כלאיים

איסור כִּלְאַיִם הוא איסור לערב יחדיו מינים שונים (ולעיתים מסוימים). מינים מן הצומח בזריעה או טוויה ומינים מן החי ברתימה או הרבעה.

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לא מפרט, לא מדייק.

ערך זה עוסק בהלכה על איסור עירוב מינים שונים יחדיו. אם התכוונתם למסכת במשנה, ראו מסכת כלאיים; אם התכוונתם למונח ביולוגי, ראו רביית כלאיים.

כלאיים
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, י"ט, י"ט; דברים, כ"ב, ט'–י"א
משנה	מסכת כלאים
תלמוד ירושלמי	מסכת כלאים
משנה תורה	הלכות כלאים
שולחן ערוך	יורה דעה, סימנים רצ"ה-ד"ש
ספרי מניין המצוות	ספר החינוך מצוות רמ"ד, רמ"ה, תקמ"ח - תקנ"א

איסור זה כולל שש מצוות לא תעשה. ארבעה איסורים בתחום הצומח והחי: זריעת שני מינים בשדה אחד (כלאי זרעים), הרכבה של שני אילנות (כלאי אילן), זריעה של תבואה בתוך כרם (כלאי הכרם), הרבעה של שני מינים שונים של בהמות וחיות (כלאי בהמה). שני איסורים נוספים הם: איסור עבודה באמצעות שני בעלי חיים ממינים שונים (לא תחרוש בשור ובחמור יחדו), וכן איסור לבישת בגדים שעשויים משילוב של צמר ופשתן (שעטנז). העונש על כל אחת מעבירות אלו הוא מלקות.

המקורות לאיסור

איסורי הכלאיים כתובים בתורה בשני מקומות:

בפרשת קדושים נאמר: ”אֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.” (ויקרא, י"ט, י"ט) בפסוק זה נאסרו שלושה סוגי כלאים: כלאי בהמה, כלאי זרעים הכוללים גם כלאי אילן, וכלאי בגדים שבהם אסור לערבב צמר כבשים ופשתן.

בפרשת כי תצא נאמר: ”לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו.” (דברים, כ"ב, ט'–י') בפסוקים אלו מדובר באיסור כלאי הכרם, ובאיסור העבודה בשני מיני בעלי חיים. על אף שבפסוק מוזכרים רק שור וחמור, בתלמוד^[1] מבואר שבפסוק זה דיבר הכתוב בהווה והכוונה לכל שני מינים של בעלי חיים.

טעמי האיסור

לדעת חלק מהראשונים אין טעם מפורש לאיסור כלאים וקיומו הוא מתוך המחויבות הקבועה לציווי הקב"ה וכך כתב רש"י: ”את חקתי תשמרו – ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו', חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר” (רש"י ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט).

רמב"ן כותב, שטעם איסור הכלאיים הוא שהקב"ה ברא את כל הצמחים והחיות בעולם במצב שהם יכולים להתקיים ולהעמיד צאצאים בכוחות עצמם, ובכך שהאדם מרכיב צמחים הוא מתיימר כביכול "לעזור" לקב"ה בהשלמת עולמו. המהר"ל מבאר שכוונת הרמב"ן היא שבכך נעשית יצירה חדשה, בשונה משכלול ושיפור שמותרים^[2].

רמב"ם משער שאיסורי הרכבת אילנות וכלאי זרעים מקורם בטקסי פולחן אליליים כגון אלו המתוארים בכתבי ה"צאבה" בהם היו מעורבים הרכבת אילנות ומשגל, והתורה באה להרחיק ממנהגים כגון אלו. "... ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה". וסיבת איסור כלאי הכרם – "שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודימו (=חשבו) שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל"^[3].

סיבה נוספת לאיסור, הוא על פי תורת הסוד מאחר שלכל צמח יש מלאך למעלה שאומר לו "גדל" וכאשר מערבבים סוגי צמחים זה הורס את סדרי בראשית^[4].

סוגי כלאיים

כלאי האדמה

כלאי זרעים

ערך מורחב – כלאי זרעים

איסור כלאי זרעים, הוא לזרוע במקום אחד שני מיני זרעים ממיני תבואה, קטניות או ירקות, הראויים למאכל אדם.

אסור לגדל בסמוך גידולים של שני מיני זרעים ופרטי הדינים כאמור במסכת כלאיים לעניין המרחקים וכדומה. שיעור ההפרדה תלוי בגודל השדה ובסוג הזרעים: ירקות בודדים בערוגה אחת: הרחקה טפח וחצי, חלקה מרובעת (קרחת) של כעשר אמות, חלקה מאורכת (מישר), שתי שורות, תלם בודד, שדה תבואה: הרחקה עשר אמות וחצי, שדה ירק: הרחקה 6 טפחים או ראש תור – שדה של מין אחד פוגש בקצהו שדה ממין אחר.

כאשר התערבו זרעים בזרעים, אם שיעור הזרעים המעורבים קטן מ-1/24 ביחס לזרעים שהתערבו בהם, במקרים רבים מותרת הזריעה^[5].

איסור כלאי זרעים נהוג רק בארץ ישראל.

כלאי אילן

ערך מורחב – כלאי אילן

אסור להרכיב ייחור (רוכב) של עץ בכנה של מין אילן אחר אבל מותר להרכיב ייחור על גזע של אילן שמאותה משפחה (לדוגמה: תפוז על חושחש). באיסור ההרכבה נכללים גם הרכבת ירק באילן, אילן בירק, והרכבת ירק בירק. אולם אם כבר הרכיבו ייחור על גזע של אילן אחר, מותר להשתמש באילן שנוצר.

לפי רמב"ם ו"שולחן ערוך" מותר לערב ולזרוע זרעי אילן שונים, וכן מותר לזרוע זרע אילן עם זרעים אחרים. ואילו לדעת הראב"ד אסור. הראי"ה קוק מבאר שגם לראב"ד זרעי אילנות ממינים שונים מותר לזרוע יחד^[6]. מותר לגדל עצים מסוגים שונים זה בסמוך לזה, ומותר לזרוע זרעים לעצים (למעט גפן) זה בסמיכות לזה.

מחמת איסור זה, נתון הנושא של הנדסה גנטית, בביקורת ופולמוס הלכתי. עם זאת, הפוסקים הבחינו בין הרכבה (דוגמת קביעת ענף ממין אחד על גזעו של מין אחר) ובין הכלאה (הצלבת אבקנים ממין אחד עם שחלות ממין אחר) כשבהכלאה יש המצדדים להקל^[7].

איסור הרכבת אילן נוהג גם בחוץ לארץ.

אסור להשאיר בשדה גידולים שהם כלאים. פרי שנוצר מכלאי זרעים מותר באכילה.

כלאי הכרם

ערך מורחב – כלאי הכרם

אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע בסמוך לגפן או לכרם זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות. שיעור ההרחקה מגפן יחידית: 6 טפחים, מן הכרם: 4 אמות. אם זרע שני מיני זרעים במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: ”פן תקדש המליאה”, והם טעונים שרפה.

ההלכה אומרת, שאם יש גדר בין הזרעים לגפן, אין הדברים נחשב לכלאיים, ואין נאסרים הפירות. הגמרא במסכת בבא בתרא^[8] דנה בדין שני שכנים, שהייתה ביניהם גדר, שההלכה היא שכל עוד שאחד מהם פועל ובדעתו לגדור, אין הפירות נאסרים, אלא שהתעצל מי שהיה חייב לגדור, ולא גדר, וממילא נאסרו הזרעים, ובמקרה כזה עליו לשלם. אם כי, על בעל הזרעים לומר לו ולהתרות בו קודם לכן, שיגדור את הגדר, וגם אם אמר לו פעם אחת עליו להתרות בו שוב, שכן עלול הוא לחשוב, שהחובה לגדור אינה מוטלת עליו שוב ושוב^[9].

