Loading AI tools
סרט משנת 1982 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלייד ראנר (באנגלית: "Blade Runner", מילולית: "נועץ הלהב") הוא סרט מדע בדיוני אמריקאי משנת 1982 בבימויו של רידלי סקוט[1]. עלילת הסרט מתחשת בעתיד דיסטופי בו אנדרואידים משוכללים ("רפליקנטים") מיוצרים בהנדסה ביוטכנולוגית כדי לעבוד על מושבות חלל[1]. כשקבוצת רפליקנטים סוררים מתכננת מרד, מוטלת על הבלש ריק דקארד (האריסון פורד) המשימה למצוא אותם ולהשמידם. הסרט מבוסס באופן רופף על ספרו של פיליפ ק. דיק "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?".
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?  |
|---|---|
| בימוי |
רידלי סקוט |
| הופק בידי | מיכאל דיליי |
| תסריט |
פיליפ ק. דיק המפטון פנצ'ר דייוויד פיפלס |
| עריכה |
לס הילי מרשה נקשימה |
| שחקנים ראשיים |
האריסון פורד שון יאנג רוטגר האוור דריל האנה אדוארד ג'יימס אולמוס מ. אמט וולש ג'ואנה קסידי בריון ג'יימס ג'ו טרקל |
| מוזיקה |
ואנגליס |
| צילום |
ג'ורדן קרוננוות' |
| מדינה |
ארצות הברית, הונג קונג |
| חברת הפקה |
The Ladd Company, טנדם הפקות, האחים וורנר |
| חברה מפיצה | האחים וורנר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 25 ביוני 1982, ארצות הברית |
| משך הקרנה |
112 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
tech noir, סרט מדע בדיוני, סרט דרמה, סרט פעולה, מדע בדיוני, פילם נואר, נאו-נואר, סרט דיסטופי, סייברפאנק, סרט מתח, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
| תקציב | $28,000,000 |
| הכנסות | $33,770,893 |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 bladerunner |
| פרסים | מועמד לשני פרסי אוסקר |
| סרט הבא |
בלייד ראנר 2049 |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
לצד פורד מככב אנסמבל שחקנים כגון שון יאנג, רוטגר האוור, דריל האנה, אדוארד ג'יימס אולמוס, מ. אמט וולש, ג'ואנה קסידי, בריון ג'יימס וג'ו טרקל. פורד מגלם את ריק דקארד, בלש משטרה שמתמחה בציד רפליקנטים (או "בלייד ראנר"). רפליקנטים מהדגם המשוכלל ביותר, "נקסוס 6", הביו-רובוטים דמויי האדם, מתמרדים כנגד בני האדם. ה"בלייד ראנרים" הם שוטרים מיוחדים שמשימתם היא לאתר רפליקנטים נמלטים ולהביא ל"פרישתם" (השמדתם). דקארד נקרא לחזור לעבודה למרות שהודיע על פרישה, על מנת לאתר ולהשמיד ארבעה רפליקנטים מסוכנים שמסתתרים בלוס אנג'לס, אשר מנסים לאתר את יוצרם כדי שיאריך את משך חייהם הקצוב.
הסרט יצא לאקרנים ב-25 ביוני 1982 בארצות הברית, והתקבל תחילה בהיסוס הן על ידי המבקרים והן על ידי הצופים, כשההכנסות ממנו עמדו על כ-33 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של כ-28 מיליון דולר. עם זאת, במשך הזמן הוא הוכר כיצירת מופת ומבקרי קולנוע שיבחו את הסיפור, העלילה, התסריט, הכתיבה, המשחק, האווירה המותחת והדיסטופית המתוארת בסרט, האפקטים, הפעלולים, פסקול הסרט מאת ואנגליס וקטעי האקשן. בשנת 2004 עיתון הגרדיאן בחר בסרט "בלייד ראנר" לסרט המדע הבדיוני הטוב ביותר בכל הזמנים בקרב קהילת המדענים.[2] בנוסף לכך, הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר על הבימוי האומנותי הטוב ביותר ועל האפקטים הטובים ביותר.
סרט המשך, "בלייד ראנר 2049" יצא לאקרנים ב-2017 כשהאריסון פורד מגלם שוב את ריק דקארד.
