Remove ads
שְׂדֵרוֹת (ⓘⒾ) היא עיר במחוז הדרום ובצפון הנגב המערבי בישראל, בקצה הצפון–מזרחי של עוטף עזה. הוקמה בשנת 1951 והוכרזה כעיר בשנת 1996.
  | |||||||||||||||||||||||||
 שדרות, מבט מבניין בצפון מערב העיר | |||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל | ||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הדרום | ||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | עירייה | ||||||||||||||||||||||||
| ראש העירייה | אלון דוידי | ||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 89 מטר | ||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1951 | ||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב עירוני 20,000–49,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 36,623 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 63 | ||||||||||||||||||||||||
| - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | -25.54 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 3,452 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי[2] | 63 | ||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[4] | 10,610 דונם | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 131 | ||||||||||||||||||||||||
(למפת מערב הנגב רגילה)   שדרות  | |||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
5 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 141 | ||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.3697 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 210 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל שדרות נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
| www.e-sderot.org.il | |||||||||||||||||||||||||
Remove ads
במחצית הראשונה של 1951 הוקמה מעברה[6] בין ניר עם, גבים ודורות[7]. בדצמבר 1951 היו במעברה 70 אוהלים[8]. המעברה שכנה בסמוך לאדמות הכפר הערבי נג'ד (בערבית: نجد), שתושביו נטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות. תחילה התגוררו במעברה עולים מכורדיסטן ואיראן. ביולי 1953 הייתה במעברה תפוסה מלאה וצריפי העץ במעברה היו מלאים. 94 תלמידים למדו בבית הספר. באותו זמן התוכנית הייתה לפרק את המעברה ולהעביר את תושביה להתיישבות חקלאית[9]. אולם בשנת 1954 הוחלט להקים יישוב במקום, שעל פי התוכנית אמור היה לכלול מאה בתים לתושבי המעברה ועוד 200 לעולים חדשים[10]. כמרכז אזורי העיירה הייתה אמורה להכיל לא יותר מ-250 משפחות[11].
ביולי 1955 התגוררו במעברה כ-90 משפחות שכללו כ-400 נפש[12]. באותה תקופה הוצבו באתר, שהיה ממערב לכביש הראשי, 35 צריפים צבעוניים אליהם עברו חלק מתושבי המעברה[13]. היישוב הוגדר כמרכז אזורי חצי עירוני[14]. בנובמבר 1955 היו 150 יחידות דיור בתהליך בנייה, בבתים דו משפחתיים. חלק מהדירות היו בשטח של 35 מ"ר וחלק 45 מ"ר[15]. בסוף 1955 פלשו כ-15 משפחות מהמעברה לתוך דירות שהיו עדיין בבנייה[16]. מפברואר 1955 הגיעו לשדרות משפחות רבות של עולים מצפון אפריקה[17]. ביולי 1956 התגוררו בשדרות כ-500 משפחות, שלמעלה משני שלישים מהם היו עולים חדשים מצפון אפריקה[18]. בתחילת 1957 התגוררו במקום כ-620 משפחות[11].
שדרות קיבלה את שמה לציון שדרות האקליפטוסים שנטעו על ידי הקרן הקיימת[19] לאורך כבישי הנגב[20].
במשך שנות ה-50 קלטה שדרות עולים רבים ממרוקו ומרומניה, ובשנת 1958 הוכר היישוב כמועצה מקומית. בראשית שנות ה-60 צמחה האוכלוסייה בשדרות במידה ניכרת והגיעה לכ-6,500 תושבים בשנת 1963[21]. בשנת 1968 היו בשדרות כ-8,000 תושבים, כ-85% יוצאי מרוקו, תימן ועיראק, 7% מרומניה והשאר מארצות שונות[22].
בשנות ה-90 קלט היישוב עולים מאתיופיה ומחבר המדינות. ממדינות ברית המועצות לשעבר (בעיקר מאזור הקווקז) הגיעו לעיר למעלה מ-10,000 עולים, שהכפילו למעשה את אוכלוסיית העיר.
בתחילת שנות ה-2000 קודמה תוכנית להקמת שכונה של 1,000 יחידות דיור חדשות בעיר[23].
העיר תחת ירי הרקטות במאה ה-21
העיר שדרות שוכנת במרחק של מעט יותר מקילומטר מרצועת עזה – עובדה אשר השפיעה על מצבה הביטחוני. מתחילתה של האינתיפאדה השנייה נורו על העיר רקטות "קסאם" רבות מספור בידי ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה והיו בהן גם כאלה שגרמו להרוגים ונזק לרכוש. גם עם דעיכתה של האינתיפאדה לא שב השקט אל שדרות, והיא המשיכה לסבול מהפגזות של רקטות.
ביוני 2004 נרצחו מירי קסאם מרדכי יוספוב בן ה-50, ואפיק זהבי בן ה-3 שהיה בדרכו לגן הילדים שלו עם אמו שנפצעה קשה[24]. בספטמבר 2004 נרצחו שני ילדים, דורית אניסו בת השנתיים ויובל אבבה בן ה-4 מרקטות שירו מחבלי חמאס מג'באליה לעבר שדרות[25]. בינואר 2005 נרצחה אלה אבקסיס בת ה-17 מפגיעת רקטה קסאם כאשר גוננה על אחיה הצעיר בן ה-10[26]. עם ביצועה של תוכנית ההתנתקות והשלמת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, הפך ירי הקסאם תכוף יותר ונזקו גבר.[דרוש מקור]
.jpg)
ירי הרקטות מהרצועה הוביל את צה"ל לבצע מבצעים צבאיים על מנת לצמצם את הירי, כדוגמת מבצע גשמי קיץ, שהחל ביוני 2006. בנובמבר 2006, לאחר תקופת הפגזות קשה יחסית, הושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס וירי הקסאם צומצם אם כי לא הופסק כליל. באפריל 2007 החלה הידרדרות מחודשת בגזרת גבול הרצועה כאשר עשרות רקטות נורו אל העיר וסביבתה בבוקר יום העצמאות. ההסלמה נמשכה לתוך חודש מאי, אז גבר מאוד ירי הרקטות אשר גרם לנפגעים ולפינוי חלקי של תושבים מהעיר.
לאחר רגיעה מסוימת התחדש ירי הקסאמים לעבר העיר אם כי בתדירות בינונית ונמוכה[דרושה הבהרה]. בחודשים ינואר ופברואר 2008, חלה הסלמה נוספת במצב כאשר בעקבות הירי נפגעו מספר רב יחסית של אזרחים ובהם ילדים. במהלך תקופה זו נורה אל העיר מספר שיא של רקטות (כ-50 ביום), אשר גרמו לפגיעות ברכוש ובנפש. פגיעות אלו הובילו את צה"ל לפתוח במבצע חורף חם בניסיון לצמצם את הירי.
בדצמבר 2008 הגיע סבב נוסף של ירי רקטות לעבר תושבי העיר, דבר אשר היה אחד הגורמים לפריצתו של מבצע עופרת יצוקה.
בשדרות קיימת מערכת "צבע אדום" המתריעה על ידי אזעקה על ירי רקטות קסאם וגראד בערך 10–15 שניות לפני נחיתת הרקטות. בנוסף, מגינה על העיר סוללה של כיפת ברזל, המיירטת רקטות ופצמ"רים במהלך מעופן.
ביולי 2014 נורו רקטות רבות אל העיר וגרמו לנזק. ירי זה, לשדרות וליתר יישובי עוטף עזה, הוביל ליציאת צה"ל למבצע צוק איתן, ביולי-אוגוסט 2014, שבמהלכו נורו רקטות רבות לעבר העיר. חלק מהן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. ירי הרקטות על העיר חודש במהלך מאי-יוני 2018 ואף לראשונה נפגעו בתים בעיר מירי מקלעים פלסטיני, ומעפיפוני תבערה כחלק מההידרדרות הביטחונית מול רצועת עזה.
לאורך שנת 2021 סבלה העיר מירי לעברה מרצועת עזה[27]. הירי התגבר במאי 2021 במהלך והעיר הופגזה במאות רקטות מדגמים שונים (כולל גראד) לאורך מבצע שומר החומות. אחת הרקטות פגע ישירות בבניין מגורים עידו אביגיל בן ה-6 ששהה בממ"ד עם משפחתו נרצח, ואמו ובן דודו נפצעו קשה[28].
ב-20 באפריל 2023 קיימה ממשלת ישראל ישיבה חגיגית בשדרות, שבה הציג ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את תרומת ממשלותיו לפיתוחה ולביטחונה של העיר[29].
