Loading AI tools
הסדרת תשלום פיצויי פיטורים לשכיר בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 מסדיר את תשלום פיצויי פיטורים לשכיר עם סיום עבודתו אצל מעסיקו. החוק אושר בכנסת ב-6 באוגוסט 1963 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1964.
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 6 באוגוסט 1963 |
| תאריך חקיקה עברי | ט"ז באב תשכ"ג |
| גוף מחוקק | הכנסת החמישית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 404 16 באוגוסט 1963, עמ' 136 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד הכלכלה והתעשייה |
| מספר תיקונים | 33 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
המנהג לשלם פיצויי פיטורים התקיים גם קודם לחקיקת החוק, והחוק ביסס מנהג זה והחיל אותו על כל העובדים ומעסיקיהם.
הזכות הבסיסית לקבלת פיצויי פיטורים קבועה בסעיף 1 לחוק: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים".
"אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד": הכוונה היא כי הרציפות והוותק שלפיהם נקבעים פיצויי הפיטורים לא יקטעו כתוצאה משינוי בעלות על מקום העבודה או העברת העובד מיחידה כלכלית אחת לאחרת הכפופות שתיהן לאותו מעסיק. המקובל הוא שבהעברת בעלות נכללת בהערכת השווי ההפרשה לפיצויי פיטורים במסגרת התחייבויות החברה, והרוכש את החברה לוקח אותה בחשבון.
סעיף 2 לחוק מונה הפסקות זמניות בעבודה שאינן פוגעות ברציפות הנדרשת בסעיף 1. עם הפסקות אלה נמנות: חופשה ללא תשלום שניתנה על פי חוק או בהסכמת המעסיק, שביתה או השבתה, הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עבודה או הפסקה תוך ניתוק יחסי עבודה שאינה עולה על שישה חודשים, ועוד.
בסעיף 3 לחוק נקבע: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". הפירוש המקובל לביטוי "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה" הוא מעל 11 חודש, אך התנאי המהותי הוא הרצון להימנע מתשלום הפיצויים, וכאשר הוכח תנאי זה, יפסוק בית הדין פיצויים גם קודם שמלאו 11 חודשי ותק. מאידך, אם יוכיח המעסיק שסיבת הפיטורים איננה הרצון להימנע מתשלום הפיצויים, יהיה פטור מתשלום זה גם אם הפיטורים נעשו לאחר שהעובד צבר ותק של 11 חודש.
החוק מונה שלל מקרים שבהם דינו של העובד המתפטר הוא כדין מפוטר, כלומר הוא זכאי לפיצויי פיטורים אף שהפסקת העבודה נעשתה שלא ביוזמת המעסיק (אלא ביוזמת העובד או גורם אחר). מקרים עיקריים בקטגוריה זו:
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ואישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים שהוצא מכוחו, מאפשרים למעסיק ולעובד (או לארגוניהם) להגיע להסכם לפיו ההפקדות החודשיות של המעסיק לקרן פנסיה או לקופת ביטוח על שם העובד יבואו במקום מחויבותו לתשלום פיצויי פיטורים (כולה או חלקה), ואילו העובד יהיה זכאי לסכומים אלה גם אם התפטר מרצונו, בלא שהתקיים בו תנאי אחר המזכה בפיצויי פיטורים. אופציה זו אכן ממומשת בהסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה שהוצאו לפיהם.[4]
סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי אם הכספים המופרשים לקופת פנסיה תחת רכיב הפיצויים מיועדים לקבלת קצבה, המעסיק איננו יכול למשוך כספים אלו בחזרה גם כאשר העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אלא אם המעסיק הסכים על כך מראש עם העובד. בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח - 2018, נקבע שאין די בהסכמה מראש של העובד כדי לבצע את המשיכה. יש צורך בהסכמתו לאחר הפיטורים, ובהיעדרה על המעסיק לקבל פסק דין.[5]
פיטורי העובד עקב התנהגות חמורה שלו שאינה מאפשרת את המשך העסקתו עלולים להביא לשלילת זכותו לפיצויי פיטורים. נסיבות המצדיקות שלילת הפיצויים מפורטות בהסכם קיבוצי החל על העובד, ובהיעדר הסכם כזה - נקבעות על ידי בית הדין לעבודה, על-פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.
בהתאם לחוק, פיצויי הפיטורים מחושבים לפי המשכורת החודשית האחרונה של העובד, מוכפלת במספר שנות הוותק שלו. דוגמה: עובד שמשכורתו האחרונה היא 8,000 שקל לחודש ופוטר לאחר שעבד 5 שנים, זכאי לפיצויי פיטורים בסך 40,000 שקל.
פעמים רבות נכלל חלק מפיצויי הפיטורים (או כולם) בקופת הגמל המשמשת לביטוח פנסיוני של העובד, כך שהמעסיק נדרש רק להשלים אותם לסכום הקבוע בחוק.
המנהג לשלם פיצויי פיטורים התקיים גם קודם לחקיקת החוק (כבר בשנת 1939 פסק השופט שניאור זלמן חשין פיצויי פיטורים לעובד, לאחר שהוכח שמדובר במנהג קיים בענף הייצור[9]), והחוק ביסס מנהג זה והחיל אותו על כל העובדים ומעסיקיהם. החוק אושר בכנסת ב-6 באוגוסט 1963 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1964.[10]
מאז אישור החוק בכנסת ועד לסוף שנת 2021 תוקן החוק 33 פעמים. רבים מהתיקונים עסקו בהוספת נסיבות מיוחדות שבהן רואים התפטרות כפיטורים לעניין הזכות לפיצויי פיטורים.[11]
בעת דיוני הכנסת נידון רבות הקשר וההשראה מהמשפט העברי, שמעגן את הפיצויים בפירוש "וכי תשלחו חופשי מעמך, לא תשלחנו ריקם". המשפט העברי משתלב בסעיפים רבים, הזכות לפיצויים, רציפות העבודה ומצב של עובד שנפטר.[12]
חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק פיצויי פיטורים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
