חנה מרון

חנה מרון (22 בנובמבר 1923, ברלין – 30 במאי 2014, תל אביב) הייתה שחקנית, קומיקאית, זמרת ובמאית ישראלית, מהכוכבות הגדולות של התיאטרון הישראלי^[1], כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשל"ג (1973). שיאנית גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר בעולם, אשר כונתה לימים "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי".

ערך זה עוסק בשחקנית תיאטרון ישראלית. אם התכוונתם לשחיינית עבר, ראו חנה מרון (שחיינית).

חנה מרון
Hanna Maron

חנה מרון בשנת 1957
לידה	22 בנובמבר 1923 י"ד בכסלו ה'תרפ"ד רפובליקת ויימאר ברלין, גרמניה
פטירה	30 במאי 2014 (בגיל 90) א' בסיוון ה'תשע"ד ישראל תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	גרמניה
סוגה מועדפת	תיאטרון
תקופת פעילות	1927–2014 (כ־87 שנים)
בן זוג	יעקב רכטר יצחק ישר יוסי ידין
צאצאים	דפנה רכטר אמנון רכטר עפרה רכטר
פרסים והוקרה	פרס ישראל לתיאטרון (תשל"ג, 1973)
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

ילדת פלא בגרמניה

מרון נולדה, גדלה והתחנכה בברלין בירת גרמניה בשם חנה (חנהל'ה) מָאירצָ'ק (Hanne Maierzak), בת למהגרים שהשתקעו במדינה בגיל צעיר: יצחק, ממוצא פולני, ורוזה, ממוצא הונגרי (ילידת בודפשט שהגיעה לעיר עם אחותה הבכורה, זמרת אופרה שהוזמנה לאופרה של ברלין)^[2]. היא גדלה עם אומנת צרפתייה, ומגיל ארבע עד שמונה למדה בברלין בבית ספר פרטי שדגל בשיטת מונטסורי, שבו למדו בני עשירים אריסטוקרטים ודיפלומטים. כבר בגיל ארבע התגלתה כילדת פלא, ובעידודה של אמהּ^[2][3] החלה לשחק בתיאטראות לילדים.

תפקידה הראשון, "אצבעוני" (Daumesdick, מאת האחים גרים), ב-1928, הקנה לה פופולריות בברלין. תוך זמן קצר החלה לגלם גם תפקידי ילדים בהצגות מבוגרים. בגיל שש הופיעה בתיאטרון פוֹלְקְסבִּינֶה עם אמיל יאנינגס בהצגה "הֶנשל העגלון" (אנ') לגרהרט האופטמן. היא שיחקה עוד בתיאטראות כגון הדויטשס תיאטר, בהצגות בבימויו של הבמאי החשוב מקס ריינהרדט^[4][5], ובחורף 1931/32 גילמה את דמותה של פצפונת בהצגה "פצפונת ואנטון" על פי ספרו של אריך קסטנר, שהועלתה בבימויו של גוטפריד ריינהרדט (אנ') הצעיר בשאושפילהאוס (אנ') בברלין^[6]. בנוסף, השתתפה בתסכיתי רדיו רבים, הקליטה שירים עבור חברת HMV, וזכתה לפופולריות רבה^[2][7].

תפקידה הקולנועי הראשון היה דמותה של ילדה בסרט "שבועת שקר" (1928). ב-1931 הופיעה בסרט "M" של פריץ לאנג בתפקיד זעיר בפתיחת הסרט, כילדה השרה כשהיא מוקפת במעגל של תשעה ילדים.

