בואינג 747

בואינג 747
	בואינג 100–747 בשירות איראן אייר
	בואינג 100–747 בשירות איראן אייר
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס נוסעים רחב גוף דו-קומתי
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	בואינג
טיסת בכורה	9 בפברואר 1969
תקופת שירות	22 בינואר 1970 – הווה (54 שנים)
צוות	2–3 טייסים
נוסעים	עד 660 בתצורת מחלקה אחת
יחידות שיוצרו	1,574
משתמש ראשי	קרגולוקס; לופטהנזה; קוריאן אייר; אטלס אייר
משתמשים משניים	חיל האוויר של ארצות הברית; חברות תעופה רבות, בהן; ק.א.ל.
דגמים	Boeing 747SP, Boeing 747-400, Boeing 747-8, Boeing VC-25, Boeing E-4
מחיר	747-100 – 24 מיליון דולר; ‏747-200 – 39 מיליון דולר; ‏747-300 – 83 מיליון דולר; ‏747-400 – בין 228 ל-260 מיליון דולר; ‏747-8i‏ – 351.4 מיליון דולר; ‏747-8F‏ – 352 מיליון דולר

בואינג 747 (המכונה "ג'מבו", או "מלכת השמיים"), הוא מטוס נוסעים רחב גוף דו-קומתי מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. במשך 37 שנים, עד לכניסתו של האיירבוס A380 לשירות, היה זה מטוס הנוסעים בעל מספר המושבים הגדול ביותר. המטוס טס לראשונה בשנת 1969. הוא יכול להכיל עד 660 נוסעים בתצורת מחלקה אחת. במטוס שתי קומות - העליונה קיימת בשליש הקדמי של גוף המטוס. בקומה זו ממוקמת בדרך כלל המחלקה הראשונה שבה 6–8 מושבים, וכן תא הטייס.

עובדות מהירות מאפיינים כלליים, סוג ...

סגירה

המתכנן הראשי של דגם המטוס הזה הוא ג'ו סאטר (Joe Sutter), מהנדס תעופה בכיר בחברת בואינג.

כן הנחיתה של המטוס גדול מאוד, והוא בעל 16 גלגלים חזקים במיוחד. אורך המטוס כ-70 מטר ומוטת כנפיו בחלק מהדגמים מעל 60 מטר.

ל-747 ארבעה מנועים, הוא מסוגל לטוס במהירות תת-קולית גבוהה (כ-0.86 מאך), לטווח של עד 15,570 ק"מ. קיימים מטוסי 747 שטסים בקו ניו יורק-הונג קונג ללא עצירה, קרוב לשליש היקפו של כדור הארץ. בשנת 1989 הפעילה חברת קוואנטס האוסטרלית טיסת מטען מלונדון לסידני ללא עצירה, מרחק של כ-17,000 ק"מ וכ-20 שעות טיסה במטוסי בואינג 747.

דגמים מיוחדים של מטוסי 747 משמשים כמטוסם הפרטי של נשיאי ארצות הברית ("אייר פורס 1"), כמטוס שליטה ופיקוד אסטרטגי E-4B, כמטוס תובלה למעבורת החלל, כמטוס כיבוי "סופרטנקר", וכמטוס ניסוי נושא לייזר נגד טילים.

ביוני 2016 הוחלט להפסיק את ייצור המטוס. המטוס האחרון יצא ממפעלי בואינג בחודש דצמבר 2022 ובתחילת פברואר נמסר לאטלס אייר.

לשמו זכה משום ש"ג'מבו" הוא כינוי באנגלית ליצור גדול. ג'מבו היה שמו של פיל ענק, אשר הפך לאטרקציה תחילה בשנת 1861 עת הובא לגן החיות של פריז, מאוחר יותר בשנת 1865 כאשר הוצג בגן החיות של לונדון, ולבסוף כאשר הפך לאחת האטרקציות המרכזיות של קרקס ברנום וביילי. כך בשפה היומיומית באנגלית הפך השם מילה נרדפת לדבר גדול מאוד. פירוש השם הוא ככל הנראה טעות בהיגוי של אחת משתי מילים בסוואהילית: Jambo שפרושה שלום או המילה שפרושה צ'יף, JUMBE.

747-100

747-100 הגרסה הראשונה למטוס. בתחילה יוצרו המטוסים עם שישה חלונות בסיפון העליון (שלושה בכל צד), אולם לאחר שהחלו חברות התעופה להשתמש בסיפון להושבת נוסעים, החלה בואינג לייצר את המטוסים עם עשרה חלונות.

