חמשת מיני דגן
מיני דגן בעלי מעמד מיוחד בהלכה היהודית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיני דגן בעלי מעמד מיוחד בהלכה היהודית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חמשת מיני דגן הם חמישה סוגים של דגן שנקבעו להם דינים מיוחדים בהלכה היהודית. ואלו הם:
חמשת מיני דגן מהווים חלק חשוב מתפריט מזונו של האדם. מהם אופים לחם, שהיה ועודנו מרכיב חשוב במזונם של בני האדם. בהרכבם התזונתי של חמשת מיני דגן, זולת בשיבולת-שועל, קיים בנוסף לעמילן, גם חלבון הגלוטן, האחראי לתופעת החימוץ הייחודית לחמשת המינים, והמבחינה בינם לגידולי שדה וקטניות אחרים. העדר הגלוטן במין המוכר היום כשיבולת-שועל העלה מחלוקת לגבי שאלת הזיהוי של דגן זה. חמשת מיני דגן מתאפיינים בשלב נוסף של עיבוד חקלאי לאחר הקצירה, והוא האיסוף לערימה (=דיגון).
חמשת מיני דגן מיוצגים בשבעת המינים באמצעות החיטה, הכוללת כוסמין, והשעורה, הכוללת שיבולת-שועל ושיפון:[1]
"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"
בספר ישעיהו, פרק כ"ח, פסוק כ"ה נרמזים חמשת המינים:[2]
"הֲלוֹא אִם־שִׁוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק; וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ"
הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים במסכת חלה. דינים אלו כוללים:
דינים אלו חלים על כל אחד מחמשת המינים בנפרד וגם על תערובת המורכבת מכמה מיני דגן שונים.
בדברי חז"ל מובא כי השעורה ושיבולת השועל נחשבים למין אחד לעניין איסור כלאיים. הכוסמין והשיפון נחשבים אף הם למין אחד לעניין זה.
כאשר אדם לש עיסה שיש בה תערובת קמחים של מיני דגן שונים - כולם מצטרפים לשיעור חלה. אמנם כאשר נילושו עיסות נפרדות ממינים שונים ונוגעות העיסות זו בזו - קיימת חלוקה בין המינים לעניין הצטרפות לשיעור חלה:
אמנם, כאשר בכל אחת מעיסות יש שיעור חלה בפני עצמה - אין להפריש ממין דגן אחד על מין דגן אחר, אלא אם כן הם מוגדרים כמין אחד לעניין כלאיים. כמו כן אין להפריש תרומות ומעשרות ממין אחד על מין אחר אלא בתנאי הנזכר[6][7].
בין חוקרי הריאליה בתקופת המשנה והתלמוד, חלוקות הדעות בשאלה אם הצמחים הנקראים כיום כוסמין ושיבולת-שועל (קוואקר), הם אכן הצמחים שנקראו בשם זה במשנה.
פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת השועל עם זן של השעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת-שועל היא סוג הדגן הקרוי בשם זה כיום (Avena), והמשמש להכנת דייסות ודגני בוקר, מכיוון שבדגן זה אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד.[8] פרופסור פליקס סיפר שבעקבות זיהויו הרב שלמה זלמן אוירבך היה מברך ברכת שהכל על ארוחת הבוקר שלו שהכילה דייסת שיבולת-שועל במשך כשנתיים, עד שהרב יוסף שלום אלישיב גער בו בטענה שהוא לא יכול לשנות מנהג ישראל של מאות שנים עוד מימי הראשונים בגלל חוקר אחד. מנגד טען הרב יוסף אפרתי שבניסוי שנערך לצורך בירור סוגיה זו על ידי ד"ר משה זקס גילו כי שיבולת-שועל החמיצה, על אף היעדר הגלוטן בה, ולכן הוא תומך בזיהוי המקובל, המבוסס על פירוש רש"י.[9]
פרופ' זהר עמר פרסם מונוגרפיה מקיפה ביותר על חמשת מיני דגן (תשע"א) ובמחקרו הציג את כל מסורות הזיהוי והצעות החוקרים. במחקרו הוא מביא ראיות ופרשנויות חדשות, ותומך למעשה באפשרות שבעבר גידלו בצפון ארץ ישראל שבולת שועל ושיפון באופן מוגבל.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