קיימת שאלה, מה תהיה ההלכה אם יש חלקת שדה קטנה הסמוכה לחלקת שדה גדולה. לפי הכלל דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, אם יהיו גפנים בשטח הגדול, אסור יהיה לזרוע זרעים בחצר הקטנה, שכן נחשב הדבר כאילו בקטנה ישנן גפנים יחד עם זרעים, ואם זרע הזרעים אסורים, והגפנים מותרים, שכן אין בכוח השטח הקטן להשפיע על השטח הגדול, וכאשר ההתייחסות היא אל הגפנים שבשטח הגדול אין לזרעים שבשטח הקטן השפעה עליהם^[10].

איסור כלאי הכרם נוהג בארץ ישראל כאיסור דאורייתא ובחוץ לארץ כאיסור מדרבנן.

כלאי בהמה

ערך מורחב – כלאי בהמה

איסור הרבעה בין בעל חיים ממין אחד לבעל חיים ממין אחר. עם זאת, התורה לא אסרה את השימוש בוולד הנולד כתוצאה מהרבעה כזאת שנגרמה באיסור. פרד הוא דוגמה לבעל חיים שנולד מכלאי בהמה – הרבעה של חמור וסוסה. כאשר שתי הבהמות משתייכות למינים קרובים ביותר (לפי הקריטריונים ההלכתיים), הרבעתם מותרת.

כלאי מלאכת בהמה

ערך מורחב – לא תחרוש בשור ובחמור יחדו

איסור הנהגת שני בעלי חיים ממינים שונים כאשר הם קשורים יחדיו.

כלאי בגדים

ערך מורחב – שעטנז

אסור ללבוש בגד העשוי מצמר ומפשתן ביחד, אולם האבנט של כהן הדיוט המשמש בעבודת בית המקדש עשוי שעטנז ולמרות זאת מותר לכהן ללבשו בהיתר מיוחד. כמו כן, גם את בגד הציצית מותר לעשות וללבוש כלאיים, ויש סוברים שאכן ראוי לייצר ציצית של צמר ופשתים כרוכים יחד באופן של לכתחילה.

חלוקת המינים

החלוקה למינים שונים של צמחים או בהמות, נקבע לפי דמיון חיצוני וקריטריונים נוספים, ולא לפי המיון הבוטני או הזואולוגי. שאלת חלוקת המינים עוררה דיון רחב בספרות ההלכה מימי התנאים ועד ימינו^[11].

ראו גם

• הנדסה גנטית
• בשר וחלב

לקריאה נוספת

• חוקות הארץ, יסודות ושיטות הלכות כלאים על סדר הלכות כלאים לרמב"ם, עם ביאורים וחידושים מאת הראי"ה קוק, (שני כרכים), בהוצאת מכון התורה והארץ
• ארץ חמדה חלק שני – הלכות כלאים. הרב שאול ישראלי, בהוצאת מוסד הרב קוק ירושלים
• מאמרו של הרב אלחנן בן נון בתחומין א' עמ' 207: "הגדרת המין בכלאים ע"פ שיטת הרמב"ם".

קישורים חיצוניים

• כלאיים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מאמרים בנושא כלאיים באתר דעת
• הרב אליעזר מלמד‏, כלאי בהמה ואילן, באתר פניני הלכה
• "פן תקדש המלאה" - למשמעותו של איסור כלאיים, ואיסור כלאיים בחוץ לארץ, מאת בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
• כלאיים ושעטנז בעידן הגאולה, באתר חב"ד
• יגאל גרוס, האם מותר לשתול עץ מורכב, באתר כיכר השבת
• כלאים (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"א
2. רמב"ן ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט
3. מורה נבוכים ח"ג, פל"ז
4. הובא ברמב"ן שם.
5. רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ב', הלכה א' - הלכה ד'
6. משפט כהן, סימן כ"ד
7. ב – הרכבה והכלאה | פניני הלכה, באתר ph.yhb.org.il (ארכיון) (הקישור אינו פעיל, 23.9.2020)
8. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד א'
9. תוספות שם.
10. תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ב, עמוד ב'
11. פניני הלכה כשרות, פרק ג', הלכה ב' והלכה ה'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.