דב חנין

דב חנין
	דב חנין
לידה	10 בינואר 1958 (בן 66); פתח תקווה, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת אוקספורד
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הישראלית
סיעה	חד"ש (מטעם מק"י); הרשימה המשותפת;
	www.dovblog.org
	17 באפריל 2006 – 30 באפריל 2019; (13 שנים)
כנסות	17–20
פרסים והוקרה
	פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (2 בפברואר 2012); פרס סמי מיכאל (2023) ;

דב בוריס חֶנין (נולד ב-10 בינואר 1958) הוא פוליטיקאי ישראלי וחבר כנסת לשעבר מטעם רשימת חד"ש ולשעבר יו"ר הסיעה המורחבת של תנועת "עיר לכולנו" בתל אביב-יפו. משפטן, דוקטור למדע המדינה, פעיל איכות סביבה ופעיל למען שוויון חברתי-כלכלי. בנובמבר 2008 התמודד לראשות עיריית תל אביב-יפו מטעם "עיר לכולנו", אך הפסיד לראש העיר המכהן, רון חולדאי.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

סגירה

דב חנין נולד בפתח תקווה, בן לדוד חנין, ממנהיגי מק"י ולשולה חנין, גננת ופעילה קומוניסטית, נכדו של יעקב אלתר חנין חסיד חב"ד מתל אביב.^[1] שמו הפרטי, דב, על שם דודו, אחי אביו שנהרג בשואה. כנער חנין החל את מעורבותו החברתית בתנועת הנוער בנק"י ובחוג הנוער השמאלני^{[דרושה הבהרה]} שפעל בתל אביב.

את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סמל ראשון, בתקופת שירותו הוא סירב לשרת ביהודה והשומרון וחבל עזה מטעמים אידאולוגיים.^[2] בשנת 1982 סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. מאוחר יותר סיים תואר שני במדעי המדינה.

בשנים 1984–2004 פעל כעורך דין במשרדו של אמנון זכרוני. במסגרת עבודתו זו, הוביל חנין כמה עתירות מרכזיות בנושא זכויות אדם. באמצע שנות השמונים ייצג את יצחק לאור בעתירה לבג"ץ כנגד פסילת המחזה "אפרים חוזר לצבא" על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות. בג"ץ ביטל את החלטת המועצה והתיר את הצגת המחזה. ב-2003 ייצג חנין בהתנדבות את חמשת סרבני הגיוס מהשמאל במשפטם.

בשנת 2000 קיבל תואר דוקטור למדע המדינה מטעם אוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "שיח והגמוניה במפלגת פועלי ארץ ישראל ובמפלגת הלייבור הבריטית: דפוסי שינוי, השתמרות, המרה". באותה שנה השתתף במחזור הראשון של "תוכנית עמיתי הסביבה" של מרכז השל והיה עמית מחקר בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2002 סיים את עבודת הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת אוקספורד בנושא הקשר בין חברה לסביבה.

פעילות ציבורית ופוליטית

בתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית היה מראשי תנועת השמאל היהודית ערבית "קמפוס". היה פעיל בתנועת השלום ולמען שותפות פוליטית יהודית-ערבית. היה פעיל בתחומים של זכויות אדם וזכויות עובדים. במשך שנים היה פעיל בארגונים סביבתיים רבים. ריכז את צוות המחקר הישראלי שעבד בתיאום עם Worldwatch העולמי.

בשנים 2002–2006 כיהן חנין כיושב-ראש ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים, חיים וסביבה המרכז את פעילותם של למעלה מ-100 ארגונים סביבתיים, והיה פעיל במאבקים סביבתיים רבים, כגון המאבק למען פארק אריאל שרון, נגד תוכנית ספדיה, נגד מיזמי בנייה בתמנע ובחוף פלמחים.

פרסם מאמרים רבים בנושא סביבה וחברה וערך את סדרת הספרים "סימני חיים" העוסקת בנושאים אלו. בסוף שנת 2005 הגיש סדרת הרצאות בנושא "משבר הגלובליזציה" במסגרת "אוניברסיטה משודרת" של גלי צה"ל. בשנים 2004–2006 היה המנהל האקדמי של התכנית לצדק סביבתי שהיא חלק מהתוכניות הקליניות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

מ-1990 חנין הוא חבר הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בבחירות לכנסת השש עשרה ב-2003 היה מועמד במקום הרביעי ברשימת חד"ש-תע"ל.^[3] למפלגה חסרו כ-500 קולות כדי שתיכנס לכנסת. כיוון שזו הייתה מערכת הבחירות הראשונה שבה לא נכנס לכנסת נציג יהודי מטעם חד"ש, הופעל לחץ על מוחמד ברכה לוותר על מקומו לחנין, אך הוא סירב. ב-14 בינואר 2006 נבחר למקום השלישי ברשימת חד"ש לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה ובעקבות כך נבחר לכנסת.

חנין היה חבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ועמד בראש הוועדה המשותפת של הכנסת לענייני סביבה ובריאות. היה יו"ר השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה הגדולה בכנסת ה-17, יחד עם חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור.

בכנסת ה-18 עמד בראש השדולה הסביבתית-חברתית יחד עם חבר הכנסת ניצן הורוביץ, השדולה למען העסקה ישירה יחד עם חברי הכנסת זבולון אורלב ומשה גפני, והשדולה למען הדיור הציבורי יחד עם חברות הכנסת אורלי לוי-אבוקסיס ומירי רגב.

חנין היה ממובילי המאבקים נגד שילוט חוצות בנתיבי איילון ונגד הריסת בתים בכפר שלם. בראשית 2008 נמנה עם מייסדי תנועת "עיר לכולנו", הפועלת לקידום רפורמה סביבתית-חברתית במטרופולין תל אביב, והתמודד על ראשות עיריית תל אביב-יפו מטעם התנועה בבחירות המוניציפליות שנערכו בנובמבר 2008. הוא זכה בכשליש מקולות הבוחרים, אך לא גבר על ראש העיר המכהן, רון חולדאי. בבחירות למועצת העיר תל אביב בשנת 2013, הוצב במקום 21 הסמלי מטעם התנועה.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השלישי ברשימת חד"ש לכנסת ונבחר לכנסת לאחר שהסיעה זכתה ב-4 מנדטים. בכנסת זו שימש כיו"ר הוועדה המשותפת לנושאי סביבה ובריאות, כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה וכחבר בוועדת המשנה לנושא ביטחון פנים.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הוא מוקם בשנית במקום השלישי ברשימת חד"ש לכנסת ונבחר לקדנציה שלישית. בכנסת זו כיהן כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה וכחבר בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. כן כמו כן שימש כיושב ראש השדולות השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה למען ניצולי השואה ושדולת הדיור החברתי. כיהן כראש משלחת הכנסת לאספה הפרלמנטרית של הים התיכון.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום האחרון ברשימת סיעת "עיר לכולנו" שייסד למועצת עיריית תל אביב-יפו.

חנין נבחר לכנסת העשרים מטעם הרשימה המשותפת בה מוקם במקום השמיני. במהלך הכנסת ה-20 חנין לקח חלק כחבר וחוקר מרכזי ב"וועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים" אשר הוקמה בעקבות קריסתו הכלכלית של אליעזר פישמן. הוועדה הוקמה כדי לחקור את התנהלות המוסדות הפיננסיים והרגולטורים שנועדו לפקח עליהם ואת הצעדים שננקטו או לא ננקטו כדי למנוע הישנות של מקרים דומים, ובכך לשמור על האינטרס הציבורי ועל כספי הציבור. הוועדה בחנה לעומק את ההתנהלות ואת מערכת קבלת ההחלטות בהענקת אשראי לטייקונים מאז שנת 2003.

ב-1 בינואר 2019 הודיע כי לא יתמודד בבחירות לכנסת העשרים ואחת.^[4]

באוקטובר 2021 לקראת ועידת האומות המאוחדות לשינוי אקלים, מינה נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג את חנין ליו"ר פורום האקלים הישראלי שהוקם בחסות הנשיא, שיפעל בשיתוף ארגון "חיים וסביבה" ונציגים מענפים שונים: ממשלה, כנסת, אקדמיה, שלטון מקומי, המגזר העסקי והתעשייתי לקיום דיונים על תפקידה של מדינת ישראל בהתמודדות עם משבר האקלים.^[5]

חנין תיאר את השקפת עולמו כמבוססת על שלושה ערכים מרכזיים:

סוציאליזם

חנין תומך בסוציאליזם, אותו הוא מגדיר בתור "שינוי גדול במערכת הכלכלית-חברתית הבלתי-שוויונית, שבה מעטים טובעים בשפע חסר תקדים אבל רבים נותרים מאחור: עוני מסוגים חדשים מתרחב, שכבות הביניים נשחקות ורשתות ביטחון חברתיות, שהושגו בעבר, מתפוררות".^[6] כפוליטיקאי המזדהה כמחויב לערכים סוציאליסטיים, חנין הוביל חקיקת עשרות חוקים חברתיים, וגם התייצב פעמים רבות בתמיכה במאבקי עובדים. עם זאת, הוא הבהיר לא אחת כי תמיכתו בסוציאליזם אין פירושה תמיכה בלתי-ביקורתית במודל שהיה קיים בברית המועצות. במאמר שפרסם בשבועון של מק"י ב-1991, עם קריסת ברית המועצות וגוש הארצות הסוציאליסטיות במזרח-אירופה, כתב חנין כי מה שנחוץ הוא "לא סוציאל-דמוקרטיה ולא סטליניזם, אלא שמאל מהפכני ומודרני, שיוכל באמת לקדם את האתגר הסוציאליסטי".^[7]

שלום והסכסוך היהודי-ערבי

חנין היה פעיל בתנועת השלום כבר בצעירותו, והיה מראשוני המפגינים נגד מלחמת לבנון הראשונה. עם בחירתו לכנסת, המשיך להפגין ולבטא ביקורת כלפי מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה (שאותו תיאר כך: "זו הייתה התקפה דרמטית וברוטלית על מקום מסכן. מקום אומלל ומוכה גורל שבנוסף לכל הצרות הנחיתו עליו גם תמרות אש איומות מהשמים")^[8] ומלחמות ברצועת עזה. להשקפתו, "בעבור ישראל השגת השלום היא הכרח קיומי. אם ישראל לא תדע למצוא דרך לחיות עם השכנים במרחב הערבי והמוסלמי הגדול שבתוכו אנחנו נמצאים, אין לנו עתיד כאן. שלום ישראלי-פלסטיני אמיתי צריך להבטיח לשני העמים צדק ועצמאות, צריך לתת גם לעם הפלסטיני את מה שיש לעם בישראל: מדינה עצמאית".^[6]

בריאיון לארי שביט^[9] הציג חנין אחדות מעמדותיו:

שתי מדינות לשני עמים משני צדי הקו הירוק: הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל.
תמיכה בפתרון מוסכם לבעיית הפליטים במסגרתו גם ישראל תקבל לתחומיה מספר מוסכם של פליטים.

שותפות יהודית-ערבית

חנין היה חניך בתנועת נוער יהודית-ערבית משותפת, וגם כסטודנט היה חבר בתא יהודי-ערבי משותף בשם קמפו"ס. עם היבחרו לכנסת ברשימת חד"ש, ובהמשך ברשימה המשותפת, הדגיש כי השותפות היהודית-ערבית היא יסוד בהשקת עולמו. לדבריו: "המציאות בישראל מפרידה כל הזמן יהודים מערבים, אבל האינטרס של שני העמים שלנו הוא ליצור שותפות שתהפוך את הארץ הזו למקום צודק ובטוח לכולם. ברור ששותפות יהודית-ערבית היא בבחינת שחייה נגד הזרם, גם בציבור היהודי וגם בציבור הערבי, אבל נגד הזרם העכור של שנאת האחר והגזענות חייבים לשחות, ואני משוכנע גם שבסופו של דבר, אם נפעל נכון, נוכל גם לשנות את כיוונו של הזרם".^[6]

מרקסיזם וקומוניזם

בתור נער, דב חנין היה חניך בברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י) ולאחר מכן הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), ונבחר למוסדות הנהגתה. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ביקר בחריפות את ה"עיוותים במשטר בברית המועצות שהם תולדה של הסטליניזם", אותו הגדיר כעיוות נורא של הרעיון הקומוניסטי.^[10] בראיון שהעניק ב-2009 אמר כי "אני חושב שסטלין היה האסון הגדול ביותר של הסוציאליזם במאה העשרים. אבל אני עדיין מאמין ברעיון של שינוי עולם ותיקון עולם" והוסיף, כי "קומוניזם הוא מבחינתי סוג של אופק: חברה אחרת, חלוקה אחרת, שוויון בין בני אדם... הקפיטליזם רוצה להשליט את משטר הרווח על כל תחומי החיים: כלכלה, חינוך, בריאות, סביבה. סוציאליזם זה בדיוק להפך: לנסות לשחרר כמה שאפשר מהתחומים האלה מעקרונות הרווח. הסוציאליזם שאני מדבר עליו הוא לשחרר את הפוליטיקה מבעלי ההון ולהשליט דמוקרטיה על תחומי חיים רבים ככל הניתן".^[11]

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש לוודא שתיאור החוקים נכון ומלא, חלק מהמקורות הם קישורים שבורים.

דב חנין הוא היוזם הראשון של 23 הצעות חוק פרטיות שנכנסו לספר החוקים.^[12] יוזמות החקיקה שלו עסקו בנושאי זכויות האישה, זכויות העובד, זכויות הילד, זכויות אסירים, שקיפות ואיכות הסביבה. להלן החוקים שיזם:

נשים ומגדר

תיקון חוק עבודת נשים^[13] (מוזגו בו תיקונים של גדעון סער ושל נאדיה חילו) – הארכת חופשת הלידה ל-14 שבועות.^[14]
תיקון חוק העונשין^[15] (מוזג בו תיקון של אורית זוארץ) – התמודדות עם המנגנון הכלכלי שביסוד תעשיית הזנות: החמרת הענישה למפרסם הצעה לעיסוק בזנות משישה חודשי מאסר לשלוש שנים, ואם ההצעה היא לקטין עונש מאסר של חמש שנים. כמו כן, בשני המקרים, קביעת עבירת קנס של 226,000 שקלים או כפל הסכום אם המפרסם הוא תאגיד. בנוסף, עבירה לפי סעיף זה תהווה עילה לסגירת אתר אינטרנט המשמש לפרסום הצעות כאמור או לחסימת מספר טלפון המשמש ליצירת הקשר. האיסור ייאכף גם על בתי דפוס.
תיקון חוק הבטחת הכנסה^[16] (מוזג בו תיקון של זהבה גלאון) – שהייה במקלט לנשים מוכות לא תפגע בזכאות לקצבה.
חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (מוזג בו חוק של זהבה גלאון) – מי ששהתה במקלט לנשים מוכות במשך חודשיים לפחות, זכאית ביציאתה למענק של 8,000-10,000 ש״ח.
תיקון חוק זכויות התלמיד – איסור אפליית תלמיד בשל נטייה מינית או זהות מגדרית.

זוגיות והורות

תיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות^[17] – עיגון זכות שני ההורים לקבל – גם לחוד – מידע לגבי ילדיהם. נועד לעזור להורים שנפרדו. עבר בכנסת ב-10 במרץ 2010.
תיקון חוק המזונות (הבטחת תשלום) (מוזג בו תיקון של פאינה קירשנבאום)^[18] – לא ניתן יהיה למנוע דמי מזונות מהביטוח הלאומי ליוצאים לחו"ל, התקבל בכנסת ב-24 בינואר 2012.
תיקון חוק גיל הנישואין (מוזגו בו תיקונים של חנין זועבי, יריב לוין וזהבה גלאון) – מגיל 17 לגיל 18.

עבודה

תיקון חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון לקבלה לעבודה) – חיוב קבלן כוח אדם להודיע לעובד על תנאים שנקבעו על ידי המעסיק בפועל.
תיקון חוק פיצויי פיטורים – בחוק המקורי נקבע שהעובד סך של שנה זכאי לפיצויים, גם אם הפסיק באמצעה – עד שלושה חודשים. התיקון האריך את משך ההפסקה האפשרי לשישה חודשים.
חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד^[19] – לפי החוק מעבידים שייקחו ביטחונות, צ'קים, שטרות, פקדונות מעובדיהם יהיו צפויים לעונשי מאסר וקנס. החוק חל גם על עובדי הקבלן.
תיקון חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (מוזג בו תיקון של אורי מקלב) – להורה לילד בעל מוגבלות שאינה צפויה לחלוף: הוספת שלושה ימי מחלת ילד (מ-15 יום ל-18) בשנה, והוספה נוספת (גם היא מ-15 ל-18) כשאין עוד הורה שיכול לטפל בילד. כמו כן, נוספו 52 שעות מחלה בשנה לאחד ההורים, ובמידה שמשרתו חלקית – יופחתו השעות בהתאמה. בנוסף, ההורה יקבל תשלום גם עבור היום הראשון שבימי המחלה, ויוכל לצרף שעות היעדרות ליום מחלה.

רווחה – כללי

תיקון חוק הביטוח הלאומי^[20] (מוזג בו תיקון של יעקב כהן) – הקרן לילדים ונוער בסיכון הוקמה במקורה כאמצעי להתמודד עם התרחבות העוני, המצוקה והבעיות החברתיות בקרב ילדים ונוער עם הקיצוץ הגדול בקצבאות הילדים. במהלך השנים הקרן פיתחה מגוון של פעילויות של עזרה לילדים ונוער בסיכון ופעילותה זוכה לשבחים מכל עבר. הקרן הוקמה בראשיתה מתוקף הוראת שעה בלבד שתוכננה לפוג בסוף שנת 2007. החוק האריך את פעילות הקרן בשנה.
תיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) – פטור ממס על שטח בו שוכן מוסד העוסק בשיקום מבוגרים בעלי מוגבלויות, בהכשרתם לעבודה או בהעסקתם.
תיקון חוק הביטוח הלאומי (מוזג בו תיקון של נסים זאב) – לקצבת שאירים בגיל 18–20, יהיה זכאי גם הלומד במוסד אקדמי או קדם-אקדמי, מוסד להכשרה מקצועית, במדרשה או בישיבה, ולא רק המשרת שירות צבאי או לאומי, או במכינה לשירות כזה.
תיקון חוק הטבות לניצולי שואה^[21] (מוזג בו תיקון של טלי פלוסקוב) – ביטול הפחתת קצבה לניצול המקבל קצבה מגרמניה אם הוא נכה בשיעור של 25%.

עצורים ואסירים

תיקון פקודת בתי הסוהר (מוזג בתיקון ממשלתי) – הגדרת תנאי כליאה הולמים לאסירים.
תיקון חוק הסנגוריה הציבורית – בבקשת להארכת הפרדת אסיר מיתר האסירים – לאחר שישה חודשי הפרדה, או בבקשה להארכה כנ"ל בה ישהה עם אסירים אחרים אך בנפרד מהשאר – לאחר שנים עשר חודש, זכאי האסיר לייצוג סנגור ציבורי.
תיקון חוק סדר הדין הפלילי (מוזג בתיקון ממשלתי, לצד תיקונים של טלב אבו עראר ושל ניסן סלומינסקי) – מניעת מצב בו אזרחים נותרים בני ערובה בידי המשטרה לאורך שנים ארוכות של חקירות. החוק מייצר מדרג שמוודא שככל שהעניין פשוט יותר משך החקירה קצר יותר ולהפך.

שקיפות וחופש הביטוי

תיקון חוק רשות מקרקעי ישראל – חיוב הרשות לפרסם את כל החלטות מועצתה וועדותיה – גם אם אין בהן "עניין לציבור", ולפרסמן גם באינטרנט – בנוסף לפרסום ברשומות. (למעט אם יש בפרסום פגיעה בביטחון, בפרטיות וכדומה.)
תיקון לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – החוק מחייב את חברות הדיור הציבורי להעביר ללקוחותיהם דו"ח בשפה פשוטה ונגישה אודות מצבם, בנוסף לעדכון בכל שינוי מדיניות, זאת במטרה למנוע צבירת חובות בידיי הלקוחות שאינם מודעים להם.
חוק לביטול פקודת העיתונות – ביטול פקודת העיתונות המנדטורית.

סביבה

תיקון לחוק שמירת הסביבה החופית^[22] – החלת החוק שהגן על חופי הים התיכון גם על מפרץ אילת.
חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים)^[23] – מעניק לרשויות המקומיות סמכויות אכיפה של חוקים סביבתיים ובכך משיגה בו זמנית מטרה סביבתית חשובה (הגברת האכיפה של חוקים סביבתיים), ומטרה חברתית חשובה (הזרמת כספי קנסות ממזהמים סביבתיים הישר לקופותיהן של הרשויות שתושביהן הם הנפגעים העיקריים מן הזיהום).
חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם)^[24] – עדכון ותיקון את כלל החוקים הסביבתיים בישראל. החוק כולל מנגנונים מתקדמים של ענישה כלכלית – מנהלית ופלילית – נגד מזהמים. החוק מחמיר את הענישה על גורמים המזהמים ללא רישיון וקובע מנגנון גבייה גם מגורמים המזהמים בהתאם לחוק. מנגנון זה אמור לתמרץ מפעלים לעבור לטכנולוגיות נקיות יותר.
תיקון חוק איסור נהיגה ברכב בחוף ים^[25] – קביעת איסורים ברורים והגדרות לנהיגה בחופים, חידוד הענישה וייצור מנגנוני אכיפה אפקטיביים ומודרניים לאיסור הנהיגה בחופים.
חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)^[26] (מוזג בחוק ממשלתי) – הקניית סמכויות חיפוש וחקירה נרחבות לפקחי המשרד להגנת הסביבה והכפפת מערכות הביטחון השונות לאכיפה אזרחית.
חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה)^[27] (מוזג בחוק ממשלתי) – דרישת שקיפות בכל הנוגע לפליטות של חומרים מזהמים לסביבה, הטלת חובות דיווח מפורטות על מפעלים, הקמת מרשם חומרים מזהמים שנפלטו וחיוב פרסום הנתונים לידיעת הציבור. הניסיון מלמד שחובות דיווח סביבתיות משנות התנהגות של מפעלים מזהמים. שקיפות סביבתית היא כלי דמוקרטי ומכשיר מרכזי לגיוס הציבור לפעולה נגד זיהומים ומזהמים. התחמקות מדיווח תהיה עבירה פלילית ותגרור גם עיצומים כספיים מנהליים בשיעורים ניכרים.

בשנת 2010 קיבל חנין את אות אביר איכות השלטון בקטגוריית הרשות המחוקקת, מטעם התנועה למען איכות השלטון. באתר התנועה נכתב כי האות ניתן "בהוקרה על תרומה חשובה לחיזוק שלטון החוק ואיכות השלטון בישראל". עוד נכתב כי "חבר הכנסת ד"ר דב חנין הוא דוגמה ומופת לפעילות ענפה של שליח הציבור ונאמנו בבית המחוקקים. תרומתו לרווחתם של תושבי המדינה ולבריאותם ראויה לכל שבח".^[28]

בשנת 2012 דורג חנין במקום הראשון במדד החברתי של חברי הכנסת עבור מושב החורף – המדד החברתי הוא כלי של המשמר החברתי למדידת תרומתם של חברי הכנסת לחקיקה כלכלית-חברתית צודקת.^[29] כמו כן קיבל חנין את אות הפרלמנטר של המכון הישראלי לדמוקרטיה על פעילותו כחבר כנסת במושב השלישי של הכנסת ה–18,^[30] ואת אות הגלובוס הירוק בקטגוריית אישיות ציבורית.

בדצמבר 2021 בחגיגת 25 שנים להיווסדו של מכון הערבה זכה באות הוקרה הנקרא "אות הערבה" על פעילותו כאיש חזון, משפטן ופעיל למען שלום, שוויון וצדק חברתי וסביבתי.^[31]

ספרים שכתב

מקום לתיקון: שיחות על כלכלה, חברה וסביבה/ אריה ארנון ודב חנין; עורך: אילון שוורץ, בבל, 2004. (הספר בקטלוג ULI)
גלובליזציה. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשס"ז-2007. (הספר בקטלוג ULI)
מה לעשות עכשיו, דב חנין ודני פילק; עורך: איתי זיו, ספרי עליית הגג-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2019. (הספר בקטלוג ULI)

ספרים שערך

צורכים עולם: תרבות הצריכה – הערכת מצב: העולם/ מכון Worldwatch: בריאן הלוויל וליסה מסטני – מנהלי פרויקט; תרגום מאנגלית – שלומית כנען ודנה פלג; המהדורה הישראלית: כותבים – גלעד אוסטרובסקי (ואחרים). עורכים רון פרומקין, דב חנין, עמיר אידלמן. תל אביב: מרכז השל, 2006. (הספר בקטלוג ULI)
משפט הסרבנים: התובע הצבאי נגד חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, אדם מאור ונעם בהט; התובע הצבאי נגד יונתן בן ארצי. עורכים: דב חנין, מיכאל ספרד, שרון רוטברד. תל אביב: בבל, תשס"ד 2004. (הספר בקטלוג ULI)
מדיניות חברה וסביבה: לאן אנו נעים. מאירה הנסון. עורכים: רון פרומקין ודב חנין. תל אביב: מרכז השל – המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, 2004. (הספר בקטלוג ULI)
סימני חיים 2000, סימני חיים 2001, סימני חיים 2002, סימני חיים 2003. ארץ וטבע, המגזין הגאוגרפי הישראלי: מרכז השל, המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2000. (הספר בקטלוג ULI)