גרסה זו צוידה במנועי JT9D-3A תוצרת פראט אנד וויטני. בסה"כ נבנו 167 מטוסים מדגם זה.

747-100SR גרסה זו פותחה על פי מפרט חברות התעופה היפניות שביקשו דגם בעל קיבולת גבוהה לטווחים קצרים. למטוס קיבולת דלק נמוכה, וקיבולת מטען גבוהה יותר. המטוס יכול לשאת 450 נוסעים בדגמים הראשונים, ו-500 בדגמים המתקדמים.

כדי להתמודד עם הלחץ הרב שנגרם בהמראות ובנחיתות הרבות, חוזקו הכנפיים וכן הנחיתה. (בממוצע 747SR מבצע כ-52,000 שעות טיסה במשך 20 שנה, לעומת דגם סטנדרטי שמבצע במשך 20 שנה כ-20,000 שעות טיסה)^[2].

בגרסה זו נעשה שימוש במנועי JT9D-7A, בסה"כ נבנו 29 מטוסים מדגם זה.

747-100B לגרסה זו קיבולת דלק של 48,070 גלונים. דגם זה הוצע עם מנועי CF6 תוצרת ג'נרל אלקטריק, או RB211 תוצרת רולס-רויס.

בסך הכל נבנו תשעה מטוסים מדגם זה, אחד נרכש בחברת איראן אייר ושמונה בחברת סעודי ערביין איירליינס.

747SP

דגם ה-747SP פותח בשנות השבעים לבקשת חברות התעופה פאן אמריקן ואיראן אייר, החברות ביקשו מטוס בעל קיבולת גבוהה שיוכל לטוס לטווחים ארוכים, פאן אמריקן לטיסותיה ליעדים במזרח הרחוק, ואיראן אייר לטיסותיה בין טהראן לניו יורק.

בעת השקתו היה דגם זה למטוס בעל הטווח הגבוה ביותר. דגם זה הוקטן ב-14.73 מטרים מ-100–747, וחלקו המרכזי תוכנן מחדש. דגם זה הוצע עם מנועי JT9D-7 תוצרת פראט אנד וויטני, או RB211-524 תוצרת רולס-רויס.

מדגם זה נבנו בסה"כ 45 מטוסים, קו הייצור נסגר באוגוסט 1982 לאחר שיוצרו 44 מהם, ונפתח מחדש בשנת 1987 לייצור מיוחד עבור ממשלת איחוד האמירויות הערביות.

מטוס אחד מדגם זה הוסב עבור פרויקט SOFIA, פרויקט משותף לנאס"א והמרכז הגרמני לחקר החלל לפיתוח טלסקופ מוטס.

747-200

גרסה משופרת ל-100–747, לדגם זה מנועים חזקים יותר וקיבולת דלק מוגדלת. מספר מטוסים מדגם זה יוצרו עם שישה חלונות בסיפון העליון, ורובם עם עשרה חלונות.

747-200B גרסה המבוססת על ה-747-100B. בדגם זה הוגדלו הסיפון העליון, הספק המנועים, קיבולת הדלק, ומשקל ההמראה המרבי. מדגם זה נבנו 225 מטוסים.

747-200C גרסה המבוססת על ה-747-200B. דגם זה מאובזר בצורה שניתנת להסבה לתצורת נוסעים או מטען, וכולל דלת מטען בצד המטוס. מדגם זה נבנו 13 מטוסים.

747-200M Combi גרסה המותאמת לנוסעים, מטען, או בשילוב שניהם. למטוס זה דלת מיוחדת למטענים הממוקמת בצידו האחורי. המטוס הראשון מדגם זה נמסר לחברת אייר קנדה במרץ 1975, והאחרון נמסר לאיבריה איירליינס באפריל 1988. נבנו 78 מטוסים מדגם זה.

747-200F גרסה למטענים בלבד, במטוס זה מערכות המסייעות להעמסה ופריקה מהירה. המטוס הראשון נמסר לחברת לופטהנזה במרץ 1972, והאחרון נמסר לאול ניפון קרגו בנובמבר 1991. סה"כ נבנו 73 מטוסים מדגם זה.

747-200SUD גרסה בה הוגדל הסיפון העליון, והוא יכול להכיל עד 69 נוסעים. בנוסף שונו בדגם זה מדרגות החירום.

747-300

ממדי גרסה זו מקבילים ל-200–747. השינויים העיקריים בדגם זה: הסיפון העליון הורחב, הוספו לו מערכות אווירודינמיקה משופרות, ומנועים מתקדמים המאפשרים חיסכון בדלק עד 25%.

למרות הביצועים המשופרים של מטוס זה, נבנו ממנו 81 מטוסים בלבד. כיוון ששנתיים בלבד לאחר טיסת הבכורה של דגם זה, הודיעה בואינג על ייצור הדגם המתקדם יותר ה-400–747.

747-300 גרסה לנוסעים בלבד, בדגם זה המדרגות לסיפון העליון שהיו לוליינות, הוחלפו בישרות. המטוס טס לראשונה באוקטובר 1982, ונמסר לסוויסאייר במרץ 1983. האחרון נמסר באוקטובר 1988 לג'פאן אסיה איירווייז. סה"כ יוצרו 56 מטוסים מדגם זה.

747-300M Combi בגרסה זו ניתן להסיר את המושבים, ובכך להפוך את המטוס להובלת מטענים. בסה"כ נבנו מגרסה זו 21 מטוסים. כיום מפעילות את המטוס אייר צ'יינה ואסיאנה איירליינס בלבד.

747-300SR בדומה ל-747-100SR גם גרסה זו פותחה עבור חברות התעופה היפניות, בדגם זה צומצם טווח הטיסה 3800 ק"מ, והוא יכול להכיל עד 624 נוסעים. מדגם זה נבנו ארבעה מטוסים בלבד, עבור ג'פאן איירליינס ואול ניפון איירוויז.

747-400

ערך מורחב – בואינג 747-400

המטוס יוצר בין השנים 1988 ועד 2009 ובמשך 4 שנות ייצורו האחרונות הוא יוצר בגרסת מטען בלבד. ובסך הכול נבנו כ-694 מטוסים מדגם 400.

דגם זה נחשב למוצלח ביותר מבין שאר הגרסאות. בואינג הכריזה על ייצורו באוקטובר 1985, הוא טס לראשונה באפריל 1988, וקיבל את אישור הרשויות בינואר 1989.

לגרסה זו הוסף קוקפיט מזכוכית שביטל את הצורך במהנדס טיסה, מערכות רבות הוחלפו באוטומטיות. בכנפיים שולבו חומרים מרוכבים שהפחיתו ממשקלם, מוטת הכנפיים הוגדלה בכ-5 מטרים, המנועים משופרים ולהם בקרת מנוע אלקטרונית (FADEC), למטוס הוסף מערכת ממוחשבת לניהול טיסה.

747-400 גרסה משופרת ל-300–747. בשנת 1989 טס מטוס מדגם זה בשירות קוואנטס בטיסה ישירה בין לונדון לסידני, מרחק של 18,001 ק"מ ב-20 שעות ו-9 דקות, ובכך קבעה שיא עולמי לטיסה למרחק שכזה. בואינג הפסיקה את ייצור דגם זה במרץ 2007, לאחר שנבנו 442 מטוסים מדגם זה.

חברת אל על הפעילה 6 מטוסים מדגם זה החל מאמצע שנות ה-90 ועד שנת 2019.

747-400F גרסת מטען, המטוס טס לראשונה במאי 1993 ונכנס לשירות בחברת קרגולוקס בנובמבר אותה השנה. בין החברות שמפעילות דגם זה אטלס אייר, קוריאן אייר, צ'יינה איירליינס, וסינגפור איירליינס. חברת ק.א.ל (קווי אוויר למטען) הישראלית מפעילה מטוס מדגם זה, ברישום 4X-ICB.

בדגם זה הסיפון העליון קצר יותר, חרטום המטוס מתרומם דרכו ניתן להכניס מטענים בגובה 12 מטרים, בדגם זה גם מערכת מתקדמת להכנסת סחורות ללא צורך במנוף. מדגם זה יוצרו 126 מטוסים.

747-400M Combi גרסת נוסעים או מטען או בשילוב נוסעים ומטען על ידי מחיצה המחלקת את המטוס לשניים. מדגם זה יוצרו 61 מטוסים.

747-400D גרסה שפותחה עבור חברות התעופה היפניות, דגם זה מיועד לנשיאת נוסעים רבים לטווחים קצרים. בדגם זה הוספו כיסאות במקום בו מוצב המטבח האמצעי במרבית הדגמים. למטוס קיבולת מקסימלית של 660 נוסעים בתצורת מחלקה אחת, בסה"כ יוצרו 19 מטוסים מדגם זה.

