Remove ads
אוֹקָאפִּי (שם מדעי: Okapia johnstoni), המכונה גם גִּ'ירָף הַיַּעַר, הוא מין פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים והשריד היחיד מסוגו.
 אוקאפי | |
|---|---|
אוקאפי בפלורידה | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| תת־סדרה: | מעלי גירה |
| משפחה: | ג'ירפיים |
| סוג: | Okapia |
| מין: | אוקאפי |
| שם מדעי | |
 Okapia johnstoniP. L. Sclater, 1901[2] | |
| תחום תפוצה | |
 | |
| שמות נוספים | |
 | |
האוקאפי הוא יצור ביישן, זהיר מאוד וחמקני, ובעל יכולת שמיעה והרחה מעולים, המאפשרים לו לחוש בסכנה מבעוד מועד ולנוס מפניה. פסיו של האוקאפי משתנים בכל פרט, והם מסייעים לו להסתוות בין צללי יער הגשם, ואולי אף לעזור לאוקאפים שונים למצוא אחד את השני. הזכר שונה מהנקבה בקרניו, שהן קצרות יחסית, אך זו לרוב גדולה ושוקלת יותר. לאוקאפי לשון ארוכה המשמשת אותו לאיסוף מזון יעיל יותר, ואף מאפשרת לו ללקק את עיניו ואוזניו. אף על פי שהוא בן משפחתו החי היחיד של הג'ירף, צווארו קצר יותר והוא נמוך ממנו (גובהו של האוקאפי הוא כ-2.15 מטרים). כמו כן, שונה האוקאפי מהג'ירף במספר מאפיינים, עד כדי כך שחוקרים אחדים חשבו לסווגו כקרוב יותר לאנטילופה הקרויה נילגאי.
האוקאפי פעיל בשעות היום בעיקר ואינו נוטה לחיי חברה. הוא מתבודד במשך רוב חייו, מוסתר בנבכי הצמחייה וצלליה. הוא אוכל מגוון צמחים, ואף ניזון מסוגי מינרלים שונים כגון חרסית. מעצם היותו בעל חיים גדול (משקלו מגיע ל-350 ק"ג), הוא צורך כמות רבה של מזון: בין 18 ל-29 קילוגרמים ליום. הוא כמעט ואינו משמיע קולות, אך יכול להפיק קול תת-שמעי. דרך תקשורת זו משמשת בעיקר את האם וילדה.
טורפו העיקרי של האוקאפי הוא הנמר האפריקאי, וכן חתוליים קטנים יותר המסוגלים לטרוף עגלים. האוקאפי נתון תחת איומים נוספים המעמידים בסכנה את קיומו כמין, אשר העיקרי מביניהם הוא צמצום והרס בית הגידול שלו. לאור זאת, הוגדר המין בשנת 2013 על ידי איגוד השימור העולמי כ"נתון בסכנת הכחדה".
Remove ads
האוקאפי הוא בעל חיים מפוספס וארוך צוואר, נראה כהכלאה בין זברה לאנטילופה ושוכן בלב יערות הגשם שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. האוקאפי הוא היצור החי הקרוב ביותר לג'ירף מהבחינה הגנטית, ואחד ממיני בעלי חיים רבים האנדמיים לחלק זה של העולם.[4][5] הוא יצור ביישן, זהיר וחמקני, ובעל חוש שמיעה וחוש ריח מעולים המספקים התרעה מוקדמת בפני סכנה ומאפשרים מנוסה מבעוד מועד. כל זאת, בנוסף לבית הגידול הסבוך והנידח שבו הוא מתגורר, מפחיתים את הסיכוי לפגוש בו. על אף היותו בעל חיים גדול יחסית והסבירות שהילידים ידעו על קיומו ואף צדו אותו, היה בלתי מוכר למדע עד תחילתה של המאה ה-20, ובמאה ה-21 עדיין רב הנסתר על הנגלה על אורח חייו. שמו המדעי מזכיר הן את שמו בשפת המקומיים (Okapia) והן את האדם המערבי הראשון שגילה אותו, סר הנרי ג'ונסטון (johnstoni).
לכל פרט ממין האוקאפי פסים הייחודיים לו, והם מסייעים להסתוות בין צללי יער הגשם, ואולי אף בזיהוי פרטים אחרים. הזכר שונה מהנקבה בקרניו, שהן קצרות יחסית, אך זו לרוב גדולה ושוקלת יותר. לאוקאפי לשון ארוכה המיעלת איסוף מזון, ואף מאפשרת לו ללקק את עיניו ואוזניו. אף על פי שהוא בן משפחתו החי היחיד של הג'ירף, צווארו אינו ארוך כמו של האחרון וגובהו נמוך ממנו. כמו כן, שונה האוקאפי ממנו במספר מאפיינים, עד כדי כך שחוקרים אחדים חשבו לסווגו כקרוב יותר לאנטילופה הקרויה נילגאי.
האוקאפי פעיל בשעות היום בעיקר ואינו נוטה לחיי חברה. הוא מתבודד במשך רוב חייו, מוסתר בנבכי הצמחייה וצלליה. הוא אוכל מגוון צמחים, ואף ניזון מסוגי מינרלים שונים כגון חרסית. מעצם היותו בעל חיים גדול, הוא צורך כמות רבה של מזון: בין 18 ל-29 קילוגרמים ליום. הוא כמעט ואינו משמיע קולות, אך יכול להפיק קול תת-שמעי[א] - דרך תקשורת זו משמשת בעיקר את האם וילדה. הנקבה יכולה להתרבות במשך כל השנה, וההיריון נמשך מעל לשנה (כ-13.5-16 חודשים), ולאחריו מסוגל האוקאפי הצעיר לתפקד באופן עצמאי. בראשית חייו, הוא נשאר במחבוא, ומצפה לביקוריה של האם. לעגל קצב גדילה מהיר במיוחד מבין מכפילי פרסה בעלי גודל דומה, ככל הנראה בזכות חלבה העשיר של אמו. בגיל שלוש, הוא מגיע לבגרות מינית.
טורפו העיקרי של האוקאפי הוא הנמר האפריקאי, וכן חתוליים קטנים יותר המסוגלים לטרוף עגלים. האוקאפי נתון תחת איומים נוספים המעמידים בסכנה את קיומו כמין, אשר העיקרי מביניהם הוא צמצום והרס בית הגידול שלו. לאור זאת, הוגדר המין בשנת 2013 על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN) כ"נתון בסכנת הכחדה". לפיכך, הוא מוגן בחוק במדינתו, ומהווה אף סמל לאומי. המאמצים לשימורו, מתבצעים בפרט על ידי פרויקט שימור האוקאפי שבשמורת אוקאפי - מקום המחיה החשוב ביותר למין. לרבות זאת, פרטים רבים מוחזקים בשבייה ברחבי העולם, וכן מנוהלים גרעיני רבייה לשימור המין.
Remove ads
אף על פי שלא היה ידוע לעולם המערבי עד המאה ה-20,[6] קרוב לוודאי כי ילידי אפריקה הכירו את האוקאפי וצדו אותו במשך אלפי שנים,[7] ואף יש אלו הטוענים כי האוקאפי היה ידוע גם לאנשי מצרים העתיקה, זאת בהתבסס על דמות בעל חיים מגולפת באבן שנמצאה במצרים בעלת חוטם מחודד, אוזניים גדולות ורחבות וזנב בעל ציצת שיער בקצהו (אך ככל הנראה האומן לא היה בקי במראה החיה, ועל כן לא ניתן לקבוע בוודאות אם אמת הדבר).[6][8] כמו כן, על גבי גרם המדרגות המזרחי של ארמון האפדאנה (Apadana) שבפרספוליס, ישנם תבליטים המתארים תהלוכות של נציגים ממדינות שנשלטו על ידי האימפריה האחמנית המביאים מנחות לשליטה דריווש הראשון – אחת מהן היא שיירה נובית או אתיופית המוליכה חיה הדומה לאוקאפי.[9][10]
(ראו תמונות ברורות יותר בקישורים החיצוניים)
סיפורים רבים עברו מפה לאוזן על קיומו של בעל חיים אפוף מסתורין ובלתי רגיל, יצור חמקן החי במעבי הג'ונגלים של מרכז אפריקה.[11] קרוב לוודאי ששמועות אלו התעצמו עקב פרסום ספרו של חוקר הטבע הבריטי פיליפ הנרי גוס ב-1861 - The Romance of Natural History - בו כתב כי אי אילו גילויים חשובים אשר יעשו בתחום הזואולוגיה האפריקנית, מאמין הוא כי יהיו הם באזור מרכז אפריקה שבין ימת צ'אד והאימפריה האתיופית לבין קו המשווה (אזור בו חלק מיערות הגשם של הרפובליקה של קונגו והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמצאים, וביתו של האוקאפי עצמו). בנוסף, כתב כי סביר מאוד ששוכן שם יצור בדמות חד-קרן, זאת בעקבות שמועות שסופרו לחוקרים על קיומה של חיה חמקנית ומטילת אימה, בעלת קרן אחת אשר לא ידועה לאירופאים, גודלה בין קרנף לסוס ונקראת בשמות שונים כגון: Abada, Nillekma, Arase ו-Ndzoodzoo. מדי פעם חוקרים הבחינו באחוריו של האוקאפי או קיבלו רמזים שונים, כמו במקרה של החוקר הרוסי וסילי יונקר (וילהלם ג'אנקר בשמו האנגלי - Wilhelm Junker) אשר קיבל לידיו פיסת עור מפוספסת מחיה שנקראה בשפה המקומית "makapi", אך ייחס אותה בטעות לאייל מושק. יותר מזה, בעת מסעו במרכז אפריקה, הקצין הצרפתי ז'אן-בטיסט מרשן (Jean-Baptiste Marchand) צפה בעדר אנטילופות ליד גדות נהר ותיעד במפורט ביומנו בעל חיים ביישן השונה מהן, הנראה דרוך ומוכן לנוס בכל רגע. הקצין לא מצא אזכור לבעל חיים זה ברישומים הזואולוגיים ועל כן קרא לו "antilope-âne-girafon".
