ציון הלא תשאלי

צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי הוא שיר כיסופים לארץ ישראל מאת רבי יהודה הלוי. בעקבות השיר נוצר אוסף של פיוטים שנכתבו במבנה של "ציון הלא תשאלי", שהוכנסו לסדר קינות לתשעה באב בנוסח אשכנז וכוללים פניות לציון, פיוטים אלו מכונים קבוצת ה"ציונים".

ציון הלא תשאלי
צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ וְהַיּוֹצְרֵךְ פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ וְאֵין שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי וְאֵיךְ יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָנַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁתּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְעָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר דְרוֹר אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז וּבִמְקוֹם כְּרוּבַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת נְזִירָיִךְ אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ כּוֹס הַיְגוֹנִים לְאַט הַרְפִּי מְעַט כִּי כְבָר מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ וְאֶזְכֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת שְׁמָרָיִךְ צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי מֵאָז וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם וְאִם הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִיאַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל חָסְנֵךְ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִך אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ

נעימות אחדות חוברו לשיר במרוצת הדורות, בין השאר, חלק קטן מהשיר הולחן על ידי המלחינה נורית הירש במאה ה־20, והושר בין השאר, על ידי הזמרות: אופירה גלוסקא, שושנה דמארי ורוחמה רז.

אתרי ארץ ישראל המוזכרים בשיר

ציון היא כינוי לארץ ישראל וגם לירושלים. בשיר זה הוא משמש ככינוי לארץ ישראל, כפי שניתן ללמוד ממקומות רבים ברחבי ארץ ישראל המוזכרים בתנ"ך ונמנים בשיר:

• ”לִבִּי לְבֵית־אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ” – שלושה מקומות המוזכרים במסעו של יעקב מארם לארץ ישראל: מחניים בבראשית, ל"ב, ג', פניאל בבראשית, ל"ב, ל"א ובית אל בבראשית, ל"ה, א'.
• ”אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁתּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ!” – חברון היא עיר קברי האבות, הטמונים במערת המכפלה.
• ”אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְעָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ, הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר, אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ” – הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר מוזכרים בתיאור נדודי בני ישראל במדבר בספר במדבר. הור ההר הוא מקום קבורתו של אהרן הכהן, והר העברים הוא כינוי להר נבו ממנו צפה משה רבנו על ארץ ישראל. הכרמל והגלעד מוזכרים באחדים מספרי התנ"ך (כגון בנחום, א', ד', בדברי הימים ב', כ"ו, י' ובמיכה, ז', ד').
• ”עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה – אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ, וְאֶזכֹּר אָהֳלִיבָה – וְאֶמְצֶה אֶת־שְׁמָרָיִךְ!” – אָהֳלָה ואָהֳלִיבָה מופיעות בנבואת יחזקאל, בפסוק ”וּשְׁמוֹתָן: אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת, וּשְׁמוֹתָן: שֹׁמְרוֹן־אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם־אָהֳלִיבָה.” (כ"ג, ד'). אלה הן שתי נשים המסמלות את ממלכת ישראל וממלכת יהודה.^[1]

הקשרים מקראיים נוספים בשיר

מלבד אתרים מקראיים יש בשיר מגוון של התייחסויות למובאות מקראיות נוספות.

• ”אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ!” – ברית בין הבתרים (בראשית, ט"ו).
• ”אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָנַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת־עֲפָרָיִךְ” – רמז ישיר לתהלים, ק"ב, י"ד–ט"ו: ”אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ.”
• ”יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ” – ישעיהו הנביא הלך כך, כמתואר בישעיה, כ', א'–ב': ”בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ. בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר: לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ, וַיַּעַשׂ כֵּן, הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף.”
• ”אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי” – ירמיהו בנבואת המקדש בירמיה, ז', כ"ט: ”גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה, כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ.”
• ”וְאֶקֹּב זְמָן חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת נְזִירָיִךְ” - איוב נוקב (מקלל) את הזמן (בו נולד): איוב, ג', א'–ה': ”אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ. וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר..יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן.”
• ”אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?” – בקהלת, י"א, ז': ”וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ.”
• ”שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם, וְאִם הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ?” – שנער ופתרוס הן ארצות מרוחקות מארץ ישראל, בקצות העולם דאז. הן נזכרות בכמה מקראות. למשל בישעיה, י"א, י"א: ”וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ, אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם.”
• ”חָסְנֵךְ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ” – מנוסח ניגוד לביטוי המקראי לא לעולם חוסן. הביטוי מופיע במשלי, כ"ז, כ"ד: ”כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וְאִם נֵזֶר – לְדוֹר וָדוֹר?” בניגוד לחוסן האנושי הכלה, חוסנה של ציון וקדושתה הם נצחיים.
• ”אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ, וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ” – נזכר במזמור תהלים, קל"ב הדן בבחירת ירושלים בפסוק י"ג: ”כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.”
• ”אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת אוֹרֵךְ” - מבוסס על הפסוק בדניאל, י"ב, י"ב ”אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה”, העוסק באחרית הימים.
• ”אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ” – דימוי הנזכר בישעיה, נ"ח, ח': ”אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ.”

רעיונות השיר בספר הכוזרי

רבי יהודה הלוי כתב באריכות בספר הכוזרי כמה רעיונות שביטא בשיר זה:

• ”חַיֵּי נְשָׁמוֹת – אֲוִיר אַרְצֵךְ, וּמִמָּר דְרוֹר אַבְקַת עֲפָרֵךְ, וְנֹפֶת צוּף – נְהָרָיִךְ!” – הכיסופים לציון ואהבתה שמבוטאים בשיר נמצאים בכמה מקומות בספר. אחד המקומות הוא בחתימת הספר ”ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" – רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.”

אמצעים ספרותיים

• השיר כתוב במשקל "המתפשט" וכל שורותיו מסתיימות ב"רַַיִךְ".^[2]
• שאלה רטורית: השיר פותח בשאלה רטורית המופנית אל ציון – ”צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ, דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?” – וכולל שאלות רטוריות נוספות – ”אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי, וְאֵיךְ יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ? ”, וכן ”אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה, כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת־כְּפִירָיִךְ? אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?” שאלה רטורית אין מטרתה לקבל תשובה, ובשיר זה באות השאלות הרטוריות להציג את מצוקתו של המשורר.
• דימוי: בשיר דימויים רבים, כגון ”לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים” והמשך המשפט: ”וְעֵת אֶחֱלֹם שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ”.
• הֶרְמֵז: המילים ”לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ” הן הרמז לשיר אהבה אחר, שבו נאמר ”אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו” (מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ט'), וכוונתם שכל המצוות נעשות בחו"ל כזיכרון לארץ ישראל, על דרך ”שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים” (ספר ירמיה, פרק ל"א, פסוק כ') שהכוונה שם להעמיד עצי תמר גבוהים כדי שלא תישכח הדרך.
• פנייה אישית: השיר כולו הוא פנייה אישית של המשורר אל ציון אהובתו, מעין מכתב גלוי שהוא מפנה אליה, ומשתף את הקורא בתוכנו.

מעמדו של השיר

חוקר הספרות עזרא פליישר כתב:

"להערצה מופלגת – ומוצדקת – זכה מצד פייטני מרכז־אירופה שירו הנפלא של יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". שיר זה איננו פיוט ולא נכתב לשמש בתפקידים ליטורגיים; אבל מוקדם מאוד נתקבל בין הקינות לתשעה באב, ועד מהרה החלו פייטנים מחקים בקינות משלהם את משקלו, את פתיחתו, את חרוזו ואת ענייניו."

— עזרא פליישר, שירת הקודש העברית בימי הביניים, ירושלים: הוצאת כתר, 1975, עמ' 471

השיר בתרבות הישראלית

השפעות השיר ניכרות בתרבות העברית, ובכלל זה בספרות העברית, ונעשה במילותיו שימוש בתנועות פוליטיות.

רחוב ציהתלי ביפו

• בשירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב", השורה "לכל שירייך אני כינור" היא בעקבות "אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" בשיר.
• בשירו של יוסי גמזו "בשערייך ירושלים" מופיעה השורה "ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך".^[3]
• בעקבות אירועי ביריה בשנת 1946 כתב הרב משה צבי נריה שיר המתחיל במילים "ביריה הלא תשאלי לשלום אסיריך".
• בספר "בואי הרוח" של הרב חיים סבתו מתאר המספר שכששמע את המעשה שאירע עם אביו של פרקש במלחמת העולם הראשונה, עמדה מול עיניו שורה אחת של רבי יהודה הלוי - "כוס היגונים לאט, הרפי מעט".^[4]
• המושג "אסיר ציון", לתיאור יהודי שנמנעה ממנו האפשרות לעלות לארץ ישראל, מקורו במשפט הפתיחה של השיר.
• בשכונת צהלון ביפו נמצא רחוב ציהתל"י, ראשי תיבות של "ציון הלא תשאלי".^[5]
• משנות ה־70, השורה הראשונה בשיר הפכה להמנון חרדי־קנאי, בהפגנות לשחרור עצורים. השורה הולחנה על ידי הרב לייב מינצברג לאחר מעצרו של אחד מתלמידיו. בשנות ה־2000 דעך השימוש בשיר, אך לעיתים משתמשים בשורה זו בכרוזים ופשקווילים.

לקריאה נוספת

• ח' מרחביה (עורך), קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, תשמ"א 1981, עמ' 43.
• אביבה דורון, "'ציון הלא תשאלי' – ההתקבלות וסגולת השיר", בתוך: הנ"ל (עורכת), יהודה הלוי – מבחר מאמרי ביקורת על שירתו, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
• רינה צדקה, רְאה שמש – ספר־לימוד לשירה העברית בימי־הביניים, רכס הוצאה לאור, 1988, עמ' 127–135.
• פירושי פרנץ רוזנצווייג לתשעים וחמישה משירי רבי יהודה הלוי, תרגום: מיכאל שורץ, הוצאת מאגנס, 2011, הפרק "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך", עמ' 372–380

קישורים חיצוניים

• "ציון הלא תשאלי", בפרויקט בן-יהודה
• ניתוח השיר באתר תרבות.il
• הפיוט ציון הלא תשאלי, באתר הפיוט והתפילה
• מבחר ביצועים והקלטות של "ציון הלא תשאלי" בארכיון הצליל, אתר הספרייה הלאומית
• צילה אשחר, ציון הלא תשאלי לרבי יהודה הלוי: סיכום השיר ודרכי הוראתו, מעמקים 5, תשס"ז-2007 (באתר "דעת")
• יאיר ליפשיץ, ציון הלא תשאלי, באתר "הזמנה לפיוט"
• ציון הלא תשאלי, סרטון בערוץ "עדת ישורון ביתר עילית", באתר יוטיוב
• הרב מיכאל לוצקי, ציון הלא תשאלי, בערוץ ישיבת אש קודש, באתר יוטיוב

הערות שוליים

1. אהלה ואהליבה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת".
2. ראו יששכר יעקבסון, נתיב בינה, חלק שלישי, הוצאת סיני, תל אביב תשל"ג, עמ' 524, באתר היברובוקס.
3. מילות השיר באתר שירונט
4. חיים סבתו, בואי הרוח, תל אביב 2008, עמ' 66.
5. מדריך הרחובות באתר עיריית תל אביב-יפו