747-400ER גרסה שיוצרה במיוחד עבור חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס מטוס זה מסוגל לטוס 805 ק"מ יותר מדגם ה-400, ולשאת מטען של 6,800 ק"ג יותר. בסה"כ יוצרו שישה מטוסים מדגם זה.

747-400ERF גרסת מטען ל-747-400ER. במטוס זה הופחת מטען הדלק, כך שיוכל לשאת 9,980 ק"ג מטען יותר מדגם המטען הרגיל. המטוס טס לראשונה באפריל 2001 ונמסר לאייר פראנס באוקטובר 2002, סה"כ ייוצרו 40 מטוסים מדגם זה. חברת ק.א.ל (קווי אוויר למטען) מפעילה מטוס מדגם זה 4X-ICA.

LCF Dreamlifter‏ 747

גרסת מטען ל-400–747 המיועדת למטענים גדולים במיוחד. המטוס מיוצר בשיתוף פעולה עם חברת השילוח הטאיוואנית אוורגרין גרופ (Evergreen Group). מטוסים אלו הם מטוסים רגילים בהם הורחבה בטן המטוס בצורה משמעותית. זנב המטוס נפתח ודרכו ניתן להכניס מטענים.

גודלו הוא 1,840 מטר רבוע ויכול להחזיק פי שלושה ממטען של 747-400F. טיסתו הראשונה הייתה ב-9 בספטמבר 2006 והוא פעיל עד היום. המטוס נבנה על ידי חברת בואינג, והוא מועסק על ידי החברה אטלס אייר. נכון ל-2021, נבנו 4 מטוסים מסוג זה.

ביוני 2006 הושלם בניית המטוס DBL-100, הראשון מסוג זה, אשר שימש להעמסת חלקי בואינג 787. הסמכתו תוכננה לתחילת 2007 אך נדחף ליוני באותה שנה, ועד אותה נקודה השלים המטוס 639 שעות של טיסה.

747-8

דגם 8–747 הוא הדגם הגדול והמתקדם ביותר של המטוס, והוא נועד להתחרות באיירבוס A380. בואינג הכריזה על כוונתה לייצרו בנובמבר 2005. המטוס מיוצר בשתי גרסאות - נוסעים ומטען, והוא תוכנן לשאת עד 550 נוסעים בשלוש מחלקות, לטווח של 14,800 ק"מ במהירות של 0.86 מאך. דגם הנוסעים ארוך יותר מדגם ה-400–747 ב-5.8 מטר וקומתו העליונה של המטוס הוגדלה לאורך של בואינג 737-800. ה-747-8 מסוגל לשאת 34 נוסעים יותר מ ה-747-400 דגם המטען ארוך יותר ממנו בכ-5.6 מטר. טיסתו הראשונה של ה-747-8F נערכה ב-8 בפברואר 2010 וטיסתו הראשונה של דגם הנוסעים נערכה ב-20 במרץ 2011. המטוס הראשון בגרסת המטען נמסר לחברת קרגולוקס ב-12 באוקטובר 2011, והמטוס הראשון בגרסת הנוסעים נמסר לחברת לופטהנזה ב-25 באפריל 2012. ייצורו הופסק בדצמבר 2022.

גרסאות מיוחדות

C-19 - מטוסי מטען מדגם 100–747, המשמשים את חיל האוויר האמריקאי.
VC-25 - שני מטוסים מדגם 200–747, המשמשים את נשיא ארצות הברית ומכונים אייר פורס 1.
E-4 - ארבעה מטוסים מדגם 200–747, המשמשים בחיל האוויר האמריקאי לשליטה ובקרה.
YAL-1 - מטוס מדגם 747-400F שבחרטומו מורכב תותח לייזר רב עוצמה, המשמש ליירוט טילים.
שני מטוסים מדגם 100–747 המשמשים את נאס"א לנשיאת מעבורות חלל.
מטוסים המשמשים להטסת ראשי המדינות: יפן, איראן, בחריין, הודו, ברוניי, כווית, עומאן, פקיסטן, קטר, סעודיה, ואיחוד האמירויות הערביות.
אוורגרין 747 סופר-טנקר - מטוס מדגם 100–747 שעבר הסבה למטוס כיבוי ולו קיבולת של 94,850 ליטר.
בואינג 747 גלובל סופרטנקר - מטוס מדגם 400–747 שעבר הסבה למטוס כיבוי ולו קיבולת של 74,200 ליטר.
SOFIA - מטוס 747SP שהוסב לטלסקופ מוטס.

מידע נוסף דגם, 747SP ...

דגם^[3]	747-100	747-200	747SP	747-300	747-400	747-8
אורך	70.60 מ'		56.31 מ'	70.60 מ'		76.40 מ'
גובה	19.3 מ'		19.94 מ'	19.3 מ'	19.4 מ'
רוחב	6.1 מ'
מוטת כנפיים	59.6 מ'				64.4 מ'	68.5 מ'
שטח כנפיים	511 מ"ר				541.2 מ"ר	524.9 מ"ר
משקל ריק	162,400 ק"ג	174,000 ק"ג		178,100 ק"ג	178,756 ק"ג (דגם ER) 184,600 ק"ג	214,503 ק"ג
משקל המראה מרבי	333,400 ק"ג	374,850 ק"ג	317,515 ק"ג	374,850 ק"ג	396,890 ק"ג (דגם ER) 412,775 ק"ג	442,255 ק"ג
מהירות שיוט	900 קמ"ש				1028 קמ"ש (דגם ER) 968 קמ"ש	1089 קמ"ש
מהירות מרבית	955 קמ"ש				1127 קמ"ש
טווח מרבי	9800 ק"מ	12,700 ק"מ	15,400 ק"מ	12,400 ק"מ	13,450 ק"מ (דגם ER) 14,205 ק"מ	14,815 ק"מ
מספר מושבים מרבי	452		440	496	524 (דגם 400D) 660	600
מספר מושבים ממוצע	366		316	412	416 (דגם 400D) 568 527
אורך מסלול מינימלי	3,190 מ'			3,320 מ'	3,018 מ' (דגם ER) 3,090 מ'	3,090 מ'
הנעה 4X	JT9D 7A תוצרת P&W בעלי דחף 206.8 kN או CF6-45A2 ת' GE בעלי דחף 206.8 kN	JT9D-7R4G2 ת' P&W בעלי דחף 243.5 kN או RB211-524D4 ת' RR בעלי דחף 236.2 kN או CF6-50E2 ת' GE בעלי דחף 233.5 kN	JT9D-7AW ת' P&W בעלי דחף 218.4 kN או RB211-524B ת' RR בעלי דחף 222.8 kN או CF6-45A2 ת' GE בעלי דחף 206.8 kN או CF6-50E2-F ת' GE בעלי דחף 206.8 kN	JT9D-7R4G2 ת' P&W בעלי דחף 243.5 kN או RB211-524D4 ת' RR בעלי דחף 236.3 kN או CF6-50E2 ת' GE בעלי דחף 233.5 kN או CF6-80C2B1 ת' GE בעלי דחף 252.2 kN	PW4062 בעלי דחף 281.6 kN או RB211-524H2-T ת' RR בעלי דחף 264,7 kN או CF6-80C2B5F ת' GE בעלי דחף 276.2 kN	GEnx -2B67 ת' GE בעלי דחף 295.8 kN
טיסת בכורה	9 בפברואר 1969	11 באוקטובר 1970	4 ביולי 1975	5 באוקטובר 1982	29 באפריל 1988 (דגם ER) 31 ביולי 2002	8 בפברואר 2010
צוות טיסה	3				2

סגירה

מאז תחילת שיווקו המטוס היה מעורב ב-124 תאונות ותקריות, מתוכן 49 תאונות קטלניות בהם נהרגו 2,852 איש בסך הכל. כמו כן המטוס היה מעורב ב-31 מקרי חטיפה שהסתכמו בסך הכל ב-25 אבדות בנפש. להלן כמה מהן:

ב-27 במרץ 1977 מטוס 747-206B של KLM שהאיץ לקראת המראה בנמל התעופה באי טנריפה, התנגש במטוס 747-121 של פאן אמריקן שנסע על מסלול ההמראה בכיוון ההפוך. בהתנגשות נהרגו 583 נוסעים ואנשי צוות, 247 נוסעים במטוס ההולנדי, ו-335 מתוך 396 נוסעים במטוס האמריקאי. 61 איש שרדו. האסון נחשב לאסון התעופתי הגדול ביותר במאה ה-20, ולאסון הגדול ביותר מעולם שבו היו כל ההרוגים נוסעים ואנשי צוות.
ב-1 בספטמבר 1983, מטוס 747-200 של קוריאן אייר, בטיסה 007, הופל בטעות על ידי מטוסי יירוט סובייטיים מערבית לאי סחלין לאחר שסטה מנתיב הטיסה המתוכנן שלו. על המטוס היו באותה עת 269 נוסעים ואנשי צוות, ביניהם חבר בקונגרס האמריקני, כולם נהרגו.
ב-19 בפברואר 1985, מטוס 747SP של צ'יינה איירליינס החל בתהליכי הנמכה אל לוס אנג'לס, כשלפתע הסתחרר ויצא מכלל שליטה. במרחק שניות מהתרסקות, הצליחו הטייסים ליישר את טיסה דיינסטי 006 ולהנחיתה בסן פרנסיסקו. כל 23 אנשי הצוות ו-251 הנוסעים שרדו.
ב-23 ביוני 1985 הושמד מטוס 200–747 בטיסה 182 של חברת אייר אינדיה מעל אירלנד על ידי פצצה. כל 329 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו במתקפת הטרור הקטלנית ביותר שבוצעה באמצעות מטוס, עד ה-11 בספטמבר. הפיגוע בוצע על ידי קנאים סיקים.
ב-12 באוגוסט 1985 יצאה טיסה 123 של ג'פאן איירליינס 747SR לטיסה בת 54 דקות מטוקיו לאוסקה. כ-12 דקות לאחר ההמראה, לחץ האוויר בתא הנוסעים פוצץ תיקון לקוי שבוצע בירכתי המטוס 7 שנים קודם. חלקי מתכת שעפו קרעו את כל 4 המערכות ההידראוליות של המטוס. המכוון האופקי של זנב המטוס נתלש גם הוא ועף. בסביבות השעה 18:54 בערב התנגשה בהר אוטוסקה, 520 נהרגו ו-4 שרדו.
ב-21 בדצמבר 1988 התפוצץ מטוס 100–747 של פאן-אמריקן מעל לוקרבי, 259 נוסעים ואנשי צוות שהיו על המטוס ועוד 11 בלוקרבי נהרגו (סה"כ 270 הרוגים). ראו אסון לוקרבי.
ב-4 באוקטובר 1992 טיסת מטען 1862 של אל על התרסקה לתוך בניין מגורים בפרבר ביילמר שבאמסטרדם, 43 נהרגו, רובם על הקרקע.
ב-17 ביולי 1996 התפוצץ מטוס 100–747 נוסף בטיסה 800 של TWA ו-212 נוסעים ו-18 אנשי צוות נהרגו (230 סה"כ). התקלה נגרמה עקב פגם חמור שהיה חבוי בו ובכ-1,200 מטוסי 747 אחרים במשך יותר מ-25 שנים.
ב-12 בנובמבר 1996 מטוס בואינג 747SP בטיסה 763 של חברת סעודיה שהמריא משדה התעופה בדלהי, התנגש במטוס איליושין Il-76 בטיסה 1907 של חברת קזחסטן איירליינס מעל הכפר צ'ארקי דאדרי בהודו. התאונה אירעה כאשר הטייס הקזחי הנמיך מתחת לגובה שאושר לו; 349 נוסעים ואנשי צוות נספו. לא היו ניצולים.
ב-25 במאי 2002 התפרק מטוס 200–747 בטיסה "דיינסטי 611" (צ'יינה איירליינס 611) 20 דקות לאחר ההמראה מטאיפיי, טאיוואן, הגיע סדק סמוי לאורך קריטי שהוביל לקריעת חלקו האחורי של גוף המטוס כתוצאה מלחץ האוויר של תא הנוסעים. מקור הסדק: נחיתה על הזנב שקרתה 22 שנים קודם לתאונה, חתיכת הפח הפגועה כוסתה ולא הוחלפה מסיבות טכניות אך הרישום בספר הטיפולים היה שגוי. 225 בני אדם נהרגו.
ב-16 בינואר 2017 התרסק מטוס בואינג 747-400F בטיסה 6491 של טורקיש איירליינס מהונג קונג לאיסטנבול דרך בישקק לקראת הנחיתה בבישקק עקב ערפל כבד ששרר במקום, כל 4 אנשי הצוות ועוד 35 אנשים על הקרקע נהרגו בהתרסקות.