בפברואר 1933, זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, התכוננה משפחתה לעזוב את גרמניה. מרון זכרה לימים כי מפקחים נאצים בברלין "היו דופקים לאבא על הכתף והיו אומרים לו 'יהודים כמוך, אדון מאירצ'ק, אהובים עלינו'". אמה התנגדה בתחילה לעזוב את גרמניה, אך הסירה את התנגדותה לאחר שחנה נקראה להקריא שיר ברדיו ליום הולדתו של היטלר בחודש אפריל^[2]. האם ביקשה לבטל את השתתפותה, ולאור התעקשות מנהל הרדיו, שרצה במרון לאור הפופולריות שזכתה לה, נאלצה אמה להתוודות בפניו על מוצאם היהודי; לאחר מכן הוסיפה "אני חושבת שאנחנו נעזוב את גרמניה"^[8]. המשפחה נעזרה בשגריר צרפת בברלין, אנדרה פרנסואה-פונסה (אנ'), שהיה אביו של אחד מחבריה לספסל הלימודים, וכעבור יומיים היו האם ובתה מחוץ לגבולות גרמניה, בדרכן לפריז. השתיים שהו שם עד 1934, וחוו תקופה קשה של מחסור; לראשונה בחייה הבינה את המושג "פליטים". מרון הופיעה מעט גם בשהותה בפריז. בינתיים קיבל אביה, שהיה מהנדס חשמל, אשרת עלייה לארץ ישראל כמומחה עבור חברת החשמל.

תחילת הדרך וההצלחה בישראל

בשנת 1934, כעבור כשנה בצרפת, עלו מרון ואמה לארץ ישראל, והמשפחה התיישבה ברחוב רש"י בתל אביב הקטנה. מרון למדה בבית הספר שנפתח ליוצאי מרכז אירופה, "המכין" ברחוב בן יהודה (לימים גימנסיה בן יהודה). בשנים אלה מיעטה לשחק, והופיעה רק פעמים ספורות: באופרטה "המכשפה" לאברהם גולדפדן בקומדיה הארצישראלית (1935)^[9], בתיאטרון קצר-הימים "רמפא" (1936) וב"האחים אשכנזי" לי"י זינגר בבימוי הבמאי האורח מוריס שוורץ בתיאטרון "האוהל" (1938).

חנה מרון מתוך ההצגה "נערת הפקר" בתיאטרון הקאמרי, 1947 (צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה)

בשנת 1940, כשהייתה בת 17, הצטרפה לסטודיו למשחק של "הבימה" בניהולו של צבי פרידלנד. היא למדה בו שנה וחצי, וב-1941 שיחקה בהצגה "בגרות"^[10].

בשנת 1942, עם תחילת הגיוס לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, התנדבה מרון לחיל העזר. היא שירתה במשך שנתיים במצרים כפקידה^[11], עד שבשנת 1944 הצטרפה ללהקה הצבאית של הבריגדה היהודית, להקת "מעין זה", בפיקודו של אליהו גולדנברג. אחד הדואטים המפורסמים שביצעה במסגרת זו היה "כל הדרכים מובילות לרומא" (יצחק יצחק / צבי בן-יוסף), ביחד עם השחקן יוסי ידין (שלאחר מכן היה לבעלה הראשון). לאחר המלחמה היו לה הופעות מרגשות בפני ניצולי השואה.

חנה מרון (מימין) עם אורנה פורת על במת הקאמרי, 1949

חנה מרון מפגינה נגד קולנוע מוגרבי, 1950

לאחר שובה ארצה בשנת 1945, נקראה מרון על ידי הבמאי יוסף מילוא לשחק בתיאטרון שעמד להקים, "התיאטרון הקאמרי", וכך נמנתה עם מייסדי התיאטרון, שהיה בזמנו קטן ועני, והייתה לכוכבת בולטת בו. תפקידה הראשון בקאמרי היה בהצגה "משרתם של שני אדונים", כמחליפה. היא זכתה לתפקיד משמעותי כבר בהצגתה השנייה, "העולם בו אנו חיים". אך מה שהזניק אותה לתודעת הקהל היו תפקידיה כאליזבת ב"נערת הפקר" (1947) ומיקה ב"הוא הלך בשדות" (1948)^[12].

חנה מרון עם הבמאי גרשון פלוטקין בחזרות לערב קריאה מיצירות ג'ורג' ברנרד שו, התיאטרון הקאמרי, 1957

לאחר מכן המשיכה בתפקידים ראשיים בהצגות רבות, רובן בתיאטרון הקאמרי, כגון: "פיגמליון", "כולם היו בני", "ביבר הזכוכית", "פונדק הרוחות", "רחם פונדקאי", "הדה גאבלר", "מדיאה", "בית הבובות" במחזות השקספיריים "כטוב בעיניכם", "הלילה השנים עשר" ו"מהומה רבה על לא דבר", ובמחזמר "הלו, דולי!".

