Loading AI tools
תנועת שמאל רדיקלי ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש גבול היא תנועת שמאל, והוותיקה בתנועות הסרבנות בישראל. התנועה הוקמה במהלך מלחמת לבנון הראשונה, ומלווה סרבני גיוס עד היום.
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מטה הארגון |
ירושלים |
| תקופת הפעילות |
1982–הווה (כ־42 שנים) |
|
www | |
  | |
תנועת "יש גבול" קמה בשנת 1982, עם פרוץ מבצע שלום הגליל, כתנועת סרבנות של חיילי מילואים. בעצומה הראשונה, אשר קבעה את המסלול שבו תפעל התנועה, נכתב: "[...] באמצעות המלחמה הזאת אתם מנסים לפתור באופן צבאי את הבעיה הפלסטינית.... אתם מנסים לכפות 'סדר חדש' על חורבותיה של לבנון, לשפוך דמנו ודמם של אחרים למען אנשי הפלנגות. לא לשם כך התגייסנו לצבא הגנה לישראל..."
על עצומה זו חתמו כ-3,000 חיילי מילואים, מתוכם כ-160 נכלאו בגין סירובם לשרת על אדמת לבנון. "יש גבול" תמכה בסרבני מלחמת לבנון הראשונה, שרובם היו סרבנים סלקטיביים, ופעלה כדי ליצור דעת קהל נגד מלחמות בלבנון. מאז, ובמשך כל שנות פעילותה, תמכה התנועה בחיילים המסרבים בפועל או שוקלים את האפשרות לסרב ובמשפחותיהם.
מאז שנת 1982 מארגנת התנועה הפגנות הזדהות מול בתי הכלא הצבאיים בזמן מאסרם של סרבנים וסרבניות. "יש גבול" גם מפרסמת את דבר הסירוב, כדי להביא את הנושא למודעות ציבורית, ומפעילה קו חם - קו ייעוץ טלפוני לחיילים שסירבו בעבר או ששוקלים לסרב בעתיד. בקו החם אפשר להתייעץ בנוגע לסירוב, לקבל עצות מעשיות על יחס הצבא לסרבנים וללמוד איך להצטייד לקראת שהייה בבתי הכלא הצבאי. מאות חיילים ומועמדים לשירות ביטחון פנו במהלך השנים לקו.
בשנת 1983 פנתה התנועה לראשונה לבית המשפט העליון בגין התעמרות בסרבני מצפון, מאבק משפטי ראשון בסדרה של מאבקים משפטיים, שתנהל התנועה בשנים לאחר מכן. באותה שנה ערכה התנועה באכזיב פסטיבל מוזיקלי נגד מלחמת לבנון בהנחיית יהונתן גפן, אליו הגיעו כ-20 אלף איש. בין משתתפי הפסטיבל היו חוה אלברשטיין, שלום חנוך, דויד ברוזה, להקת בנזין, מיקי גבריאלוב, מני בגר ודני רובס[1]. בעקבות הצלחת הפסטיבל הקימה התנועה באותה שנה גם את "קרן יש גבול", המסייעת לסרבנים שנכלאו ונקלעו למצוקה כלכלית. מאז התנועה רואה לעצמה חובה לתמוך חברתית במשפחות הסרבנים, ולסייע כלכלית לסרבנים וסרבניות, שמשפחותיהן נתונות במצוקה כלכלית.
בשנת 1985 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את גבול הציות – אסופת מאמרים ראשונה בעברית בנושאי ציות בדמוקרטיה ומלחמת לבנון, פרסום ראשון בשורה ארוכה של ספרים ופרסומים שתיזום התנועה בהמשך.
"יש גבול" הכירה תמיד בכך שגבולה של מדינת ישראל הוא הקו הירוק. בהתאם לכך, החלה התנועה, כבר כשנה לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לארגן ימי עצמאות אלטרנטיביים ופעולות לסימון הקו הירוק. במקביל יזמה התנועה ב-1987 הצהרת סירוב נגד השירות בשטחים, כדלקמן:
"ההתקוממות בשטחים ודיכויה הברוטלי בידי הצבא מוכיחים בעליל את המחיר הנורא של המשך מצב הכיבוש והעדרו של פתרון מדיני. אנו, חיילי מילואים בצה"ל, מודיעים כי לא נוכל לשאת יותר בנטל השותפות והאחריות להידרדרות מוסרית ופוליטית זו. אנו מכריזים בזאת כי נסרב לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות והמרי בשטחים הכבושים".
במהלך האינתיפאדה הראשונה חתמו יותר מ-2,500 חיילי מילואים על הכרזת הסירוב של התנועה לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות בשטחים הכבושים; כ-180 מהם נשפטו לתקופות מאסר שונות. פעילותה של התנועה זכתה לגינויים קשים, בעיקר מהימין, אך גם מגופים בשמאל. בעוד בימין האשימו את התנועה בהמרדה ובגידה, ובשמאל טענו[דרוש מקור] שמעשיה של "יש גבול" פוגעים בדמוקרטיה ובסופו של דבר יחזרו נגדם כבומרנג, כאשר הימין ישתמש באותם כלים כנשק לסכל החלטות מדיניות של השמאל.
הקו הרשמי של התנועה הוא שגבול מדינת ישראל הוא הקו הירוק. עם חתימת הסכמי אוסלו הפסיקה התנועה את פעילותה הפוליטית הפומבית למשך שנה וחצי, כל עוד המשא ומתן הפוליטי עם הנהגת העם הפלסטיני נמשך, אך המשיכה לתמוך בנערים ונערות המסרבים להתגייס לשירות חלקי או מלא בצה"ל.
עם תחילת האינתיפאדה השנייה החלה "יש גבול" להחתים על עצומה חדשה שהתפרסמה בשנת 2000 ועודכנה שוב ב-2004:
"למרות מראית עין של אוטונומיה פלסטינית – על כחמישית מהשטחים הכבושים – הכיבוש נמשך ונמשך...המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל על אדמות אריאל ובית-אל, ההגנה על פורעי איתמר ובית הדסה, המשך כיבוש נצרים וקריית-ארבע, המשך השליטה על קבר-רחל ועל נבי סמואל – היא לא המלחמה שלנו! אנו, חיילות וחיילים בצה"ל, מכריזים כי לא ניקח חלק בהמשך דיכוי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים ולא נשתתף בפעולות שיטור ובשמירה על ההתנחלויות המשמשות לכך."
בשנת 2006 החליטה התנועה שהגיע הזמן לדון במדיניות הישראלית של אי-חקירה של פשעי מלחמה ובאפשרות של שיפוט אוניברסלי והודיעה:
"אנו פונים למוסדות האכיפה והחוק - האזרחיים והצבאיים - בדרישה לחקירה יסודית, ואם זו תאשר את חששותינו, נדרוש שהאחראים יועמדו לדין. עם זאת נדגיש: אם יתברר לנו שוב שמוסדות המשפט – הצבאיים והאזרחיים כאחת – מתחמקים מאחריותם לבירור חשדות אלה, לא נהסס לפעול יחד עם גורמים בחו"ל, למען טיפול נאות בעניין על ידי בתי משפט בינלאומיים וזרים".
בספטמבר 2005 תמכה התנועה בהגשת תלונות פליליות בבריטניה כנגד הרמטכ"ל דני חלוץ וקודמו בתפקיד משה יעלון, בטענה שהיו מעורבים בפשעי מלחמה. המעשה גרר תגובות קשות בציבור הישראלי ובכנסת, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז, חבר הכנסת יובל שטייניץ, הוקיע את התנועה כ"בוגדים" וקרא ליועץ המשפטי להוציאה אל מחוץ לחוק. הפרשה עוררה מבוכה בבריטניה, ובעקבותיה החל ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר, בתהליך להביא לשינוי חוקתי שיגביל מאוד את סמכות בית המשפט הבריטי לשפוט אזרחים זרים שלא ביצעו פשע על אדמת בריטניה או כנגד אזרחים בריטים. ב-2011 הושלמה חקיקה בבריטניה המונעת הוצאת צווי מעצר לבכירים זרים, בכך שהיא דורשת אישור של התובע הכללי לצו שכזה.
בשנת 2014 השתתפה התנועה בהקמת מסרבות[2] – רשת סרבנות פוליטית. חברי התנועה וחברותיה לוקחים חלק בפעילות הרשת ובתמיכה במועמדות ומועמדים לשירות הביטחון, המסרבים להתחייל ולקחת חלק בפעולות צה"ל כ"צבא כיבוש".
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפסקה הועתקה מאתר הארגון ונערכה ללא נקודת מבט נייטרלית.במהלך השנים הגישה "יש גבול" עתירות שונות לבתי המשפט, בניסיון ליצור דיון ציבורי סביב סוגיות שנוגעות להתנהלות בעייתית של מדינת ישראל, לטענת התנועה, בשטחי יהודה ושומרון.
בשנת 1983 הגישה עתירה נגד שימוש בצווי גיוס נגד סרבני מצפון. בג"ץ התיר את השימוש של צה"ל בגיוס חוזר לסרבני מלחמת לבנון ודחה את העתירה.[3]
בשנת 1989, הגישה עתירה נגד שר הביטחון והרמטכ"ל בדרישה שינוסחו מחדש הוראות הפתיחה באש. הבג"ץ הוגש עקב מאורעות האינתיפאדה הראשונה שבה, לטענת "יש גבול", ירו חיילי צה"ל בחשודים ללא הבחנה. העתירה נדחתה.[4]
בשנת 1992, הגישה עתירה נגד שופטי בג"ץ, לראשונה בישראל,[דרוש מקור] בטענה שהשופטים לא הגישו את הנימוקים שלהם לעתירה משנת 1989. לאחר שהעתירה התקבלה וניתנו הנימוקים הוגשה בקשה לדיון נוסף בעתירה המקורית.[5]
בשנת 2002 הגישה עתירה נגד הריסת חלק מהקסבה בחברון במטרה להרחיב ולמגן את ציר הגישה ליהודים למערת המכפלה. העתירה נדחתה.[6]
בשנת 2003, הגישה עתירה נגד החלטות הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית שתבחן האם נעברו עבירות פליליות במהלך התכנון והביצוע של החיסול של ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, סלאח שחאדה, פעולה שבמסגרתה נהרגו 14 בני אדם ועשרות רבות נפצעו. העתירה הוגשה יחד עם מספר אנשי רוח (נתן זך, סמי מיכאל, רונית מטלון, עמוס קינן ויצחק לאור).[7] בעקבות העתירה, בספטמבר 2007 הוקמה ועדה לבדיקת תפקוד צה"ל בחיסול שחאדה, ובשל כך העתירה נדחתה.[8] ב-27 בפברואר 2011 קבעה הוועדה כי אין חשד לביצוע עבירה פלילית על ידי צה"ל והגורמים שאישרו וביצעו את החיסול.[9]
בשנת 2004, הגישה עתירה נגד מינוי האלוף דן חלוץ לסגן הרמטכ"ל, ודרישה לפתוח בחקירה פלילית נגדו. העתירה נדחתה.[10]
בשנת 2006, הגישה עתירה נגד בית המשפט העליון בגין הימנעותו מלדון בעתירה שהגישה התנועה בעניין שחאדה בשנת 2003, למרות שנקבע תאריך לדיון. העתירה נדחתה.[11]
כמו כן, הגישה עתירה באשר לשימוש של צה"ל בפצצות זרחן בפעילות מלחמתית ברצועת עזה.[דרוש מקור]
בשנת 2007, הגישה עתירה נגד בג"ץ בדרישה לדון בעתירה שהוגשה 5 שנים קודם בעניין השימוש בפצצה של טון. העתירה התקבלה.[דרוש מקור]
בשנת 2008, הגישה עתירה נגד הרכב ועדת החקירה בעניין חיסול שחאדה. העתירה נדחתה.[דרוש מקור]
בשנת 2010, הגישה עתירה נגד מינוי זמני של יאיר נוה לממלא מקום הרמטכ"ל. העתירה נדחתה.[12] עוד באותה שנה, הגישה עתירה נגד ההמלצה למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל. העתירה נדחתה על הסף.[13]
בשנת 2011, הגישה עתירה נגד שימוש בפצצות זרחן לבן במבצע עופרת יצוקה, בדרישה שתשולב בפקודות הצבא הוראה מחייבת האוסרת על שימוש בחימוש המכיל זרחן לבן במקומות מיושבים. לאחר שהמדינה הצהירה כי אין בכוונתה להורות על שימוש בפצצות זרחן לבן בשטחים בנויים אלא במקרים חריגים, העתירה נדחתה.[14]
בשנת 2012, הגישה עתירה נגד מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון בטענה שבהיותו תושב התנחלות הוא מפר את החוק הבינלאומי ולכן לא ניחן בטוהר המידות הדרוש לתפקיד. העתירה נדחתה על הסף.[15][16]
בשנת 2017, הגישה עתירה נגד הפרוצדורות השונות של מתן פטור מגיוס לצבא לבנות דתיות. העתירה נדחתה.[17]
התנועה פרסמה דפי וחוברות הסברה בהם פורטו עקרונות התנועה, תגובותיה למדיניות ישראל, והזהרות לחיילים ביחס לחוקי מלחמה בינלאומיים. בנוסף, התנועה ערכה חוגי בית ואספות, והופיעה באמצעי תקשורת. כחלק מפעילותה, התנועה גם פרסמה ספרים על תופעת הסרבנות בחברה דמוקרטית.
ב-1985 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את "גבול הציות" – אסופת מאמרים ראשונה בעברית בנושאי ציות בדמוקרטיה ומלחמת לבנון. תרמו לאסופה מפרי עטם מייקל וולצר, חנן חבר, נועם חומסקי, אסא כשר, ישעיהו ליבוביץ, אביגדור פלדמן, מאיר פעיל, עדי צמח, יוסף רז ואחרים.
ב-1990 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את "על דמוקרטיה וציות" – אסופת מאמרים בנושאי דמוקרטיה, חוק וגבולות הציות בדמוקרטיה. לאסופה זו תרמו מפרי עטם דוד הד, יצחק זמיר, חיים כהן, ישעיהו ליבוביץ, ישי מנוחין, משה נגבי, עמוס עוז, יוסף רז ואחרים.
באותה שנה הוציאה התנועה לאור, בשיתוף חרגול הוצאה לאור וספרי עליית הגג, את "עד כאן! עדויות של סרבנים", בעריכתו של חבר התנועה פרץ קדרון - אסופת עדויות סרבנים, עצומות סירוב ומכתבי שמיניסטים מאז שנות השבעים של המאה הקודמת (אסופה זו תורגמה ויצאה לאור בכמה שפות: אנגלית, טורקית, יוונית, יפנית, ספרדית, פורטוגזית וצרפתית).
ב-2006 הוציאה לאור התנועה, בשיתוף עם ספרי נובמבר את "כיבוש וסירוב"– אסופת מאמרים בנושאי כיבוש, דמוקרטיה וסירוב. לאסופה תרמו מפרי עטם ג'ונתן בנט, משה גרינברג, סלבוי ז'יז'ק, חנן חבר, ישעיהו ליבוביץ, ישי מנוחין, סוזן זונטאג, ס' יזהר, יהודה שנהב ואחרים.[18]
מאז 1998, כחיזוק לפעילותה הציבורית, מקיימת התנועה מדי ערב יום העצמאות טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי מול משרד ראש הממשלה בירושלים.
1998: אורי אבנרי ("גוש שלום"), שולמית אלוני (שרת החינוך והתרבות לשעבר), דוד אנוך (סרבן), נורי אל-עוקבי ("האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים"), שלמה וזנה ("הקשת הדמוקרטית המזרחית"), נתן זך (משורר), יובל לוטם (סרבן), יהודה מלצר ("יש גבול"), גילה סבירסקי (פעילה חברתית), לאה צמל (עו"ד ומגינת זכויות אדם), אליס שלוי (אשת חינוך)
2000: עקיבא אור (סופר ישראלי), נמרוד אשל, נאום באדר, שמחה בניטה, תמר גוז'נסקי (חד"ש), זוהרה חדד, אחסאן טועמה, סרג'יו יאני, רלה מזלי, סמי מיכאל (נשיא "האגודה לזכויות האזרח בישראל"), מיכל פונדק-שגיא, מאיר פעיל, שהר שעבנה
2001: ראובן אברג'יל (ממנהיגי "הפנתרים השחורים"), חולוד בדאוי (OCHA), ענת בילצקי (פעילה חברתית ויו"ר בצלם), סאלם ג'ובראן (משורר), נטע גולן, אילן גילאון (מפלגת "מרצ"), יואב הס ("יש גבול"), דן יקיר ("האגודה לזכויות האזרח"), נועם כוזר (מפלגת "הפיראטים"), משה נגבי (פעיל זכויות אדם), דליה קרשטיין (מנכ"לית "המוקד להגנת הפרט"), חיה שלום (פעילת שלום פמיניסטית).
2002: אביה עתי (סרבנית כיבוש), אריק אשרמן ("שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם"), דוד טרטקובר (מעצב), ורד מדר ("אחותי - למען נשים בישראל"), חוה קלר ("נשים למען אסירות פוליטיות"), טלי גור ("יש גבול"), יגאל ברונר ("תעאיוש"), יהודית אלקנה ("מחסום WATCH"), יואב קריים (מטה מאבק הנכים בישראל), ישי רוזן צבי (סרבן דיכוי), לינא דלאשה ("תעאיוש"), סלמרן נאטור (סופר ומחזאי)
2003: ג'ודי בלנק (ממייסדות "בת שלום"), יונתן בן-ארצי (סרבן מצפון), שרון בן-עזר ("אליוט". מוזיקאית), לינה יאסין וכנרת להד ("תעאיוש"), נועה לוי (סרבנית מצפון מפעילות "מכתב השמיניסטים"), ג'סיקה מונטל (מנכ"לית "בצלם"), יעקוב מנור (ממייסדי "הועד נגד הריסת בתים"), מאיר מרגלית (מנכ"ל "קול בשכונות"), חיה נוח (רכזת מטעם "שתיל" של "פורום הארגונים למאבק באבטלה"), ג'יהאד סעד (מזכ"ל ועד היוזמה הדרוזי), שרלוט קרסון ("The International Solidarity Movement") וילדים מעמותת "יד ביד – המרכז לחינוך יהודי ערבי"
2004: בטי בנבנישתי (מחויבות לשלום ולצדק חברתי), דליה גולומב ("מחסום WATCH"), דב חנין (פעיל חברתי וסביבתי), נתן לבון (עו"סים שלום ורווחה, ארגון עובדים סוציאליים), אבי לוי ("פעולה ירוקה"), עדי לייבוביץ´ (סרבנית כיבוש, "אומץ לסרב"), לאורה מילוא (סרבנית מצפון), דניאל צאל (סרבן כיבוש), שבי קורזון (מוקד סיוע לעובדים זרים), פרץ קדרון ("יש גבול"), שרי ריבקין ("עמותת ידיד", "מרכזי זכויות בקהילה"), יונתן שפירא ("מכתב הטייסים")
2005: סמדר בן נתן (עורכת דין), חיים ברעם (עיתונאי), נורית חג'אג' ("הקשת הדמוקרטית המזרחית"), זאב טנא (מהנדס מזון ומשורר רוק), אלכס ליבק (צלם עיתונות חתן פרס ישראל לצילום לשנת תשס"ה), זהר מילכגרוב ("יש גבול"), רוחמה מרטון (מייסדת ונשיאה של "עמותת רופאים לזכויות אדם"), שמרי צמרת (אסיר מצפון), מר שאול צפני (יו"ר ועד עובדי מטרודן), אנה שלונסקי ("מכתב השמיניסטים").
2006: אליק אלחנן ("לוחמים לשלום"), עזמי בדיר ("יש דין"), ג'מילה יפית ביסו ("עץ הזית"), רומן ברונפמן ("הבחירה הדמוקרטית"), אפרים דוידי (חבר הנהגת ההסתדרות), רחל ליאל (מנהלת "שתיל – שירותי תמיכה וייעץ לארגונים לשינוי חברתי"), ד"ר מראם מסארווה (דור שלישי לעקורי סידנא עלי), עזרא נאווי ("תעאיוש"), גדעון ספירו (פעיל שלום וזכויות אדם), שולה קשת (מייסדת ומנכ"לית תנועת "אחותי למען נשים בישראל"), דוד ריב (אמן).
2007: טלי פחימה (פעילת שמאל), ג'אד נאמן (במאי קולנוע), אמיר פסטר (סרבן מלחמת לבנון השנייה), עו"ד גבי לסקי (עו"ד המתמחה בזכויות אדם), ג'וני באיו (פליט אפריקאי).