הסרט מתחיל באחת מפירמידות הענק של תאגיד טיירל, שם עורך בלייד ראנר בשם הולדן מבחן אמפתיה (לגילוי רפליקנטים) למועסק חדש בשם ליאון. המבחן מסתיים כשליאון יורה בהולדן, הורג אותו, ונמלט, ובכך שהוא מתגלה כרפליקנט נמלט.
במרכז העיר לוס אנג'לס, בלייד ראנר היספנו-יפני בשם גאף כופה על דקארד, בלייד ראנר שפרש מתפקידו, להיפגש עם המפקד בריאנט. במפקדת המשטרה, בריאנט מספר להם כי ישנם רפליקנטים נמלטים בלוס אנג'לס. דקארד יוצא ללכוד אותם לאחר איומים מרומזים מצד בריאנט, ומתודרך לגבי הרפליקנטים "רוי" (המנהיג), "ליאון", "זורה" ו"פריס".
דקארד נשלח למטה תאגיד טיירל כדי לערוך מבחן אמפתיה על דגם של נקסוס 6 ולוודא כי המבחן פועל כשורה וכי הוא מצליח לזהות גם את הרובוטים מדגם מתקדם זה כלא אנושיים. טיירל מבקש כי המבחן יערך ראשית על בן אדם, ומנדב לשם כך את רייצ'ל, עוזרתו. כשדקארד עורך עליה את המבחן, הוא מגלה כי היא רפליקנט אך בניגוד לדגמים אחרים, היה לו הרבה יותר קשה לזהות זאת. טיירל מספר לו שהרובוטים המתקדמים החלו לפתח רגשות ככל שעבר הזמן, מה שהפך אותם למסוכנים ובלתי צפויים. עוד הוא מספר לו, שאף על פי שאיננה יודעת זאת, רייצ'ל היא רפליקנט מדגם ניסיוני שבו נשתלו זיכרונות מהונדסים על מנת לאפשר לה להתמודד עם רגשות. כמו כן הוא מספר לו שחייהם של הרפליקנטים הוגבלו לארבע שנים בלבד. דקארד וגאף עוזבים אל דירתו של ליאון, שם הם מוצאים צילומים אישיים וקשקש של נחש באמבטיה.
בה בעת, רוי וליאון מבקרים את צ'ו - מעצב עיניים אשר ייצר את עיני הנקסוס 6. רוי מאיים על צ'ו, וזה מפנה אותם אל ג'יי אף (JF) סבסטיאן, אשר יכול להפגישם עם טיירל, יוצרם. ואילו רייצ'ל, במטרה להוכיח לדקארד כי היא אנושית, מבקרת בדירתו, אך עוזבת בדמעות לאחר שהוא מוכיח לה כי זכרונותיה הם מלאכותיים.
סבסטיאן, מתכנן גנטי העובד עבור התאגיד טיירל, חוזר לביתו. בפתח הבניין הוא נתקל בפריס, אחת הרפליקנטיות הנמלטות, אשר מתמרנת את עצמה אל דירתו. במקביל, חוקר דקארד את יצרני בעלי החיים המלאכותיים במטרה לגלות את מקורו של הקשקש, ומגיע אל המועדון בו עובדת זורה כחשפנית. דקארד מגיע אל חדר ההלבשה שלה, שם היא מבינה מיהו, תוקפת אותו, ונמלטת אל הרחובות. דקארד רודף אחריה ומחסלה בירייה בגבה. בריאנט וגאף מגיעים למקום ומודיעים לדקארד שרייצ'ל נעלמה גם כן, וכי יש להוציא גם אותה ל"פרישה".
כשבריאנט וגאף עוזבים, מבחין דקארד מרחוק ברייצ'ל. ליאון מפתיע את דקארד, בועט את נשקו הרחק ומתגבר עליו בקרב פנים אל פנים. רגע לפני שליאון הורג את דקארד, רייצ'ל יורה בו, מצילה את דקארד, ועוזבת איתו אל דירתו, והם מקיימים יחסי מין.
בינתיים, רוי ופריס משכנעים את סבסטיאן באיומים מרומזים לסייע להם לקבל גישה אל טיירל. רוי נעזר בסבסטיאן על מנת לחדור אל ביתו של טיירל בעורמה. למראה טיירל, רוי מכיר בו כיוצרו, ודורש ממנו שיאריך את החיים שלו ושל פריס. טיירל עונה שתוחלת החיים הקצרה לא נובעת מהחלטה או גחמה, אלא מאילוצים מדעיים. הוא מסביר שעשה כל שביכולתו, וכי זהו המירב שניתן היה לעשות מבחינה מדעית. לאחר דין ודברים רוי הורג את טיירל וסבסטיאן באכזריות.
עם מציאת הגופות, דורש בריאנט מדקארד לבדוק את דירתו של סבסטיאן, וזה מופתע שם על ידי פריס. הוא נאבק בה ומצליח לבסוף לירות בה ולחסלה. רוי חוזר לדירה ומוצא את פריס המתה, הוא מקונן עליה ולאחר מכן דולק אחרי דקארד בכל רחבי הבניין כדי לנקום בו. דקארד מאבד את אקדחו ונאלץ לקפוץ לגג בנין סמוך כדי להימלט. הוא מצליח בקושי ונשאר תלוי על בלימה בין שמים וארץ.
בדיוק ברגע שדקארד נופל, רוי תופס את ידו ומצילו, דקות מספר לפני שארבע שנות חייו עומדות להסתיים. לעת מותו נושא רוי את "נאום הדמעות בגשם" המפורסם (המכונה גם "נאום ראיתי דברים"):
I've... seen things you people wouldn't believe. Attack ships on fire off the shoulder of Orion. I watched C-beams glitter in the dark near the Tannhauser Gate. All those moments will be lost in time, like tears in rain... Time to die.
ראיתי דברים שאתם, אנשים, לא הייתם מאמינים. חלליות תקיפה בוערות ליד מערכת אוריון. ראיתי קרני C זוהרות בחשיכה סמוך לשער טנהאוזר, כל הרגעים הללו יאבדו בזמן, כמו דמעות בגשם... עת למות.
רוי מרכין את ראשו ומת. דקארד חוזר לדירתו ונכנס בזהירות מבעד לדלת הפתוחה. הוא מוצא את רייצ'ל, וכשהם עוזבים הוא מבחין באוריגמי קטן של חד-קרן, עדות לכך שגאף היה שם, ולא הרג את רייצ'ל. הם עוזבים יחד לעבר עתיד לא נודע. בגרסת הבמאי מופיע החד קרן בחלומו של דקארד, מה שמרמז על כך שגם דקארד הוא רפליקנט.
הסרט יצא בחמש גרסאות עיקריות,[3] ועוד מספר קטן של גרסאות ביניים:
גרסאות הביניים המוכרות, אך לא רשמיות, הן
בגרסת הבמאי מ-1992 הסיר רידלי סקוט את קטעי הקריינות בקולו של דקארד. הוא הוסיף/עדכן שתי סצנות עיקריות: הראשונה מציגה את דקארד חולם (בהקיץ) בביתו, בעודו שיכור ומנגן בפסנתר. בחלום הוא רואה חד-קרן דוהר ביער. הסצנה השנייה היא שינוי בסצנת הסיום, ובה דקארד מרים מהרצפה חד קרן קטן מאוריגמי, שגאף הכין, ושרייצ'ל הפילה בדרכה למעלית. הסיום האופטימי שבו דקארד ורייצ'ל יוצאים יחד אל המרחב הוסר גם הוא.
ב-2002 הכין סקוט גרסה דיגיטלית חדשה של הסרט מהתשלילים המקוריים, עדכן את האפקטים המיוחדים והוסיף צליל סראונד. גרסה זו אמורה הייתה לצאת במהדורה מיוחדת הכוללת את הגרסה המקורית, ראיונות, סרט תיעודי על בלייד ראנר ועוד, אך הושעתה ב-2005 על ידי חברת האחים וורנר בשל חילוקי דעות משפטיים בעניין זכויות היוצרים המקוריות של הסרט.
ב-2007 נפתרו חילוקי הדעות המשפטיים עם חברת האחים וורנר והגרסה הדיגיטלית החדשה של רידלי סקוט יצאה יחד עם כל ארבע הגרסאות הקודמות במארז לאספנים שכלל גם גלויות מהסרט ותוספות שלא נראו. הגרסה מכונה "The Final Cut" או "גרסת הבמאי הסופית".