גילויו על ידי העולם המערבי
למעלה: תצלום של הפרט שהשיג ג'ונסטון ליד נהר סמליקי. זוהי נקבה לא בוגרת לחלוטין, ובגודלה דומה לסוס.
למטה: תצלום של שתי חתיכות העור אותן קיבל ג'ונסטון ושנחשבו מאוחר יותר למין חדש של זברה.
למטה: תצלום של שתי חתיכות העור אותן קיבל ג'ונסטון ושנחשבו מאוחר יותר למין חדש של זברה.
מקור: הספר "בעלי חיים נכחדים" (Extinct Animals) שכתב לנקסטר.
תעלומת החד-קרן אפריקני נמשכה עוד כשלושה עשורים, עד שהפתרון החל לקרום עור וגידים כאשר בשנת 1890 דיווח החוקר האמריקאי הנרי מורטון סטנלי על קיום בעל החיים החדש לעולם המערבי.[7][11] סטנלי הגיע לאפריקה בשנת 1871 בשליחותו של העיתון ניו יורק הראלד מתוך מטרה למצוא את מגלה הארצות והמיסיונר האבוד דייוויד ליווינגסטון, ולאחר שהצליח במשימתו - נשאר באפריקה לחקור אותה.[11] בנספח ספרו "In Darkest Africa" שפורסם בשנת 1890 העיר כי הופתע לנוכח התנהגותם האדישה של אנשי מבוטי (Mbuti או Bambuti) - שמם של כל אחת משלוש קבוצות הפיגמים שחיים ביער הגשם איטורי (Ituri) - למראה סוסיו, וציין כי טענו שהם מכירים "חמור" אוכל עלים הקרוי בשפתם "O'api" (הוא בטעות שמע "atti") אשר נתפס לעיתים בבורות הציד שלהם.[12][13] רישומיו של סטנלי עוררו את התעניינותו של סר הנרי "הארי" המילטון ג'ונסטון (Harry Johnston) - מי שהיה לימים הנציב האוגנדי כשזו הייתה מדינת חסות של בריטניה - ועל כן נפגש עמו כדי לדון בעניין. סטנלי סיפר לו שהוא ומשלחתו הצליחו לראות את החיה רק בחטף, כאשר סיירו לאורך הצד המערבי של נהר סמליקי (Semliki River) וג'ונסטון היה נחוש בדעתו ללמוד עוד על חיה מסתורית זו.
בשנת 1900, נתקל ג'ונסטון מתוקף תפקידו בפיגמי מבוטי אחדים שנחטפו על ידי מנהל מופעי בידור גרמני.[11][12] ג'ונסטון חילץ אותם, והבטיח כי ישיבם לביתם. החבורה התיידדה, ובכך זכה ג'ונסטון ללמוד מפי הפיגמים מלאי התודה על חיה דמוית חמור מפוספס הקרוי "O'api". במהלך החודשים שחלפו לפני שיכול היה להחזירם למושבם, עצר ג'ונסטון בבסיס יער סמליקי (שם הוקם הפארק הלאומי סמליקי) ומפקדו סיפר לו כי קיימות חתיכות עור אשר נחתכו על ידי חיילים תושבי המקום לשם הכנת רצועות כדורים וחגורות, והוא הצליח להשיג שתיים מהן. ג'ונסטון היה נרגש כל כך לאור מציאת הוכחה נוספת לקיומה של החיה, לפיכך ארגן משלחת שפניה היו מועדות לנבכי יערות הגשם. ואדרנלין בעורקיו, ג'ונסטון וחבורתו עם אנשי מבוטי ששימשו כמורי דרך, סיירו ביער הגשם עד אשר עלו הפיגמים על נתיב עקבות של אוקאפי. כאשר בחן את העקבות מקרוב, השתומם ג'ונסטון למראיהן - הן לא היו עקבות זברה או חמור, ואפילו לא עקבות של מי ממשפחת הסוסיים או סדרת מפריטי הפרסה להם פרסה יחידה - אלו היו עקבות של פרסה שסועה, של בעלי החיים מכפילי הפרסה כמו האייל או הג'ירף. ג'ונסטון שיער שאלו עקבות מין אילנד חדש החי ביער, ועל כן, באוקטובר של אותה שנה שלח את רצועות העור לאירופה לשם בדיקה מדוקדקת יותר.
חודש לאחר מכן, פתח מזכיר העמותה הזואולוגית של לונדון (Zoological Society of London), פיליפ לאטלי סקלייטר (Philip Lutley Sclater) את החבילה אשר נשלחה אליו, ובחן תחת מיקרוסקופ את רצועות העור המפוספסות בחום ולבן. מסקירתו הראשונית עלה כי השיער דומה לזה של הג'ירף והזברה, אך שונה משל האנטילופה, וב-18 בדצמבר הציג אותם לראשונה בפני חברי העמותה. התקשורת הפיצה בזריזות את הידיעה על קיום בעל חיים גדול באפריקה אשר לא היה ידוע למדע לפני כן, והתגובות לא איחרו לבוא: יש שחשדו שזוהי תרמית, שכן הכיצד בעל חיים גדול כל כך נעלם מעיני האנשים? יש אשר העלו השערות באשר לסוג החיה, ואחרים אף הרחיקו לכת וטענו שזוהי "חוליה חסרה" למין קדום.[11] היצור החדש נקרא Equus johnstoni (Equus זהו השם המדעי של הסוג סוס, ו-johnstoni על שם ג'ונסטון) אחרי אספה של העמותה שנערכה בפברואר, משום שהחוקרים חשבו שזהו מין חדש של זברה.
כעבור חודשיים, קיבל ג'ונסטון ממצאים חדשים - עור שלם וגולגולת מפרט אחד וגולגולת קטנה יותר מפרט אחר. כאשר בחן את הגולגולות, מצא את עצמו ג'ונסטון מופתע לאור המסקנה כי אין החיה קרובה לסוסים או לאנטילופה – אלא לג'ירף, ומשום כך שיער כי זהו צאצא של מין ג'ירפי קדום העונה לשם הלדותריום (Helladotherium). חבילתו השנייה הובילה לאספה נוספת, בה נכח והציע לשנות את שמו של בעל החיים לHelladotherium tigrinum (tigrinum - מלשון טיגריס, מפוספס). אולם, לאחר מחקר מעמיק יותר, הציע מנהל המוזיאון להיסטוריה של הטבע שבלונדון א. ריי לנקסטר (E. Ray Lankester) לקבוע סוג חדש - Okapia - מפני שהראש והשיניים שונים באופן מהותי מהגולגולת של ההלדותריום. בשנת 1902 קיבל לידיו החוקר צ'ארלס עמנואל פורסיית' מייג'ור (Charles Immanuel Forsyth Major) שתי פיסות עור ושלד, אשר מהם הסיק כי התגלה מין חדש של אוקאפי, לו קרא Okapia liebrechtsi. כמו כן, זמן מה לאחר מכן בדק לנקסטר פיסת עור נוספת, אותה השיג מהברון וולטר רוטשילד, והסיק כי זהו מין נוסף של אוקאפי, אותו כינה בשם Okapia erikssoni על שם הלוטננט הבלגי קארל אריקסון (Lieutenant Karl Eriksson) ששלח לג'ונסטון את הממצאים ב-1901. לעומת זאת, עם חלוף הזמן התברר כי לא היה אלו שלושה מיני אוקאפי, אלא אחד בלבד, וכי השוני ביניהם היה תוצאה של הבדלי מין, גיל, צורת הפרט המסוים וצורת עיבוד העורות של הילידים.
תוך זמן קצר, האוקאפי הפך לסנסציה: גני חיות רבים תבעו ללכוד אוקאפים מהטבע ולהציגם באוסף החיות שלהם, אם כי הניסיונות הראשונים היו בלתי מוצלחים משום שיעור תמותה גבוה.[14] ככל הנראה, הריגוש נבע מכך שבסביבות המאה ה-20 המדע האמין שהתגלו כבר כל בעלי החיים הגדולים.[14] בהתבסס על אמונה זו, נטען כי האוקאפי יהיה החיה הגדולה האחרונה שתתגלה, דבר שהוכח כשגוי עוד בתקופה ההיא עם גילויים של מינים נוספים, כגון גורילת ההרים ב-1902, ההיפופוטם הגמדי וחזיר היער הענק ב-1904, וקודו ההרים ב-1910.[15][16][17][18]
Remove ads
האוקאפי (Okapia johnstoni), הוא מין יחיד בסוגו, פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים, אשר היצור החי הקרוב ביותר אליו הוא הג'ירף.[19][20] מיקומו המדויק בעץ הפילוגנטי הוא לא ברור מספיק, אך כן ידוע כי הוא והג'ירף התפצלו מאביהם הקדמון לפני כ-10–12 מיליון שנים.[21][22] בכל זאת, ידוע כי אבותיו הקדמונים של המין היו יצורים אירואסייתים ולא שוכני יערות כמוהו, אלא הגיעו לאפריקה דרך המזרח התיכון והסתגלו לחיים ביער במהלך 10 מיליון השנים האחרונות.[23][24] בניגוד לכך, מספר חוקרים טענו כי סביר להניח שמקומו של האוקאפי במשפחת הג'ירפיים מוטעה, וכי הוא קרוב יותר לאנטילופה הקרויה נילגאי (ממשפחת הפריים).[25][20]
לאוקאפי מספר כרומוזומים לא סדיר: מלבד 46 הכרומוזומים הרגילים, המספר יכול להיות 45 או 44.[20] בעוד שסטיות דומות אצל בעלי חיים אחרים הן חריגות או אף קטלניות, אוקאפים עם מספרים דומים נחשבים נורמליים. תופעה זו מוסברת על ידי הטרנסלוקציה הרוברטסונית.[26][27]
Remove ads
כחול: נהר הקונגו
טורקיז: הנהרות לומָמי וצ'וּאַפּה (Tshuapa)
ירוק: הפארק הלאומי מאיקו (הכתם התחתון), שמורת הר הוֹיוֹ (הנקודה הקטנה מימין), שמורת אוקאפי (הכתם האמצעי), שמורת רובי-טלה (הכתם שמאלי).