מלחמת חרבות ברזל
בשמחת תורה ה'תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023, כחלק ממתקפת הפתע על ישראל, חדרו לעיר עשרות מחבלי חמאס מרצועת עזה ורצחו מעל ל-50 מתושבי ושוטרי העיר, חטפו שניים וכבשו את תחנת המשטרה שבעיר. במהלך היום רצחו המחבלים אזרחים עוברי אורח, אנשים בבתיהם וכאלו שהסתתרו במיגוניות כמו קבוצת הגמלאים. ביום ראשון, 8 באוקטובר, בקרב על תחנת שדרות, הושבה השליטה הישראלית על תחנת המשטרה[30]. בעקבות הטבח והמלחמה בעזה שהחלה בעקבותיו, פונו תושבי העיר למלונות ברחבי הארץ[31].
לאחר מספר חודשי לחימה עצימים, במרץ 2024 עם ההפסקה הזמנית של שיגורי הרקטות מעזה חזרו חלק מתושבי שדרות המפונים לבתיהם. כמספר שבועות לאחר חזרתם, חזרו שיגורי הרקטות לעיר, וכמה חודשים לאחר מכן נפסקו שוב כמעט לגמרי.[32]
Remove ads
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בשדרות 36,623 תושבים (מקום 63 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 80.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 9,564 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[33] להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:
קהילת רעות
בשנת 1993 הגיעו לעיר מספר משפחות שהקימו את הגרעין התורני "אפיקים בנגב" שלימים צמח לקהילת "רעות שדרות". הקהילה משמשת רשת למספר קהילות ברחבי העיר עם למעלה מ-800 משפחות. במסגרתה פועלים עשרות תוכניות ומיזמים בתחומי החינוך, הרווחה, התרבות והזהות היהודית בעיר[34][35].
במהלך מלחמת חרבות ברזל, לקחה הקהילה חלק במתן מענה למפוני העיר בתחומי החינוך בכלל והמעונות לגיל הרך בפרט, ליווי משפחות וליווי בני הנוער של העיר[36].
Remove ads
לשדרות מקום מרכזי בשיח הפוליטי בישראל, החורג בהרבה מממדיה הפיזיים, חשיבותה הכלכלית וגודל אוכלוסייתה. מעמד זה מתבטא בביקורים תכופים ומתוקשרים של פוליטיקאים, במיוחד במהלך מסעות בחירות, תוך הדגשת מסרים של ביטחון וחיזוק הסולידריות הלאומית. בשיח הציבורי והפוליטי, העיר זוכה להתייחסות בכמה היבטים עיקריים:
- סמל הפריפריה הישראלית: שדרות מייצגת את אתגרי הפריפריה בישראל, לעיתים דרך אזכורים תרבותיים כמו הביטוי "מסעודה משדרות". כעיר פריפריה מובהקת, תושביה נהנים מתמיכות שונות, כגון הטבות מס, השקעות ייעודיות וכלים לעידוד צמיחה כלכלית.
- סמל לחוסן לאומי: העיר מוצגת פעמים רבות בדברי פוליטיקאים כמודל לעמידה אזרחית מול איומים ביטחוניים. תושביה זוכים לשבחים על חוסנם, ועמידתם משמשת השראה לדיונים על חיזוק החזית האזרחית והחוסן הלאומי.
- מוקד ביטחוני מרכזי: ההתמקדות הביטחונית בשדרות נובעת ממיקומה הגאוגרפי ומהיותה יעד לירי רקטות מאז שנות ה-2000. אירועים צבאיים כמו "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן" הביאו אותה לקדמת הבמה כעיר שספגה מטחים כבדים. פתרונות כמו מערכת כיפת ברזל ומיגון מבנים הפכו אותה לדוגמה למדיניות ביטחון ממוקדת תושבים.
בשל מיקומה וההיסטוריה שלה, משמשת שדרות זירה מרכזית לדיון במתח שבין אתגרי הביטחון של מדינת ישראל לבין הצורך בטיפול מעמיק בסוגיות חברתיות וכלכליות בפריפריה. דוגמה לדיון מתמשך זה הוא כנס ישראל-שדרות לחברה המתקיים בעיר מדי שנה.
