Loading AI tools
יצירה ספרותית מאת דנטה אלגיירי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקומדיה האלוהית (באיטלקית: La Divina Commedia) היא פואמה שירית אסכטולוגית שכתב דנטה אליגיירי בתחילת המאה ה-14, הנחשבת לאחת מיצירות השירה האפית הגדולות של הספרות המערבית, יחד עם היצירות של הומרוס ומילטון.[1]
 | |
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
דנטה אליגיירי  |
| שפת המקור |
טוסקנית |
| סוגה |
שירה אפית |
| מקום התרחשות |
גיהנום, שמים, כור המצרף, Spheres of Heaven |
  | |
.jpg)
הקומדיה האלוהית מורכבת משלושה חלקים (קנטיקות): התופת, כור המצרף, וגן עדן (או בתרגומו של עמנואל אולסבנגר: "התופת", "טור הטוהר", ו"העדן"). כל אחד מהחלקים מורכב מ-33 בתי שיר (קנטו), ובתוספת בית שיר כהקדמה, מאה בתי שיר בסך הכל. כל שורה מורכבת מ-11 הברות (הנדקסילביות והקנטו כולו בנוי בטרצה רימה, טרצות שיר במבנה אבא, בגב, גדג... שתש. לדוגמה, הקומדיה נפתחת כך:
תרגום שאול פורמיג'יני (1869):
תרגום זאב ז'בוטינסקי:
תרגום עמנואל אולסבנגר (1956):
סיפור העלילה פורשׂ בגוף ראשון את מסעו של המשורר דרך שלוש ממלכות המתים במהלך השבוע הקדוש (מיום השני הקדוש עד חג הפסחא) של אביב 1300, כשהוא מלווה בגיהנום ובכור המצרף במשורר הרומי ורגיליוס ומדריכתו בגן עדן היא ביאטריצ'ה, אידיאל האישה המושלמת ואהובת נעוריו של דנטה. הסיפור אומנם פורסם בשנת 1320, לקראת מותו של דנטה, אך מתרחש בזמן שבו דנטה בן 35. הגיל שדנטה החשיב כשיא החיים באומרו שעד גיל 35 האדם מתפתח, ומאז דועך (מתאים לכך שישו מת בגיל 35 אף הוא). הדמויות בעלילה הם אנשים שמתו עד אותה שנה, חלקם דמויות ביצירות ספרותיות.
הפואמה מתחילה כשהמשורר מאבד דרכו לפתע ביער אפלולי, אותו הוא מתאר כ"מפחיד אף יותר מהמוות". דנטה מצליח לצאת מהיער ומגיע למרגלות גבעה המוארת באור השמש. הוא מחליט לטפס עליה, אך הוא מותקף על ידי נמרת חברבורות, אריה וזאבה, אותם מציג דנטה בתור אלגוריות לחטאים אשר בנצרות דינם מוות. לישועתו מגיע המשורר ורגיליוס בן רומא, שדנטה מעריצו. זה מציע לו לבוא איתו בדרך חלופית, בה יראה לו את שלושת עולמות המתים - התופת (הגיהנום), כור המצרף וגן העדן (קנטו 1).
דנטה מהסס אם הוא ראוי ללכת בדרך זו, וורגיליוס מגנה אותו על פחדו ומספר לו כי ביאטריצ'ה, אהובת הנעורים של דנטה אשר מתה בצעירותה וכעת שוהה בגן עדן, שלחה אותו להדריכו. בשומעו את הדבר, מתנער דנטה ופוסע עם מדריכו אל תוך המשעול העמוק והפראי (קנטו 2).
דנטה וורגיליוס נכנסים בשערי הגיהנום, שבראשם שלט בו כתוב "דרכי עובר נתיב אל משכנות הסבל, דרכי עובר נתיב אל עינויי הנצח, דרכי עובר נתיב ארורי הכלא. זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשערי" (Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate) ומוצאים עולם שאווירו שחור, מלא ברוחות נטולות גוף המבכות את גורלן המר. על גדות נהר הגיהנום הראשון, נהר האכרון, מוצאים המשוררים נשמות חוטאים ש"ישבו על הגדר" בחייהם. חוטאים אשר היו אדישים ואנוכיים כלפי מה שקרה בחייהם, ואיתם מלאכים שלא לחמו לצד האל או לצד השטן במלחמתם. חטאם של חוטאים אלו היה גדול מספיק כדי למנוע מהם את הכניסה לגן עדן, אך קטן מכדי שהתופת תקבל אותם. עונשם של חוטאים אלו היה לרבוץ לנצח למרגלות הנהר ולהיעקץ על ידי צרעות ויתושים לנצח. דנטה מבחין באפיפיור סלסטינוס החמישי, שפרש מן התפקיד זמן קצר לאחר שנבחר.
כארון, השד המעביר את החוטאים על פני הנהר בסירתו לתוך התופת, מונע מדנטה לעלות לסירתו אך ורגיליוס מסביר לו שהוא נשלח להדריך את דנטה בתופת על ידי האל. דנטה נופל ומתעלף לשמע רעש חזק ולאור ברק חזק, ובשנתו הוא נלקח בסירתו של כארון אל תוך תשעת מעגלי הגיהנום, כשכל מעגל חדש מייצג רשע חמור מקודמו, עד שהם מגיעים לממלכתו של השטן במרכז כדור הארץ. בכל מעגל נענשים החוטאים בדרך המידה-כנגד-מידה, בה אופן הענישה קשור בדרך מטפורית או מילולית לחטא אשר חטאו. (קנטו 3)
דנטה וורגיליוס מגיעים ללימבו, מקום משכנם של נשמות שאמנם לא חטאו, אך לא קיבלו על עצמן את הנצרות שכן חיו בתקופה שלפני ישו, או שהיו שייכים לדת אחרת. דנטה הפך את הלימבו למשכן של כבוד. עונשם של השוכנים בלימבו הוא לחוות את הכמיהה לגן עדן, בלי תקווה להגיע אליו. דנטה שואל אם היה מישהו שיצא מאזור זה, ונענה כי דוד המלך, אברהם אבינו והיהודים הצדיקים, הועלו לגן העדן על ידי ישו לאחר צליבתו. בלימבו אין קול של בכי, אלא רק אנחות ייאוש וצער. במעגל ישנו מבצר בעל שבע חומות, אחת מאחורי השנייה, ובליבם האנשים הגדולים ביותר בהיסטוריה שירדו ללימבו, למשל: ורגיליוס עצמו, אלקטרה, אלכסנדר הגדול, צלאח-א-דין, אבן סינא, הומרוס, הורציוס, לוקנוס, אובידיוס ואחרים.
בני הלימבו מספרים לדנטה שגן העדן נוצר רק לאחר שהגיעה הבשורה לפי ישו. הדבר הראשון שעשה ישו לאחר מותו, היה להעלות את הראויים לגן העדן. ורגיליוס מציג בפני דנטה את חבריו הטובים בלימבו - הומרוס, הורציוס, אובידיוס ולוקנוס, המקבלים את דנטה אליהם ומזמינים אותו לצעוד איתם כשווה (קנטו 4).
בפתח המעגל השני נמצא מינוס מלך כרתים, המתואר כענק בעל זנב נחשי, עבה וארוך. מינוס שופט את הנשמות זו אחר זו למעגלי הגיהנום בכך שהוא כורך סביב עצמו את זנבו כמספר המעגלים אשר הנשמה צריכה להישלח למטה בגיהנום. במעגל השני נתונים אלו שחטאו בתאוות בשרים ואהבה אסורה, ועונשם הנצחי הוא להיסחף במשבי הרוח השחורה והעזה של התופת ללא יכולת להתנגד, בדיוק כפי שלא התנגדו לדחף וליצר שגרם להם לחטוא. דנטה רואה שם את הלנה מספרטה, טריסטן ואיזולדה ועוד.
פאולו מלטסטה ופרנצ'סקה די רימיני מספרים לדנטה את סיפור מותם - פרנצ'סקה שודכה לאחיו של פאולו, אך בגדה בו עם פאולו. כשארוסה גילה זאת, הוא דקר את שניהם ביחד. דנטה, מלא רחמים וצער מסיפורם המדכא, מתעלף שנית (קנטו 5).
במעגל השלישי ניצבים אלו שחטאו בגרגרנות. עונשם הוא לשכב בביצה מטונפת של בוץ וצואה, נשטפים וקופאים בגשם וברד מזוהמים. שומר המעגל השלישי הוא קרברוס, הכלב התלת-ראשי אשר שומר במיתולוגיה היוונית על שערי השאול. ורגיליוס עוקף אותו בכך שהוא דוחף לאחד משלושת פיותיו בוץ מלוא החופן, אשר מסיח את דעתו. במעגל השלישי פוגש דנטה את צ'אקו, בן עירו, המתנבא על מלחמת המפלגות העתידה לקרות בפירנצה (בין הגואלפים השחורים לגואלפים הלבנים, שבמסגרתה יגורש דנטה מפירנצה).