בחלק הצפון-מזרחי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – המדינה בעלת המגוון הביולוגי הגדול ביותר באפריקה – על רמה הממוקמת בין נהר הקונגו במערב לרכס ההרים של בקע אלברט (Albertine Rift) שבמזרח, צומח יער הגשם איטורי (Ituri).[28][29] יער זה מהווה את מקום המחיה המרכזי של המין, אשר אוכלוסיותיו מתרכזות בעיקר באזור שמורת אוקאפי, בפארק הלאומי מאיקו ובסביבות שני אלו.[30] הוא מעדיף יערות בעלי חופה סגורה וגבוהה (אך לא עבותה לגמרי) אשר נמצאים בסביבות רום של 500 עד 1,500 מטר, ומהם מחבב במיוחד יערות ראשוניים או יערות שניוניים עתיקים (Secondary forest).[31] הוא נוטה שלא להימצא ביערות גְּדוֹתַיִם (Gallery forests) וברצועת המִנְשָׁק (Ecotone; אזור המעבר שבין שתי ביומות) שבין הסוואנה ליער, ונמנע משהייה בבתי גידול מופרעים. לפעמים האוקאפי מצוי בעונות הגשומות באזורים מוצפים כאשר המצע שעל פני האדמה עדיין רטוב, אולם אין הוא שוכן באזורים מוצפים לגמרי או ביערות ביצת מים מתוקים (swamp forest) נרחבים.
תפוצה
המין נפוץ בחלקים ממרכז, צפון ומזרח המדינה:[22][30][28]
- מצפון וממזרח נהר הקונגו, תפוצתו משתרעת מהפארק הלאומי מאיקו (Maiko National Park); צפונה ליער הגשם איטורי, המכסה שטח של 175,000 קמ"ר; מערבה דרך אגני הניקוז של הנהרות רוּבי (Rubi), טֶלֵה (Tele) ואֶבּוֹלַה (Ebola); וצפונה שוב אל עבר נהר אובנגי (Ubangi).
- ממערב ומדרום לנהר הקונגו תפוצתו של האוקאפי קטנה בהרבה, ומשתרעת מהגדה המערבית של נהר לומָמי (Lomami) אל אגני הניקוז של הנהרות לוֹמֶלַה (Lomela) וצ'וּאַפּה (Tshuapa).
אוכלוסיות עיקריות נוספות מתרכזות ביערות של אגני הנהרות לינדי (Lindi), מאיקו וצְ'אוֹפּוֹ (Tshopo) אשר קרובים יותר למרכז המדינה, ובאזור שמורת רובי-טלה (בערך 9,000 קמ"ר) אשר במחוז אואלה תחתית (Bas-Uele). בנוסף, אוקאפים נמצאים גם בשמורת הר הוֹיוֹ (Mt Hoyo; 200 קמ"ר), ובשנת 2013 אף תועדה הימצאות אוקאפים רחוקה עד שמורת אבּוּמוֹנבֶּנזִי (Abumonbanzi) שבמחוז אובנגי צפון (Nord-Ubangi). בעבר היה המין נמצא לפרקים ביער סמליקי הסמוך שבמערב אוגנדה,[31] ואוכלוסייה קטנה שוכנת ביער וואטָלִינְגַה (Watalinga Forest; 1,100 קמ"ר) שבחלק הצפוני של הפארק הלאומי וירונגה, בחלק הקונגולזי של יער סמליקי. אוכלוסייה זו התגלתה מחדש בשנת 2006, לאחר שלא נצפתה מאז שנות ה-50.[20]
שטח התפוצה הוא 383,190 קמ"ר, אולם הוא כולל אזורים לא מתאימים כגון אזורים עירוניים, יער המתדלדל מעציו ויער המוצף בביצות. אם מחסירים מהסכום חלקים אלו, השטח מסתכם ב-244,405 קמ"ר, אשר מתוכו רק 14,112 קמ"ר מאוכלסים באוקאפים, אך יש לערוך סקרים נרחבים ומעמיקים יותר כדי לקבל תמונה טובה יותר.
Remove ads
_2009-04-04_04.jpg)
למעלה:תצלום גולגולת זכר מתוך הספר "בעלי חיים נכחדים" (Extinct Animals) שכתב לנקסטר.
למטה: אחוריו המפוספסים של האוקאפי.
למטה: אחוריו המפוספסים של האוקאפי.
האוקאפי הוא מעלה גירה ארך רגליים וצוואר, וגודלו כגודל הסוס.[32] פניו הלבנות מסתיימות בחוטם ארוך ושחור הנתמך בצוואר עבה, וזה בתורו מחובר לגוף משופע קמעה בו החלק הקדמי גבוה במעט מהאחורי. אוזניו גדולות מאוד ופונות כלפי מעלה, ומסוגלות לנוע על צירן באופן עצמאי, מה שמקנה לו חוש שמיעה מעולה הקולט אפילו רחשים קלים ביותר משני כיוונים בו זמנית, דבר שבתורו עוזר לו להתחמק מאויבים וצרות אחרות. מלבד זאת, יש לו חוש ריח מצוין, ובאמצעותו יכול לרחרח את האדמה ולדעת אם אוקאפי אחר היה בסביבה לפניו. עיניו הגדולות שחורות, מוקפות ריסים ארוכים ועבים, אולם בשונה מחושיו המחודדים האחרים, כושר ראייתו ירוד. בין הזכר והנקבה קיימת דו-צורתיות זוויגית קלה, כלומר שוני במראה, המתבטאת בעיקר בכך שעל המצח החום, לאוקאפי הזכר גדלות קרניים המכוסות בעור קשה, אשר אורכן (עד 15 ס"מ) קצר מספיק כדי שלא יסתבכו בצמחיית היער. מצד שני, לנקבה בליטות עשויות סבכי שיער במקום בו קרניים אמורות להימצא, ולעיתים אף קרניים מנוונות. כמו כן, צווארו של הזכר שרירי יותר משל הנקבה, אך הנקבות גדולות ואדומות במעט מהזכרים, ואף שוקלות כ-25–50 קילוגרמים יותר.[22][31]
פרוותו הקצרה כהה, גווניה נעים בין סגול, שחור או חום-אדמדם, ומרקמה קטיפתי ורך למגע וצפוף. זו בנוסף גם שמנונית, כך שמים גולשים ממנו והלאה, והוא נשאר יבש בימים גשומים. אחוריו והחלק העליון של רגליו מפוספסים בלבן, מה שהוביל אנשים לקשרו לזברה, אך למעשה רבים המאפיינים הדומים בין אוקאפי וקרובו הג'ירף. לכל אוקאפי דפוס פסים ייחודי, ואלו מסייעים לו להסתוות, בכך שהם מחקים את משחק האורות והצללים הנוצר כאשר קרני אור חודרות מבעד לעצי יער הגשם.[32] בנוסף, משוער כי הם עוזרים לאוקאפי הצעיר לעקוב אחר אמו כאשר הם מפלסים את דרכם ביער החשוך.[11][32] ביסוס לתפקיד הפסים כעזר הסוואה נמצא במחקרים שתיעדו את דפוס הפסים על האחוריים, והשפעתם על טריפת הפרטים.[33] במחקרים תועדו שלושה מופעים אפשריים: אחוריים חלקים, מפוספסים ומפוספסים בצפיפות (מופע אשר נראה לבן כמעט לגמרי).[33] במשך השנים, התגלה כי נמרים מצליחים לצוד בהצלחה רבה יותר אוקאפים שאחוריהם חלקים או מפוספסים בצפיפות, שכן אלו בלטו במיוחד ביער.[33] השערות של הפסים הלבנים ארוכות מן אלו של השחורים, החלק התחתון של רגליו צבוע בלבן, בעוד שמפרקי הברך והקרסול שחורים.
אף על פי שהאוקאפי הכי קרוב לג'ירף, צווארו אינו ארוך כמו של האחרון וגובהו נמוך ממנו. עובדה זו מוסברת על ידי כך שביער הגשם הצמחייה נמצאת בכל הגבהים – ענפים תחתונים, צמחים מטפסים המשתלשלים מטה ושורשים מהם אפשר למעוד – ולסביבה זו האוקאפי הסתגל כדי לנוע בחופשיות. יתר על כן, לאוקאפי לשון ארוכה יותר מזו של הג'ירף באופן יחסי. קצה מחודד, צבעה סגול-שחור, היא שרירית ובעלת כושר תנועה ואחיזה, ואורכה יכול להגיע לאורך של 25 סנטימטרים מעבר לחוטם (עד 45 ס"מ אורכה כללי).[22][20] באמצעותה יכול להפשיט הוא אפילו את הענפים הדקים ביותר מעליהם, ואף ללקק את אוזניו ועיניו ולטפח את עצמו.
בהתבסס על חישובים שנעשו באוכלוסיית השבי, אורך החיים המשוער הוא בסביבות שמונה שנים, כאשר השיא הוא 33 שנים, שישה חודשים ועשרה ימים (לפרט בשבייה).[22] כמו כן, נקבה אחת ילדה בהצלחה בגיל 26 שנים. בניבים המקומיים, האוקאפי לפעמים מבולבל עם הבונגו והזברה, מפני ששלושתם מפוספסים בצורה מסוימת. בהשוואה לפרסתנים גדולים אחרים המתגוררים ביער הגשם האפריקני, עקבותיו וגלליו של האוקאפי מעוגלים יותר משל הבונגו וקטנים משל התאו האפריקני. לבו של האוקאפי דומה לאלו של מעלי גירה אחרים (משקלו אצל בוגר הוא כ-1.85 קילוגרם), אולם בעוד שווריד הצוואר (Jugular vein) מזכיר את זה של הג'ירף, הווריד החֵיקִי (Axillary vein) והווריד הזרועי (Brachial vein) פחות מורכבים מאלו של האחרון. יתר על כן, בדומה לג'ירף, האוקאפי חסר כיס מרה.
Remove ads
.jpg)
האוקאפי אינו חברותי במיוחד, אלא מעביר חלק ניכר מחייו כמתבודד, עומד ללא נוע, מוסתר בין צמחי היער וצלליהם. בעבר נחשב לבעל חיים לילי, ואכן הוא פעיל לפעמים בשעות החשיכה כאשר ירח מאיר את השמיים, אך למעשה זהו בעל חיים המעדיף את שעות היום.
בניגוד לאופיו המסתגר בטבע, בשבייה טיפוח הדדי הוא דבר שבשגרה, ואף נוצרות לפעמים קבוצות של למעלה מ-3 פרטים. לזכר הבוגר יש טריטוריה מוגדרת אך לא בלעדית, כלומר חופפת עם טריטוריות זכרים אחרים, שגודלה הממוצע נע בין 10 לכמעט 17 קמ"ר. מנגד, לנקבה הבוגרת יש טריטוריה קטנה יותר, המתפרשת על פני שטח של 4 עד 7 קמ"ר, אך זו בלעדית. הזכרים נעים בשטחם באופן מאוד לא סדיר: פעמים הם שוכנים בתחום קטן מהטריטוריה הכללית שלהם במשך מספר ימים עד שבוע, ואז בפתאומיות גמורה גומאים מרחקים ארוכים עד הגיעם לאזור אחר. לעומתם, הנקבות מסיירות בשטחן באופן שווה יותר, ועוזבות אותו לעיתים רחוקות בלבד. בממוצע, הוא מסייר אחר מזון למרחק של עד 0.8 קילומטרים ביום, בדרך כלל על פני נתיבים שנרמסו במשך הזמן תחת רגלי דורות רבים של אוקאפים, וזכרים יכולים אף להגיע למרחקים של עד 4 קילומטרים ביום.
מיתרי קולו בסיסיים למדי, כך שמגוון הקולות שיש באפשרותו להשמיע מוגבל למדי. שלושת הקולות שתועדו בצורה הטובה ביותר הם: נשיפה, המשמשת לתקשורת בכל גיל הן אצל הזכר והן אצל הנקבה; אנחה, המושמעת על ידי הזכר במהלך החיזור; ופעייה, המופקת על ידי עגלים בני פחות משבעה חודשים, במיוחד כשהם נמצאים תחת לחץ. האוקאפי, בדומה לבעלי חיים רבים אחרים, מתקשר עם פרטים אחרים גם באמצעות קול תת-שמעי. לכך הוצע הסבר אבולוציוני הטוען כי צורת תקשורת זו התפתחה בין האם וילדה בזמן שהיא מחפשת אחר אוכל. במצב זה האם יכולה לשאול בשלומו של צאצאה מבלי לחשוף אותו ואת מצבו הפגיע לטורפים, אשר אינם יכולים לשמוע בתדר זה.
האוקאפי הזכר טריטוריאלי יותר מהנקבה, ומנסה בקביעות להרחיק זכרים מתחרים משטחו בעוד שהוא מאפשר לנקבות להיכנס ולחפש אחר מזון. הן הזכר והן הנקבה מסמנים את שטחם, זאת באמצעות שפשוף צווארם על פני גזעי עצים, ורקיעה ברגליהם לשם הכרזה על בעלות השטח, בדרך כלל עם רגליהם הקדמיות ולאחר הגיעם לשטח חדש. לרקיעה מתלווה הפרשה חומה במקצת, דביקה ודמוית זפת, הנפלטת מבלוטות מפותחות מאוד בכף הרגל, ואף ייתכן שבאמצעותה מועברים מסרי קול תת-שמעי. בנוסף לכך, הזכר מסמן גם באמצעות השתנה על שיחים נמוכים, ואז הליכה מעליהם או דרכם. לשתן האוקאפי יש ריח חזק ומיוחד, ומשום כך אתרי סימון מסוימים ניתנים לזיהוי אפילו על ידי האף האנושי. יתר על כן, בשבייה נצפו פרטים המשתמשים במקומות עשיית הצרכים כאתרי סימון.
לרוב הוא רגוע באופיו ואינו תוקפני, אולם כאשר זכרים מתחרים על ליבה של נקבה, הם נכנסים למעין טקס הכולל התנפלויות, נגיחות והטחת צוואריהם זה בזה. יש ולפעמים שהאוקאפים בועטים, אך בדרך כלל זוהי פעולה סמלית בלבד אשר אינה כוללת מגע. לדוגמה, לזכר שנתפס במלכודת בור (Trapping pit) בטבע היו סימני חתכים עמוקים בצידו אשר יכלו להיגרם מקרניו של זכר אחר. כמו כן, שני זכרים נמצאו מתים באותו מקום, וכפי שמשתמע מהצמחייה הרמוסה מסביב הם ככל הנראה התעמתו אחד עם השני ודחפו עצמם לבור. כאשר מסתיים לו הקרב, הזכר המנצח מתהלך עם ראש זקוף, מבליט את צווארו, בעוד שיריבו הכנוע משפיל את ראשו. האוקאפי נצפה משחק, בכל גיל, אם כי מכיוון שמשחק זו דרך למידה, צעירים משתמשים בו לעיתים תכופות יותר. במשחק זה, אשר ייחודי לו ומכונה "פּוּקי" (pooky), האוקאפי עומד או מסתובב, ראשו מורכן וצווארו מתוח, ובזנבו הוא מכשכש בנמרצות. כמו כן, לפעמים ה"פוקי" כולל שכיבה על הקרקע, גלגול וקימה. בנוסף, בטבע אוקאפים צעירים נצפו מברכים את אימותיהם לשלום בכך שניתרו ופיזזו סביבן.
בדומה לג'ירף צווארו ורגליו הארוכים מצריכים אותו להתכופף כדי להגיע לאדמה ולשתות ביתר קלות. מהירות הליכתו היא בסביבות 16 קמ"ש - דרך הילוכו היא אסימטרית - שתי הרגליים מאותו צד נעות ביחד, לאחר מכן נע זוג הרגליים הנגדיות, וכך הלאה. כאשר חפץ הוא בדהירה, האוקאפי יכול גם להגיע למהירות של 56.3 קמ"ש, באותה צורת הנעה של הרגליים.[20]
תזונה
תפריטו כולל למעלה מ-100 מיני צומח: רובם מינים ממחלקת הדו-פסיגיים, ואחרים, כגון שרכאים ומינים חד-פסיגיים, נאכלים לעיתים רחוקות יותר.[22] לעיתים קרובות האוקאפי מעביר את תשומת לבו מצמח אחד למשנהו תוך כדי האכילה, במקביל לברירה קפדנית של חלק הצמח הנכנס לפיו. הוא מריח את הצמח, נוגע בו וממשש אותו עם חוטמו ושפתיו, ולאחר מכן משלח את לשונו ומלפף אותה סביב, תוך הפשטת הענף או הזרד מעליו. בנוסף למיני הצמחים אותם אוכל האוקאפי בטבע, בשבייה מקבל הוא גם תוספות כגון אלפלפה בצורת חציר או גלולות, ענפי שיטה בעלי עלים, בצלים, גזרים ובטטות.
על אף היותו ביישני ונחבא אל הצללים, מעדיף האוקאפי לתור אחר מזון באזורים שטופי אור החודר מבעד לחללים הנוצרים בחופת היער כתוצאה מנפילת עצי חופת היער. הוא מחבב במיוחד לאכול מעצים אלו, אשר נפלו ונשברו (אך לא מתו), ועברו תהליך סיעוף[ב] עצים אלו כוללים מינים אשר לא נמצאים בתפריטו של המין כלל בהיותם צעירים, מה שככל הנראה מרמז על כך שצמחים רבים מייצרים חומרים הדוחים את בעלי החיים הניזונים מהם, אך אלו שוככים עם גדילת הצמח אל עבר החופה. עם זאת, "טלאי חיפוש מזון" אלו קטנים וברי חלוף, ולכן האוקאפי צריך לנצלם לפני שיעבור זמן רב מאז היווצרותם, שכן לאחר 12–18 חודשים הצמחים החדשים התופסים את מקומו של העץ נעשים לו בלתי נגישים או לא טעימים. בעונות הגשומות הוא נודד אל הרי בדד סלעיים בחיפושו אחר צמחי מאכל נבחרים אשר אינם בנמצא בתקופה זו של השנה. בדומה לפרסתני יער הגשם האחרים, האוקאפי מבקר באתרי מינרלים כגון חרסית שנחפרו ומתוחזקים על ידי פילים, אבל נמנע מבורות השכשוך הנוצרים במקומות אלו. כמו כן, הוא בולע לשלשת עטלפים החבויה בעצים חלולים (ראו: גואנו). כאמור בפסקה "תפוצה ובית גידול", האוקאפי מעדיף יערות בעלי חופה סגורה הנמצאים באזורים הרריים קמעה, מכיוון שבהם הצמחייה שגדלה מתחת לחופת היער מגוונת ומשתנה בצפיפותה. חופה כזו, שהיא סגורה אך לא עבותה לגמרי, מאפשרת חדירת אור וצמיחת מינים שלא צורכים אור רב - צמחים המהווים את עיקר תפריטו של האוקאפי.
| דוגמאות למשפחות צמחים בתפריטו של האוקאפי החי ביער איטורי[22] |
|---|
| דוגמאות למיני צמחים מועדפים הגדלים בחללים הנוצרים אחרי מותו ונפילתו של עץ |
|
בעל חיים זה מיוחד בהיותו הפרסתן האפריקני שוכן היערות היחיד אשר תזונתו מורכבת ברובה מצמחייה שגדלה מתחת לחופת היער (Understory).[36][30] למרות זאת, בעוד שהתמחות תזונתית זו מספקת למין גומחה אקולוגית, זו גם מוגבלת בגלל מספר סיבות: הצמחייה הטעימה נדירה ומפוזרת על פני שטח גדול, מקבצי עלים הגדלים יחדיו אינם נפוצים, לצמחים רבים יש הגנה כימית למניעת אכילתם, ותפוקה נמוכה של הצמחייה. יתר על כן, ממדיו הגדולים מצריכים כמויות גדולות של מזון: בין 18 ל-29 קילוגרמים של מזון צמחי ליום.[32] לאור אילוצים אלו, האוקאפי מפגין מספר מאפיינים גופניים המותאמים לאורח החיים של אוכל עלים בעל תפריט מוגבל (בנוסף ללשונו וחוטמו שהוזכרו לעיל) אלו כוללים צורת שיניים מיוחדת המאפשרת חיתוך צמחייה רכה; ייצור רוק מוגבר (וכן בלוטות רוק גדולות) המאפשר להם להתמודד עם ההגנה הכימית במזונם, כגון צמחים המשתמשים בטאנין או ברעלנים; וכן מעי גס גדול המייעל את העיכול.
רבייה
תקופת הייחום (וכן הרבייה) של הנקבה אינה תלויה בעונות השנה, זאת על פי תצפיות בשבייה, ומתרחשת בכל 14–15 ימים.[22][20] כאשר נקבה מצאה לעצמה בן זוג, מתחיל החיזור בו הזוג עומד במקביל ראש אל זנב, סובבים אחד את השני, ומרחרחים זה את מפשעתו של זה. לאחר מכן מפגינים את תגובת פלהמן, והזכר עומד זקוף, מותח את צווארו, מניע את ראשו מעלה ומטה ובועט ברגליו. לפני הרבייה, הזכר ניגש אל הנקבה בזהירות עם ראש מורכן תוך שהוא משמיע נשיפות חזקות, וזו מגיבה בכך שהיא משנה את תנוחתה לכנועה עם ראש מורכן. הפעולה מהירה, ובשבייה זכרים התרבו עם מספר נקבות בפרק זמן רצוף. שם, היכן שהזכר והנקבה נאלצים לשהות אחד בקרבת השני, זה הראשון עלול להפוך תוקפני יותר, לעומת הטבע בו הזכר שוהה לפעמים בקרבת הנקבה מספר ימים. לאחר הלידה הנקבה מסוגלת לחזור במהירות לתקופת הייחום שלה: לדוגמה, נקבות בשבייה הפכו הרות לאחר חודש או שניים מלידתם.
כאשר נקבה נמצאת בעונת הרבייה שלה, היא מעדיפה טריטוריה בעלת אחוז גדול יותר של צמחים מועדפים; על צמחים אלו ניתן להבחין בסימני אכילה רבים וברורים יותר אם היא מניקה או כשהעגל שלה מלווה אותה. ההיריון נמשך יותר משנה – בין 414 ל-493 ימים (כ-13.5–16 חודשים) – ועם סיומו הנקבה מצליחה לשאת את צירי לידה ברוב הפעמים, ולאחריהם אוכלת את השליה. לאם נולד עגל אחד (לידת תאומים תועדה במקרה יחיד[20]) שגובהו כ-80 ס"מ ומשקלו נע בין 14.6 ל-32 ק"ג.[32][22] האוקאפי הצעיר מסוגל לתפקד באופן עצמאי מיד עם לידתו, לעמוד תוך חצי שעה ולהראות נכונות לינוק כעבור חצי שעה נוספת. בהתבסס על תצפיות בשבייה, מיד לאחר הלידה נוצר קשר אימהי הדוק עם העגל, הכולל טיפוח נרחב של הוולד ומגע מתמשך בו. עם זאת, נראה כי אין תהליך "החתמה", בו העגל נקשר בלעדית לאמו, שכן אוקאפים צעירים נצפו יונקים משתי אמהות.[13] העגל דומה לאמו במופעו, אך בנוסף יש לו רעמת שיער קצרה לאורך עמוד השדרה שלו, אשר נעלמת בהדרגה כמעט לגמרי עם הגיעו לגיל 12–14 חודשים.
במהלך השבועות הראשונים אחר הלידה, האם משאירה את ילדה במקום סמוי מהעין, ומבקרת אותו לפרקים. האם מודיעה על בואה באמצעות קול נשיפה נמוך, וכשהעגל שומע זאת הוא ממהר להתקרב אליה. בניגוד למגבלות התזונה המוזכרות לעיל, לאוקאפים צעירים יש קצב גדילה מהיר במיוחד מבין מכפילי פרסה בעלי גודל דומה, בכך שהם משלשים את משקלם ב-50 הימים הראשונים לחייהם. למאפיין זה הוצע הסבר באמצעות ברירה טבעית כתוצאה מלחץ כבד מטורפים, וככל הנראה גם מחלב אם מזין במיוחד, אשר בו יש ריכוז חלבון הגבוה בשליש מזה של הפרה ואחוז שומן נמוך. הזכרים גדלים מהר יותר מהנקבות, אולם בגיל 8 שבועות קצב הגדילה משתווה, ולאחר מכן נמוך משלהן. העגל מתחיל לאכול מזון מוצק בגיל שלושה שבועות, ולעלות גירה בגיל שישה שבועות. בנוסף, הוא עושה את צרכיו (צואה) בפעם הראשונה בין ארבע לשמונה השבועות הראשונים לחייו, הסתגלות אבולוציונית העוזרת לו להתחמק מטורפים המרחרחים אחר בעלי חיים צעירים וחלושים.
העגל נשאר במחבואו למשך ששת עד תשעת השבועות הראשונים לחייו, יותר מכל עגלים של מינים אחרים.[19] עם התפתחותו, סוקר האוקאפי הצעיר את האזור שמסביבו לעיתים תכופות יותר ויותר (אם כי אמו עדיין מבקרת אותו), עד שהוא מוכן לנדוד מביתו ולהשתקע במקום חדש. האוקאפי נוטה לעזוב את ביתו בהדרגה, כך שהוא מתרחק יותר בכל יום שעובר, אך פרטים מסוימים תועדו עוזבים את משכנם בפתאומיות תוך מסע ארוך אל עבר טריטוריה חדשה. בדרך כלל, עם הגיעו לגיל שישה חודשים האוקאפי הצעיר נגמל מחלב אמו, אם כי הוא יכול לינוק במשך זמן רב יותר. לאחר שלוש שנים מעת לידתו, האוקאפי מגיע לבגרות מינית, אך בשבייה נצפו פרטים מתרבים בגיל מוקדם יותר.
Remove ads
כתוצאה מאיומים חמורים אשר גוברים והולכים, ומחוסר פעולת שימור יעילה, עלול האוקאפי להיעלם מנופי אפריקה הפראית. איגוד השימור העולמי (IUCN), לאחר הערכה שנעשתה בשנת 2013, קבע כי יש להגדיר את המין כ"נתון בסכנת הכחדה" מכיוון שאוכלוסייתו חווה דלדול שעלה על 50% מאז שנת 1995 – ירידה אשר ממשיכה ומשוערת שתימשך גם בעתיד. ההערכה התבססה על סקרים שנערכו בשמורת אוקאפי והראו שיעור ירידה של 43% בין השנים 1995 ו-2007 וירידה נוספת של 47% בין השנים 2008 ו-2012, זאת בנוסף להידרדרויות או הכחדות מקומיות נוספות שדווחו מאזורים אחרים. אף על פי שמאז 2008 המין היה מוגדר כ"קרוב לאיום", הראתה ההערכה האחרונה שהיה צורך לשנות את מצבו עוד אז. אוכלוסיית המין הכללית הוערכה בשנת 1999 במעל 10,000 פרטים ובשנת 2013 בין 30,000 ל-50,000 פרטים, אך משוער כי המספרים האמיתיים נמוכים במידה רבה ובמגמת ירידה (נכון לשנת 2014), זאת אף על פי שאין הערכות מהימנות על גודלה האמיתי.[22][37]
טורפים, טפילים ומחלות
הנמר האפריקאי הוא טורפו הכמעט בלעדי של האוקאפי, כאשר צעירים וזכרים בוגרים הם הנטרפים העיקריים. במהלך חמש שנים של מעקב מחקרי אחר פרטים מהמין, כ-18 אחוזים מהם נטרפו על ידי נמרים.[22] בנוסף, עגל אחד הומת על ידי הכשת נחש. טורפים אחרים הם הסרוואל והחתול הזהוב האפריקני (Profelis aurata) הצדים לעיתים עגלים.
