Loading AI tools
אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור, בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות.
האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" (Convention Concerning the Protection of World Cultural and Natural Heritage) ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. 195 מדינות וישויות אשררו את האמנה.
האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון וסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית.
בשנת 2024 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,223 אתרים ב-168 מדינות וישויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 952 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 231 כאתרי טבע ויתר 40 האתרים משלבים את שני התחומים[1].
ב־1959 יזמה ממשלת מצרים את הקמתו של סכר אסואן הגבוה, מבנה אשר אמור היה להביא להצפת שטח נרחב, בו שכנו מקדשי אבו סימבל ואתרים ארכאולוגיים אחרים. למרות מחאות מצד ממשלות מצרים וסודאן פתח ארגון אונסק"ו במסע ציבורי להגנת האתרים. בסופו של דבר פורקו מקדש אבו סימבל ומקדש פילה, והועברו לאתר גבוה יותר שם שוחזרו והורכבו מחדש. מחירו של המיזם הגיע לסכום של 80 מיליון דולר ומחציתו גויסה מ-50 מדינות שונות אשר נרתמו למאמץ. האירוע זכה להצלחה והביא למיזמים דומים בוונציה, בעיר העתיקה מואנג'ודארו בפקיסטן ובמקדש בורובודור באינדונזיה. עקב כך ניסח ארגון אונסק"ו, יחד עם הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites – ICOMOS), טיוטה לאמנה בדבר הגנת המורשת התרבותית העולמית. ב־1965 החלה ארצות הברית לקדם את הקמתה של קרן מורשת עולמית (World Heritage Trust) ואת הרעיון לשמר אתרי טבע לצד אתרי תרבות. "האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע" הציע הצעה ברוח דומה ב־1968, והן הוצגו בפני כנס האומות המאוחדות בעניין הסביבה האנושית ב־1972. משהוסכם על נוסח אחיד נוסחה האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, וזו אומצה על ידי האספה הכללית של אונסק"ו ב־1972.
על מדינה חברה המבקשת להעמיד אתר להכללה ברשימה לערוך תחילה "רשימה ראשונית" של כל האתרים בעלי הערך התרבותי והטבעי שבשטחה. ניתן להציע מועמדות להכללה אך ורק מתוך רשימה זו, ולשם כך יש לערוך תיק מועמדות בעזרתו של המרכז למורשת עולמית. תיק המועמדות נבדק על ידי "הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים" ו"איחוד השימור העולמי", אשר עורכים את המלצתם לוועדת המורשת העולמית. הוועדה דנה במועמדות האתר בהתאם לקריטריונים מנחים.
על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרת הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לבחירת אתר תרבות וארבעה לבחירת אתר טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון. משנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.
בוועדה למורשת עולמית חברות 21 מדינות ומשך החברות הוא בן שש שנים, אולם רוב המדינות מסיימות את חברותן ביוזמתן לאחר ארבע שנים בלבד על מנת לאפשר למדינות אחרות להצטרף לוועדה. בחירות לחברות בוועדה נערכות אחת לשנתיים, ובכל פעם נבחרות לפחות 7 חברות חדשות.
הוועדה נפגשת מספר פעמים בשנה על מנת לדון בניהולם השוטף של האתרים המופיעים ברשימה ולקבל בקשות לצירוף אתרים חדשים. אחת לשנה מתקיימת "ישיבת ועדת המורשת העולמית" ("World Heritage Committee Session") ובה מצורפים אתרים חדשים לרשימה באופן רשמי. ישיבות אלה מתקיימות כל שנה בעיר אחרת באחת המדינות החברות, למעט ישיבות רבות שהתקיימו בפריז, מקום מושבה של הנהלת אונסק"ו. תפקידה השלישי של הוועדה הוא לבחון בקשות לסיוע בינלאומי מקרן המורשת העולמית.
הישיבות מתקיימות מדי שנה ברציפות מאז 1977, למעט 2020 בעקבות מגפת הקורונה, ו-2022 בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, ואלה הן[2]:
ישיבה מספר | שנה | תאריך | עיר | הערות |
---|---|---|---|---|
1 | 1977 | 27 ביוני – 1 ביולי | פריז, צרפת | |
2 | 1978 | 5–9 בספטמבר | וושינגטון הבירה, ארצות הברית | |
3 | 1979 | 22–26 באוקטובר | קהיר, לוקסור, מצרים | |
4 | 1980 | 1–5 בספטמבר | פריז, צרפת | |
5 | 1981 | 26–30 באוקטובר | סידני, אוסטרליה | |
6 | 1982 | 13–17 בדצמבר | פריז, צרפת | |
7 | 1983 | 5–9 בדצמבר | פירנצה, איטליה | |
8 | 1984 | 9 באוקטובר – 2 בנובמבר | בואנוס איירס, ארגנטינה | |
9 | 1985 | 2–6 בדצמבר | פריז, צרפת | |
10 | 1986 | 24–28 בנובמבר | פריז, צרפת | |
11 | 1987 | 7–11 בדצמבר | פריז, צרפת | |
12 | 1988 | 5–9 בדצמבר | ברזיליה, ברזיל | |
13 | 1989 | 11–15 בדצמבר | פריז, צרפת | |
14 | 1990 | 7–12 בדצמבר | באנף, קנדה | |
15 | 1991 | 9–13 בדצמבר | קרתגו, תוניסיה | |
16 | 1992 | 7–14 בדצמבר | סנטה פה, ארצות הברית | |
17 | 1993 | 6–11 בדצמבר | קרטחנה, קולומביה | |
18 | 1994 | 12–17 בדצמבר | פוקט, תאילנד | |
19 | 1995 | 4–9 בדצמבר | ברלין, גרמניה | |
20 | 1996 | 2–7 בדצמבר | מרידה, מקסיקו | |
21 | 1997 | 1–6 בדצמבר | נאפולי, איטליה | |
22 | 1998 | 30 בנובמבר – 5 בדצמבר | קיוטו, יפן | |
23 | 1999 | 29 בנובמבר – 4 בדצמבר | מרקש, מרוקו | |
24 | 2000 | 27 בנובמבר – 2 בדצמבר | קיירנס, אוסטרליה | |
25 | 2001 | 11–16 בדצמבר | הלסינקי, פינלנד | |
26 | 2002 | 24–29 ביוני | בודפשט, הונגריה | |
27 | 2003 | 30 ביוני – 5 ביולי | פריז, צרפת | |
28 | 2004 | 28 ביוני – 7 ביולי | סוג'ואו, סין | |
29 | 2005 | 10–17 ביולי | דרבן, דרום אפריקה | |
30 | 2006 | 8–16 ביולי | וילנה, ליטא | |
31 | 2007 | 23 ביוני – 1 ביולי | קרייסטצ'רץ', ניו זילנד | |
32 | 2008 | 2–10 ביולי | קוויבק סיטי, קנדה | |
33 | 2009 | 22–30 ביוני | סביליה, ספרד | |
34 | 2010 | 25 ביולי – 3 באוגוסט | ברזיליה, ברזיל | |
35 | 2011 | 19–29 ביוני | פריז, צרפת | |
36 | 2012 | 24 ביוני – 6 ביולי | סנקט פטרבורג, רוסיה | |
37 | 2013 | 16–27 ביוני | פנום פן, קמבודיה | |
38 | 2014 | 15–25 ביוני | דוחה, קטר | |
39 | 2015 | 28 ביוני – 8 ביולי | בון, גרמניה | |
40 | 2016 | 10–20 ביולי | איסטנבול, טורקיה | |
41 | 2017 | 2–12 ביולי | קרקוב, פולין | |
42 | 2018 | 24 ביוני – 4 ביולי | מנאמה, בחריין | |
43 | 2019 | 30 ביוני – 10 ביולי | באקו, אזרבייג'ן | |
44 | 2021 | 16–31 ביולי | פוג'ואו, סין | |
45 | 2022 | 19–30 ביוני | קאזאן, רוסיה | הכינוס בוטל בשל פלישת רוסיה לאוקראינה |
45 | 2023 | 10–25 בספטמבר | ריאד, ערב הסעודית | |
46 | 2024 | 21–31 ביולי | ניו דלהי, הודו |
נכון לשנת 2023, ישנם 1,199 אתרי מורשת עולמית הממוקמים ב-168 מדינות וישויות ברחבי העולם[1]. האתרים מחולקים לפי אתרים טבעיים, אתרי תרבות שנבנו בידי אדם ואתרים מעורבים (נוצרו בידי הטבע והאדם). אזורי האתרים מחולקים על ידי אונסק"ו ל-5 אזורים:
המדינה עם מספר אתרי המורשת הרבים ביותר היא איטליה עם 59 אתרים, אחריה סין עם 57 אתרים, ואחריהן גרמניה עם 52 אתרים.
הוועדה רשאית לקבל אתר ולהכלילו ברשימה כאתר הנתון בסכנה, ולאשרר אתר הנמצא כבר ברשימה, או להסירו מהקטגוריה. נכון ל-2023 כוללת רשימה זו 56 אתרים, ובהם ירושלים שבין החומות (לבקשת ירדן) ופסלי בודהה בבמיאן בעמק במיאן באפגניסטן שנהרסו על ידי הטליבאן, ורוב האתרים בתימן ובאוקראינה בשל מלחמות. השיקולים להכללת אתרים ברשימה זו עשויים להיות גם פוליטיים כפי שמעיד עניינה של ירושלים או רוב האתרים שהוכרזו כשייכים לרשות הפלסטינית (כנסיית המולד הוסרה מהרשימה ב-2019). ב-2021 ניהלה אוסטרליה מאבק מוצלח למנוע את הכרזת שונית המחסום הגדולה כאתר הנתון בסכנה, אף על פי ששני שלישים ממנו ניזוק בגלל ההתחממות העולמית[3].
עד כה הוסרה ההכרזה משלושה אתרים בלבד – מקלט הראם הלבן בעומאן (2007), עמק האלבה בדרזדן שבגרמניה (2009), והעיר ליברפול ב-2021. ב-2017 הוסרה קתדרלת בגרטי בגאורגיה מהאתר המשותף עם מנזר גלאתי.
במרץ 2014 פורסם מחקר המפרט אתרי מורשת הנמצאים בסכנת טביעה, עקב עליית גובה פני הים[4].
האתרים שהוסרו בעבר מהרשימה הם:
ישראל משויכת על פי החלטת אונסק"ו לאזור אירופה ואמריקה הצפונית[7]. תיקי מורשת עולמית של אונסק"ו מטופלים בישראל על ידי הוועד הישראלי לאונסק"ו, הנמצא תחת פיקוח משרד החינוך והתרבות. שר החינוך והתרבות הוא נשיא אונסק"ו ישראל. ועדת מורשת עולמית של אונסק"ו ישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו להכרזה העולמית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2022 (לצד שנת ההכרה בהם):
עיינו גם בפורטל פורטל המורשת העולמית הוא שער לכל הנושאים הקשורים בנושא. הפורטל מציג את אתרי המורשת העולמית מזוויות שונות ותוך התמקדות במדינות ובנושאים נבחרים, ומספק מידע אודות אופן פעולתם של ועדת המורשת העולמית והגופים המסייעים לה. |
ספר: אתרי מורשת עולמית בישראל | |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד. |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.