בשלב זה, ורגיליוס מסביר לדנטה את עתיד נשמות המתים אחרי יום הדין - הנשמות יתאחדו עם גופן אך יישלחו חזרה לגן עדן ולגיהנום בהתאמה, הפעם לא בתור נשמות אלא בתור בני אדם עם גוף פיזי (כך שלמתענים בתופת העינויים יהיו מרים יותר, ולשוהים בגן עדן יהיה טוב שלם ומלא אף יותר מלפני כן). דנטה שואל את צ'אקו על גורלם של בני פירנצה נוספים, וזה מספר לו שבהמשך מסעו יפגוש אותם מתענים בתופת. (קנטו 6)
על החמדנים במעגל הרביעי מופקד פלוטו, אל השאול, המקושר לכסף וממון. פלוטו מדבר בשפה לא מובנת, וורגיליוס גוער בו ומשתיק אותו. במעגל הרביעי נמצאים הקמצנים והפזרנים, מגלגלים משאות כבדים אלו כנגד אלו, מתנגשים וצועקים: "למה בזבזת?" "ולמה חסכת?". במעגל זה שוכנים אפיפיורים וקרדינלים רבים, אשר כולם הופכים זהים בגיהנום משום שבעולם האמיתי ביקשו להתפרסם ולהתבדל משאר בני האדם בעזרת ממונם הרב. ורגיליוס מספר לדנטה על פורטונה, אלת המזל המיתולוגית, אשר ע"פ דנטה היא שליחה של אלוהים ומשחקת בגורלם של בני האדם לטובה ולרעה. (התחלה-אמצע קנטו 7)
דנטה וורגיליוס ממשיכים לרדת ומגיעים לביצה, היא הנהר סטיקס, שבה מדשדשים ונלחמים זה בזה אלו שזעמם גבר עליהם, ומתחת למים, אלו הגורמים להם לבעבע, הסובלים מצחנת הבטלנות - חטא העצלנות (סוף קנטו 7). דנטה ומלווהו מגיעים לרגלי מגדל גבוה שבראשו נמצאות זוג להבות קטנות מהבהבות, שמאותתות ללהבה שלישית הנמצאת הרחק באופק. בסירה קטנה מגיע פלגיאס, משיט החוטאים בעצלות (פלגיאס הוא מלך לפיטאה, אביה של כרוניס, ששרף את מקדש אפולו בדלפי כנקמה על העוול שנעשה לכרוניס על ידי אפולו). השניים חוצים את הסטיקס (קנטו 8) ועוברים על פני החוטאים בגאווה מופרזת, ביניהם מלכים רבים, הנדונים לחיות בביצה מזוהמת כחזירים. דנטה נתקל בפיליפו ארג'נטי, אליו הוא רוחש בוז רב. הם מתקרבים לעיר הגיהנום דיס, שחומותיה ברזל מלובן ורותח ומגדליה (להם דנטה קורא "מסגדים") אדומים מאש הגיהנום שבתוכם.
השדים השומרים בשערי העיר מסרבים להכניס את דנטה ודורשים כי ישוב על עקביו בלי ורגיליוס. השניים ניצבים ליד השער, אובדי עצות, ממתינים לסיוע מגן העדן. במקום חולפות מדוזה ואחיותיה הגורגונות, וורגיליוס מכסה את עיניו של דנטה כדי שלא יהפוך לאבן אם יביט במדוזה. ורגיליוס מובך ומושפל לנוכח ההפסד מול השדים, דבר הגורם לדנטה לפחד אף יותר בחושבו שהשדים יפגעו בו ללא ורגיליוס. לבסוף, מגיע מגן העדן מלאך ופותח את השערים עבורם. (קנטו 9)
השניים נכנסים בשערי דיס ופוסעים לאורך הקיר, כאשר הם נתקלים באנשים המבכים את גורלם בתוך קברים פתוחים, אשר בתוכם בוערת אש תמיד. אלו הם הכופרים והאפיקוראים. עיקר קנטו 10 מוקדש אחר כך לשיחה בין דנטה לפרינטה דלי אוברטי, מנהיג הגיבלינים (יריביה הפוליטיים של סיעתו), הנענש כראוי לו בעולם הבא על שום גישתו האפיקוראית לחיים. קוולקנטה קוולקנטי מתפרץ מקברו באמצע השיחה ושואל את דנטה לגורל בנו, חבר טוב של דנטה.
פרינטה מנבא לדנטה גלות מפירנצה ומסביר שלמתים ישנה יכולת לראות את העתיד אך לא את ההווה, יכולת שתיעלם אחרי יום הדין שכן אז הזמן יפסיק להתקיים.
הם נפנים (קנטו 11) אל העיר פנימה ומגיעים לשלוש טבעות שבהן מצויים ה"אלימים". דנטה וורגיליוס חולפים על פני מצבתו של האפיפיור אנסטסיוס השני, אשר אותו מאשים דנטה בכפירה. ורגיליוס מסביר לדנטה את מבנה הגיהנום, את חומרת חטא ההלוואה בריבית ואת מעמדה הרם של האמנות בעיני האל (האמנות, לפי דנטה, נועדה לחקות את הטבע, על כן היא בתו של הטבע. הטבע נברא על ידי אלוהים, על כן הטבע הוא בנו של אלוהים. מכך נובע כי האמנות היא נכדתו של האל). הם פוגשים במינוטאור, השומר על המעגל השביעי.