יותר מ-30 מיני טפילים, תועדו אצל המין, ביניהם תולעים נימיות.[22] נִגּוּעַ של התולעת הנימית Monodontella giraffae, המשפיע על צינור המרה (Bile duct) והכבד קושרו לתחלואה ותמותה, אך השפעתם של הטפילים השונים על הבריאות, הרבייה ויכולת ההתחמקות מטורפיו של האוקאפי אינה מובנת כראוי. בנוסף, פרטים בשבייה הראו רגישות יתרה למגוון זיהומים חיידקים ומחלות חיידקיות ופטרייתיות.
איומים מעשי ידי אדם
האיום העיקרי מולו ניצב האוקאפי הוא צמצום והרס בית הגידול - בעיקר לשם שימוש בעץ והתיישבות - הממשיך מאז שנת 1980. בערך שליש משטח תפוצתו של המין נמצא בסכנה כתוצאה מהתיישבות אנושית שנמשכת מתחילת המאה ה-21, ומכריתת יערות ודלדולם מעצים. בשמורת אוקאפי, אשר הייתה ועודנה המקום הבטוח ביותר למין (נכון ל-2014), הגיע שיעור הירידה לכ-50%, ועל כן יש לסבור כי במקומות אחרים הוא שווה לכל הפחות. המין מסוגל להתקיים לצד התיישבות אנושית בקנה מידה קטן, אך נעלם מאזורים של התיישבות פעילה או כזו הגורמת להפרעה בבית הגידול. לכן, התיישבות היא אחד האיומים העיקריים של המין, ובמיוחד כיבוש שטחים בלתי חוקי באזורים מוגנים. האזורים שנמצאים בסכנה גבוהה הם בין היתר דרום-מזרח יער איטורי, אזור קִיסָנְגַנִי (Kisangani), רובי-טלה, הגבולות המערביים של תפוצת המין באגן הניקוז של נהר האבולה והגבול המזרחי באזור וירונגה-הוֹיוֹ (Virunga-Hoyo).
איום מרכזי נוסף המאפיל על קיומו של המין הוא אי היציבות הביטחונית אשר שוררת במדינה מאז שנות ה-90, המתבטאת במאבקים שונים, כגון: מלחמות קונגו הראשונה והשנייה, וסכסוך איטורי (Ituri conflict).[38] במהלך מלחמות ועימותים אלו, ספגו בעלי החיים ובני האדם באזור אבדות רבות: המוני פילים, פרימטים וחיות אחרות נרצחו על ידי הכוחות המזוינים ששלטו בשמורת אוקאפי, כמו גם הפיגמים ושאר הקהילות האנושיות אשר נאלצו לחיות בפחד יום יומי לחייהם.[39] אי יציבות זו מובילה להימצאות קבוצות חמושות ובלתי חוקיות בתוך ובסביבות אזורים מוגנים, ביניהם זה של האוקאפי. אלו מונעות פעולות שימור יעילות (כמו גם עריכת סקרים וניטור), ומתעסקות בציד פילים וחיות אחרות, כרייה בלתי חוקית (זהב, קולטן ויהלומים), כריתת עצים בלתי חוקית, ייצור פחם עץ והסגת גבול חקלאית. מצב זה משפיע ישירות ובעקיפין על שימור האוקאפי, ודוגמה לכך היא האוכלוסייה הקטנה השוכנת ביער וואטָלִינְגַה (Watalinga Forest), אשר נמצאת בסיכון מכיוון שאי אפשר לספק לה הגנה בשל קבוצות חמושות המונעות את הגישה לאזור או מאיימות על בטיחותה.
בנוסף לכל אלו, קיומו של האוקאפי מעורער בגלל ציד אשר נעשה בעיקר בשביל עורו ובשרו. על פי דיווחים, בעבר היה עור האוקאפי מוצר נפוץ בשוק הלא חוקי בתקופת מלחמת האזרחים שהתרחשה בין 1998 ל-2003. בכל זאת, עדיין פקחי טבע מוצאים מדי פעם עורות אוקאפי בתוך סחורה מוברחת שהוחרמה מציידים. בשל כך המין נעלם במהירות מאזורים בהם נעשה שימוש תמידי במלכודות.
Remove ads
האוקאפי הוא בעל חיים חשאי וביישני, כזה שנוכחותו יכולה בקלות שלא להתגלות, מה שמתעצם לאור העובדה כי לא נשארו עוד הרבה פרטים מן המין. יתר על כן, בית גידולו הנידח והבלתי נגיש, יחד עם אי היציבות הביטחונית השוררת במדינתו, הופכים את המחקר בשטח עליו למסובך מבחינה לוגיסטית, כך שאורח חייו נותר לא מובן לגמרי, חלקים נרחבים משטחים פוטנציאליים לתפוצת המין נחקרו בצורה גרועה, אם בכלל, ושימורו אינו תהליך פשוט.[40]
אף על פי שהאוקאפי אינו מוכלל באמנת וושינגטון, המין מוגן לחלוטין על ידי החוק במדינה מאז 1933, שהרי סמל לאומי הוא.[41][30][42][22] מלבד זאת, בשנת 2013 הקימה קרן שימור הג'ירף (Giraffe Conservation Foundation), יחד עם העמותה הזואולוגית של לונדון (Zoological Society of London) ואיגוד ה-IUCN, ועדת מומחים לשימור האוקאפי והג'ירף.[43]
שמורת אוקאפי והפארק הלאומי מאיקו (10,800 קמ"ר) מהווים את מקומות המחיה המשמעותיים ביותר לאוכלוסיות העיקריות של המין, אם כי המספרים נמצאים בירידה (כפי שתואר בפסקה "איומים וגודל האוכלוסייה").[44] בנוסף, שמורת הציד רובי-טלה (Rubi Tele Hunting Reserve) נמצאת בשטחו, אם כי רמת השימור שם נמוכה יותר. משום כך, נטען כי חיזוק ההגנה בשני אזורים אלו הוא הפעולה הראשונה במעלה שיש לעשות על מנת להבטיח הישרדות ארוכת טווח של המין.[30][22][37] לרבות אלו, יוזמה להקמת פארק לאומי המכסה שטח של 9,500 קמ"ר באזור צ'וּאַפּה–לומָמי-לוּאָלַבָּה (Lualaba) עוברת הליך רשמי ליישומה.[30]
פרויקט שימור האוקאפי
"פרויקט שימור האוקאפי" (Okapi Conservation Project) השוכן ביער הגשם איטורי ונוסד בשנת 1987, הוא פרויקט ששם לעצמו לשמר את האוקאפי, בעיקר על ידי ניהול שמורת אוקאפים, במטרה למנוע את הכחדת המין.[28] הפרויקט מונה 96 אנשי סגל קונגולזים אשר בין השאר מסיירים בשמורה, ובדרכם אוספים מלכודות, מגרשים כורים, רודפים אחר ציידים ועוצרים אותם, ומשגיחים על התפשטות חקלאית.[45] הפרויקט מנוהל על ידי מרכז השימור White Oak, מוסד ללא כוונת רווח שנוסד ב-2001 לשם שימור מינים מאוימים.[46] הפרויקט נתמך על ידי אנשים פרטיים וגופים שונים מרחבי העולם, ועובד בשיתוף פעולה עם רבים מהם.[47][28] שיתוף הפעולה ההדוק ביותר מתנהל עם המוסד הקונגולזי לשימור הטבע (Institut Congolais pour la Conservation de la Nature - להלן ICCN) - סוכנות ממשלתית (Government agency) ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, עליה מוטל התפקיד להגן על בעלי החיים והצומח של המדינה (פאונה ופלורה) – אשר הפרויקט תומך במעל 110 פקחיו, זאת כדי להבטיח ניצול משאבים יעיל ותגובות מהירות לאיומים.[45][28] כתוצאה מעבודות השימור המשותפות, 95% משטח השמורה נתון לפיקוח והגנה שוטפים של ה-ICCN.[39] כדי לבטא את חשיבותו של האוקאפי בפני המוסד, חרט הוא את דמות המין על סמלו.[22]
תוכניות
כדי לאפשר לשמורה להתנהל על בסיס יעיל, בטוח ומתפקד, אשר גם נתמך על ידי הקהילות המקומיות, הפרויקט מפעיל תוכניות שונות.[48] בזכות התמיכה החיצונית, כולל זו של ארגון אונסק"ו, מצליח הפרויקט גם בניהול תוכניות אלו, ואף מממן פעולות שימור יקרות, כגון סקירה אווירית שנתית של השמורה העוזרת לחשוף הסגת גבול ומחנות ציידים וכורים בלתי חוקיים.
