Loading AI tools
ארכיפלג סקוטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איי שטלנד (באנגלית: Shetland Islands) הם ארכיפלג בצפונה של סקוטלנד, צפונית מזרחית לאורקני, וכ-280 ק"מ מאיי פארו. שטח האיים כ-1,466 קמ"ר והם מפרידים בין האוקיינוס האטלנטי שממערב לאיים והים הצפוני שממזרח לו. המרכז האדמיניסטרטיבי של האיים והגדול ביישובי האיים הוא לרוויק.
| |||
 | |||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|---|
| אומה |
 סקוטלנד | ||
| רשות מחוקקת |
מועצת איי שטלנד  | ||
| בירת המחוז | לרוויק | ||
| שפה רשמית |
אנגלית, סקוטית | ||
| שטח | 1,468 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
גבעת רואנס | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 23,210 (2012) | ||
| ‑ צפיפות | 15 נפש לקמ"ר (2010) | ||
| קואורדינטות | 60°21′25″N 1°15′38″W | ||
| אזור זמן | UTC | ||
| www.shetland.gov.uk | |||
  | |||
האי הגדול באיי שטלנד, המכונה "מיינלנד" - "היבשת" (באנגלית: Mainland), הוא האי השלישי בגודלו בסקוטלנד, וכן השלישי בגודלו באיי בריטניה הגדולה.
איי שטלנד מהווים אחת מ-32 המועצות האזוריות של סקוטלנד, אך בשנת 2020 החליטה מועצת האיים לבדוק אפשרויות לקבלת עצמאות מסקוטלנד.
אזור האיים יושב כבר בתחילת האלף השלישי לפנה"ס. אוכלוסיית המקום שהתפרנסה מגידול צאן הקימה באיים מספר מבנים מגליתיים. תקופת הברונזה (שנת 2000 לפנה"ס) התאפיינה בהתקררות האקלים באזור, ועל כן נטשו התושבים את מרכז האיים והתגוררו בקרבת החופים. באיים התגלו שרידי יישובים מתקופת הברזל, ובהם אף מקדשים (כגון מקדש סטיינדסייל). מקורות רומיים משנת 279 לספירה מציינים כי באיים התגוררו פיקטים קלטים.
החל מהמאה התשיעית החלו הוויקינגים להתיישב באיים (עד תקופה זו נהגו רק לבזוז את האיים). שינוי מדיניות זו, ותחילת ההגירה אל האיים נגרמו בשל גידול ניכר באוכלוסיית נורווגיה והמחסור באדמות חקלאיות.
הוויקינגים התיישבו באיי שטלנד, באורקני, בהברידים, באיי פארו, באירלנד, באיסלנד ובגרינלנד.
המתיישבים הנורווגיים הביאו לאיים את תרבותם, שפתם (נורדית עתיקה), וחוקיהם. שפה זו התפתחה לנורדית מערבית ובהמשך לנורנית (שפה שנעשה בה שימוש באיים עד אמצע המאה ה-19).
לאחר שהפך האראלד הראשון (הרפאגר) לשליט נורווגיה כולה, ברחו מתנגדיו לאיי אורקני ושטלנד. ממקום מושבם באיים המשיכו ויקינגים אלה לפשוט על סקוטלנד ואף על נורווגיה. פשיטות וביזה אלה גרמו להרפאגר לשלוח צי לכבוש את האיים בשנת 875. לאחר כיבוש האיים מונה ראנואלד אייסטיינסון למושל האיים (כפיצוי על מות בנו בקרב בסקוטלנד).
תושבי האיים הומרו לנצרות במאה העשירית.
בשנת 1194 הרוזן של אורקני ושטלנד, האראלד מאדאדסון, ניסה לתקוף את נורווגיה (שנשלטה באותה עת על ידי סוור סיגורדסון) במטרה להמליך את אחיו, אולאב על נורווגיה. אולאב הובס בקרב, והרוזן נענש בכך שאיי שטלנד הועברו לשליטת הכתר הנורווגי (הרוזן הפך למושל האיים, אולם למעשה איבד כל כוח פוליטי באיים והשליטה הייתה שליטה ישירה של המלך הנורווגי).
עם הגיעו של מלך סקוטלנד אלכסנדר השלישי לגיל 21 בשנת 1262 (ותחילת שלטונו בפועל), הכריז על כוונותיו לכבוש את האיים המצויים צפונית ומערבית לסקוטלנד. אלכסנדר שלח דרישה רשמית למלך הנורווגי הוקון הרביעי להכיר בשליטה הסקוטית באיים.
המלך הנורווגי (שהצליח לייצב את מלכותו לאחר שנים של מלחמת אזרחים, והיה בעל השפעה רבה בצפונה של אירופה) דחה בבוז את התביעה הסקוטית, והכריז כי כל איי הים הצפוני מהווים חלק מנורווגיה. המלך יצא בראש צי על מנת להגן על האיים מפני סקוטלנד. הצי נחת באי אראן, במטרה לנהל משא ומתן כוחני עם המלך הסקוטי.
אלכסנדר השלישי ניהל את המשא ומתן באיטיות במטרה להמתין עד בוא החורף, שהיה מאלץ את הצי הנורווגי לעזוב את סקוטלנד. המלך הנורווגי החליט שלא להמתין ותקף את המלך הסקוטי בקרב לארג'ס. בשל סופה, נפגעו ספינות נורווגיות רבות עוד בטרם תחילת הקרב, והקרב לא הסתיים בהכרעה.
ב-5 באוקטובר 1263 שב המלך הנורווגי לאורקני, ושם נפטר מחום ב-17 בדצמבר באותה שנה.
המלך מגנוס השישי, בנו של הוקון, החל במשא ומתן עם אלכסנדר השלישי, ובשנת 1266 נחתם הסכם פרת' לפיו ויתרה נורווגיה על דרישותיה לשלוט בסודרייאר (האיים ההברידיים) ובאי מאן בתמורה לתשלום ראשון של 4,000 מארקים ותשלומים שנתיים של 100 מארקים (אותם הפסיקה סקוטלנד לשלם כעבור מספר שנים, ובניגוד להסכם).
במסגרת הסכם זה הכירה סקוטלנד בשליטה הנורווגית באורקני ובאיי שטלנד.
הנורווגים הסכימו להסכם זה מאחר שמצב הלחימה פגע בסחר הנורווגי בים הצפוני ובעיקר בסחר עם אנגליה. במסגרת הסכם סחר שנחתם בין אנגליה לנורווגיה בשנת 1223 דרשה אנגליה כי נורווגיה תפסיק את מצב הלוחמה עם סקוטלנד.
ההשפעה הסקוטית באיים החלה מאמצע המאה ה-14, תקופה בה נורווגיה עדיין ראתה באיים פרובינציה שלה. בשנת 1379 השתלט הרוזן הסקוטי הנרי סינקלייר על האיים בשם המלך הנורווגי הוקון השישי, וזאת לאחר שנורווגיה נפגעה בצורה קשה בשנת 1348 בשל המגפה השחורה, ונחלשה מבחינה פוליטית. בשנת 1397 הפכה נורווגיה לחלק מאיחוד קאלמאר. בעקבות איחוד זה, שלט למעשה במהלך המאה ה-15 מלך דנמרק כריסטיאן הראשון בדנמרק, נורווגיה ושוודיה. בשל קשייו הכספיים, כאשר נישאה ביתו לג'יימס השלישי, מלך סקוטלנד נזקק המלך להלוואות על מנת לשלם את הנדוניה של בתו. בהסכם חשאי שנכרת ב-8 בספטמבר 1468 בין כריסטיאן הראשון ומלך סקוטלנד, חכרו הסקוטים את איי אורקני עבור 50,000 גילדרים, וב-28 במאי 1469 נחכרו איי שטלנד תמורת 8,000 גילדרים, על מנת שכספים אלה ישמשו נדונייה עבור מרגרט.
ההסכם מציין כי למלך נורווגיה תהא הזכות לפדות את האיים בתמורה לסכום קבוע של 210 ק"ג זהב או 2,310 ק"ג כסף. מלכי דנמרק ונורווגיה אכן ניסו לפדות את האיים במאות ה-17 וה-18 אולם מועצת המלך באדינבורו דחתה ניסיונות אלה.
לאחר ירידה עוצמתה של נורווגיה, מכרו תושבי האיים את מרכולתם באמצעות ההסכמים שבין ערי ליגת ההנזה שכללה את הערים הגרמניות ברגן, ברמן, לובק והמבורג. ערי ההנזה רכשו ספינות מלאות דגי בקלה מלוחים באיי שטלנד, ובתמורה מכרו לתושבי האיים דגן, בדים, בירה ומוצרי צריכה אחרים. הסכמי שכר אלה נותרו בתוקף עד חוקי האיחוד של 1707 אשר אסרו על ערי ההנזה לסחור עם איי שטלנד.
בשל הפסקת הסחר עם ערי ההנזה, סבלו איי שטלנד משפל כלכלי, ותושבי האיים נאלצו למכור את אדמותיהם על מנת לקיים את עצמם. מכירת האדמות יצרה למעשה כלכלה של צמיתות באיים.
רק בתקופת כהונתו של ראש ממשלת בריטניה הליברלי ויליאם גלאדסטון בשנות ה-80 של המאה ה-19 שוחררו הצמיתים באיים.
3,000 מתושבי האיים שירתו בצי המלכותי בתקופת מלחמות נפולאון בין השנים 1800 ו-1815.
במהלך מלחמת העולם השנייה פעלה בשטלנד יחידה של הצי המלכותי הנורווגי שכונתה "כנופיית שטלנד". יחידה זו פעלה כנגד היחידות הגרמניות אשר כבשו את נורווגיה בסתיו של שנת 1940. עם כיבוש נורווגיה כ-30 ספינות דיג הבריחו פליטים נורווגים לאיי שטלנד. ספינות דיג אלה הפכו לצי מתנדבים שפעלו נגד הכובשים הגרמנים, הבריחו פליטים מנורווגיה הכבושה, העבירו מרגלים אנגליים ואמריקאים לנורווגיה, וסיפקו מידע לבעלות הברית. ספינות הדיג הללו חצו את הים הצפוני כ-80 פעם, והתקפות הצי הגרמני הביאו לטביעת 10 מהספינות (ועליהם 44 אנשי צוות ו-60 פליטים). בשל האבדות הגבוהות הוחלט להפסיק את השימוש בסירות דיג ולעשות שימוש בצוללות להעברת מרגלים ומידע בין נורווגיה לאיי שטלנד. צוללות אלה עשו כ-120 הפלגות בין האיים לנורווגיה במהלך המלחמה.
בשנות ה-60 וה-70 התגלה נפט גולמי וגז טבעי בסמוך לחופי האיים. אגן מזרח שטלנד הוא שדה הנפט הגדול ביותר באירופה. הנפט המופק מאגן זה מובל בצינורות לנמל הנפט בסאלום וו הפועל החל משנת 1978. נמל נפט זה הוא נמל יצוא הנפט הגדול ביותר בממלכה המאוחדת - הנמל מייצא 25 מיליון טונות נפט גולמי מדי שנה. נמל זה וגילוי הנפט השפיעו רבות על כלכלת האיים והביאו לפיתוח האיים ולגידול באוכלוסיית האיים.
בשנת 2015 הוקמה תנועה פוליטית הדורשת לאיי שטלנד מידת אוטונומיה רחבה יותר, ואף עצמאות מסקוטלנד. בספטמבר 2020 החליטה מועצת האיים לבחון דרכים להשגת עצמאות מסקוטלנד תוך התבססות כלכלית על שדות נפט ודיג. המועצה הביעה תסכול הולך וגובר מתהליך קבלת ההחלטות בסקוטלנד בנושאים הנוגעים לאיים, ומהפחתת המימון הממשלתי למעבורות ושירותים חיוניים אחרים.[1]
התרבות של איי שטלנד היא שילוב של תרבויות של כובשי האיים - התרבות הנורדית והתרבות של האיים הבריטיים. שילובים אלה השפיעו על מוזיקת האיים, השפה של האיים והאדריכלות והאמנות באיים. המוזיקה של האיים כוללת אלמנטים של מוזיקת עם נורווגית, המשולבת עם ג'יג סקוטי ומוזיקה אירית. מידי חורף נערך באי פסטיבל אפ האלי אה המתקיים למעלה מ-100 שנים. פסטיבל זה מציג את המסורת וההיסטוריה הוויקינגית של האיים.
מתוך 100 איי שטלנד רק 15 מהאיים מאוכלסים. האי העיקרי בקבוצת איי שטלנד נקרא "מיינלנד" - "האי הראשי".