בטבעת הראשונה של המעגל השביעי זורם נהר דם רותח, שבו מתבשלים אלו שפעלו באלימות כנגד אחרים, כשקנטאורים משגיחים עליהם. כל אחד טבול בדם הרותח בהתאם למידת חטאו. העריצים טובלים עד עיניהם. שם הם פוגשים בדמויות היסטוריות רבות שנודעו בשפיכות דמים, לרבות אלכסנדר הגדול, אטילה ההוני, פירוס[2], סקסטוס פומפיוס, ושליטים צמאי דם מההיסטוריה של איטליה בתקופתו של דנטה. (קנטו 12)
בטבעת השנייה מוצאים השניים יער סבוך ואפל, אשר עליו שחורים וענפיו קוצניים. ביער זה מצויים המתאבדים והמשחיתים את רכושם. המתאבדים הופכים לעצים, ועליהם וענפיהם נשברים ונהרסים על ידי הרפיות וחיות אחרות. דנטה לומד במעגל זה שהמתאבדים אמנם יעלו לירושלים ביום הדין, אך יחזרו לתופת ללא גופם, כי אין להשיב את מה שהם ויתרו עליו. המשחיתים נרדפים ביער על ידי כלבים וזאבים, ושוברים את ענפי המתאבדים בריצתם. (קנטו 13)
לאחר מכן, מגיעים השניים אל הטבעת השלישית, במדבר חול רותח שעליו יורד גשם של אש. המחציפים פניהם לאלוהים, המלווים בריבית, החוטאים במעשי סדום (עליהם מבוסס העונש - התמונה המתוארת בקנטו הזה דומה לתיאור התנ"כי של השמדת סדום ועמורה) והאלימים כלפי האמנות.
דנטה פוגש פה את קפנאוס, אחד מהמלכים שמרדו בזאוס, עדיין מחציף פניו אל האל ומראה לו שעונשו לא לימד אותו אף לקח. הוא פוגש שם גם את מורו, ברונטו לטיני, והשניים מחליפים מחמאות ושבחים. (קנטונים 14–16)
דנטה וורגיליוס מגיעים למעלה הר ופוגשים במפלצת איומה, שעירה, עקרבית וממוזלגת זנב אך בעלת פני גבר יפות, היא מפלצת המרמה והבוגדנות גריאון. השניים ממריאים על כנף המפלצת אל מקום שבתם של הרמאים (קנטו 17).
המעגל השמיני הוא מבנה בצורת משפך ועליו עשר תעלות טבעתיות. המעגל נקרא "תעלות הרשע" (Malebolge). בכל תעלה נענשים הרמאים לפי סוג הרמאות בה הם אשמים. דנטה וורגיליוס חוצים את התעלות בעזרת גשרים תלויים המחברים בין הגדות של כל תעלה.
ראשית עוברים דנטה וורגיליוס דרך תעלה I, החיצונית ביותר, שבה נענשים המפתים והסרסורים. הם מוצעדים בתעלה, מפתים מול סרסורים, תחת הצלפות אין-סופיות של שדים מקורננים (תחילת קנטו 18). בתעלה זו דנטה מזהה את יאסון המיתולוגי, אשר גנב את גיזת הזהב והרבה לפתות נשים ולשבור את ליבן.
משם הם מגיעים לתעלה II, אשר בה החנפנים והזונות טבולים לנצח בהפרשות בני-אדם (סוף קנטו 18). דנטה פוגש פה את אלסיו אינטרמינלי מלוקה, ואת תאיס הפרוצה.
בתעלה III רואה דנטה את הסימונים (על שם דמותו של שמעון הקוסם מהברית החדשה, שאף הוא מוזכר כאן), אלו המוכרים עמדות כוח בכנסייה תמורת טובות הנאה. אלו מוכנסים לבורות כשראשם בתחתית הבור ורגליהם בוערות בפתחו. דנטה מדבר עם האפיפיור ניקולאוס השלישי, אשר מספר לו שבוניפקיוס השמיני, יורשו בתפקיד, יגיע גם למעגל זה, יוכנס אל אותו בור שבו שוכן האפיפיור ניקולאוס וידחוף אותו עמוק יותר פנימה, יעמיס עליו את משקלו ואת גופו הרותח. (קנטו 19).
תעלה IV היא תעלתם של נביאי השקר ומגידי העתידות. ראשם סובב לאחור, כך שהם רואים רק את מה שמאחוריהם, על כן שבחייהם ניסו לראות קדימה ועכשיו נבצרה מהם יכולת זו. החוטאים הללו שותקים ובוכים, כי בחייהם דיברו יותר מן המותר להם. ראשם המסובב, בו דנטה רואה פגם בצלם האלוהים בו ברא האל את האדם, מדגיש את ההבדל בינם לבין אלוהים, אותו ניסו לטשטש במהלך חייהם. בתעלה זו נענשים, בין היתר, אמפיאראוס (אחד הלוחמים ב"שבעה נגד תבאי" שחזה את מותו שלו), טירסיאס העיוור ובתו, ומייקל סקוט בן המאה ה-13. (קנטו 20).
בתעלה V נענשים המנצלים עמדות כוח לביצוע מעשי שחיתות והמועלים. אלו טבועים בנהר זפת רותחת, ונשמרים על ידי שדונים חמושים בחניתות - אלו המלבראנכה (בתרגום חופשי - טלפיים מרושעים), אשר מלווים את דנטה וורגיליוס במסעם בתעלה זו. מלקודה, מנהיג השדים, מסביר לוורגיליוס שהמעבר לתעלה הבאה התמוטט ברעידת האדמה הגדולה שהייתה אחרי צליבתו של ישו, אשר הורגשה גם בתופת, ומספר לו שישנו מעבר שלם לא רחוק משם (קנטו 21). בעוברם את תעלה V דנטה מתבונן בשדים מענים את החוטאים בקלשוניהם, וכאשר אחד החוטאים עובד על השדים ומתחמק מהם, שניים מהשדים נלחמים ונטבלים יחדיו בזפת הרותחת (קנטו 22). דנטה מבין שמכיוון שהיה עד להשפלתם של השדים, אלו עשויים לצאת נגדו ולתקוף אותו, לכן הוא וורגיליוס בורחים אל התעלה השישית.
