Loading AI tools
משורר, צייר, תחריטאי ומיסטיקן בריטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם בלייק (באנגלית: William Blake; 28 בנובמבר 1757 – 12 באוגוסט 1827) היה משורר, מיסטיקן, צייר ואמן תחריטים בריטי. בלייק, שהיה בלתי מוכר ובלתי מוערך במהלך רוב ימי חייו, נחשב כיום כדמות מרכזית במסגרת המחקר ההיסטורי של השירה והאמנויות החזותיות בעידן הרומנטי. "ספרי הנבואה" רחבי היריעה שלו הביאו את מבקר הספרות בן המאה העשרים, נורת'רופ פריי, לומר לגביהם ”שביחס למעלותיהן הגבוהות, הן יצירות השירה הכי פחות נקראות בשפה האנגלית”[3] ביחס לציוריו ותחריטיו, מוערך כיום בלייק כ"אמן הגדול ביותר שבריטניה אי פעם הצמיחה, עד כמה שניתן להרחיק ולומר", זאת לפי טענתו משנת 2005, של מבקר האמנות ג'ונתן ג'ונס, במאמר הגרדיאן "גן העדן של בלייק".[4] בשנת 2002, בסקר שבוצע על ידי ה-BBC, הוצב בלייק במקום ה-38 ברשימת 100 האישים הבריטים החשובים ביותר בהיסטוריה.[5] על אף שבלייק התגורר בלונדון במשך כל ימי חייו (למעט 3 שנים בהן בילה בפלפהאם).[6] הוא הפיק עבודות אמנות מגוונות ביותר מבחינה נושאית ועשירות בסמלים, אשר אימצו אל חיקן את מושג הדמיון היוצר "כלבושו הגשמי של האל"[7] או "כקיום האנושי עצמו".[8].
דיוקנו של ויליאם בלייק, מאת הצייר תומאס פיליפס (1807) | |
לידה |
28 בנובמבר 1757 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה |
---|---|
פטירה |
12 באוגוסט 1827 (בגיל 69) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
מדינה | ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
לאום | אנגלים |
מקום קבורה | באנהיל פילדס |
מקום מגורים | Green Street, Felpham, South Molton Street, Fountain Court, בטרסי, Hercules Buildings, רחוב ברודוויק, רחוב פולנד, רחוב ברודוויק, רחוב ברודוויק |
אירועים משמעותיים | משפט (11 בינואר 1804) |
מקום לימודים | אקדמיית רויאל, בית הספר לציור של הנרי פרס |
שפות היצירה | אנגלית |
סוגה | ציור היסטורי, אמנות דתית, ציור מיתולוגיה, אלגוריה, ציור דתי, אלגוריה |
זרם ספרותי | הרומנטיקה, ציור פיות |
יצירות בולטות | נישואי גן עדן והגיהנום, ירושלים: האצלתו של הענק אלביון, מילטון (שיר), ואלה, או ארבע הזואות, ירושלים (שיר), Songs of Innocence and of Experience, The Ancient of Days |
הושפע מ | מרי וולסטונקראפט, ג'ון מילטון, ויליאם פרס, ג'יימס בארי, ג'וליו רומאנו, יאקוב במה, עמנואל סוודנבורג, בן ג'ונסון, דנטה אליגיירי, הנרי פוסלי |
השפיע על | ויליאם בטלר ייטס, ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, אלן גינסברג, פיליפ פולמן, טרייסי שבלייה, ויליאם מייקל רוזטי, רייף וון ויליאמס, הרולד בלום, קת'לין ריין, נורת'רופ פריי |
בן או בת זוג | קתרין בלייק (18 באוגוסט 1782–?) |
חתימה | |
על אף שבלייק נחשב כמטורף בעיני בני זמנו, בשל השקפת עולמו האקסצנטרית, הוא מוערך מאוד על ידי מבקרים מאוחרים בני זמננו, זאת בשל כושר הביטוי והיצירתיות הגבוהים שלו, מצד אחד ומן הצד השני, בשל שילובן המוצלח של אותן המגמות, המיסטיות והפילוסופיות, בהן האמין, במסגרת יצירותיו. ציוריו ושיריו סווגו לא אחת, כשייכים לזרם התנועה הרומנטית ואף סווגו כ"פרה-רומנטיים".[9] על אף היותו חסיד נלהב של התנ"ך (מבחינה תאולוגית בלייק האמין בדואליות כדוגמת המרקיוניזם)[10][11] הוא גילה יחס עוין ביותר כלפי הכנסייה האנגלית (למעשה, כלפי הממסד הדתי בכללותו), כאשר הוא העלה על נס ביצירתו, גם אם בצורה חלקית, את רעיונותיהן ומטרותיהן של המהפכות הצרפתית והאמריקאית.[12] אף על פי שמאוחר יותר, הוא דחה רבים מהרעיונות הללו, בעיקר עקב האכזבה מהכיוון האלים אליו פנתה המהפכה הצרפתית, אשר לה הקדיש יצירה שלמה בשם זה, בעלת תשעה חלקים, הוא שמר על יחסי החברות שלו עם הוגה הדעות תומאס פיין והכיר מקרוב את חיבוריו הרדיקליים של המדען והפילוסוף האנגלי ג'וזף פריסטלי.[13] לצד אנשי מחשבה ליברליים אלו, בלייק הושפע מהוגה הדעות והמדען השוודי עמנואל סוודנבורג, אשר על בסיס כתביו האזוטריים נוסדו מספר זרמים נוצריים, סוודנבורגיאניים (אנ'), ומהמיסטיקן הגרמני יאקוב במה.[14][15][16] על אף השפעות ידועות אלו, הייחוד של יצירתו של בלייק הופך את הניסיון להגדירו מבחינה אמנותית לקשה מאוד. חוקר הספרות והאמנות בן המאה ה-19, ויליאם מייקל רוזטי, אפיין אותו כ"מאור מהולל".[17][18].
שיתוף הפעולה של בלייק עם אשתו, קת'רין בושה, היה חיוני מאוד בתהליך היצירה של ספריו. בּוּשֶׁה עבדה כמדפיסה וכאומנית צבעים עבור יצירותיו. ”במשך קרוב לארבעים וחמש שנים היא הייתה האדם שחי ועבד באופן האינטימי ביותר עם בלייק, כשהיא מאפשרת לו לממש פרויקטים רבים, בלתי ניתנים להגשמה ללא עזרתה. קת'רין הייתה אומנית ומדפיסה ברשות עצמה.”, כותב חוקר הספרות אנגוס ווייטהד.[19][20]
ויליאם בלייק נולד ב-28 בנובמבר 1757, ברחוב ברוד 28 (כיום ברודוויק) שבסוהו, לונדון למשפחה ממעמד הביניים. היה השלישי בין שבעה ילדים[21][22], שניים מתוכם נפטרו בינקותם. הוריו השתייכו לכנסייה פורשת, ייתכן שלכנסייה המוראבית ("האחווה הבוהמית") שנוסדה על ידי ניקולאוס צינצנדורף[23][24]. אביו עסק ביצור גרביים[22]. בלייק נשלח לבית הספר, אולם שהה שם פרק זמן קצר, במהלכו הספיק ללמוד קרוא וכתוב ובגיל 10 החל לקבל חינוך ביתי מאמו קת'רין בלייק (רייט)[25]. אף על פי שמשפחת בלייק השתייכה לכנסייה המוראבית,[26], ויליאם התינוק נטבל כאנגליקני בכנסיית סט. ג'יימס בלונדון[27]. הכיר היטב את התנ"ך ואת הברית החדשה מילדותו וכתבי הקודש נתנו לו השראה ביצירתו האמנותית ובכתיבתו.
כישרונו האמנותי בלט כבר בנעוריו. בגיל 10 החל בחריטת תמונות של עתיקות יווניות, שנרכשו עבורו על ידי אביו, שיטה שהייתה מועדפת בזמנו על ציור. במהלך חריטת תמונות אלו, בלייק נחשף לראשונה לעיצובים בסגנון הקלאסי, באמצעות יצירתם של האמנים רפאל, מיכלאנג'לו בואונרוטי, מרטן ואן הימסקרק ואלברכט דירר. כמות ההדפסים והספרים אשר ג'יימס וקת'רין היו יכולים לרכוש עבור ויליאם הצעיר, מלמדת שהמשפחה נהנתה מרווחה כלכלית ומעושר יחסי, לפחות לפרק זמן מסוים[26]. בהגיעו לגיל 10, הוריו כבר הבחינו בעקשנותו ובנטייתו המרדנית, דבר שהניעם להפסיק לשלוח אותו לבית הספר ובמקום זאת הוא נרשם ללימודים בבית הספר לציור על שם פארס שבסטרנד[28][29]. הוא קרא בשקיקה על נושאים שנגעו ללבו באופן אישי בלבד, דבר שהצביע על דרך התעניינותו הייחודית והבלתי שגרתית. במהלך אותו הזמן, בלייק החל להסתקרן משירה; יצירתו המוקדמת משקפת את הידע אותו רכש מקריאה על משוררים כגון בן ג'ונסון ואדמונד ספנסר וכמו כן את היכרותו עם הטקסט המקראי של ספר תהילים.
ב-4 באוגוסט 1772, בלייק החל לשמש כשוליה בסדנתו של החרט ג'יימס באסייר (James Basire Sr), אשר הייתה ממוקמת בגרייט קווין סטריט, לונדון, תמורת סכום של £52.10, לפרק זמן של 7 שנים[22]. בסוף תקופת חניכותו, בלייק הפך לתחריטאי מקצועי. יצוין שאין בנמצא שום תיעוד המצביע על מחלוקות או חוסר הסכמות שהתעוררו בין השניים במהלך כל תקופת הכשרתו של בלייק. אולם על פי הביוגרפיה שחיבר פיטר אקרויד, בלייק הוסיף את שמו של באסייר לרשימת יריביו האמנותיים - אולם אז החליט למחוק אותו מהרשימה[31]. לצד זאת, סגנון החריטה בקווים של באסייר כבר נחשב באותו הזמן למיושן בהשוואה לסגנונות חריטה מקובלים יותר כגון סגנון המצוטינט או סגנון החריטה בנקודות[32]. הועלתה השערה שההתמחות של בלייק בסגנון חריטה מיושן זה, אותו למד אצל באסייר, עמדה בעוכריו כשניסה לקבל עבודות חדשות או הכרה בשלב יותר מאוחר. כעבור שנתיים, באסייר שלח את חניכו כדי שיצייר העתקים של איורים שהיו תלויים על קירותיהן של הכנסיות הגותיות שבלונדון (ואולי במטרה ליישב מחלוקת שצצה בין ג'יימס פארקר, חניך אחר של באסייר, לבין בלייק). החוויות שעבר בלייק במנזר וסטמינסטר סייעו בגיבוש סגנונו האמנותי ורעיונותיו. מנזר וסמינסטר של ימיו, היה מעוטר בחליפות שריון, בדמויות מצוירות של אנשים מתים ובדמויות שעווה רבגוניות. אקרויד מציין: ”הרושם המיידי שבלייק היה אמור לקבל היה זה של בהירות וצבע דהויים[33].” אולם לא כך היה: הלימוד לפרטי פרטיו של הסגנון הגותי (אשר אותו הוא החשיב כ"סגנון בעל חיות") השאיר חותם ברור באמנותו[34]. באותן שעות אחר צהריים ארוכות, כאשר בלייק בילה את זמנו מצייר סקיצות במנזר, פעילותו הופרעה לעיתים על ידי הילדים מבית הספר וסטמינסטר הסמוך, אשר הורשו להיכנס למתחם המנזר. הילדים נהגו באופן תדיר להטריד את בלייק וכשאחד מהם ייסר אותו באופן כה בולט, בלייק הכה בילד נמרצות והפילו מאחד הפיגומים לקרקע ”אשר עליה הוא נפל בצורה נוראה ואלימה.”[35] לאחר שבלייק העלה קבילתו בפני המנהל, הוחלט לאסור על הילדים להיכנס למתחם המנזר[34]. בכותלי המנזר, החלו להתגלות לפניו של בלייק מראות חיזיון רבים כאשר באחד מהם נראו ישו ושליחיו, לצד תהלוכה ענקית של נזירים וכמרים אשר למזמוריהם האזין כביכול בלייק[34].
ב-1771 התחיל ללמוד באקדמיה המלכותית שבלונדון, אחד ממוסדות האמנות המכובדים בעיר, שם הוא מרד ב"סגנון הבלתי מלוטש" של ציירים בני דורו, כגון רובנס. הוא העדיף את הדייקנות הקלאסית כגון זו של מיכלאנג'לו ורפאל.
ב-1782 התחתן בלייק עם קתרין בושה. קתרין הייתה ילדה ענייה שלא ידעה קרוא וכתוב (על הסכם הנישואין חתמה בסימון X). בלייק לימד אותה קרוא וכתוב ואף חנך אותה בחריטה.
בלייק עסק גם בשירה ואוסף השירים הראשונים שלו, Poetical Sketches, יצא לאור ב-1783, בהוצאה עצמית. בלייק ככל הנראה האמין שבעזרת הוצאה לאור עצמית יוכל לחמוק מהרודנות והצנזורה הכנסייתית. ב-1788, בגיל 31, התחיל בלייק להשתמש בטכניקת "חריטת לוחות", השיטה בה הוציא לאור את רוב ספריו. השיטה אפשרה לבלייק להדפיס בעצמו את ספריו ולכלול בתוכם איורים וכתב. בין ספרים אלו נמנים: The Book Of Thel, The Marriage Of Heaven And Hell, Songs of Innocence And Experience ו-Jerusalem. ספריו התבלטו כיצירות אמנות ייחודיות והיוו פריצת דרך רדיקלית בזמנן, לאו דווקא בסגנון ההדפסה הייחודי, אלא בזכות השיח הפואטי והפילוסופי המאפיין אותם.
בלייק כתב את השיר הקצר "ירושלים", שיצא לאור לראשונה בשנת 1808, ולאחר שהולחן על ידי המלחין האנגלי הוברט פרי בשנת 1916 הפך להמנון אנגלי פופולרי, וגם במדינות נוספות דוברות אנגלית.
"שירי תום וניסיון" הוא ספר שירה לירית בן שני חלקים המתייחסים זה לזה באופן דיאלקטי, כך שלכל שיר בחלק הראשון יש שיר מקביל בחלק השני. שירי התום הם שירים שמחים על הדברים הפשוטים ביותר מנקודת המבט התמימה, הלבבית, הרעננה, והספונטנית של ילד; ומשקפים את המצב שלפני חטאו של האדם הראשון. שירי הניסיון שירים נוגים על דברים דומים כפי ניסיון החיים של מבוגר, ומשקפים את המצב האנושי לאחר חטאו של האדם הראשון.
בשירי התום הילד והשיבה לטבע לראשונה קיבלו מקום מרכזי בשירה האנגלית, והם בישרו את השירים הרומנטיים של וורדסוורת' (בספרו "בלדות ליריות"). כתב סטופפורד ברוק: "לחבר שיר נעים זה מהדברים הנדירים ביותר בעולם... להצליח לחבר שירים רבים כאלה, או אפילו חצי תריסר באיכות טובה, שייך רק ליקירי הטבע... בלייק חי בעולם חזיוני משלו בו כל הדברים שמחו ושרו. כל הדברים הנפלאים היו ממשיים עבורו ממש כמו ארץ פיות לילד".[36]
בשירי הניסיון בלייק עוסק בסבל האנושי, ותוך שימוש באירוניה מגנה כל דבר, הסותר את אושרו וטובו של האדם: אכזריות (ההפך מחסד), קנאה (ההפך מרחמים), אימה (ההפך מאהבה), חשאיות (ההפך משלום), ואת הביטויים הדתיים והחברתיים שלהן. בשירים אלו יש ניצנים של המיתולוגיה שתשמש אותו בספרי הנבואה.
בלייק התאפיין בנקודת מבט ייחודית על הדת הנוצרית. ב-1789 הצטרף יחד עם אשתו לכנסייה החדשה של המדען השוודי עמנואל סוודנבורג. בלייק האמין שהאמת נרכשת על ידי התגלות עצמית בחזיונות, ולא על ידי לימוד. "חזיונות" אלה, אשר היו על גבול ההזיה, היו להתנסויות שהדריכו אותו בחייו. חזיונות אלה החדירו בו אמונה איתנה בדרכו האמנותית, אבל גם הובילו אחרים לכנותו מוזר ואף משוגע.
בספרו נישואי העדן והשאול, התחיל בלייק לפתח מיתולוגיה משלו, שהכילה שלל רב של דמויות כדוגמת אורק, משיח ו-Urizen, האל הרשע. בלייק אהב את שיריו של ג'ון מילטון וניסה כמוהו ליצור הגדרות משלו לגן-עדן ולגיהנום. התשוקה ליצור מחדש את הקוסמוס היא לב עבודתו. המיתולוגיה שלו תיארה לעיתים קרובות את המאבק בין הארה ואהבה חופשית מצד אחד, לבין חינוך נוקשה וערכים מצד שני. בלייק ראה את עצמו כנביא של עידן חדש, וההזדהות שלו עם אהבה חופשית ודמוקרטיה הפכה אותו לגיבור של אומנים מודרניים רבים. ביצירתו The Last Judgement מסכם בלייק במילים ואיורים את המיתולוגיה שכתב.
קטע מתוך "מילטון" |
---|
מאת ויליאם בלייק |
אתה שומע: עת הזמיר הגיע; |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.