Loading AI tools
רב, חוקר, ספרן ומחברם של ספרים תורניים. מייסד ספריית הרמב"ם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ראובן מרגליות (ז' בכסלו תר"ן, 30 בנובמבר 1889 – ז' באלול תשל"א, 28 באוגוסט 1971) היה רב, חוקר תורני, וספרן, מחברם של ספרים רבים במגוון נושאים תורניים. מנהל ספריית הרמב"ם, חתן פרס ישראל ופרס הרב קוק לספרות תורנית.
לידה |
30 בנובמבר 1889 ז' בכסלו תר"ן לבוב |
---|---|
פטירה |
28 באוגוסט 1971 (בגיל 81) ז' באלול תשל"א תל אביב |
מקום קבורה | נחלת יצחק |
תאריך עלייה | טבת תרצ"ה (1934) |
מדינה | ישראל, גליציה |
מקום פעילות | לבוב, תל אביב |
תקופת הפעילות | ? – 28 באוגוסט 1971 |
השתייכות | ציונות דתית |
תחומי עיסוק | מחקר תורני |
תפקידים נוספים | ספרן |
תלמידיו | יצחק רפאל,[1] ראובן אליצור, שילה רפאל |
חיבוריו | ראו להלן |
פרסים והוקרה | פרס ישראל, פרס הרב קוק (פעמיים), מפתח העיר תל אביב |
חתימה | |
נולד בלמברג (לבוב) שבגליציה למשה ולמרים לבית לוטבק.[hebrew 1] בצעירותו למד אצל הרב משה זאב מזוזה[hebrew 2][2] והרב דוד טוניס[3][hebrew 3] אך עיקר לימודו היה עצמאי. בהיותו בגיל אחד עשרה כתב את חיבורו הראשון קונטרס על חושן משפט.[hebrew 4] לאחר שיצא מרשות המלמדים למד באופן עצמאי בבית המדרש של חסידות זידיטשוב. בגיל ארבע עשרה התייתם מאביו ונאלץ להיכנס לעסקי אביו וניהל את חנותו. בתקופה זו פרסם לעיתים מאמרים בעיתוני התקופה, מחזיקי הדת, ו"המצפה",[4] בגיל שמונה עשרה נישא לחיה גנדיל לבית שיין.
בגיל עשרים ושתיים הופיע ספרו הראשון תולדות אדם – תולדות המהרש"א. את הספר כתב לזכר אביו משה, והקדישו לאמו וחותניו. לאחר מכן הוציא את ספרו קב בשמים – הערות בדברי בעלי התוספות. בשנים אלו כתב גם את חיבורו תולדות רבי חיים בן עטר אך עקב מלחמת העולם הראשונה נאלץ להדפיסו בתרפ"ו. הספר נדפס לזכר הוריו ומחותניו.[hebrew 5]
בתרע"ד בהיותו בן עשרים וארבע הוסמך לרבנות על ידי רבי מאיר אריק מבוצ'אץ', ורבי משה באב"ד.[hebrew 6]
למרות קבלת הסמיכה לא קיבל עליו משרה רבנית ופתח בית עסק לספרים, החנות היוותה בית ועד לדיונים על ספרים חדשים ומקום מפגש לידיעות בנושאי הספר התורני.[hebrew 7]
במלחמת העולם הראשונה נמלט לווינה, קיבל צו גיוס לצבא האוסטרו-הונגרי והסתתר שנתיים בביתו. בתקופה זו כתב את ספרו נפש חיה. לאחר מכן קיבל פטור מהצבא בשל סמיכתו לרב, בהקדמתו לספר נפש חיה מתאר את ימיו אלה: ”אך זאת אזכרה לילי חורף הארוכים בהיותי סגור ומסוגר לבדי בחוסר כל זה נר, כי מיראה שאנשי הבית בראותם נר דלוק כל הערב ירגישו כי אדם מסתתר במעון זה לכן לא נדלק גם נר, אך לאור להב האש שבתוך התנור החורף למדתי וכתבתי שטוח על הרצפה במצב כזה של דכדוך נפש... אבל יחד עם זה סביבה משפחתית נאמנה של אהבה טהורה וקדושה של תקות וחדות החיים ערכתי את ספרי זה”.
אחד הדברים שסייעו לשחרורו מהצבא היה הדרשה שהדפיס לכבוד הקיסר קרל הראשון, קיסר אוסטריה.[5]
עד תאריך זה (תרצ"א) הדפיס הרב מרגליות עשרים ספרים.
באותו זמן עסק גם בפעילות ציבורית בתנועת המזרחי וההיסתדרות הציונית בגליציה, במסגרתה שימש בתפקידים שונים: נשיא התנועה בגליציה המזרחית, חבר ההנהלה הראשית של קק"ל, וייסד בתי ספר דתיים לאומיים.[hebrew 8][hebrew 9] בתקופה זו אשתו חלתה ונפטרה, לא השאירה ילדים אחריה.
בטבת תרצ"ה (1934) עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. טרם עלייתו הציעו לו מהר"ם שפירא, הראי"ה קוק,[hebrew 10] והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל לכהן כרב באחת המושבות אך הוא סירב,[8] ככל הנראה מפני שהעדיף שלא לקבל שכר על משרה תורנית.
בהיותו בארץ נישא בשנית לאסתר בת הרב מאיר הכהן טויבה, גם ממנה לא נולדו לו ילדים.
משנת עלייתו לארץ שימש מנהל ספריית הרמב"ם בתל אביב. בתקופת כהונתו כמנהל הספרייה צמחה הספרייה מחמישים ספרים לחמישים וארבע אלף ספרים,[9] ב-1967 יצא לפנסיה, את מקומו מילא הרב עזריאל הילדסיימר.[10][11]
הרב מרגליות שימש כחבר מועצת המכון לעריכת התלמוד הישראלי השלם, וכחבר במועצת המנהלים של מוסד הרב קוק.[12]
בשנותיו האחרונות חלה ונפטר בבית החולים איכילוב בז' באלול תשל"א בגיל שמונים ואחד. הלווייתו יצאה מביתו ברחוב יבנה 3 בתל אביב והוא נקבר בבית הקברות נחלת יצחק.[13]
בבחירות לכנסת השישית הוצב בצורה סמלית במקום ה-118 של רשימת המפד"ל.[14]
סגנון כתיבתו של מרגליות הוא בעיקר בקיאותי, בספריו הרבים מציין לאלפי מראי מקומות ומגלה בקיאות רבה בכל מרחבי הספר התורני. אפיק נוסף בכתיבתו של מרגליות הוא חידושיו הבולטים, לדוגמה: הסברו על ארבע מאות בניו של דוד המלך שלטענתו היא טעות בגרסה, הסברו ששנים עשר נשותיו של בר קפרא נגרמו מייבום, וחידושים רבים אחרים.
תחומי כתיבתו של מרגליות רבים. ניתן לחלק את כתיבתו למספר דרכים, הלכה ותלמוד, דרוש, ביוגרפיה, מחקר, וקבלה.
בתחום ההלכה כתב מספר ספרים: טל תחיה העוסק במשפט עברי ובמדינה המתחדשת, נפש חיה הערות וביאורים קצרים על סדר שולחן ערוך אורח חיים, מקור הברכה על ענייני ברכות, ניצוצי אור – הערות קצרות על סדר הש"ס, מרגליות הים - מאות הערות וביאורים על מסכת סנהדרין המהווה ספר יסוד במסכת סנהדרין.[15][16] כמו כן ההדיר את ספר חסידים ושו"ת מן השמים. בתחום הדרוש כתב את הספרים ילקוט פנינים, ילקוט מרגליות, ודברים בעתם ואחרים, בספרים אלו ליקט ואסף עשרות מאמרים ופנינים העוסקים בדרוש.
בתחום הביוגרפיה כתב את תולדותם של מספר ראשונים אשר עסקו בפולמוס - רמב"ן, רבי יחיאל מפריז ורבי אברהם בן הרמב"ם, ותולדותם של רבים מגדולי החסידות[hebrew 11] - רבי מאיר מפרמישלאן, רבי לייב שרה'ס, רבי ברוך ממז'יבוז' ואחרים.
בתחום הקבלה ההדיר את הספרים העיקריים של תורת הקבלה ספר הזוהר, תיקוני הזהר, זוהר חדש, וספר הבהיר. את ספרים אלו ההדיר בצירוף אלפי הערות (לספר הזהר כתב מעל ששים אלף הערות) אשר עסקו בבירורי גרסאות, מקבילות לספרי חז"ל אחרים, בירור ההלכה למעשה, ועוד. להערותיו אלו קרא ניצוצי זהר. כמו כן כתב את הספר שערי זהר אשר עוסק בהבאת דברי הזהר על סדר התלמוד.
בתחום המחקר עסק רבות בחקר תורת ההלכה של הרמב"ם וכתב על נושא זה כעשרה מאמרים, למהותן של השגות הראב"ד, השוואת דברי הרמב"ם לזוהר, ועוד.[17]
תחום נוסף שחקר הוא התלמוד וכתב על כך מספר ספרים, יסוד המשנה ועריכתה על צורת כתיבת המשנה, שם עולם על מחלוקות והבאת דברים בשם אומרם בש"ס, לחקר שמות וכינויים בתלמוד וכן מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו על סגנונות של אמוראים, פסבדונים בתלמוד,[18] על חידות בדבריהם ועוד.
ספריו לפני עלייתו לארץ יצאו ברובם בהוצאתו, לאחר העלייה לארץ רוב ספריו יצאו על ידי מוסד הרב קוק. בתשנ"ח הוציא נחום שטיין ארבעה כרכים של אסופה מכתביו.
בשנת תשס"ד הוקם על ידי אחיינו הרב חנניה ויינברגר והרב איל בן דוד בבאר שבע מכון להוצאת כתבי הרב מרגליות. עד כה הוהדרו על ידי המכון שמונה מספריו.
הרב שמואל אשכנזי ואחרים האשימו את מרגליות שבכתביו לא הקפיד על הבאת דברים בשם אומרם.[hebrew 12] ואכן הרב מרגליות עצמו בפתח ספרו "מקור הברכה" (מהדורת לבוב תרצ"ד) העתיק את דברי רמב"ן בהקדמתו לקונטרס דינא דגרמי אשר מתנצל שבספריו יש לעיתים הבאות דברים שלא בשם אומרם.
גרשם שלום כתב ביקורת על הספר[19] Jacob Emden: a man of controversy, מאת מורטימר ג' כהן (Mortimer J. Cohen), בביקורת טען שרבי יהונתן אייבשיץ אכן היה שבתאי וכדברי רבי יעקב עמדין.[20] הרב מרגליות תקף את דבריו בחריפות ופרסם שני מאמרים בעניין: סיבת התנגדותו של רבינו יעקב עמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ, להקטגוריה שנתחדשה,[21] בהם הציג סיבות אחרות להתנגדותו של רבי יעקב עמדין על רבי יהונתן אייבשיץ, גרשום שלום בתגובה למאמרים פרסם חוברת בשם "לקט מרגליות"[22][23] בה ענה להשגות מרגליות. בחוברת מכנהו "מר מרגליות" ולא "רב" כמקובל.
מרגליות בתגובה הכין טיוטה לפרסום בה גינה בצורה נחרצת את דברי שלום ומחקר הקבלה החילוני בכלל, והאשימו באי אובייקטיביות. במיוחד לעג מרגליות על חוסר הידע שלו בספרות היהודית ועל שמושו בספרות עזר. מרגליות לא פרסם את דבריו, יצחק רפאל פרסם חלק מהדברים,[24] לאחר שנים אבישי אלבוים פרסם את הטיוטה בשלמותה.[hebrew 13]
” | עם חורבן מרכזי היהדות באירופה נהרסו ספריות גדולות, ספרים יקרי ערך הועלו על המוקד, כתבי יד עתיקים אבדו, ומי יודע מה גורלם, לא נשאר לנו מהם אלא זכר בקטלוגים של הספריות, גרוע יותר גורלם של כתבי היד בספריות הפרטיות, ספרי גדולי ישראל ותעודות היסטוריות שנשמרו במשך דורות נעלמו, חושבני שצו השעה, שכל אחד מן המתעניינים בתורת ישראל ובספרותה ירשום כל הידוע לו על כך | “ |
– ראובן מרגליות, לתולדות אנשי שם בלבוב, הקדמה |
אגב ויכוח זה התעוררה מחלוקת שנייה בין השניים בקשר לדרוש התנינים לנתן העזתי. שלום ראה באזכור של הרב אייבשיץ לדרוש התנינים הוכחה לשבתאותו. ואילו הרב מרגליות יצא כנגד קביעה זו, בטענה שזהו שם של מאמר בזוהר וכמו שכינוהו מספר ממקובלים. אברהם ביק שאולי טען ששלום חזר בו בשל גילוי של דרוש תנינים קדום.[26][hebrew 14]
בנוסף, הרב מרגליות פרסם מאמר בשם "שאלות ביקורת הזוהר מתוך ידיעותיו על ארץ ישראל" בו חולק על מספר טענות של שלום.[hebrew 15][28] כשהרב מרגליות פרסם את ספרו ניצוצי זהר על ספר הזהר שלום כתב מאמר ביקורת בהארץ.[29]
חנניה ווינברגר אחיינו של מרגליות סיפר שהשניים השלימו ואף שלום התארח בביתו של מרגליות למטרות פיוס.[30][31] יש שפקפקו ב"השלמתם".[32] לאחר מעל 10 שנים, במכתב לאברהם מאיר הברמן כינה שלום את מרגליות "אלופנו ומיודענו".[32]
הרב ראובן מרגליות זכה למספר פרסים:
ספרי קבלה בההדרתו:
ספרי הלכה בההדרתו:
”יושב לו פרופסור בהר הצופים ומגיד בכל סמסטר אי אלה דפים "זוהר" לפני חצי תריסר בחורים ובחורות שנרשמו ללמוד "קאבאלא", חוק הוא באוניברסיטה כי כל מתלמד מוכרח להירשם בכמה מחלקות למען קבל תעודת גמר ומגיסטר, בחרו אחדים מהסטודנטים-ות את הרע במיעוטו ונרשמו במקצוע שאין מתעניין בו, והפרופסור ושומעיו משתעמים... יודע הוא נפש קוראיו כי בקבלה הוא יכול להגיד להם ככל העולה על רוחו בביטחון גמור שאיש לא יבקר אחריו, תלמידי חכמים שיודעים פרק בקבלה הן לא יטפלו בדבריו, חבריו באוניברסיטה מפחדים להיכנס לעולם המסתורין ואינם מתעניינים בתגליותיו, אבל כשינסה כוחו בעבודה הזקוקה להשוואות מתלמוד ומדרש מפחד הוא כי יראו עד היכן אי ידיעתו מגעת וידינו קל וחומר בעצמם, אם בנגלה כך בנסתר לא כל שכן– ובכן סבב לו הפרופסור בספריות העולם והעתיק אי-אלה קטעים מכתבי יד... ההערות המועטות שהואיל לצרף לטקסטים על פי ספרי עזר המה מלאים שבושים גסים ומגוחכים… כדאי לבחון שנים שלשה עמודים ולראות איך נעשתה המלאכה. בעמ' מ: כאשר זה מפורסם באמרם ז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליה מלמעלה, ומציין הפרופסור "חולין צ"ז ב" והנה בחולין צ"ז מדובר בהלכות רבות בעניין ביטול בששים, מין במינו, כבוש כמבושל ועוד, אבל אין שם זכר למאמר אגדי זה, אין זאת אומרת שאין מאמר כזה בתלמוד, ישנו וישנו במסכת זו אלא בדף ז' ע"ב, אבל כיצד בא הפרופיסור לציון זה "חולין צ"ז ע"ב" [?] פתחתי הספר אוצר לשון חכמים של פערלא ע' 29 והנה במספר 351 מצוין לנכון חולין צ"ז: ובכן נפתרה חידת הבקיאות...[25]” |
פירוט:
|
פירוט:
|
פירוט:
|
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.