פציעתה

חנה מרון מופיעה בפני חיילים, 1969

בפברואר 1970, בעודה עובדת על המחזה "מדיאה" עם הבמאי יוסי יזרעאלי, טסה ללונדון, לאחר שכנועים רבים מצדו של השחקן חיים טופול, לאודישן לתפקיד גולדה בסרט "כנר על הגג".^[13] בדרך ללונדון היא נפצעה קשה במתקפת הטרור בנמל התעופה במינכן ורגלה השמאלית נקטעה^[14]. מרון עברה טיפולים בגרמניה במשך שלושה חודשים^[15], וכשחזרה ארצה נאלצה לעבור ניתוחים נוספים.^[16]

חודשים בודדים לאחר ששבה לישראל, עלתה על במת תיאטרון "הבימה" בערב התרמה. היא התיישבה על כיסא גדול שהובא במיוחד עבורה, והציגה מונולוג מ"מרי סטיוארט", "שיר הפונדקית" של אלתרמן וקטע של ברכט. במהלך הופעתה עמדה על רגליה בעזרת רגל תותבת. לאחר שסיימה את הופעתה קיבלה זר פרחים ממי שכונתה אז "הגברת הראשונה של התיאטרון" בישראל, חנה רובינא.

הקריירה לאחר הפציעה

ביוני 1971, לאחר הפסקה של שנה וארבעה חודשים, שבה מרון לשחק על במות התיאטרון למרות הפציעה, וזכתה לאהדה רבה מהקהל^[17]. תפקידה הראשון היה ב"מדיאה", שבוטלה בעקבות פציעתה.

בשנת 1980 פרשה מהתיאטרון הקאמרי, לאחר 35 שנות קביעות בו^[18], והייתה לשחקנית עצמאית. עם זאת, המשיכה להופיע על במת הקאמרי, ועד יום מותה כיהנה כחברת מועצת הנאמנות של התיאטרון^[19].

היא שיחקה בתיאטראות שונים, בהם תיאטרון הבימה ("מרי סטיוארט", 1981; "תשוקה", 1983) ותיאטרון באר שבע ("נהג ציירת", 1988^[20]; "רוחות", 1989; "ביבר הזכוכית", 2000).

חנה מרון ויהורם גאון בסיטקום "קרובים קרובים"

מרון שיחקה במספר סרטי קולנוע: "דודה קלרה" (1977), "העיט" (1981)^[21], "כביש ללא מוצא" (1982), "זמן אמת" (1991), "יום יום" (1998), "סוף שבוע בגליל" (2008)^[22], ו"שיר ערש לאבי" (2012). בשנים 1983–1986 כיכבה בתפקיד דודה חנה בסדרת הטלוויזיה המצליחה "קרובים קרובים" (מתפקיד זה זכורה קריאתה "פ-ת-ו-ח!", שליוותה אותה מאז). כמו כן, הקליטה סדרה של אלבומים לילדים ("מבחר סיפורי ילדים: מבוימים בלוויית מוזיקה").

חנה מרון בפרק האיחוד של "קרובים קרובים" בשנת 2004

בשנת 2000 הייתה מרון ממייסדי תיאטרון אנסמבל הרצליה. היא גם ביימה מספר הצגות, ובין היתר כתבה וביימה בשנת 2002 את ההצגה "שירים שיצאו מכסית", שבה שזורים שיריו של נתן אלתרמן (שאותו הכירה באופן אישי ושיחקה בהצגות שכתב ותרגם). בשנת 2005 חזרה לגלם את חנה בפרק האיחוד של "קרובים קרובים". בשנת 2006 הופיעה בעונה השלישית של הסדרה "השיר שלנו".

בשנת 2011 שבה מרון לבמת התיאטרון הקאמרי בהצגה "אורזי מזוודות" של חנוך לוין יחד עם אנסמבל גדול של שחקנים, ביניהם רבקה מיכאלי ודרור קרן. באותה שנה הוגדרה כשיאנית גינס על קריירת משחק בתיאטרון הארוכה ביותר - 83 שנים^[23]. בשנת 2013 השתתפה בפרסומת לחברת הכבלים הוט.

בעשור השני של המאה ה-21 מיעטה מרון להופיע על הבמות, אך המשיכה בפעילות ציבורית.

חיים אישיים

מרון הייתה נשואה שלוש פעמים.

בעלה הראשון מאמצע שנות ה-40 היה השחקן יוסי ידין.

בעלה השני מאמצע שנות ה-50 היה האדריכל יצחק ישר.

בעלה השלישי היה האדריכל יעקב רכטר (אביהם של המאיירת מיכל לויט והמוזיקאי והמלחין יוני רכטר מאשתו הראשונה), שממנו התאלמנה ב-2001. למרון ורכטר שלושה ילדים משותפים:

• האדריכל אמנון רכטר (נולד ב-1958).
• המתמטיקאית והפילוסופית ד"ר עפרה רכטר (נולדה ב-1961).
• השחקנית דפנה רכטר (נולדה ב-1965).

מרון התגוררה בהרצליה מתחילת שנות ה-60, ואף זכתה בשנת 2003 באות אזרחות כבוד של העיר. לאחר פטירתו של בעלה, עברה מרון להתגורר בשדרות תרס"ט בתל אביב, סמוך לתיאטרון הבימה.^[24]

מותה והנצחתה

קברם של חנה מרון ויעקב רכטר בשפיים

לוחית זיכרון בכניסה לביתה של חנה מרון

מרון הלכה לעולמה בביתה בגיל 90, ב-30 במאי 2014, כתוצאה משבץ. היא נקברה בבית העלמין האזרחי שבקיבוץ שפיים לצד בעלה, יעקב רכטר^[25].

ב-8 בדצמבר 2015, החליט דואר ישראל להנפיק סדרה של שני בולי דואר שנקראה "אישים - תיאטרון ובידור" שנועדה להנציח את זכרם. אחד מהבולים הוקדש לדמותה של מרון ונושא את דיוקנה. הבול עוצב על ידי האמן צביקה רויטמן.^[26]

ב-2018 עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתה בשדרות תרס"ט מס' 3, סמוך לתיאטרון הבימה.

בינואר 2022 החליטה עיריית תל אביב-יפו לקרוא רחוב על שמה^[27].

הערים הרצליה וקריית ביאליק קראו רחוב על שמה.

מעורבות פוליטית

ע"פ ההספד של יו"ר מרצ לשעבר, זהבה גלאון, מרון הייתה מראשוני רצ ומרצ, ואף נכחה בכנסים של המפלגות.^[28] בבחירות לכנסת התשיעית אף הוצבה כמועמדת אחרונה ברשימת רצ לכנסת.^[29]

מרון הייתה פעילה בארגונים הקוראים לשלום ולדו-קיום יהודי-ערבי. בשנת 1993 נמנתה עם המשלחת שהתלוותה ליצחק רבין בטקס חתימת הסכמי אוסלו.

מרון הייתה פעילה גם בהפגנות נגד תיקון "חוק הנאמנות" בשנת 2010 ובתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ב-2011^[30].

פילמוגרפיה

בקולנוע

• "שבועת שקר" (1928)
• "נישואין בבעיה" (1929)
• "ג'יגולו" (1930)
• "M"‏ (1931)
• "טור לילה" (1932)
• "זה תלוי היום" (1933)
• "אבן על כל מיל" (1954)
• "אבות ובנים" (1972)
• "דודה קלרה" (1977)
• "העיט" (1981)
• "כביש ללא מוצא" (1982)
• "זמן אמת" (1991)
• "יום יום" (1998)
• "סוף שבוע בגליל" (2007)
• "שיר ערש לאבי" (2012)

בטלוויזיה

• "קרובים קרובים" (1983-1986)
• "התזמורת" (1985)
• "שובו של השריף" (1996)
• "השיר שלנו" (2006)

הצגות בכיכובה (רשימה חלקית)

מרון שיחקה בתיאטרון במשך כ-86 שנים (קריירת התיאטרון הארוכה ביותר בהיסטוריה). לאורך כל שנותיה בתיאטרון, גילמה חנה מרון למעלה מ-100 דמויות.

כילדה/נערה:

• אצבעוני (Daumesdick) מאת האחים גרים, ברלין. הצגת הבכורה: ינואר 1928.
• החייט האמיץ מאת האחים גרים, התיאטרון הקטן לילדים, ברלין, במאי: ברטולד רייסיג. תפקיד: המלאך המגן. הצגת הבכורה: פברואר 1928.
• כיפה אדומה, ברלין. תפקיד: כיפה אדומה. הצגת הבכורה: אוגוסט 1930.
• פצפונת ואנטון מאת אריך קסטנר, במאי: גוטפריד ריינהרדט (אנ'), שאושפילהאוס (אנ'), ברלין. תפקיד: פצפונת. הצגת הבכורה: 1931.
• המכשפה מאת אברהם גולדפדן, קבוצת "קומדיה ארץ ישראלית", במאית: מרים ברנשטיין כהן. הצגת הבכורה: 1935.
• האחים אשכנזי מאת י"י זינגר, תיאטרון האוהל, במאי: מוריס שוורץ. הצגת הבכורה: 1938.
• בגרות מאת ל. פודור, תיאטרון הבימה, במאי: צבי פרידלנד. תפקיד: הידי ואגי. הצגת הבכורה: 12.7.1941.

בבגרותה:

• משרתם של שני אדונים מאת קרלו גולדוני, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: קלאריצ'ה. הצגת הבכורה: 30.10.1945.
• העולם בו אנו חיים מאת קארל צ'אפק, תיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. הצגת הבכורה: מרץ 1946.
• חתונת הדמים מאת פדריקו גארסיה לורקה, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: הכלה. הצגת הבכורה: 28.7.1946.
• אנטיגונה מאת ז'אן אנוי, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: איסמנה. הצגת הבכורה: 30.12.1946.
• נערת הפקר מאת אלזה שלי, תיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: אליזבט קולינס. הצגת הבכורה: 1947.
• הספר מסביליה מאת פייר בומרשה, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: רוזינה. הצגת הבכורה: 2.2.1948.
• הוא הלך בשדות מאת משה שמיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: מיקה. הצגת הבכורה: 31.5.1948.
• רק אתמול נולדה מאת גרסון קנין, התיאטרון הקאמרי, במאי: פיטר פריי. תפקיד: בילי דון. הצגת הבכורה: 1.8.1949^[31].
• הצל מאת יבגני שוורץ, התיאטרון הקאמרי, במאי: לאופולד לינדטברג. תפקיד: בת המלך. הצגת הבכורה: 1.11.1949.
• טרטיף מאת מולייר, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: דורין. הצגת הבכורה: 13.12.1950.
• פונדק בדרך מאת פריץ הוכוואלדר, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. הצגת הבכורה: 15.3.1951.
• מלכת שבא מאת סמי גרזנמן, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: מלכת שבא. הצגת הבכורה: אוגוסט 1951.
• ביבר הזכוכית מאת טנסי ויליאמס, התיאטרון הקאמרי, במאי: טוביה גרינבאום. תפקיד: לורה וינגפילד. הצגת הבכורה: 14.1.1952.
• תשוקה בצל האילנות מאת יוג'ין או'ניל, התיאטרון הקאמרי, במאי: פיטר פריי. תפקיד: אֶבי. הצגת הבכורה: 11.3.1953.
• פיגמליון מאת ג'ורג' ברנרד שו, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: לייזה דוליטל. הצגת הבכורה: 10.1.1954.
• האיש שבא לסעוד מאת קאופמן והרט, התיאטרון הקאמרי, במאי: היי קיילוס. הצגת הכורה: 24.10.1954.
• כטוב בעיניכם מאת ויליאם שייקספיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: רוזלינד. הצגת הבכורה: 17.2.1955.
• בעלת הארמון מאת לאה גולדברג, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: לנה. הצגת הבכורה: 26.9.1955.