Remove ads
העיר שדרות מחולקת לשתים עשרה שכונות:
- נאות אביב (שכונת נירעם)
- נאות שמחה מויאל
- נאות המייסדים
- נאות הדקל
- ברית ערים (נווה אשכול)
- שכונת בן-גוריון (שכונת קסדור)
- נאות האביבים (אתר חירום)
- נאות יצחק רבין (שכונת מ'3)
- בן-גוריון ב' (שכונת הכרמים)
- שכונת נאות השקמה
- שכונת המוזיקה
- שכונת האחוזה
שכונות בבנייה
שדרות הוקמה כמעברה בתחומי המועצה האזורית שער הנגב, אשר סיפקה לה שירותים מוניציפליים[39]. ב-1958 ליישוב הוענק מעמד של מועצה מקומית.
מועצה מקומית
ראש המועצה הראשון שנבחר היה יצחק זכאי. בשנת 1962 הוא התפטר ופינה את מקומו ליהונתן יפרח שעמד בראשות המועצה עד סוף 1973. את האופוזיציה בעיר הנהיג בראשית שנות ה-70 יצחק טריקי, שסיעתו החזיקה מספר מושבים במועצה. בסוף 1973 הסתיימו הבחירות למועצה ללא הכרעה ברורה, כאשר המערך בראשות יפרח ורשימה עצמאית של טריקי קיבלו כל אחת ארבעה מנדטים ומנדט תשיעי היה בידי חנניה עמוס מהמפד"ל. בתקופת כהונת המועצה התחלפו המכהנים בראשות העיר מספר פעמים. פעמיים, ב-1973 וב-1978 כיהן עמוס בראשות המועצה בתמיכת הרשימה העצמאית של טריקי[40]. בשאר הזמן כיהן בראשות המועצה נציג של המערך, תחילה יפרח, ולאחר התפטרותו, יעקב אלקבץ.
בשנת 1978 זכה חנניה עמוס בבחירות לראשות המועצה והוא כיהן בתפקיד עד 1983, עת הפסיד בסיבוב שני לעמיר פרץ, שהחזיר את ראשות המועצה לידי המערך. בשנת 1989 נבחר דוד בוסקילה לראשות המועצה. בשנת 1996 הוענק לשדרות מעמד של עיר.
עירייה
בוסקילה, אשר הפך לראש העירייה, החזיק בתפקיד עד שנת 1998, עת גבר עליו אלי מויאל בבחירות המקומיות. מויאל זכה לכיסוי תקשורתי נרחב לאחר שהחל ירי קסאמים על שדרות. בבחירות לרשויות המקומיות ב-2008 לא התמודד מויאל פעם נוספת, ודוד בוסקילה נבחר שוב לראשות העיר. בבחירות שהתקיימו ב-2013 נבחר לראשות העיר אלון דוידי.
בשנת 2011 סבלה שדרות מקשיים כלכליים ומונה לה חשב מלווה. בשנת 2015 הוחלף החשב המלווה לבקשת מועצת העירייה, בטענה שהחשב הראה "קשיחות"[41].
קיבוץ מגוון
מגוון הוא קיבוץ עירוני המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי, הממוקם בתחומי העיר. הקיבוץ נוסד בשנת 1987 ובשנת 2005 היו בו כ-50 חברים, כיום (2019) מונה הקיבוץ כ-19 משפחות[42].
ראשי המועצה
| מספר | שם | תקופת כהונה | הערה |
|---|---|---|---|
| 1 | יצחק זכאי | 1958 – 1962 | |
| 2 | יהונתן יפרח | 1962 – 1973 | |
| 3 | יעקב אלקבץ | 1974 – 1978 | |
| - | יהונתן יפרח | 1974 – 1975 | |
| 4 | עמוס חנניה | 1978 – 1984 | נבחר לראשונה על ידי חברי המועצה ושנה לאחר מכן בבחירות הכלליות |
| 5 | עמיר פרץ | 1983 – 1989 | |
| 6 | דוד בוסקילה | 1989 – 1996 |
ראשי העיר
| מספר | שם | תקופת כהונה | הערה |
|---|---|---|---|
| 1 | דוד בוסקילה | 1996 – 1999 | בכהונתו שדרות הוכרזה כעיר |
| 2 | אלי מויאל | 1999 – 2008 | |
| - | דוד בוסקילה | דצמבר 2008 – 2013 | |
| 3 | אלון דוידי | 2013 – הווה |
רבני העיר
הרב יעקב בן נון (חותה) – חתנו של הרב ישועה שמעון חיים עובדיה, כיהן כרב היישוב עד 1973.
החליף אותו, בן משפחתו (חתן גיסו) הרב דוד בר חן, אשר כיהן כרב העיר במשך 38 שנים, עד לפטירתו בשלהי שנת 2011.
בין השנים 2012–2022 כיהן כממלא מקום רב העיר הרב משה הבלין, המכהן במקביל גם כרבה של קריית גת.
ב-19 ביולי 2022 נבחר הרב דרור טוויל לכהן כרב העיר.
Remove ads
שדרות הוקמה כעיירת פיתוח שיועדה להיות עיר שתושביה עוסקים בתעשייה. בבחירת מיקומה של שדרות השתתפו שיקולים כלכליים כאשר הגורמים המתכננים סברו שכלכלת היישוב תתבסס על מתן שירותים לסביבה הכפרית, ועל עבודה חקלאית ביישובים החקלאיים שבסביבה, מה שיסייע להגדיל את התפוקה החקלאית של האוכלוסייה המתרבה במדינה החדשה. בשנות החמישים והשישים היה ליישוב אופי כפרי למדי: האוכלוסייה הייתה מצומצמת, הבתים היו בעיקר חד-קומתיים וכללו יחידות קרקע ששימשו כמשקי עזר. דו"ח של משרד הפנים משנת 1957 שסקר את המסחר בשדרות הציג תמונה עגומה למדי כאשר במקום היו ארבע צרכניות שהעסיקו כ-13 איש בלבד. יחד עצם היו מספר מוכרי ירקות ומחלק נפט אחד. מבחינת התעשייה והמלאכה בשדרות היה מפעל תעשייה אחד שהיה מפעל לייבוש אספסת, שני ספרים, סנדלר ומתקן אופניים אחד[43]. אוכלוסיית היישוב גדלה בקצב איטי, והיו תקופות שבהן סבל היישוב ממאזן הגירה שלילי. הגידול האיטי יצר צפיפות נמוכה יחסית, בהשוואה ליישוב עירוני. בשלב מאוחר יותר נבנו במקום שכונות של רבי-קומות ולצדן שכונות "בנה ביתך" הכוללות בתים פרטיים.
בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.[44] בהיותו אחד מיישובי עוטף עזה, ניתן לתושביו זיכוי ממס הכנסה בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.[45]
יחסי התלות בין שדרות ליישובים הסמוכים לה
כאשר קמה שדרות סברו הגורמים המייסדים שכלכלת היישוב תתבסס על תעסוקה חקלאית במשקי עזר ובמשקי הסביבה ועל מתן שירותים לסביבה הכפרית, אך ציפיות אלה התממשו רק בחלקן. היישובים הכפריים שבסביבה סיפקו בעצמם את השירותים שנזקקו להם (חינוך, בריאות, שיווק התוצרת החקלאית ועוד) ובערים הגדולות הסמוכות, כמו באר שבע ואשקלון, היה היצע שירותים נרחב ושדרות הושפעה בעיקר מהקיבוצים שהיו סביבה.
"אין להסתמך על תלות הגומלין הכלכלית שבין עיירת הפיתוח, בגודל שהיה מקובל עד כה, לבין הסביבה החקלאית להבטחת ביסוסה של העיירה ויציבות תעסוקת תושביה; בתנאינו אנו, נכון לחקלאות בקרבת עיירת הפיתוח תפקיד כלכלי משני ועיקר ביסוסה של העיירה צריך להיות על תעסוקה יציבה בתעשייה, במלאכה ושירותים אזוריים" כך כתבה במסקנותיה ועדת מהנדסים שבחנה את הנעשה בשלוש עיירות פיתוח – שדרות, אופקים ונתיבות[46].
בשנת 1957 העיירה שדרות הייתה שרויה בסערה מאחר שהוחלט להעביר את מפעל קייזר פרייזר מהמקום ונעשו פניות לביטול החלטה זו לראש הממשלה דוד בן-גוריון ולגורמים נוספים[47]. בשנת 1958 התריע ראש המועצה המיועד יצחק זכאי על מספר בעיות מרכזיות במקום[48]: היעדר שלטון מקומי בתוכה משום שלאחר שפג תוקפו של הצו המתיר לוועד המקומי לפעול בחסות מועצה אזורית שער הנגב. בעיה נוספת הייתה נעוצה בשטח שיפוט שלא תאם את צורכי היישוב משום שלמקום הוקצו כ-3,000 דונם שרובם לא היו מתאימים להתיישבות, אוכלוסייה הומוגנית ברובה וחובות ציבוריים רבים. במשך הזמן התברר שכלכלת העיר לא תוכל להסתמך על אספקת שירותים לסביבה הכפרית ועל עבודה חקלאית ביישובים הסמוכים, ובד-בבד גדלה המודעות לצורך במדיניות תיעוש ביישוב עצמו.