משם מגיעים דנטה וורגיליוס לתעלה VI אשר אליה מובאים במותם הצבועים ושם הם נאלצים להלך לבושים גלימות עופרת אשר מצופות בזהב מבחוץ, ומשקלן הרב מכביד על החוטאים לנצח. דנטה פוגש שם את יוסף קיפא, הכהן הגדול אשר חשב שצריך להקריב את ישו למען שאר העם, ולכן הוא צלוב לאדמה, הצבועים עטויי גלימות העופרת הולכים עליו והוא נושא את משקל כל הצביעות שבעולם. הצבועים מספרים לוורגיליוס שכל המעברים מעל התעלה השישית קרסו ברעידת האדמה, מה שגורם להלה להבין שמלקודה שיקר לו. ורגיליוס כועס שנפל קורבן לשקר השפל.
תעלה VII היא תעלתם של הגנבים. בתעלה שורצים מיני זוחלים ונחשים, הגורמים לגופם של הננשכים לעלות באש ולהישרף אך לחזור לצורה המקורית של הגוף מתוך האפר. דנטה פוגש בתעלה זו את ואני פוצ'י, גנב שפל בן עירו, המנבא לדנטה נבואה על המלחמה העתידה לקרות בפירנצה רק כדי להסב לו צער. פוצ'י גם עושה כלפי האל תנועה מגונה, ומקבל עליה עונש כאשר נחש עולה על גופו וחונקו. בהמשך מסעו של דנטה בתעלה השביעית דנטה רואה שנשיכות הנחשים גם גורמות לפעמים לשילוב מוטנטי בין גוף האדם לגוף הנחש ובין מוחותיהם, או חילוף גופים בין הנחש לאדם. זוג תהליכים אלו מסבים לחוטאים ולנחשים כאחד סבל רב, ודנטה עד לגנבים בני פירנצה נוספים עוברים את התהליכים הללו מול עיניו. (קנטונים 24, 25).
בתעלה VIII רואה דנטה לשונות אש מהלכות. הוא מגלה כי אלו הם יועצי המרמה אשר ייעצו עצות רעות בשביל רווח אישי, שגופם כולו מועלה בלשון אש רוטטת כעונש על כך שלשונם ביצעה את חטא ייעוץ המרמה. דנטה רואה שלכל חוטא בתעלה זו ישנה להבה משלו, חוץ מהאחים יוליסס (שמו הלטיני של אודיסאוס) ודיומדס, הנשרפים שניהם בלהבה אחת המחולקת לשתי לשונות. יוליסס מספר לדנטה את סיפור מותו: הוא וחבריו אשר לחמו זה לצד זה במלחמת טרויה, שטו בספינתם עד מצר גיברלטר ומעבר לו ואז פנו דרומה (כך שבגאוגרפיה המדויקת הם שטו לכיוון הקוטב הדרומי כשיבשת אפריקה משמאלם, אך דנטה נותן בסיפור זה מקום לגאוגרפיה בת זמנו ומספר שברגע זה הם חצו את הגבול בין חצי כדור הארץ המיושב ובין חצי כדור הארץ הלא מיושב, התחתון, שכולו אוקיינוס מלבד הר כור המצרף במרכזו). לאחר ימים רבים של שיט הגיעו יוליסס וחבריו לסף הר כור המצרף, אך אלוהים טרף את ספינתם בים, שכן אין מקום לחיים במקום זה. דנטה פוגש גם את גווידו ממונטפלטרו, פושע גיבליני אשר לעת זקנה החליט לחזור בתשובה והצטרף למנזר הפרנציסקני, אשר האפיפיור בוניפציוס השמיני ביקש את עצתו על מנת לנצח במלחמה שהתנהלה באותה העת ובתמורה הציע לו חנינה מלאה על כל חטאיו שבוצעו בעבר ויבוצעו בעתיד. עצתו של גווידו צולחת והאפיפיור מנצח במלחמה. במותו של גווידו, הלה רואה את פרנציסקוס הקדוש מגיע אליו ומציע לו לבוא איתו יד ביד לגן עדן, אך שד ממעמקי התופת מסביר לפרנציסקוס שמקומו של גווידו הוא בתופת מאחר שחטאיו של אדם לא יכולים להיות מכופרים מראש (כפי שבוניפציוס השמיני הציע לו), וגווידו נגרר לתופת (קנטונים 26,27).
