הוראה

הוראה היא אחת מתהליכי הלמידה בחינוך. מטרתה היא להקנות ידע ולהכשיר את התלמיד ללמוד בכוחות עצמו באמצעות פיתוח יכולות אורייניות, אסטרטגיית למידה ומיומנויות חשיבה.

ערך זה עוסק בתהליך או פעולה של העברת ידע או מיומנויות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הוראה (פירושונים).

הוראה באוניברסיטת בולוניה, 1088

ציור של מורה לידי לוח במהלך תהליך ההוראה

הדידקטיקה היא תחום של הפדגוגיה, אשר עוסק בפן התאורתי של ההוראה לצורך פיתוח של גישות ושיטות הוראה יעילות.

איש המקצוע העוסק בהוראה מכונה מורה. המורה הוא הגורם המרכזי אשר מחולל שינויים רצויים אצל הלומדים. על כן ישנה חשיבות מכרעת לאישיותו ולהתנהגותו בכיתה.

הדרכה וחניכה הן דרכי לימוד נוספות, אשר משויכות לרוב לחינוך בלתי פורמלי או להכשרה תוך כדי עבודה. לרוב הן מתמקדות יותר בפיתוח מיומנויות ספציפיות והנחלת ערכים מאשר בהקניית מידע ופיתוח כישורים אקדמיים.

היסטוריה והתפתחות

הוראה במסגרת פורמלית, ציור משנת 1862

הוראה במסגרת שיעור מוזיקה, ציור משנת 1907

ההוראה התגבשה לצד תהליך הפורמליזאציה של החינוך, כאשר השתתפותו הישירה של הילד בעיסוקי הוריו ומבוגרים אחרים, לא הספיקה עוד להכינו לחיים^[1]. כך החלה ההיסטוריה של החינוך המערבי.

בעקבות תהליך זה המורה בבית הספר הפך לדמות בעלת השפעה הדומה לזו של המשפחה בכל הנוגע להתפתחותו הילד^[1].

תוך כדי התפתחות ההוראה החלו לייחס לה משמעויות שונות^[1]:

• הוראה נורמטיבית - מסייעת בהתפתחות האינדיבידואל על פי אמות מידה ערכיות. על פי תפיסה זו המורה מעביר תכנים בעלי ערך לתלמיד כדי לעצב את רוחו. עקב טבעה הערכי הגדרה זו יכולה להשתנות בהקשר לרוח התרבות והתקופה שבה היא נדונה.
• הוראה נייטרלית - מתרחשת כאשר אדם לומד דבר מה חדש בסיועו של האחר. במשמעות זו אין ההוראה מוגבלת לתכנים מסוימים.

התפיסה הראשונית של ההוראה הנורמטיבית התגבשה בעולם העתיק והיא הייתה כרוכה בהנחה שלא כל אדם מסוגל לעלות במעלות השיכלול לקראת שלמות אינטלקטואלית ומוסרית. זהו המקור לסלקטיביות הראשונית של בית הספר בקליטת תלמידיו ולהתפתחות תחום המדידה והערכה בחינוך פורמלי, שזכו עד מהרה למעמד של מטרות מקודשות שאין לשנותן. משום שתפיסה זו גרסה כי תוכני הלימוד של ההוראה הם בעלי ערך ראשוני שאין לו תחליף, התלמיד נתבע להסתגל לדרכי ההוראה וההערכה שנקבעו כדי שיוכל להמשיך ללמוד בבית הספר. באופן זה הריטואליות של נוהגי בית הספר מילאה תפקיד של מנגנון מיון אשר מעודד נשירה של תלמידים שכישוריהם והתעניינויותיהם לא תאמו את המקובל^[1].

השינוי בתפיסה זו חל בעקבות השאיפה להנגשת החינוך עבור כלל האוכלוסייה ולא רק עבור האליטה של החברה^[1]. בישראל תפיסה זו באה לידי ביטוי בחוק לימוד חובה. ההוראה החלה להיתפס כשיטה להצגה ותרגול של תוכני לימוד מסוימים, באופן העשוי להבטיח שהלומדים ירכשו אותם. לפי גישה זו ההצלחה של תהליך הלמידה אינה מותנית עוד במידת ההסתגלות של התלמיד לתביעותיו של בית הספר, אלא ביעילותו של המורה^[1]. בתחילה נוצרה שאיפה למציאת שיטת ההוראה האידיאלית בה ניתן ללמד כל אדם תחום תוכן כל שהוא. עם זאת, בהמשך החלה ההכרה בעצם קיומם של הבדלים בין אישיים והצורך של ההוראה להתייחסות אינדיוידואלית^[1].

הוראה התואמת את רצף התפתחות של ילדים, המכירה במשותף ורגישה להבדלים ביניהם, תורמת לקידום יכולות אורייניות הכוללות את השפה המדוברת והשפה הכתובה^[2].

יעדי ההוראה

ליעדים של ההוראה יש תפקיד מרכזי בהנחיית ההוראה ובמדידה והערכה בחינוך פורמלי. זאת משום שכדי להחליט כיצד להעריך, יש להגדיר תחילה מהם היעדים שמצפים כי יושגו בעקבות ההוראה^[3].

בעבר היה נהוג לנסח יעדי הוראה במונחים של פעילויות הוראה. כלומר, יעדי ההוראה פרטו את ההתנהגות הרצויה ותארו מה על המורה לעשות במהלך ההוראה. הבעיה בניסוח יעדי ההוראה כפעולות של המורה היא שהשגתם אינה מלמדת דבר על הידע או המיומנויות שרכשו התלמידים בעקבות ההוראה^[3].

עם הזמן הוסט הדגש מהתשומות המושקעות בתלמיד כמדד של איכות בית הספר, אל עבר תוצרי החינוך והתפוקה שלו. בהתאם לכך נעשה שינוי גם בניסוח יעדי ההוראה וההערכה. במקום להדגיש מה יעשה המורה בכיתה, הדגש מושם על מה שיידע התלמיד ויהיה מסוגל לעשות בתום ההוראה^[3].

הצורך לשפר את תהליכי ההוראה והלמידה עולה מתוך שאיפה להגברת ההצלחה של התלמיד^[4].

הוראה מפתחת חשיבה, תורמת להבניית הידע של התלמידים^[5]. היא מסייעת לתלמידים לעבור מלמידה המדגישה זכירה ולימוד בעל פה, ללמידה אשר מדגישה הבניה של הידע בדרכים משמעותיות. באופן זה הידע הנלמד יישמר לאורך זמן בצורה טובה יותר וישמש את הלומד גם מעבר להקשר ספציפי שבו הוא נלמד^[6].

ההוראה במערכת החינוך

הוראה במסגרת חינוך פורמלי מתבצעת במסגרת שיעורים מוסדרים הנבנים על פי תוכנית הלימוד של משרד החינוך. היא משמשת להקניית מיומנויות כמו קרוא וכתוב, ידע בסיסי במתמטיקה ובמדעים, מקצועות ההומניסטיים, אזרחות ומורשת תרבותית של החברה.

הוראה על פי תחומי דעת

הוראת האמנות

למרות שקיימת חפיפה מסוימת בין תחומי דעת שונים, על פי רוב לידע של כל דיסציפלינה ישנם מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מתחומי דעת אחרים. בהתאם לכך, פעמים רבות הקניית הידע מתחומי דעת שונים מצריכה שימוש בגישות ושיטות הוראה שונות, אשר מתאימות למאפיינים של התחום הנלמד בצורה הטובה ביותר ולמאפייניו של ארגון הידע המוסדי^[7]

ישנם מספר תחומים אשר להם התפתחה צורת הוראה מותאמת וייעודית:

• הוראת המדעים, חינוך כימי
• הוראת המתמטיקה, הוראת המתמטיקה בישראל
• הוראת אזרחות בישראל
• הוראת ההיסטוריה בישראל
• חינוך גופני

נושאים נוספים אשר יכולים להיכלל במערכת החינוך הם: חינוך לבריאות, חינוך מיני, חינוך סביבתי, של"ח, בטיחות בדרכים, נהיגה.

דרכי הוראה

קיימות דרכי הוראה מגוונות. כל דרך יכולה לשמש יותר מתחום דעת אחד. על המורה להתאים את סוג ההוראה למאפייני התלמיד וחומר הלימוד. לעיתים ניתן לשלב בין מספר סוגי הוראה.

דוגמאות לסוגים שונים של דרכי הוראה:

• הוראה פרטית - הוראה המתבצעת עבור תלמיד יחיד או במסגרת קבוצה קטנה.
• הוראה מתקנת - תחום בחינוך העוסק בטיפול בבעיות למידה, על ידי שימוש בשיטות וטכניקות הוראה אישיות.
• הוראה שיתופית - למידה שיתופית מאפשרת לכל לומד לבטא את עצמו בתוך קבוצה ומאפשרת לו ליצור קשרים חברתיים עם אותה קבוצה בו זמנית.
• הוראה מרחוק - מערכת הוראה או למידה המקשרת בין מורה ותלמיד אשר אינם נמצאים באותו מקום.
• הוראה דיפרנציאלית (מבדלת) - מתן מענה מותאם לתלמידים מגוונים בעלי רמות ידע ומיומנויות שונות, בעלי שאיפות ונטיות שונות בתוך קהילת לומדים.
• E-learning - הוראה באמצעות מכשירים אלקטרוניים. השימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת יכול להשתלב בכל דרכי ההוראה האחרות. לדוגמה, ניתן להשתמש בו במסגרת הוראה פרטנית על ידי עבודה באמצעות לומדה, ביישום של פדגוגיית שיעור הפוך וכן במסגרת של הוראה שיתופית על ידי שימוש בפורום. זהו תחום רחב הכולל בין היתר:
  • הוראה משולבת מחשב - הוראה העושה שימוש במחשב.
  • הוראה מקוונת - אפשרויות של שילוב האינטרנט בהוראה ובלמידה, החל בלמידה פנים אל פנים (בכיתה) הנעזרת בדפי Web של אתרים תומכים ו/או בדואר אלקטרוני. למידה באמצעות צ'אט או קבוצות דיון, ועד ללמידה מרחוק ללא פגישות כלל, הנעזרת באותם אמצעים.
• סכולסטיקה - היא טכניקה של הוראה ולמידה שנוצרה בסוף המאה האחת עשרה בידי מלומדים ותאולוגים נוצרים באירופה. חשיבותה הייתה באפשרה לקבוע את התשובה לשאלה באמצעות שימוש בהיגיון. זאת בניגוד לשיטת הלמידה המונסטית שהסתמכה על הכתוב בכתבי-יד עתיקים אך התעלמה משימוש בהיגיון.

ראו גם

• סינתזה (חינוך)
• למידה מתווכת
• תורת ההכרה

לקריאה נוספת

• ג'ון דיואי, דימוקרטיה וחינוך: מבוא לפילוסופיה של החינוך, ירושלים: מוסד ביאליק, 1960.
• צבי לם, ההגיונות הסותרים בהוראה, תל אביב: ספרית פועלים, 1973.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הוראה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הוראה

• איך לפתח יצירתיות בכיתה - סיכום ספרותי
• הפתעות במתמטיקה של בית הספר היסודי – על הצורך בשינוי דרכי ההוראה בחשבון. הרצאה מאתר 12 דקות
• כשהאסימונים נגמרים - הרצאה של ריצארד לאבוי, אודות ההתמודדות עם הפן הרגשי-התנהגותי של לקויות למידה
• הרצאה של ריצ'רד לבוי Rick Lavoie על שימוש בתחרותיות בהוראה - חלק 1 חלק 2 חלק 3
• כשיש תשובה נכונה חשיבה יצירתית
• האתר הרשמי של ריצ'רד לבוי - כולל מאמרים העוסקים בנושאים שונים של הוראה וחינוך.
• ברנדה בראת'וויט: לשחק כדי להבין – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
• Extra Credits: Gamifying Education - סרטון הסבר על משחוק בהוראה
• מי יאבחן את תלמידי בית הספר? כתבתה של ד"ר שושי דורפברגר על משמעות האבחונים ותרומתם לתהליך ההוראה בבתי הספר.
• איאן לזלי, הגרדיאן, מהפכת חינוך | איך ליצור את המורה המושלם, באתר TheMarker‏, 15 באפריל 2015
• ניצה דוידוביץ, הקשר בין התפוקות האקדמיות ומדד הצטיינות של אנשי הסגל
• מיה בר-הלל, איך מדרגים מרצים טובים? התשובה סבוכה משנדמה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2022
• הוראה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)