התוכניות מתחלקות לשלושה תחומים:
- פקחים: פקחי השמורה ומשפחותיהם מקבלים תמיכה מהפרויקט, הכוללת שירותי בריאות ודיור, אספקת כלי רכב ומימון הוצאות שונות, ביניהן: דלק, מנות מזון לזמני הסיורים, ציוד שטח ותקשורת, ציוד משרדי ופיתוח תשתיות. בנוסף לכך, הפרויקט מממן את אימוניהם של הסגל, לימודיהם בנושאים שונים (כמו שיעורי שפות ונושאי המחשב) ואת השליטה על ההגירה אל תוך השמורה.[49]
- מקומיים: המקומיים החיים באזור זה של המדינה עניים מאוד, ומתבססים באופן כמעט מוחלט על היער כעל מקור מחיה.[50] בנוסף, התשתיות במדינה אינן מספקות להם אף לו שירותים בסיסיים. הפרויקט תומך בסברתו של ג'ון לוקאס, מנכ"ל ארגון השימור White Oak, הטוענת שבלתי אפשרי לחנך בני אדם על חשיבות המגוון הביולוגי כאשר אלו רעבים, חולים או אינם מסוגלים לספק את צורכי ילדיהם. על כן, מספק הוא סיוע קהילתי הכולל הפעלת בתי ספר יסודיים ותיכוניים; חינוך בנושא שימור והקניית כישורי עבודה כגון תפירה וחקלאות יעילה; ניהול מקורות מזון ומים בריאים מאובטחים, מרכזים רפואיים, אנשי רפואה ואספקה רפואית. לדוגמה, אחת מהתוכניות מאפשרת פרנסה חלופית לציד, המקנה למתלמד מידע חיוני לגידול חיות לצורכי מאכל, רבייה ומסחר.[51]
- תוצאות העבודה עם המקומיים מנביטות פרי בכך שרבים מהפקחים החדשים המתווספים לסגל אלו הם המקומיים עצמם, אשר מהווים מקור מידע לתרבותם ונציגים העוזרים לתוכניות הפרויקט להתפשט בקרב האנשים.[49]
- מחקר: הפרויקט הנהיג מחקרים לאורך השנים כדי להעריך טוב יותר את אופיו של המין, הגנטיקה שלו ומספר הפרטים.[40] מלבד זאת, מחקרים נעשים גם כדי לעזור למינים אחרים ואף ליער עצמו - אחד מנושאי מחקר אלו עליהם עובדים סגל הפרויקט הוא הפרימטים החיים בסביבות המפקדה שבאפולו, בו נבדקים אורח חייהם ויחסי הגומלין ביניהם לבין פרימטים אחרים. מטרת המחקר זה היא להסיק מתוצאות כיצד אוכלוסיית הפרימטים משתמשות במסדרונות אקולוגיים (Wildlife corridors) או ביערות שניוניים המתאוששים מהרס, ובכך להבין כיצד לעזור לשימור היער ולמינים החיים בו. יתר על כן, בעקבות שחרור והסתגלות לטבע מוצלחים של זכר אוקאפי ב-2004, נעשית עבודה בנושא רבייה ושחרור לטבע של פרטים נוספים.
_2009-04-04_01.jpg)
מלמעלה למטה: אוקאפי בגן החיות של לונדון, ראשו וצווארו של האוקאפי, אוקאפי מטפח את עצמו בגן החיות של בריסטול, אנגליה.
שמורת אוקאפי
ערך מורחב – שמורת אוקאפי
פעולות הפרויקט תרמו רבות להקמת שמורת אוקאפי ב-1992 ואבטחתה מאז, אשר מקיפה שטח של 13,700 קמ"ר - פי 1.5 משטחו של הפארק הלאומי ילוסטון.[39] חלק זה של העולם מהווה מקום מחיה למגוון ביולוגי בעל חשיבות אקולוגית רבה, שכן שוכנים בו בעלי חיים אנדמיים רבים, כמו טווס הקונגו (Afropavo congensis), גורילת השפלה המזרחית והשימפנזה הננסי (בונובו).[52][53][54][19][22] כ-15% ממיני השמורה אנדמיים (מעל 1,500 מספרם), שעור שהוא אחד מהגבוהים בעולם, ובמקום זה נמצא גם עושר מיני יונקים הגדול יותר מאשר בכל פארק באפריקה.[20][39][19][5] כמו כן, מקום זה נחשב אחד מהאתרים החשובים ביותר לשימור עופות באפריקה, ואף מהווה מרכז תרבותי לקהילות הפיגמים המקומיות – בני מבוטי (Mbuti) ואֵפֶה (Efe).[28][39] על כן, ב-1996 הוכרה כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסק"ו, – אשר על פי מילותיו עצמו, שומרת על מערכת אקולוגית ומגוון ביולוגי חשובים ונדירים, ועל תרבות אנושית ייחודית – והפכה לאחד מחמשת אתרי המורשת הלאומית של המדינה.[28][30][44] אף על פי היותה מוגנת בכך, כשנה לאחר מכן נוספה השמורה לרשימת אתרי מורשת עולמיים הנמצאים בסכנה.[55]
השמורה תחת מתקפה: דוגמה לאי היציבות הביטחונית
מאז שנות ה-50 המוקדמות, אוקאפים הובאו למכלאות גדולות במרכז השימור והמחקר אפולו (Epulu Conservation and Research Center) - המפקדה של הפרויקט - אשר נמצא נכון לשנת 2014 בשטח השמורה ליד הכפר אפּוּלוּ של בני מבוטי.[22][56] אוכלוסיית שבי זו היוותה מקור לייצוא פרטים לגני חיות ברחבי העולם, וכן מושא מחקר, שהרי התנאים במכלאות אשר חיקו את תנאי הטבע העניקו אפשרות נדירה לצפות במין במצבו הטבעי. למרות הקשיים הרבים העומדים בפניו, ובראשם אי היציבות הביטחונית, הצליח הפרויקט לטפל באופן שוטף ולספק הגנה לאוקאפים של אפולו, כך שאף אחד מהם לא נהרג במהלך מלחמת קונגו השנייה.[39] יתר על כן, כאשר שררה שוב היציבות הביטחונית לאחר שש שנות מלחמה, התאפשר גם להפעיל שוב תיירות אקולוגית, אשר היוותה מקור הכנסה רב ערך לפרויקט. משום כך, נבנו פעם נוספת מבני בונגלו ובתי הארחה לאורך גדתו של נהר אפולו.
אולם, שלוותה של השמורה הופרעה בשעות הבוקר המוקדמות של 24 ביוני 2012, כאשר חמושים השתלטו על מרכז אפולו והרגו שבעה אנשים ואת כל האוקאפים ששכנו במתקנים הסמוכים - חמישה-עשר מספרם.[57][58] בתקיפה זו כל מבני המרכז נפגעו או נהרסו, ובאופן דומה גם כל הרכוש נבזז או נהרס.[59] חמושים אלו היו ציידי פילים וכורים בלתי-חוקיים, אשר חיפשו לנקום ב-ICCN על מאמציו לתקל את פעולותיהם בשטח השמורה. כעבור כשנתיים, נהרג מנהיג קבוצת חמושים זו, פול מורגן סדלה (Paul “Morgan” Sadala), כאשר פרץ קרב יריות בינו לבין צבא המדינה.[60]
בשבייה
פרטי אוקאפי רבים מוחזקים בשבייה במקומות רבים ברחבי העולם, בהם מתנהלים גרעיני רבייה לשימור המין. נכון לשנת 2011, 42 מוסדות זואולוגים הציגו את המין במכלאותיהם.[6][30] לפיכך התכנסו בנובמבר 2011 נציגים ממוסדות בצפון אמריקה ובאירופה, כדי לדון במעמדה של אוכלוסיית השבי ביחס לשימור המין, והסכימו על תוכנית עולמית לשימור אוכלוסייה בת-קיימא, המנוהלת תוך שיתוף פעולה.[30] גני החיות ושאר המוסדות הזואולוגים מהווים גוף שימור עיקרי בשביל המין. לדוגמה, ב-2010 הם תרמו לפרויקט שימור האוקאפי 225,000 דולרים אמריקנים, 33% מתקציבו באותה השנה.[30]
האוקאפי הוצג לראשונה לציבור בשנת 1919, בגן החיות של אנטוורפן (ZOO Antwerpen) שבבלגיה. זהו גן החיות הראשון שבו אוקאפי הצליח לשרוד בשבייה.[20] המין מתרבה ללא קושי, אך גידול עגלים נתקל בקשיים: עד שנות ה-50, כחצי מהם מתו במהלך החודש הראשון לחייהם. כמו כן, גידול האוקאפי מסובך בגלל בריאותו העדינה.
האוקאפי מהווה "מין-דגל" (Flagship species) ו"מין מטרייה" (Umbrella species) של יער איטורי[ג]. משמעות הדברים היא שהאוקאפי נחשב כבעל חיים מיוחד, ובכך מושך את תשומת לב הציבור לשימורו (מין דגל) ובכך גם עוזר לשימור בית גידולו והמינים האחרים החיים בו (מין מטרייה).[28][19][61][20] מלבד זאת, האוקאפי מופיע על כמעט כל מטבעות ושטרות של המדינה (פרנק קונגולזי), בין אם תמונתו מתנוססת ובין אם כסימן מים (Watermark).[62][63]
בתרבות הפיגמים
המילה Okapi נגזרת מהמילה o’api שמקורה בניב Karo משפתם של בני Lese, קבוצה אתנית החיה במקביל לפיגמי Efé (אלו האחרונים אף מדברים בשפה זו).[64] המילה היא הלחם של שתי מילים משפה זו: הפועל oka שמשמעותו לחתוך ושם העצם kpi שמתייחס לעיצוב המפוספס על חיציהם של ה-Efé שנוצר בתהליך הכנתם – הפסים על רגליו של האוקאפי מזכירים את הפסים על החצים.[6]
במסורת של בני מבוטי הציידים-לקטים נתפס האוקאפי כבעל חיים מוערך ביותר.[22] אף על פי שזה אינו מונע מהם לצוד אותו, שכן בשר האוקאפי הוא היקר ביותר בשבילם, ומעורו מכינים חגורות מעוטרות, הציד עצמו נחשב אירוע מיוחד המצריך תהליך טהרה דתי. לדוגמה, כתוצאה מכך נצפה פעם צייד מאפשר לאוקאפי לברוח שכן הטאבו על הריגתו ללא טהרה חל עליו. בנוסף, אגדה מקומית אומרת כי האוקאפי מקשט עצמו בפסים כדי להסתוות בצמחיית וצללי הג'ונגל.[6]
כסמל הקריפטוזואולוגיה
קריפטוזואולוגיה, תחום פסאודו-מדעי העוסק בחקר יצורים אשר קיומם משוער, אך חסר הוכחות מוצקות, כולל יצורים מיתולוגיים, דמיוניים או נכחדים. כפי שתואר בפסקה "היסטוריה של המין ואטימולוגיה", במשך שנים נפוצו שמועות על "חד-קרן אפריקני" החי בנבכי יערות הגשם, עד אשר התגלה האוקאפי, יצור אשר קרוביו הג'ירפיים הדומים לו נכחדו לפני אלפי שנים. משום כך, קריפטוזואולוגים אימצו את האוקאפי כדוגמה טובה ליצור גדול אשר נשאר בלתי ידוע למדע גם בתקופה המודרנית, ועל כן מהווה נציג של היצורים הבלתי ידועים באשר הם.[65][66] יותר מזה, האגודה הבינלאומית לקריפטוזואולוגיה לשעבר (International Society of Cryptozoology), השתמשה בו כנציגה וחרטה אותו על סמלה.
- אוסף מקיף של מחקרים ומאמרים בנושא האוקאפי, מאת The okapi management site.
ספרות כללית
- D. Mallon (2013), "(הקישור אינו פעיל, 15 באוקטובר 2019)Okapia johnstoni", IUCN Red List of Threatened Species.
- Gordy Slack, "The Elusive Okapi Okapia johnstoni",pp.1–3, American Museum of Natural History.
- J.A. Hart (2013), "Okapia johnstoni", In: J.S. Kingdon and M. Hoffmann (eds), "The Mammals of Africa", Volume 6: Pigs, Deer, Giraffe, Bovids and Hippos, pp. 95 and 110-115, A&C Black. ISBN 9781408189962.
- "Okapi - between legend and science (אורכב 15.04.2014 בארכיון Wayback Machine)", Zoo e-News, The National Zoological Gardens of South Africa ,The National Research Foundation.
- "Okapi", San Diego Zoo Animals.
- Okapi Conservation Project: Home page, "History of Okapi", "Okapi Wildlife Reserve", "Research".
- "Okapi Fact Sheet", San Diego Zoo.
- Susan Lyndaker Lindsey, Cynthia L. Bennett and Mary Neel Green, "The Okapi: Mysterious Animal of Congo-Zaire", University of Texas Press, 1999. ISBN 9780292747074 (2010 edition: ISBN 9780292788329).)
- Richard E. Bodmer and George B. Rabb (1992), "Okapia johnstoni", Mammalian Species, No.422: pp.1-8, The American Society of Mammalogists.
כתבים שפורסמו לפני ובתקופת גילוי המין
- Philip Henry Gosse, "The Romance of Natural History", Gould and Lincoln, 1861, pp.284–191.
- Sir Edwin Ray Lankester, "Extinct Animal", pp.155–190, A. Constable, 1905.
- Sir Edwin Ray Lankester (1901), "On Okapia, a new Genus of Giraffidæ, from Central Africa", The Transactions of the Zoological Society of London, 16(6): 279-314.
- Sir Edwin Ray Lankester and William George Ridewood (1901), "(הקישור אינו פעיל, 15 באוקטובר 2019)Monograph of the Okapi".
- Sir Harry Hamilton Johnston "The Okapi", in Charles John Cornish (editor), "The Living Animals of the World Vol.I", Chapter XVI, pp.267–270, Dodd, Mead and Company, 1902.
- Sir Harry Hamilton Johnston (1901), "The okapi. The newly discovered beast living in Central Africa", McClurés Magazine, pp.497-501.
- Sir Harry Hamilton Johnston, "The Uganda protectorate", Hutchinson, 1902.
- William Lutley Sclater, "The Mammals of South Africa: Vol. I", R. H. Porter, 1900 (reproduced by BiblioBazaar in 2010). ISBN 9781172188154.
- Thomas Oldfield (October 1901), "On the more notable Mammals obtained by Sir Harry Johnston in the Uganda Protectorate", Proceedings of the Zoological Society of London, 71(1): pp.85–90.
כתבים מאוחרים יותר
- Ahmed Afshar, Werner Dutz and Mark E. Taylor (1974), "Giraffes at Persepolis", Archaeology 27(2): 114-117.
- C. Bennett and S. L. Lindsey (1992), "Some notes on the physiological and behavioral ontogeny of okapi (Okapia johnstoni) calves", Zoo biology, 11(6), 433-442.
- David W. G. Stanton et al (2010), Microsatellite loci for the okapi (Okapia johnstoni), Conservation Genetics Resources 2' 2(1; Supp 1): 337-339.
- Franz Schwarzenberger et al (1993), "Fecal progestagen evaluations to monitor the estrous cycle and pregnancy in the okapi (Okapia johnstoni)", Zoo biology 12(6): 549-559.
- Franz Schwarzenberger et al (1999), "Noninvasive reproductive monitoring in the okapi (Okapia johnstoni)", Journal of Zoo and Wildlife Medicine: 497-503.
- Naida Loskutoff et al (1986), "Urinary steroid evaluations to monitor ovarian function in exotic ungulates: II. Comparison between the giraffe (Giraffa camelopardalis) and the okapi (Okapia johnstoni)", Zoo biology 5(4): 331-338.
- (1965), Part 6 Order: ARTIODACTYLA Suborder: RUMINANTIA Infraorder: Pecora Family: Giraffidae Genus: "Okapia". The Transactions of the Zoological Society of London, 30(6): 169–174.
- R. C. Reason (1991), "Preliminary observations on growth and development in the Okapi: Okapia johnstoni at Brookfield Zoo, Chicago", International Zoo Yearbook, 30(1), 216-219.
- S. L. Lindsey et al (1994), "Calf management and the collection of physiological data for Okapi Okapia johnstoni: at Dallas Zoo", International Zoo Yearbook 33(1): 263-268.
- Stuart Christopher Nixon and T. Lusenge (2008), "Conservation status of okapi in Virunga National Park, Democratic Republic of Congo", ZSL Conservation Report No. 9, The Zoological Society of London, London.
- "The okapi management site" – אתר המציע מידע מקיף על טיפול באוקאפי, כולל אילן יוחסין (Studbook) המתעד פרטי אוקאפי במרכזים זואולוגיים ברחבי העולם.
- אוסף בולים ומטבעות בנושא האוקאפי, Philip R. "Pib" Burns website.
- "אוקאפי אפריקני, עם עור סגול ולשון באורך 43 ס"מ בגן החיות ברונקס" – ידיעה מהעיתון Reading Eagle על הגעת אוקאפי לגן החיות ברונקס, 8 באוגוסט 1937.
- אוקאפי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מדיה
תמונות
- אוקאפי באפדנה שבפרספוליס
- תקריב של ראש החיה המשוערת כאוקאפי
- התבליט המלא (התמונה שלפני האחרונה או פה), Livius.Org.
וידאו
- אוקאפי ביער איטורי, שמורת הטבע אוקאפי. הועלה על ידי WildlifeDirect ב-28 במרץ 2007.
- אוקאפים בשמורת אוקאפי. הועלה על ידי lulucadd ב-24 באפר 2010.
- פעיל שימור מדבר על שמורת מאיקו והאוקאפי. העולה על ידי TheForgottenParks ב-5 בנובמבר 2011.
- אוקאפי שותה מים. הועלה על ידי musselshell ב-17 בינואר 2012.
- "זברה, סוס או אף אחד מהם?", נשיונל ג'יאוגרפיק. הועלה ב-20 באוגוסט 2007.
- טיפוח אוקאפי, העמותה הזואולוגית של לונדון (Zoological Society of London). הועלה ב-19 בינואר 2011.
- "Heart of Brightness", סרט תיעודי משנת 1990 על חקר האוקאפי ביער איטורי. הועלה על ידי Sarah Hart ב-23 באוקטובר 2013.
- סרט תיעודי קצר על פרויקט שימור האוקאפי בשמורת אוקאפי, GLP Films.
- חיזור, לידות ועגלים:
- זכר מחזר אחר נקבה: חלק 1, חלק 2. הועלה על ידי Crazymoments15, ב-2 ביולי 2008.
- סרטון משנת 1960 על בעלי חיים בגן החיות "בליידורפ" (Blijdorp), רוטרדם. ניתן לראות ב-0:20 אוקאפי צעיר מקפץ ברחבי המכלאה.
- לידת אוקאפי בגן החיות Dvůr Králové שבצ'כיה: חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4. הועלה על ידי fubar בין ה-20 ל-21 בספטמבר 2008.
- לידת אוקאפי במרכז השימור White Oak. הועלה ב-5 ביולי 2012.
- עגל אוקאפי יונק חלב מבקבוק, מרכז השימור White Oak. הועלה ב-19 בינואר 2011.
- עגל ואימו בגן החיות ברוקפילד (Brookfield Zoo), ברוקפילד, אילינוי. בתאריך 25 במאי 2011.
- עגל צעיר בגן החיות דנוור, דנוור, קולורדו. הועלה ב-21 בפברואר 2014.
- "אוקאפי צעיר מתחיל לחקור", העמותה הזואולוגית של לונדון (Zoological Society of London). הועלה ב-16 ביולי 2013.
- עגל שאך נולד, גן החיות סינסינטי (Cincinnati Zoo). הועלה ב-6 בנובמבר 2008.
- אוקאפי, באתר ITIS (באנגלית)
- אוקאפי, באתר NCBI (באנגלית)
- אוקאפי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- אוקאפי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אוקאפי, באתר GBIF (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads