל על.^[37] כמו כן בשל מגבלות הקורונה, הטיסה אל על 8 קברניטים במטוס על מנת לאפשר להם להתחלף במהלך הטיסות לצורכי מנוחה בלי שירדו מהמטוס באוסטרליה ובכך להתחייב לבידוד.

ב-31 באוגוסט 2020, במסגרת נרמול היחסים עם איחוד האמירויות הערביות, המריא מטוס בואינג 737–900 של אל על מנתב"ג בטיסה ישירה לאבו דאבי, ועליו משלחות מישראל ומארצות הברית. טיסה זו נרשמה כהיסטוריה כפולה עבור החברה ואף עבור מדינת ישראל – זו הטיסה הראשונה של מטוס ישראלי לאמירויות, המבוצעת באופן רשמי, וכן הטיסה הראשונה של חברת תעופה ישראלית העוברת מעל שמי ערב הסעודית, לאחר קבלת אישור חריג מהממשל הסעודי. המטוס המריא מאבו דאבי חזרה ארצה למחרת. המטוס שביצע את טיסות אלו, אף עוטר לקראתן במילה "שלום" בשלוש שפות – עברית, אנגלית וערבית.^[38]

היחס לשבת ויום טוב

בשנותיה הראשונות, הייתה מדיניות החברה שלא לטוס בשבת.^[39] אך לא נמנע ממנה לטוס בשבת ואכן בצעו טיסו מסחריות בשבת עד שנת 1983, בשנה זו דווח כי הפסקת הטיסות בשבת יגרמו הפסדים בסך של כ-50 מיליון דולר^[40] בשנת 1977 ובעקבות עליית מפלגת הליכוד לשלטון, נחתם הסכם קואליציוני לפיו תחדל אל על מלטוס בשבת ויום טוב. למעט מספר מקרים, לא חרגה החברה מהתחייבות זו, גם לאחר הפרטתה. בעקבות שביתה כללית במשק בסוף חודש נובמבר 2006 וסגירתו של נמל התעופה בן-גוריון, שותקה פעילותה של אל על למשך מספר ימים. עם סיום השביתה החליטה החברה לקיים מספר טיסות בשבת במטרה לאפשר את חזרת נוסעיהן לארץ. מהלך זה של אל על הביא לחרם צרכנים שהוטל עליה על ידי ועדת הרבנים למען קדושת השבת, לאחר מגעים ממושכים, הושג, ב-5 בינואר 2007, הסדר פשרה בין החברה לבין נציגי הציבור החרדי, ולפיו תמשיך אל על להימנע מטיסות בשבת, ומקרים חריגים שבהם תיאלץ החברה לבצע טיסות בשבת, ייבדקו לגופם על ידי רב מיוחד שימונה לנושא.^[41] את הימנעותה מלטוס בשבת מנמקת החברה בכך שעל פי ההערכות, נוסעים דתיים וחרדים מהווים כ-20% מנוסעי אל על, והחברה קשובה לדרישות לקוחותיה.^[41]

עם זאת, אל על ערכה בעקיפין טיסות בשבת באמצעות המותג סאן דור וביצעה חכירה רטובה בשבת לחברות תעופה ישראליות. מטוס המטען של אל על (שכבר אינו פעיל), שלא מוטבע עליו לוגו החברה, גם הוא היה טס בשבת.^[42]

במאי 2023 הודיעה החברה על ביטול טיסות במוצאי שבת אשר ההגעה אליהן לא מתאפשרת ללא חילול שבת. בחברה טענו כי ביטול הטיסות היא חידוד של מדיניות קיימת שכן אל על אינה פועלת בשבת כבר משנת 1982.^[43]

באוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ביטלו חברות תעופה זרות רבות את טיסותיהן לישראל, ונוצר ביקוש רב לטיסות לישראל החזרת אזרחים ישראלים שנתקעו בחו"ל וכן להבאת ציוד עבור צה"ל והעורף הישראלי.^[44] בשבת 13 באוקטובר ביצעה החברה 4 טיסות שהוגדרו "חירום", והודיעו ש"ככל שמדינת ישראל, כבעלת מניית זהב באל על, תורה לנו לטוס - מובן שנבצע".

אפשרות הפעלת מניית הזהב על ידי המדינה הפכה למחלוקת. שרת התחבורה מירי רגב שלחה מכתב המבקש מן החברה לפעול בשבת, אולם לא הפעילה את סמכותה להורות לחברה לטוס.^[45] עתירה למתן צו על תנאי הפעלה מלאה ומידית של אל על בשבת נדחתה על ידי בג"ץ.^[46]^[47]^[48]

מאבקים משפטיים

בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', דייל בחברה, תביעה נגד אל על בבית הדין האזורי לעבודה, בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג הטרוסקסואלים. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר באפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. החברה ערערה בבית הדין הארצי לעבודה, והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל על, ואישר את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

ב-1998 נתבעה החברה בבית הדין לעבודה, על כך שאינה מקבלת לשורותיה נשים כטייסות. אל על טענה להגנתה שהיא מקבלת רק בוגרי קורס טיס של חיל האוויר, על אף שקיבלה לשירותיה גם מספר טייסים שאינם בוגרי קורס טיס ישראלי. בסופו של דבר ביטלה אל על את התנאי המפלה. בשנת 2000 קלטה אל על כטייסת את מרב שוורץ, שהיא האישה הראשונה בתפקיד זה באל על. שוורץ טסה כ-13 שנים על מטוס בואינג 400–747 והייתה האשה היחידה שהטיסה מטוס זה באל על. הטייסת השנייה שהתקבלה לחברה היא סמדר שכטר. שכטר היא הקברניטה הראשונה של אל על. היא משמשת בתפקיד זה וכמו כן כמדריכה במטוס בואינג 737. החל משנת 2014 נקלטו נשים נוספות כטייסות בחברה.^[29]

באפריל 2010 חייב בית משפט השלום בחיפה את חברת אל על לשלם פיצויים לשני אחים ערבים מהכפר אכסאל. השופט קבע כי החברה השפילה אותם וחרגה מסמכותה כאשר הצמידה אליהם מאבטח לאחר שכבר הסתיים שלב הבידוק הביטחוני.^[49]

בנובמבר 2016 פסק בית משפט השלום חיפה פיצוי של 18,000 שקל לנוסעים ערבים-ישראלים (לכל אחד מהם) שהושפלו בבדיקה ביטחונית שנערכה לפני טיסתם בחברת אל על מקפריסין לישראל.^[50]

בדצמבר 2016 דיילת אוויר של אל על ביקשה מנוסעת לשנות את מקום מושבה במטוס לבקשתו של נוסע חרדי. הנוסעת תבעה את חברת אל על וקיבלה פיצוי כספי. כמו כן, הודיעה אל על כי נוהלי החברה בנושא הושבת חרדים בטיסות יחודדו בקרב עובדיה.^[51]

במאי 2019 הגישו 52 מנוסעי "טיסת השבת" תביעה נגד אל על ודרישה לפיצוי של 7,000 שקל לכל נוסע ובסך-הכול סכום של 364 אלף שקל.^[52]

משבר הקורונה

במהלך משבר הקורונה רוב פעילות החברה הופסקה ומרביתם המכריע של עובדי החברה הוצאו לחופשה ללא תשלום.^[53]

במרץ 2020 אל על הפעילה טיסות "חילוץ" לישראלים שלא יכלו לטוס לישראל עקב צמצום התנועה האווירית העולמית. בין השאר יצאו טיסות חילוץ לפרו ולאוסטרליה, יעדים אליהם אל על לא טסה מעולם.^[54]

חברת אל על ביטלה מספר רב של טיסות, וההערכה כי הפסדיה יעמדו על 200 מיליון דולר. בעקבות כך החלה החברה בהליך פיטורים של 1,000 עובדים, וכן קיצצה את שכר העובדים הבכירים ב-20%.^[55] הנהלת אל על ניהלה משא ומתן לקבלת הלוואה של 400 מיליון דולר בערבות מדינה של 82.5%. משרד האוצר מצדו הציב לחברה מספר תנאים ובהם קיצוץ של כ-30% מפעילות החברה. ב-7 ביוני 2020 הודיע משרד האוצר כי בכוונתו להלאים את אל על ולפי המתווה של משרד האוצר החברה תקבל הלוואה בסך 250 מיליון דולר בלבד. בנוסף, הורה המשרד כי על החברה לבצע גיוס של 150 מיליון דולר בהנפקת מניות כאשר משרד האוצר מוכן לרכוש את כל המניות שלא יירכשו בהנפקה. מאחר שאל על נסחרת בשווי של 95 מיליון דולר, המשמעות של ההתחייבות היא שמשרד האוצר מוכן לרכוש את השליטה באל על ולהלאים אותה.^[56] במקביל, התפרסם כי איש העסקים היהודי אמריקאי קני רוזנברג מנהל משא ומתן לרכישת החברה, באמצעות בנו אלי רוזנברג.^[57]

אחרי חודש, דירקטוריון החברה אישר את המתווה לפיו חברת התעופה תנפיק מניות בהיקף 150 מיליון דולרים – שאותן תרכוש המדינה. נוסף לכך, המדינה תערוב להלוואה בסך 250 מיליון דולרים שהחברה תיקח מהבנקים, ותמנה נאמן שיפעל למכירת החברה.^[58] בספטמבר 2020 הסתיימה הנפקת המניות של החברה, ואלי רוזנברג, בנו של המיליונר האמריקאי קני רוזנברג, הפך לבעל המניות הגדול בחברה ומחזיק 42.89% ממניות החברה,^[59] במקומה של משפחת בורוביץ וחברת כנפיים אחזקות.^[60]

אל על במלחמת חרבות ברזל

מלחמת חרבות ברזל הביאה להפסקת הטיסות של רוב חברות התעופה לישראל.^[61] בתחילת המלחמה קיימה אל על טיסות חילוץ חינמיות לישראל ממגוון יעדים, למשרתי מערכת הביטחון (אשר קיבלו צו 8)^[62] כולל 4 טיסות בשבת. טיסות חילוץ נעשו מצד אל על בשבת גם כדי להחזיר כ-3,000 אוהדי מכבי תל אביב מאמסטרדם לאחר אירועי תקיפה של אוהדים שקרו בעיר. כך שגברה התלות בחברות הישראליות ובראשן אל על. ביקורת הועברה על כך שלא ניצלה את המחסור בחברות זרות כדי לטוס בשבתות, והפעילה רק טיסות חילוץ.^[63] משרד התחבורה בחר לשלוח מכתב המבקש מהחברה לטוס בשבת אך לא ניצל את זכותו להורות לה על כך.^[44] אל על גם קיבלה ביקורת על כך שניצלה את היותה החברה העיקרית שטסה לישראל עם נתח של 47.5% מכלל הנוסעים בטיסות בינלאומיות בשנת 2024^[5] (בעוד שלפני המלחמה נתח השוק שלה היה 23%). ותמחרה את הטיסות שלה במחירים גבוהים למדי,^[64] שהשיאו את רווחיה.^[65]

בנוסף, שינתה אל על את נתיב הטיסות לתאילנד לנתיב הארוך יותר שזמן הטיסה בו 11.5 שעות. בשל חסימת הנתיב האווירי המקורי, שארך 8 שעות, למטוסים ישראליים מצד עומאן.^[66]

Remove ads

יעדי אל על

סכם

פרספקטיבה

טיסות נוסעים

נכון לינואר 2025 מפעילה אל על טיסות ל-35 יעדים ב-20 מדינות (לא כולל יעדים המופעלים על ידי סאן דור). בסיס הפעולה המרכזי של אל על הוא בנמל התעופה בן-גוריון. החברה טסה ליעדים באירופה, צפון אמריקה, ואסיה. ורוב יעדיה נמצאים באירופה בהם אמסטרדם, פריז, ולונדון. החברה מפעילה טיסות למספר יעדי מפתח בצפון אמריקה, והם נמל התעופה קנדי שבניו יורק ונמל התעופה ניוארק שבניו ג'רזי, לוס אנג'לס, מיאמי ובוסטון, והיא מאפשרת טיסות המשך ליעדים נוספים ביבשת באמצעות שותפויות קוד. עוד מפעילה החברה טיסות לפוקט, בנגקוק וטוקיו במזרח הרחוק. עד לשנת 2023, בשל מגבלות טיסה מעל מדינות עוינות, התארך משך הטיסות ליעדי המזרח הרחוק באופן משמעותי.^[67] לאחר מלחמת חרבות ברזל, עומאן חסמה מחדש את המרחב האווירי שלה למטוסים ישראלים, וחזרה לעשות את העיקוף.

עד המהפכה האיראנית הפעילה "אל על" טיסות ישירות בין תל אביב לבין טהראן. קו זה נחשב אחד הקווים הפעילים והעמוסים ביותר של החברה עד שנות ה-70^[^{דרוש מקור]}, כשעל מנת לעקוף את המדינות הערביות העוינות, טסה אל על דרך טורקיה.

באפריל 1992 החלה אל על להפעיל טיסות ישירות ליפן,^[68] זאת כטיסות שכר עבור תיירים. הטיסות בוצעו באמצעות מטוסי בואינג 767.^[69] אחר כך וויתרה על הזכות לבצע טיסות סדירות למדינה,^[70] אך המשיכה לבצע מדי פעם טיסות שכר.^[71] במרץ 2020 הייתה אל על אמורה להתחיל להפעיל קו טיסה סדיר ליפן,^[72] אך בעקבות מגפת הקורונה התוכנית בוטלה. הקו החל לבסוף לפעול במרץ 2023.^[73]

במרץ 2007, במסגרת התוכנית האסטרטגית אשר נוסחה בסוף 2005, והכוללת הפסקת השירות ליעדים בלתי רווחיים, הפסיקה אל על את טיסותיה בקווים לאיסטנבול וללרנקה, ובאמצע 2008 היא התכוונה להפסיק את טיסותיה גם לאתונה אבל הדבר לא יצא לפועל. החברה התכוונה לסגור גם את הקו לקהיר, אך נעתרה לבקשת שלטונות ישראל כי תמשיך להפעילו בשל חשיבותו הפוליטית. לבסוף, בשנת 2012, סגרה החברה סופית את הקו בגלל חוסר יעילותו הכלכלית והקושי על שמירת ביטחון הנוסעים בנמל התעופה בקהיר.^[74]

באפריל 2009 חנכה החברה קו תעופה ישיר לסאו פאולו בברזיל, שבוטל בנובמבר 2011 בשל חוסר כדאיות כלכלית. בשנת 2010 חנכה אל על את הקו שלה לאילת מנמל התעופה בן-גוריון. בשנת 2013 בוטל קו זה בשל מסלול לא בטוח של הטיסה.

בנובמבר 2017 החברה חנכה מחדש קו למיאמי, זאת לאחר שהקו היה פעיל עד 2008.^[75]

ב-26 במאי 2019 חידשה החברה את הקו למנצ'סטר שנסגר ב-2001,^[76] ופתחה קו טיסה לסן פרנסיסקו. ב-14 ביוני 2019 החלה החברה בהפעלת טיסה שבועית ללאס וגאס.^[77] בפברואר 2019 הודיעה החברה על פתיחת קו עונתי שבועי חדש לאורלנדו שהחל לפעול מ-2 ביולי 2019 עד 20 באוגוסט 2019.^[78]

בשנת 2019 החברה תכננה להפעיל טיסות לשיקגו, טוקיו, דבלין, דיסלדורף, לונדון סטנסטד, ואף להתחיל טיסות ניסוי למלבורן, אך הדברים נדחו לאור התפרצות מגפת הקורונה במרץ 2020. בדצמבר 2020 החברה החלה להפעיל טיסות לדובאי, ולאיי סיישל.

באביב 2021 החברה התחילה להפעיל קווים לטביליסי, פאפוס, סלוניקי, בלגרד, וכרתים.^[79] באפריל 2021 הודיעה החברה על פתיחת קו לנמל התעופה הבין-לאומי של פוקט, הקו החל לפעול ב-30 ביוני במתכונת של 6 טיסות שבועיות.^[80] ביוני 2021 הודיעה החברה על פתיחת קווים למרוקו, לשדות התעופה בקזבלנקה ובמרקש.

בחודש אוקטובר 2022 ביטלה החברה את טיסותיה לטורונטו, ורשה ובריסל, לאחר שנים רבות של פעילות בקווים אלו.^[81]

ב-15 בפברואר 2023 הודיעה על פתיחת קו טיסות לפורט לודרדייל. הקו החל לפעול ב-13 בספטמבר 2023^[82]

בין מרץ 2023 לאוקטובר 2023 אל על הפעילה 3 טיסות שבועיות בין ישראל לאירלנד.

הסכמים לשותפות קוד

אל על חתומה על הסכמים לשותפות קוד עם מספר חברות:^[83]^[84]

ג'ט בלו איירווייז – יעדי המשך בארצות הברית.
אייר פראנס – טיסות בקו תל אביב–פריז (שני המובילים)
אלסקה איירליינס – טיסות מיעדי אל על בארצות הברית (לוס אנג'לס, לאס וגאס, סן פרנסיסקו וניוארק) ליעדי המשך בארצות הברית ובמקסיקו. (הסתיים ב-30 ביוני 2024).
איבריה איירליינס – טיסות בקו תל אביב למדריד (שני המובילים) ולברצלונה (אל על בלבד).
אארומקסיקו – טיסות לפריז, לונדון, אמסטרדם, מדריד, ניו יורק, מיאמי ולוס אנג'לס (אל על בלבד) וטיסות המשך למקסיקו סיטי וקנקון (אארומקסיקו בלבד).
קוואנטס – טיסות לבנגקוק, הונג קונג ויוהנסבורג (אל על בלבד) וטיסות המשך לסידני (קוואנטס בלבד).
אארולינאס ארחנטינס – טיסות לניו יורק (אל על בלבד) וטיסות המשך לבואנוס איירס (אארולינאס ארחנטינס בלבד).
סוויס – טיסות בקו תל אביב–ציריך (שני המובילים) ובקו תל אביב–ז'נבה (אל על בלבד).
תאי אירווייז – טיסות בקו תל אביב–בנגקוק (אל על בלבד) ומספר רב של יעדים במזרח הרחוק ויעדים פנים-ארציים בתאילנד (תאי אירוויז בלבד).
בנגקוק איירווייז – טיסות למגוון יעדים פנימיים בתאילנד ולווייטנאם דרך טיסת אל על לבנגקוק.
הונג קונג איירליינס – טיסות המשך מהונג קונג באמצעות חברת Hong Kong Airlines ליעדים ביפן, דרום קוריאה וניו זילנד.
אייר צ'יינה – טיסות בקו תל אביב–בייג'ינג (אל על בלבד).
S7 איירליינס – טיסות בקו תל אביב–מוסקבה (אל על בלבד) ובקו מוסקבה-נובוסיבירסק ומספר יעדים נוספים בתוך רוסיה (S7 סייביריה איירלינס בלבד).
וייטנאם איירליינס – טיסות בקו תל אביב–הונג קונג או בנגקוק (אל על בלבד) ובקו הונג קונג או בנגקוק – האנוי והונג קונג או בנגקוק – הו צ'י מין סיטי (וייטנאם איירליינס בלבד).^[85]
אתיופיאן איירליינס – טיסות בקו תל אביב–אדיס אבבה ומאדיס אבבה ליעדי המשך ברחבי אפריקה (אתיופיאן איירליינס בלבד).
טאפ אייר פורטוגל – טיסות מיעדי אל על באירופה לברזיל.
ב-30 בינואר 2023 נחתם הסכם שותפות קוד עם אלסקה איירליינס^[^{דרוש מקור: לאילו יעדים?]}.
ב-13 בפברואר 2023 נחתם הסכם שותפות קוד עם לאיתיחאד איירווייז ליעדים לרבות בחריין, סיאול, מלבורן, מנילה, איי סיישל, וסידני.^[86]
ב-29 ביוני 2023 נחתם הסכם שותפות קוד עם דלתא איירליינס, אשר החל ב-1 בינואר 2024.^[87]
ב-2016 נחתם הסכם שיתוף פעולה עם אייר סרביה.^[88]
לאל על יש שותפות קוד עם רויאל אייר מרוק.

Remove ads

צי המטוסים

ערך מורחב – צי מטוסי אל על

צי החברה מונה 46 מטוסים^[89] כולם מתוצרת בואינג: 24 מטוסי בואינג 737 (כעשרה צפויים להימכר ולצאת משירות), (16 מדגמי 737-800 + 2 בהזמנה ו-8 מדגמי 737-900),‏‏ 6 מטוסי בואינג 777 (מדגם 200ER),‏ 4 מטוסי בואינג 787-8 ו-12 מטוסי בואינג 9–787 (מתוך 16 מטוסי 787 דרימליינר שהוזמנו: 4 מדגם 787-8 ו-12 מדגם 787-9). לצי גיל ממוצע של 9 שנים.^[90]
ב-27 באוגוסט 1978 הודיעה החברה כי החליטה לרכוש שני מטוסים לטווח בינוני מחברת איירבוס.^[91]^[92] הדגם נבחר בשל היותו חסכוני בצריכת הדלק לעומת דגמים מתחרים. דגם נוסף שנבדק באותה עת, בנוסף למטוס תוצרת בואינג, היה הלוקהיד L-1011 ("טריסטאר").^[93] יושב ראש החברה מרדכי בן-ארי חתם בתחילת ספטמבר 1979 על הסכם הרכישה בראשי תיבות, אך לחץ אמריקאי על ממשלת ישראל הביא לביטול העסקה.^[94]
בעבר הפעילה החברה מטוסים מתוצרת לוקהיד ודאגלס. המטוס האחרון שלא היה מתוצרת בואינג היה מטוס מתוצרת מקדונל דאגלס מדגם MD-11, שהוחכר מחברת נורת'ווסט איירליינס.
בשנת 2016, לאחר משא ומתן ארוך עם שתי היצרניות המובילות בעולם – איירבוס ובואינג – החליטה אל על על רכישת 16 מטוסי 787 מדגמי 8 ו-9.
ב-23 באוגוסט 2017 התקבל מטוס בואינג 9–787 ראשון בטקס רב משתתפים בנמל התעופה בן-גוריון. המטוס קרוי על שם העיר "אשדוד", ובכך החליף את מטוס הבואינג 747 הראשון שיצא משירות, שנקרא אף הוא "אשדוד".
ב-3 בפברואר 2019 ביצע מטוס הבואינג 767 את טיסתו המסחרית האחרונה בשירות החברה, לאחר 36 שנות שירות.^[95]
ב-3 בנובמבר 2019 ביצע מטוס הבואינג 400–747 את טיסתו האחרונה בשירות אל על.^[96]
ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה החברה על חכירת 3 מטוסים נוספים מדגם בואינג 737–800. הראשון מביניהם, 4X-EKK, הגיע בפברואר 2020.^[97]
ב-14 בפברואר 2020 הגיע מטוס חכור נוסף לאל על, שרישומו 4X-EKK והוא עתיד לשרת ביעדי החברה, אך עקב מגפת הקורונה אוחסן בנתב"ג והוחזר לשירות בספטמבר 2023.
בדצמבר 2022 רכשה החברה שני מטוסי דרימליינר חדשים, אחד מדגם 787-8 והשני מדגם 9–787. סכום הרכישה מחברת בואינג עמד על כ-230 מיליון דולר.
בחודש יוני 2023 הודיעה אל על על תחילת תהליך רכישת מטוסים צרי גוף. נשקלה האפשרות לרכוש מטוסים מחברת אירבוס. ב-20 ביוני 2023, במסגרת הסלון האווירי בפריז, חתמה החברה על הסכם עם קבוצת AERCAP, אשר כולל חכירה של שני מטוסי דירמליינר, כאשר מטוס אחד צפוי להמסר ברבעון השלישי של 2025, והמטוס השני צפוי להמסר ברבעון הראשון של 2026.
בחודש יוני 2024 אישר דירקטוריון החברה ניהול משא ומתן עם חברת בואינג על העסקה הגדולה ביותר בתולדות החברה. העסקה כוללת הזמנת 30 מטוסים צרי גוף מסדרת הבואינג 737 MAX,^[98] עסקה זו תגדיל את הצי באופן משמעותי ותחליף את מטוסי הבואינג 737-800 והבואינג 737-900 המשרתים כיום בצי (חלקם יועברו לחברת הבת סאן דור). ב-15 באוגוסט 2024 נמסר על חתימת עסקה בין בואינג לאל על על רכישת 20 מטוסים עם אופציה ל-11 נוספים.^[99]

מידע נוסף כלי טיס, בצי ...

צי המטוסים של חברת אל על – אפריל 2025^[89]
כלי טיס	בצי	בהזמנה	מושבתים	הערות
737-800	14			צפויים לצאת משירות ב-2027 עם הגעת מטוסי הבואינג 737 מקס
2			בשירות סאן דור
737-900	8			צפויים לצאת משירות ב-2029
737max		30		צריכים להגיע בשנים 2026, 2027 והם יחליפו את 737-800
777-200ER	5		1	רק 3 מטוסים פועלים בתצורת הקבינה חדשה
787-8	4
787-9	12	13		כאשר המטוס ה-13 צפוי להגיע ב-2025.^[100] והשאר מתחילת 2026
צי המטען של החברה
737-800F	1	0		החברה קיבלה את המטוס במהלך חודש אוקטובר 2023

Remove ads

סמלי ודגלי החברה

סכם

פרספקטיבה

בשנת 1949 עיצב הגרפיקאי הישראלי פרנץ קראוס, סמליל הכולל מגן דוד בעל כנפיים לבנות בתוך עיגול שבו השתמשה החברה עד לתחילת שנות ה־60.^[101] בשנת 1963 עיצבו במשותף המעצב הבריטי ג'ורג' הים (George Him)^[102] והמעצב ההולנדי אוטו טרוימן (Otto Treumann) את לוגו הריבוע באנגלית שכלל גם גרסה משנית בעברית.^[103] בשנת 1971 כחלק מהשקת עיצוב חדש למטוס בואינג 747 (בשיתוף עם המעצבת דורה גד, אשתו של אפרים בן ארצי, יו"ר אל על) עיצב המעצב הישראלי דן ריזינגר לוגו אופקי המכיל שילוב של הסמל באנגלית ובעברית. סמל זה נחשב למהפכני בשל השילוב הדו-לשוני.^[104] העיצוב המקורי היה בצהוב ובשחור, ובשנת 1978 הוסף דגל ישראל לסמל. הסמליל התווסף למטוסים רק בשנת 1994 כאשר הצבעים הישנים הוחלפו בצבעים חדשים: כחול בהיר וכחול כהה.^[105] בשנת 2000, עברה החברה, תהליך מיתוג מחדש, על ידי המעצבת רות רהט.^[106] בתהליך עודכנו צבעי הסמל לכחול וכסף, ועוצב דגל החברה המורכב משתי רצועות בצבעי הלוגו. בנוסף עוצבו המטוסים בהתאם למיתוג החדש. בשנת 2006, החברה עברה תהליך מיתוג מחדש על ידי סטודיו "ברוך נאה". במסגרת התהליך עוצבה גרסה מעוגלת ורכה ללוגו הישן שצבעיו עודכנו לצבעי כחול וכסף כהים. בנוסף עוצבה מחדש תבנית הצביעה על גוף המטוסים.

ב-2017 עודכנה השפה הגרפית של החברה בעקבות הגעת מטוסי בואינג 787. סמל המגן דוד על המטוס בהיר יותר ומשולב עם צבע תכלת והפס הכחול בהיר יותר ומשולב עם מעוינים דמויים ליהלומים שגם הם בצבע תכלת. כמו כן, הכיתוב "נתיבי אוויר לישראל" וכתובת אתר האינטרנט שהיו כתובים על המטוס הושמטו.^[107]

בפברואר 2023 ערכה החברה מיתוג מחדש נוסף, במסגרתו עודכן צבע הסמליל והוצגה שפה עיצובית חדשה, שבמרכזה אייקון בצורת אליפסה המדמה את חלון המטוס (ראו תמונה משמאל). על המיתוג החדש, נמתחה ביקורת שהוא אינו קולע למטרה ומנותק מהמציאות, לפיה, אל על אינה נחשבת לחברה איכותית והנוסע הטס, אינו מחפש להיות בבית.^[108]^[109]^[110]

הערה: למידע נרחב על עיצובי הסמלילים והמיתוג לאורך השנים, ראו בקישור שלהלן:^[107]

סמליל החברה בגרסה לכרזות ומסמכים (שנת 1952)
המבוססת על עיצוב "הכוכב המעופף" של פרנץ קראוס
לוגו שנות ה-60 המוקדמות (עוצב על ידי אוטו טרוימן וג׳ורג׳ הים, הולנד)
הלוגו מ-1972 עד 2000 (עוצב על ידי דן ריזינגר)
הלוגו בין השנים 2000–2006 (בעיצוב רות רהט)
הלוגו בין השנים 2006–2023 (בעיצוב סטודיו ברוך נאה)
הלוגו משנת 2023

דגל החברה עד 2006 (בעיצוב רות רהט)
דגל החברה (סטודיו ברוך נאה)

Remove ads

מדי צוות אוויר ההיסטוריים של החברה

מדי צוות אוויר היסטוריים של חברת אל על, במוזיאון לתעופה וחלל בראשון לציון
מדי דיילת אל על 1950
מדי דיילת אל על 1950

ארגון ופעילות

סכם

פרספקטיבה

מנכ"לי אל על

מניין	שם	תקופת כהונה
1	לואי אריה פינקוס	1949–1956
2	אפרים בן ארצי	1956–1963 (עד 1967 יו"ר)
3	שלמה להט (לנדאו)	1963–1967
4	מרדכי בן-ארי	1967–1977
5	מרדכי הוד	1977–1979
6	יצחק שנדר	1979–1982
7	רפי הר-לב	1982–1996
8	יואל פלדשו	1996–2000
9	דוד חרמש	2000–2002
10	עמוס שפירא	2002–2005
11	חיים רומנו	2005–2009
12	אליעזר שקדי	2009–2014
13	דוד מימון	20 במרץ 2014 – פברואר 2018
14	גונן אוסישקין	15 בפברואר 2018 – 1 בינואר 2021
15	אביגל שורק	1 בינואר 2021 – 18 במאי 2022
16	דינה בן טל	19 במאי 2022 - הווה

חברות בנות

בבעלות מלאה או חלקית של אל על נמצאות מספר חברות בנות בתחומי התעופה, התיירות וההסעדה:

סאן דור נתיבי אוויר בין-לאומיים בע"מ (ישראל) – ארגון ושיווק טיסות וחבילות נופש בטיסות שכר וטיסות סדירות.
תמ"מ-תעשיית מזון מטוסים בע"מ (ישראל) – ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות כשרות למטוסים, אירועים וקייטרינג.
כתית (ישראל) – הפעלת מסעדה ומזנונים בבסיס האם של אל על בנמל התעופה בן-גוריון (בשליטה מלאה).
סופרסטאר הולידייס לימיטד (אנגליה) – שיווק חבילות תיור ומכירת כרטיסי טיסה על קווי אל על.
בורנשטיין קייטררס בע"מ (ארצות הברית) – ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות לחברות תעופה ולמוסדות אחרים. פועלת בנמל התעופה ע"ש קנדי בניו יורק.

UP

UP היה מותג הטיסות הלואו קוסט של אל על שהתחיל לפעול ב-30 במרץ 2014. הטיסות הופעלו לחמישה יעדים באירופה: ברלין, פראג, לרנקה, בודפשט וקייב ובוצעו במטוסי בואינג 737–800 שהוסבו לטיסות UP ונצבעו מחדש בצבעי המותג: גוף המטוס נצבע בתכלת שבו שולבו עננים לבנים, וזנב המטוס המשיך לשאת את דגל ישראל, תוך השמטת הפס הכחול התחתון.

בשנת 2017 זכה המותג UP במקום החמישי בתואר "חברת הלואו קוסט הטובה במזרח התיכון מתוך שמונה חברות הלואו קוסט הפועלות במזרח התיכון.".^[112]

ב-3 בינואר 2018 הודיעה חברת אל על על כוונתה לבטל את המותג "UP".^[113] ב-14 באוקטובר 2018 בוטל המותג UP וכל הטיסות חזרו לפעול תחת אל על.^[114]

פעילות המטען

הובלת המטענים מתבצעת בבטן מטוסי הנוסעים של אל על, וכן במטוס מטען ייעודי מדגם בואינג 747-400F VQ-BWT של LONGTAIL AVIATION המבצע טיסות אל ניו יורק ולייז'. החברה מטפלת בכל סוגי המטענים כולל מטענים חריגים וכבדים, חומרים מסוכנים, יצוא חקלאי, פרמצבטיקה, רכיבי אלקטרוניקה ומטענים יקרי ערך.

החברה חנכה את פעילות הובלת המטענים ב-26 בינואר 1950 למספר יעדים באירופה, עם מטוס הקומנדו.

מועדון המתמיד

בדומה למקובל בשוק התעופה העולמי, מפעילה אל על את מועדון הנוסע המתמיד הקרוי מועדון "מתמיד", מאז שנת 1984. החל מ-1 ביולי 2004 מועדון מתמיד הוא מועדון הנוסע המתמיד היחיד שמפעילה החברה,^[115] ומחולק לחמש דרגות חברות – רגיל ("מתמיד"), כסף, זהב, פלטינה וטופ-פלטינה.

בעבר הופעלו ארבעה מועדוני לקוחות נפרדים: "מתמיד" החשוב והיוקרתי, "נאמן", "קונים טסים" ו"ראש בעננים". בכל אחד מארבעת המועדונים נהגו כללים שונים באשר לחברות בו, היקף ומשך צבירת נקודות ואופן ניצולן. כאמור, ביולי 2004 אוחדו כל ארבעת המועדונים והותאמו חוקיו העיקריים של המועדון בהתאם למקובל בעולם התעופה המסחרית.

עקרון היסוד של מועדון מתמיד דומה לאלה של מועדונים דומים ברחבי העולם. תמורת טיסות שמקיים חבר המועדון בחברת אל על, נצברת לזכותו כמות מסוימת של נקודות אותן יוכל לממש בבוא העת לשם הנפקת כרטיסי טיסה בחינם, רכישת כרטיסי טיסה מוזלים או שדרוג למחלקת שירות גבוהה יותר בעת הטיסה. אל על חילקה את מפת יעדיה לשש רצועות בהתאם למרחק הטיסה מתל אביב, כשבכל רצועה נמצאים מספר יעדים שעליהם חלים כללי צבירה ומימוש נקודות זהים. זאת בניגוד לרוב חברות התעופה בעולם, המחשבות את צבירת ההטבות ומימושן בהתאם למרחק האמיתי (במיל) שטס חבר המועדון (או לפי מפתח כפולות קבוע בהתאם למחלקת השירות, עלות כרטיס הטיסה וכדומה).

למרות שנים של ניסיונות, אל על לא מצליחה להתקבל כחברה באף אחת מבריתות התעופה הגדולות.^[116]

בדצמבר 2016 הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית כנגד החברה בשל העובדה שבאתר בשפה העברית עלות ההצטרפות למועדון היא 25 דולר אמריקני בעוד ההצטרפות למועדון באתר באנגלית היא חינם.^[117]

דיילי אל על

כשהוקמה אל על, על מנת להביא את חיים ויצמן משווייץ שישמש כנשיא מדינת ישראל, החברה הייתה צריכה לעמוד בתקן שדרש שבכל מטוס אזרחי חייבים להיות דיילים. לכך גויסו למשימה הרברט קוולר, מלצר ממלון "ארמון" בתל אביב, ומרים גולד, חיילת ששירתה כפקידה בחיל האוויר.

בשנותיה הראשונות של החברה הדיילים נקראו "סדרני טיסה", ובשם המקצוע "דייל" החלו להשתמש בשנות החמישים. הדיילים נבחרו באקראי וצוידו במדים מאולתרים. מאוחר יותר, התארגנו חטיבות ההדרכה הממשלתיות וגופי התחבורה, ופתחו מסלול הכשרה מקצועי לדיילות ודיילים. דרישות הקבלה הבסיסיות היו על פי גיל, נשים עד 27 שנים וגברים עד 31, הופעה חיצונית נאה, ידע כללי גבוה ושליטה טובה בעברית ובאנגלית.

ב-1958 נערכה בארצות הברית תחרות יופי בין-לאומית לדיילות ובמקום הראשון זכתה איילה הראל, דיילת אל על. עיתונים כמו העולם הזה נהגו לסקר בקביעות את דיילות אל על.

Remove ads

ביקורת

בשנת 2016 דורגה אל על במקום הראשון בעולם באיחורים בזמני הנחיתות.^[118] באוגוסט 2019 אל על דורגה במקום 39 במדד נחיתות בזמן, מתוך 42 חברות תעופה שנבדקו.^[119]

ביטחון

סכם

פרספקטיבה

אבטחת טיסות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא קביעות רבות ללא מקורות. ראו גם דף שיחה.

בשל היותה חברה ישראלית וה"חברה הלאומית של ישראל", נתונה אל על לאיומים רבים באוויר ובקרקע. החל משנות ה-60 של המאה ה-20, ראו ארגונים פלסטיניים במטוסיה מטרה נוחה לפגיעה בישראל ובאזרחיה. בשל כך, נושא האבטחה בחברת אלעל זוכה להקפדה יתרה, ומונחה על ידי שירות הביטחון הכללי האחראי על ביטחון התעופה היוצאת מישראל והנכנסת אליה.

הנחיות אלו, נועדו למנוע מקרים של פגיעה בביטחון הטיסה על ידי פיגועי מיקוח כמו חטיפה, חבלה בטיסה על ידי מטען נפץ המסווה ככבודה ותרחישים נוספים אחרים. כחלק מהמענה לתרחישים אלו, נוכחים בזמן הטיסה אנשי ביטחון חמושים בלבוש אזרחי, הנקראים "מטוסאים", האחראים על הביטחון במטוס.

מאבטחי המטוסים באלעל הינם בוגרי יחידות מובחרות בצה"ל, ואלו עוברים הכשרה מקיפה על ידי שירות הביטחון הכללי, משטרת ישראל, כבאות והצלה ומגן דוד אדום.^[120]

בכל מטוסי החברה, תא המטען מחוזק בפלדה, והגישה אל תא הטייס היא דרך דלת כפולה שבה הדלת הראשונה נפתחת על ידי קוד סודי, ודלת שנייה שנפתחת לאחר סגירת הראשונה וקבלת אישור כניסה מהטייס, כך שבפתיחת הדלת מתקבל אזור סטרילי לחלוטין.^[^{דרוש מקור]}

בכל מטוס אל על ישנה מצלמה המכוונת אל החלל שמוביל לתא הטייס ומשדרת לטייסים את המתרחש בחוץ. כניסת אזרחים לתא הטייס ניתנת במקרים מיוחדים לאזרחים ישראלים בלבד לאחר הצגת אישור לכך, אלא אם מדובר במקרה יוצא דופן.

בטיסות היוצאות של אל על מנמלי תעופה ברחבי העולם, עוברים הנוסעים תשאול ובידוק ביטחוני חוזר, בנוסף לבידוק הביטחוני המבוצע בשדה לכל נוסעי חברות התעופה האחרות. העלות השנתית של אבטחת אל על מחוץ לישראל היא מעל 500 מיליון שקלים בשנה, ומדינת ישראל נושאת בעלות זו.^[121]

ב-2012 הוכרזה אל על כמונופול במתן שירותי אבטחת תעופה.^[122]

תאונות ותקריות

ב-6 בפברואר 1950 התרסק מטוס דאגלס DC-4 סקיימאסטר של "אל על" בעת ההמראה בשדה התעופה לוד במזג אוויר קשה. המטוס נפל על המסלול מגובה 15 מטרים והחל לבעור. כל נוסעי המטוס וצוותו נחלצו בשלום, אך המטוס נשרף כליל.^[123]
ב-24 בנובמבר 1951 התרסק מטוס אל על סקיימאסטר מטען DB 4X4 בניסיון נחיתה במזג אוויר קשה בשדה קלוטן שליד ציריך, מתוך 7 אנשי צוות, רק אחד שרד.
ב-27 ביולי 1955 הופל מטוס החברה מדגם לוקהיד קונסטליישן שהיה בדרכו מלונדון דרך פריז ווינה לתל אביב, ונכנס בשוגג לשמי בולגריה. 58 הנוסעים ואנשי הצוות נספו.^[124]
ב-23 ביולי 1968 נחטף מטוס אל על שהיה בדרכו מרומא לתל אביב בידי שלושה מחברי החזית העממית לשחרור פלסטין. המטוס ובו 10 אנשי צוות ו-38 נוסעים הונחת באלג'יריה. המשא ומתן לשחרור החטופים נמשך למעלה מ-40 יום, ובסופו שוחררו הן החוטפים והן בני הערובה. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שחטיפה של מטוס של אל על הצליחה. מאחר שהחוטפים יצאו לדרכם מלבנון, בידיעתה ובהסכמתה של הממשלה הלבנונית, ראתה בה ישראל אחראית לאירוע. בתגובה, ב-28 בדצמבר 1968, התקיפו כוחות מיוחדים של צה"ל את שדה התעופה בביירות במבצע תשורה, והשמידו 14 מטוסי נוסעים, רובם בבעלות חברת מידל איסט איירליינס הלבנונית.
ב-18 בפברואר 1969 תקפה חוליית מחבלים של "החזית העממית לשחרור פלסטין" מטוס אל על בציריך. בהתקפה נפצעו שני אנשי צוות (אחד מהם, יורם פרס, מת מפצעיו) ונגרם נזק למטוס, אך נמנע אסון כבד בזכות המאבטח המוטס, מרדכי רחמים, שירה לעבר התוקפים והרג את ראש החוליה.
ב-8 בספטמבר 1969 הושלכו 2 רימוני יד אל משרד אל על בבריסל אשר פצעו שני אנשים.
ב-27 בנובמבר 1969 שני מחבלים של ארגון החזית העממית השליכו רימוני יד לתוך משרד אל על באתונה. ארבעה בני משפחה יוונית נפצעו והחמישי נהרג. שני המחבלים נתפסו ונעצרו. לאחר חטיפת מטוס חברת התעופה היוונית אולימפיק לירדן ב-22 ביולי 1970 הם שוחררו. בנוסף תקפו מחבלים את משרדי אל על באיסטנבול ובטהרן.
ב-10 בפברואר 1970 תקפו שלושה מחבלים נוסעי אל על במינכן. בין הפצועים הייתה השחקנית חנה מרון, שנפצעה קשה ורגלה השמאלית נקטעה בעקבות כך. הקברניט אורי כהן השתלט על אחד המחבלים ומנע תוצאות קשות יותר.
ב-6 בספטמבר 1970 חטפו מחבלים פלסטינים מהחזית העממית לשחרור פלסטין ארבעה מטוסים בו-זמנית, באירוע שידוע כחטיפת המטוסים לשדה דוסון. באותו יום, נחטפו לירדן שלושה מטוסים בידי פעילי החזית העממית ופוצצו שם, ורק חטיפת מטוס אל על סוכלה. על טיסת אל על 219 לניו יורק, עלו בעצירת ביניים באמסטרדם זוג טרוריסטים: פטריק ארגולו וליילה ח'אלד (לפי התוכנית היו אמורים להשתתף בחטיפה ארבעה מחבלים, אך אנשי האבטחה של אל על סירבו לאפשר לשניים מהם לעלות למטוס). השניים ניסו לחטוף את המטוס אך תוכניתם סוכלה בידי נוסעים, אנשי הביטחון הישראלים והכלכל שלמה וידר שהיו על המטוס. שלמה וידר קיבל את עיטור האומץ של שר התחבורה על פעולתו זו.^[125] ארגולו נהרג ואילו ח'אלד נתפסה בחיים והוסגרה לממלכה המאוחדת.^[126]
ב-16 באוגוסט 1972 התפוצץ מטען חבלה במטוס אל על בטיסה 444 מרומא. הקברניט יצחק פוקס הנחית את המטוס הפגוע בנמל התעופה של רומא. על מעשיו אלה קיבל את עיטור המופת של שר התחבורה.^[127]
באוגוסט 1978, במרכז לונדון תקף המחבל פאהד מיהי, חבר בארגון החזית העממית, צוות אוויר של אל על באמצעות תת-מקלע ופצצות דינמיט.^[128] אחת הדיילות שנפצעה היא הבמאית יולי כהן שביימה סרט בשם "המחבל שלי" (2002) בהשראת האירוע.
ב-2 בינואר 1980, לאחר שטיסת אל על המריאה מאיסטנבול לתל אביב, התנקשו במנהל תחנת אל על באיסטנבול אברהם אלעזר. חוליית מחבלים ברכב ארבה לו על הכביש המהיר ומתוכו נפתחה אש לעבר מכוניתו. למעלה מ-50 קליעים נורו לעברו, והוא נהרג במקום.
ב-18 באפריל 1986 נעשה ניסיון לפוצץ מטוס אל על שהיה אמור לטוס מלונדון לתל אביב בטיסה 016. אן מארי מרפי, אזרחית אירית שהייתה בהריון, נשאה פצצה במשקל של 1.35 ק"ג אשר הוטמנה בחפציה בלא ידיעתה על ידי ארוסה הירדני ניזאר הינדאווי. מרפי עברה את בדיקות אנשי האבטחה הבריטים והאסון נמנע בשל ערנותם של אנשי הביטחון של אל על. הינדאווי נשפט באנגליה ונדון לעונש מאסר בן 45 שנים.

ב-4 באוקטובר 1992 התרסק מטוס מטען של אל על, בטיסה מספר 1862 מאמסטרדם לתל אביב. המטוס התרסק כעשר דקות לאחר ההמראה משדה התעופה סכיפהול שליד אמסטרדם, ונפל על קומפלקס מגורים בשכונת ביילמר. שלושת אנשי הצוות והנוסעת שהיו במטוס נספו יחד עם 43 בני אדם שהיו בקומפלקס המגורים. הרס רב נגרם לבניינים. קברניט הטיסה היה יצחק פוקס, אותו הקברניט של טיסה 444 מרומא שבה התפוצץ מטען חבלה אך נחתה בשלום.
ב-4 ביולי 2002 פתח אזרח מצרי באש לעבר דלפקי הכרטוס של אל על בשדה התעופה בלוס אנג'לס. שישה ישראלים נפגעו מהירי ושניים מהם נהרגו. היורה, האשם מוחמד הדאייט, לא השתייך לארגון טרור כלשהו אך החזיק בדעות אנטי ישראליות, דבר שהביא את שלטונות ארצות הברית להכיר במקרה כאירוע טרור.
ב-23 באוקטובר 2003 הונחת מטוס אל על מדגם בואינג 767 שהיה בטיסה מתל אביב ללוס אנג'לס דרך טורונטו בשדה התעופה הבינלאומי של המילטון, אונטריו. הטיית הטיסה ממסלולה המתוכנן הוסברה באיום ביטחוני ממשי שנבע מחשש ליירוט המטוס בטילי קרקע אוויר בעת נחיתתו בטורונטו.
באפריל 2005, לאחר המראת בואינג 700–737 של אל על שעל סיפונו 120 נוסעים ממוסקבה לנמל התעופה בן-גוריון וטיפוס לגובה של 2,000 - 3,000 רגל (600 - 700 מטרים), כשלה מערכת הטייס האוטומטי של המטוס והקטינה לפתע את הספק שני המנועים. כתוצאה מאיבוד כוח הדחף של המנועים ירדה המהירות באופן משמעותי, המטוס הרים את חרטומו כלפי מעלה ואיבד גובה רב יחסית. מערכת האזהרה של המטוס שמרעידה את ההגאים נכנסה לפעולה, הקברניט ניתק את מערכת הטייס האוטומטי, הגביר את סיבובי המנוע כדי לקבל יותר כוח וייצב במהירות את המטוס. כתוצאה מהתקלה, המטוס צנח בכמה עשרות מטרים. לאחר מכן הטיסו שני הטייסים את המטוס באופן ידני והנחיתו אותו בשלום בנמל התעופה בן-גוריון.
ב-5 ביולי 2012 פרצה אש במנוע מספר 4 של מטוס בואינג 400–747 שהמריא מנמל התעופה לונדון הית'רו 40 דקות לפני כן. הטייסים הדמימו את המנוע הבוער וחזרו לנחיתת חירום בלונדון עם 3 מנועים.^[129]
בחודש אפריל 2013 התקרב מטוס מסוג בואינג 737 בצורה מסוכנת לצלע הר בדרכו לאילת. הטייסים נסקו לגובה תוך חריגה לשטח המצרי. בעקבות זאת דרש הטייס הראשי באל על לבטל את קו אילת-תל אביב לטיסות לילה.^[130]
בחודש מרץ 2023 נחתה בלרנקה נחיתת חירום של טיסת אל על 383 לרומא בעקבות עשן.^[131]