התעלה הבאה, IX במספר, היא תעלתם של האשמים ביצירת פילוג וקרעים בחברה. הם נושאים חתכים איומים הנגרמים להם על ידי שד ענק בעל חרב. חומרת הפצע היא כחומרת החטא. על החוטאים להקיף את התעלה, במהלך ההקפה פצעיהם מחלימים לגמרי, וכשהם חוזרים אל השד, זה חותך אותם שנית. דנטה פוגש פה את מוחמד ועלי, האשמים אחד ביצירת האסלאם ויצירת אויב דתי חדש לנצרות, והשני בפילוג האסלאם עצמו לסונה ולשיעה. בנוסף הוא פוגש את פייר דא מדיצ'ינה, קוריו ומוסקא, פלגנים נוספים, ואת ברטראן דה בורן אשר יצר סכסך בין הנרי השני מלך אנגליה ובנו, ועל כן ראשו נכרת ונישא בידיו. (קנטונים 28, 29).
משם מגיעים דנטה וורג'יליו לתעלה האחרונה, תעלה X. אליה מובאים השקרנים, הזייפנים, המתחזים והאלכימאים. עונשם הוא לחלות שוב ושוב במחלות נוראות כגון צרעת, שחפת, מיימת ופריחות מסוגים שונים. דנטה פוגש את מאסטרו אמאדו, זייפן מטבעות ידוע לשמצה, הנידון לחלות במימת. הוא פוגש גם את סינון ואשת פוטיפר, וכאשר מאסטרו אמאדו מציג אותם, סינון נפגע מהאור הרע בו הוא הוצג לדנטה ומיד מתקיף את אמאדו. השניים ממשיכים לריב וורג'יליו נוזף בדנטה על עודף סקרנותו ורצונו להתערב בתגרה. (קנטונים 29,30)
בהגיעם למרכז המעגל השמיני מגיעים דנטה וורג'יליו לאזור שבו מוחזקים הטיטנים וענקים מיתולוגיים רבים. הם פוגשים בנמרוד, הענק שלפי האגדה יזם את בנייתו של מגדל בבל וכיוצא מכך אחראי לבלבול השפות בבבל. עונשו הוא לדבר בשפה המובנת רק לו, ולא להבין שפה אחרת. סביב גופו של נמרוד כרוכה קרן ענקית בה הוא נושף בעת זעם. המשוררים מונמכים על יד הענק אנתאוס דרך "פתח המשפך" של המעגל השמיני למעגל התשיעי (קנטו 31).
המעגל התשיעי הוא אגם קפוא, הקרוי "נהר הבכי" (Cocytus), ובו מופרדים הבוגדים משאר הרמאים מפני שהרמאות שלהם בוצעה במכוון נגד קשר של דם, אהבה או כבוד. המעגל התשיעי מחולק לארבעה אזורים, הראשון בשטח ההיקפי של האגם והאחרון במרכזו.
וירג'יליו ודנטה מטפסים על גופו השעיר של השטן אל תוך אגם הקרח. בעברם את קו המתניים שלו, כוח הכבידה מתהפך (שכן הם חצו ברגע זה את מרכז הכובד של כל היקום) ודנטה חושב שהם חוזרים אל התופת, כי עכשיו הם מטפסים מעלה ולא מטה. השניים יוצאים אל תוך חלל חשוך ושקט בתוך האדמה, ועולים במנהרה צרה ומחוספסת עד לכור המצרף, בצד השני של העולם, שם דנטה חוזר להתבונן בכוכבי השמיים (כל קנטיקה בקומדיה האלוהית מסתיימת במילים Le stelle, "הכוכבים").
ממעמקי הגיהנום, לאחר המפגש עם השטן בעצמו, יוצאים דנטה וורגיליוס אל עבר השני במשכני המתים, הוא כור המצרף. כור המצרף הוא הר גבוה בקצה העולם אשר על פסגתו הכניסה לגן עדן. הכור הוא מקום הגעתן של הנשמות אשר מקומן אינו בגיהנום. כור המצרף נועד לגרום סבל לנשמות המגיעות אליו, אך הענישה בכור המצרף שונה מזו בגיהנום בכך שאינה נצחית. סיבת הענישה היא טיהור הנשמה מחטאיה לפני הכנסתה לגן עדן. דנטה ווירג'יליו עדיין ליד היציאה מהתופת, מתבוננים בשמי הלילה וקבוצות הכוכבים, ובמיוחד בכוכב נוגה. עם זריחת השמש מגיע קאטו מאוטיקה, שומר הפורגטוריום, שהיה מצביא פגאני ידוע שהתאבד על מנת שלא להיכנע לאויבו, יוליוס קיסר. וירג'יליו מבקש מקאטו לתת להם לעבור, ובתמורה - וירג'יליו יספר על מעשה החסד שעשה איתם לאשתו של קאטו השוכנת בלימבו עם וירג'יליו, והלה מסכים (קנטו 1). המשוררים עדים גם להגעתה של ספינה ובה עשרות נשמות, שרות בלטינית את מזמור "בצאת ישראל ממצרים", כאשר שחרורם של בני ישראל ממצרים מסמל את השתחררותה של הנשמה הנוצרית מחטאיה. הנשמות הללו באות להיטהר בכור המצרף אחרי מותן ולפני כניסתן לגן העדן, ואת ספינתן משיט מלאך. דנטה פוגש שם את חברו הקרוב קסלה, ומביע הקלה על כך שמצא אותו בכור המצרף ולא בתופת. קסלה שר את אחד משיריו של דנטה ושאר הנשמות מצטרפות בשירה עד שקאטו גוער בהן ואומר להן להמשיך במסען אל גן העדן (קנטו 2).
ישנן נשמות המגיעות לכור המצרף אך אינן זוכות להתחיל מיד בהיטהרות, ועליהן לחכות למרגלות ההר, באנטי-פורגטוריום, פרק זמן מסוים המבוסס באופן זה או אחר על זמן חייהן. נשמות אלו הן נשמותיהן של האנשים אשר חזרו בתשובה בשלב מסוים בחיים שלהן, ולא עקבו אחר חוקי האל מתחילת חייהם. הן מחולקות לכמה קבוצות, בהתאם לסיבה שבגללה עליהן לחכות בכניסה:
כאשר דנטה נרדם, הוא חולם על שהוא נישא על ידי עיט עד למרגלות שערי הפורגטוריום. כאשר זה מתעורר, הוא מגלה שהוא אכן ליד השער, ווירג'יליו מספר לו שבעת שנתו הוא נישא על ידי לוצ'יה הקדושה יפת העיניים אל השערים. שערי כור המצרף (בניגוד לשער התופת שהוא פתוח וענקי) צרים, קטנים, נעולים ושמורים על ידי מלאך עם חרב. למרגלות השער שלוש מדרגות: הראשונה עשויה משיש לבן מבריק, השנייה משיש שחור וסדוק והשלישית אדומה וחלקה, עליה מניח המלאך השוער את רגליו. המלאך חורת על מצחו של דנטה שבע פעמים את האות הלטינית P (כל אחת מסמלת את אחד החטאים מהם מיטהרים בכור המצרף, שכן P היא האות הראשונה במילה הלטינית Peccatum שמשמעותה "חטא") בחרבו, ופותח את שערי הפורגטוריום בעזרת מפתח זהב ומפתח כסף. השער נפתח בחריקות רמות ובשירת Te Deum. המלאך מזהיר את המשוררים לא להסתכל לאחור בעת היכנסם לכור המצרף, והשניים נכנסים בשערים. (קנטו 9)
בטרסה הראשונה של הר הפורגטוריום נענשים אלו שחטאו בגאווה. דנטה מרבה להאשים את עצמו בחטא הזה במהלך הקנטונים העוסקים בטרסה הזו. עונשם הזמני של הגאוותנים הוא לסחוב סלעים כבדים וגדולים (מידת הכובד והגודל נקבעת לפי מידת החטא) המכופפים את גופם, כך שהם לא הולכים בזקיפות ובגאווה. לאורכה של הטרסה ישנם פסלים רבים ומלאי חיים, המציגים אנשים מפורסמים גדולים שחטאו בחטא הגאווה (למשל עוזה בן אבינדב התנ"כי, ארכנה וטריאנוס קיסר). (קנטונים 11, 12)
דנטה וורגיליוס מגיעים לטרסה השנייה, בה נענשים הקנאים. במבט ראשון, הטרסה נראית לדנטה ריקה מבני אדם, אך אז הוא מבין שאלו מוסווים על ידי בגדים מיוחדים וכבדים, אשר במסגרת עונשם גורמים להם "להתמזג" עם האדמה. עפעפיהם נסגרים ונתפרים זה על זה בעזרת חוט מתכת. הקנאים צועקים ציטוטים מכתבי הקודש והמיתולוגיה הקשורים בקנאה ובהפכיה. (קנטונים 13 עד 15).
לטרסה זו מגיעים החוטאים בזעם ובשנאת חינם. הטרסה כולה אפופת עשן סמיך, והחוטאים מהלכים בעשן מבלי לראות את דרכם עד שחטאם מטוהר (קנטונים 15 עד 17).
טהור חטא העצלות נעשה בהרצתם של העצלים לאורכה ולרוחבה של הטרסה (קנטונים 18, 19).
החוטאים בחטא החמדנות מטוהרים בכך שהם שוכבים על בטנם כשפניהם באדמה. (קנטונים 19 עד 21)
כדי לטהר את הגרגרנים מחטאם הם מובאים לטרסה השישית. בטרסה הזאת צומחים עצי פרי רבים, אך פירותיהם העסיסיים רחוקים מהישג יד. הגרגרנים נאלצים לשוטט בטרסה בהתנזרות מוחלטת מכל מאכל ומשקה, תוך כמיהה לפירות העצים כל עוד הם בכור המצרף (קנטונים 22 עד 24).
הטרסה של החוטאים בתשוקה היא הקרובה ביותר לגן עדן. דרך הטיהור של חטא זה היא שרפת החוטאים בקיר להבה (קנטונים 25 עד 27).
דנטה וורגיליוס ממשיכים ומעפילים לפסגת ההר, שם נמצא גן עדן. ורגיליוס הוא עובד אלילים, ומשכנו הנצחי נמצא בלימבו (המעגל הראשון של הגיהנום). לכן אינו רשאי להיכנס לגן-עדן, וביאטריצ'ה הופכת להיות מדריכתו השנייה של דנטה וכן האחראית על טיהורו לפני כניסתו לגן העדן (קנטונים כ"ח עד ל"ג).
ישנם תשעה מתחמים בגן העדן, והם:
מתחם הירח מיועד לאנשים שלא עמדו בשבועותיהם, כלומר לא היו אמיצי לב (קנטו ב'-ה'). דנטה פוגש את פיקארדה דונאטי (אחותו של חברו הטוב פורזה דונאטי) שמתה זמן קצר לאחר שהוצאה בכוח ממנזרה. ביאטריצ'ה נואמת בפני דנטה על חופש הרצון ועל קדושת שבועות קדושות.
מתחם מרקיורי מיועד לאנשים שעשו מעשים טובים מתוך רצון לתהילה, אך ערערו על ערכי צדק (קנטו ה'-ז'). יוסטיניאנוס ה-1 מתאר את סיפור האימפריה הרומית. ביאטריצ'ה נואמת לדנטה על מחילת ישו לחטאי האנושות.
מתחם ונוס מיועד לאנשים שעשו מעשים טובים מתוך אהבה, אך לא עמדו בפני פיתויים (קנטו ח'-ט'). דנטה פוגש את שארל מרטל מאנז'ו (אנ') שמתאר אנשים שעוסקים במקצועות לא מכובדים, ואת קוניצה דה רומאנו. טרובדור מדגיש את רחב הזונה, הנשמה המבריקה ביותר בקרב מתחם זה, ומקלל את העיר פירנצה על ייצור ה"פרח המקולל" הזה (פלורין - "פרח" הוא דימויי למטבע שפלורין היה שמו), שאחראי על נפילת הכנסייה.
מתחם השמש מיועד לנשמות החכמים והפיקחים, שהיו זהירים (קנטו י'-י"ד). שם פנה הקדוש תומאס אקווינס לדנטה, מתאר לו את חיי הקדוש פרנציסקוס מאסיזי, ומקונן על נפילת המסדר הדומיניקני. דנטה פוגש את בונוונטורה הקדוש הפרנציסקני, שמתאר לו את סיפור חיי דומיניקוס הקדוש, ומקונן על נפילת המסדר הפרנציסקני. שני המסדרים לא היו תמיד ידידותיים, והעובדה שמשתתפי מסדר אחד היללו את מנהיגי המסדר השני, הראתה את האהבה הקיימת בגן העדן. דנטה מחלק את החכמים לשני מעגלים של שנים-עשר. ברצונו לבחור את מי להעריך מבין הפילוסופים והחכמים המשמעותיים של ימי הביניים ובין נבחריו פדרו הספרדי, איג מסן-ויקטור, פטרוס קומסטור, אנסלם מקנטרברי, יוחנן כריסוסטומוס, יואכים מפיורה ותומאס אקווינס. לבסוף אקווינס מציג בפניו את שלמה המלך, שעונה על שאלתו של דנטה על קימה לתחייה.
מתחם זה מיועד לאנשים שנלחמו למען הנצרות והראו אומץ לב רב (קנטו י"ד-י"ח). הנשמות במתחם זה יצרו צלב ענק. דנטה מדבר עם נשמה של אחד מאבותיו, קצ'גוידה (Cacciaguida), ששיבח את תושבי פירנצה הקדומים, מספר את סיפור עליית ונפילת משפחות פירנצה, ומנבא את גלות דנטה מפירנצה. לאחר מכן הוא מציג בפני דנטה נשמות לוחמים חשובים (יהושע בן-נון, רולאנד, יהודה המכבי, קארל הגדול וגוטפריד מבויון).
מתחם זה מיועד לאנשי צדק, תחום שדנטה הרגיש אליו שייכות רבה (קנטו י"ח-כ').
במעגל זה נמצאים ההוגים המתונים והמאופקים.
במעגל זה נמצאת מרים, אם ישו וקדושים נוצריים נוספים.
זהו החלק האחרון ביקום הגשמי. את המניע הראשוני מניע אלוהים בעצמו. כאן יש תשע טבעות מלאכים ובמרכזן נראה אלוהים כנקודה בהירה מאוד.
מעבר ליקום הגשמי נמצא משכנו של האל, אמפירוס. דנטה מוקף באור המאפשר לו לראות את אלוהים כשלושה מעגלים המיצגים את השילוש הקדוש. מבעד למעגלים נגלית דמותו האנושית של ישו.
היצירה של דנטה קרובה יותר בצורתה לאפוס מאשר לדרמה, כל שכן לקומדיה. דנטה מתאר את הגיהנום כמקום מדכא, ורצוף עינויים. השאלה מדוע קרא דנטה ליצירתו "קומדיה" העסיקה את המפרשים הראשונים, שנתנו לה תשובות שונות. בהן:
גור זק, האב הבלתי מעורער של השפה והספרות האיטלקית, באתר הארץ, 18 באפריל 2014 אורי ש' כהן, דנטה עושה אהבה בעברית, באתר הארץ, 18 באפריל 2014
יצירות מופת בספרות עולם א'. שיעור 10, סרטון באתר יוטיוב יצירות מופת בספרות עולם א'. שיעור 11, סרטון באתר יוטיוב
דנטה אליגיארי (1265-1321.), הקומדיה האלוהית, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
