Loading AI tools
זמרת, אמנית ושחקנית; כלת פרס ישראל לזמר עברי(1923–2006) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שושנה דמארי-בשמי[hebrew 1] (נולדה בי"ד בניסן ה'תרפ"ג, 31 במרץ 1923[1] – נפטרה בט"ז בשבט ה'תשס"ו 14 בפברואר 2006) הייתה זמרת, אמנית ושחקנית ישראלית, כלת פרס ישראל לזמר עברי לשנת ה'תשמ"ח (1988), שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי".
 | |
| דמארי, 1961 | |
| לידה |
31 במרץ 1923 י"ד בניסן ה'תרפ"ג בשאר, ד'מאר, ממלכת תימן  |
|---|---|
| פטירה |
14 בפברואר 2006 (בגיל 82) ט"ז בשבט ה'תשס"ו עיריית תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה | שוינה דמארי |
| תאריך עלייה | יוני 1924 |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
| מוקד פעילות |
 ישראל |
| תקופת הפעילות |
1939–2006 (כ־67 שנים) |
| עיסוק | זמרת, אמנית, שחקנית |
| סוגה |
זמר עברי, פופ ישראלי |
| סוג קול |
אלט |
| שפה מועדפת |
עברית, עברית ישראלית |
| חברת תקליטים |
הד ארצי, CBS, ישראפון, NMC, לונדון רקורדס, קולומביה רקורדס, דקה רקורדס |
| בן זוג | שלמה בשמי |
| צאצאים | נאוה בשמי |
| מספר צאצאים |
1 |
| פרסים והוקרה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דמארי, שהתפרסמה כזמרת בארץ ישראל עוד בטרם קום המדינה, נהנתה מפופולריות ארוכת שנים; ואף שיריה "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אור" ורבים אחרים, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי.
נולדה בשם שודיה דמארי בערב פסח בעיירה בשאר, מחוז ד'מאר שבממלכת תימן לשעבר, כבת הזקונים במשפחה בת חמישה ילדים, ליחיא-זכריה וגזאל-איילה דמארי. משפחתה הלכה עד לנמל עדן ברגל, ולאחר-מכן עלו לארץ ישראל ברכבת שחצתה את העיר קנטרה ב-15 ביוני 1924[2], כשהייתה תינוקת בת שנה וחצי, ולאחר כחצי שנה, גדלה בחיק משפחתה, והתגוררה במושבה ראשון לציון. היא התחנכה בבית הספר העברי הראשון "חביב" שבראשון לציון.
דמארי ליוותה בתחילת דרכה את אמה הזמרת והמקוננת בשירה ובתוף באירועים שונים בקהילה היהודית-תימנית בארץ ישראל.
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, הצטרפה דמארי כשחקנית וזמרת ללהקת התיאטרון המזרחית "שולמית", בעקבות המלצתו של אחיה הבכור סעדיה דמארי, שהיה אז שחקן, קריין וזמר בזכות עצמו. במסגרת הלהקה החלה להופיע ושרה גם בתוכניות רדיו שונות ב"קול ירושלים" המנדטורי.
באוגוסט 1938 הופיעה לראשונה כסולנית ברדיו בשירים תימניים של המשורר שלום שבזי, בליווי עוד ותופים.
בשנת 1939 קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של נחום נרדי.
בשנת 1943 הצטרפה כזמרת ושחקנית לתיאטרון המוזיקלי "לי לה לו" שאת מרבית פזמוניו כתבו המשורר נתן אלתרמן והמלחין משה וילנסקי. שירם "כלניות", שביצעה על במת התיאטרון ב-1945, הפך לשירה הידוע ביותר ול"סימן ההיכר" שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כשיר מחאה נגד הבריטים (חיילי הצנחנים של הצבא הבריטי חבשו כומתות אדומות וכונו "כלניות"). שיתוף הפעולה של צמד היוצרים אלתרמן ווילנסקי עם דמארי, הוליד להיטים נוספים שביצעה על בימת "לי לה לו": "אני מצפת" (שדמארי העידה כי אלתרמן כתב אותו עליה), "זה יעבור" והשירים בעלי הניחוח התימני "בכרמי תימן" ו"מרים בת ניסים". וילנסקי המשיך ללוות את דמארי במרבית הקריירה שלה והלחין את מרבית שיריה, רבים מהם למילותיהם של נתן אלתרמן, יעקב אורלנד ויחיאל מוהר.
בעת מלחמת העצמאות ביצעה דמארי כמה מהשירים שהפכו למזוהים ביותר עם המלחמה, כמו "הקרב האחרון", "בת שבע" ו"היו זמנים" (למילותיו של חיים חפר). הופעותיה לפני החיילים עוררו רושם רב. ערב קום המדינה ערכה עם משה וילנסקי מסע הופעות מרגש במחנות המעצר בקפריסין[3], שם שרה את השיר "הביתה" וגם שיר מוכר ביידיש בשם "צימוקים ושקדים" ("ראזשינקעס מיט מאנדלען"). לאחר מכן סיפרה שמרוב בכי והתרגשות הקהל, היא אף פעם לא הצליחה לסיים את השיר עד הסוף. במהרה הפכה לזמרת מפורסמת והקהל נהר להופעותיה. שירים שחידשה באותה תקופה, "הטנדר נוסע" (במקור של אסתר גמליאלית) ו"צריך לצלצל פעמיים" (במקור מהתיאטרון "כל הרוחות") נהפכו מיד למזוהים עמה. באותה תקופה הוציאה את אלבומה הראשון, "כלניות" (1948) עם השירים שזוהו אתה עד אז. אלבום זה זכה להצלחה רבה.
בשנות החמישים התארחה דמארי בתוכניות הרדיו של משה וילנסקי בקול ישראל, שם ביצעה שירים חדשים שהלחין, כמו "הרועה הקטנה מן הגיא" ו"לאור הזכרונות". כמו כן היא הקליטה מספר שירים של וילנסקי ויחיאל מוהר, שבוצעו במקור על ידי להקת הנח"ל ("הורה ממטרה", "מול הר סיני", "בלדה על מעיין וים"), והם הפכו מיד למזוהים עמה יותר מאשר עם הביצוע המקורי. היא שיחקה בסרטים "גבעה 24 אינה עונה" (1955) ו"באין מולדת" (1956), שתיאר את עליית משפחתה לארץ. בשנת 1957 כיכבה באופרטה העברית "שולמית". היא ביצעה באותה תקופה גם שירים בעלי גוון תימני, כמו השיר "אם ננעלו" של רבי שלום שבזי (אותו ביצעה לימים גם עפרה חזה בעיבוד חדש).
דמארי שמרה כל השנים על סגנון לבוש מיוחד ואישי, שכלל שמלות רקומות ותכשיטים בולטים. סגנון הלבוש האקזוטי המזוהה עמה היה חלק מהקסם שלה והיווה אטרקציה מיוחדת כשהוזמנה להופיע בקהילות יהודיות רבות. בשנות השישים והשבעים הרבתה דמארי לקיים הופעות בחוץ לארץ. היא הופיעה במיטב האולמות בארצות הברית ואירופה והשתתפה בפסטיבלים רבים בעולם, לצד הופעותיה בארץ. תקופה מסוימת התגוררה בארצות הברית והופיעה בעיקר בפני קהל יהודי.
בשנת 1964 השתתפה לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון בו ביצעה שלושה שירים : "אני ושירי" (למילים של אברהם בן זאב וללחן של אפי נצר), "במשעול רדום" (למילים של אוריאל אופק וללחן של יונה פוקס) ו"ליבבתיני" (למילים מתוך שיר השירים וללחן של מוני אמריליו).
בשנת 1972 השתתפה בשנית בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אדם לאדם" (למילים של תלמה אליגון-רוז וללחן של יעקב הולנדר) הקורא לשלום ("לא ילמדו עוד מלחמה"), והוא זכה במקום הרביעי.
עם השיר "אדם לאדם" הופיעה גם ב"מפגש אומנים" בטלוויזיה עם פרוץ מלחמת יום כיפור.
ב־1982 שרה בערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא "זר כלניות למשה וילנסקי" (ויצא גם כאלבום) את השירים "אני מצפת" ו"כלניות".
ב־1983 השתתפה דמארי בתפקיד עצמה בתוכנית הילדים "רחוב סומסום".
לאחר שנים רבות שבהן מיעטה להופיע ולהקליט, ביצעה דמארי ב־1987 יחד עם בועז שרעבי שיר שכתב לכבודה אהוד מנור בשם "לשיר איתך".
ב־1988 היא זכתה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי, ולכבוד המעמד הזה נכתב עליה השיר "עגילי דמאר" (ברק/קלינגר), אשר בוצע באותו הערב על ידי ירדנה ארזי. בעקבות הזכייה בפרס הקליטה דמארי באותה שנה אלבום חדש בשם "אור" בעיבודו של מתי כספי. האלבום הצליח מאוד ושיר הנושא, "אור", שכתבה והלחינה נעמי שמר, היה להיט ואף הפך לריקוד עם פופולרי. שיר זה הפך לשיר הסיום הקבוע בטקס פתיחת פסטיבל מחול כרמיאל, שבו השתתפה מדי שנה. שיר נוסף מהאלבום, "עדיין כאן", נכתב על ידי אהוד מנור לזכר בעלה של דמארי, שלמה בשמי, שנפטר ב־28 במאי 1986.
ב־1996 שרה את "כשהיינו ילדים" באלבום של שירי יפה ירקוני. לאורך הקריירה של שתי הזמרות, אמצעי התקשורת נהגו לייחס להן יריבות, אף כי הדבר איננו נכון והשתיים שיתפו פעולה מספר פעמים.
ב־1997 הוכתרה בתואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד, מטעם מכון ויצמן למדע. באותה שנה הקליטה טקסט של אהוד מנור, "כשאני עומדת על במה". השיר הולחן על ידי משה וילנסקי ויוסי בן נון (וילנסקי החל את ההלחנה אך נפטר טרם שסיים אותה. בן נון השלים).
לאחר מכן לקחה שוב פסק זמן ארוך, הופיעה בעיקר באירועים ציבוריים ומיעטה מאוד בהופעות יחיד.
ב־1998 הופיעה דמארי במופע "פעמוני היובל".
ב־2003 שמע ד"ר דורון לוינסון, חברה הקרוב של שושנה דמארי ממשרד התרבות, שמחפשים זמר שישיר באירוע פתיחת חגיגות הזמר העברי בבית הנשיא. הוא שכנע את דמארי לשיר את השיר "הביטו אל האור", שהלחין למילותיה של חמוטל בן זאב. השיר מהווה סוג של "מסע מוזיקלי" בין שיריה של דמארי. הלחן נכתב בהשראת סגנונו הייחודי של משה וילנסקי[4].
ב־2005 חזרה להופיע, אחרי ששכנע אותה עידן רייכל לשיר שני שירים שכתב לאלבום "ממעמקים" שיצא באותה השנה: "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו". דמארי התארחה בחלק מהופעותיו של רייכל, והשניים אף החלו בחזרות למופע משותף שלא זכתה לבצעו.
בפברואר 1940 נישאה למנהל "שולמית" שלמה בשמי, והוא שימש גם כסוכנה האמנותי. ב-27 בינואר 1943 נולדה להם בתם המשותפת והיחידה, הזמרת נאוה בשמי. דמארי הופיעה באותה תקופה כזמרת גם מחוץ לפעילותה ב"שולמית".[5]
באחד מהריאיונות האחרונים שהעניקה ל"ידיעות אחרונות", אמרה דמארי:
טוב לי לדעת שאני משאירה אחריי כל כך הרבה, שידעתי לתת הנאות לעם שלם.
שושנה דמארי נפטרה ב-14 בפברואר 2006 בגיל 82, כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות. שלושה ימים לאחר פטירתה נערך טקס הצגת ארונה בתיאטרון הקאמרי שבתל אביב-יפו. לאחר-מכן, היא נטמנה כפי שביקשה בצוואתה בבית הקברות טרומפלדור שבתל אביב[6].
בתם המשותפת של שושנה ושלמה, נאוה בשמי התפרסמה לזמן קצר בהיותה בת 13, כששרה את השיר "במדינת הגמדים". היא ירדה להתגורר ב-1986 בטורונטו שבקנדה עד שעלתה בחזרה לישראל לאחר פטירת אמה ב-2006. נאוה בשמי נפטרה ממחלת הסרטן ב-29 במאי 2012, ולא הותירה אחריה בעל וילדים.
במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל בשנת 2008 נבחרה דמארי ל"זמרת השישים", הזמרת האהובה ביותר בשישים שנות המדינה, בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל[7].
אלבומים
|
אוספים
הקלטות נוספות |
שושנה דמארי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שושנה דמארי, באתר AllMovie (באנגלית)
שושנה דמארי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית).svg){kind=logo}
שושנה דמארי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קובי פרג', אוסף תצלומים של סמי בן-גד, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2021
איתי שטרן, שושנה דמארי ויתרה על בעלה ובתה אבל לא יכלה לבחור אחרת, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2021Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
