Remove ads
נשיא ארץ ישראל, (או "נשיא בארץ ישראל" או "גזבר ירושלים", "פקיד ירושלים", "נשיא על צדקות עניי א"י[1]", אמרכל הכללי דאה"ק, או נשיא הארץ הקדושה לכולל... וכיוצא בזה) הם תארים שניתנו על ידי הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל לציון רבנים, נדיבים ואנשי ציבור מהתפוצות שהיו ממונים על כספי א"י. כלומר הנהיגו את איסוף התרומות (מגביות, הקדשים, קנסות, מס מיוחד בעקבות מצב קשה שפקד את היישוב וכיוצא בזה) לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל ושמרו אותם לשם שליחתם לארץ. כמו כן היו עשויים לפי הצורך להיות מעורבים גם באופן חלוקתם.
Remove ads
במשך מאות רבות בשנים התקיים קשר בין היישוב היהודי בארץ ישראל לבין התפוצות באמצעות מוסד השד"רות. (ראשי תיבות של שְׁלוּחָא דְרַבָּנָן). כינויים של יהודים נכבדים שנשלחו מארץ ישראל לקהילות הגולה כדי לגייס תרומות לקיומו וחיזוקו של היישוב היהודי בארץ ישראל. מוסד שליחי ארץ ישראל התפתח ותרם רבות לקשר בין יהדות הגולה לבין היהודים בארץ ישראל, ולחיי התרבות של הקהילות היהודיות.
אחד הגורמים בשרשרת חשובה זו היו אותם נאמנים נכבדים שכונו בתארים כגון "נשיא ארץ ישראל", "פקיד ירושלים" וכיוצא בזה. בתפקיד זה שימשו לרוב נכבדי הציבור היהודי בקהילות ישראל שבגולה.
Remove ads
בספרות ההלכה של המאה ה-15 מוזכרים גזברים שהיו ממונים על איסוף הכספים בתפוצות ושליחתם לארץ ישראל.
עדויות לשימוש בתואר-הכבוד "נשיא ארץ ישראל" ידועות מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19[2][3] הגם שאינן רבות ביחס למקורות התקופה. אישים אלו שימשו כנאמנים לאיסוף כספים עבור היישוב היהודי בארץ. התאפיינו במיוחד במרכזי יהודים כגון פראג, לבוב, אמשטרדם ופרנקפורט ובמאה ה-19 גם בבראד ובוילנה[4].
בקהילות יהדות ספרד שברחבי אירופה כונו אישים אלה בתואר פקיד ירושלים (כלומר הממונה על התרומות למען ירושלים), פקיד טבריה וכדומה. כמו כן השתמשו בתואר גזבר א"י. תארים אלה התאפייינו במרכזים כמו ונציה, ליוורנו, וקושטא.
אותם רבנים, אישי ציבור ונדבנים ששימשו בתפקיד זה בתפוצות ישראל היו גם מארחים את השד"רים שנשלחו מארבע ערי הקודש לכל תפוצות ישראל ואשר היו מביאים את זכרונה, תורתה ובשורותיה של ארץ ישראל לגולה לאורך הדורות. השד"רים היו לעיתים רבות מראשי חכמי היישוב היהודי ושהותם בקהילות נערכה במעמד רם. בסוף ביקורם היו אוספים את התרומות שנגבו לאורך הזמן ונשמרו בידי הנאמנים על מנת לשולחם עם השד"רים לארץ ישראל.
חשיבות לכך שהיו בעלי תפקידים אלה ראשי הקהל באה לידי ביטוי בין היתר במקרים בהם השליח ביקש אישור לקבלת תרומה לכמה שנים מראש. מאחר שלא בכל שנה יכלו להגיע לאותה קהילה במסעותיהם. וכל שכן אם נתבקש אישור קבלת תרומות על חשבון השנים הבאות למרות שהשליח הגיע לפני תום מספר השנים להם אספו בפעם הקודמת את התרומות. וכך לכאשר נצרכו למגבית נוספת מיוחדת בשעת הדחק בפעולת עזרה דחופה ליישוב היהודי בארץ. החלטות מסוג זה התקבלו על ידי ועדי הקהילות והושפעו מעמדתם של ראשי הקהל ונכבדיו.
בנוסף לכך, מנהיגי איסוף הכספים בתפוצות פיקחו על מינוי גבאי מעות ארץ ישראל בכל קהילה ככל שאותה קהילה לא מינתה בעצמה אנשים לתפקידים אלה. בקהילות עצמן שבכל אזור מונו גבאים אשר כונו "הממונה על מעות ארץ ישראל"[5][6]. בקהילות ישראל בארצות המזרח מי שמינו את גבאי הצדקה היו השד"רים עצמם.
לימים הוקמו מוסדות מאורגנים במרכזים כאלו בשמות: ועד פקידי ירושלים בקושטא, רוזני וילנא, ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם לשם ניהול מערכתי לאיסוף ושליחת הכספים בצורה מסודרת ובטוחה יותר.
ב-1726 ייסד ר' יעקב בן דוד זונאנה עם אנשי ציבור נוספים את ועד פקידי קושטא אשר כונה בשעתו בשם "ועד פקידי וגבירי ארץ ישראל בקושטא" ונחשב באותה תקופה למרכז החשוב ביותר לכספי א"י, בהיותה קרובה לא"י מחד ומאידך מרכז השלטון העות'מאני. לאור זאת תרומות רבות מאירופה לא"י עברו דרכם. בנוסף לכך היה הפקיד (כונה גם המורשה) רשאי להשקיע את הכסף באופן בטוח, על מנת שלא יפסיד מערכו בעת אינפלציה, ובמידת האפשר אף ישא רווחים[7].
בקרב תנועת החסידות התואר היה נשיאי קופת מעות ארץ הקודש (או "מעות ארץ ישראל") הכספים נאספו בעיקר מרוסיה הלבנה ומדינת ווהלין למען היישוב האשכנזי החסידי בארץ ישראל מתקופה קצרה אחרי עליית החסידים הגדולה ב-1777. בראשות המגבית מחוץ לארץ ישראל עמד בראשית המפעל רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד ולפיכך כונה בשם נשיא קופת מעות ארץ הקודש וכך אדמורי"ם נוספים לאורך השנים.
לכשהוקם בשלהי המאה ה-18 ארגון רוזני וילנה, הפעילות העיקרית של הארגון הייתה איסוף כספים על מנת לחלקם ליהודים אשכנזים שעלו לארץ ישראל. ברם הקבוצה הראשונה שנהנתה מכספי החלוקה שאספו רוזני וילנה הייתה דווקא קבוצה של החסידים, מעליית תלמידי הבעל שם טוב למרות לקו של ההתנגדות לחסידות המובהק של הארגון. ההיסטוריון אריה מורגנשטרן מדגיש שנקודה זו מבהירה את היחס שייחסו ליישוב הארץ כערך עליון, מעל לסכסוכים הקשים שבין מתנגדים לחסידים. בהמשך תמך הארגון באופן פעיל בעליית תלמידי הגר"א, בשנת 1808 והיווה במידה רבה את הגב הכלכלי של עלייה זו ושל רוב היישוב האשכנזי בארץ ישראל ובכלל זה גם של עדות החסידים השונות באותה תקופה.
מבין האישים שצוינו בתפקיד בקרב יהדות ספרד
בוונציה במאה ה-17
- רבי אביגדור ציוידאל / רבי בן ציון צרפתי / רבי יהודה לייב סרוואל[8] ה'שס"א (1600), שלשתן נמנו על רבני ונציה. יחד עם ר' יהודה אריה ממודנה קראו ליהודים באשכנז, פולין ורוסיה, לבוא לעזרת יושבי ארץ ישראל, וצפת[9] ודרשו מהם שיעבירו את הכספים דרך ונציה, מפני שיוצאות ממנה אוניות תדיר[10].
- רבי נחמיה סרוואל[11]
- רבי שלמה חי סרוואל[12]
- רבי ידידיה גאלנטי[13], אחיינו ר' משה גאלנטי (השני) מונה בשנת 1663 בתור הראשון לציון הראשון בארץ ישראל.
- רבי שמואל אבוהב מגדולי חכמי איטליה ומראשי הלוחמים בתנועה השבתאית. היה אחראי גם על תרומות שהגיעו מהמבורג בגרמניה. נפטר ב-1694.
בליוורנו סוף המאה ה-17 ואילך
- רבי יעקב בן רבי ראובן זכותו
- רבי משה חיים מנחם די מילו
בקושטא (איסטנבול) במאה ה-18 ואילך
- ב-1726 ייסד ר' יעקב בן דוד זונאנה עם אנשי ציבור נוספים את ועד פקידי קושטא.
מבין האישים שצוינו בתפקיד בקרב יהדות אשכנז
,_Old_Jewish_cemetery_-25.jpg)
|
בעזי"ת "מי יתן מציון ישועת ישראל" אדם אחד מריבוא מצאנו... ... אמת מארץ תצמח ותכתב זאת לדור אחרון הננו מקנים ארבע אמות קרקע מאחוזת כוללות עה"ק למ"ע הרב האי גאון יעקב תפארת ישראל כבוד מוהר"ר יעקב עטטלינגר נ"י, בהקנא גשו"ק [גמורה שלימה וקיימא] ואגדן אנחנו ממנים אותו גבאי וגזבור ואמרכל כולל א"י והננו קוראים אותו נקוב בשם נשיא ארץ ישראל ובידו אנך לפקח ולהשגיח בכל עניני אה"ק וגו' ועל דבר אמת וצדק חתמנו שמותינו פה עה"ק ירושלים תובב"א בשלהי חדש רחמים שנת חכמת אדם ת'א'י'ר פניו לפ"ק והכל שריר וברור ואמת ויציב ונבון וקיים דא גשפנקא דשד"ר מלכא דקושטא יר"ה לי לשמי ראשון לציון יצחק קובו ס"ט, שלמה קלני ס"ט, מרדכי אליפז סוסין ס"ט, בנימין מרדכי נבון ס"ט." |
| מתוך כתב הנשיאות שנשלח לרב יעקב אטלינגר ע"י רבני ירושלים בשנת תרי"א (1851):[14] |
מבין האישים שצוינו בתואר הנ"ל:
- רבי ישעיה הלוי הורוביץ - (השל"ה הקדוש)[15] כונה בתואר נשיא ארץ ישראל כך למשל מופיע אף על מצבת בנו שבתי שפטל הלוי הורוביץ (ווי העמודים) לכשמוזכר בה. עם זאת השל"ה אכן שימש בפועל כראש רבני ירושלים וראש היישוב היהודי האשכנזי בא"י לכשעלה לארץ במאה ה-17 בשלהי ימיו. ברם לפי יערי, הוא כונה כך עוד בשנותיו באירופה לאורך שנים בהם אסף כספים בגולה לטובת היישוב היהודי[16] (נפטר ב-1630 בקירוב).
- רבי אברהם רפפורט, רבה של לבוב וראש ועד ארבע הארצות. מחבר ספר "איתן האזרחי" - על מצבתו כונה "נשיא וגבאי דארץ ישראל"[17][18] (נפטר ב-1651).
- רבי אהרון בן רבי יוסף יעקב הלוי מבראד, הנפטר בווין - על מצבתו כונה "גזבר ירושלים"[19] (נפטר ב-1659).
- רבי צבי הירש קלויזנר, כונה בתואר "נשיא מירושלים"[20] (נפטר ב-1680).
- רבי שמחה מנחם מיונה, נדבן ושתדלן יהודי בפולין שימש כרופאו הראשי והאישי של יאן סובייסקי מלך פולין - על מצבתו כונה "גבאי צדקה ומרא דאתרא ירושלים"[21] (נפטר ב-1702).
- רבי יחיאל מיכל הלוי מחבר ספר "שערי שמים", לימים עלה לא"י ושימש כשד"ר. נפטר אחרי 1707.
- רבי בנימין וואלף בן רבי אהרן שמעון שפירא[22] מפראג (נפטר ב-1715).
- רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים". (נפטר ב-1719).
- רבי שמשון ורטהיימר, רבם של יהודי וינה ומן היהודים רבי־ההשפעה ביותר באירופה במפנה המאה ה-18. (נפטר ב-1724).
- רבי דוד אופנהיים פוסק ומרא דאתרא של הקהילות היהודיות בערים ניקלשבורג ופראג. נחשב לרב משפיע במיוחד בגין קשריו עם שליטי הקיסרות בארצו. (נפטר ב-1736).
פרשה מיוחדת התעוררה סביב תוארו של רבי דוד אופנהיים: בשנת תס"א (1701) התמנה ר' דוד אופנהיים ל"נשיא ארץ ישראל" על ידי שלושים ושניים רבני הקהילה האשכנזית בירושלים, וכתב המינוי נשלח אליו לווינה. המינוי היה קצוב למשך מספר שנים, ובשנת תס"ז (1707) אושרר המינוי לכל ימי חייו. אולם כאשר השלטון האוסטרי אסר על איסוף הכספים למען ארץ ישראל (30 לינואר 1723, תפ"ג) נאסר עליו הרב אופנהיים לשאת בתואר זה[23].
|
הרמב"ם בנוגע למרכזיותה של ארץ ישראל עבור הלוח העברי כותב: "שורש גדול משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה, וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבענו יום טוב בשום פנים אבל מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חדש או יום טוב. ...ואני אוסיף לך באור, אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל... ולא יהיה שם בית דין... הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים... כמו שביארנו כי מציון תצא תורה"[24]. "לפי שבני א"י הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל ואפילו היו עשרה אנשים."[25] על כך כותב ההחתם סופר "וסבירא ליה לרמב"ם דמה שחישבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום, זה לא יועיל אלא כשעל כל פנים נשארו בארץ ישראל אפילו כורמים ויוגבים ישראל, אשר בהגיע זמן ועידן ההוא, ואז הכורמים יקבעו מועדים על פי חשבון הקדמונים ההמה לפי מה שרואה בלוח ההוא ובסדר העיבור של כל שנה, ועל ידי זה מתקדשים המועדים בכל העולם. ואי לאו, לא יועיל חשבון וקידוש הקדמונים, ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלית ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו. אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהיה זה". |
| שו"ת חתם סופר, חלק ב, יו"ד סימן רלד' |
- רבי אלעזר רוקח רב בקהילות ראקוב, טרנוב, ברודי, אמשטרדם וצפת, (אבי משפחת רוקח שבין צאצאיה נמנים אדמו"רי חסידות בעלז)[26] (נפטר ב-1741).
- רבי יעקב יהושע פלק רבן של לבוב, ברלין, מץ ופרנקפורט על המיין. מחבר סדרת ספרי פני יהושע על התלמוד הבבלי. (נפטר ב-1756).
- רבי חיים סג"ל לנדא, רבה של פודקאמין ומייסד הקלויז בבראד - על מצבתו כונה "נשיא ארץ חמדה"[27] (נפטר ב-1787)
- רבי עקיבא איגר[28] מגדולי התורה הבולטים בתקופת האחרונים, בין תלמידיו נמנו ר' צבי הירש קלישר ור' אליהו גוטמכר שהיו ממבשרי הציונות ופעלו לעידוד ההתיישבות החקלאית בא"י. (נפטר ב-1837).
- החתם סופר, אב"ד וראש ישיבת פרשבורג בהונגריה, מגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים[29]. (נפטר ב-1839).
- צבי הירש להרן בנקאי ונדבן יהודי-הולנדי, ראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם והרוח החיה בו מ-1817 ועד 1853. (נפטר ב-1853).
- רבי יעקב אטלינגר, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה. (נפטר ב-1871).
- אברהם שמואל בנימין סופר, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בימי הקרע ביהדות הונגריה. נודע בכינויו "הכתב סופר"[30]. (נפטר 1871).
- רבי אליהו גוטמכר, סקסוניה, ממבשרי הציונות. (נפטר 1874).
- רבי יצחק דב במברגר, רבה של וירצבורג, מגדולי רבני גרמניה במאה ה-19. (נפטר ב-1878).
- רבי עזריאל הילדסהיימר[31], בשנת תרמ"ח, 1888 ייסד את אגודת "למען ציון". (נפטר ב-1889).
בקרב תנועת החסידות: נשיאי קופת מעות ארץ הקודש
בעקבות עליית תלמידי הבעש"ט ייסד רבי מנחם מנדל מוויטבסק את "קופת מעות ארץ הקודש" ביחד עם רבי שניאור זלמן מלאדי ורבי מרדכי מנשכיז, כדי להעביר כספים מחו"ל עבור היישוב החסידי בארץ ישראל. הקופה הייתה משותפת ליהודי רוסיה, בלארוס וווהלין. בהמשך התפצלו אנשי ווהלין מהקופה וייסדו את כולל ווהלין.
עם התגברות עליות האשכנזים לארץ ישראל התפתחה נטייה שלהם להתחלק לכוללים נפרדים האוספים את הכספים בקהילות מוצאם ומייעדים אותם לקרוביהם אשר בארץ. לעיתים איסוף הכספים וחלוקתם לא היה על פי שיוך חסידי אלא לפי שיוך אזורי הכולל הן חסידים והן פרושים כאחד. כך למשל בתקופת כהונתם של אדמו"רי סלונים כנשיאי הקופה - הקופה כונתה "כולל רייסין" ושמות נוספים בהתאם להתפצלויות החסידויות.
בין האישים שנשאו בתחילה בתפקיד זה בסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19 נמנים:
- רבי שניאור זלמן מלאדי האדמו"ר הראשון של חסידות חב"ד. רבי מנחם מנדל מוויטבסק ראש היישוב החסידי בארץ ישראל, מינה אותו כאחראי כולל החסידים בארץ הקודש[32] שהיה אז אחראי על כל החסידים בארץ ישראל.
- בשנת תקנ"ח (1798) בזמן סערת ההתנגדות לחסידות בליטא, ובתקופת מלחמות נפוליאון, הלשין אחד מהמתנגדים בווילנה לשלטונות הרוסיים שרבי שניאור זלמן קושר קשר עם המהפכה הצרפתית ושולח כספים לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה ומאסר בפטרבורג עם זאת באותה שנה שוחרר מחוסר אשמה. מקרה דומה אירע לרבי דובער שניאורי האדמו"ר השני בחסידות חב"ד, שעמד בראשה משנת ה'תקע"ג (1812) ועד לפטירתו בשנת ה'תקפ"ח (1827) וכיהן אף הוא בראש קופת מעות א"י ונאסר על ידי הרוסים באמתלה דומה בשנת 1826.
- רבי מרדכי מלעכוויטש - מתלמידי רבי שלמה מקרלין ומייסד חסידות לעכוויטש ממנה הסתעפו חצרות קוברין, סלונים, קוידנוב ונובומינסק. מונה על ידי רבי אברהם מקאליסק ממנהיגי היישוב החסידי בארץ ישראל מטעם כולל רייסין (-רוסיה הלבנה). אחריו המשיך בתפקיד בנו רבי נח מלעכוויטש[33]
- רבי מרדכי מנשכיז - היה אדמו"ר חסידי מתלמידי רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, ואבי שושלת נשכיז. היה מנשיאי קופת מעות ארץ הקודש בפולין, ובהמשך הקים בשנת תקנ"ו (1796) ביחד עם החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ והאוהב ישראל מאפטא את כולל ווהלין.
מהמחצית השנייה של המאה ה-19
עם התגברות עליות האשכנזים לארץ ישראל התפתחה נטייה שלהם להתחלק לכוללים נפרדים האוספים את הכספים בקהילות מוצאם ומייעדים אותם לקרוביהם אשר בארץ הגם שבעניינים שונים מול השלטונות הם שיתפו פעולה. ב-1849 התגלעו חילוקי דעות בין קהילות "כולל הפרושים" והוא התפצל לשבעה כוללים נפרדים והם כולל הורודנא, כולל רייסין, כולל מינסק, כולל וילנא, כולל פולין של הפרושים, כולל סובלק ופינסק וכולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד, כלומר גרמניה). גם "קופת מעות ארץ הקודש" של החסידים התפלגה והפכה לשלושה כוללים נפרדים נוסף על כולל חב"ד, והם כולל פולין של החסידים, כולל ווהלין וכולל אוסטרייך (אוסטריה וגליציה) ואונגרין (הונגריה). כשהשר משה מונטיפיורי ביקר בא"י ב-1855 מצא בירושלים 19 כוללים, בהם כולל חיבת ירושלים ליוצאי גליציה, כולל רייסין, כולל אונגרין, כולל ווהלין וכולל גורג'יסטן[34]. ב-1860 הקים הרדב"ש את ועד העדה המערבית עבור יוצאי צפון אפריקה.
לאור מצב זה איחד ר' יוסף ריבלין בשנת 1866 כמעט את כל כוללות האשכנזים (ולזמן מה גם את כוללות הספרדים) תחת הוועד הכללי כנסת ישראל[35] אך איחוד זה לא החזיק שנים רבות.
כך יצא שבמהלך המאה ה-19 נשחקה מרכזיותו של הנושא תפקיד זה אשר עבר הן למסגרות ארגוניות ממוסדות או לחלוקה קהילתית ואזורית שהתפצלה והצטמצמה לקבוצות רבות.
עם זאת ככל שהתרחב וצמח היישוב היהודי בארץ כך התרבו השד"רים שנשלחו מערי הקודש לכל רחבי העולם. ואשר הגיעו אף להודו אוסטרליה ויבשת אמריקה. אופי המחויבות וההירתמות לטובת יושבי ארץ ישראל לא השתנה וכך גם לא כבוד המעמד של איסוף התרומות.
לימים על יסוד תופעה זו יופיע גם מנהג השקל הציוני והתרומה לקרן קיימת לישראל בקרב יהודי התפוצות מבין אלו אשר נרתמו לעניין הציוני או תקומת מדינת ישראל בתור המשכו של צמיחת היישוב היהודי בארץ ישראל. מאידך עם תקומתה של מדינת ישראל המשיך מנהג איסוף הכספים לטובת א"י בקהילות הגולה לשם תמיכה בעניים ולטובת חיזוק עולם התורה בארץ ישראל.
אחת הדרכים העממיות לאיסוף כספים לטובת עניי הארץ ולומדי התורה בארץ ישראל מוכרת באמצעות קופת רבי מאיר בעל הנס או בקיצור קופת רמבה"ן ולפיכך נקראו לעיתים הממונים על איסוף הכספים שם, בשם נשיא קופת רמבה"ן. קופות אלו הופצו במיוחד במאה ה-19 על ידי כוללים שונים תחת שמם לטובת איסוף כספים בגולה עבורם. זאת על בסיס קופת מעות א"י בשם זה, לה מיוחסת מסורת רבת שנים. יש לציין שבקהילות ישראל בארצות המזרח נקבעו קופות על שם רמבה"ן לטובת היישוב היהודי בטבריה ובאירופה לטובת כלל א"י.
לפי השערת הרב ראובן מרגליות ייחוס קופת רמבה"ן לסגולה הקשורה לתנא רבי מאיר בעל הנס, בטעות יסודה, והיא למעשה מיוסדת על קופות עתיקות שייסד הרמב"ן בתפוצות במאה ה-13 לכאשר עלה לירושלים להנהיג בה את היישוב היהודי הדועך[36].
...טרם נסעו דרש בחג הסוכות נאום פרידה... ואחרי שכבר עמד רבינו בענין העלייה ארצה ישראלה, התחיל לבאר כי אם אמנם אמרו חכמים הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה מכל מקום יש מצוות שהן שקולות כנגד הרבה מצוות. ומהן מצוות דירת ארץ ישראל ומצוות צדקה. הזכיר אמרות רבותינו בדבר מעלת היישוב בארץ ישראל, ועל דבר גודל ערך הצדקה... לא בהזדמנות בחר רבנו לנושא דרושו האחרון בעירו טרם הפרדו מאיתם, להעיר על חשיבת מצוות אלו... כי הולך הוא אל ארץ חרבה ושוממה ובחפצו לחדש את הישוב העברי ולקבוע שם ישיבה להרביץ תורה, וידע רבנו כי הקמת מוסד כזה בארץ אי אפשר בלי תמיכה הגונה מהגולה. לזאת העיר בני מדינתו על גודל ערך מצוות אלו השתים ודבריו נכנסו ללב שומעיו מעריציו ונתייסדה קופה של צדקה בחוץ לארץ בעד יושבי ארץ ישראל ונקראה על שם מיסדה, קופת הרמב"ן.
— וכוח הרמב"ן-תולדות הרמב"ן, עמ' 18-19.
Remove ads
- אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", עמ' 67-52, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב.
- טוביה פרשל, "נשיא ארץ ישראל", הדואר, גיליון כ"ב, י"ג בניסן, תשל"ז, 1977. פרשל, טוביה, מאמרי טוביה - ה, ה, באתר אוצר החכמה, מוסד הרב קוק, ירושלים, התשע"ט.
- פולייר, משה בן ישראל אליעזר, אמרות משה - ב, ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads