Remove ads
זאב סטף ורטהיימר (נולד ב-16 ביולי 1926, ה' באב ה'תרפ"ו) הוא תעשיין, מיליארדר ופוליטיקאי ישראלי, מייסדם של המפעלים "ישקר", "טכנולוגיית להבים" וקבוצת IMC, זוכה פרס ישראל וחבר הכנסת התשיעית מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (מפלגת ד"ש). הוא שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובפלמ"ח ובצה"ל במלחמת העצמאות, עסק במיזמי חינוך, עידוד כלכלי ואיכות שלטון מגוונים. נכון למאי 2023 מוערך הונו של ורטהיימר בכ-6.3 מיליארד דולר[1].
 | |||||
| לידה |
16 ביולי 1926 (בן 98) ה' באב ה'תרפ"ו  קיפנהיים, באדן, גרמניה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1937 | ||||
| מפלגה |
התנועה הדמוקרטית לשינוי, מפלגת המרכז, מפלגת שינוי, תנועה לשינוי ויוזמה, התנועה  | ||||
| סיעה | התנועה הדמוקרטית לשינוי, שינוי | ||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
במשך שנים ניהל ביחד עם בנו, איתן ורטהיימר, את קבוצת ישקר-IMC, ובשנת 2006, לאחר 54 שנים של ניהול החברה בידי סטף ובנו, קבוצת ברקשייר האת'וואי, שבראשה המיליארדר ואיש העסקים וורן באפט רכשה 80% מנתח המניות של החברה ב-4 מיליארד דולר וב-2011 רכשה ברקשייר את 20 האחוזים הנותרים עבור 2 מיליארד דולר נוספים.
ורטהיימר הגה את שיטת גני התעשייה עבור תעשיינים ויזמים ובחסותו נבנו גני תעשייה במגדל תפן, עומר, תל חי, נצרת ועוד. במסגרת פעילותו החינוכית, ורטהיימר הקים, מימן ותמך בבתי ספר מקצועיים. על פעילותו לאורך חייו ניתנו לו פרסים ועיטורי הוקרה בהם פרס קפלן, פרס רוטשילד, פרס ישראל לשנת התשנ"א ופרס יגאל אלון. פעילותו החלוצית של ורטהיימר מתבטאת בפועלו ארוך השנים לפיתוח התעשייה והכלכלה בין היתר באזורים מדוללי אוכלוסין ברחבי הארץ. מיזמי הבנייה האזרחיים שהוא לקח בהם חלק כוללים את ייסוד כפר ורדים בגליל המערבי וייסוד לבון במועצה אזורית משגב.
Remove ads
ורטהיימר נולד ב-16 ביולי 1926 בקיפנהיים שבאזור היער השחור בגרמניה, בימי רפובליקת ויימאר. בילדותו, אוכלוסיית קיפנהיים מנתה בסביבות 2,000 איש, מתוכם שליש היו יהודים. סטף נולד וגדל בבית בן שלוש קומות, אותו הבית שבו נולד אביו, אויגן ורטהיימר. משפחת ורטהיימר הייתה משפחה מסורתית שומרת כשרות ומדי שבת נהגו ללכת לבית הכנסת המקומי. סטף הוא בכור ילדיהם של אויגן ולינה, ולו אח, צבי, ואחות, דוריס. בבית המשפחה בקיפנהיים התגוררה גם סבתו מצד אביו של סטף, פאולינה. אויגן ורטהיימר היה איש עסקים פרטי בדומה לרבים מבני משפחתו, הוא שירת בהצטיינות בצבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, איבד את אחיו במלחמה ואיבד את רגלו במהלך קרב ורדן ב-1916[2].
משפחת ורטהיימר לא הייתה ציונית, אך בעקבות עליית הנאצים לשלטון והחמרת מצב היהודים בגרמניה, וחוסר היכולת להגר לארצות הברית בגלל חוק ההגירה של 1924, עלו לארץ ישראלבשנת 1937[3]. אב המשפחה העביר את טחנת הקמח המשפחתית מגרמניה לנחלת יצחק שבתל אביב. המשפחה קנתה בית ברחוב פרישמן, בשכנות לאישים כגון פנחס רוזן ויוספה שוקן. ורטהיימר למד בבית הספר העממי תל נורדאו בתל אביב. בגיל 16 נשר מהלימודים לאחר שנים של הסתכסכות עם הנהלת בית הספר והחל לעבוד בחנות למכירת מצלמות ותיקונן. במקביל לעבודתו למד אופטיקה, בין היתר אצל פרופסור עמנואל גולדברג, וחרטות.[4] ורטהיימר למד עם השנים עברית, אנגלית וגרמנית (שהייתה שפת האם שלו). נכון לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, היישוב היהודי היה נתון במיתון כלכלי והילדים סטף וצבי תרמו לפרנסת המשפחה.
ב-1940, לפי דרישת הצבא הבריטי מגולדברג, פיתחו תלמידיו, ובהם ורטהיימר, מצפן עבור החיילים הבריטים. בהמשך עבר ורטהיימר לעבור כחרט בתל ליטוינסקי, בבסיס הצבא הבריטי ובהמשך גם האמריקאי. לפי המלצת גולדברג לבריטים, ורטהיימר נשלח ב-1943 לבסיס חיל האוויר המלכותי בבחריין, בשביל לעבוד על כלים אופטיים. עם הגעתו של ורטהיימר לבחריין היושבת במפרץ הפרסי, התברר כי נדרשה ממנו השכלה כדי לטפל בתחומים נרחבים מעבר לאופטיקה. דרך טייס יהודי רכש ספרי השכלה מתל אביב ועבד על מערכות המיזוג כמו גם על גנרטור לייצור חשמל. בבחריין ורטהיימר גם נהג להתארח אצל משפחת יהודים יוצאי בצרה אשר בממלכת עיראק. לקראת סוף שירותו נערכו רדיפות נגד יהודים במנאמה וורטהיימר איבד קשר עם המשפחה[5].
בשובו ארצה, ורטהיימר עבד חצי שנה כחרט עבור חברת גוט לייצור גשרים על גדות הפרת והחידקל. את רוב כספו העביר סטף להוריו ואת חסכונותיו נהג להשקיע בקניית תקליטים של מוזיקה קלאסית. עם סיום מלחמת העולם ועליית המאבק בבריטים, ורטהיימר התלבט אם להתגייס לשורות האצ"ל או הפלמ"ח, ולבסוף, על בסיס התגייסות חבריו לפלמ"ח, הלך בעקבותיהם. לא ניתן לו להתגייס לשורות הפלי"ם והוא נדרש לעבור טירונות בת תשעה חודשים בטרם נשלח לפעילות מבצעית. ורטהיימר לקח חלק בפעולת פיצוץ תחנות הרדאר השנייה, למניעת איתור מעפילים בידי הבריטים[6].
בשעות הפנאי, ורטהיימר וחבריו נהגו לעבוד על ייצור נשק עבור ההגנה, וניסו לייצר רקטות ונשק ארטילריה כמעט מאפס. בהמשך השלים ורטהיימר קורס טיס מטעם ההגנה בקיבוץ נען לצד 12 מתלמדי קורס נוספים. ורטהיימר שירת במחלקת הטיס בתפקיד קצין טכני. ורטהיימר גם למד בקורס חבלה והתקין מוקשים מגנטיים נגד ספינות צי המלחמה הבריטי. ביוני 1946, נעצר בשבת השחורה על ידי השלטונות הבריטיים והושם במחנה מעצר ברפיח למשך 4 חודשים. לאחר שחרורו שירת ורטהיימר כקצין טכני בחסותו של מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון[7]. ב-1947 פעל במסגרת התעשייה הצבאית של ההגנה ועסק בפיתוח תותח ללא רתע. במסגרת תפקידו, נשלח לצרפת ולבלגיה ללמוד כיצד מייצרים קנים.
במהלך מלחמת העצמאות היה לקצין טכני בחטיבת יפתח. הוא המשיך לעסוק בפיתוח נשק והשתתף בפיתוח מרגמות. בין המרגמות שתרם לפיתוחן הייתה "אם 2", מרגמה נגד שריון שפעלה לטווח של 400 מטר, בעוד לשם השוואה הדגם הקודם היה בעל טווח של 80 מטר בלבד. עיקר הפיתוח של המרגמות נעשה במסגרת שירות בגליל, ובאותה העת נקשר ורטהיימר לאזור. ורטהיימר, כרבים אחרים בשירות, זעם על פירוק הפלמ"ח, וניסה להציע ליגאל אלון, ללא הצלחה, שאנשי הפלמ"ח יעברו למסגרת אזרחית ו'יתלבשו' על עיר כמו באר שבע במטרה לפתח את תעשייתה ולהפוך אותה לעיר של מופת כלכלית לשעת שלום[8].
קריירה עסקית מוקדמת
ורטהיימר עבד בתע"ש ו"מכון 3" (שהפכה בהמשך לרפא"ל) אך פוטר ב-1952, משום שלא היה בעל תואר מהנדס[9]. הוא הקים בחצר ביתו בנהריה בית מלאכה שבו ייצר סכינים, כלים לחיתוך מתכות וכן לוחיות מתכת מושחזות, את התוצרת שיווק בעצמו כשהוא רכוב על אופנוע. בית המלאכה שגודלו היה כ-20 מ"ר התפתח למפעל "ישקר", מפעל העוסק בייצור כלי חיתוך למתכת המורכבים במכונות לעיבוד שבבי (כגון מחרטות). "ישקר" גדל לחברה משגשגת המייצאת תוצרתה למדינות זרות וב-1962 אף הוקם בהולנד מפעל "דוראקרב" בבעלות משותפת ישראלית-אמריקנית וחברת "ישקר"[10].
ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים ועקב האמברגו הצרפתי למכירת נשק לישראל, הקים את "להבי ישקר", מפעל לחישול להבים (אנ') למנועי סילון, כדי לסייע למאמץ הביטחוני. ברבות הימים שינה המפעל שמו ל"טכנולוגיית להבים".
בשנת 1976 זכה ורטהיימר בפרס התעשייה בקטגוריית המתכת[11].
בשנת 1981, פתחה אשתו, מרים ורטהיימר, את מאפיית המגדנאות (קונדיטוריה) "לחמי" בשותפות עם גבי זוהר, קבלן מנהריה. נכון ל-2010, החזיק ורטהיימר ב-75% מהמאפייה. המאפייה נמכרה לחברת ויסוצקי ב-2012. בשנת 1981 הקים ורטהיימר את מיקרו כלים, חברה שעסקה בפיתוח מוצרי דיוק זעירים לתעשיות טכנולוגיות.
בתחילת 1983 נפצע בתאונת דרכים[12].
בשנת 1983 הצטרף למפעל בנו, איתן ורטהיימר, זוכה "פרס התעשייה" לשנת 1996, במטרה לחלץ את החברה מקשיים. פעילותו של איתן בניהול החברה הביאה לגידול מואץ במכירות ורווחי המפעל.
ב-5 במאי 2006 נרכשו 80% מקבוצת "ישקר" שבבעלותו ובבעלות בנו על ידי חברת ההשקעות של וורן באפט בסכום של 4 מיליארדי דולרים. עסקה זו הפכה את משפחת ורטהיימר למשפחה העשירה בישראל ומספר 188 בעולם, ובשנת 2007 הונו הוערך בכ-4.4 מיליארד דולר. ב-1 במאי 2013 קנה וורן באפט את ה-20% הנותרים של החברה תמורת כ-2 מיליארד דולר.
גני התעשייה – מודל תפן
ב-1982 יזם את הקמת גוש תפן ואזור התעשייה "תפן" בגליל המערבי. אל אזור התעשייה עבר מפעל "ישקר". בתוך אזור התעשייה הוקם גן תעשייה שמטרתו לסייע לפיתוח יוזמות יצרניות, בדגש על ייצור המיועד לייצוא. לצד המפעלים הוקמו בגן התעשייה מוזיאונים וניתן בו מקום רב לאומנות בכלל ולפיסול בפרט. על סמך מודל זה, שזכה לשם "מודל תפן", המשיך ורטהיימר בהקמת גני תעשייה בתל חי (1992), בעומר (1995), בלבון (1998), בדלתון (2006) ובנצרת (2014). בשנת 2005 הקים ורטהיימר גן תעשייה בגזבה שבטורקיה[13].
יוזמות חינוכיות
ב-1964 היה שותף בהקמתו של בית הספר התעשייתי "צור" בנהריה. בית הספר סיפק הכשרה מקצועית לבני נוער שנפלטו ממערכת החינוך הציבורית[14].
בין השנים 1976– כיהן כחבר ויו"ר הוועד המנהל של בית הספר "בסמ"ת" שליד הטכניון.
בין השנים 1989–1993 כיהן בחבר המנהלים של הטכניון בחיפה.
בתחילת שנות האלפיים, הקים מחדש את רשת "צור", שבשיאה כללה שלושה תיכונים מקצועיים: צור ים בשיתוף חיל הים (חיפה), צור ברק בשיתוף חיל החימוש (ג'וליס) וצור לבון ביישוב לבון. במהלך השנים העביר את שני בתי הספר האחרונים לתפעולם של רשתות חינוך אחרות, אך הוא ממשיך לתמוך בכל הקשור לתהליכי ההכשרה המקצועית. בנוסף, הקים סמוך ליישוב לבון את מכינת צור שלם, מכינה קדם-צבאית המשלבת מסלול ייחודי של שירות קרבי בחטיבת הנח"ל ורכישת תעודת מקצוע בתחום העיבוד השבבי מטעם משרד העבודה.
מאז 2010 רוכזו היוזמות החברתיות שהוביל ורטהיימר תחת קרן סטף ורטהיימר. הקרן עוסקת בקידום החינוך הטכנולוגי בארץ, מקימה מגמות טכנולוגיות מתקדמות בבתי ספר ומנסה לייצר חיבור בין בתי הספר לשוק העבודה.
פעילות ציבורית
בשנת 1964 החזיר ורטהיימר לראש עירית נהריה, גרשון טץ, מכתב ברכה שנשלח לרגל הענקת פרס קפלן לישקר, עם ביקורת נגד ראש העירייה בטענה שלא סייע למפעל[15]. ביולי 1973 יצא ורטהיימר בביקורת חריפה נגד ראש עיריית נהרייה, גרשון טץ, וטען שהוא לא סייע לתעשייה בעיר, ואף הפריע, וכן לא פיתח מסחר וחופי ים בעיר[16]. טץ הגיב לביקורת בישיבת מועצת העיר, בביקורת על ורטהיימר ובטענה שלולא סיוע עירית נהריה ישקר לא היה מתפתח כפי שהתפתח, דבר שגרם לורטהיימר להגיש נגדו תביעת דיבה[17].
לקראת הבחירות לעיריית נהריה בסוף 1973 הקים ורטהיימר רשימה עצמאית בשם "אכפת לנו"[18] שזכתה בחמישה מתוך 15 מושבים במועצת העיר[19][20]. בין 1974 ל-1975 כיהן במועצת עיריית נהריה ושימש ראש מחלקת החינוך[דרוש מקור]. בהמשך, בהיותו באופוזיציה, לא הגיע למספר ישיבות של המועצה ועל כן חברותו במועצה הופסקה[21].
בשנת 1974 הצטרף ורטהיימר למפלגת שינוי והיה מפעיליה המרכזיים[22]. במרץ 1975 נתמנה ורטהיימר ליו"ר הוועד הפועל של מפלגת שינוי[23]. ורטהיימר קרא להורדת נטל מס הכנסה וצמצום תקציב המדינה[24], בין השאר על ידי ביטול משרד השיכון ומשרד הקליטה[25]. כן הציע ורטהיימר להגביל את כוח האדם שיועסק על ידי המדינה, כדי למנוע שאיבת כוח אדם מהמגזר היצרני[26]. בשנת 1975 הוביל ניסוי של רפורמת מס במפעל שלו, שנועד להראות שהורדת נטל המס על העובדים תגדיל את התפוקה באופן שהכנסות המדינה לא ייפגעו, והעובדים ירוויחו יותר[27]. ניסוי זה הביא חשיפה רבה בתקשורת הישראלית לישקר ולורטהיימר[28], ולטענת ורטהיימר הוכיח שהורדת מיסים מגבירה את הפריון[29].
.jpg)
ורטהיימר יזם פגישה של חברי שינוי ול"ע עם יגאל ידין במטרה לגבש מפלגת מרכז לבחירות לכנסת התשיעית[30]. הוא הצטרף יחד עם שאר חברי שינוי, לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), ונבחר מטעמה לכנסת התשיעית, בה שימש חבר בוועדת הכלכלה ובוועדת החוץ והביטחון. ב-14 בספטמבר 1978 התפצלה ד"ש, וורטהיימר הצטרף, יחד עם אמנון רובינשטיין ואחרים, לחלק שכּונה "התנועה לשינוי ויוזמה", שלאחר פיצול נוסף קיבל את השם "שינוי - מפלגת מרכז". בפברואר 1981 התפטר מהכנסת[31] וחזר לעסקיו ולפיתוח הגליל.
ב-1981 היה הכוח המניע בהקמתו של היישוב כפר ורדים[32], שעם השנים הפך ליישוב הקהילתי הגדול בצפון ישראל. פיתוח היישוב התבצע באמצעות החברה לפיתוח כפר ורדים בשליטתו של וורטהיימר. בשנת 2008, לאחר מחלוקות עם מינהל מקרקעי ישראל, אגודת משתכני כפר ורדים והמועצה המקומית כפר ורדים[33], פורסם דו״ח מבקר המדינה ובו פרק העוסק בנושא פיתוח כפר ורדים[34]. בדו״ח נכתב כי תושבי כפר ורדים שילמו במיטב כספם בעבור פיתוח שלא בוצע: "לדעת משרד מבקר המדינה, המשתכנים זכאים למבני הציבור שפורטו בהסכם ההרשאה, שכן הם שילמו בגינם לחברה לפיתוח במעמד תשלום דמי הפיתוח".
בשנת 2011 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "איש ליד מכונה" בהוצאת ידיעות אחרונות.
Remove ads
בשנת תשנ"א (1991) זכה ורטהיימר בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
בשנת 2002 זכה ורטהיימר באות אביר איכות השלטון בקטגוריית מפעל חיים מטעם התנועה לאיכות השלטון.
ביום העצמאות ה-58 של מדינת ישראל, נבחר להשיא לצידה של סבתא ג'מילה, להשיא את אחת משתים עשרה המשׂואות בהר הרצל, עבור תרומתם להקמת מפעלי תעשייה בגליל.
בשנת 2007 זכה בתואר יקיר הגליל מטעם המשרד לפיתוח הנגב והגליל.
בבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב ורטהיימר במקום האחרון והסמלי ברשימת מפלגת התנועה לכנסת[35].
בשנת 2013 קיבל תואר עמית כבוד מהמרכז האקדמי רופין[36].
בשנת 2014 זכה ורטהיימר בעיטור נשיא מדינת ישראל[37].
Remove ads
התאלמן מאשתו הראשונה מרים (לבית וולך) ב-1989, להם ארבעה ילדים משותפים, אירית, התעשיין איתן ורטהיימר (1951–2022), רותי ויפתח.
נישא בשנית ליעל שילה, אך הם התגרשו בשנת 2005. בשנים 2007–2020 היה בזוגיות עם לין הולסטין.
נכדתו היא השחקנית והפרזנטורית, מאיה ורטהיימר (ואחותה-למחצה של המוזיקאית סיון טלמור) – אשתו של הפוליטיקאי וסגן-ראש העיר תל אביב הנוכחי, אסף זמיר – כשדרך נישואים אלה לוורטהיימר יש גם שני נינים.
- שייקה בן פורת, שיחות עם סטף ורטהימר, ספרית פועלים, 1998 (הספר בקטלוג ULI)
- סטף ורטהימר, איש ליד מכונה - סיפור חיים, רעיונות ומעשים, ידיעות ספרים, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
סטף ורטהיימר, באתר הכנסת- סטף ורטהיימר, באתר כנסת פתוחה
- ביוגרפיה של סטף ורטהיימר, באתר nfc
- סטפ ורטהיימר בערוץ האקדמי
- רמי רוזן, הוא הבטיח גן של ורדים, כותרת ראשית, 3 באוגוסט 1983
- רמי רוזן, אחרון הצדיקים, כותרת ראשית, 18 ביולי 1984
ערן בר-טל, האדם והלהב- סיפורו של 'יקה', באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מרץ 2011- רם עוזרי, ורטהיימר: הישראלים מפתחים ידע כדי 'לעשות מכה' והמשק נותר בלי תעסוקה, באתר TheMarker, 3 בנובמבר 2011
- מידע על סטף ורטהיימר בקטלוג הספרייה הלאומית
סטף ורטהימר (1926-), דף שער בספרייה הלאומית
Remove ads
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads