סגד

סגד
**Szeged**
סמל סגד סמל סגד	דגל סגד דגל סגד
	גשר בסגד מעל לנהר הטיסה
	גשר בסגד מעל לנהר הטיסה
מדינה	הונגריה
חבל	המישור הגדול הדרומי
מחוז	צ'ונגראד-צ'נאד
נפה	נפת סגד
ראש העיר	ד"ר לאסלוֹ בּוֹטקֵה
שפה רשמית	הונגרית
שטח	281.00 קמ"ר
גובה	75 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	157,930 (1 בינואר 2024)
‑ צפיפות	605.17 נפש לקמ"ר (2018)
קואורדינטות	46°15′18″N 20°08′42″E
אזור זמן	UTC +1
	www.szegedvaros.hu
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הונגריה רגילה) בודפשט דברצן מישקולץ פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. סגד

סגד (בהונגרית: Szeged, ברומנית: Seghedin, בסרבית ובקרואטית: Segedin) היא עיר בדרום־מזרח הונגריה במפגש הנהרות מֵרוש וטיסה. סגד היא העיר השלישית בגודלה בהונגריה ובירת מחוז צ'ונגראד-צ'נאד (Csongrád-Csanád). בשנת 2021 גרו בה 159,074 תושבים.

ערך זה עוסק בעיר בהונגריה. אם התכוונתם לחג של בית ישראל, ראו סיגד.

עובדות מהירות מדינה, חבל ...

סגירה

האזור היה מיושב מימי קדם. האסטרונום תלמי, בן המאה השנייה לספירה מזכיר את העיר בשם Partiscum כתחנת מסחר מוגנת על אי בנהר טיסה. לראשונה היא נזכרת בשם סגד בתעודה מימי המלך בלה השלישי (1183). במאה ה-14, בתקופת שלטונו של לאיוש הראשון, מלך הונגריה הייתה העיר לעיר הגדולה והחשובה ביותר בדרום הונגריה ולמבצר אסטרטגי מול האימפריה העות'מאנית. ב-1498 הכריז עליה מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כעיר חופשית (Szabad királyi város), כלומר בעלת אוטונומיה מסוימת. ב-1543 נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, לאחר שהחזיקה מעמד במצור של מספר חודשים. תחת השלטון העות'מאני הייתה העיר לבירת סנג'ק (שהשתייך עד 1596 לאיילט בודה ולאחר מכן לאלייט אגר). ב-23 באוקטובר 1686 שוחררה העיר מהכיבוש העות'מאני וחזרה למעמד של עיר חופשית בממלכה ההונגרית ההבסבורגית עד 1715. בין השנים 1728–1729 התקיימו בעיר, לצד תנופת קידמה ופריחה תרבותית, שורה של אירועי ציד מכשפות^[1].

בתקופת מהפכת 1848 נודעה לעיר חשיבות, שם נשא מנהיג המרד, לאיוש קושוט את אחד מהחשובים שבנאומיו והעיר הייתה מושב ממשלת המהפכה עד יולי 1849. הגעת מסילת הרכבת לעיר ב-1854 והחזרת הסטטוס של עיר חופשית ב-1860 סימלו שלב חדש בהתפתחות העיר. היא שגשגה, משכה אוכלוסייה חדשה (ובכלל זה יהודים רבים) ונפתחו בה מוסדות תרבות כמו גם מפעלי תעשייה ובראש ובראשונה מפעל הנקניקים פיק סגד, יצרן הסלמי ההונגרי, המהווה את המעסיק הגדול באזור. בשנת 1879 שטף את העיר שיטפון גדול, שהרס חלק ניכר מהמבנים שהוקמו לפני המאה ה-19. שיקום העיר, עליו הכריז פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, הוביל לבנייה מונומנטלית, רחבת ידיים, סביב שדרות וכיכרות מטופחות. ב-1872 נפתחה אוניברסיטת סגד וב-1882 נחנך בניין התיאטרון הלאומי (Szegedi Nemzeti Színház). ב-1907 נוסד במרכז העיר בית הכנסת של סגד, בית הכנסת השני בגדלו בהונגריה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה חלקים מדרומה לטובת רומניה וסרביה והעיר סגד הפכה לעיר ספר (גבול). לאחר תקופה של שקיעה, הועברו לעיר מוסדות הונגריים ששכנו בעיר טמשוואר (שהועברה לרומניה) כגון האוניברסיטה של העיר (שאוחדה עם אוניברסיטת סגד ב-1921) ומושב הבישוף. העיר נכבשה במלחמת העולם השנייה על ידי הוורמכט ב-19 במרץ 1944. התחוללו בעיר קרבות שגבו את חייהם של 6,000 איש, פרט לקהילה היהודית הגדולה בת כ-4,000 נפש (שלושה אחוזים מאוכלוסיית העיר), שנשלחה להשמדה (ר' להלן). העיר נכבשה על ידי הצבא האדום בסוף 1944. לאחר המלחמה הפכה העיר למרכז תעשיית המזון הממשלתית, על בסיס מפעלי פיק ומפעלים נוספים. ב-1965 התגלה בסביבת העיר נפט.

ערך מורחב – קהילת יהודי סגד

יהודים ראשונים הגיעו לעיר עם הכיבוש העות'מאני וגורשו ממנה בסיומו. עד כתב הסובלנות ב-1781 הייתה לפרנסיה הזכות, מהיותה עיר מלכותית חופשית, למנוע מיהודים לגור בה. המשפחה הראשונה התיישבה בה באותה שנה^[2]. ב-1840 הגיעה אוכלוסייתם ל-681 נפש. כקהילת מהגרים צעירה ואמידה שחסרה יסודות שמרניים, הייתה סגד כר נח לנאולוגים. במהלך הקרע ביהדות הונגריה עברה בשלמותה להשתייך לארגון הנאולוגי הארצי. היא פרחה במיוחד תחת הנהגתם של הרבנים לאופולד לעף ובנו, עמנואל לעף. ב-1907 נחנך בית הכנסת של סגד, השני בגודלו במדינה.

ב-1941 נמנו בעיר 4,161 יהודים, 3% מאוכלוסייתה^[3]. מרבית הגברים גויסו במלחמה לפלוגות "שירות העבודה" הצבאי וחלק גדול נספה בתנאים הקשים. לאחר הכיבוש הגרמני, ב-19 במרץ 1944, רוכזו בסגד יהודי הסביבה. ב-17 במאי גורשו חלק לגטו באיה ומשם לאושוויץ, והיתר שולחו לשם ישירות בחודש יוני. הקרון האחרון של המשלוח האחרון, מה-28 ביוני, נועד להינצל באמצעות רכבת קסטנר.

דיולה שטאהל-סאמוולד (1827 – 1912) מייג'ר ג'נרל (שני כוכבים) של האיחוד.
בלה באלאז' (1884 – 1949) היה סופר, משורר, קולנוען, במאי קולנוע הונגרי-יהודי
לאסלו בקפי (1891 – 1962) היה קומיקאי יהודי-הונגרי, מנחה בקברט, מחזאי קברט, שחקן.
אישטוואן בקפי (1901 – 1977) מחזאי קברט יהודי-הונגרי זוכה פעמיים בפרס אטילה יוז'ף.
יאנוש קוטאני (1858 –?) בעל מפעל לפפריקה ותבלינים הונגרי-יהודי, מייסד קוטאני הבינלאומית.
אברהם חיים [עמנואל] לעף (1854 – 1944) רב, חוקר תנ"ך ותלמוד, חבר הפרלמנט ההונגרי.
מרק פיק (1843 – 1892) תעשיין הונגרי-יהודי, יצרן סלמי בעל השם העולמי, מייסד פיק סגד.
בלה זרקוביץ (1881 – 1948) אדריכל, מלחין, מנהל תיאטרון, ומחבר שאנסונים יהודי-הונגרי.
אימרה אויווארי (1902 – 1962) היה עיתונאי, מבקר יהודי-הונגרי.
לאסלו אויווארי (1900 – קולומבו, סרי לנקה, 24 בינואר 1940) היה עיתונאי, ומבקר יהודי-הונגרי.
מור קרמן במקור קליינמן (1843 – 1915) היה מורה הונגרי-יהודי, מחנך, פרופסור באוניברסיטה.
יוז'ף לוקאץ' (לווינגר) (1855–1928) יהודי-הונגרי בעל תואר אצולה, מנהל הבנק האנגלו-אוסטרי,
אנדרה ואדאס (1901 – 1944) היה צייר, גרפיקאי יהודי-הונגרי שנספה בשואה.
טיבור סיבשי (1884 – 1963) היה אדריכל יהודי-הונגרי.
לאסלו רובין (1888 – 1942) היה סופר, עורך דין הונגרי-יהודי, אחד מנשיאי חוג גלילאו.
ארנה קוליני (1893 – 1945) היה עיתונאי יהודי-הונגרי, מבקר ספרות וכותב ליבריות שנספה בשואה.
מנו הרצל, במקור עמנואל הרצל, ומ-1901 תואר אצולה כמו Sir, ומ-1912 ברון (1862 – 1918) היה כירורג, פרופסור באוניברסיטה.
ג'ורג' ברצי במקור בלייר (1921) דוקטור לרפואה, כירורג בעל שם בינלאומי יהודי-הונגרי-אמריקאי.
זאב פול הרטל (1936) הוא צייר, משורר ופילוסוף, מייסד זרם "ליריקה קונספטואלית" באומנות.
מתיאש (מתיתיהו) צ'אני במקור צינר (1884 – 1962) היה מלחין ומנצח יהודי-הונגרי.
אנה שיפוש (1908 – 1988) הייתה שחקנית טניס שולחן יהודייה-הונגרייה, בעלת 11 מדליות זהב באליפויות עולם בטניס שולחן.
אימרה בלשה במקור שווייגר (1886 – 1974) היה סופר, עיתונאי, דרמטורג, מבקר מוזיקה יהודי-הונגרי.
אימרה באך (1895 – 1966) היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, רופא פנימי, אנדוקרינולוג, דוקטור למדעי הרפואה (PhD) (1952) פרופסור.
נעמי באן במקור שנברגר (1922 – 2019) הייתה ניצולת שואה יהודייה-הונגרייה שהיגרה לארצות הברית בגיל 35, נואמת עטורת פרס תפוח הזהב.
דיולה ברטוש (1872 – 1954) היה שחקן יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט, פרס האמן המצטיין, "חבר לנצח של התיאטרון הלאומי של בודפשט".
פרנץ הונט (במקור הולצר, 1907 – 1979) היה במאי יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט
יוז'ף פסטור (במקור פולק, 1884 – 1962) היה עיתונאי יהודי-הונגרי, עורך עיתון, בעל עיתון.
אווה שבק (1927) משוררת וסופרת ילדים יהודייה-הונגרייה זוכת פרס אטילה יוז'ף. היא מתרגמת ספרותית מהשפות צ'כית, פולנית סלובקית.
ג'רג' שבק (1922 – 1999) היה פסנתרן יהודי-הונגרי-אמריקאי, זוכה פרס פרנץ ליסט ופרופסור בהספר למוזיקה ג'ייקובס (אנ') של אוניברסיטת אינדיאנה.
קורנל ליכטנברג (1848-?) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי, רופא אף אוזן גרון, אוריסט.
בלה במברגר בלאשטאי (קדומת תואר אצולה) (1854 – 1906) כלכלן מדיני, עורך דין, סופר לכלכלה לאומית, חבר במועצת העיל בודפשט. בשל הישגיו קיבל תואר אצולה.
מור בדה (במקור ברנדשפיגל, 1878 – 1928) היה משפטן, עורך דין, פוליטיקאי עירוני.
אֶנְדרֶה גֶרְגֶה (במקור גריינר 1894 – 1944) היה פסיכולוג יהודי-הונגרי, אחיו של הכלכלן, הפרופסור באוניברסיטה זולטאן גרגה (1893–1975).

כנסיית ווטיב (1930)	מגדל דמטריוס (Dömötör), המאה ה-11	מגדל המים בכיכר סנט אישטוון (1904)
הכנסייה הפרנציסקנית (המאה ה-15)	מוזיאון פרנץ מורה (Ferenc Móra Museum ;1896)	ארמון רוק (Reök Palota ;1907)
בית העירייה	בית הכנסת של סגד	התיאטרון הלאומי של סגד (1882)
ארמון הרוזן (Gróf Palota ;1913)	אוניברסיטת סגד	הכנסייה האורתודוקסית הסרבית (1781)