במשך הזמן יישובי שער הנגב החלו לקלוט את ילדי שדרות שלמדו שם במוסדות חינוכיים אשר קלטו 60 תלמידים בבתי ספר יסודיים. מפעלי התעשייה בשער הנגב גדלו והצליחו והעסיקו מאות מתושבי שדרות, אך הרווחים וההתפתחות של יישובים אלה לא הראו את אותותיהם בשדרות שנחשבה עדיין כעיירת פיתוח המלאה בעולים חדשים, שהיו ברובם חסרי השכלה.
כיום ניתן למצוא בעיר אזור תעשייה גדול ומפעל תעשייה אף מופיע בסמל העיר. בעיר נמצאים מספר מפעלים גדולים של חברות "אלביט", "אסם", "שטראוס" "עלית", "תפוד" ו"הולנדיה"
בשנת 2001 הקימה חברת ההיי-טק אמדוקס שלוחה בשדרות. מול תחנת הרכבת של העיר הושלמה בקיץ 2015 בנייתו של מרכז הקניות מול 7, ובשנת 2021 הקימה חברת התוכנה הישראלית אלמנטור שלוחה בעיר.
ירי הקסאם המתמשך מאז תחילת שנות ה-2000 גרם להידרדרות בכלכלת העיר ובתעסוקת תושביה. לפי טענת ועד העסקים הקטנים בשדרות (2008) לפחות 20% מהעסקים הקטנים שהיו קיימים לפני 2001 נסגרו או עברו ליישובים הסמוכים (נתיבות, אופקים, אשקלון, קריית גת) וחלק נכבד מאותם 20% אף הכריזו על פשיטת רגל. בשנת 2007, לאחר מאבק ממושך זכו העסקים הקטנים בשדרות לתמריץ חד פעמי בגובה שכר המינימום לכל בית עסק, וזאת על מנת לעזור לקיים את העסקים. בשנת 2004 הגיעה שיעור האבטלה בשדרות ל-20%[49].
מאז, שיעור האבטלה בשדרות ירד בצורה משמעותית ובשנת 2009 עמד על כ-7%[50].
Remove ads
שדרות נודעת כעיר אשר הצמיחה אנשי תרבות ידועים רבים. מהעיר יצאו מוזיקאים כקובי אוז, מאור כהן, יורם חזן וחיים אוליאל וכן להקות רבות ביניהן "טיפקס", "כנסיית השכל", הזמר מיכה ביטון מקים להקת "טאנארה", "הסוכריות", "הגדת הבריות" ו"שפתיים". הלהקות משדרות (ביחד עם להקות נוספות מהסביבה, שהבולטת ביותר היא להקת אלג'יר) מתאפיינות בדרך כלל בעירוב של רוק עם אלמנטים של מוזיקה מזרחית. בתקשורת אף נוצר על רקע זה המושג "סצנת הרוק של שדרות", בעוד שלמעשה רובם של מוזיקאים אלה פעלו ופועלים בסופו של דבר במסגרת סצנת הרוק התל אביבית.
הסופרים שמעון אדף ויהודה אבוטבול (כותב הספר "שני אחים בסאפי"), וכן גם מירי בוהדנה והשחקן והמוזיקאי מאור כהן הם ילידי שדרות גם כן.
בשנת 1999 הוקם בעיר סינמטק שדרות. החל משנת 2001 מתקיים בו פסטיבל קולנוע דרום בשיתוף עם מכללת ספיר הסמוכה לעיר.
מנהלה המוזיקלי של העיר הוא המנצח ניר ברנד.
Remove ads
אחוז הזכאים לתעודת בבגרות מבין כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ד (2013–2014) עלה ל-73.43%. תיכון מקיף אמי"ת ע"ש גוטוירט שדרות נבחר על ידי משרד החינוך כתיכון מצטיין.
השכלה גבוהה
בסמוך לשדרות נמצאת המכללה האקדמית ספיר, בה לומדים כ-8,000 סטודנטים, רבים מהם מתגוררים בעיר. מ-1998 המכללה היא מוסד אקדמי מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.
חינוך בלתי פורמלי
בשדרות החינוך הבלתי פורמלי נמצא תחת ניהול המתנ"ס בשיתוף מנהל חברה ונוער ועיריית שדרות. החינוך הבלתי פורמלי מציע עבור בני הנוער בכיתות ד'-י"ב שלל פעילויות. עמותת "חברים למען החברה" תומכת בתיאום עם אגף הרווחה, אגף החינוך, המתנ"ס, תחנת המשטרה המקומית ומסגרות אחרות בפעילויות מגוונות המיועדות לילדים ונוער ממשפחות במצוקה ולתלמידי בתי הספר התיכונים בתחום החינוך הבלתי פורמלי.
בשדרות פועלות שש תנועות נוער והן:
- שני סניפים של תנועת אריאל: סניף בנים וסניף בנות.
- שני סניפי בני עקיבא: סניף אגוז לעדה האתיופית באתר החרום, וסניף בני עקיבא הזית הנמצא ברחוב הזית.
- בעיר פועל מאז הקמתה גם קן של תנועת הנוער העובד והלומד, המפעילה קן לילדים ונוער במשך השבוע וגם בחופשות.
- שבט הצופים "סיני" המנוהל על ידי מתנדבי שנת שירות. גרעין זה שלח בעבר קבוצות שונות למדינות זרות, ופועל למען דיאלוג בין נערים, תושבי שדרות, לערביי השטחים וערביי מדינת ישראל.
- "תנועת תרבות" באמצעות מתנדבי שנת שירות, עושה פעולה ענפה בתחומי החינוך והתרבות העירונית והקהילתית.
- תנועת מקום בלב הפועלת מכיתה ז'-י"ב ומדריכיה הם תלמידי ישיבת ההסדר או סטודנטיות דתיות בשכר. תנועת מקום בלב ממומנת על ידי המרכז הישראלי של OU בישראל.
מסגרות הנוער הנוספות הן: אתגרים, מרכז מחשוב, נטע, פותחים עתיד, מועדון בן-גוריון, מועדון אפיקי אור, מל"ש (מרכז לימודי שדה) של החברה להגנת הטבע, משצ"ים, SYL, מד"צים במרום מועדונית כוכב, מרכז תכלית, מרכז קשת, הפוך על הפוך ועוד.
בעיר פעילה גם שלוחה של מכינת נחשון.
חינוך דתי
בשדרות קיימת ישיבת הסדר בשם "אפיקי דעת" ושלוחתה ישיבת לב לדעת.
קבוצות ספורט עירוניות
- בענף הכדורסל – מכבי שדרות בליגה ארצית דרום ומכבי מעיין שדרות (ליגה א' דרום)
- בענף ההיאבקות – מכבי עמי שדרות
- בענף הכדורגל : מכבי עירוני שדרות בליגה ב' והפועל שדרות בליגה ג'
הפועל שדרות הייתה קבוצת הכדורגל הבכירה בעיר, ובשנת 1966 הוקמה מכבי שדרות, אך היא התפרקה כעבור שבע שנים. ב-1992 פורקה גם הפועל שדרות, ובעקבות כך הוקמה מכבי עירוני שדרות. ב-2018 הוקמה גם הפועל שדרות מחדש. בסוף שנת 2020 הפועל שדרות התפרקה שוב. במקומה הוקמה קבוצה חדשה של העירייה הנקראת מ.כ שדרות.
מתחמי ספורט
- סקייטפארק: הסקייטפארק ממוקם סמוך לפארק שדרות, הכניסה היא ללא תשלום, ואסורה לרוכבי אופניים וקורקינט. גודלו כ-800 מ"ר[51]. סמוך לסקייטפארק הוקם שביל אופניים באורך של כ-150 מטרים.
- אצטדיון כדורגל: במערב שכונת בן-גוריון, צמוד לבית הספר "גוטווירט", הוקם אצטדיון כדורגל (טוטו שדרות) שמכיל 1,186 מקומות ישיבה, ומארח משחקים בליגות הדרום[52].
- אולם ספורט ע"ש "גיטיס": אולם הספורט הוקם בשנת 1983 ובו מגרש כדורסל וכ-584 מקומות ישיבה. באולם גם חדר התעמלות קרקע וחדר איגרוף.
- מרכז פיס קהילתי: במרכז חדר כושר ממוגן, מזרני התעמלות ומאחורי המרכז הוקם מגרש כדורגל וכדורסל ובו המשטח בנוי מדשא סינתטי וליד המגרש גם פרגולה למזמינים. במרכז גם קיר טיפוס במתחם של 50 מ"ר.
- פאטיו: ליד הבריכה העירונית הוקם ה"פאטיו" ובו 3 מגרשי טניס, מגרש כדורסל ומגרש כדורגל העשויים מאספלט.
- מרכז פיס לחינוך גופני: המרכז נמצא בתוך בית ספר למדעים אלון ובו אולם התעמלות גדול וציוד לחינוך גופני וכמו כן גם רשת כדורעף.
הכבישים בהם גובלת העיר הם כביש 34 ממערב ומדרום, וכביש 232 ממזרח.
בשנת 2013 החלה לפעול תחנת הרכבת שדרות כחלק מפרויקט מסילת באר שבע-אשקלון (תת"ל 14) שקודם בוועדה לתשתיות לאומיות ושכולל תחנות נוסעים באופקים נתיבות ושדרות. בתחנה עברו אחת לשעה רכבות בשני הכיוונים בקו באר שבע – רעננה[53]. ב-8 באוקטובר 2023 חדלה התחנה לפעול בעקבות מתקפת הפתע על ישראל. ב-18 במרץ 2024 חזרה התחנה להפעלת רכבות לכיוון באר שבע בלבד.
חברת דן בדרום מפעילה קוים עירוניים, אזוריים ובין עירוניים משדרות ליישובים: באר שבע, נתיבות, אופקים, אשקלון, ואשדוד וקיבוצי המועצות האזוריות שער הנגב, שדות נגב, אשכול וחוף אשקלון, חברת מטרופולין מפעילה אוטובוסים לבאר שבע, אשדוד, רחובות ותל אביב, וחברת גלים מפעילה אוטובוסים לבני ברק וירושלים.
כמו כן פועלות בעיר מספר חברות מוניות.
מסופי תח"צ
- מסוף המעפילים
- מסוף רומא (אזור תעשייה שדרות – חניון רכב כבד)
- תחנת הרכבת שדרות
- אהרון (אהרל'ה) כהן, תולדות הקמתן של עיירות הפיתוח בנגב המערבי: שדרות, אופקים, נתיבות, ספריית בית אל, 2016. (הספר בקטלוג ULI)
- שדרות – סיפור מקומי – ארכיון קהילתי מבוסס ציר זמן, המתאר את התפתחות העיר באמצעות תמונות, מסמכים וזכרונות.
שדרות (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית.
- פרופיל שדרות נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
- כיצד נוסדה שדרות, הרצאה משנת 1985 מאת מתכנן העיר אליעזר ברוצקוס, באתר "חלון אחורי".
Italian Jewish leader cooks for soldiers in Israel's southern city of Sderot, סרטון בערוץ "i24NEWS English", באתר יוטיוב (אורך: 05:35)- אריק מירובסקי, שדרות חוזרת לחיים, באתר TheMarker, 20 ביולי 2012.
ענת ג'ורג'י, חממת הסטארט-אפים החדשה של הדרום, באתר TheMarker, 3 באפריל 2015.- גיא נרדי, קילומטר מהגבול עם עזה: סימני תנופת בנייה מואצת בשדרות, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2017.
- שדרות, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור.
רוני כספי, שדרות, בלוג צילום, באתר הארץ, 11 במאי 2022.- משפחות שדרות סיפור מקומי – תיעוד ושימור קורותיהן של משפחות מייסדי שדרות.
- משה גלעד, תושבי שדרות נחושים להפוך את עירם לפנינת תיירות, באתר הארץ, 22 בפברואר 2023.
- אורלי גנוסר, "סיפרנו לתיירים איזה ביטחון יש לנו. אני מתביישת", באתר מאקו, 9 בנובמבר 2023.
- אוסף תצלומים מימי ראשית היישובים שדרות, נחל עוז, ניר עוז, ניר עם, נירים, מפלסים, בארי – באתר הארכיון הציוני, 19 באוקטובר 2023.
הונחה אבן הפינה למפעל כבלים בשדרות, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1959- סיור מפעלים חדשים בדרום, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1961
- חנוכת מפעלי שדרות לייצור כבלים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1963
- בית ספר הרואה בשדרות, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1963
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads