רב, פרשן המקרא, חוקר ומחבר ספרים תורניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב אליעזר אשכנזי בן רבי אליה הרופא (ה'רע"ג, 1513 – כ"ב בכסלו ה'שמ"ו, 1586) היה רב, פרשן מקרא, פייטן ופילוסוף יהודי מפורסם באירופה ובמזרח התיכון. התפרסם כבעל אישיות עצמאית ודעתנית, ונדד בשל כך בין קהילות רבות. ספרו העיקרי הוא "מעשי ה'" על חמשה חומשי תורה.
| לידה |
1513 ה'רע"ג פראג |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1585 (בגיל 72 בערך) כ"ב בכסלו ה'שמ"ו קרקוב, האיחוד הפולני-ליטאי |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בקרקוב |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית, הרפובליקה של ונציה, דוכסות מילאנו, האיחוד הפולני-ליטאי. |
| מקום פעילות | סלוניקי, קהיר, פמגוסטה, ונציה, קרימונה, פראג, פוזנא, קרקוב. |
| תקופת הפעילות | ? – 13 בדצמבר 1585 |
| רבותיו | רבי יוסף טאיטאצאק |
| בני דורו | רדב"ז, מהר"ל מפראג, רבי בצלאל אשכנזי, רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן |
| חיבוריו | מעשה ה', יוסף לקח. |
| אב | רבי אליהו הרופא |
| דיין בקהיר | |
| רב בקרימונה | |
| אב בית הדין של פוזנא | |
נולד ככל הנראה בוונציה בשנת רע"ג, לרבי אליה הרופא[א] ולאמו שהייתה בתו או נכדתו של רבי יוסף קולון (המהרי"ק). למד בסלוניקי אצל רבי יוסף טאיטאצאק, יחד עם רבי משה אלשיך. תקופה מסוימת מחייו שהה ככל הנראה בארץ ישראל ובה קיים קשרי גומלין לימודיים עם רבי יוסף קארו[3]. בגיל צעיר התמנה לדיין בקהיר בשנת ה'רצ"ט שם הצליח מאוד גם בעסקיו וצבר הון. בשל סיבה ככל הנראה פוליטית לא ברורה דיה שאגדות רבות נקשרו בה[ב] עזב את מצרים בסביבות שנת ה'שכ"א ועבר לקפריסין.
הוא התיישב בפמגוסטה ורכש גם בה מעמד נכבד בזכות עושרו וחכמתו. מפמגוסטה קיים קשרי מכתבים הלכתיים עם רבני דורו. בסביבות שנת שכ"ד נסע לביקור בוונציה, אך נותר לשהות בה כשנתיים ימים. בשנה זו שמו מופיע בראש החותמים על הקמת חברה קדישא גמילות חסד של אמת של קהילת פראג, שהייתה ראשונה מסוגה בעולם היהודי[4].
בשנים אלו היה מעורב גם בפולמוס על גט שהעניק בחור בשם שמואל וינטרוצו שנמנע מלישא את ארוסתו תמר בת יוסף תמרי מוונציה, לאחר שהוזהר בחרם על ידי רבי מאיר קצנלנבוגן בפסק דין עליו חתם גם רבי אליעזר, לאחר מכן ביטל וינטרוצו את הגט בטענה שמסר מודעה לפני כן. רבי אליעזר הכשיר את הגט בניגוד לדעת רבנים אחרים, בהם רבי משה פרובינצאלו[5][ג].
בשנת ה'ש"ל או תחילת של"א, עקר סופית לוונציה – כנראה בעקבות ניסיונות הכיבוש של סולימאן המפואר, אך שם נקלע למחלוקות עם מחותנו רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן על טופס התרת נישואין, אליו התנגד רבי שמואל יהודה, ומשם היגר לקרימונה. בשנת של"ה שוב נקלע למחלוקת הלכתית עם רבני עירו ובראשם רבי זלמן כ"ץ, על חוב של אדם בשם שמואל פורטו שטען שהגבה את כל נכסיו לאשתו בתורת כתובה בחייו, אותו חייב רבי אליעזר לפרוע את החוב. בקרימונה היה מעורב גם בפולמוס על חליצה לאחר שתמך באדם בשם שמואל בינדיג מפרובינצא שסירב לעלות לארץ ישראל לצורך חליצה ליבמתו, בניגוד לדעת רבי משה מטראני[8].
בשנה שאחריה פרצה מחלוקת חריפה בינו ובין רבני הקהילה שהביא לעזיבתו את העיר; בעקבות מגפה שהתפרצה בדוכסות מילאנו מינו פרנסי הקהילה בקרימונה את שלושת רבני הקהילה – רבי יצחק זליקמן חפץ, רבי אברהם מנחם הכהן פורטו, ורבי משה מנחם כהן רפא, לממוני הבריאות של הקהילה, מתוקף תפקידם הוענקו להם סמכויות נרחבות בקהילה, כמו גביית מסי הקהילה, והטלת עונשים וחרמות. בתשרי ה'של"ו תיקנו הממונים שכונו 'שרי הבריאות' שורה של תקנות מוסריות על מנת לבלום את התפשטות המגפה. בין התקנות היו חובת תענית בה"ב על כל אחד מחברי הקהילה עד גיל 60, איסור משחק שחמט תמורת כסף, וכן חובת התאספות בבית הכנסת הגדול מדי ערב לאחר סגירת החנויות על מנת לשמוע שיעור הלכתי מפי אחד הממונים.
רבי אליעזר אשכנזי ראה בחלק מהתקנות חריגה מסמכות הממונים על הבריאות וקבע שאין צורך להישמע אליהן, תוך נימוק שהמגפה לא התפשטה מעבר לגבולות העיר ורונה, ואף כתב שראוי ”להעביר אותם מלהתעסק בצרכי הציבור כיון שאינם חוששים לכבוד הציבור”. ניסיון פשרה שיזם הדיין רבי זליקמן חפץ לא צלח, ורבי אברהם מנחם הכהן פורטו גייס לעזרתו רבנים נוספים באיטליה שתמכו בתקנות, בהם מחותנו של רבי אליעזר – רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן, במהלך הפולמוס אף נחשד רבי אליעזר על ידי חלק מהרבנים כפועל מתוך מגמות אישיות. לפי המשוער, הביאה מחלוקת זו לעזיבתו של רבי אליעזר את העיר[ד].
בשנת של"ח היגר לפוזנא והתמנה לרב העיר ורב המדינה. בתקופה זו נקלע למחלוקת עם רבי יוסף כץ לאחר שרבי יוסף אסר על רבנים בסביבתו להורות הלכה, ואלו פנו לרבי אליעזר שיצא לעזרתם[10]. משם עבר לקרקוב בשנת שמ"ג בה חי כנראה כאדם פרטי ובה נפטר ביום ששי כ"ב בכסלו שמ"ו[11]. אשתו רחל נפטרה בב' בניסן שנ"ג[12].
בשנת ה'תצ"ג (1733) הדפיס ההבראיסט יוהאן כריסטוף וולף (אנ'), את נוסח מצבתו בספרו "Bibliotheca Hebræa" בכרך רביעי, עמ' 1211 ובשנת תרכ"א (1861) כאשר התמנה ר' שמעון סופר כרב הקהילה היהודית בקרקוב העיד שראה את המצבה בבית החיים בקרקוב[13].
אחרי זה נעלם מקום קבורתו בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב. ובשנת ה'תרל"ד (1874), העיד ר' יחיאל מתתיהו צונץ[14] שלא נמצאה המצבה בעיר קרקוב עד שהתגלתה מחדש על ידי פייביל הירש ווטשטין קרוב לשנת תרס"ה[15].
בנו רבי אליהו נשא את בתו של רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן והגיה את הספר זבחי שלמים של רבי משה קורדובירו, בתו נישאה לרבי שמעון זימל פרנץ (פרנקל).
תלמידיו היו רבי ברוך קלימני טריוויש ורבי בנימין אהרן סלניק. הנוסע אליהו מפיסארו גם הוא למד מפיו.
שלא כיהודים רבים בני דורו באיטליה, לא השתלם רבי אליעזר במדעים כלליים, אך הוא מתואר כ"חכם כולל" ובעל ידע מקיף[16]. לפי המסופר שלט ב-12 שפות, והיה בעל כישרון מדיני ופוליטי. ויש שכתבו שהיה גם רופא. מלבד עיסוקו בפרשנות המקרא ובפילוסופיה יהודית וככל הנראה גם בקבלה, כיהן כרב ודיין ומורה לתלמידים, עסק בפסיקה ובהוראת הלכה, וכתב גם תשובות הלכתיות רבות. הוא היה בעל חוש מדיני ובעל ידיעות רחבות.
הנוסע אליהו מפיסארו ששהה בקפריסין כשנתיים, תיאר אותו בהערצה רבה, כ”האשל הגדול, גדול בתורה ובחכמה, פאר הדור... הוא בקי בשנים עשר לשונות, גדול ליהודים, וחכם בהרבה חכמות חיצוניות, ובתלמוד השיג עשר ידות והוא עשיר מכמו חמשת או ששת אלפים זהב... לא מצאתי מיום נסעי מויניזיה ועד הנה איש אלקים נורא כמוהו. וגם אם תפול הבית לא יבטלני מהלמוד שעה אחת ביום”[17]. גם בדור שאחריו הייתה דמותו מפורסמת ביותר; דוד גאנז כתב עליו "אשר שמעו יצא בכל הארץ" ורבי יהושע השיל מקרקוב כתב שהיה ”יחיד בדורו וכל גאוני הדור היו מריצים אליו שאלותיהם.”
בפסקי ההלכה של רבי אליעזר ניכרת נטייה להקל, ומן המאפיינים הבולטים שבאישיותו היא העמידה על דעותיו, גם כשהיה בעמדת מיעוט[18][ה]. אופיו הדעתן ואישיותו העצמאית גרמו לו להימצא במרכזן של פרשיות רבות ולנדודים ומעבר תכוף בין קהילות וארצות שונות.
כפרשן, הוא דבק בפשוטו של מקרא ומצטט את רש"י, האבן עזרא, את הרמב"ם ואת הרמב"ן, אך אינו נרתע מלחלוק על דבריהם ומלפרש פירושים עצמאיים[ו]. נטייה זו באה לידי ביטוי במקומות רבים בספרו ולעיתים הוא משתמש בה בצורה נועזת יחסית, כפי שכתב בהקדמה לספרו: ”חלקי אמרה נפשי, לבלתי השגיח, רק על הדברים מה שהם, לא על אומרם יהיה האומר מי שהיה, הטוב נקבל והרע לא נקבל”. לעיתים, נתקלו דבריו בהתנגדות, כמו דעתו שידיעת ה' היא עצמותו[ז], כנגדה יצא המהר"ל מפראג בחריפות רבה בספרו דרך החיים[20]. כמו-כן הוא מרבה באופן יחסי להביא את דעותיהם של הפרשנים הבולטים בדור שלפניו – אברבנאל ורבי יצחק עראמה ולחלוק על דבריהם.
על אף הפולמוס על הספר מאור עינים של רבי עזריה מן האדומים דיבר רבי אליעזר בשבח הספר; רבי אברהם מנחם רפאפורט שצידד תחילה בעמדת המחרימים הסביר שרבי אליעזר לא קרא עדיין את החלק השלישי "ימות עולם" שאותו ראו הרבנים כבעייתי, אך לדעתו של מאיר בניהו התייצב רבי אליעזר לצידו של המחבר[21]. מדבריו של רבי אליעזר אף הובאו בספר[22].
מלבד ספרים אלו, הודפסו תשובות הלכתיות ממנו בספרי השו"ת של חכמי דורו, בהם: שו"ת הרמ"א, שו"ת רבי יוסף קארו, ושו"ת "שארית יוסף" של רבי יוסף כ"ץ מקרקוב[24].
לדברי יש"ר מקנדיא[25] כתב רבי אליעזר חיבור ובו 1,000 השגות על ספר בית יוסף, אותו זיהה מאיר בניהו ככתב היד המכיל פירוש על הלכות שבת ועירובין הנמצא בספריית מוסד הרב קוק[26]. מלבד זאת נמסר על חיבור סביב פירוש הרמב"ן לתורה שחיבר, אך לא הודפס מעולם, וכן ספר בשם "מעשה לקח". מלבד זאת נמסר על מרדכי מוגה בכתב ידו של רבי אליעזר.
בנוסף לכך חיבר פיוטי סליחות המיוחדות לתעניות ציבור על צרות מסוימות, כשהוא מנמק כי בסליחות הרגילות לא נמצאה התייחסות לכל צרה באופן פרטני. הסליחות כוללות ארבע סליחות רגילות וארבעה פזמונים, לארבעה סוגי צרות: מגפה, רעב ויוקר, מלחמה, וגזרה שנגזרת על היהודים[27].
בפולקלור היהודי-חסידי באירופה נפוצו אגדות רבות על רבי אליעזר:
את אחד הסיפורים הנפוצים אודותיו, כותב רבי חזקיה פייבל פלויט בשם רבו רבי משה סופר[28]. לפיו, היו חייו של רבי אליעזר רצופי עליות ומשברים; כאחד השרים החשובים המקורבים לשליט מצרים, קיבלו מאת השליט טבעת יקרה כאות חיבה. ביום הולדתו של המלך, כאשר היה בדרכו לארמון לרגל החגיגות וחצה את אחד הגשרים שעל הנילוס, פגש באחד מאויביו בארמון ששאלו האם זכר לענוד את הטבעת. כשהראה לו ר"א את הטבעת שעל אצבעו, תפס האיש את הטבעת והשליכה למימי הנהר, אך הוא בתושייתו הצליח לתפסה בידו לפני שנפלה למים.
בהגיעו לארמון כיבדו המלך מאוד, ורבי אליעזר ראה בזאת סימן שהגיע לפסגת ההצלחה ומעתה מעמדו בסכנה. כאשר שב לביתו, נטל עמו יהלומים ואבנים יקרות ונמלט מיד בספינה מהמדינה. עוד באותו לילה שלח השליט לעצרו, לאחר הלשנה.
בעיצומה של ההפלגה, נשברה הספינה ובנס הצליח להיאחז באחד מקרשיה שצף על המים, עמו הגיע לקונסטנטינופול.
בבואו לעיר, תלה את המאורעות שעברו עליו בביטול תורה, והחליט לעסוק רק בלימוד. הוא התגורר בביתה של אלמנה שהייתה מגישה לו מזון דל, ולמד בהתמדה. באחד הימים, נפל עכביש לתוך צלחתו, והוא ראה בכך סימן שהגיע לתחתית הגלגל ומעתה ואילך יתמזל מזלו. ואכן, באותו יום שמע כרוז המחפש אחר חבר למשחק השחמט עבור הסולטאן, והציע את עצמו לתפקיד. הסולטן חיבב מאוד את רבי אליעזר ובילה עמו כמה שעות מדי יום במשחק. שעות אלו שהחסיר מלימוד התורה הקפיד רבי אליעזר להשלים בלילות ועקב כך תקפה אותו עיפות בימים, עד שנרדם בעיצומו של אחד המשחקים עם הסולטן, וכאשר ראה זאת הסולטן הניח כרית מתחת לראשו של רבי אליעזר ויצא מהחדר בשקט שלא להעירו. רבי אליעזר הבין שהגיע לפסגת ההצלחה ומעתה מזלו עתיד לרדת, ועזב את העיר.
סיפור אחר הוא על כך שהציב על שולחן ליל הסדר את כליו היקרים של מושל מצרים שנתן לו כמשכון עבור הלוואה, כמנהגו של המהרי"ל[29], ושונאיו הלשינו בפני המושל, שבא לביקור פתע בביתו בליל יום טוב שני של פסח, ועקב כך, נמלט כבר למחרת לוונציה[30].
ואילו בפי יהודי קרקוב הייתה שגורה האגדה הבאה: בעיצומו של ליל יום טוב שני של פסח, באו לביתו "שני אנשים בדמות אורחים" ואמרו לו שנגזר עליו מן השמים לעקור מיד מהמדינה. אמר רבי אליעזר לאשתו שתתפוס באבנטו ועל ידי ענן פלאי העבירו אותם אנשים את בני הזוג בטיסה לוונציה – שם ערכו את חלקו השני של הסדר, ובמליצה על כך אמרו: "ממצרים ועד הנה, ושם נאמר"[31].
אליעזר בן אליהו אשכנזי (1513-1586), הרופא, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.