מצרים העליונה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצרים העליונה, או פתרוס (באכדית: pa-tú-ri-si;[1] בימינו בערבית: صعيد مصر, בתעתיק מדויק: "צעיד מצר", בתעתיק מקורב: "סעיד מיסר"), היא אזור במצרים המשתרע משני צדי עמק הנילוס בין אסואן בדרום, עד לאזור שבין אל-עיאט ודהשור הנמצאת מדרום לקהיר. חלקה הצפוני של מצרים העליונה, בין אל-עיאט וסוהאג נקרא לעיתים "מצרים התיכונה". המונח "מצרים העליונה" מקובל מאוד כאשר מדברים על מצרים העתיקה. חרף היותה בדרום, טריטוריה זו של מצרים נקראת 'עליונה' ביחס לכיוון זרימת הנילוס, ממנה אל מצרים התחתונה ואל הים התיכון. התושבים המודרניים של מצרים העליונה נקראים היום "צעידי" ומדברים בניב מיוחד בשפה הערבית.
מצרים העליונה
מצרים העליונה הייתה ידועה גם בשם tꜣ šmꜣw ("תַה שֶמוּ") שמשמעותו היא "ארץ הקנים".[2] מצרים העליונה הייתה מחולקת ל-22 מחוזות שנקראו "נוֹם". המחוז הראשון היה באזור אסואן, המחוז ה-22 באזור אטפיח מדרום לקהיר.
היסטוריה
העיר החשובה במצרים העליונה בתקופה הקדם-שושלתית הייתה נחן (וביוונית היראקונפוליס). האל של העיר היה אל הנשר נחבת. מצרים העליונה הייתה ישות מדינית נפרדת ממצרים התחתונה עד לאיחודן שנעשה על ידי המלך נערמר ממצרים העליונה אשר חי בסוף האלף ה-4 לפנה"ס. ברוב התקופה הפרעונית תבאי הייתה המרכז המינהלי של מצרים העליונה. חשיבות תבאי ירדה לאחר הכיבוש האשורי. בתקופת בית תלמי עיר הבירה הייתה פתולומייס הרמיו. סמלה המייצג של מצרים העליונה היה הכתר הלבן הגבוה שנקרא "חג'ת" (אנ'). הפרח המייצג היה פרח לוטוס מלבלב.
במאה ה-11, רוב תושבי האזור הרועים עזבו את מצרים העליונה והיגרו ללוב ולתוניסיה. ההשערה היא שירידה באיכות שדות המרעה הביאה לנדידה זו. הערכת החוקרים שהירידה באיכות נגרמה כנראה כתוצאה מההתחממות של האקלים שהתרחש בין המאה ה-8 למאה ה-13.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מצרים העליונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.