2008: גבי אלדור ("התיאטרון הערבי-עברי ביפו"),יוסף (פפה) אללו (פעיל בנושא ירושלים), סעיד אל עוקבי (פעיל שלום), שרי בשי ("גישה, מרכז לשמירה על הזכות לנוע"), בני גפן (פעיל שלום), אלון-לי גרין (פעיל בנושא זכויות עובדים), גיורא סגל (מורה ומחנך), יגאל עזרתי (התיאטרון הערבי-עברי ביפו), ליליה פתר (פעילה בנושאי מהגרי עבודה), אהוד שם-טוב ("הטלוויזיה החברתית").
2009: עדינה אבירם ומרים הדר ("פרופיל חדש"), פרופ' אהרון אביתר (פעיל שלום, היו"ר לשעבר של סניף ישראל של "אמנסטי אינטרנשיונל"), יונתן גר (מנכ"ל "הבית הפתוח" בירושלים), אתי דרעי ("בצלם"), סהר ורדי ("מכתב השמיניסטים"), עליזה ידעי ופתחיה מסארווה (משפחתוני התמ"ת, "כוח לעובדים"), נועם לבנה (סרבן מלחמה), עו"ד מיכאל ספרד (עו"ד המתמחה זכויות אדם), אסתר עילם (ממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל), בסאם עראמין ("לוחמים לשלום").
2010: דני אמיר ("כוח לעובדים"), שרה בנינגה (מפעילות שייח' ג'ראח), מאזן גנאים (ראש עיריית סכנין), שרון דולב ("גרינפיס"), אהובה טספאי וגיל שטח (ועד עובדי הניקיון של אוניברסיטת בן-גוריון), אילנה לח ("פסיכואקטיב"), יאסין מוסא (בני דארפור), אלישבע מיליקובסקי ("א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים"), מיכאל מנקין ("שוברים שתיקה"), שיר רגב (סרבן כיבוש), יהושע רוזין (פעיל שלום), מתי שמואלוף ("גרילה תרבות").
2011: עו"ד מישרקי-אסעד ("רבנים לזכויות אדם"), סייח אל-טורי (מהכפר "אל-עראקיב"), דפנה בנאי ("מחסום WATCH - בקעת הירדן"), מייסה בראנסה-סיניורה (רדיו "כל השלום"), עמוס גבירץ ("פורום ההכרה"), נועם דותן ("קומט-מי"), נטע האילן ("כח לעובדים – האונ' הפתוחה"), אילנה המרמן ("נשים בעד אי-ציות אזרחי"), רפרם חדד (אמן), הללי פנסון ("סולידריות - שייח ג'ארח"), מוסי רז (רדיו "קול השלום").
2012: עדה אפודי ("תעאיוש"), לב גרינברג (ממייסדי "יש גבול"), זהבה גרינפלד (פעילה במאבק הזכות לדיור), עודד דינר וגומא אבקר טגדין ("אמנסטי אינטרנשיונאל ישראל"), תמר ורטה ומיכל שקולניקוב ("אני מורה פוליטי", "מכתב המורים"), יהודית ורשבסקי ("נשים בשחור"), עופר כסיף (ראשון הסרבנים שנכלא באינתיפאדה הראשונה), אורנה עמוס ("הקואליציה הארצית להעסקה ישירה"), איליה פוקס ("מכתב השמיניסטים 2012"), אורלי פלדהיים ("מרק לוינסקי"), מיכה רחמן ("יש גבול").
2013: נתן בלנק (סרבן כיבוש), חנה בר"ג ("יש דין" ו-"מחסום WATCH"), בנימין גונן (פעיל חברתי), עירית גל (במאית דוקומנטרית ופעילה פוליטית), איבון דויטש ("המעברה" ו-"קואליציית נשים לשלום"), שרון לוזון ("כוח לעובדים" ו-"עיר לכולנו"), שמעון לוי (במאי תיאטרון ופעיל חברתי), רעות מור (פעילת שלום), מוריאל רוטמן (סרבן כיבוש), גב' צביה שפירא (פעילת שלום).
2014: רון גרליץ ("סיכוי – העמותה לקידום שוויון אזרחי"), רובי דמלין ("פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני"), דני וילנסקי ("אינתיפאדת תרבות"), ורוניקה כהן (פעילת שלום), רם רהט ("פארק בכלוב"), הדס תמיר (פעילה חברתית ופעילת שלום), פייסל מחאג'נה (פעיל חברתי פוליטי), ע'אלב סיף (יו"ר ועד היוזמה הדרוזי), יוּסֶף עספור ("אמנסטי אינטרנשיונל ישראל"), הדס תמיר (שוחרת שלום).
2015: מנאל אטרש ("אדם ללא גבולות"), יפעת הלל (עמותת "הגר לחינוך יהודי-ערבי לשוויון"[19]), עאטף חטיב (עמותת "הגר לחינוך יהודי-ערבי לשוויון"), גבריהווט טקלה ("המוקד לפליטים ולמהגרים"), לילי טראובמן (פעילה פוליטית), נעמה מישר ("במקום – מתכננים למען זכויות תכנון"), איתי מק (פעיל זכויות אדם), גדעון ספירו ("יש גבול"), איתן עמיר ("אדם ללא גבולות"), אוריאל פררה (סרבן כיבוש), אלן קוחלי ("המוקד לפליטים ולמהגרים").
2016: גיא בוטביה ("תעאיוש"), יוני בלבן ("כוח לעובדים"), עמרי ברנס (סרבנית כיבוש), אלון גרבוז (המנהל היוצא של סינמטק תל אביב), רבקה ויטנברג ("הקואליציה הארצית להעסקה ישירה"), איתן מיכאלי (פעיל חברתי), איידן קטרי (סרבנית פמיניסטית), תאיר קמינר ("מסרבות"), דוד שולמן ("תעאיוש").
2017: ראאד אבו אלקיען (וועד הכפר אום אל חירן), פרופ' יאיר אורון (פעיל להכרה בג'נוסייד שקרה לעמים אחרים), תמר אלון (סרבנית כיבוש), גיא הירשפלד ("תעאיוש"), ד"ר עמי וטורי ("כוח לעובדים"), תמר זאבי (סרבנית מצפון), עו"ד ברק כהן (פעיל פוליטי), מסרת פסחיה ("המוקד לפליטים ולמהגרים"), סיגל קוק אביבי (פעילת זכויות אדם), ד"ר יעלה רענן ("עומדים ביחד", "המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב").
2018: מיכאל אתקילתי (מבקש מקלט מאריתריאה), עתליה בן אבא (סרבנית כיבוש), זהבה גלאון (יו"ר מרצ לשעבר), עזי נגר וסמי אלקלעי (פעילים נגד השחיתות), שולי דיכטר (יזם ופעיל חברתי), נורלדין מוסא (מבקש מקלט מדרפור), רוזמרי סולן (שלושים שנות נשים בשחור), נטע-לי עלי (פעילת המאבק נגד הכיבוש בילעין), בומה ענבר (איש שלום), טלי זילברשטיין (יש גבול).
2019: אבר אבו קוידר (ועד הכפר הלא מוכר אלזנרוג); מור אפרת (רופאים לזכויות אדם); נורית גרדינר (עומדים ביחד); הלל גרמי (מסרבות); פרופ' יוסי דהאן (פעיל צדק חברתי וזכויות אדם); גדיר האני (עומדים ביחד); האב גיורגיו ויגניה (ראש הוועדה לזכויות אדם במסדר הפרנציסקני); צביה חורש (ידידי וואדי פוכין); עמרי נג'אד (קולנוען ואקטיביסט); פרופ' דודי צפתי (ידידי וואדי פוכין); סבי שיילן (תעאיוש)
2020: רואן בשאראת, סדאקה רעות/ פרופ' דוד הראל, מכון ויצמן, חתן פרס ישראל (2004) / עו"ד יוסי וולפסון, פעיל לשחרור בעלי חיים / פרופ' רפי ולדן, נשיא רופאים לזכויות אדם, חתן פרס ליבוביץ' (2013) / מוטי לרנר, מחזאי ותסריטאי / ד"ר ענת מטר, אקדמיה לשוויון, הוועד למען אסירים פלסטינים / רעות פרץ, ראש מטה ירושלים, כוח לעובדים/ נועה קאופמן, רכזת תחום פליטים, קו לעובד/ ד"ר אורית קמיר, פעילה חברתית/ פרופ' גילי רגב-יוחאי, רופאה, בית חולים שיבא/ יסמין ריצ'י, סרבנית מצפון, מסרבות.
2021: יאסר אבו ערישה (אקטיביסט ועיתונאי), חנאן א-סאנע (יו"ר שותף של המפלגה הדמוקרטית), אברהם בורג, ד"ר ריבי גיליס (אקדמיה לשוויון), אבי יאלו (אקטיביסט ויזם חברתי), הרב משה יהודאי (שומרי משפט), אורלי נוי, יפעת סולל, יעל עמבר (מכתב השמיניסטיות 2021), הלל רבין (סרבנית כיבוש).
2022: עדי ארגוב (מסתכלים לכיבוש בעיניים), פרופ' עודד גולדרייך (חתן פרס ישראל), יובל הלפרין (מדינת פלסטין עכשיו), שלמה כברי (סרבן כיבוש), עו"ד בקי כהן-קשת (שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם), לידיה מלטין ונועם כוזר (בר-קיימא לתרבות, אמנות, מוסיקה ושלום), ד"ר אוקי מרושק (מדרשת אדם), אורן פלד (סרבן כיבוש), חדוה רדובניץ (פעילה למען זכויות אדם ושינוי חברתי), חיים שדמי (פעיל לשינוי חברתי).
2023: אלי אבידור (פעילי.ות בקעת הירדן), ד"ר בטינה בירמנס (יו"ר הועד הציבורי נגד עינויים בישראל), עינת גרליץ (סרבנית מצפון), ינאל ג'בארין (אקטיביסט ואיש תקשורת), נדב וימן (שוברים שתיקה), עדי טופיק (Free Jerusalem), אבתיסאם מראענה (קולנוענית ופעילת זכויות אדם), ישראל פריי (עיתונאי), ארנה קזין (סופרת), אביתר משה רובין (סרבן גיוס) ורונית שקד (מסתכלים לכיבוש בעיניים)[20].
פרס מיסודה של תנועת "יש גבול" ע"ש ישעיהו ליבוביץ ניתן מאז 2009 מדי שנה "על עשייה ציבורית משמעותית בתחומים אשר עניינו את ישעיהו ליבוביץ, כמו המאבק בכיבוש, הפרדת דת ומדינה ועוד".[21] הפרס מחולק בשתי קטגוריות: מפעל חיים ופעילות ציבורית–פוליטית אקטואלית.
2009: אריק אשרמן, נשיא "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" דאז; אליס שלוי, פעילה חברתית ומחלוצות הפמיניזם בישראל.[22]
2011: שולמית אלוני; שרה בנינגה, פעילה בסולידריות שייח' ג'ראח.[23]
2012: אורי אבנרי על שנים רבות של פעילות רדיקאלית למען השלום; חגית עופרן, נכדתו של לייבוביץ', ורכזת "פרויקט ההתנחלויות" של "שלום עכשיו".[24]
2013: חנה פרידמן, מייסדת "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל"; רפי ולדן, יו"ר שותף בארגון "רופאים ללא גבולות".[25]
2014: שולה קשת, מנכ"לית "אחותי - למען נשים בישראל"; רון פונדק, על חתירתו המתמדת לשלום.[26]
2015: אילנה המרמן עורכת ספרותית, מתרגמת ומחברת ספרי עיון ופעילת שמאל ישראלית. מקימת ארגון הנשים "לא מצייתות"; עמירה הס, עיתונאית ופובליציסטית ישראלית אשר במשך עשרות שנים כותבת, מסקרת ומנתחת את הכיבוש מעל דפי "הארץ".[27]
2016: יעקב מנור, על מאבקו הבלתי נלאה בכיבוש; באסם עראמין ורמי אלחנן, פעילי פורום המשפחות השכולות.[28]
2017: חנה בר"ג, פעילת "מחסום ווטש"; חסן ג'בארין, מייסד ומנכ"ל ארגון "עדאלה".[29]
2018: סיגל קוק אביבי על פועלה למען הפליטים; עו"ד דן יקיר על פועלו בהגנה על זכויות האזרח.[30]
2019: ד"ר רוחמה מרטון, מייסדת רופאים לזכויות אדם; דוד ריב, אמן פוליטי.[31]
2020-21: ד"ר ישי מנוחין, פעיל שינוי חברתי ואיש תנועת יש גבול; יונתן פולק, פעיל פוליטי רדיקלי.[32]
2022: יובל רוט, על פועלו בפורום הישראלי-פלסטיני למשפחות שכולות; עו"ד איתי מק, על פועלו בתחום זכויות האדם.[33]
אתר האינטרנט הרשמי של יש גבול
יש גבול, ברשת החברתית פייסבוקSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