• בית הבובות מאת הנריק איבסן, התיאטרון הקאמרי, במאי: קורט הירשפלד. תפקיד: נורה. הצגת הבכורה: 15.2.1959.
• הלילה השנים עשר מאת ויליאם שייקספיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: שמואל בונים. תפקיד: מריה. הצגת הבכורה: 26.10.1959.
• מרי סטיוארט מאת פרידריך שילר, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: המלכה אליזבת'. הצגת הבכורה: 30.1.1961.
• פונדק הרוחות מאת נתן אלתרמן, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: פונדקית. הצגת הבכורה: 29.12.1962.
• המיליונרית מאת ג'ורג' ברנרד שו, התיאטרון הקאמרי, במאי: שמואל בונים. תפקיד: המיליונרית. הצגת הבכורה: 1963.
• מהומה רבה על לא דבר מאת ויליאם שייקספיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: לאונרד שטקל. תפקיד: ביאטריצה. הצגת הבכורה: 1.6.1963.
• הדה גאבלר מאת הנריק איבסן, התיאטרון הקאמרי, במאי: לאונרד שך. תפקיד: הדה. הצגת הבכורה: 15.5.1966.
• קדחת אביב מאת נואל קווארד, התיאטרון הקאמרי, במאי: לאונרד שך. הצגת הבכורה: 30.7.1967.
• הלו, דולי! על פי ג'רי הרמן, תיאטרון גיורא גודיק (אלהמברה), במאי: קרנדל דיל. תפקיד: דולי. הצגת הבכורה: 5.11.1968.
• מדיאה מאת סנקה, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסי יזרעאלי. תפקיד: מדיאה. הצגת הבכורה: 19.6.1971.
• השחף מאת אנטון צ'כוב, התיאטרון הקאמרי, במאי: בו לינדברג. תפקיד: אירינה ארקדינה. הצגת הבכורה: 20.4.1974.
• כולם היו בניי מאת ארתור מילר, התיאטרון הקאמרי, במאי: היי קיילוס. תפקיד: קייט קלר. הצגת הבכורה: 12.1.1976.
• מה עושים עם ג'ני? מאת דונלד ר' ויילד, תיאטרון הקאמרי, במאי: היי קיילוס. תפקיד: ג'ני איטון. הצגת הבכורה: 13.12.1977.
• מרי סטיוארט מאת פרידריך שילר, תיאטרון הבימה, במאי: הולק פרייטג. תפקיד: המלכה אליזבת'. הצגת הבכורה: 19.12.1981^[32].
• תשוקה מאת פיטר ניקולְס, תיאטרון הבימה, במאית: ננסי דוגיד. תפקיד: אלינור. הצגת הבכורה: 30.07.1983^[33].
• אח, הימים היפים מאת סמואל בקט, תיאטרון הקאמרי, במאית: מיכל גוברין. תפקיד: ויני. הצגת בכורה: 30.1.1985.
• נהג, ציירת מאת הלל מיטלפונקט, תיאטרון באר שבע, במאי: הלל מיטלפונקט. תפקיד: מירה. הצגת הבכורה: 9.1.1988.
• רוחות מאת הנריק איבסן, תיאטרון באר שבע, במאי: מייקל אלפרדס. תפקיד: גב' אלווינג. הצגת הבכורה: 18.10.1989.
• רחם פונדקאי מאת שולמית לפיד, התיאטרון הקאמרי, במאי: אילן רונן. תפקיד: שרה. הצגת הבכורה: 5.4.1990.
• חשיבותה של רצינות מאת אוסקר ויילד, תיאטרון הספרייה, רמת גן, במאי: רוג'ר סמית'. תפקיד: ליידי ברנקנל. הצגת הבכורה: 7.8.1993.
• ביבר הזכוכית מאת טנסי ויליאמס, תיאטרון באר שבע, במאי: גדי ענבר. תפקיד: אמנדה וינגפילד. הצגת בכורה: 26.1.2000.
• גברת קליין מאת ניקולאס רייט, תיאטרון הרצליה, במאי: גדליה בסר. תפקיד: מלאני קליין. הצגת הבכורה: אוגוסט 2002.
• הדודה ואני מאת מוריס פאניץ', תיאטרון הקאמרי, במאי: רוני פינקוביץ'. תפקיד: הדודה. הצגת בכורה: 1.1.2004.
• אורזי מזוודות מאת חנוך לוין, תיאטרון הקאמרי, במאי: אודי בן-משה. תפקיד: בובה גלובצ'יק. הצגת הבכורה: ינואר 2011.

פרסים והוקרה

• 1956 – פרס רמח"ל לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב, על גילום דמותה של לייזה דוליטל ב"פיגמליון" (1954)^[34].
• 1960 – פרס המועדון הלאומי על שם קלאוזנר למשחק הטוב, על גילום דמותה של נורה ב"בית הבובות" (1959)^[35].
• 1969 – פרס כינור דוד לשחקנית השנה^[36][37].
• 1970 – "אם השנה", מידי רעיית הנשיא רחל שזר^[38].
• 1971 – פרס הרצל לאמנות^[39].
• 1971 – פרס כינור דוד לשחקנית השנה^[40].
• 1973 – פרס ישראל לאמנות התיאטרון.
• 1973 – פרס כינור דוד לשחקנית השנה^[37].
• 1977 – פרס לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב, על גילום דמותה של קייט קלר ב"כולם היו בניי" (1976)^[41].
• 1985 – תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים^[42].
• 1994 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב^[42].
• 1997 – פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.
• 2003 – תואר אזרחית כבוד של העיר הרצליה, על מפעל חייה בתיאטרון (במלאת לה 80)^[43].
• 2007 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
• 2011 – שיא גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר בעולם - 83 שנים^[23].
• 2011 – פרס השחקנית המצטיינת של התיאטרון הקאמרי, על גילום דמותה של בובה גלובצ'יק ב"אורזי מזוודות".
• 2014 – תואר עמיתת כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה.

בשירה של נעמי שמר "חמסינים במשלט" (1961) מופיע בבית האחרון המשפט "בלובן צווארון נדהר לתיאטרון ובלב רגיש פרחים נגיש לחנה'לה מרון".

בדצמבר 2015 הנפיק דואר ישראל בול לזכרה.

לקריאה נוספת

• תפקידה של שחקנית: חנה מרון, תל אביב: הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר – אוניברסיטת תל אביב, 1994. (קטלוג תערוכה ובו מאמרים, בין היתר מאת תום לוי, פרדי רוקם ושמעון לב-ארי)
• גד קינר, 'חנה מרון: הבמה כממלכה', תיאטרון (רבעון לתיאטרון עכשווי) 25 (2009), 40–46.
• 'חנה מרון', בתוך: יהושע יפה-נוף, אמנים בישראל, תל אביב: יסוד, 1959.
• שני רומנים גרפיים על חייה של מרון, מאת דוד פולונסקי וברברה ילין, באתר מכון גתה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חנה מרון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חנה מרון

• חנה מרון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• חנה מרון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• חנה מרון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• חנה מרון, באתר AllMovie (באנגלית)
• חנה מרון, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• חנה מרון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• חנה מרון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• חנה מרון, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• חנה מרון, בארכיון הבימה
• חנה מרון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• דן אוריין, חנה מרון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• חנה מרון, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• ארכיון חנה מרון, בספרייה הלאומית
• מידע על חנה מרון בקטלוג הספרייה הלאומית
• ברוך גלעדי, ריאיון עם הנלי מאירצ'ק, הירדן, 1 בספטמבר 1935 (ראיון בגיל 11, עם עלייתה לארץ)
• חנה מרון בקטעים מתוך ההצגה פיגמליון בתיאטרון הקאמרי, 1954, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• חנה מאירצ'ק (מרון) בשיר הילד העצוב "שרוכי נעליים", 1938, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים (הקול מתחיל באמצע הסרטון)
• שי גל, חנה מרון - השחקנית הותיקה ביותר, סרטון באתר יוטיוב, חדשות ערוץ 2, 1 באוקטובר 2011
• ערב מחווה לשחקנית חנה מרון, סרטון באתר יוטיוב, סרט וידאו מתוך ערב המחווה שערך התיאטרון הקאמרי לשחקנית חנה מרון במלאת לה תשעים, 6 בדצמבר 2013
• הגברת הראשונה: הרגעים הגדולים של חנה מרון, באתר ‏מאקו‏, 30 במאי 2014
• דודי פטימר, ‏במלאת עשור לפטירתה: בחזרה לרגעים הגדולים של השחקנית המיתולוגית חנה מרון, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2024