בין האיים האחרים המיושבים ניתן למנות את האיים: בריסיי, בורה, פטלאר, פולה, מקל רו, פפא סטור, טרונדרה, ויילה, אונסט, וולסיי ויל. איים אלה מצויים במרכז קבוצת איי שטלנד. כמו כן מיושבים האיים פייר אייל בדרום האיים ואיי האוסיי וברוריי שבאיי סקריז החיצוניים שבמזרח האיים.
בין האיים הבלתי מיושבים ניתן למנות את האיים ברד'ר, ביגה, באלטה, לינגה המזרחי, פיש הולם, גלופ הולם, גרוניי, האף גרוניי, למבה, לינגה, הסקוסיי, הברה, הילדסיי, הוניי, לידטל רו, לונה הולם, מאול מאסמוויק, מוסה, מקל פלוגה, מקל אוסה, הברה הצפוני, נוס, ארפאסיי, אאוט סטק, אוקסנה, פפא הקטן, סמפרי, גרוני הדרומי, הברה הדרומי, דלטנסס הדרומי, אוריי לינגיי, אויאה, אוינריי, ורמנטרי ולינגה המערבי.
האי פייר אייל (Fair Isle) נמצא במחצית הדרך בין שטלנד ואורקני, אולם נחשב חלק מאיי שטלנד.
באי פורביק (Forvik) או פורוויק הולם (Forewick Holm) היה ניסיון להקמת מדינה לכאורה על ידי סטיוארט היל, שהוא אזרחה היחיד ומלכה. היל מבקש להכיר באי כמושבת כתר (בדומה לאי מאן ואיי התעלה) ולכפוף אותו ישירות למונרך הבריטי, אך הממשלה הבריטית מעולם לא הכירה בבקשתו.
האקלים באיי שטלנד הוא אקלים ממוזג אטלנטי. חודשי הקיץ גשומים וקרירים, והחורפים חשוכים וקרים. מספר שעות האור המרבי בחודשי הקיץ הוא 19 שעות אור ביום, ואילו בחודשי החורף מספר שעות האור המינימלי עומד על שמונה שעות ביום.
כמות המשקעים הממוצעת באיים היא 1,037 מילימטר גשם בשנה. שלושה רבעים מהמשקעים יורדים בחודשי החורף.
| טמפרטורה ממוצעת בחודש הקר ביותר | 5.4°C (פברואר) |
| טמפרטורה ממוצעת בחודש החם ביותר | 15°C (אוגוסט) |
| מספר הימים הממוצע בשנה בהם הטמפרטורה נמוכה מנקודת הקיפאון | 33 ימים |
| כמות משקעים שנתית ממוצעת | 1,220 מילימטרים |
| מספר ימים ממוצע בשנה בהם יורד שלג | 70 ימים |
| מספר ימים ממוצע בשנה בהם יורד גשם | 269 ימים |
צמחיית איי שטלנד היא צמחייה ארקטית - אלפינית. האיים מאופיינים בצמחייה עשבית נמוכה (המשמשת מאכל לכבשים הרועים באי), וסלעי האי מכוסים אזוב מצוי. מספר העצים באיים מועט.
איי שטלנד מהווים אחד מאתרי הקינון המרכזיים בצפון מזרח האוקיינוס האטלנטי. באיים מקננות למעלה ממיליון ציפורים. מרבית מושבות הציפורים מצויות באיים הרמנס, פולה, מאוסה, נוס, סמבורג הד ופייר אייל.
בין הציפורים המקננות איים ניתן למנות את התוכי הימי (Atlantic Puffin), היסעורון (Storm-petrel), הקיווית הצפונית (Northern Lapwing) וגידרון החורף (Winter Wren). ציפורים ארקטיות רבות מקננות באיים בעונת החורף. בין ציפורים אלה ניתן למנות את הברבור השר (Whooper Swan), והטבלן הצפוני הגדול (Great Northern Diver).
בשל האקלים הנוח של האיים (הנגרם בהשפעת זרם הגולף) חקלאות האיים מסוגלת להזין את אוכלוסיית האיים. ענף הכלכלה העיקרי של האיים (כבר מהתקופה הפרה היסטורית) הוא ענף הדיג. ענפי הכלכלה העיקריים כיום הם הדיג, החקלאות ותעשיית הנפט (הפקת נפט גולמי וגז טבעי).
חקלאי האיים מגדלים צאן, כבשי שטלנד ידועים באיכות הצמר שלהם ואת פוני שטלנד, גזע סוס אשר מקורו באיים אלה. הגידולים החקלאיים כוללים שיבולת-שועל ושעורה.
באמצע המאה ה-20 התגלו בקרבת האיים מרבצי נפט. גילוי מרבצים אלה שינה מן הקצה אל הקצה את כלכלת האי, המתבססת כיום על מתן שירותים לאסדות קידוח הנפט בים הצפוני. אגן מזרח שטלנד הוא אחד מאתרי קידוח הנפט הגדולים באירופה. הנפט המופק מהקידוחים נלקח למסוף הנפט סאלום וו שבאיי שטלנד. כספי תעשיית הנפט העלו בצורה משמעותית את רמת החיים באיים, ואפשרו מימון של פעילות חינוכית, תרבותית וסוציאלית באיים.
כספי הנפט מהווים 15% מהכנסות האיים (כ-116 מיליון ליש"ט בשנה). יצוין כי ענף הדגה מהווה למעלה מ-30% מהכנסות האיים.
תושבי האיים הקדומים דיברו בשפה הפיקטית. עם ההגירה בארצות הנורדיות השפה המדוברת באיים הפכה לנורדית עתיקה וזו התפתחה לשפה הנורנית. שפה זו מהווה בימינו השריד העיקרי להשפעה הנורדית על האיים. כמעט כל אחד ואחד משמות האתרים באיים מקורו בשפה הנורנית. שפה זו הייתה בשימוש עד המאה ה-18, עת שגברה העגה המקומית של השפה הסקוטית המכונה שטלנדית. כיום השפה המדוברת בפועל באיים היא אנגלית סקוטית, אולם נותרו מספר סממנים של נורנית בשפה המקומית, ובעיקר השפעה נורנית על הדקדוק המדובר על ידי תושבי האיים.
דוגמה של השפה הנורנית - תפילת האדון בנורנית, המדגימה את קרבת השפה לנורווגית המודרנית:
|
נורנית:
|
|
עברית:
|
שמם המקורי של האיים היה "הייאטלנד". המילה "היאט" בנורדית עתיקה משמעה הקת של החרב. התחילית "הייא" התפתחה בנורנית ל"ג'ה" ובהמשך בעקבות השפעת השפה הסקוטית ל"שא".
באיים יוצא לאור מדי שבוע מקומון בשם שטלנד טיימס. מקומון זה היה מבין הראשונים שעיתוני הממלכה המאוחדת שיצא לאור במהדורה אינטרנטית, כבר בשנת 1996. תחנת הרדיו המקומית הציבורית - רדיו שטלנד, סניף מקומי של ה-BBC פועלת לצד תחנת רדיו מסחרית בשם SIBC.
מרבית התחבורה בין האיים עצמם, ובינם לבין אברדין שבסקוטלנד, טורסהאבן שבאיי פארו, סייד'פיורור שבאיסלנד, ברגן שבנורווגיה והנסטהולם שבדנמרק מתבצעת באמצעות מעבורות.
שדה התעופה סמבור הוא שדה התעופה העיקרי של האיים. שדה התעופה ממוקם בסמבורג, 40 ק"מ דרומית ללרוויק. חברת לוגנאייר מקיימת טיסות סדירות ליתר איי הממלכה המאוחדת מספר פעמים ביום. קווי הטיסה מקשרים את האיים לקירקוול, אברדין, אינברנס, גלאזגו, ואדינבורו וכן בחודשי הקיץ ישנן טיסות סדירות ללונדון.
ככל הנראה האיים היו מיושבים על ידי הפיקטים קודם לכיבוש הוויקינגי של האיים, אולם כיבוש זה מחה כמעט כל שריד לתרבית קודמת, למעט רמזים לשפה הפיקטית בשמות חלק מהאתרים באיים. מחקר גנטי שנערך הראה כי 44% מתושבי האיים הם ממוצא סקנדינבי הן מצד אימם והן מצד אביהם, דבר המלמד על התיישבות ויקינגית הן של גברים והן של נשים (בדומה לאיי אורקני וצפון סקוטלנד, אולם בניגוד לאיים דרומיים יותר בהם ניתן לראות התיישבות של גברים סקנדינביים אשר מצאו נשים מקומיות). במאות ה-16 וה-17 היגרו לאיים משפחות רבות מסקוטלנד, ובשל קשרי המסחר עם גרמניה והולנד הייתה הגירה מצומצמת גם מארצות אלה. מגפות כגון מגפת האבעבועות השחורות הביאו לצמצום האוכלוסייה במאות ה-17 וה-18, אולם גילוי החיסון במאה ה-18 הביאה לגידול באוכלוסייה. גידול זה שגרר עמו עלייה באבטלה הביא להגירה שלילית מהאיים, מאחר שתושבי האיים יצאו לחפש פרנסה ברחבי האיים הבריטיים, ובעיקר בצי הסוחר הבריטי. בראשית המאה ה-20, בשל המצב הכלכלי בין שתי מלחמות העולם הגירה שלילית לעולם החדש הביא לכך שישנם יותר שטלנדים בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד מאשר באיים עצמם. במהלך המאה ה-20, עם גילוי הנפט גדלה באופן משמעותי אוכלוסיית האיים בשל הגירה של עובדים בתעשיית הנפט.
| מחוז | אוכלוסייה ב-1961 | אוכלוסייה ב-1971 | אוכלוסייה ב-1981 | אוכלוסייה ב-1991 | אוכלוסייה ב-2001 |
|---|---|---|---|---|---|
| באונד סקרי (וגרוניי) | 3 | 3 | 0 | 0 | 0 |
| בריסיי | 269 | 248 | 334 | 352 | 384 |
| ברוריי | 34 | 35 | 33 | 27 | 26 |
| מזרח בורה | 92 | 64 | 78 | 72 | 66 |
| פייר אייל | 64 | 65 | 58 | 67 | 69 |
| פטלאר | 127 | 88 | 101 | 90 | 86 |
| פולה | 54 | 33 | 39 | 40 | 31 |
| האוסיי | 71 | 63 | 49 | 58 | 50 |
| מיינלנד | 13,282 | 12,944 | 17,722 | 17,562 | 17,550 |
| מאקל פלוגה | 3 | 3 | 0 | 0 | 0 |
| מקל רו | 103 | 94 | 99 | 115 | 104 |
| נוס | 0 | 3 | 0 | 0 | 0 |
| פפא סטור | 55 | 24 | 33 | 33 | 25 |
| טרונדרה | 20 | 17 | 93 | 117 | 133 |
| אונסט | 1,148 | 1,124 | 1,140 | 1,055 | 720 |
| ויילה | 9 | 5 | 0 | 1 | 2 |
| מערב בורה | 561 | 501 | 767 | 817 | 753 |
| וולסיי | 764 | 870 | 1031 | 1041 | 1034 |
| יל | 1155 | 1143 | 1191 | 1075 | 957 |
| סך הכול | 17,814 | 17,327 | 22,768 | 22,522 | 21,990 |
מקור: Scottishislands.org.uk, מ-18 בנובמבר 2006
הרשות המקומית של איי שטלנד (Shetland Islands Council) מספקת לאיים את שירותי הבריאות, איכות הסביבה, אחראית לתחבורה באיים, מספקת שירותים סוציאליים לתושבי האיים, וכן דואגת לפיתוח הכלכלי ולשירותים המוניציפליים.
במועצה המקומית חברים 17 מועמדים עצמאיים ו-5 מועמדים שהם חברי המפלגה הסקוטית הליברלית הדמוקרטית.
באיים 34 בתי ספר, מהם שני בתי ספר תיכוניים, שבע חטיבות ביניים ו-25 בתי ספר יסודיים. באיים נמצאת מכללת הדגה הצפון אטלנטית (North Atlantic Fisheries College).
סרטו של מייקל פאוול משנת 1937 "קצה העולם" (באנגלית: The Edge of the World) המתאר את פינויים של 36 תושבי האי סנט קילדה שבסקוטלנד צולם באי פולה שבאיי שטלנד, שכן פאוול לא קיבל אישור לצלם את הסרט באי סנט קילדה. בעוד שתושבי סנט קילדה דיברו דיאלקט סקוטי גאלי, הסרט צולם באי בו מדברים את הדיאלקט הנורדי השטלנדי.
בשנת 1978 צולם הסרט הדוקומנטרי "השיבה אל קצה העולם" המתאר את צילום הסרט משנת 1937 על ידי פאוול. בשנת 2003 צולם באיים הסרט "Devil's Gate" ובשנת 2006 צולם באיים הסרט הדוקומנטרי הקומי של גרהאם פלוז "It's Nice Up North".
אתר האינטרנט הרשמי של איי שטלנדSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