הסצנה האחרונה בגרסת הקולנוע, של מעוף ליד הר, היא למעשה קטע בלתי מנוצל מסרטו של סטנלי קובריק "הניצוץ".
העולם העתידני בו מתרחש "בלייד ראנר" מציג מציאות בדיונית. הסרט מציג ממדים דרמטיים רבים. סגנון הסייברפאנק האפל והעתידני שלו השפיע על סרטים מאוחרים רבים ובהם "אקירה", "הרוח במעטפת", "האלמנט החמישי" ו"מטריקס". יש בו גם אלמנטים רבים של הפילם נואר, כמו דמות ה"פאם פאטאל", קריינות בקולו של הגיבור, צילום חשוך ומרובה צללים ודמותו המוסרית (ואף האנושית) השנויה במחלוקת של הגיבור. בניסיון להציג עולם עתידני, מופיעות בסרט סצנות רבות המזכירות את העולם העתידני שמתואר ב"מטרופוליס" - סרטו של פריץ לאנג (הסצנה בה טיירל מחשיך את משרדו לפני מבחן האמפתיה של רייצ'ל היא שחזור מדויק כולל זווית צילום, החלון הענק שמואפל כלפי מטה ותורם תחושה של עלטה המגיעה מלמעלה, ועוד). דירתו של דקארד עוצבה לפי עיצוב של האדריכל פרנק לויד רייט לדירה בלוס אנג'לס. הסרט המשלב נושאים מתחומי הפילוסופיה של הדת והמוסר, באשר להשלכות ההנדסה הגנטית, עם ההיבריס של הדרמה היוונית הקלאסית וציטוטי שירה של ויליאם בלייק והתנ"ך. בשנת 1993 נבחר הסרט לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.
העיניים מופיעות רבות בסרט זה כסמל, ויש המשווים אותן מבחינת פרשנות הבימוי לסרטו של סטיבן ספילברג "דו"ח מיוחד" (Minority Report), המבוסס גם הוא על סיפור מאת פיליפ ק. דיק. העיניים כנרטיב, מעלות תובנות רבות באשר לדמויות ונושאי הסרט.
"ראיתי דברים שאתם, אנשים, לא הייתם מאמינים"
ובכך מדגיש את הפרספקטיבה, החוויות והמטענים הוויזואליים אותם רכש בהיותו עבד במושבות שמחוץ לכדור הארץ, כיתרון על פני בני האנוש.
העיניים נחשבות לעיתים כ"חלונות הנפש", ומוטיב זה חוזר ונשנה בסרט. מבחן האנושיות שמבצע דקארד במכונת וויט-קאמפף (Voight-Kampff) ובודק תחושות ותגובות רגשיות כאמפתיה, מבוסס על התכווצותו הבלתי רצונית של האישון. גם הזוהר הלא טבעי של עיני הרפליקנטים מדגיש את אי-אנושיותם. רידלי סקוט אמר:
"ניסיתי לומר שהעיניים הן האיבר החשוב ביותר בגוף. הן כמו חלונות דו כיווניים; העין רואה הרבה ומסגירה הרבה מידע. רשתית אנושית זוהרת נדמתה לי כאמצעי טוב להמחיש זאת."[דרוש מקור]
משקפיו של טיירל הם דוגמה מצוינת למוטיב העיניים כמתאר את הדמות בסרט. הן מגדילות את עיניו כרמז להשקפתו המעוותת על העולם ולסגידתו לטכנולוגיה המניעה את כוחו.
היחס המורכב שבין ראייה לזיכרון חוזר מספר פעמים בסרט. חזיונותיה של רייצ'ל באשר לזיכרונותיה המעומעמים, הצילומים "יקרי הערך" של ליאון והשיחה עם צ'ו. עם זאת, הסרט מציג את התפיסה שמה שנראה בעין אינו קשור בהכרח למה שנשמר בזיכרון, ואין לבטוח בו. זיכרונותיה המפוברקים של רייצ'ל מדגישים זאת (בדומה ל"זיכרון גורלי", שגם הוא מבוסס על ספר של דיק), כמו גם אי ההתאמה בין צילומיו של ליאון למציאות. גישה זו מאפשרת גם לפרש אי תאימויות בסרט כניסיון לבחון את הזיכרון הצילומי של הצופים, בניסיון לסלק את אי הבהירות האופפת את הסרט[דרוש מקור].
האקלים בלוס אנג'לס הבדיונית של 2019 שונה מזה של היום, והמאפיינים העיקריים בו הם ערפיח וגשם בלתי פוסק. חיות אמיתיות נדירות מאוד, והביוספירה הרוסה (בספר אלה הן תוצאותיה של מלחמה גרעינית). העיר האפלה והמזוהמת עומדת בניגוד חד לפירמידות טיירל המבהיקות, שבהן מייצרים לא רק מערכות נשק, אלא חיילים ממש. בספרו של פיליפ ק. דיק, הינשופים הם הראשונים להיכחד מעולם "בלייד ראנר". בסרט, זו הסיבה שדקארד מפטיר "זה בוודאי יקר" כלפי הינשוף המהונדס במפעלי טיירל.
ככל שההנדסה הגנטית מתקדמת, ובפרט מאז מיפוי הגנום האנושי בשנת 2000, הוכשרה הדרך (התאורטית לפחות) להתערבות מכוונת בגנום האנושי. ההנדסה הגנטית של בעלי חיים כבר בשימוש ומזון מהונדס גנטית עולה על שולחנם של רבים. התפתחויות אלו העלו מתחים בין אינטרסים מסחריים ומדעיים ובין קבוצות דתיות ופוליטיות אשר אינן רואות בעין יפה את ההתערבות האנושיות במעשה הבריאה. לשיטתן, יצירת החיים והכוונת עולם הטבע הם מתפקידיהם של האלים, כמסופר לרוב במיתוסי בריאה שונים. "בלייד ראנר" מציף נושאים אלו.
שער טנהאוזר (באנגלית: Tannhäuser Gate) מוזכר במונולוג דמעות בגשם (Tears in rain soliloquy). מקורו של המונח ככל הנראה ב"טנהויזר", ומזכיר אגדה גרמאנית, שאף הונצחה בשינויים עלילתיים קלים באופרה של ריכרד וגנר. האגדה המקורית מספרת על אביר בשם טנהויזר שמצא את דרכו לממלכתה התת-קרקעית של האלה ונוס, וסגד לה שם במשך שנה. לאחר שחזר לעולם שעל פני האדמה, הוא הגיע אל האפיפיור לבקש מחילה על חטאיו. האפיפיור התמהמה, וכמה ימים לאחר כן, כששליחיו חיפשו את האביר להודיע לו כי זכה במחילה, גילו כי הוא נעלם אל ממלכת ונוס לבלי לשוב. באופרה של וגנר, לעומת זאת, האביר מוצא את מותו לאחר שהאפיפיור מסרב לבקשתו, ורק לאחר מכן מתגלים סימנים המעידים על מחילה אלוהית. באופן זה, ייתכן שהאזכור קשור למסע החטא, הבחירה החופשית, ובקשת המחילה של רוי באטי לאורך הסרט כולו, או לאי יכולתו של באטי לשלוט בגורלו.[4]
לדברי רידלי סקוט והתסריטאי דייוויד פיפלס בסרט תיעודי על הפקת בלייד ראנר, נאום הסיום של רוי באטי בו מוזכר המונח שער טנהאוזר נכתב למעשה כולו על ידי השחקן ראטגר האוור (והוא שונה מהתסריט המקורי של הסרט).[5]
שער טנהאוזר הוזכר גם בסרט חייל קטלני משנת 1998 במחווה לסרט בלייד ראנר.
השאלה האם דקארד הוא בן אדם או רפליקנט בעצמו היא מהשאלות המשמעותיות ביותר שאינן מוכרעות חד משמעית בסרט. לאחר כישלונה במבחן, רייצ'ל מתקשה להשלים עם היותה רפליקנטית ומטיחה בדקארד את השאלה "האם ניסית על עצמך את המבחן?" ברומזה שאף הוא לא יעבור, אך הוא אינו משיב לשאלתה. נקודה נוספת בסרט המדגישה את היותו של דקארד רפליקנט היא החד-קרן אותו מותיר גאף לדקארד כרמז שהוא יודע את תוכן חלומותיו (שהוזנו לתוכו) בתוקף היותו שוטר המכיר את תיקי ייצור הרפליקנטים.
סצנת החד-קרן לא קיימת בחמש הגירסות השונות של הסרט שהופצו על ידי האולפנים מאז 1982, כך שנותרת בהן דו-משמעות לגבי היותו של דקארד רפליקאנט. היא נוספה לסרט בגרסת הבמאי בשנת 1992 ומבהירה בחדות את כוונתו של רידלי סקוט להעמיד את דקארד כרפליקאנט. רידלי סקוט מדבר על כוונה זו במפורש בראיון המובא בספרו של פול סאמון.[6] לפי נוסח התסריט, שלא הגיע לידי הסרטה, אין ספק שדקארד הוא אכן רפליקאנט. בנוסח התסריט, המשלב את הגירסות של Hampton Fancher ושל David People והנושא את התאריך 23 בפברואר 1981, בסצנת הסיום בגרסת 'הסוף הטוב' כשדקארד בורח עם רייצ'ל ברכב המרחף מעל לעננים ויורד לעבר רכס הר מכוסה עצי אורן, נשמע קולו הפנימי המייצג את הרהוריו ואת התובנה שאליה הגיע: "אחים היינו, רוי בטי ואנוכי! מודלים של לוחמים מן הדרג הגבוה ביותר... אנו היינו האנשים החדשים... רוי ואני ורייצ'ל." מסתבר שהוא עצמו מודע לזהותו כרפליקאנט.[7]
אם אכן דקארד הוא רפליקנט, עובדה זו מעלה את השאלה האפיסטמית כיצד נוכל לדעת האם אנו בני אנוש, וכיצד נוכל לדעת דבר מה בכלל? אם הצופה לא יודע את התשובה עד סוף הסרט, וכך גם הדמויות, חוזרת ונשאלת השאלה "מה ההבדל ביני לבין הרפליקנט, אם אני יכול להיות כל אחד מהם?". ערעור הביטחון ביכולת האנושית לדעת את האמת או לבטוח בכך שידיעה אינה אלא אשליה, מתחבר למימד הפוסטמודרניסטי של הסרט ומעצים אותו. כמו כן ניתן למצוא מספר אזכורים להגותו של הפילוסוף רנה דקארט, (שעסק באפיסטמולוגיה). כאשר דקארד (דומה לדקארט) פוגש ברייצ'ל לראשונה, היא מצטטת מכתביו של רנה דקארט: "אני חושב משמע אני קיים".
על מנת להמחיש את הדמיון באמצעות הנגדה - כאשר רוי מציל את דקארד הרי שרפליקנט מציל בן אנוש, וכאשר דקארד מתאהב ברייצ'ל הוא חש חיבה כלפי מכונה. אין רבותא ברפליקנטים הצדים זה את זה ומתאהבים זה בזה ואין כאן קונפליקט, אך אם דקארד הוא אנושי מתחדדת השאלה האם יש כלל הבדל בינו לבין הרפליקנטים המפגינים רגשות ומעשים ככל בן אנוש ולמעלה מכך.
ערך מורחב – בלייד ראנר 2049בשנת 2016 החלה הפקת סרט ההמשך בבימויו של הבמאי הקנדי דני וילנב, בהפקת במאי הסרט הראשון רידלי סקוט ועל פי תסריט של המפטון פנצ'ר ומייקל גרין.[8] הסרט יצא לאקרנים ב-6 באוקטובר 2017. צילומי הסרט החלו ב-6 ביולי 2016 בבודפשט, הונגריה.
הסרט מהווה המשכון ולתפקיד הראשי לוהק האריסון פורד כריק דקארד. לצד פורד, לוהק אנסמבל שחקנים כדוגמת ראיין גוסלינג, רובין רייט, דייב בטיסטה, סילביה הויקס, אנה דה ארמס,[9] קרלה ג'ורי, דייוויד דסטמלצ'יאן, ברכרד אבדי וג'ארד לטו.
אתר האינטרנט הרשמי של בלייד ראנר (באנגלית)
"בלייד ראנר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"בלייד ראנר", באתר AllMovie (באנגלית)
"בלייד ראנר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"בלייד ראנר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"בלייד ראנר", באתר Metacritic (באנגלית)
"בלייד ראנר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רן לוי, עתיד שמתרחש בעבר - על הסרט 'בלייד ראנר', באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
